מסלול בעקבות הקתרים בדרום צרפת
אזור לנגדוק בצרפת הוא מקום המושב המסורתי של התנועה הכופרת הקתרית במאות ה-12, וה-13. כיום יש תיירות לאזור בנושא זה, שמעודדת על ידי הממשלה, ומסלולים והסברים שנקראים "הדרך הקתרית" Pays Cathare.
אזור דרום צרפת במאה ה-12 היה מעוז של סבלנות, תרבות ואנושיות – מפותח כלכלית ובעל תרבות עירונית מתקדמת. כל זה השתנה במהלך המאה ה-13 עם כיבושו על ידי מלך צרפת, דיכוי הקתרים, היעלמות המלכויות ואידיאל האהבה החצרונית, וייסוד האינקוויזיציה, שנועדה בתחילה לרדוף את המינות הקתרית – ולא את היהודים.
ראו מאמר על התנועה והתורה של הקתרים
ההרים השחורים
מצפון לקרקסון נמצא רכס הרים שהוא שלוחה של הסנטרל מסיף, באורך 80 ק"מ וברוחב 10-20 ק"מ, מעין רכס כרמל גדול יותר, גבוה יותר, מצוקי ומיוער יותר. מקום זה, המרובה בנקיקים, מצוקים, נחלים ויערות, היה מקום המפלט ואחד המרכזים של הבוגומילים, שנהנו מחסות הטופוגרפיה הקשה ומהוד הקדושה של הטבע. בליבו יש שתי מצודות עתיקות שהיו המעוזים של הקתרים: האחת בלסטורס (Lastours) והשנייה Saissac Castle, והן חלק מהמסלול בעקבות ארץ הקתרים בעידוד ממשלתי. מדרום לרכס ובשיפוליו יש כמה אתרים קדושים, וביניהם הערוץ ומעיין הסלע של גבירתנו של הצלב (Notre-Dame du Cros). יש בהרים עוד אתרים רבים נוספים.
לסטורס
ארבע מצודות קטנות על במה סלעית מוגבהת של לסטורס Lastours, במרחק כמה מאות מטרים זו מזו, מהוות את אחת האטרקציות הקתריות המרכזיות. עולים דרך מרכז מבקרים, שהוא גם מוזיאון, ומטיילים ברגל במשך כשעה בין המצודות השונות, הנושאות זיכרונות של מצור וכיבוש במסע הצלב האלביגנזי.
אתר נוטרה דאם לה כרוס
האתר Chapelle Notre-Dame du Cros בשיפולי ההרים השחורים, נמצא בגבול המצוקים, הנחתכים על ידי נקיק צר. על המצוק המזרחי לנקיק הייתה התגלות של מרים. יש שם מעיין קדוש ומקום טבילה, שהיה כנראה פעם באר גאלית קדושה. בסמוך נבנתה כנסייה, שבקריפטה שלה יש שרידי דולמן. הכנסייה הפכה במאה ה-12 לאתר עלייה לרגל, והמאמינים האמינו בסגולתם המרפאה של מי המעיין שבמקום. יש בכנסייה מדונה שחורה עתיקה (מהמאה ה-14).
קרקסון
קרקסון Carcassonne היא אתר מורשת עולמי – עיר שביצוריה נשמרו מימי הביניים, שהייתה במידה רבה הבירה של הקתרים, או יותר נכון לומר האזור של הקתרים – אזור אוקטניה. בה התנהל הקרב העיקרי מול לוחמי מסע הצלב האלביגנזי. העיר עמדה במצור בשנת 1209, שהסתיים בכיבוש ובטבח של תושביה.
בכניסה לעיר יש פסל של גברת קרקס, שעל שמה קרויה העיר – דמות אגדית של שליטת העיר מהמאה ה-8, שעמדה בפני המצור של קרל הגדול. הבזיליקה העתיקה מוקדשת לסנט וינסנט (Saint Vincent) והיא הוקמה במאה ה-14. לפני כן הייתה קתדרלה לקדוש אניגמטי בשם סנט נזאיר, שהקדיש אורבן השני (אפיפיור מסעי הצלב) בסוף המאה ה-11, והוא היה בקשר טוב עם ריימונד מסן-ג'יל, בן האזור, שהיה אחד המנהיגים החשובים ביותר של מסע הצלב הראשון.
אתר נוטרה דאם מרסייל
הקתדרלה Basilica of Our Lady of Marceille נבנתה במאה ה-14 בסגנון גותי, לכבוד פסל מדונה שחורה שנמצא במקרה באדמת המקום במאה ה-11, והוא מוצג שם. זו הקתדרלה המשמשת מוקד עלייה לרגל לתושבי העיר לימו (Limoux) הסמוכה. היא נמצאת על גבעה מחוץ לעיר, ולידה גן יפה עם מזרקה מקודשת ופסל של המדונה על עמוד. לפי קתלין מקגואן (Kathleen McGowan), האתר היה מקום נבואה – סיבילה בעת העתיקה.
רנה לה שאטו
Rennes-le-Château הוא כפר קטן וציורי, הנמצא על גבעה נישאת בשיפולים הדרומיים של הפירנאים, בין קרקסון למונסגור. מהכפר נשקף נוף נפלא של 360 מעלות. הוא התפרסם בעקבות הספר The Holy Blood and the Holy Grail ועוד יותר בעקבות הספר צופן דה וינצ'י, הנשען על מחקר מוקדם זה. בשני הספרים מסופר על כומר הכפר בסוף המאה ה-19, Bérenger Saunière שמצא מגילות עתיקות ואולי גם את האוצר הסודי של הקתרים. במסמכים אלה, לכאורה, מסופר כי ישוע היה נשוי למריה מגדלנה, שהגיעה לצרפת עם צאצאיו וייסדה שושלת ממנה יצאו לימים מלכי השושלת הצרפתית המרובינגית האגדית. השושלת ירדה בסופו של דבר למחתרת, אך נאמניה קיימים עד היום ופועלים מאחורי הקלעים להשיבה לשלטון ולחדש את הנצרות ברוח התלמוד הנכון של ישוע, ולא כפי שעיוותה אותה הכנסייה.
לפי מחקרם של Baigent, Leigh, and Lincoln הכומר סחט את האפיפיורות בעזרת המסמכים שמערערים על הלגיטימיות שלה, וכך קיבל כסף לבנות מחדש את כנסיית הכפר באופן מפואר ואת בית האחוזה שלו. בתוך המבנים הוא הכניס רמזים לתורה הסודית של ישוע, כמו למשל פסל השטן בכניסה. בסופו של דבר הוא נודה על ידי הכנסייה, אך חבר לאגודה סודית ששמרה נאמנות לשושלת של ישוע ופעלה מאחורי הקלעים – אחוות ציון.
בעקבות הספרים הללו הפך הכפר לאתר עלייה לרגל לחובבי התיאוריות על חייו הסודיים של ישוע ומריה מגדלנה. את כל הספרים בנושא זה ניתן למצוא בחנות הספרים בכפר (ראו תמונה).
מונסגור
Montségur היה ההר הקדוש של הקתרים, המצודה האחרונה שלהם, שעמדה במצור – מעין מצדה מקומית – ונכנעה רק בשנת 1244, שלושים וחמש שנים לאחר תחילת מסע הצלב נגדם ורדיפתם. לאחר נפילתה, נשרפו בחיים יותר ממאתיים מושלמים קתרים – אנשים מוארים – וזאת הייתה אבדה שאי אפשר לתקנה.
המקום הוא אכן הר סלע נישא, ענק, מוקף מצוקים מכל צדדיו, ונראה מכל מקום באזור צפון הפירנאים. הוא מעין "אב ההרים" – למרות שאינו הגבוה ביותר, הוא הבולט והחריג ביותר מכל הפסגות בסביבה. בראשו חומות אדירות, אליהן מוביל שביל ממרכז המבקרים. כמאה מטרים מתחילת השביל יש מזבח זיכרון לקתרים שנטבחו במקום, ועליו צלב קתרי בעל שמונה קצוות וסמלים כגון הפנטגרם.
יש הרבה מאד דברים מעניינים מבחינה אזוטרית במונטסגור, הצד המזרחי של המצודה פונה אל הזריחה של השמש ביום הארוך בשנה ומכניס דרך החלונות אור גדול, זהו צד עם צוק סלע גבוה שעליו מקומות לבתים שם הייתה התיישבות של הקתרים. המצודה של ימינו היא לא מזמנם, אלא לאחר מכן, בזמנם ההר כולו היה מיושב והיו בו בזמן המצור 500 איש מהם 100 חיילים שהגנו על המקום מול 10.000 צרים, ויותר מ200 מושלמים שלא יכלו להילחם בגלל דתם, ובסופו של דבר עם הכניעה בחרו לעלות על המוקד במקום שכיום יש בו סלע סמוך לתחילת מסלול העלייה אל ההר. לפי האגדות בימים האחרונים של המצור הצליחו כמה אנשים להמלט מהמקום והם מצאו מפלט במערת לומבריווס Lombrives או במערה אחרת בסביבה. שם צרו עליהם הצלבנים וקברו אותם במערה בעודם בחיים
אנטונין גדל שצריך להסתכל על כל האזור הסמוך למונטסיגור כמתאים לתהליך חניכה, ודרך המשקפיים של הגיאוגרפיה המקודשת, וכך בעמק נהר הארייז' הסמוך המוביל לאנדורה יש כמה מערות גדולות ששימשו לחניכה של המושלמים שבהם היו מבלים תקופות של חניכה מוות ולידה מחדש וחוזרים בזאת על הפסיון והתחייה של ישוע. מעניין לציין שהמערות הללו שימשו לחניכה גם את האדם הפרהיסטורי כפי שמתבטא בציור הסלע שבחלק מהם, אלו הם מערות עם חללים ענקיים, מעין עולמות עצמאיים, ובנוסף למערת לומבריווס המערות החשובות הנוספות הם niaux וBedeilhac
כנראה שהסלע של מונטסיגור היה מקודש כבר בימי קדם, יש במקום אנרגיות חזקות, התחושה והמראה למעלה בצד המזרחי מזכיר במקצת את מאצו פיצו, הפנייה של קיר הסלע כלפי הזריחה ביום הארוך בשנה, והחלון של האור ביום הזה מרמזים לנו שאולי הקדמונים חשבו שיש בסלע הזה מעברים לממדים אחרים, כמו חלון האור בצוק בהר כרכום בנגב שמתעורר ומאיר ביום הקצר בשנה. בנוסף לכך מצוקים וסלעים היו מקום שבו אפשר היה לפי תפיסת הקדמונים להטמין, לאצור ידע. מדרום למונטסיגור ובקשר עין איתו נמצא רכס הר גבוה שהיה מקודש כבר מהפרהיסטוריה וגם בתקופה הנוצרית, הלא הוא מסיב Saint-Barthélemy, המרחק בקו אווירי ממונטסיגור להר הוא 8 ק"מ בלבד, ההר מגיע לגובה קרוב ל2400 מטר, יש עליו אגמים אלפינים והוא מזכיר במקצת את שבעה האגמים בהרי רילה בבולגריה, מקום הבוגומילים והאחווה הלבנה.
בנוסף לסלעים גם אגמים הם מקום שבו אפשר לאצור, להטעין, ידע, מכיוון שמים זוכרים, יש להניח שהמושלמים הקתרים התיישבו בפסגות הרכס הזה ליד האגמים, והשתמשו בהם להתקשרות ומדיטציה שהם שומרים על קשר עין במידת הצורך עם הישוב במונטסיגור, ואכן, אחד האגמים מתחת לפסגה נקרא "אגם השטן" ויש הרבה אגדות עליו, אולי זכר לימים עתיקים.
המצודות של הקתרים בפירנאים
בנוסף למונטסגור ישנם עוד שלוש מצודות נפלאות בפירנאים ששימשו מקלט לקתרים בזמן מצוקתם, ולאחר מכן כקו ההגנה של הגבול הצרפתי מול ספרד, ואלו הן.
Château de Quéribus נחשבת למעוז הקתרי האחרון, החזיקה מעמד עוד עשר שנים לאחר מונטסיגור, שם היה הבישוף הקתרי, ראש התנועה הדתית
Château de Peyrepertuse זה המבצר הגדול והמרשים ביותר משתרע על פני שלוחה ארוכה
Château de Puilaurens מבנה מרשים וצוק סלע המזכיר במקצת את מונסיגור
למעשה לקתרים הייתה רשת של מצודות בהרים שאפשר אולי לטעון שהיא הייתה מעין רשת של מקומות כוח, אנרגיה, בדומה למצודות של הדאקים ברומניה.
בכפר ארקס Arques נמצא המוזיאון החשוב ביותר של הקתרים שנקרא Maison Déodat Roché כלומר, הבית של Déodat Roché גדול חוקרי הקתרים של תחילת המאה ה20. מיסטיקן שהיה תלמיד של שטיינר, פאפוס ואחרים. דמות חשובה מאד בתנועה הנאו קתרית. הוא היה גם תלמיד של דנוב ותרגל את הריקוד הפניאוריתמי, הוא זה שהתקין את המצבה לקתרים לרגלי הר מונטסיגור, העתק של מצבה מקורית שלהם ממקום אחר. על המצבה כתוב באוקיטנית – "לקתרים, למרטירים של אהבה נוצרית טהורה".
