אתרים תראקים ועתיקים בבולגריה

מסלול בעקבות תרבויות עתיקות ואתרים תראקים בבולגריה

המסלול שאני מציע בעקבות אתרי בולגריה העתיקה הוא מעגלי ועובר דרך אזורי ההרים החשובים של מדינה יפה זו. הוא מתחיל במרכזים האנרגטיים של הרי רילה, הלב הפועם של בולגריה, מקום שבעת האגמים ופסגת המוסלה, ממשיך למזרח הרי הבלקן, הפינה הצפון מזרחית של בולגריה, שם נמצאת מערת מגורה עם ציורי הסלע העתיקים באירופה, וכן אזור גבעות חול מסתוריות בשם בֵּלוֹגְרָאדְצִ’יק (Belogradchik). לאחר מכן מבקר המסלול בהרי הבלקן המרכזיים ובאתרים נפלאים במישור שמצפון להם, הגולש אל הדנובה. משם עובר המסלול אל עמק המלכים התראקי, שנקרא גם עמק הוורדים – מקום שם מגדלים כיום את רוב הוורדים לתעשייה בעולם – מציץ אל אזורי החוף של בולגריה, וַארנה וסוזופול, ומשם עולה לאזור לא מוכר של הרי הסטרנדז’ה, שם נשמרו המסורות העתיקות, והמשכו הרי סאקר, שם התגלו הדולמנים המרשימים ביותר.

לאחר מכן מגיע תורם של הרי הרודופי הנהדרים, ההרים הקדושים לתראקים וקודמיהם. מתחילים במזרח הרי הרודופי, מקום שם יש מתחמים מגליתיים אדירים ובראשם פרפריקון וטטול, נישות מסתוריות חצובות במרומי הצוקים, וכן מערות בצורת וָגִינָה. משם ממשיכים לאזור הקניונים והכפרים היפים של מרכז ומערב הרי הרודופי, יורדים לפלובדיב, שנחשבת לעיר העתיקה ביותר באירופה, ומסיימים בסופיה, במוזיאון הלאומי שמסכם את הטיול ונושא התרבויות העתיקות של בולגריה בצורה יפה.

אם נפרוט זאת לשמות, הרי שאלה הם האתרים העיקריים שמהם המסלול מורכב ובהם מומלץ להתמקד: שבעת האגמים, הר המוסלה, גבעות בֵּלוֹגְרָאדְצִ’יק, מערת מגורה, מערת לפיניצה, קברים תראקיים ומוזיאון בקזלנק, קבר תראקי בסטרוסל, שער האדמה בבוזובגרד, התל של קרנובו, קבר תרקי וחומות מגליתיות בשוושטרי, אתר מגליתי בגליק טש, מקדש בסתת בהרי הסטרנדז’ה, מעגל אבנים במישוקבה ניבה, דולמנים בהרי סקאר, קבר תראקי באלכסנדרובו, מקדש דיוניסוס ועיר עתיקה פרפריקון, אתר טטול, מצפה כוכבים הרמן קאיה, מצפה אסטרונומי וסלע הידע בלינטש, קניוני הטריגרד ויגודינה, פרצוף בסלע בגרדישטה, שבע גבעות פלובדיב, מוזיאונים בסופיה.

הבלקן בכלל ובולגריה בפרט נחשבים למקום שבו החלה התרבות האנושית והוקמו לראשונה כפרי אדם חקלאיים. זה היה זמנה של האֵלָה, תור זהב של אלפי שנה בו לא היו מלחמות, אנשים חיו בהרמוניה עם הטבע ונהנו משוויון, רווחה, וחיים רוחניים עשירים. בבולגריה נמצאו כפרי אדם קדומים שבהם התחילו לראשונה לבנות בתים ולגדל חקלאות. בכל האתרים הללו נמצאו עשרות אלפי פסלונים של אלות בצורות שונות.

מה שנשאר מתקופה זו הם בעיקר האתרים הדתיים. הפולחן התקיים במקומות יוצאי דופן בטבע, שעוצבו ושונו על ידי בני אדם – אתרים מגליתיים, מעגלי אבנים, אבנים עומדות, דולמנים. בבולגריה יש הרבה מאד מגליתים נפלאים, כגון בגליקטש ובלינטש שלא מוכרים כמעט, ולא נופלים ביופיים והדרם מסטונהנג’ באנגליה או ממעגלי האבנים של צרפת. מעגלי אבנים עתיקים, סידורי אבנים מקודשות, ומקומות בהם הסלעים יוצרים צורות מיוחדות, שהרבה פעמים מתייחסות לגרמי השמיים ולזריחת השמש והכוכבים בימים מסוימים בשנה. סלע בכלל וגיבוב של סלעים בפרט ייצג אלוהות, ויש אומרים שהיה מקלט לאנרגיה.

תחילת ההיסטוריה הרשמית של הבלקן קשורה להופעת העם ההודו-אירופאי התראקי לפני כארבעת אלפים שנה. הם הקימו ממלכות, זיהו והוסיפו על האתרים המקודשים בטבע, ולימים, אולי בהשפעת התרבות היוונית או המצרית, הקימו מקדשים ואתרים הבנויים במקומות שונים בבולגריה, כך שכיום יש שפע של אתרים המיוחסים לתקופה התראקית, שהחלו להתגלות החל משנות ה-80 בהנהגתו של אינדיאנה ג’ונס הבולגרי – הארכיאולוג קיטוב.

אתרי תרבות האֵלָה והיישוב הקדום נמצאים בעיקר במישור התראקי. המגליתים נמצאים לאורך החוף ובהרי מזרח הרודופי, סאקר והסטרנדז’ה. האתרים התראקיים נמצאים בכל רחבי בולגריה, אך בעיקר בהרי הרודופי והבלקן.

קצת יותר על הגיאוגרפיה של בולגריה

הלב של בולגריה הוא המישור התראקי, הכלוא בין שלשלת הרי הבלקן מצפון והרי רודופי מדרום. זה היה אחד מאסמי התבואה החשובים של האימפריה הרומאית, אזור חקלאי עשיר בגודל מדינת ישראל, בו נמצאות הערים הגדולות – סופיה בקצהו ופלובדיב בליבו. בקצה המערבי שלו שוכן הנמל של בורגס וקו החוף של הים השחור.

צפון בולגריה הינו אזור של מישורים וגבעות שרוחבו כמאה קילומטרים, המשתפל מפסגות הרי הבלקן אל הדנובה. באזור אתרים היסטוריים מעניינים וחשובים, אך כיום הוא די נידח. לעומתו, חוף הים השחור הפך לאתר נופש פופולארי לישראלים בשנים האחרונות. במרכזו הערים וַארנה ובורגס.

אלא שהאזורים המעניינים בבולגריה, לפי דעתי, הם רכסי ההרים. בבולגריה יש חמישה רכסי הרים נישאים, שכל אחד מהם הוא אזור תרבותי ונופי נפרד. בכל אחד מהם יש תלבושות, פולקלור, מוזיקה וריקוד שונים, מסורת היסטורית וגאווה מקומית. הגדול והשונה מהשאר הוא רכס הרי רודופי, המפריד את בולגריה מיוון. הארוך והמיושב מכולם הוא רכס הרי הבלקן הנקרא ‘ההר הטוב’, וסביבו התפתחה הלאומיות והתרבות. הגבוהים והמרשימים ביותר מבחינת הנוף הם הרי רילה ופירין, המגיעים לגבהים של שלושת אלפים מטר. ליד סופיה יש רכס הרים לא גדול שנקרא ויטושה, אך מתנשא לגובה 2200 מטר ומשמש כריאה הירוקה של העיר. אלה הם חמשת רכסי ההרים הידועים, אליהם יש להוסיף את הרי הסטרנדז’ה וסקאר היפים, הנמצאים בדרום מזרח על הגבול עם טורקיה.

בֵּלוֹגְרָאדְצִ’יק (Belogradchik)

בֵּלוֹגְרָאדְצִ’יק הוא אזור של גבעות חול מסתוריות בצפון מערב בולגריה, המשתרע על פני כמה מאות קילומטרים מרובעים ומזכיר במקצת את קפדוקיה. בלב האזור נמצאת עיירה שנקראת בֵּלוֹגְרָאדְצִ’יק ובליבה מצודה עתיקה, שיסודותיה תראקיים, ועליהם בנו הרומאים, הבולגרים והעותומאנים. נוף המצודה מזכיר במקצת את מטאורה ביוון הסמוכה. המצודה נוסדה במאה השלישית, אך יש על הסלע חציבות עתיקות של בורות נסך ומקומות פולחן שהם עתיקים מאד.

לפי Kiril Kirilov, השם “בל”, שהוא התחילית של “בֵּלוֹגְרָאדְצִ’יק”, קשור לאל השמש הקדום “ביאל”, הוא מצא בהרים שבסביבה הרבה מקדשי סלע, המוכיחים שהמקום היה קדוש לאל השמש, כמו גם לאלה אם. לפי טענתו, האדם קרו-מניון הגיע בתחילת עידן בתולה לאירופה, ואז קרה משהו לאנשים וההיסטוריה החלה. הם הכירו בעצמם כבני אדם, והחלו לחשוב אחרת. השינוי התרחש בבֵּלוֹגְרָאדְצִ’יק והונצח בציורים שנמצאו במערת מגורה הסמוכה.

סלעי בֵּלוֹגְרָאדְצִ’יק הם קריסטלים של קוורץ ויכולים להכיל אנרגיה. זהו מקום מיוחד, והאדם הוסיף עליו שורה של מקדשים המאורגנים בצורה עגולה שבאמצעה האות T, כמו האות היוונית תאפוס. זהו הרחם של האֵלָה. חלק מהסלעים עוצבו כך שיהיו בהם כיוונים אסטרונומיים. לפי קיריל האזור הוא חצי מלאכותי, מזכיר את אתר בגליקטש (Beligtash) לחופי הים השחור.

לפי טענתו הקו הישר הקשור לאות T שבלב העיגול מכוון כלפי זריחת השמש ביום הארוך בשנה ומכניס אנרגיה למעגל (בדיוק כמו בסטונהנג’). בכל המקדשים יש גביעים – חורים בסלע, שלעתים הם מכוונים – קשורים זה בזה.

בעיירה בֵּלוֹגְרָאדְצִ’יק מוזיאון היסטורי ואנתרופולוגי, מספר מלונות ומסעדות ואווירה בולגרית נינוחה, אלא שקבוצות רוחניות שונות בבולגריה וברוסיה מחשיבות את האזור כולו לבעל אנרגיות מיסטיות.

עמק המלכים התראקיים והוורדים (Rose Valle)

זהו עמק ארוך המשתרע בהפסקות על פני עשרות קילומטרים, ממערב לעיירה קלרובו ועד למזרח לעיר קזנלק, בין שתי שלשלות הרים של הבלקן וסרנה גורה.

בעמק תנאים אקלימיים מיוחדים – חמים ביום וגשם בערב, וקרקע משובחת העושה אותו למקום המתאים ביותר בעולם לגידול וורדים.

בעמק הוורדים שבבולגריה מגדלים יותר מ-60%–70% של וורדי השמן בעולם. זהו סוג של ורד דמשקאי, שהוא היחיד שיש לו שמן אתרי בעלי הכותרת בכמות מספיקה. מקורו במזרח ולכן הוא נקרא דמשקאי, צבעו וורוד או לבן והוא פורח רק שלושה שבועות בשנה. בזמן זה בכל פעם נפתח פרח אחר, ויש לקטוף אותו עוד באותו היום, פועל מיומן קוטף כ-20 ק”ג עלי כותרת של ורד ביום. ניתן לקטוף רק עד עשר בבוקר, שאז נהיה חם מדי והשמן מתנדף או יורד לשורשים. עלי הכותרת נלקחים עוד באותו היום למזקקות, ועד הערב ממצים מהם את השמן היקר. קילו שמן וורדים שווה יותר מקילו זהב. בזמן זה נוהגים בערבים ובמשך היום לקיים פסטיבלים של פולקלור במקומות שונים בעמק.

העמק הוא גם מקום התיישבות של התראקים הקדמונים, ובו אזור מקודש שבו נהגו לקבור את המלכים והאצילים. מצפון לעיר לקזנלק נמצאו מאות תומולוסים (מבני קבר) ענקיים בצורת תל פירמידה, ובהם ציורים, אוצרות זהב, ואדריכלות מונומנטלית. מדרום לה, בתחתית האגם הסמוך, ישנה עיר שלמה בשם סוותופוליס, בלב קזלנק מוזיאון ובו ממצאים חשובים מהחפירות. הקבר המפורסם ביותר הוא זה של המלך סאותיס (Seuthes), שנקרא קוסתמקה (Kosmatka), ליד הכפר שיפקה. הקבר הגדול ביותר נקרא סטרוסל (Starosel) והוא נמצא במיקום של שדה קברות מקודש אחר, לא רחוק מהעיירה היסאריה. על כל חלקי האתרים בעמק הוורדים נכתב במסלול בולגריה הנוצרית.

קבר ומוזיאון בקזלנק (Kazalnak)

העיירה המרכזית של עמק הוורדים נקראת קזנלק. גרים בה קרוב ל-50,000 איש, ובלבה נמצא תל עתיק ומוזיאון אזורי, בו ממצאים חשובים מתקופת התראקים. העיר התפרסמה בזכות תעשיית הנשק שלה מצד אחד, וייצור שמן הוורדים מהצד השני, ולכן היא נקראת ‘עיר הוורדים והרובים’ Guns and Roses.

בגבעה בלב העיר התגלה קבר תראקי ובו ציורים ייחודיים מסוגם מלפני 2,400 שנה, שבהם נראים תהלוכות, פעולות פולחן ודמויות מקודשות, מרכבות עם סוסים (שנחשבו למחברים בין העולם הזה לעולם הבא), ועיגול שמש. לפי לודמילה ז’יבקובה (Lyudmila Zhivkova), מדובר בטקס קבורה של זוג מלכותי האוחז ידיים בתנוחת פרידה אינטימית ורגישה. האישה יושבת על כס מלכות המזכיר את קלף הקיסרית בטארות, והגבר לבוש בטוגה לבנה ועל ראשו כתר עלי אלון מוזהב, כמו אלה שנמצאו בקברים. אישה אחרת מגישה להם פירות רימונים, פרי שנקשר לעולם שמעבר, ומאחוריה מנגנים.

מסביב לקזנלק נמצאו מאות תומולוסים (מבני קבר) ענקיים נוספים. כל הקברים-מקדשים דומים זה לזה, והם מוצגים בצורה יפה במוזיאון. בלב שלהם יש חדר עגול בעל אקוסטיקה מהדהדת. בתוכם עברו תהליכי של מוות ולידה מחדש לעולם הרוחני. קרן שמש הייתה חודרת לחדר הפנימי ביום מסוים בשנה, ומהדהדת את חיבור הזכרי עם הנקבי.

מקדש סאותיס (Seuthes)

מקדש הקבר המפורסם ביותר בעמק הוורדים הוא זה של המלך התראקי סאותיס השלישי, שנמצא ליד הכפר שיפקה ונקרא קוסמתקה (Kosmatka). המקום היה סגור במשך אלפיים ושלוש מאות שנה, ונחשף על ידי הארכיאולוג הבולגרי קיטוב רק בשנות ה-80, בתוכו התגלה אוצר בסגנון תות ענח’ אמון, אך לא התגלו עצמות, וזה מעיד שה”קבר” לא היה קבר, אלא מקדש חניכה, או מקום הנצחה רוחני של המלך.

מדובר בתל מלאכותי נתמך בחומה בקוטר 150 מטר, מדרום לו נמצאת רחבה של פולחן (כנראה לצורך ריקודים אורפיים ומוזיקה) ולאחר מכן יש כניסה דרך מסדרון ארוך בצורת קבר אל חדר מעוגל, שבהמשכו מעין חדר סרקופג ענק בצד הצפוני (כאמור, לא נמצאו עצמות). בכניסה ל”קבר” נמצאה יציקה של פני המלך סאותיס, מעין מסכה המזהירה את החופרים שלא להיכנס למקום. הזיהוי של האדם נעשה לפי מטבעות מהתקופה שעליהם שמו ובהם פנים דומות למסכה.

בתוך חדר הסרקופג (ארון קבורה מאבן גדול) נמצאו כתר זהב של עלי אלון מפוררים (סמל למוות), מגיני ברכיים ועליהם דמות הרמס (מוביל לעולם הבא) ועוד חפצים שנועדו לעולם הבא, כגון גביעי יין מכסף. בחדר העגול המרכזי ישנו אפקט קולי מיוחד, וכנראה גם אפקט אנרגטי הנובע ממידות החדר וחומרי הבנייה. הקוטר הוא 3.60 פעמיים גובהו של המלך, או מידת השדה האנרגטי שסביבו (אאורה, המגיעה עד קצות האצבעות כשהידיים פרושות לצדדים). האבנים הן אבני בזלת שהובאו ממרחק. זה היה חדר חניכה שהעצים את הרגשות והמחשבות של מי שנכנס לתוכו, ואפשר תקשור עם העולמות שמעבר, למות ולקום לתחייה מחדש, להתחבר לאור הרוחני שבאדם בכדי שהוא יוכל לשלוט באופן אלוהי.

האוצרות שנמצאו במקדש קבר מוצגים במוזיאון העירוני בקזנלק.

מקדש סטרוסל (Starosel)

זהו המקדש התראקי הגדול ואחד היפים ביותר שנמצא, הממוקם על ראש גבעה בלב אזור טבעי מיוער, 50 ק”מ מפלובדיב ומקרלובו, מדובר בתל-תומולוס ענק[1] בקוטר 220 מטר, בתוכו חדר עגול מיוחד אליו מוליך מסדרון דמוי קבר. מדרום לו רחבת ריקודים ופולחן, מצפון לו גת ומקדש לדיוניסוס, והוא קשור למקדש נוסף שנמצא על ראש ההר הצופה אל המקום, וכן למאות תלים ומקדשים הפזורים מסביבו.

את המקום גילה אינדיאנה ג’ונס של בולגריה – הארכיאולוג קיטוב. בחדר העגול הפנימי עשרה עמודים דוריים, מעליהם כרכוב ועליו שלושים חריטות של שלושה קווים אנכיים. יש המפרשים זאת כלוח שנה חודשי. הכרכוב צבעו בצבעי אדום, שחור וכחול, המסמלים את המעבר בין החושך לאור, בין לילה ליום (השחור של הלילה הופך לכחול של היום דרך הזריחה האדומה). קוטר החדר 5.60 מטר, שהינם שלוש פעמים 1.80 מטר, וכנראה קשור לגובה האדם שלכבודו הוקם המקדש ולמידת השדה האנרגטי שסביבו (האאורה). זהו איננו קבר, מכיוון שלא נמצאו בתוכו עצמות, אלא מקדש חניכה של השליט שנהפך למקודש לאחר מותו. לכל שליט ואציל היה את המקדש שלו, ששימש כמקום חניכה במטרה לעורר בתוכו את האור הפנימי, להתחבר לשמש הרוחנית, ולכן על דלת השיש של החדר היו עשרה מדליונים של פנים עם שיער ארוך (סמל לקרני השמש), ועל המשקופים עיטור של עין פנימית דמוית שקד. החריטות במפתן הדלת מראות שהדלת נפתחה ונסגרה כל הזמן. העובי של הקיר מסביב לחדר הפנימי הוא 90 ס”מ, המהווים שביעית מקוטר החדר והקיר ביחד, או שישית מקוטר החדר. כל המספרים במקום הם סמליים וקשורים למבנה האדם והיקום.

ההסברים שהציע קיטוב לאדריכלות והאמנות של המקום, הם שלחדר הפנימי היו מכניסים את המתקדש – מלך לאחר הכנה של ריקודים, מוזיקה, אקסטזה, ואולי גם לקיחה של חומרים נרקוטיים. הוא היה שוהה במקום בחושך מוחלט במשך כמה ימים ועובר חוויות על חושיות שנעזרו על ידי המידות והחומרים שמהם עשוי המבנה. לאחר מכן היה יוצא משם אחר – מואר. לעתים היה מתקיים במקום טקס הנישואין המקודשים עם הכוהנת או האישה המלכותית, בכדי להוליד צאצא חדש בברכת האלים, כפי שמופיע בתחריטי קאמה סוטרה שנמצאו בקברים באזור. בנוסף על כך, קרן שמש חדרה אל החדר ביום הקצר בשנה, והיא מסמלת את החיבור של הזכרי עם הנקבי.

ליד האתר ההיסטורי ישנו יקב מיוחד בשם סטרוסל, ובלבו שחזור של המקדש התראקי הסמוך, בקנה מידה גדול יותר, מתחת לאדמה. האולם נקרא מקדש היין ומשמש מקום ביקור וטעימות. יש בו הד מיוחד, בדיוק כמו הקבר הסמוך.

אזור החוף

הקבר התראקי בפומורי (Pomorie)

לא רחוק מבורגס, עיר נופש ידועה ויפה לחופי הים השחור, נמצא הקבר התראקי של פומורי, השונה בצורתו ואופיו מכל קבר תראקי אחר. חופי הים השחור היו מקום שאליו הגיעו היוונים במסעותיהם, החל מיאסון והלאה, וכנראה שהם השפיעו על מסורות הבנייה והדת. הקבר הוא כנראה מאוזוליאום למשפחה ולא ליחיד, מהתקופה הרומאית.

מידות החדר הפנימי גדולות מאד, ומגיעות ל-12 מטר קוטר. הוא בנוי מלבנים ולא מאבנים, ובמרכזו עמוד עבה התומך את התקרה והתל שמעליו. העמוד חלול ובמרכזו גרם מדרגות המוליך לראש התל.

כנראה שהקבר שימש כמעין מקדש והיה אתר הפיכתו של אדם לאל בתהליך שנקרא “אפוסיס”, והיה נפוץ בתקופה הרומאית בקרב כתות המסתורין. תלים דומים ששמשו למטרה דומה ניתן למצוא בפליקס רומליאנה Felix Romuliana שבסרביה (ראו ספר תרבויות עולמי בבלקן).

סוזופול (Sozopol)

סוזופול היא אחת הערים הציוריות ביותר לחופי הים השחור. היא הייתה בשימוש כנמל כבר מהתקופה הניאוליתית, והוקמה כפוליס בשם אפולוניה שלחופי הים השחור על ידי מתיישבים יוונים ממילטוס במאה ה-7 לפנה”ס. סוזופול היא עיר יפה, מוקפת חומה, על חצי אי הבולט לתוך הים. היא מהווה שער להרי הסטרנדז’ה הסמוכים ולאתר המגליתי המדהים של בגליק טש.

צפון בולגריה

שוושטרי (Sveshtari)

זהו אחד מהאתרים התראקיים החשובים ביותר בבולגריה שנמצא בצפון מזרח המדינה, בגבעות המשתפלות אל הדנובה, קבר מקדש השונה מן ה”רגיל”, ובו פסלי עשר נשים מחזיקות את התקרה בתנוחות המשלבות מוטיבים צמחיים, מזכיר קצת את כותרות הנשים ביוון (אקרופוליס אתנה).

הקבר הוא מהמאה ה-3 לפנה”ס וקשור לשבטי הגטה התראקיים, הוא יחיד מסוגו בבולגריה ובעולם ולכן הוכרז כאתר מורשת עולמי. לידו נמצאו קברים עם אוצרות זהב מאותה תקופה ותלים נוספים.

לא רחוק מקבר זה נמצא אתר מוסלמי סופי חשוב בשם טקה דמיר בבה, בתוך ערוץ נסתר, בנוי מעל חומות מגליתיות אדירות מתקופת התראקים, וכנראה שגם קודם לכן.

טקה דמיר בבה (Demir Baba Tekke)

הקדושים הסופים הם אלה שהפיצו את הדת החדשה בבלקן. הם הקימו מנזרים שהתחרו באלה של הנוצרים, שנקראו “טקה”. טקה דמיר בבה שייכת למסדר הסופי הבקטשי וזרם האלווי הטורקי, סוג של סופיות שיעית שהייתה נפוצה בקרב האוכלוסייה הכפרית. הוא נבנה במאה ה-16 על מקום מקדש תראקי, יש שם מעיין קדוש, קבר של הקדוש, מקום פגישות, מסגד שנבנה מאוחר יותר, וחומה חיצונית עם אבני ענק קיקלופיות שהינן כנראה עתיקות מאד, מלפני זמנם של התראקים, ועליהן סימנים גיאומטריים מסתוריים.

לבניין כיפה חרוטית והוא בנוי בסגנון סלג’וקי. הוא נמצא בערוץ נחל יפה ומיסטי, שהירידה אליו במדרגות.

הרי הסטרנדג’ה

אתר אינדיפשה המקודש (Indipascha)

מקום ריפוי מקודש בהרים, בו היו מתנבאים כבר בימי קדם. אמו של הקיסר קונסטנטינוס לקחה מים ממקום זה, כי הם היו טובים לעיניים. מצאו את המקום מחדש בתחילת המאה העשרים כשפרה עיוורת וענייה הושארה בטבע כדי למות, אלא שלאחר יומיים היא חזרה לבעליה במצב טוב לאחר ששתתה מהמים, החיפוש גילה את המעיין הקטן בערוץ נסתר. התראקים חצבו לידו קערות בסלעים אליהם נסכו נסכים ביום הארוך השנה.

הכפר סטוילובו (Stoilovo) ומקדש בסתת (Bestat)

זהו כפר קטן בו חיים חמישים אנשים ושלוש מאות חמורים, והוא ידוע ביריד החמורים שלו. לידו נמצא מקדש בסתת: על צוק סלע סמוך נראה פרצוף אישה וחתול בזמן ירח מלא. זאת הנסיכה והאֵלָה המצרית בסתת, עם מסכה של חתול – כוהנת גדולה, שלפי אמונת המקומיים הייתה ממקור תראקי, הלכה למצרים ונתקדשה שם, הפכה לאלה, אך חזרה להרי הסטרנדז’ה ונקברה במקום.

באבה ונגה (הנביאה של הבלקן) גילתה זאת ללודמילה ז’יבקובה לאחר שזו מצאה מפה עתיקה של האזור. וַנגָה אמרה לה שאם תלך בירח מלא להרים שליד הכפר תראה משהו, ואכן, לודמילה ראתה שתי דמויות של פרעה, אחד עומד ואחד יושב, ולאחר מכן את הפרצוף של החתולה-אלה.

לאחר מכן החל חיפוש אחר אוצר, שלפי המפה הוחבא בסרקופג העשוי מחומרים שאיננו מכירים כיום, אלא שוונגה אמרה שלא ימצאו אותו, כי יש שם אינפורמציה חשובה מדי, “הכפית הזו גדולה מדי לפה שלכם”.

אדם בשם Krastyo Mutafchiev כתב ספר על נושא זה. הוא היה חלק מהקבוצה של לודמילה, וטען שמקור ההומו סאפיינס והאנושות הוא חוצנים שהגיעו מהחלל. לפי דבריו, בסרקופג נכתבה ההיסטוריה האנושית ,ובידה של הנסיכה הקבורה בו (בסתת, זו שמופיעה על הסלע) היה מטה ממתכת חוץ-פלנטרית.

מעגל אבנים ומאוזוליאום מישקובה ניבה (Mishkova Niva)

הרי הסטרנדז’ה יושבו על ידי שבטי התראקים “טיני” ו”אסטי” החל מ-1000 לפנה”ס. הם היו חלק מהממלכה האורדיסית שמרכזה בפרפריקון. הדת שלהם הייתה קשורה לשמש ולאור. הקדמונים האמינו באלמותיות, קידשו את אימא אדמה והטבע, ולצורך כך הם הקימו מעגלי אבנים, דולמנים ואבנים עומדות, כשהמבנים המרשימים ביותר בבולגריה נמצאים במאוזולאום Mishkova Niva שבהרי הסטרנדז’ה, אליו ניתן להגיע רק עם ג’יפ ומדריך. הדרך מתחילה במוזיאון ההיסטורי של מלקה טרנובו (Malko Tarnovo), העיירה הראשית של ההרים. במקום נמצא פסל של שתי ידיים, המסמלות תנוחת תפילה. האתר עצמו הוא מעגל אבנים גדול ובתוכו מעין חדר חניכה. יש אומרים שזה היה מצפה כוכבים עתיק.

המקום מתוארך למאות 3–5 לפנה”ס. איכות האבנים בו גבוהה, החדר הפנימי מעוגל ומוליך אליו מסדרון מרוצף ומכוסה בגג קשתי. מסביב לעיגול המרכזי מבנים נוספים הבולטים באבנים הגדולות שלהם ובאיכות הבנייה.

דרום מזרח בולגריה

הקבר התראקי של אלכסנדרובו (Aleksandrovo)

זהו קבר תראקי לא גדול יחסית מהמאה ה-4 לפנה”ס, שחשיבותו טמונה בציורים הייחודים שנמצאו בו, המלמדים אותנו על האמונה התראקית, ביניהם הופעה יחיד במינה של האל התראקי זלמוקסיס. הקבר עצמו סגור למבקרים, אבל יש שחזור שלו אחד-לאחד במוזיאון לאוצרות התראקים של הרי רודופי המזרחיים, שהוקם על ידי היפנים בגבעה הסמוכה. במוזיאון המודרני ניתן לראות אוצרות זהב מהתקופה הניאוליתית, ממצאים ואוצרות שנמצאו בקברים התראקיים, ושחזור של הקבר עצמו, המורכב ממסדרון גישה ארוך וחדר עגול בסופו.

בחדר העגול ישנן שבע רצועות של ציורים מלמטה למעלה, בתקרה שמש זהובה, ומסביב לה רצועה של דמויות העסוקות בציד ארבע דמויות של חזירי בר שחורים וצבי עם קרניים. לפי הפרשנות של הארכיאולוג קיטוב, מגלה האתר, סצנות הציד הן סמליות ומתארות את ניצחון כוחות הטוב על הרע, התגברות הסדר – קוסמוס על הכאוס, אותו מייצג החזיר השחור. אחת מהדמויות רוכבת על עור פנתר ולבושה בגדים מיוחדים, והיא כנראה המלך או הכוהן. מולה יש דמות של גבר מבוגר ערום ושמן, המחזיק מעל ראשו גרזן כפול, שהוא סמל לאלוהות, וזה כנראה ייצוג של האל זלמוקסיס.

ברצועה התחתונה שנפגמה נראים דמויות של אנשים שותים, רוקדים ומנגנים, עסוקים כנראה בפולחן הדתי הכולל את כל אלה. במסדרון נראים דמויות של אנשים לוחמים כנגד אמזונות ודמויות מיתולוגיות אחרות. המלחמה והניצחון נתפשו כפנימיים, כניצחון ומלחמה נגד המוות.

הקבר התראקי במזק (Mezek)

לא רחוק מאלכסנדרובו נמצא הקבר – מקדש התראקי של מזק, זהו האתר עם מסדרון הכניסה הארוך ביותר (מעל 20 מטר) ובו נמצאו מספר ספסלים המסמלים קברים, ולכן חושבים שהוא שימש כקבר משפחתי. לאחר המסדרון יש שני חדרי קבורה ואחריהם חדר עגול עם תקרה אליפטית אופיינית. במקום יש תופעה מיוחדת של ביטול השדה המגנטי, וכנראה מערכת אוורור עתיקה כלשהי. לידו יש מצודה מימי הביניים וקבר תראקי נוסף. הוא נמצא כ-10 ק”מ מהעיירה סוולינגרד, בעמק נהר המריצ’ה, העובר באזור זה לטורקיה ומגיע לעיר אדריאנופול.

פרפריקון (Perperikon) – מאצ’ו פיצו של הבלקן

פרפריקון הוא אתר מגליתי, שעליו הוקמה עיר עתיקה שהייתה בירת הממלכה התראקית ומקום מקדש דיוניסוס. זהו הר המתנשא מעל סביבתו ומאופיין בסלעים בולטים, שחלקם עוצבו ונחצבו בכדי ליצור ארכיטקטורה מקודשת. בראש ההר נמצא אקרופוליס, מתחם מקודש של מקדשים, מבני שלטון, בן אלפי שנים, המוקף חומה ובקצהו מגדל בולט מימי הביניים.

מתחת לאקרופוליס מצד דרום נמצא המקדש העתיק של דיוניסוס באזור הדרמטי ביותר של הצוקים, קצה ההר. הכניסה אל המתחם היא ממזרח, בין הסלעים, דרך פתח המוביל לחדרים חצובים בסלע. על גבול המצוק נמצאות מעין תיבות גדולות חצובות ומכוסות באבן שפה מתחת לרצפה, בהן כנראה אכסנו אוצרות או קברו אנשים חיים לכמה ימים, כחלק מתהליך ההארה. משם מוליכות מדרגות אל אולם פתוח לשמיים ובו מקום מושב מלך או כוהן, ולאחר מכן ישנם מדרגות נוספות אל חצר מתחת לסלעים אדירים שבמרכזה מזבח עגול המתנשא לגובה שלוש מטר ועליו דלקה אש תמיד מקודשת. לפי התיאורים של הסופרים הקלאסיים כך נראה מקדש דיוניסוס. על האש היו שופכים יין, ולפי העשן שיצא מהשריפה יכלו לנבא עתידות. אלכסנדר הגדול הגיע לכאן, וגם אביו של אוגוסטוס.

אל המקדש מוליכה דרך תהלוכות חצובה בסלע, בין שני קירות אבן טבעית. באזורים שמתחת לו מוצאים גתות, בריכות מים חצובות בסלע, ושרידי עיר תחתונה עתיקה.

מהמקדש יש יציאה אל חדר שנראה כמו אודיאון קטן (חדר שמיעת מוזיקה), ולידו חדר נוסף המאחסן כדי יין ענקיים ועתיקים. משם מוליכה דרך המדרגות אל שער מגליתי מרשים העובר חומה עבה אל העיר העליונה – אקרופוליס, שהייתה מאוכלסת עד לימי הביניים. ניתן לראות שרידי מקדשים וחציבות עתיקות, בריכות מים, ומעליהם שרידי כנסיות ובניינים, ואף מגדל פינה מימי הביניים. הנוף מהפסגה מעורר ומרשים.

לפי הארכיאולוגים, המקום התחיל להיות מקודש כבר לפני שמונת אלפים שנה ואולי יותר, כיוון שבנהר שלרגלי ההר מצאו זהב בגושים גדולים כבר בתקופות קדומות.

פרפריקון הוא אתר ענק המזכיר בגודלו את דלפי, ואכן זה היה המרכז הנבואי השני בחשיבותו בעולם ההלני-יווני. ריבוי גתות במקום מחזק את ההשערה שזה היה מקדש דיוניסוס ה”נעלם”. הריסוק של היין סימל את ביתור גופתו של דיוניסוס זגרוס על ידי הטיטאנים, והיווצרות המשקה סימלה את לידתו מחדש ונצחונו הסופי. יש האומרים שהמקום הוקדש לסבזיוס, האל התראקי, שזוהה עם דיוניסוס.

המישור התראקי

בין הרי הבלקן מצפון ורודופי מדרום, נמצא אחד המישורים הפוריים והעשירים ביותר בבלקן, אסם התבואה של האימפריה הרומית, מקום מושב התראקים הקדומים, והתפתחות תרבויות פרהיסטוריות של תרבות האֵלָה, מדובר על מישור ארוך רחב ופורה בגודל מדינת ישראל, שבקצה האחד שלו הוא מגיע לחוף הים השחור ובקצהו השני לאזור סופיה, מרחק ארבע מאות קילומטר משם. בחלקו הצפוני נמצא האתר של קרנובו, שעל שמו קרויה תרבות פרהיסטורית שלמה, בצדו הדרומי ובמרכז נמצאת העיר פלובדיב שתחילתה בתקופה זו.

מסלול תרבויות עתיקות יסתיים בביקור בערים פלובדיב וסופיה, שהן הערים הגדולות של בולגריה ובהן המוזיאונים החשובים ביותר.

פלובדיב

פלובדיב היא העיר השנייה בגודלה בבולגריה. חיים בה קרוב לחצי מיליון איש, היא יושבת במיקום מצוין בלב המישור התראקי הפורה, ומהווה מרכז של תעשיה, תרבות ואמנות. העיר מורכבת משבע גבעות ליד נהר, שילוב מנצח מבחינת הגיאוגרפיה המקודשת של ימי קדם, ואכן המקום היה מיושב במשך שבעת אלפים שנה. בשנת אלף לפנה”ס התיישב כאן השבט התראקי של בסי (Bessi), ולפניו היו תרבויות אם קדומות.

לפי פרופסור פטר דטב (Peter Detev) בתל שנקרא Yasatepe שהיום הוא בתוך העיר פלובדיב (120 הקטר), התגלה יישוב מתקדם בן יותר מ6000 שנה שהוא העיר השנייה בגילה באירופה.

אורפיאוס האגדי הגיע לכאן בחיפוש אחר אאורדיקה. ואכן, על אחת הגבעות של העיר נמצאו שרידי יישוב ניאוליתי (גבעת nebet tepe) ועליו מצודה תראקית. ליד גבעה זו יש עוד שתי גבעות סמוכות המהוות ביחד את המרכז של העיר – מעין משולש.

לפי ההיסטוריה הרשמית פלובדיב הוקמה על ידי פיליפוס, אביו של אלכסנדר מוקדון, שכבש את תראקיה הקדומה והביא לאזור את התרבות הלנית במקום זו הקדומה. חלק מהתבססות התרבות החדשה היה בניית פוליס – ערים יווניות במקומות אסטרטגיים מבחינה צבאית ומבחינה תרבותית דתית, וכזו הייתה פלובדיב. פיליפוס קרא לה פיליפוליס על שמו, אבל לפני כן היא נקראה אוומולפיה (Evmolpia) על ידי התראקים. האל של העיר היה הרקולס והחיה הקדושה שור.

בזמן הרומאים הופכת פלובדיב לבירת הפרובינציה תראקיה ומוכרזת כמטרופוליס, עם סנאט ופרלמנט משלה. בפלובדיב עוברת הדרך הצבאית ראשית של הבלקן, Via Militaris, והיא הייתה הגדולה והיפה בערי האזור. היה בה תיאטרון, אמפיתיאטרון, היפודרום ל-30,000 איש, בתי מרחץ, בניינים ציבוריים, מערכת מים וביוב, מקדשים, ולימים גם כנסיות. עם הזמן הוחלף שמה ל-Trimontium (עיר שלוש הגבעות).

התיאטרון המרשים של פלובדיב משמש עד היום להופעות. הוא נבנה על ידי היוונים וחודש בזמן הקיסר טריאנוס. יכלו לשבת בו שבעת אלפים איש. ההיפודרום הוא באותה מתכונת כמו זה של דלפי, ויש רק שנים עשר כמוהו בעולם. הפורום נמצא ליד כיכר הצנטרלן (Tsentralen). הוא נבנה בזמן הקיסר אספסיאנוס ויש בו ספריה, מטבעה ואודיאון. חלקים אחרים של העיר נבנו על ידי הקיסר מרקוס אורליוס. פלובדיב מזכירה מאד במבנה שלה את רומא, ואכן היא נחשבה לרומא של הבלקן.

במאה ה-2 לספירה נבנתה חומת העיר, במאה השלישית היא נשרפה על ידי הגותים, אבל התאוששה, רק בכדי להיחרב שוב על ידי ההונים במאה החמישית.

להמשך הקריאה על פלובדיב לאחר התקופה הרומית, ראו מסלול “בולגריה הנוצרית”.

 

זהו אחד המוזיאונים העתיקים והחשובים בבולגריה. נמצא בו האוצר התראקי החשוב בעולם שנקרא על שם הקבר שבו התגלה – פנגיורישטה (Panagyurishte) – כמו גם מסכות זהב תראקיות מלפני 2500 שנה. בחדר הפרהיסטורי שוכן האוסף הגדול ביותר מתרבות מריצה שמלפני ששת אלפים שנה, ואתר Yasatepe.

במוזיאון חדרי תצוגה של התקופה ההלנית, התקופה הרומאית, ימי הביניים, כולל אוסף איקונות מרשים ואוסף מטבעות מכל התקופות גדול.