מדרום להרי הבלקן כלוא בין רכס הרי הבלקן מצפון לרכס ההר הישן sredna planina מדרום נמצא עמק ארוך ומקוטע שמתארך קרוב ל80 ק"מ ממערב לקרלובו ועד מזרחית לקזלנק. בגלל התנאים האקלימיים שבו והאדמה המתאימה, זהו המקום הטוב ביותר בעולם לגידול וורדים, ושם מתרכז רוב גידול הוורדים לשמן וורדים בעולם, רוחבו של העמק כמה ק"מ עד עשרים ולאורכו יש מספר ערים ועיירות שהחשובים ביניהם הם קזנלק, פבל בניה, גברובו, קלופר, קרלובו וסופוט. העמק הוא גם מקור נהר הטונדזה שהוא השלישי בחשיבותו בבולגריה, ובו נמצא ריכוז קברי המקדשים התרקים הגדול בבולגריה, כמו גם אתרים מגליתים מהפרהיסטוריה.

קזנלק (Kazanlak)

בעיר קזנלק גרים כ-50,000  איש והיא התפרסמה בזכות תעשיית הנשק שלה מצד אחד, וייצור שמן הוורדים מהצד השני, לכן היא נקראת "עיר הוורדים והרובים" (Guns and Roses). יש בה מוזיאון היסטורי חשוב ובו ממצאים מהחפירות באזור, כולל חלקים מאוצר הזהב שהתגלה בקבר של סאותיס.

בגבעה בלב העיר התגלה קבר תראקי עם ציורים ייחודיים מלפני 2,400 שנה, שבהם נראים תהלוכות ופעולות פולחן ומופיעים דמויות מקודשות, מרכבות עם סוסים (שנחשבו למחברים בין העולם הזה לעולם הבא) ועיגול שמש. לפי לודמילה ז'יבקובה (Lyudmila Zhivkova) הציורים מתארים טקס קבורה של זוג מלכותי האוחז ידיים בתנוחת פרידה אינטימית ורגישה. האישה יושבת על כס מלכות המזכיר את קלף הקיסרית בטארות; הגבר לבוש בטוגה לבנה ועל ראשו כתר עלי אלון מוזהב, כדוגמת אלו שנמצאו בקברים; אישה אחרת מגישה להם פירות -רימונים, פרי שנקשר לעולם שמעבר, ומאחוריה מנגנים.

עמק המלכים

מצפון לעיר קזנלק נמצאו מאות מקדשי קבר תראקים ענקיים בצורת תל פירמידה, ובהם ציורים, אוצרות זהב, ואדריכלות מונומנטלית. אזור מקודש שבו נהגו לקבור את המלכים והאצילים. לאחרונה נפתח מוזיאון במרכז הקברים החשובים ביותר. מקדשי קבר מעניינים מהמאות ה-4-5 לפנה"ס הם מקדש הקבר של Shushmanets, מקדש הקבר של Helvetia, מקדש הקבר של Golyama Arsenalka, ובמיוחד מקדש הקבר של Ostrusha. במקדש זה התגלה חדר מרכזי שהוא למעשה סרקופג מונומנטלי עשוי מאבן גרניט אחת החתוכה ומוחלקת בצורה מושלמת ושוקלת 60 טון, ועליה אבן מכסה השוקלת 30 טון. בתחתית אבן הגג ישנם ריבועים ובהם ציורים צבעוניים, כשבאחד מהם מופיעה אישה בציפוי זהב. קשה להבין איך חצבו הקדמונים את אבני הגרניט הענקיות (בצורת החדר) ואיך הביאו אותם ממרחק, וזה מזכיר במידה מסוימת את אבני הגרניט הענקיות במונומנטים במצרים.

הקבר המפורסם ביותר הוא של המלך סאותיס (Seuthes), נקרא קוסתמקה (Kosmatka) ונמצא ליד הכפר שיפקה:

מקדש סאותיס (Seuthes)

מקדש הקבר המפורסם ביותר בעמק המלכים הוא של המלך התראקי סאותיס השלישי, שנמצא ליד הכפר שיפקה ונקרא קוסמתקה (Kosmatka). המקום היה סגור במשך 2,300 שנה, ונחשף על ידי הארכיאולוג הבולגרי קיטוב רק בשנות ה-80' של המאה ה-21. בתוכו התגלה אוצר בסגנון תות ענח' אמון, אך לא התגלו עצמות, דבר המעיד על כך שה"קבר" לא היה קבר, אלא מקדש חניכה או מקום הנצחה רוחני של המלך.

מדובר בתל מלאכותי הנתמך בחומה בקוטר 150 מטר, שמדרום לו נמצאת רחבה של פולחן (כנראה לצורך ריקודים אורפיים ומוזיקה), בהמשכה מסדרון ארוך בצורת קבר המוביל אל חדר מעוגל, וממנו יוצאים למעין חדר סרקופג ענק בצד הצפוני (כאמור, לא נמצאו עצמות). בכניסה ל"קבר" נמצאה יציקה של פני המלך סאותיס, מעין מסכה המזהירה את החופרים שלא להיכנס למקום. הזיהוי של הדמות נעשה לפי מטבעות מהתקופה שעליהם מופיע שמו של סאותיס ובהם פנים דומות למסכה.

בחדר העגול המרכזי של ה"קבר" ישנו אפקט קולי מיוחד, וכנראה גם אפקט אנרגטי הנובע ממידות החדר ומחומרי הבנייה. הקוטר הוא 3.60 שהם כפליים מגובהו של המלך, או מידת השדה האנרגטי שסביבו (אאורה, המגיעה עד קצות האצבעות כשהידיים פרושות לצדדים). האבנים הן אבני בזלת שהובאו ממרחק. המקום היה כנראה חדר חניכה שהעצים את הרגשות והמחשבות של מי שנכנס לתוכו, ואיפשר תקשור עם העולמות שמעבר, למות ולקום לתחייה מחדש ולהתחבר לאור הרוחני שבאדם, בכדי שהוא יוכל לשלוט באופן אלוהי. בנוסף לכך, קרן שמש הייתה חודרת לחדר הפנימי ביום מסוים בשנה ומהדהדת את חיבור הזכרי עם הנקבי.

בחדר הסרקופג, (ארון קבורה מאבן גדול) הצמוד אל החדר העגול המרכזי, נמצאו כתר זהב של עלי אלון מפוררים (סמל למוות), מגיני ברכיים ועליהם דמות הרמס (מוביל לעולם הבא), ועוד חפצים שנועדו לעזור בלידה מחדש אל העולם שמעבר כגון גביעי יין מכסף. האוצרות שנמצאו בחדר זה מוצגים במוזיאון העירוני בקזנלק.

סאותיס שלט על חלקים מתראקיה העתיקה שהשתחררו משלטון מקדוני לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון בסוף המאה ה-3 לפנה"ס, תחילת המאה ה-2 לפנה"ס. הוא הביא לתחיית הפולחן והתרבות התראקית מצד אחד, מאמץ את התרבות היוונית מהצד השני. הביטוי לכך היה בבניית עיר תראקית ראשונה מסוגה לפי תכנית היפודומית (רחובות שתי וערב) יוונית שנקראה על שמו – סוותופוליס, ובה נתגלו כתובות ביוונית. העיר הייתה מקום של מקדשים בו עבדו את האלים הכבירים מהמרכז המקודש באי סמותראקי. סאותיס היה מלך כוהן שקידם את פולחן דיוניסוס סבאזיוס.

מדרום לקזנלק, בתחתית האגם הסמוך, ישנה עיר שלמה בסגנון היפודומי יווני בשם סוותופוליס, שנבנתה על ידי המלך סאותיס והייתה בירת הממלכה התראקית. ממצאים ומודל של העיר ניתן לראות במוזיאון העירוני בקזנלק, דרומה מקזנלק נמצא שער השמש המגליתי בבוזבגרד.

בוזובגרד (Buzovgrad)

10 ק"מ דרומה לקזנלק, בשיפולי הרי סרדנה גורה, על גבעה הגובלת בעמק, נמצא שער הבנוי מסלעי ענק, בתוכו יש פתח שדרכו חודר אור השמש ביום הארוך בשנה. לפי הפרשנות של הארכיאולוגים מדובר על מקדש לכבוד האלה – אם שהוקם לפני 6,000 שנה ואומץ על ידי התראקים עם בואם לאזור לפני כ-4,000 שנה. השער מסמל את איבר המין הנקבי, דרכו שוקעת השמש שמסמלת את הכוח הזכרי, ועל ידי כך יש חיבור בין שמיים וארץ. בנוסף לכיוון כלפי שקיעת השמש, השער מכוון גם כלפי ההר הגבוה ברכס הבלקן (Triglav Peak), שם נמצאים מקורות נהר הטונזה (Tundzha) שהיה הנהר הקדוש לתראקים והחשוב באזור.

ליד השער יש חריטות של שקעים בסלע המסמלים כנראה מערכי כוכבים, ולא רחוק ממנו קבוצה של סלעים בצורת איבר מין גברי, כמה מזבחות וכיסא מלכות. מדובר במערך מגליתי שלם שהוא קודקוד של משולש מקודש המתייחס לקבר מקדש של קוסמטקה והעיר הקדושה סוותופוליס כקודקודים האחרים.

מכיוון שהשער מכוון את השקיעה, יש להניח שהפולחן במקום היה קשור למעבר לעולם המתים. מסיבה זו ביקש הארכיאולוג התראקי החשוב אלכסנדר פול שאפרו יפוזר במקום וניתן לראות טבלת הנצחה לכבודו.

הסלעים מזכירים אתרים דומים בבולגריה ובאירופה כמו בגליק טש, ויש ויכוח בין אלה הטוענים שהם עוצבו והוצבו באופן מלאכותי לבין אלה הטוענים שהמערך שלהם טבעי. כך או כך, המקום משמש מקום מפגש לחסידי ה"עידן החדש" ונקרא על ידיהם "שער האֵלָה".

מזקקת הוורדים דמשקנה

לא רחוק מקזנלק, לרגלי ההרים נמצאת מזקקת וורדים ענקית שטופחה בתור אתר תיירות, המזקקה מנציחה את התרבות התרקית ויש בה מעין מוזיאון לציורים וחפצים שנמצאו במקדשי הקבורה, משולב בבית הקפה ומרכז הקניות במקום, הקפה מוזיאון הוא חלק מתיאטרון הופעות גדול, איצטדיון שנבנה בצורת סל וורדים והמושבים שבו משולבים בערוגות וורדים. ואם כל זה לא מספיק, ניתן לפגוש את המלך סאותיס מברונזה רוכב על סוס בכניסה ואת הכוהנת הגדולה התרקית מציור מקדש הקבר בקזנלק בכניסה מתחת לציור של מרכבת שמש.

ישנם עוד כמה מזקקות וורדים בעמק הוורדים, וגם מוזיאון וורדים ומכון וורדים בקזנלק, אך זה מקום הביקור הפופולרי ביותר

עיירת המרחצאות פבל בניה.

בולגריה היא הארץ עם הכי הרבה מעיינות חמים מחוץ לאיסלנד באירופה, ובכל מקום יש מרכזי ספא, וכך גם בעמק הוורדים התפתחה עיירת הספא פבל בניה בה יש מספר מלונות טובים, והיא בסיס לינה טוב בזמן אירועי פסטיבלי הוורדים הקורים בעמק מסוף מאי ועד אמצע יוני

קלופר (Kalofer)

קלופר היא עיירה בת 3,500 איש הנמצאת סמוך לחלק הגבוה ביותר של רכס ופארק הרי הבלקן, באמצע עמק הוורדים. כיום זוהי עיירה מנומנמת אך בסוף המאה ה-19 היה בה מספר תושבים דומה לזה שבסופיה (10,000) והיא הייתה מרכז של חינוך, תרבות, לאומיות בולגרית ותנועות התחדשות בתוך הכנסייה.

עיקר פרסומה של קלופר הוא כעיר הולדתו של בוטב (Botev), המשורר הלאומי. במרכז העיירה נמצא פסל מונומנטאלי שלו (הוא דומה להרצל), שחזור הבית שבו גר ומוזיאון לזכרו, ומעל הכפר מתנשאת הפסגה של הר בוטב שהיא הגבוהה בבלקן. בנוסף לכך ניתן למצוא במרכז העיירה את בית התרבות, מרכז מידע של משרד התיירות, כמה מסעדות ליד נהר ה Tundzha החוצה את העיירה. ושחזור של בית ספר הראשון בבולגריה ברוח ההשכלה (שנפתח במאה ה-19). בית הספר הוקם ב1848 ביוזמתו של Botyo Petkov – אביו של חריסטו בוטב שלימד שם והיה אחד הדמויות המובילות ברנסנס הבולגרי. הוא היה אדם משכיל שלמד שנתיים באדסה וחידש בתחום החינוך לפי המודל הרוסי, חילק את התלמידים לכיתות, קבע לוח זמנים ותכנית לימודים שנתית שכללה את השפה הרוסית. אחד התלמידים הראשונים ולימים עוזרו היה האקסארך גוזף, לימים המנהיג של הכנסייה הבולגרית מהשחרור ועד למלחמות הבלקן (קבור בכנסיית סווטי נדלה בסופיה). תלמיד אחר היה המשורר ומנהיג התנועה הלאומית איוואן וואזוב, ויש להניח שגם בנו הגיבור הלאומי חריסטוב בוטב למד בבית ספר והושפע מחינוכו של אביו. לפטקוב הייתה ספרייה עשירה והוא עסק במלאכת תרגום וכתיבה, פסלו נמצא בכניסה לבית הספר המשוחזר, הוא נהג גם לשיר בכנסיית אתנסיוס הסמוכה

בחלק העליון של העיירה ניתן לראות את הכנסייה הגדולה מסוף המאה ה-19 בצד אחד של נהר הטונדזה, ואת מנזר הנשים העתיק מוקף הגדר בצד השני. זהו המקום שבו התחיל החינוך לנשים בבולגריה. המורה פטקוב החליט ברוח ההשכלה ללמד גם את הנשים במנזר, וביניהן את Anastasia Dimitrova , שלימים פתחה בית ספר חילוני לנשים משלה. ואכן, מעבר לחומת המנזר נמצא גן גדול ובתוכו כנסייה מהמאה ה-19. בכניסה לכנסייה עץ אפרסמון, שלפי הנזירות הוא עץ הדעת שממנו אכל אדם בגן העדן.

החפץ הקדוש בכנסייה הוא איקונה של יוחנן מדמשק עם שלוש ידיים, וסיפור שהיה כך היה: יוחנן היה תיאולוג נוצרי מפורסם במאה ה-8 שעמד בראש המתנגדים לאיקונוקלזם (ניפוץ האיקונות) בימיו של הקיסר ליאו השלישי. כתוצאה מלחצים של הקיסר על שליט דמשק, הורה האחרון ליוחנן לחדול מפעולתו. משזה סירב הוא ציווה לכרות את ידו, אותה יד שהייתה מציירת את האיקונות. יוחנן לא התבלבל, התפלל למריה, ובעקבות כך קרה נס והיד הכרותה שבה למקומה. משום כך, הוא צייר איקונה של מרים עם שלוש ידיים מכסף, כשהיד השלישית זאת היד הפלאית שלו המציירת את האיקונות ברוח אלוהים ומסמלת גם את השילוש הקדוש. לימים, האיקונה הזו הגיעה להר אתוס, ומשם גרסאות שונות שלה הגיעו למקומות שונים בבלקן. היד השלישית מסמלת את הנס של חיבור היד הכרותה למקומה, ובמובן כללי יותר – את יד האלוהים שמתערבת במעשי אדם.

נושא הידיים מופיע בהרבה איקונות ומנזרים ברחבי הבלקן. בכנסיות רבות אחרות יש ציורים של קדושים עם שלוש ידיים. כשמסתכלים על הגוף האנושי רואים שקיימים שלושה דברים שמבדילים את האדם מהקופים ושאפשרו למוחו לגדול ולהתפתח: האחד הוא ממדי הראש והמוח ביחס לגוף, השני הוא העובדה שהאדם עומד זקוף, והשלישי הוא מבנה כף היד, שהתחכום שלה איפשר לאדם ליצור כלים שאף חיה לא הייתה מסוגלת ליצור (כפועל יוצא מהכלי המשוכלל של היד התפתח גם אמצעי התפעול שלה, שהוא המוח).

נוסף ליכולות הפיזיות הרבות, יש ליד גם תכונות מיסטיות. הגורל של אדם מופיע בכף ידו, ולא מקרי הוא שבתורת הקבלה עסקו בקריאת כף יד. ידו של אדם מלמדת על הפנימיות שלו והיא הכלי שדרכו אנו יכולים לשדר או לקלוט את האלוהים, היא מסמלת את האל ואת כוחו. ציורי האיקונות של שלוש הידיים וחשיבות הידיים במנזרים בבלקן משמשים עדות לכך שגם בנצרות המיסטית היד היא מפתח להבנת הצד הרוחני-פנימי של האדם. בכתות הפורשות של הבוגומילים נהגו לטבול אנשים על ידי הסמכה עם כף היד.

העיירה קלופר מילאה תפקיד חשוב במרד הבולגרי ובמלחמת השחרור מהעותומאנים. בסוף המאה ה-19 היא נשרפה על ידיהם, אבל שוקמה מחדש. דווקא לאחר השחרור, עם העלייה במעמדם של סופיה תחילה ולאחר מכן של פלובדיב וערים גדולות אחרות, ירדה קלופר ממעמדה (בעקבות הנהירה לערים). הקומוניסטים שראו בבוטב אחד משלהם, אדם שמאמין באחווה בין בני אדם, פטריוטיות ושוויון. הקימו רחבת מסדרים ומצעדים במרכז העיירה, תוך חיסול מעט הבתים הישנים ששרדו.

קלופר היא חלק מעמק הוורדים ויש סביבה שדות וורדים. מהעיירה יוצאים שבילים ודרכים אל פארק הרי הבלקן הסמוך.

קרלובו (Karlovo)

העיר הגדולה בחלק המזרחי של עמק הוורדים היא קרלובו, המונה 30,000 איש. כמו קלופר, גם קרלובו הוקמה בתקופה העותומאנית וזכתה לעדנה במאה ה-19, אבל בניגוד לקלופר הסמוכה, המרכז העתיק שלה נשמר ויש בו מעל מאה בתים משומרים מתקופת התחייה (המאה ה-19). בחלק מהבתים יש שחזור של סדנאות מלאכת היד העתיקות. העיר נמצאת לרגלי ההרים ויש לידה מפלים ומסלולי טבע, כך שזה מקום נחמד לבקר בו, במיוחד בזמן פריחת הוורדים.

עיקר פרסומה של קרלובו בא לה עקב היותה מקום הולדתו של לבסקי (Levski), המנהיג של תנועת המרד הבולגרי ומי שהקים את הרשת המחתרתית שהיוותה בסיס למרד, בעבודת נמלים שעשה במהלך מסעות ארוכים בכל רחבי בולגריה (במהלכם שהה במנזרים). במרכז העיר נמצא ביתו של לבסקי שהפך למוזיאון, ולא רחוק ממנו נמצא מוזיאון היסטורי קטן.

צמוד לקרלובו נמצאת העיירה של סופוט (Sopot), בה גרים קרוב ל-10,000   איש. אלו שתי ערים צמודות, כמו תל אביב ורמת גן (להבדיל), אלא שלכל עיר יש את הגיבור שלה. אם במקרה של קלופר זה בוטב, ובמקרה של קרלובו זה לבסקי, הרי שסופוט לא נפלה מהם, מכיוון שבה נולד איוון וואזוב, הסופר הבולגרי המפורסם והחשוב ביותר, שהיה גם הוא ממנהיגי המרד, אולם בניגוד ללבסקי או בוטב הוא לא נהרג או הוצא להורג, אלא הגיע לגיל מבוגר והספיק לכתוב הרבה ספרים חשובים שסיפרו על המאבק לעצמאות, על עול השעבוד, ועל רצון ומאבק האדם לחירות.

בלב סופוט נמצא הבית של וואזוב שהפך להיות מוזיאון. לא רחוק ממנו מוזיאון אתנוגרפי ובית תרבות, אבל החלק היפה ביותר של העיר הוא מעליה, שם נמצא פארק יפה עם שחזור של תחנת קמח. בקצהו מנזר גברים קטן ויפה שנבנה מחדש בסוף המאה ה-19 (מנזר העליה), ולידו רכבל העולה למרומי הרי הבלקן.

מקדש סטרוסל (Starosel)

זהו מקדש הקבר התראקי הגדול ביותר ואחד היפים שנמצאו. הוא ממוקם על ראש גבעה בלב אזור טבעי מיוער, 50 ק"מ מצפון לפלובדיב בגבול המישור התראקי. מדובר בתל-תומולוס ענק[1] בקוטר 220 מטר, שמדרום לו נמצאת רחבת ריקודים ופולחן אורפי, ומצפון לו ישנם גת ומקדש לדיוניסוס.

את המקום גילה "אינדיאנה ג'ונס" של בולגריה – הארכיאולוג גרגורי קיטוב. יש החושבים שזה מקום קבורתו של המלך התראקי האורדיסי Sitalces מהמאה ה-5 לפנה"ס. כל האזור היה בית קברות מקודש, ומסביב ניתן לראות הרבה תומולוסים גדולים שבחלקם אפשר לבקר.

כמו שאר מקדשי הקבורה של התראקים, האתר בנוי בצורה של מסדרון מאבני ענק מסותתות המוביל דרך חדר ביניים, שנראה כמו ארון קבורה, לחדר עגול פנימי ומופלא. אל תוך המקדש היו מכניסים את המלך בכדי להיוולד מחדש, ובאופן פיזי זה היה מתבטא בחדירת קרן שמש פנימה בימים מיוחדים בשנה.

בחדר העגול הפנימי יש עשרה עמודים דוריים, מעליהם כרכוב ועליו שלושים חריטות של שלושה קווים אנכיים, יש המפרשים זאת כלוח שנה חודשי. הכרכוב צבוע בצבעי אדום, שחור וכחול, המסמלים את המעבר בין החושך לאור, בין לילה ליום (השחור של הלילה הופך לכחול של היום דרך הזריחה האדומה). קוטר החדר 5.60 מטר, שהינם 1.80 מטר כפול 3. כפי הנראה המידות הללו קשורות לגובה האדם שלכבודו הוקם המקדש ולמידת השדה האנרגטי שסביבו (האאורה, המגיעה עד קצות האצבעות כשהידיים פרושות לצדדים), יש בחדר הד מיוחד ותקרה שמסמלת את הרקיעים עם 17 שכבות.

מכיוון שלא נמצאו בתוכו עצמות יש להניח שאין זה קבר, כי אם מקדש חניכה של השליט שנהפך למקודש לאחר מותו. לכל שליט ואציל היה המקדש שלו, ששימש כמקום חניכה במטרה לעורר את האור הפנימי ולהתחבר לשמש הרוחנית. לכן על דלת השיש של החדר מופיעים עשרה מדליונים של פנים עם שיער ארוך (סמל לקרני השמש) ועל המשקופים מופיע עיטור של עין פנימית דמוית שקד. המספר עשר קשור לאמונה של התראקים בעשר אנרגיות רוחניות (המקבילות לעשר הספירות). החריטות במפתן הדלת מראות שהדלת נפתחה ונסגרה לעיתים קרובות. העובי של הקיר מסביב לחדר הפנימי הוא 90 ס"מ, המהווים שביעית מקוטר החדר והקיר ביחד, או שישית מקוטר החדר. כל המספרים במקום הם סמליים וקשורים למבנה האדם והיקום.

ההסברים שהציע קיטוב לאדריכלות ולאמנות של המקום הם שלחדר הפנימי היו מכניסים את המתקדש – מלך לאחר הכנה של ריקודים, מוזיקה, אקסטזה, ואולי גם שימוש בחומרים נרקוטיים. הוא היה שוהה במקום בחושך מוחלט במשך מספר ימים ועובר חוויות על חושיות שנעזרו במידות ובחומרים שמהם עשוי המבנה, לאחר מכן היה יוצא משם אחר – מואר. לעתים היה מתקיים במקום טקס הנישואין המקודשים עם הכוהנת או האישה המלכותית, בכדי להוליד צאצא חדש בברכת האלים, כפי שמופיע בתחריטי קאמה סוטרה שנמצאו בקברים באזור. בנוסף על כך, קרן שמש חדרה אל החדר ביום הקצר בשנה והיא סימלה את החיבור של הזכרי עם הנקבי.

להלן משמעות המספרים במקדש "קבר" התראקי בסטרוסל לפי הארכיאולוג Valeria Alexander שחפר במקום:

1. אלוהות נשית.
2. עצמי מתעבר, יוצר עצמו.
3. השמש נוצר, בן האלוהים.
4. מחזור אלוהי, שמש גדל ומתבגר. מתחיל ביום הקצר בשנה, גדל עד יום השוויון, מופיע ביום הארוך הקשור להתעברות.
5. מעבר אל האלוהות הנשית, אנחנו ילדים של אימא אדמה, נותנים מהפירות חזרה לאדמה.
6. האדם נולד.
7. האדם גדל ומתבגר.
8. האדם הולך בדרך דתית.
9. האדם הוא חצי אלוהות, צריך לחצות את נהר הזיכרון כדי להבין מיהו.
10. האדם נהיה נצחי, אלוהות. הנצחי יוכל לעבור בכל העולמות.

ליד האתר ההיסטורי של סטרוסל ישנו יקב מיוחד ובליבו – שחזור של המקדש התראקי הסמוך אבל בקנה מידה גדול יותר, מתחת לאדמה. האולם נקרא "מקדש היין" ומשמש מקום ביקור וטעימות, יש בו הד מיוחד, בדיוק כמו במקדש ה"קבר" הסמוך.

באתר Kozi Gramadi, אשר בהרי סרדנה גורה שמעל המקדש, התגלו שרידי ארמון של המלכים התראקים מתקופתו של המלך האורדיסי Amadocus II שהיה בן זמנו של פיליפוס מוקדון במאה ה-4 לפנה"ס. הוא היה יריבו וייתכן כי הסיבה לבניית הארמון מבצר הייתה ההקמה של פיליפוליס (פלובדיב) על ידי פיליפוס בצד השני של העמק התראקי.

ליד סטרוסל נמצאים קברי מקדש תראקים נוספים שלחלקם ניתן להיכנס, אחד מהם הוא מקדש הקבר של Horizont, שנמצא כ-20 ק"מ מסטרוסל. זהו מקדש קבר מעניין וגדול ליד העיירה Strelcha בשם Zhaba Mogila. במרחק לא רב משם נמצאת העיר פנגיורישטה (Panagyurishte), בה ישנו אחד מאוצרות הזהב התראקים החשובים ביותר, שחלקו מוצג במוזיאון המקומי.

בסמוך למקדש סטרוסל נמצאת העיירה היסאר (Hisar) שמשמרת את החומה הרומאית העתיקה שלה. כיום משמש המקום כעיר תיירות וספא וידוע בתכונות הרפואיות של מימיו. בלב העיירה פארק ארכיאולוגי ובו נביעות מים תרמיות. ניתן לראות שער רומאי מרשים, חומות, שחזור של בית מרחץ ובו בריכות מצופות בלוחות שיש, וכן מים שנובעים מן האדמה בברזיות, אותם אוספים התושבים.

מעניין לציין כי בהיסאר יש 22 מעיינות חמים, כאשר לכל מעיין יש הרכב פיזי וכימי שונה וטמפרטורה שונה, כאשר החם ביותר מגיע ל-51 מעלות והקר ביותר ל-31 מעלות. המים טובים לטיפול במגוון של מחלות במערכת העיכול, כליות ובעיות אורטופדיות.

סמוך לעמק הוורדים

קזנלק היא מרכז עמק הוורדים, במרחק נסיעה של עד שעה ממנה ניתן למצוא אתרים מעניינים רבים כגון מעבר שיפקה, כפר האמנים, האומנות והאדריכלות של אתרה ליד גברובו, המונומנט הקומוניסטי של ה"חללית" במרומי הרכס (נראה מכל מקום), ועוד. להלן שלושה מקומות חשובים:

סליבן (Sliven)

ליד עמק הוורדים ישנם כמה אתרים חשובים: שעה נסיעה מזרחה מקזנלק, במזרח הרי הבלקן נמצאת העיירה סליבן, שהייתה מרכז של מורדים בעותומאנים, ההיידוק המקומיים שמצאו מקלט באזור ההרים והסלעים הכחולים שמעליה. כיום יש רכבל ארוך המעלה מטיילים למרומי הרים יפים אלו.

בין ההרים הכחולים נמצא הר הקרנדילה (Karandila) ובו צוק שבתוכו פתח בצורת טבעת שנקרא Halkata, דרכו חודרות קרני השמש באמצע יולי. לסלע תכונות ריפוי והוא מקודש לעם הקרקצ'ני שחי בבולגריה, החוגג את הפסטיבל השנתי שלו במקום זה בזמן החיבור של קרני השמש וההר. זהו אתר מגליתי עתיק שקדושתו עברה בין הזמנים והתרבויות.

סטארה זגורה (Stara Zagora)

חצי שעה נסיעה דרום מזרחה מקזלנק נמצאת העיר החשובה סטארה זגורה, עיר עתיקה וגדולה במונחים בולגריים (140,000 איש) הנמצאת בצפון מזרח המישור התראקי. בסמיכות אליה התגלו כפרים ניאוליתיים כשהחשוב ביניהם זה קרנובו. המישור הפורה היה מרכז של המהפכה החקלאית שהופיעה עם תחילת ההיסטוריה. בתקופת הברונזה התפתחו מכרות נחושת בסמוך לעיר, כך שבאופן טבעי התראקים הקימו כאן עיר קדומה במאה ה-5 לפנה"ס.

בלב העיר יש מוזיאון עם ממצאים רבים מהתקופה הניאוליתית (תרבות האלה), באחת השלוחות שלו הנקראת Topolnitsa Archaeological Park נמצאים שני בתים משוחזרים מלפני 8,000 שנה אשר לטענת הבולגרים הם הבתים העתיקים בעולם. ניתן לראות גם את תכולת הבית.

הרומאים בנו את סטרה זגורה מחדש בקנה מידה גדול לפי תכנון היפודומי במאה ה-2 לספירה והיא הפכה לאחת הערים הראשיות במחוז תראקיה הרומאי. מתקופה זו נשארו שרידים מרשימים כגון: הפורום העתיק, מרחצאות, חומות העיר העתיקה, מוזאיקות, רחובות, קברים ושערים, אודיטוריום ותיאטרון. בעיר יש כמה כנסיות יפות ומוסדות תרבות (כולל בית אופרה), ובליבה פארק יפה משולב במדרחוב.

קרנובו (Karanovo)

עוד חצי שעה נסיעה מסטרה זגורה (כשעה מקזנלק) נמצא את  התל הארכיאולוגי הגדול ביותר באירופה ובו שבע שכבות יישוב, החל מהאלף ה-7 לפנה"ס ועד לתקופה התראקית. הוא נמצא לרגלי ההרים הישנים סרדנה גורה (Sredna Planina) שמדרום להרי הבלקן. בתחילת ההתיישבות במקום (אלף ה-7 לפנה"ס) גרו בו כ-100 תושבים ב-18בתים, אבל לאחר כמה מאות שנים כבר היו בו אלפי אנשים.

התל הוא נקודת התייחסות לכל החפירות במזרח אירופה. הוא נחקר לעומק ובמיוחד השכבות העתיקות מזמן תרבות האלה, שבהן נמצאו כלי חמר בעלי סלסול ומאפיינים ייחודיים שנתנו את השם לתרבות שלמה, נמצאו גם פסלוני אלות – דמויות יושבות של נשים שבהם הרגליים והאגן הופכים לכיסא. בפסלונים של תרבות קרנובו האף נראה כמו מקור, ונוצר על ידי משיכה וצביטה של החמר החוצה.

בחפירות נמצא חותם ובו הכתב הקדום ביותר באירופה, שעדיין לא פוענח. את רוב הממצאים ניתן למצוא במוזיאון הלאומי בסופיה. לא רחוק מהתל נמצא קבר תראקי עם כרכרה מהמאה ה-1 לפנה"ס וסביבו הוקם מעין מוזיאון

קראו מאמרים כלליים על בולגריה (לחצו לקישור):

מבוא לטיול לבולגריה

סיפורה של תרבות האלה אם בבלקן

מגליתים ומסתרי האדמה בבלקן

מגליתים ואנרגיות בהרי רילה ורודופי

רוחניות והיסטוריה של התראקים ביוון ובולגריה

בעקבות אורפיאוס לשאול ביוון ובולגריה

אתרים תראקים ועתיקים בבולגריה

הרי רילה המקודשים

היסטוריה בולגרית נצרות ולאומיות

כנסיות ומנזרים בבולגריה