מערב סרביה

אזור דרום-מערב סרביה הוא מהיפים והירוקים בבלקן. כמויות הגשם האדירות היורדות כאן, עד 3,000 מ"מ בשנה, אחראיות לנוף הירוק, לנהרות המתעקלים בפיתולים מרשימים, לאגמים המופלאים. המים הרבים ממיסים בהרים מערות ענקיות, חלקן מערות נטיפים. ובנוסף לכך, יש כאן יערות עבותים שבהם עולם חי עשיר, הכולל ריכוזים נדירים של נשר זהוב. חלק מהנהרות מתאימים מאוד לראפטינג, בהם נהר הדרינה, נהר הלין ונהר האיבָּר. ההרים מצטיינים בכרי דשא, שבמשך כל הקיץ הם מנוקדים בפריחה מדהימה. בשונה מהארצות הסמוכות, מונטנגרו ובוסניה, רוב האזור נמוך יחסית ולכן מאוכלס בכפרים ציוריים, ומכאן סוד קסמו. להלן כמה מילים על האתרים העיקריים

קראו גם על המנזרים שבמערב סרביה במאמר – טיול כנסיות ומנזרים בסרביה 

ערוץ אובקאר (Ovcar) – קאבלאר

ערוץ מבודד זה שימש מקום מפלט לדת הסרבית עם הכיבוש העותומאני והוקמו מנזרים רבים (יותר מ-40) לאורכו ועל ההר הקדוש המתנשא מעליו. כיום יש בו עשרה מנזרים פעילים. במשך מאות שנים נשמרה כאן התרבות והלאומיות הסרבית, והייתה יצירה מתמשכת של ספרים, איקונות וציורים. ניתן לטייל בהר דמוי הפירמידה בין המנזרים השונים או לשוט באגם שנוצר בערוץ היפה כתוצאה מסכר.

צ'אצ'אק (Cacak)

צ'אצ'אק היא בירת מחוז מוראביצה בסרביה, לידה שוכן הכפר גוצ'ה, בו מתקיים הפסטיבל השנתי של כלי נשיפה, הגדול מסוגו בעולם. המילה קאצאק משמעה בוץ בטורקית.

צ'אצ'אק הייתה מקום מושב של אחי הנסיך מילאן אוברדוביץ – יוהאן, שבנה שם ארמון מלכותי. כיום הוא משמש כמוזיאון אזורי של ארכיאולוגיה, היסטוריה מודרנית ואמנות נוצרית. יש בעיר כנסייה מהמאה ה-12 של העלייה לשמיים של ישו, שנבנתה על ידי אחיו של סטפן נמאניה, בקיצור, צ'אצ'אק היא עיר של "האחים". אטרקציה נוספת היא גלריה של אחת הציירות החשובות של יוגוסלביה, Nadezda Petrovic.

גוצה (Guca)

גוצה היא עיירה קטנה בלב ההרים הירוקים והיפים של מערב סרביה. העיירה המנומנמת רוב השנה מתעוררת לחיים והופכת למשך שבוע למעין וודסטוק בלקני: אוהלים פזורים בכל מקום והרחובות מלאים בדוכנים ובחוגגים. אינספור כוסות בירה ניגרות לגרונות ניחרים משירה ומצחוק, כבשים, עיזים, חזירים, תרנגולות ועוד, נצלים על הגריל כדי לספק את רעבם של החוגגים (הסרבים נחשבים לאוכלי הבשר הגדולים באירופה ומהווים תחרות רצינית לארגנטינאים).

מתברר שבגוצה מתקיים פסטיבל החצוצרות הגדול ביותר בעולם, קרוב לחצי מיליון איש משתתפים מדי שנה בכמה ימים של שכרון חושים.

מקור מוזיקת החצוצרות הבלקנית במוזיקה צבאית עותומאנית שנקראת מהטר (mehtr), מסורת שהחלה במאה ה-13 ונוגנה בעיקר בקרב החיילים היאניצרים – מארשים צבאיים שליוו את הופעת הסולטאן ואירועים חגיגיים, והסגנון השפיע גם על המוזיקה הקלאסית של מרכז אירופה.

לפני מאתיים שנה אומצו החצוצרות על ידי המורדים הסרבים בראשות "יד שחורה", קאראג'ורג'י – החצוצרות הובילו את המורדים לקרב, נסכו בהם אומץ. המלך הסרבי הראשון מילוש אוברונוביץ הקים את תזמורת החצוצרות הראשונה כחלק מההדר המלכותי, ומאז יש סיפור אהבה בין העם הסרבי לתזמורות כלי הנשיפה, ובמיוחד מצטיינים בכך הצוענים.

להקת כלי הנשיפה המפורסמת בעולם היא זו של בובן מרקוביץ, היא המנגנת בסרטיו של הבימאי אמיר קוסטריצה וזוכת פסטיבל גוצה בשנת 2001. בכל שנה הלהקה מופיעה במסגרת הפסטיבל ביחד עם מאות להקות מצוינות אחרות. שם גדול נוסף הקשור לפסטיבל בפרט ולמוזיקה צוענית סרבית בכלל הוא גורן ברגוביץ, שהופיע בישראל כמה פעמים.

החצוצרות מלוות כל שלב בחייו של הסרבי הממוצע, מהלידה ועד הלוויה וכל מה שאמצע – חתונה, ימי הולדת, חגים, ביקורים בכנסייה ועוד. האופי השמח והרועש של כלי הנשיפה מתאים לסרבים כמו כפפה ליד. הסרבים הם עם לוחם והחצוצרות הובילו אותם לקרב וליוו אותם גם בימי שלום. המוזיקה העממית הותאמה לחצוצרות המנגנות את ריקוד הקולו המסורתי, ריקודי הצ'וצ'ק, ומזרימות כמויות אדירות של אדרנלין לדם – אומרים שאפילו המתים קמים מקברם, רוקדים ומפזזים.

פסטיבל גוצה החל ב-1961 ונמשך ברציפות מאז. האירוע המרכזי הוא תחרות להקת החצוצרות הטובה ביותר, תחרות שבה מופיעות כ-20 להקות מאזורים שונים, ואפשר לשמוע את ההבדלים בין הסגנונות של דרום סרביה וצפון סרביה. אף להקה לא מפספסת את האירוע החשוב, וגם מי שלא משתתף בתחרות מופיע ברחובות ובבמות השונות ברחבי העיירה. התחרות מתנהלת באצטדיון הכדורגל של העיירה, המכיל עשרות אלפי אנשים. במשך היום יש תהלוכות של להקות ברחובות והופעות על במות שונות, ובערב הכל מתנקז להופעה המרכזית. "גוצה מייצגת את הטוב ביותר של סרביה כיום, את פתיחותה, אמונתה באדם, הכנסת האורחים שלה, המוזיקה והחגיגות שלה", אומר ראש ממשלת סרביה לשעבר ווֹייסלב קושטוניצה. "פסטיבל כלי הנשיפה הוא אישור לאומץ ולשמחה שלנו בימים טובים ורעים".

ארילייה Arlije)) וכנסיית סנט אכיליוס (Achillius)

העיירה ארילייה נמצאת לא רחוק מגוצ'ה בעמק פורה מצפון מזרח להרי זלטיבור, המקום היה מיושב כבר בתקופות עתיקות ונחשב לטוב מאד מבחינה אקלימית, גן עדן עלי אדמות, במאה ה11 פליטים מתסליה ביוון מצאו כאן מפלט והביאו איתם את השרידים של הקדוש הפטרון שלהם סנט אכיליוס ואלו הופקדו בכנסייה המקומית. סנט סאבא בנה כאן מנזר גדול וחשוב ומרכז אזורי בתחילת המאה ה13 שהיה אחד מ12 המרכזים הדתיים החדשים של הסרבים ומקום מושב בישוף. בסוף המאה ה13 בונה המלך דרגוטין על מקום המנזר את כנסיית סנט אכיליוס שהיא אחד המונומנטים הדתיים תרבותיים החשובים ביותר בסרביה.

הכנסייה הגדול של סנט אכיליוס ממוקמת על גבעה מעל אפיק נהר המוראביצ'ה, היא דוגמא לסגנון מוראבה המשלב אלמנטים רומנסקים ארכיטקטורה החיצונית וחלוקת חלל ביזנטית בארכיטקטורה הפנימית. הכנסייה נבנתה לגובה רב ובכדי להכיל קהל גדול, היא שונה מכנסיות אחרות מתקופתה בכך שאין לה מגדל פעמונים והכניסה היא מדרום במקום במערב, הכנסייה היא הצהרה פוליטית יותר מאשר מקום הגות פנימית.

בתוך הכנסייה יש פרסקאות חשובות מהמאה ה13-14 שחלקם נעשו כנראה על ידי אמנים ביזנטיים מסלוניקי וניתן להבחין בהם בעקבות של הרנסנס הפלאולוגי (ביטוי טבעי של הגוף האנושי כולל שרירים של המלאך מיכאל), בתמונות ניתן לראות את המלך דרגוטין ואחיו מילוטין עם אשתו ההונגריה של דרגוטין מקדשים את הכנסייה, בה קבור אחד מבניו. במקום יש אקוסטיקה טובה ולעיתים מתקיימים בו קונצרטים

הרי טארה (Tara)

הרי טארה הם המשך של הרי זלטיבור כלפי צפון, על גבול בוסניה. ולמעשה יוצרים מעין משולש החודר לשטח בוסניה ותחום על ידי ערוץ נהר הדרינה, ההרים מגיעים לגובה של 1600 מטר, יש בתוכם יערות עבותים ונקודות תצפית יפהפיות אל העמקים הסמוכים, בליבנם נמצא אגם מלאכותי בשם Zaovine בעל שלוחות הנראות כמו פיורד. ממזרח להרים נמצאת העיר המחוזית אוזיצ'ה Uzice שממנה יש כביש טוב אל העיירה Mokra Gora וגם רכבת הרים, באמצע הדרך יש פנייה צפונה אל הפארק שבתוכו יש מספר מלונות ומרכז מידע מקומי, קצת אחרי הפנייה נמצא כפר בשם Kremna בו יש כדור אבן ענק לא מוסבר, שיש אומרים שקשור לחייזרים. שני אחים בשם מילוש ומיתר טרביק (Tarabić) שגרו במקום התפרסמו בסוף המאה ה19 בנבואות שלהם וכיום יש אתר לכבודם במקום שבו היה כדור האבן הגדול.

ההרים משתפלים בצפון לעמק נהר הדרינה טארה ויוצרים מתלולים עם הפרשי גובה של עד 1000 מטר, דבר היוצר נקודות תצפית מרהיבות, קניונים עמוקים ונסתרים, מצוקים ומערות, מפלים ואזורים לא נגישים שהם מקום מפלט לחיות בר. נהר הדרינה עצמו יוצר קניון יפה על גבול בוסניה שאפשר לשוט בו. יש אומרים שזה הקניון העמוק והיפה בבלקן לאחר הקניון של נהר הטארה במונטגרו.

בעיירה מוקרה גורה (Mokra Gora) נמצא מלון שבנה הבמאי אמיר קוסטריצה בסגנון כפר מסורתי משוחזר בשילוב עם עיר סרטים, קוסטריצה הוא סלבריטי לאומי ובסרטים היפים שהפיק נראים נופיה היפים של סרביה. בסרט "החיים הם נס" נראית רכבת הרים מקומית צרה, שיוצאת מהתחנה שליד המלון ונוסעת באיטיות בעיקולים שבין ההרים, היום הרכבת שוחזרה והיא הפכה לאטרקציה תיירותית פעילה.

מהעיירה מוקרה גורה הכביש ממשיך אל גבול מונטנגרו ואל העיירה ווישנגרד שבחלק הסרבי של בוסניה שם נמצא הגשר על נהר הדרינה המפורסם, אמיר קוסטריצה בנה גם במקום זה מעין עיירת סרטים, המשלבת שחזור של בתים מסורתי, כנסייה סרבית גדולה שמחקה את הסגנונות העתיקים ומנציחה אל הלאומיות והתרבות הסרבית, ומקום בילויים למול הגשר היפה. וכך יש לנו שני עולמות של אמיר קוסטריצה במרחק 20 ק"מ זה מזה שמחיים את החיים פעם ומעשירים את ההווה.

הגשר על נהר הדרינה – מהמט פאשה סוקולוביץ (Sokolević)

סמוך לכפר של אמיר קוסטריצה בסרביה יש אתר נוסף בחלק הסרבי של בוסניה העיר ווישגרד, שם נמצא הגשר המפורסם על נהר הדרינה. מדובר על מעין שכונה שבנויה כמו עיר סרטים על חצי אי שפולש את תוך הנהר, ובקצהו כנסיה יפהפייה לכבוד המורשת הסרבית, יש במקום מלון, מסעדות, בית קולנוע כמובן, והוא צופה על הגשר.

מזרח בוסניה הוא אזור שנשלט כיום על ידי המדינה הסרבית בוסנית החדשה Srpska, אלא שבעבר הוקמה לגדות נהר הדרינה, במקום שבו הוא יוצר מהקניון שלו, עיר סחר חשובה שנקראה ווישגרד (Visegrad). במאה ה-16 הוקם על הנהר הגשר המפורסם על נהר הדרינה על ידי מהמט פאשה סוקולביץ (1506–1579). סיפורו של הגשר הונצח בספר של חתן פרס נובל לספרות איוו אנדריץ (Ivo Andric), אלא שיש לו גם סיפור נוסף הקשור לנושא הסוּפי ולשיתוף פעולה נוצרי מוסלמי. נעים להיזכר בכך בימים אלה של טיהורים אתניים ומלחמה דתית שגרמה להיעלמות האוכלוסייה המוסלמית מהעיר והאזור.

פאשה סוקולביץ נולד למשפחה אורתודוקסית. אחיו היה ראש הכנסייה האורתודוקסית וקשור למנזר מלישבה הסמוך, המנזר החשוב ביותר בתקופה הזו, שבו נשמרו שרידיו של סנט סאבא. על פי האגדה, שני האחים חונכו במנזר זה על ידי דודם, שהיה מנזירי המקום. אלא שמהמט גויס לצבא היניצ'רי, הפך למוסלמי, וכיהן במבחר תפקידים, החל משליט רומליה ב-1551 (כל החלק האירופאי של האימפריה) ועד הווזיר הראשי מ-1565 ועד 1579, תחת שלושה סולטאנים: סולימן המפואר, סלים השני ומוראד השלישי. הוא היה האדם החשוב ביותר באימפריה העותומאנית באותה תקופה.

לפאשה סוקולוביץ היה תפקיד מכריע בייצוב האימפריה בזמן מותו של סולימן המפואר ומעבר השלטון החלק לבנו סלים השני. הוא למעשה שלט במקום הבן שהיה חלש. הוא היה אחראי לכיבוש ערב הסעודית, ובכלל זה מכה. בתקופתו נכבשו קפריסין ותוניס. הוא היה נשוי לנכדה של סולימן המפואר, וסינאן מימאר הארכיטקט בנה לכבודו מסגד נפלא בקונסטנטינופול – מסגד סוקולו מהמט פאשה. סוקולביץ היה קשור לחוגי האסלאם הסופי ובנה אכסנייה לדרווישים במסגד שלו, מחבר בין מוסדות המדרסה והטקה-חנקה, כפי שהיה קיים בתחילת דרכה של הממלכה.

פאשה סוקולוביץ נלקח על ידי העותומאנים לקונסטנטינופול בהיותו בן 11, אבל זכר את ארץ הולדתו. כשביקר במקום לאחר שלושים שנה, זיהתה אותו אימו לפי סימן על פניו, וחיבקה אותו במפגש מרגש. בן דודו, שהיה גם יניצ'רי, הפך לשליט בוסניה ב-1585, פאשה סוקולביץ, מפני הסנטימנט שהיה לו לארץ מולדתו, ציווה על בניית הגשר המרשים על הדרינה, מפעל אדיר שהביא לרווחה כלכלית לארץ כולה.

באותו הזמן, פותח מחדש אחיו הנזיר ואיש הדת מקריה סוקולביץ (Makarije Sokolović) את הפטריארכיה הסרבית בפג'ה לאחר כמעט מאה שנה שבהם הייתה סגורה, כנראה ברשות אחיו שהיה השליט בפועל של האימפריה העותומאנית. הוא מקבל מהשלטון את אותן זכויות כמו הפטריארך היווני אורתודוקסי בקונסטנטינופול ב-1557, אוטונומיה דתית ותרבותית, ומתחיל רנסנס סרבי שבהשפעתו נבנו כנראה הכנסיות באובקר קבלר.

בן משפחה אחר של פאשה סוקולביץ (בן דוד) הופך (כנראה באישורו) לפטריארך של אוכריד, ולימים החליף זה את אחיו בתור הפטריארך של הסרבים בפג'ה. הסרבים מתייחסים אליו בכבוד, למרות היותו מוסלמי, וטוענים שבסוף חייו הוא החל לחזור לשורשים וביקש ממשרתו שיקריא לו על הקרב של קוסובו. יום למחרת הוא נרצח על ידי דרוויש משוגע. יש אומרים שזה היה סוכן של החששינים.

דרום מערב סרביה – חבל הסנג'ק

סנג'ק בעיקרון הוא שם כללי למחוז, חבל ארץ, בטורקית, אלא שבסרביה זהו שמו של אזור בשטח הדומה לישראל בלי הנגב והגדה המערבית, הנמצא בצד בדרום מערבי של הארץ, גובל משלוש צדדיו בבוסניה מצפון, קוסובו מדרום ומונטנגרו ממערב. השונה בחבל ארץ זה משאר רחבי סרביה הוא שיותר מחצי מאוכלוסייתו מוסלמית (בוסנית וסרבית מוסלמית), ולכן מבחינה גיאופוליטית הוא נחשב לנקודת מפתח ברצועה הירוקה (המוסלמית) של הבלקן, הסנג'ק מחבר את האזור המוסלמי בקוסובו עם זה שבבוסניה, מצד אחד, ואת סרביה ומונטנגרו הנוצריות מהצד השני.

מבחינה היסטורית אזור זה וקוסובו הסמוכה היה הלב של הממלכות הסרביות בימי הביניים, המקום שבו התפתחה הלאומיות, הדתיות, האמנות והאדריכלות הייחודית, ולכן הסרבים נוהגים לקרוא לאזור הסנג'ק "סרביה הישנה" או רסקה, שזה היה השם ההיסטורי של חבל הארץ הזה. בעקבות המלחמות עם העותומאניים נאלצו סרבים רבים לעזוב את הסנג'ק וגם את קוסובו, ובמקומם באו מתיישבים בוסנים, אלבנים ומוסלמים אחרים, וכך האזור הפך למרכז של תמיכה והשתלבות באימפריה העותמאנית עד לתחילת המאה ה-20 (מלחמת הבלקן ה1).

הרי זלטיבור (Zlatibor)

הרי זלטיבור הם הרים לא גבוהים, אך עם כרי דשא יפים (ובתוכם מגוון חשוב ועשיר של צמחי מרפא), הנמצאים במערב סרביה על גבול בוסניה ומהווים חלק מהאלפים הדינריים. יש שם שמורת טבע עם מסלולי הליכה, אגמים ומעיינות. בליבם העיירה זלטיבור, שהיא עיירת סקי בחורף ומקום נופש בקיץ.

ההרים מפורסמים בצמחי המרפא שלהם. בנוסף על כך יש בתוכם מספר מערות נטיפים יפות, וכן שחזור של כפר מסורתי בשם סירוגוינו (Sirogojno). בו ניתן לראות את אופן בניית הבתים העתיק, מלאכות הבית והחקלאות כפי שהיו פעם, ועוד, הכפר הוא מעין שמורה אדריכלית שהמאפיין אותה הוא הבתים עם הגגות הגבוהים ומשופעים.

ליד הכפר סירוגוינו נמצאת מערת הנטיפים Stopić Cave שבה יש מסלול הליכה בין אולמות נטיפים וזקפים לאורך כקילומטר וחצי, המיוחד במערה הוא שיש בתוכה נהר שיוצר מפלים, אשדות, בריכות, ומעין מעיינות חיים מסתוריים, נביעות של מים במערבולות, לפי האגדות יש במערה חלקים שלא התגלו עדיין שבהם הוטמנו אוצרות על ידי שושלת נמאניה.

כשיורדים מההרים צפונה מגיעים אל העיר המחוזית אוזיצ'ה (Uzice) שממנה יש דרך מערבה להרי טארה ומזרחה אל צ'צק ועמק נהר האובקר, כמה ק"מ מזרחה לרגלי ההרים נמצא כפר של קדרות מקומית בשם Potpece ולידו אחת ממערות הנטיפים היפות והחשובות בסרביה בשם Potpeće Cave. זאת מערה שלה הפתח הגבוה ביותר בבלקן – 72 מטר גובה, שהוא חלק מאולם ענק בן שתי קומות, מהקומה התחתונה יוצא נהר הזורם אל סדרה של בריכות דגים ושטחים ירוקים מחוץ למערה, בקומה העליונה יש פתח לחללים סגורים עם נטיפים וזקיפים ומסלול טיול בין אולמות הנטיפים לאורך כמה מאות מטרים.

העמק של נהר הלין ופריופולי (Prijepolje)

לאורכו של נהר הלין עוברת הדרך העיקרית המחברת את סרביה עם הים האדיראטי, דרך המתחילה בבלגרד, מגיעה לצ'צק ומשם עולה לרמת זלטיבור ויורדת לעמק באזור העיר פיורפולי שהיא המרכז ההיסטורי של האזור, כמה ק"מ מהעיר, כנהוג בבלקן, נמצא המנזר החשוב של מלישיבה, אחד מהמרכזים הרוחניים הגדולים של הנצרות הסרבית. קראו עליו במאמר על כנסיות ומנזרים בסרביה

מעל עמק נהר הלין לכיוון של בוסניה נמצאים כמה אתרים יפים של סטלצ'ק, מונומנטים מאבנים מסתוריות של הבוגומילים מימי הביניים כגון Grcko Groblje, ניתן לראות הסברים וממצאים מהם במוזיאון ההיסטורי הקטן והחשוב בפריופולי. ניתן לקרוא עוד על תופעת האבנים שנקראים Stecak במאמר על אתרים בבוסניה

בקצה העמק של הלין על גבול מונטנגרו נמצא המנזר הציורי של קומניצ'ה (kumanica) ששוחזר לאחרונה והוא מקום ביקור פעיל על הדרך הראשית, בינו ובין מנזר מלישבה במקום נחבר בהרים נמצא המנזר של דווידוביץ ליד הכפר Grobnic, שממנו שרדה כנסייה מהמאה ה13. כל האזור קסום ומלא אתרי טבע וכפרים ציוריים, כשהנהר משמש לרפטינג

רמת פסטר (Pester)

בין נובי פזאר ועמק נהר האיבר לעיר פריופולי (Prijepolje) ועמק נהר הלין מתנשאת הרמה של Pester שנחשבת לטיבט של הבלקן, זהו העמק הקרסטי הגדול בבלקן (50 קמ"ר) שבו נמדדו הטמפרטורות הנמוכות ביותר בסרביה, אזור נפלא של כרי דשא, עמקים ואגמים שבו לפי האגדה הקדוש סנט ג'ורג' נלחם בדרקון של האגם. בלב האזור העיירה סג'ניקה ומצפון לה פיתולי נהר האובק (Uvac) המפורסמים, מקום קינון הנשר הזהוב.

הרמה היא קו פרשת המים בין הנחלים הזורמים מזרחה לים השחור, לבין אלו הזורמים לים האדיראטי. על גבי הרמה יש אתרים מגליתים עתיקים רבים, טומולוסים ומתחמים מבוצרים בראשי הרים ומצוקים בלתי נגישים, זה היה מעוז של העמים האילירים הלוחמים. בימי הביניים זה היה מקום נזירים בין המרכזים הדתיים הגדולים בעמק נהר הלין והאיבר.

נובי פאזאר (Novi Pazar) ועמק נהר האיבר (Ibar)

נובי פזאר היא עיר שוקקת של 100.000 איש (הרבה במונחים בלקניים) על צומת דרכים חשובה אל ערי החוף מצד אחד שפלת קוסובו ופנים סרביה מהצד השני, וגם במקום חיבור עמקי הנהרות של האיבר והSebečevo המוביל אל הרמות הגבוהות בגבול מונטנגרו. נובי פזאר היא הבירה של מחוז סנג'ק, עיר שהוקמה על ידי העותומאניים כמקום שוק, ויש בה מסגדים עתיקים, חמאם, ואפילו אוניברסיטה. כמה ק"מ מנובי פזאר נמצא אתר סטארי ראס, אתר מורשת עולמי שמכליל בתוכו את השרידים של העיר ראס, אחת הבירות של הממלכה הסרבית הראשונה של ראשקה, והכנסיות שלידה הקשורות אליה.

העיר העתיקה של רס (Ras) הוקמה כנראה במאה ה9 מסביב למצודה על גבעה מעל נהר האיבר, בצומת הדרך על החוף האדריאטי כלפי רמת זלטיבור ממערב והעמקים המובילים אל הים שיוצאים ממנה. במקום העיר סטארי ראס עצמה ניתן לראות את שרידי המצודה העתיקה על הגבעה הצופה אל הנהר, יש במקום חפירות ארכיאולוגיות ושחזור של החומה המרשימה, לרגלי הגבעה ובסמוך לנהר יש מערות שחלק מהן היו כנראה מנזר מערות המוקדש למלאך מיכאל מזמנים קדומים. שרידי השכונות העתיקות של העיר נמצאים גם הם באזור זה, כעשרה ק"מ במורד הנהר ניתן למצוא את הכנסייה החשובה של השליחים פטר ופאול, וכמה ק"מ מעליה בהרים את המנזר של עמודי סנט ג'ורג'.

כנסיית השליחים פטר ופאול הוקמה כבר במאה ה-4 בזמן השלטון הרומאי, כנראה על בסיס אתר קדוש פגאני, והיא הכנסייה העתיקה ביותר בסרביה. התכנית המקורית שלה היא רוטנדה שעליה כיפה גדולה עם 4 חלונות הנשענת על 4 עמודים, הצורה של הרוטנדה מאפיינת כנסיות מרכזיות אחרות מהתקופה הרומאית כמו כנסיית סנט ג'ורג' בסופיה, וזה מראה על חשיבותה כבר בתקופה הזו, הרוטנדה שופצה והוספו אליה חלקים במאות 7 ו9 בעיקר, וגם לאחר מכן, וכיום היא רק חלק מהבניין כשצמוד אליה תוספת אולם חצי מלבני גדול. החל מהמאה ה10 החלו להיקבר בה מלכים סרבים, ובסוף המאה ה12 הוכתר בה המלך סטפן נמאניה

החשיבות של הכנסייה מבחינה תיאולוגית הייתה שהתקיימו בה ועידות כנסייה ארציות, שבהן הוחלט במאה ה12 להצטרף לכנסייה האורתודוקסית ולא הקתולית, וכן יצא קול קורא כנגד הכפירה הבוגומילית, כך לפחות לפי סנט סאבה. הרבה מההיסטוריה של ראשית שושלת נאמניה קשורה לכנסייה הזו, כאן וויתר האב סטפן נמאניה הראשון על תפקידו כשליט למען בנו סטפן נמאניה המלך הראשון. בחצר כנסייה יש בית קברות חשוב ובקצהו מגדל פעמונים מרשים, בתוכה נשמרו מעט פרסקאות נדירות מהמאות 10-13. כיום היא למעשה בתוך גבולות העיר נובי פאזאר.

עם עלייתו לשלטון של סטפן נמאניה וחיזוק המרכז בסטארי ראס, כנראה שהכנסייה הישנה של השליחים פטר ופאול לא מספיקה לפעילות הדתית והפוליטית הענפה ולכן הוקם כמה ק"מ מהעיר המנזר של עמודי סנט ג'ורג', או בסרבית מנזר ג'ורג'ווי סטופובי (Đurđevi stupovi). הלב של המנזר הוא הכנסייה של סנט ג'ורג' שלידה היו בעבר שני מגדלים גבוהים ומכאן השם "עמודים". הכנסייה יוצאת דופן במראה מכיוון שהיא מתרוממת לגובה ובנויה בסגנון רומנסקי, הסרבים הושפעו באותה תקופה מהאדריכלות של איטליה מצד אחד, והקווקז (גיאורגיה) מהצד השני.

המנזר ממוקם על גבעה בולטת מעל נובי פאזאר, מבני הנזירים והשירות נמצאים בעיגול חומה מסביב למבנה הכנסייה עצמה, כך שנוצר מבנה של מבצר, בדומה למנזרים סרבים אחרים, בסיס אחד משני המגדלים נשמר כמבנה גדול בצד הכניסה לכנסייה שבקומת הקרקע שלו קבור המלך הסרבי דרגוטין משושלת נמאניה, בכנסייה יש חללים גדולים שנבנו בצורה מיוחד כך שהם יוצרים אפקט קולי מקודש, על קירות יש פרסקאות יפות וחשובות החל מהמאה ה12 ובהם מופיעים מלכי השושלת. המנזר כיום פעיל ויש בו כמה עשרות נזירים, בכניסה יש מוזיאון קטן עם חלק מאוצרות המקום יש בה ציורי פרסקאות יפים וחשובים, שחלקם הועברו למוזיאון בבלגרד.

מנובי פאזאר וצפונה מתחיל מה שנקרא עמק המלכים הסרבי, ובו הכנסיות היפות והחשובות ביותר מימי הביניים וביניהם סטודינקה, זיכה, גרדק וסופוקני הסמוכה לנובי פאזאר. קראו על כנסיות אלו במאמר – טיולים לכנסיות ומנזרי סרביה
ממזרח לנובי פאזאר נמצא מסיב ההרים של קפאוניק, שהוא אתר הסקי העיקרי של סרביה וגובל עם קוסובו בדרום

מנזר בהרי גוליג'ה (Golija) ואיווניקה (Ivanjica)

ממערב למנזר סטודינקה נמצא גוש הרי גוליג'ה שמגיע לגבהים של מעל 1800 מטר ובו שמורת יער מהיפות באירופה, בהרים יש אגמים גבוהים, אתרי סקי קטנים, מסלולי הליכה וספורט, עולם חי וצומח עשיר. מצפון לשמורת הטבע נמצאת העיירה איווניקה שבה יש מדרחוב ופארק יפה ליד הנהר במקום הסכר ההידרואלקטרי הישן, איווניקה היא הבירה התרבותית והכלכלית של האזור, ממנה יוצאים דרכים לגוצ'ה (20 ק"מ) וצ'צ'ק בצפון, סג'ניקה ורמת פסטר בדרום, והרי זלטיבור ואגמי נהר האובק במערב.

חצי שעה נסיעה מזרחה מאיוואניקה נמצא מנזר סטודינקה בפתח עמק המלכים, דרך יפהפייה מתפתחת בין ההרים ומחברת ביניהם. כ10 ק"מ לפני המנזר הקים סנט סאבא על הצוקים של ההרים מקום התבודדות של נזירים הנקרא בשם Savina isposnica. זהו אחד המקומות המופלאים של סרביה שיש לו כמה חלקים, מהדרך והנהר עולה שביל אל המנזר התחתון, כנסייה בת שתי קומות ובית הארחה קטן שהוקם על ידי סנט סאבא בסגנון הר אתוס, המקום שופץ בתחילת המאה ה19 ויש בו ציורי קיר חשובים מהמאות 17 של גדול ציירי הכנסיות הסרביות מאותה תקופה Georgi Mitrofanović שצייר גם את קירות הפטריארכיה בפג'ה, מנזר מוראצ'ה במונטנגרו ועוד. הוא הביא את מסורת הציור שלו ממנזר הילנדר בהר אתוס, שהוא העוגן של הנצרות הסרבית בהר.

מהמנזר התחתון עולים אל תאי הנזירים החבויים בין הצוקים, הדרך אל התאים התלויים על הצוקים עוברת בשביל צר בין התהום לקיר הסלע ועל פני גשר שאפשר היה להרים אותו בימי הביניים ועל ידי כך לנתק כל אפשרות גישה למקום. במרכז המתחם כנסייה קטנה המוקדשת לסנט ג'ורג ומסביבה תאים שרובם לא מאויישים כיום, ורק אחד מהם, שהוא גם מערה, משמש מקום ביקור, מכיוון שזה היה תא ההתבודדות של סנט סאבא עצמו לאחר שהגיע לסרביה ב1206, והביא את עצמות אביו למנזר סטודינקה. לפי האגדה סאבא כתב במערה זו את הטיפיקון (תקנון נזירים) של מנזר סטודינקה ואת הספר על חיי אביו, מתחיל בכך את מסורת הספרותיתה של הכנסייה הסרבית אורתודוקסית החדשה, הוא הקים בית ספר נסתר של העתקת ותרגום ספרים בערוץ שבין הצוקים הבלתי נגישים, שבו תורגמו כתבים מיוונית ולטינית לסרבית ומשם הם הופצו אל ההמונים.

בנוסף למערה – תא התבודדות של סנט סאבא יש במקום גם מעיין קטן תחום על ידי קיר באופן היוצר מעין בריכה קטנה, למים יש תכונות מרפא והמקומיים לוקחים מהם דרך פתח בקיר. במילים אחרות ליד המרכז הפוליטי דתי החדש של סטודינקה בונה סנט סאבא מקום רוחני נסתר לא נגיש בסגנון הר אתוס, יש להניח שבמקום זה נלמדו גם הפרקטיקות הרוחניות של ההסיכאזם והאפשרות להתחבר לאור הרוחני של הר תבור.