פלקו – מייסד דמנהור
אוברטו ארודי (פלקו) נולד בבלנגרו – איטליה (עיירה שהיא פרבר של טורינו) בשנת 1950. מגיל צעיר היה בעל יכולות על-חושיות יוצאות דופן, קרו לו כל מיני אירועים מופלאים, והוא נזכר בגלגולים קודמים, יוצר קשר עם ישויות חוצניות שנקראו סלפיקה (Selfica). אוברטו פיתח את מחקריו הרוחניים מחוץ למסגרות הרגילות, וכן את כישרונותיו האמנותיים. הוא למד הילינג ופראנה תרפיה מפי מספר מרפאים בטורינו והתחיל לטפל באנשים. במקביל לכך הכיר את העולם התיאוסופי בטורינו ולמד להיות מדיום ספיריטואלי.
ב-1974 הוא הקים את מרכז הורוס בטורינו,[1] שם לימדו קלפי טארוט, אסטרולוגיה, מאגיה, אלכימיה ונושאים אזוטריים נוספים. מקרב תלמידי בית הספר התגבש גרעין שביקש להקים יישוב בו יחיו לפי העקרונות הרוחניים שפלקו לימד. ב-1975 נעשו צעדים ראשונים להקמת דמנהור, וב-1976 עלה הגרעין הראשון ובו 24 איש על האדמה בעמק הואלקיוזלה (Valchiusella) שלרגלי האלפּים, כניסיון בחיים סוציאליים, רוחניים ואנושיים חדשים.
ליישוב החדש קראו 'דמנהור' על שם דמנהור העתיקה שנמצאת במצרים והיא מקום הולדתו של הורוס – האל נץ. דמנהור החדשה אמורה להיות מקום הולדת אלוהות חדשה, אדם חדש, שמתאימים לעידן החדש. אלוהות ואדם חדש זה נקראים על ידי אנשי דמנהור בשם הורוס. אוברטו שמוביל מהפכה רוחנית זו שינה שמו ל"פלקו" – נץ, או בתרגום שמו למצרית – הורוס.
מזמן הקמתה של דמנהור כרוך גורלו של פלקו במקום זה. כבר בהתחלה הוא מגבש סביבו קבוצת גרעין קטנה שמתחילה לחפור בחשאי את מקדש אדם. בנוסף לכך הוא יוצא למסעות שנתיים ברחבי איטליה והעולם (בדגש אירופה) שנקראים Viaggo. אלה זמנים שבהם הוא נעלם לכמה שבועות עד חודשים וחוזר בדרך כלל עם משהו חדש. פלקו גר בנוקלאו, והחל מ-1983 מפתח את הציור שלו. יש לו סטודיו מיוחד וכל יום הוא משתדל לצייר ציור אחד (וגם לקרוא ספר). הוא כותב ספרים רבים ונותן אינספור הרצאות וקורסים בנושאים שונים.
לפי תפישת אנשי דמנהור, במהלך השנים הצליח פלקו לזמן ולעגן בכדור הארץ כמה סוגים של אנרגיות החיוניות להתפתחות של המין האנושי בזמן הזה. ראשית דבר, ועוד לפני הקמת הקהילה, בזמן בית ספר הורוס בטורינו, הוא הצליח לזמן ולעגן את אנרגיית הורוס. לפי הבנתי זו אנרגיה הקשורה לשלב הבא בהתפתחות האנושית, הפעלת מערכות גבוהות במוח כמו טלפתיה, טלקינזיס, קלרוויינטיות, ועוד. זאת האנרגיה שבנתה את היישוב דמנהור בתחילתו.
בשלב כלשהו בשנת 1984 עזב פלקו את דמנהור, הסתובב ברחבי איטליה, ואסף סביבו אנשים צעירים חדשים. בעזרת פעולות מאגיות על חוף הים באפוליה הוא הצליח לזמן ולעגן בכדור הארץ את אנרגיית הגביע הקדוש (הנשית), הקשורה לאמנות, יצירה, הפלגה למחוזות הדמיון (שאינם דמיון אלא מציאות אחרת), יכולת ההטמעה ושינוי. הוא הביא אתו את האנרגיה הזאת (והאנשים שאסף בדרך) בחזרה לדמנהור ומאז היא נמצאת במקום ומתבטאת בדברים כגון טקס האורקל והתפתחות האמנויות.
בשנת 1987 הצליח פלקו לזמן אנרגיה נוספת, שלישית, אשר יחד עם אנרגיית הגרייל הנשית ואנרגיית הורוס הגברית מהווה את שלישיית האלים החדשים של המין האנושי בזמן הזה, כפי שמופיע בתורת דמנהור. אנרגיה זו קשורה לעצים, טבע, ברית בין עצים ובני אדם על מנת להביא להתפתחות רמת מודעות החדשה בקרב המין האנושי, והיא נקראת אנרגיית "פאן", על שם אלוהי הטבע היווני, אבל לא בהכרח בהקשר ישיר אליו.
פלקו נפטר ב-2013 ביום הארוך בשנה – 22.6 בזמן הירח המלא.
הורוס – אדם נץ
הדמנהורים מאמינים בקיומם של כוחות אלוהים העוזרים לבני אדם, אלא שאלה היו רדומים במאות השנים האחרונות ומכאן המצב הגרוע של האנושות. הדרך לצאת ממצב זה היא עירור הכוחות האלוהים, והראשון שבהם הוא הורוס, המסמל תרבות שמש גבוהה והתפתחות השלב הבא באבולוציה של האדם (הראש).
העיקרון הורוס נולד מחדש דרך הקמת בית הספר הרוחני על שם הורוס בטורינו, בניית הקהילה וחפירת המקדש התת קרקעי. זהו עקרון האור – דמנהור היא "עיר האור", שמשמעה דרך חיים אנושית נכונה, תקווה חדשה למין האנושי, תרבות חדשה, טיפוס אדם חדש, אדם הורוס, אדם נץ, אדם שמש.
מבחינה היסטורית הורוס הוא אל מצרי שמביא תרבות לבני אדם ויוצר ציוויליזציה אנושית מתקדמת. אביו (אוסיריס) נרצח על ידי סת, כשם שתרבויות קדומות (אטלנטיס) הושמדו ונוצחו על ידי כוחות הרע. (ה"אויב" בפי אנשי דמנהור), אלא שהורוס מנצח את סת, מחזיר את האנושות למסלול הנכון ויוצר מחדש ציוויליזציה מפותחת.
אנשי דמנהור חושבים שהעולם של היום עומד לפני כיליון בגלל המלחמות, זיהום האוויר, ניצול המשאבים והאגואיזם של בני אדם. כוחות הרוע שולטים בכיפה ומתווים את גורלו של המין האנושי לאבדון. אלא שברגע האחרון יש התערבות של קבוצת אנשים בהנהגתו של פלקו, אשר יוצרת במקום מאוד מיוחד על גבי הפלנטה מרכז של אור, המהווה משקל נגד לחשיכה המתגברת. בעזרת אמצעי קסם הם יוצרים מקדש מופלא שמשפיע ומעביר את האנרגיה הטובה שלו דרך הקווים הסינכרוניים אל העולם כולו.
בזכות אותו מקדש, אותו מאמץ, אותה דרך רוחנית, יש סיכוי חדש למין האנושי לתקן את דרכו, ליצור חברה מתוקנת יותר, להגיע להשלמה עם הפלנטה ולהיאסף על ידי הבריאה כישויות אור החוזרות למקום ממנו באו.
המאבק בדמנהור הוא האירוע המכריע מבחינת ההיסטוריה של העולם: האם האנושות תלך לקראת תהליך של השלמה, הארה, מילוי תפקידה, או שתיכחד באסונות שהיא בעצמה יצרה. למעשה, לפי אמונת אנשי דמנהור, האסון שהוביל להשמדת העולם כבר התרחש, אבל נשמות אנשי דמנהור חזרו אחורה בזמן בכדי להטות את גלגל המאורעות לכיוון השני, ממש כמו בסרט מדע בדיוני. לפי אמונתם (וגם לפי אמונת המצרים העתיקים) הזמן הוא מושג גמיש שאפשר לנוע בו קדימה ואחורה, אל העתיד ואל העבר.
ההשפעה החדשה שמגיעה לעולם ומאפשרת הקמת תרבות רוחנית חדשה, ספיריטואליזציה של החומר, התעוררות המודעות, נקראת על שם "הורוס" (למרות שהיא משהו חדש), ומי שהביא (גילה) אותה לעולם הוא פלקו שקרא לעצמו בשם "נץ", מזהה עצמו עם השפעה זו. אנרגיית הורוס נמצאת באולם המראות שבמקדש.
בסתת – אישה לביאה
שם הקוד שניתן לעיקרון הנשי בדמנהור (אנרגיית הגרייל), אליה הצליח פלקו להתחבר ב-1984, הוא בסתת–סח'מת[2] (שמות של אלות מצריות). העיקרון הנשי קשור ליכולת האמפתיה, החמלה, התעוררות כוחות היצירה, תיאטרון, מחול ומוזיקה, הקליטה האינטואיטיבית והפעלת האונה הימנית של המוח, רגשות, ותבונה של הלב. האלה בסתת מופיעה לרוב בדמות חתולה מקסימה, והיא בת הזוג האידיאלית של הורוס; אלא שיש לה גם פן אחר, אם מרגיזים אותה, במיוחד על ידי אי שמירת הסטנדרטים, התנהגות לא הולמת, וירידה לשפלי מדרגה. היא הופכת ללביאה זועמת המגינה על ממלכתה ופוגעת בכל מה ומי שעומד בדרכה – או-אז היא נקראת סח'מת, ובמיתולוגיה המצרית היא העין הימנית של רע.
לאלוהות הנשית יש הרבה שמות – היא מתקשרת עם דמטר אלת האדמה מצד אחד ואפרודיטה, הלא היא וֶנוס, שנולדה מקצף הגלים, מהצד השני. פלקו הצליח לקרוא לה מתוך הים ולהכיל אותה במסגרת הפעילות בדמנהור. זה נעשה בעזרת כתיבת נוסחאות קסם על החול וטקסים על חוף הים בחצי האי גרגרנו באפוליה במסגרת מסע (Viaggo) שנערך ב-1984.
לאחר ההתגלות על חוף חזרו פלקו וחבריו לדמנהור והחלו לעבוד, דרך עוררות האלה וההתחברות אליה, על היער הקדוש והמשך בנייה אינטנסיבית של המקדש. הם ייסדו קהילות נוספות לזו שהייתה קיימת בדמג'יל, המורכבות מהאנשים החדשים שהצטרפו למסע, וייסדו את משחק החיים, הרגל השלישית שעליה עומד המבנה של הקהילה (שני האחרים הם בית הספר הרוחני והניסיון החברתי). ההתקשרות עם האנרגיה של בסתת הביאה לפרץ של יצירה, יוזמה והתחדשות, היפטרות מהישן וההרגלים המעכבים, שמחה וגדילה.[3]
האלה בסתת של העתיד מייצגת את צדדי האינטואיציה ותת-המודע שיתפתחו באדם החדש ויחברו אותו לקול הפנימי שבתוכו, שישמש כמדריך פנימי לגבי מה לעשות ומה לא. בסתת היא העיקרון הנשי של האור וקשורה לגביע הקדוש. בגני המתחם המרכזי של דמנהור, הנקרא דמג'יל, ניתן לראות פסל של אישה ענוגה המחזיקה גביע בידה. זהו הגביע הקדוש המסמל את היכולת להכיל, לקבל ולהעשיר את כל שניתן. הגביע מאפשר סובלימציה וטרנספורמציה של הקיים ומביא את החומר מהרמה הפיזית אל הרמה הרוחנית. אנרגיית בסתת נמצאת באולם המים שבמקדש.
פאן – אל הטבע האוניברסאלי
ב-1987 הצליח פלקו להתקשר ולעגן את אנרגיית "פאן" לטובת ההתפתחות וההתקדמות של המין האנושי. העיקרון האלוהי פאן עוזר לבני אדם להתעורר כלפי חיים רוחניים בזמן הזה ונקרא על שם אל הטבע היווני אוניברסלי "פאן", אך למעשה זהו עיקרון התנועה של הטבע, בעל אופי גברי, הקשור ליער המקודש. ביחד אתו נוצרת שלישייה של אלים חדשים, הורוס – בסתת – פאן, העוזרים להתפתחות האפשרית של האדם באלף השלישי.
אם הורוס מייצג את הקשר שלנו לשמש, אל החלק הגבוה שבתוכנו, ומביא להפעלה של חלקים מפותחים במוח, ואם בסתת מייצגת את האינטואיציה והרגש שדרכם אפשר להתחבר אל הקול הפנימי, הרי שפאן מייצג את הקשר לחלקים הגבוהים של כדור הארץ, המביא להרמוניה ואיזון, ושדרכם יש לנו קשר עם היקום.[4]. פעם בני אדם היו בברית עם הצמחים וישויות הטבע ויכלו למלא את התפקיד שלהם כיצורי גשר. אלא שההרמוניה הופרה והשפעת פאן החדשה מאפשרת לנו כמין אנושי לחדש את ההרמוניה עם הסביבה ואת הברית עם ישויות הטבע והעצים.
פאן ההיסטורי הוא אל בעל רגלי תיש וגוף אדם, המוצג כשהוא מנגן בחליל העשוי קני סוף. במיתולוגיה היוונית הקדומה הוא אל הטבע ומייצג את חוקי הטבע והעקרונות האוניברסאליים שלפיהם פועל היקום, ומכאן השימוש במילה פאן כמייצגת אוניברסאליות. אלא שבטבע של פאן יש חמלה, אהבה, שנוצרה כתוצאה מן החיים האומללים שהוא עבר.[5] האל פאן של העתיד מייצג את עיקרון ההרמוניה עם הסביבה והתפתחות כדור הארץ במקביל להתפתחות האדם.
אנרגיית פאן נמצאת באולם הניצחון שבמקדש, אבל יותר מכך ביער המקודש שהחל להתפתח באופן מואץ ומעמיק החל מ-1987 בעקבות זימון ועיגון אנרגיית "פאן" על ידי פלקו.
קווים סינכרוניים
חלק חשוב מתלמודו של פלקו הוא נושא הקווים הסינכרוניים, המעקב אחריהם הביא להקמת היישוב והמקדש בעמק הוואלקיוזלה.
באולם המים שבמקדש רואים ארבעה דרקונים על הקירות. המייצגים ארבעה קווי אנרגיה (קווים סינכרוניים בשפת דמנהור) שנפגשים במקום. לפי אמונת אנשי דמנהור, אותה הם חולקים עם קבוצות אחרות, כדור הארץ מרושת על ידי קווי אנרגיה, מעין מרידיאנים, שמזינים אותו רוחנית. ההיגיון שמאחורי טענה זו הוא שכדור הארץ הינו יצור חי.
אחת ההוכחות להיותו של כדור הארץ יצור חי היא שבמהלך שלושה מיליארד שנות קיום החיים בו גדלה הקרינה מהשמש ביותר מ-30%, ולמרות זאת המשיך הכדור לשמור על טמפרטורה קבועה באזור הביוספרה, שהוא טווח צר של כמה קילומטרים בין קרום כדור הארץ לבין האטמוספרה. בזכות זאת יכלו החיים על הכדור להתפתח באין מפריע ולא נכחדו.[6] מה שאִפשר לכדור הארץ לשמור על הטמפרטורה הקבועה בביוספרה היה שינויים בהרכב האטמוספרה. שינויים אלה הושגו הודות לפעולת החיים האורגניים ותופעות כגון היווצרות סלעי הגיר והאוקיינוסים, שכולאים בתוכם כמויות גדולות של דו-תחמוצת הפחמן.
במבט מבחוץ נראה כאילו לכדור הארץ יש אינטליגנציה הגורמת לו ליצור צורות חיים ודוממים העוזרים לו לשמור על טמפרטורה קבועה על פניו, דבר המאפשר להמשיך ולפתח צורות חיים מפותחות ומגוונות יותר ויותר. יכולתו של אורגניזם לשמור על תנאים קבועים אל מול סביבה משתנה היא אחד התנאים להגדרה של חיים.
ישנן הגדרות נוספות של חיים המתאימות לכדור הארץ, ואחת מהן היא קיומו של קרום בררני המפריד בין היצור לסביבה ומאפשר תנאים קבועים בסביבה עוינת. במהלך השתנות האטמוספרה מדו תחמוצת הפחמן ומתאן לחמצן נוצרה בצדה החיצון של האטמוספרה שכבת אוזון, סוג של חמצן מיוחד המסוגל לסנן את קרינת השמש האולטרה סגולית. אם תגיע קרינה זו לכדור הארץ היא תשמיד את כל סוגי החיים הקיימים על פני האדמה. הכדור יצר מעין שכבה המגינה מקרינות מזיקות מהיקום, וזאת בנוסף לאטמוספרה עצמה שמגינה מפני אסטרואידים ונשורת מהחלל, וזה מה שאִפשר לחיים לצאת מהמים.
היכולת של אורגניזם ליצר קרום בררני, המאפשר רק לדברים מסוימים לחדור פנימה ולא לאחרים, היא תכונה של בעל חיים. אם מסתכלים על התמונה הגדולה לאורך זמן, הרי שכדור הארץ מתנהג כמו יצור חי לכל דבר ועניין. בתור שכזה, הוא פיתח שדה מגנטי סביבו וקווים שבהם עוברת האנרגיה דרכו. כדור הארץ מרושת ברשת של קווי אנרגיה הנקראים "קווים סינכרוניים".
ישנם שמונה-עשר קווים סינכרוניים העוברים על פני כל כדור הארץ ומחברים אותו לחלל. קווים אלה אינם ישרים, אלא מתפתלים הן במרחב והן לגובה (מעל ומתחת לאדמה), אבל בעיקרון יש תשעה קווי רוחב ותשעה קווי אורך. לעיתים יש מפגש של שלושה קווים (מעין צומת) ורק בשני מקומות על פני כדור הארץ יש מפגש של ארבעה קווים: האחד נמצא בטיבט והשני – בדמנהור. מכאן חשיבות מיקומה של דמנהור והצורך לבנות במיקום זה מעין מכונה אנרגטית, מקדש המשפיע על העולם כולו.
בגוף האדם יש מערכת עצבים, וקווי אנרגיה המחברים בין אזורים שונים, ולכן לחיצה על מקומות מסוימים ברגל מפעילה אזורים במוח, וכך אף לגבי כף היד. הסינים חקרו נושא זה וקראו לקווים מרידיאנים, אליהם מתייחס גם הדיקור הסיני: המחטים נכנסות לתוך קו חסום או חלש ופותחות בו את זרימת האנרגיה. כך גם בכדור הארץ המרושת על ידי קווים סינכרוניים. למעשה, ניתן לומר שהמקדש הוא דיקור גדול אחד בתוך קווי האנרגיה של האדמה.
אלא שלפי תורת דמנהור, קווי האנרגיה שעוברים דרך כדור הארץ מחברים לא רק אזורים שונים על פני כדור הארץ, אלא גם את כדור הארץ ליקומים וממדים אחרים, ולכן הם נקראים "סינכרוניים". דרכם מגיעים אימפולסים רוחניים מהיקום, מסרים ותשדורות. הקווים הסינכרוניים הם הדרכים הגבוהות של הנשמות, ככה מגיעים חיים מכוכבים אחרים. האנרגיה המרכזית שהקווים הסינכרוניים מעבירים היא מידע אינטליגנטי מעודן ביותר, שקיים ומשתנה על ידי חיים (מחשבה) ונתינת משמעות למה שחושבים.
הקווים הם מעין נהרות, עורקים של אנרגיה רוחנית, שרוחבם מאות מטרים ומהם מתפצלים קווי משנה – זוהי מעין מערכת דם רוחנית. כשפלקו פתח את בית ספר הורוס, אחד הנושאים שנלמדו בו היה קווי אנרגיה, וכשעלה הרצון לייסד יישוב רוחני יצאו אנשי דמנהור למסע בכל רחבי העולם לחפש אחר מקום מתאים, מקום שבו מפגש של קווים מעצים את האנרגיה של מה שנעשה בו; והנה, למרבה שמחתם, התברר שהמקום האידיאלי ביותר, אותו הם חיפשו, נמצא לא רחוק מביתם בעמק הוואלקיוזלה שלרגלי האלפּים.
התפתחות הקשר עם דמנהור
הביקור הראשון שלי בדמנהור היה ב2001. כמה חודשים לאחר הביקור הראשון בדמנהור, ביקרתי במקום שוב ופגשתי את קבלוצה, המתרגמת, שהתרגשה מאוד מבואי ושאלה מדוע לא הודעתי לה שאני בא. החיבור הזה נמשך מאז, בצורה זו או אחרת, במשך עשרים שנה.
בדמנהור מאמינים בקיומם של כמה רצפי חיים המסוגלים להתקיים בו זמנית, מעין מציאויות חלופיות. זה מוסבר על ידי הפיזיקה הרוחנית שלהם, החוקים המרכיבים את עולם האידיאות, מהם כל הדברים נובעים. אחד משמונה החוקים נקרא "רצף האירועים" והוא אומר שיש רצפים של אירועים בחיינו, ואפשרות לכמה רצפים להתקיים במקביל. לדוגמא: אם נישאתי לברכה, הייתי נפח וגרתי בראש פינה, יכולתי באותה מידה בנקודת הזמן של ההחלטה להינשא, להחליט אחרת, להינשא ליפה, להפוך לגנן ולגור בראשון לציון. בזמנים מסוימים בחיים שלנו אנחנו צריכים להחליט בין דרך זו או אחרת, אלא שרצף ההתפתחות של הדרכים והקיום של אפשרויות השונות ממשיך לזמן מה. גם אם בחרתי להינשא לברכה ולגור בראש פינה, האפשרות להינשא ליפה ולגור בראשון לציון תמשיך להתקיים במשך כמה שנים בעולמות הנסתר, שבדמנהור קוראים להם "האמיתי" (The Real).
ובכן, החל מהביקור הראשון שלי בדמנהור שהתקיים ב-2001, החל רצף של חיים הקשור למקום הזה. אינני חושב שזה קשור לאדם זה או אחר, האנשים בדמנהור מאוד עסוקים בעצמם, ובאופן כללי אין לאנשים בעולם הרבה מקום פנוי. רצף האירועים נמצא בתוכנו והוא עובד לפי עיקרון הסינכרוניות, שהוא חוק יסוד נוסף בפיזיקה הרוחנית. דברים קורים לא במקרה, וכשהם קורים אחד אחר השני נוצר רצף אירועים המוביל אדם לקראת גורלו.
ב-2006 יצא ספר ראשון שלי על הסוּפים. לקח לי עוד ארבע שנים לכתוב שני ספרים נוספים, על הנצרות המיסטית בבלקן ועל המסדר השאזלי בעכו. בינתיים הספקתי להיות בדמנהור מספר פעמים עם קבוצות. בביקור הרביעי בשנת 2011, ולאחר שיצאו הספרים הנוספים, החל להתגבש אצלי רצון לכתוב ספר על אדריכלות מקודשת, שיוקדש ברובו למקדש האדם בדמנהור, עם חלקים על בית המקדש בירושלים ומקדשים היסטוריים חשובים במקומות נוספים בעולם. לצורך זה התחלתי להיות בקשר אינטנסיבי עם דמנהור, ובמיוחד עם פורמיקה (Formica), האחראית על הפרסומים שלהם. בזמן הזה התחלתי להיכנס יותר לתורה של דמנהור, ללמוד שיעורים, להשתתף בלילות חווייתיים במקדש, שבהם תורגל ובוצע קשר עם היקום (קוסמוס) דרך מדיטציות.
ב-2011 השתתפתי בלילה של "תקשור עם היקום" שהתקיים במקדש בזמן יום השוויון האביבי, ה-21 במרץ. הרעיון הוא שבימים מסוימים בשנה (הימים הסולאריים) יש תקשורת בין כדור הארץ לבין מערכות כוכבים בגלקסיה בעלות אינטליגנציה גבוהה. אלה הם אותם כוכבים המופיעים בדתות של העולם העתיק ובתקשורים של העידן החדש, ובמיוחד סיריוס, אוריון והפליאדות. אחת לשלושה חודשים, בימי השוויון ובימים הארוך והקצר בשנה, שהם ציוני הדרך של מסלול כדור הארץ סביב השמש, ניתן דרך מדיטציה במקדש, בקודש הקדושים שלו – חדר הספרואידים, להתחבר אל היקום ולקבל מסרים, אלא שצריך לעבור הכנה והתניה לפני כן. הערב מתחיל בשיחה – מפגש, שלאחריו ארוחת ערב קלה משותפת, ביקור ומדיטציה בגלרית הציורים של פלקו, ריקוד מקודש ומדיטציה באולם המראות, ולבסוף, החל מחצות, זמן חופשי לתקשורים אישיים. זוהי הפעם היחידה בה ניתן זמן חופשי במקדש.
המדריך שלנו היה אדם מרשים בשם "אורנג אוטנג" (שם שהוא בחר לעצמו), אחד מהמובילים של דמנהור שהשתתף בניסויים המתקדמים ביותר של מסעות בזמן ופעולות מאגיות הגובלות במדע בדיוני, העל-טבעי והמוזר. ראשית דבר הוא ביקש מאיתנו להתנתק מכל מה שמטריד וממה שקורה בעולם הגדול בחוץ למשך כמה שעות, להיות נוכחים וליהנות מהאפשרות להתחבר עם הקדוּשה.
לאחר ארוחת הערב עברנו לגלריה בה מוצגות תמונותיו של פלקו, שהוארו באור מיוחד מתחלף שיצר אווירה פסיכדלית. נתבקשנו לנוע בין התמונות לצלילי מוזיקה מיסטית, עד שאחת מהן תתפוש את תשומת לבנו ואז להתמקד בה, להתבונן בה, לתת לה לשקוע בתוכנו, ולראות איזה זיכרונות זה מעורר בנו, רגשות, תחושות.
התמונות צוירו על ידי פלקו כחלק מתהליך מדיטטיבי שהוא עבר מדי בוקר ובו התחבר לזיכרונות מחיים קודמים דרך האמנות. הוא נהג לעשות זאת בעזרת חומרים – צבעים בעלי תכונות אנרגטיות מיוחדות שעברו הכנה והטענה, וכך עלו על הבד כל מיני דימויים של מלחמות קוסמיות, פרצופים מתרבויות עברו, עולמות אחרים, ספינות חלל, גלקסיות, סמלים מיסטיים, אגדות מאטלנטיס ועוד. פלקו תמיד נהג לומר שההבדל ביננו לבינו הוא שהוא "זוכר" ואנחנו לא. המטרה של ה"זרימה" (אם ניתן לאפיין זאת כך) לתוך התמונות שלו הייתה לעזור לנו להיזכר גם כן.
לאחר התרגול בגלריה, שנמשך חצי שעה לערך, עברנו למקדש ונאספנו באולם הכי גדול שלו, הלא הוא אולם המראות. הקבוצה מנתה כעשרים איש, שזה הסטנדרט בתרגולות (קורסים) מעין אלו. התחלנו בתנועה לצלילי מוזיקה, האפקט של זה באולם המראות הוא רב, מכיוון שאתה רואה את עצמך מכל הזוויות וכל הכיוונים בו זמנית. קצת קשה לזהות את עצמך מאחור, עם ניצני הקרחת בראש הפדחת, מהצד (עם הכרס), ומלמעלה, והאמת היא, שתמיד כשאני מסתכל על עצמי בראי אני מופתע, גם באופן הרגיל. אלא שבאולם המראות נראות דמויות רבות (שהם אתה) מכיוונים רבים, והתנועה רק מוסיפה למראה המרתק הזה.
לאחר התנועה והשחרור נשכבנו על מזרונים לצלילי הגונג. לכל חדר במקדש יש כלי מוזיקלי משלו. באולם המראות, באולם הניצחון ובאולם האדמה זה הגונג. מנגנים בו על ידי אוושה ההולכת ומתגברת עד שצליל מהדהד ממלא את האולם כולו, חודר לכל פינה בגוף ובנפש וגורם לאפקט שאני קורא לו "פריחת הנשמה".
אלא שכל זה היה רק הכנה לדבר האמיתי, והוא זמן המדיטציה החופשית.
התרגול של "תקשורת עם היקום" מתחיל אחר הצהריים, ומעביר את המשתתף הכנה שנמשכת עד חצות הליל, ואז ניתנת האפשרות יוצאת הדופן לשהות באופן חופשי בחדר הכחול ובחדר הספרואידים, ודרך תשעה כדורי הספרואידים הנמצאים בהם להתחבר לקווים הסינכרוניים (קווי אנרגיה) ולכוכבים. בנוסף על כך, יש אפשרות דרך הספרואיד הכחול בחדר הכחול להתחבר לגלגולים קודמים,
הרבה מהקבוצות שהבאתי לדמנהור עברו קורס – תהליך כזה, ורבים מהמשתתפים דווחו על חוויות על-חושיות. אני גדלתי על התפישה המאגית באגודת האימן, וזכיתי לחוות מקומות טעונים אנרגטית המשנים את תפישותיהם והרגשותיהם של הנוכחים ומעבירים אותם לממדים, עולמות, אחרים. המקדש בדמנהור נראה לי בתחילה כלא עונה על הדרישות ליצירת אווירה מקודשת, וזאת בגלל נוכחות מכשירים בו (מנועים למעליות ולדלתות למשל) וחשמל. בנוסף על כך, הייתי מסויג בתחילה מנושא התקשור, שנראתה לי יומרני מדי, וגם המחיר של התהליך לא עזר במיוחד (200 יורו ללילה). וכך, בפעמיים הראשונות שבהן אנשים מקבוצות שהדרכתי ירדו ללילה במקדש, אני נשארתי בחוץ, בתירוץ שעלי לדאוג לאותו חלק מאנשי הקבוצה שלא משתתף בתהליך.
בדמנהור ייעצו לנו לא לעשות דבר שאנו לא שלמים אתו, עדיף לחכות מאשר להכריח. רק ב-2011 הרגשתי מוכן. לאחר שהשעון צלצל חצות, שחררו אותנו לשוטט בחדרי המקדש כרצוננו. בדקתי מה מצב הצפיפות בחדר הספרואידים והחדר הכחול, וכשזה היה רחוק מלהשביע רצון, החלטתי ללכת לישון באולם המראות ולא לנסות ולהכריח את החוויה, בבחינת אם משהו צריך לקרות הוא יקרה. והוא אכן קרה. בארבע בבוקר העירה אותי נוכחות כלשהי. מסביבי ישנו כולם. עשיתי את דרכי לחדר הספרואידים בו הייתה רק בת זוגי, אבל לא דיברנו בינינו. התיישבתי בתנוחת מדיטציה מול הספרואיד שלי, והיא ישבה מול הספרואיד שלה. כעבור שעה קמה ועזבה ונותרתי לגמרי לבדי.
התבוננתי באחד הספרואידים (יושב מולו וקרוב אליו), שעל פניו מצויר סימן בשפה המקודשת. צבעו היה בז', מאחוריו היה מקור אור והוא מוקם בגומחה שחורה שמצדיה עמודים מפוסלים ועליהם גביעים מכסף. מסביב היה שקט, משגיח מטעם דמנהור נמנם לו בפינה. לאט לאט העיניים שלי איבדו את הפוקוס והחלטתי ללכת עם התהליך, כפי שייעצו לנו בהכנה. מאחורי הספרואיד החלו להיראות דמויות, הורגשה נוכחות, זה היה כאילו מישהו נמצא שם, אולי ישות מכוכב אחר? האמת היא שלא ציפיתי שזה יקרה לי, הדבר בא בהפתעה וזרמתי אתו, נהניתי ממנו. החיזיון המוזר נמשך כשעתיים, בהפסקות, ונראה שנובע מהספרואיד עצמו, בתחילה חשבתי לעצמי שזה תעתוע של העין, אבל זה היה יותר מדי ברור מכדי להתכחש, מה גם שיחד עם החיזיון הורגשה נוכחות.
האם היו אלה דמויות? אני לא בטוח. נהניתי מהרגע והרגשתי נוכח. אם הייתה תקשורת כלשהי, היא הייתה בתת-מודע, אבל משהו בבירור היה שם, ליד או מסביב לספרואיד. לראשונה התברר לי תפקידו של המקדש, כמקלט ומשדר ענק של אנרגיות בין כדור הארץ ליקום, מחובר למציאות אחרת. אנשים שמבקרים במקום מתפעלים מהיופי שלו, חלקם מנסים ליצור מהביקור חוויה שאותה אפשר לקחת הביתה, ללמוד, להתרגש. אלא שהדבר הקובע מבחינת אנשי דמנהור הוא התפקיד המאגי והרוחני של המקדש.
סיום תהליך ה"תקשור עם היקום" הוא בבוקר. ב-7.00 יוצאים כולם מהמקדש ונאספים לארוחת בוקר משותפת שלאחריה בא שיתוף וסיכום החוויה. כשנפגשנו לאחר סיום התהליך פניתי לאורנג אוטנג ואמרתי לו שהם "חייבים להיות מטורפים" בכדי לעשות את מה שהם עושים. לראשונה הבנתי את תפקידו ורגישותו של המקדש עבורם ועבור המין האנושי לפי תפישתם. הכנסת אנשים לא מוכרים לתוכו, והפקדת מפתחות של התקשרות והפעלת המקדש בידם, זה הימור גדול שנובע מאמונה דתית עמוקה, שאותם אנשים, כמוני, לא הגיעו לשם במקרה.
ב-2012 יצא הספר שלי על דמנהור והתחלתי לבוא בתכיפות רבה יותר. חברים שלי התחילו לבוא בעקבותיי. לפלקו היה מנהג יפה לפגוש את כל המבקרים בדמנהור ביום שישי אחר הצהריים לשיחה פתוחה. באחת הפגישות שאלו המשתתפים מה דעתו על ישראל, והוא לא התבלבל וענה: "ישראל היא כמו דמנהור, הם עשו את הבלתי אפשרי ויש להם הרבה אויבים." בפגישה אחרת ביקש ממנו אדם להגיד מהי המהות של דמנהור במשפט אחד. גם במקרה זה פלקו לא התבלבל ואמר: "לעשות עם הידיים ולא עם הראש".
פיזיקה אזוטרית (רוחנית)
לפי התורה הרוחנית של דמנהור ישנם שמונה חוקים שלפיהם עובד היקום. הם נמצאים מאחורי עולם התופעות, ומהווים מעין מעבר בין אנרגיה לחומר, שאם מבינים אותו אזי עולים על התדר של הבריאה. זהו הלב של הלימוד, שיטה להבנת המציאות מאחורי המציאות, המיוצגת במקומות רבים במקדש. ואלה החוקים, כפי שאני מבין אותם:
1. חוק הסינכרוניות – זהו החוק הראשון (גם בתורות רוחניות אחרות) האומר שדברים קורים לא במקרה, אלא שהטעות שאנשים עושים היא לחשוב שהכול הוא לא במקרה, ולא כך הוא. יש דברים שהם עניין של גורל, ויש דברים שהם סתמיים, השאלה היא היכן אנחנו ממוקמים או איך אנחנו מתקשרים עם נהרות יקומיים שנקראים "הקווים הסינכרוניים", הגורמים לכך שדברים קורים באופן שמוביל להתפתחות והתקדמות. או במילים אחרות: אם אנחנו עושים דברים בעלי משמעות, אזי יהיו ויקרו צירופי מקרים שיעזרו לנו.
2. חוק גשם (רצף) האירועים – החוק הזה (המופיע גם בתורות רוחניות אחרות) אומר שדבר מוביל לדבר, יש רצפים של דברים הקשורים זה לזה, ואם החלטת להיות נגר ולהינשא לבתיה, הרצף של האירועים יגרום לכך שתגור בבת ים (סינכרוניות של בתיה ובת ים). החידוש של דמנהור הוא שיש רצפים של אירועים בחיים המובילים להתפתחות, וזה מתחזק או נחלש לפי הסינכרוניות, כלומר, הקשר עם הקווים הסינכרוניים או עם חיים בעלי משמעות, "הצלחה מובילה להצלחה", הוא משפט המתאר את החוק הזה.
3. חוק האטום הבודד – לפי חוק זה, בכל הדברים קיים אותו מרכיב שנע במהירות אינסופית בין כולם. דבר זה הוא אבן הבניין של היקום, אנרגיה אינסופית שהיא הרבה יותר חזקה מאנרגיית האטום.
4. חוק האלוהות – הסיפור שמדגים חוק זה הוא על מראה שהתנפצה לאלפי רסיסים, אבל כל רסיס שלה משקף את כל העולם, בכל דבר יש ניצוץ אלוהי, חלקים מהמראה, ובמיוחד באדם, כל האלוהויות הן בעצם דבר אחד.[1]
5. חוק המורכבות – החוק הזה אומר שכל הדברים שואפים להתפתחות ומורכבות. זה מסביר את במיוחד את ההיסטוריה האנושית, וגם באופן אישי את החיים שלנו. שום דבר לא נשאר במקום, החוק אומר או שאתה גדל או שאתה קמל. אנחנו נמצאים במקום של ריבוי ומגוון של הופעות, זאת תכונתו של כדור הארץ.
6. חוק הכאוס – חוק זה מהווה איזון לחוק המורכבות וההתפתחות, שאם לא כן העולם היה נחרב. באופן פרדוקסלי, ההתפרקות של כל הדברים מאפשרת את המשך קיומו. החוק אומר שכל הדברים שואפים לכאוס, אתם יודעים על מה מדובר…
7. חוק רשת הזמן – אם משהו קורה במקום אחד, לפי רשת הזמן הוא ייצור תגובה במקום אחר ובזמן אחר. כל דבר יש לו את הזמן שלו, לפעמים הזמן הולך אחורה ולפעמים הזמן הולך קדימה.[2] לפעמים דברים שקורים היום הם תוצאה של מה שקרה לפני שנים רבות, גם בחיינו וגם בהיסטוריה. הרשת צריכה לאזן את עצמה, דבר קשור לדבר – זוהי משמעותה של רשת.
8. חוק הצורה הגיאומטרית – דברים מסתדרים ביחס מסוים אחד לשני ויוצרים צורות, כמו למשל עקרון הדואליות, חוק השלוש וחוק הארבע. יש ארבעה יסודות וזה נותן את היציבות של הריבוע. חמש אנרגיות נותנות את הדינמיקה של ההתפתחות. לכל צורה יש אנרגיה שקשורה אליה, וזה קשור לפרופורציות כגון יחס הזהב או שני שליש ושליש, אבל מעבר לכך, החוק מדבר על כך שתמיד יש צורה כלשהי שמאפשרת לאנרגיה להופיע דרכה.
דרכים רוחניות שונות
לפי תפישת אנשי דמנהור אנחנו חיים במקום של ריבוי וגיוון (חוק המורכבות). אחת הדרכים שבהן זה מופיע היא השוני שבין בני האדם. החברה האנושית מורכבת משילוב סוגי טיפוסים שונים וכל אחד תורם את התרומה הייחודית שלו, לכל אחד הדרך הרוחנית שלו. הניסוי החברתי בדמנהור הביא ליצירת שבע דרכים רוחניות שונות, שיחד בונות את המאמץ המשותף ליצור חברה אנושית (תרבות) מתוקנת. אנשי דמנהור מאורגנים במעין אחוות, שכולן עוסקות בהתפתחות אישית ורוחנית, אך כל אחת מפתחת תחום ספציפי ואחראית על חלק אחד מהשלם של הקהילה.[3] אנשים שונים צריכים דרכים שונות בכדי להגיע להגשמה אישית ולמלא את ייעודם. לכל אחד יש מסע משלו ושיעור מיוחד שאותו עליו ללמוד בחיים. אצל האחד זה לשתף פעולה עם אחרים – ואצל השני זה להיות לבד. לכן יש שבע דרכים רוחניות שונות שבהן יכול כל אחד למצוא את מקומו (צריך להביא בחשבון שהמסגרות והדגשים יכולים להשתנות, במיוחד בדמנהור). דרכים אלה הן:
1. דרך הטכנולוגיה ומאגיה משולבת – זאת הדרך של אלה שאחראים על העבודות במקדש ועל המורכבות שלו.[4] אנשי דרך זו הם אלה שמציירים ובונים את המכשירים האנרגטיים של דמנהור. הם בעלי מוטיבציה רוחנית הנובעת מבית הספר למדיטציה.
2. דרך האבירים – זאת דרך שהולכים בה במיוחד גברים, אלה ששומרים ואלה שמתקנים. אנשי כיבוי האש של דמנהור. אלה שעושים את הבנייה בפועל. מחשבה המתבטאת בפעולה פרקטית. הגנה מאגית.
3. דרך זוגיות אזוטרית – יש אנשים שאצלם ההגשמה הרוחנית קשורה למציאת הנשמה התאומה. בדמנהור ישנן רמות שונות של נישואים, שהגבוהה שבהן היא דרך רוחנית. אלה נישואים טנטריים, שני אנשים שנהיים לגוף אנרגטי אחד. נישואים אלה מחייבים נאמנות מוחלטת. היחסים הם במרכז, כולל גידול ילדים, ומהווים מחויבות מעבר לחיים האלה.
4. דרך אמנות ועבודה – זאת דרך שבה אנשים הופכים את עבודתם לקדושה. הציירים והפסלים של דמנהור שייכים לדרך זו, אבל לא רק אמנים מקצועיים, אלא כל מי שעבודתו הוא אומנותו, במובן של גילדות האומנות של ימי הביניים, שבהם הייתה איכות רוחנית לעבודה שעברה מאב לבן.
5. דרך הנזירים – זאת דרך של התבוננות והתבודדות, לפעמים עד לשנתיים. רוב האנשים של דרך זאת חיים במנזר הנמצא ביער הקדוש מעל מקדש האדם. יש בה דגש על האינדיבידואל. תפקידם של הנזירים להכיל את האנרגיה של כולם, לבלות שעות רבות במדיטציה וקשר עם העולמות הלא נראים.
הדרך הייתה קשורה בהתחלה בעבודה על המקדש, הנזירים עבדו יום ולילה על המקדש ולמעשה חיו אותו, כשהם מעדנים את האנרגיה של שאר האנשים ומשתמשים בה להפעלת הספירלות והטקסים.
6. דרך האורקל (הנבואה) – דרך זו היא המשך של האורקל בדלפי והיא כוללת טקסים של התנבאות, מתוכם אחד פומבי והוא האורקל של הירח המלא. מעבר לזה יש טקסים רבים הקשורים גם למופע הירח, הירח השחור, ועוד. הטקסים עוזרים להבין את הסימנים. מי שעושה דרך זו הן לרוב נשים הנקראות פיתיות, אך יש גם גברים.
בדרך האורקל משתמשים במכשירים מאגיים שפותחו על ידי פלקו, בריקוד, ובטקסים שנלקחו ממסורות רוחניות שונות ברחבי העולם, בניסיון לאסוף ולהשתמש באנרגיה של הנבואה. האש היא מרכיב חשוב בתהליך. לאורקל תפקיד בטקסי המוות (מעבר) וכן בלידות פיזיות ורוחניות (אל העתיד).
7. דרך המילה – דרך זו קשורה לתקשורת, לימוד, אך גם מוזיקה, ריקוד ושפה מקודשת. ומי שהולך בה הם אנשים שעוסקים בהוראה, מוזיקה ובריאות – אלה שמפיצים את בשורת דמנהור בעולם ומחנכים את הילדים.
בנוסף לשבע הדרכים הרשמיות הללו, ישנם עוד כמה נושאים במגוון ההופעות של דמנהור שלא הזכרנו בסקירה זו. אחד העיקריים שבהם הוא מדע ההילינג, שבו עסק פלקו כבר מתחילת הדרך, והוא מפותח מאוד ביישוב, כולל קבינות של ריפוי שגובלות במדע הבדיוני. ישנה גם התעסקות בענפי רפואה אלטרנטיבית "רגילים" כגון הומיאופתיה, סוג של דיקור, וגם רפואה קונבנציונלית.
משחק החיים
"משחק החיים" הינו מרכיב מרכזי בפילוסופיה של דמנהור. אחד משלושה מוסדות הבסיס שעליהם נשען המבנה כולו (שני האחרים הם הניסוי החברתי ובית הספר הרוחני). וסיפור שהיה כך היה: כשהתחילו דברים בדמנהור "להתברגן", לאחר העלייה הראשונית לקרקע, כשהתחילו החיים להתמסד ולהיכנס למסלול קבוע, יצא פלקו למסע ברחבי איטליה ובסופו הוא חזר לדמנהור עם קבוצה חדשה של חסידים שקראה תיגר על התלמידים הוותיקים. תוצאת המפגש הייתה משחק בן כמה ימים שבמרכזו מלחמת דגלים בין הוותיקים לחדשים, שדרכו התקבלו החדשים לקהילה, דרך המשחק הם התגבשו ולמדו יותר על עצמם והאחרים. מאז ועד היום מקפידים בדמנהור להמציא חדשות לבקרים משחקים שיכללו את כל הקהילה, ינערו אותה ויכריחו אותה להתחדש, בין שיהיו אלה משחקי הישרדות בטבע, המצאת תרבות חדשה או כל דבר אחר. משחק החיים הפך להיות כלי שבאמצעותו ניתן לאתגר את הקהילה והאינדיבידואל, לעורר אותם כל פעם מחדש ולהביא אנרגיות חדשות.
מבנים חברתיים ויחסים בין אנשים נוטים להתקבע, כל אחד מתבצר במה שהוא טוב בו. המשחק מכריח את החברים להיכנס לטריטוריות חדשות ולא מוכרות שבהם מתבלטים אנשים אחרים. לדוגמא, אחד המשחקים היה ליצור במשך שנה ביגוד והנעלה באופן עצמאי, ולא לרכוש אותם מבחוץ. זה הביא להתבלטות אנשים שטובים בכך, והראה פנים שונות של חברי הקהילה.
הרבה מהמשחקים קשורים לאמנות. בין השנים 1986–1989 התרחשו קרבות אמנות בין הנוקלאו השונים, במסגרתם יצרו את עמודי הטוטם והמסכות הגדולות בעליה לדמג'יל. הגניוס האיטלקי פורח באמנויות, תיאטרון ומוזיקה, ואלו הפכו להיות חלק מרכזי בהוויה של דמנהור, ישנם מחזות מסתורין שכתב פלקו המוצגים בזמנים שונים, קונצרטים של מוזיקה ומקהלה שמביאים שירים מתרבויות שונות בעולם, וגם יצירה מקורית של הדמנהורים. רבות מהאמנויות מתייחסות לשפה המקודשת, ובמיוחד הריקוד.
טקס האורקל
מרכיב מרכזי בחיים של דמנהור אלו הטקסים, שהם מעין שפה מקודשת שמשמשת לתקשורת עם אנרגיות מהיקום. לפי הדמנהורים, טקס הוא מערכת שעוזרת לנו לתקשר עם מה שמעלינו, עם האלוהי, ולא משנה מה המיינד אומר ומה אנו מאמינים. אנו צורות גשר. יש לנו צד אחד באדמה והשני בשמיים, בחיי היום-יום קשה לנו לתקשר עם מישורים גבוהים, איננו יכולים לעשות זאת בטבעיות כמו עצים, ולכן משתמשים בטכנולוגיות של טקס, שמכילות סדרה של פעולות אותן הכוחות האלוהיים יכולים לזהות. בטקס אתה מחוץ לזמן ויכול לתקשר עם העבר ועתיד. יש בתוכנו את שפת הטקסים. כשאנו מתעוררים בבוקר אנו עושים את אותן מחוות, זו גישה אינסטינקטיבית שמטרתה למשוך סינכרוניות.
הטקס הקבוע החשוב ביותר בדמנהור הוא זה של האורקל (נבואה) המתקיים כל חודש בזמן הירח המלא מאז 1985. הטקס מחקה במידה מסוימת את המסורת של הפיתיה בדלפי שביוון, הוא נמשך כשעה וחצי, פתוח לקהל (לאחר סיור מקדים במקום), ומתקיים כשעתיים לאחר זריחת הירח, שכמו זורם אל המקדש הפתוח דרך שדרות העמודים שלפניו.
אנשי דמנהור לבושים בלבוש טקסי נכנסים לפי סדר הדרגות שלהם בבית הספר הרוחני אל המקדש ומתיישבים בדממה בתיאטרון שסביב לבמה הגדולה שבאמצעה מזבח אבן ועליו קריסטל גדול, שמואר באור נרות. על הבמה מודלקת אש בתוך מתקן מיוחד.
ראשית דבר, נציגים של קבוצות ומשפחות מדמנהור עולים לבמה ומציעים לאש מנחות. הם מברכים את הכוחות האלוהיים שמיוצגים על ידי אש ונותנים להם תשורות. ענפים, עלה, פרח. האחרונים להציג את מנחותיהם הם המלכים והמנחים הרוחניים של הפדרציה. הם מלווים זאת בתפילה לפיוס בין כל האנשים.
לאחר מכן שתי כוהנות מסבירות את מהלך הטקס באיטלקית ובאנגלית ומראות את כלי הקסם שבהם ישתמשו (גביעים). הן קוראות תפילה וכל הנוכחים חוזרים עליה: "לוואי וטקס האלף של האורקל, מקור שמחה, אור והשראה, ייתן לנו את היכולת לקבל תובנות, לוואי והוא יחזק את הקשר הקדוש, שמחבר את הכוחות האלוהיים למין האנושי, מגלה עצמו דרך ערוץ רוחני של נוכחות אלוהית יקרה זו".
לאחר מכן מתחיל התיפוף, השומר על קצב מהיר ויציב עד הסוף, מהווה מעין מיכל המחזיק את האנרגיה של הטקס. הנביאות (פיתיות) בכובעי כסף מחודדים נוצצים (למשוך אנרגיית ירח) ובבגדים מיוחדים עולות על הבמה. המדורה שעל הבמה מייצגת את השמש, מאחורי הבמה יש מדורה נוספת שקשורה לירח, המיוצג גם על ידי נר לבן (הירח מביא אש אחרת, לבנה). הנביאה הראשית קוראת לאוויר, לאש ולירח לבוא ולהשתתף. ובמיוחד לכל הכוחות האלוהיים. האורקל של דמנהור איננו אדם, אלא קבוצה של כוחות אלוהיים, הכוללים את כל האורקלים של ימי קדם. מחוברים עם כוחות חדשים של האלף השלישי.[1]
ברקע הבמה נמצאות רקדניות דרך האורקל המתוות עם תנועותיהן תפילות וכוונות שמלוות את הטקס. הפיתיות נעות לצלילי התיפוף, יושבות על המדרגות שמתחת למזבח וכותבות, שואפות עשן מגזרי העץ הבוערים שבמדורה. זהו זמן של שקט, התבוננות וקשר פנימי עם כוחות האורקל והקדוּשה.
הפיתיות מקבלות את התשובות לשאלות שאנשים שלחו אליהם כחודש קודם לכן, התהליך של קבלת התשובה נמשך חודש, ועוקב אחר כל שלבי הירח, הטקס בירח המלא הוא רק הקצה הגלוי. מספר אנשים שמקבלים תשובה אינו גדול והם נבחרים לפי השאלה והרלוונטיות שלה. במהלך הטקס השואלים יושבים בצד התיאטרון באזור נפרד.
לאחר שהתשובות מגיעות ונרשמות (זה לוקח בערך חצי שעה), מוזמנים השואלים אל הבמה. הם אוחזים נר דולק בידיהם, המייצג את האש הרוחנית, ונעמדים בתוך מעגל שמסומן בעדינות בעזרת מכשיר מאגי, דבר העוזר לכוחות האלוהיים להתמקד בהם. התשובה ניתנת מאת שתי פיתיות העומדות מולם עם הינומה על פניהן (מסמל את חוסר הפניוּת שלהן) לאחר שנכתבה על עלה עץ אגוז. התשובות מתקבלות באופן אישי עם אנרגיה של תשומת לב. זה מביא סינכרוניות ותשומת לב אלוהית. אלא שכמו במקרה של דלפי, הן ניתנות בשפה אניגמטית המשתמעת לשתי פנים ויותר. הפיתיה היא כלי לתשובת הכוחות האלוהיים של האורקל. הצליל של קולה מוסתר על ידי המוזיקה, כך שרק מקבל התשובה יכול לשמוע אותו.[2] לאחר שכל התשובות האישיות ניתנות, סירנה נימפאה, ראש דרך האורקל, קוראת נבואה כללית שמתווה את הכיוונים לקהילת דמנהור והאנשים הרוחניים לחודש הקרוב, ולאחר מכן היא אומרת "נאמר, נשכח".
בסוף הטקס הנביאות מצדיעות לכוחות האלוהיים לפני האש הקדושה ואז עוזבות את הבמה. כל המשתתפים קוראים את התפילה הבאה: "זה מזון רוחני, להשתתף בטקס הקדוש של האורקל, הלוואי שכולם יביאו לעולם את כוח האהבה של נוכחות קדושה זו."
לפי גזה סולידגו, שהיא אחת הנביאות העיקריות בדמנהור, האורקל עובד על שלושת החוקים הבסיסיים של המאגיה: דומה מושך דומה, מחשבה יוצרת, וכמו למעלה כך למטה. לטקס יש התחלה וסוף, הוא מיכל שבו מוחזקת אנרגיה עד סיומו. אנו יוצרים חלל, מנקים אותו, מטהרים אותו, יוצרים קשר לירח. הטקס נפתחת במילים, תפילה, כוונה.
הצליל של התיפוף יוצר ספֵירה בה הכול קורה, בועה שהיא כמו בלון, שבתוכה הדברים קורים. הטקס מתחיל ונגמר במילים. זה המבנה, אך חסר משהו מרכזי שיפעיל את האנרגיה והוא האש.
אש היא האלמנט המרכזי שבלעדיו הטקס נעלם. אנו פונים למישורים ומבקשים תשובות ותובנות לצעדים הבאים בחיינו והשראה. האש היא כמו גוף שמארח אינטליגנציות גבוהות. יש הרבה סוגי אש, היא התרגום הראשון של חוקי היקום לחומר, רוח לחומר. החוקים שמעצבים את היקום מתגשמים דרך ארבעת היסודות, ואלה מופיעים בהרכבים שונים ויוצרים את עולם החומר. האש מפעילה את המערכת, היא חיבור הטלפון בלעדיו לא נוכל לדבר עם מי שאנו רוצים להגיע אליו.
העבודה עם האורקל היא כמו לחפור במכרה ולמצוא יהלום. רושמים את השאלה שעולה ומזקקים את התשובה מעצמנו. ככל שהשאלה חשובה וקשורה לחיים, כך התשובה תפתח דלתות ואפשרויות. מה שאנו קוראים מגיע לא רק מהאש אלא גם מהאוויר והירח והכוכבים, הכול ידבר אלינו. יכול להיות שהתשובה תהיה מילה או משהו שאנו לא מבינים כרגע. קצה חוט. זה נפלא אם אנחנו לא מבינים, צריך להתייחס לטקס כשעה וחצי של שיגעון. אם המוח עובד הוא יספר לנו סיפור יפה, אבל עלינו לגעת בחלק העמוק ביותר של עצמנו.
את השאלה עלינו להציע לאלוהי ולבטוח שנקבל משהו, מפתח. צריך להוציא מעצמך משהו שהוא התמצית שלך לסמוך שהאלוהי יחזור עם תשובה. התשובה יכולה להיות מילה, סמל, קונספט. בבחינת תאמינו וזה יגיע.
באחד הביקורים שלי בדמנהור השתתפתי כשואל בטקס אורקל. האמת היא שהייתי די ספקן לגבי הנבואה מלכתחילה, אני מאמין גדול בבחירה חופשית, ובכך שאי אפשר לדעת עתיד של אדם, אלא שלפי אנשי דמנהור האורקל, או יותר נכון להגיד השפעתו וכוחותיו של האורקל, העוברים דרך הנביאות, אינם רק היגד עתיד, אלא זוהי אנרגיה שמעצימה את השואל ומחברת אותו לרצף סינכרוניות המאפשר לדברים לקרות, בבחינת קריאת כיוון, זימון.
כשעליתי לבמה הופתעתי, ובמיוחד כשנכנסתי לעיגול. אינני מאמין גדול במעגלי קסם, מוטות קסם וכיוצא בזה, זה מתאים יותר להארי פוטר ולא לבחירה חופשית של אדם הרוצה לעצב את חייו בעצמו; אלא שהנוכחות בתוך המעגל הייתה מאוד ברורה ולא יכולתי להתכחש לה. דברים שרואים מכאן לא רואים משם – רק כשנכנסתי פנימה הרגשתי איך הקסם עובד. הנביאות שנעמדו מולי דיברו ישר אל ליבי, למעמקי ישותי. בסוף הטקס קיבלתי את עלה האלון ויותר חשוב מכך, חיזוק לתחושותיי והווייתי.
פרידה
במרץ 2013 הגעתי לדמנהור ופלקו לא יכול היה לפגוש אותנו כהרגלו, השמועות אמרו שהוא חולה. שלושה חודשים אחר כך ביוני 2013 הגעתי עם קבוצה נוספת. ביום חמישי 20.6 אמורה הייתה להיות פגישה של כל הקהילה באולם הגדול – אחת לשבוע התקיימה פגישה של כל הקהילה ובדרך כלל הוזמַנוּ אליה. הפעם כבר היה ברור שפלקו חולה, אבל כשהוא הופיע מולנו דרך מסכי הפלזמה הגדולים, הייתי בהלם. הוא נראה כמו "מוזלמן", אדם שהולך למות, רזה, צמא כל הזמן, מחרחר מפעם לפעם. משהו במראהו הבהיר לי שיש לו עוד כמה ימים לחיות ושאנחנו נוכחים בפגישה היסטורית אחרונה בינו לבין הקהילה.
פלקו התחיל את המפגש בדרך הרגילה שבה נהג תמיד, והיא לומר, "בוא ונעשה משהו טוב". הקהל הגיב בצורה מאוד לא אופיינית וקם על הרגליים, מריע לו ממושכות. לאחר מכן הוא דיבר במשך שעה על דברים שלא שמעתי ממנו מעולם לפני כן. תמיד הוא היה קוסם, עוסק באנרגיות, מכיר את סודות היקום, מדבר על כל מיני דברים שרוב האנשים לא מבינים: עולמות אחרים, תרבויות אבודות כגון אטלנטיס, אנרגיית הגביע הקדוש ועוד. הפעם הוא דיבר על אהבה, סליחה, קבלה, אמונה וביטחון, צריך לאהוב אחד את השני, להיות מסוגל לסלוח, לא לדאוג בקשר להלוואות שהקהילה לקחה, זה יפתור את עצמו, הכי חשוב להעריך את העובדה שאנחנו ביחד ושעשינו כברת דרך ארוכה, וכי דמנהור היא הקהילה, האנשים. "אני אוהב אותכם," הוא אמר – ושוב הקהל קם על רגליו, מריע ממושכות. ואז הוא דיבר על הגביע הקדוש, וטען שבזמן הזה האנרגיה של הגביע, שמהותה שינוי, מגיעה דרך מחלה, קושי. ואכן פלקו השתנה, זה לא היה אותו אדם שהכרתי לפני כן. הוא עבר את השלב האחרון בהתפתחות והפך מראש ללב, ממאג למיסטיקן.
הימים היו תקופת טקסי היום הארוך בשנה. באנו לדמנהור מתוך רצון להשתתף בטקסים וליהנות מהאווירה המיוחדת. אלא שבשנה זו התרחש סנכרון של מחזורי הירח והשמש, כך שהיום הארוך בשנה היה גם יום ירח מלא. במילים אחרות, זו הייתה פעם ראשונה בהיסטוריה של דמנהור שבה התקיימו באותו היום גם טקסי היום הארוך בשנה וגם טקס האורקל הקשור לירח המלא – ולא היה זה סתם ירח. ב-2013 התקיימה הופעה של ירח על, גדול בהרבה מאשר ברגיל (12.4%). למעשה, זה היה מופע ירח-העל הגדול ביותר בעשור, שקרה בזמן ירח מלא וגרם לו להאיר ב-30% יותר מהרגיל[3].
ישבנו בתיאטרון מדרגות האבן במקדש הפתוח, מאזינים לצלילי התופים של טקס האורקל. האנרגיה של הטקס מוחזקת על ידי תיפוף קצבי שנמשך בערך כשעה. התיפוף הפעם היה חזק במיוחד וחדר לכל עצב ותא בגופי. ממולי עלה ירח נפלא בין שדרות העמודים, המוח הפליג למרחקים ומרחבים שלא ידעתי על קיומם. אני לא יודע בדיוק היכן שוטטתי, הדבר היחיד שאני זוכר הוא שבסוף הטקס, רגע לאחר הסיום, הגיע מישהו ודבר עבר בקהל. במשך היום כולו השתתפנו בטקסים במעגל האבנים הגדול, זרקנו דמויות שעווה לאש, עמדנו עם הקהילה מסביב למעגל האש והקשבנו לצלילי הגונג והמילה מווואאאההה, המחברת זכרי ונקבי (זאת אחת המדיטציות של הימים הסולאריים). זה היה יום מיוחד לכל הדעות, יום של תקשורת עם היקום בעזרת הצמחייה, העצים, והטקס. היה יום בהיר, השמש זרחה להפליא, ועתה הגיע תורו של הירח.
נדמה היה שהירח והשמש משלימים זה אז זה, הסנכרון של האירועים היה מושלם, פתח נפתח בשדה האנרגטי של כדור הארץ. או-אז, בסופו של טקס האורקאל, הגיעה הבשורה על מותו של פלקו. הוא בחר לעזוב את העולם בזמן טקס האורקל המרגש, ביום שבו נפתחים שערים ותקשורת בין כדור הארץ ליקום. ברגע המדויק של עליית ירח-העל המלא.
חיש מהר עברה הבשורה בין האנשים, נשמתו של פלקו בחרה לעזוב את העולם ולהמשיך במסעה. אנשים בכו באיפוק, עמדו המומים במקומם, מנהלים שיחות קטנות. לאט לאט התפזר הקהל הגדול לביתו, ואנחנו הלכנו לבית ההארחה שלנו. למחרת, כמובן שאי אפשר היה להמשיך בתוכנית כרגיל, וכך ישבנו עם אנשי דמנהור ודיברנו איתם על החיים, על פלקו ועל המוות. היו אלה שיחות מלב אל לב, שיצרו, כך הרגשתי, ברית ביני לבינם שנחתמה בדם.
לא רק אנחנו דיברנו, בכל מקום התאספו אנשים ודיברו אחד עם השני. השנים הרבות בהנהגתו של פלקו היו אינטנסיביות ביותר, בניית קהילה, דרך רוחנית, מקדש, התמודדות עם דרישות החיים. פלקו דחף עוד ועוד קדימה, מתוך תחושת הדחיפות של מצב המין האנושי והרצון להציל את כדור הארץ. אל מול זה, כל דבר אחר נראה שולי, לא חשוב, ובמיוחד העניין האישי ויחסי החברה. והנה בימיו האחרונים הוא דיבר על דברים אחרים: תשומת לב לאחר, אהבה, סליחה. ועתה הוא מת. אנשים עצרו באחת ממרוצם האינסופי, ולאחר רגע של לקיחת נשימה ותדהמה הסתכלו סביבם וגילו את החברים שלהם לדרך.
אחד הדברים שפלקו דיבר עליו בפגישתו האחרונה היה הרצון לבנות "יחיד על", או ב"עברית" – "סוּפּר אינדיבידואל". הוא אמר שהידע והדרך קיימים בתוך הקהילה, השעות הרבות של קשר והשקעה מפוזרים בין האנשים. אם אנשי דמנהור יצליחו להתאחד לכדי אורגניזם בעל תודעה קולקטיבית (כמו כוורת של דבורים), יהיה בכך משום תחליף יאה לפלקו, לקשריו ולידע שהלך לאיבוד. רעיון יפה כשלעצמו, אבל איך עושים את זה?
בסוף המפגש האחרון שלו הוא אמר (הציטוט לא מדויק): תשמרו אחד על השני, תעשו טוב, וביחד אתם תצליחו להגשים את מה שהתחלתי בו. אתם המקדש האמיתי, למה שעברנו ביחד יש משמעות שתגלה את עצמה בזמן הזה, אם תישארו מלוכדים ומכוונים.
הגביע הקדוש
לפי אנשי דמנהור, הגביע הקדוש (אנרגיית הגרייל) זו אנרגיה גבוהה הגורמת לשינוי עמוק באדם, מקרבת אותו אל האלוהי שבתוכו. במשך הדורות היא לבשה צורות רבות. לפי פלקו האנרגיה מחפשת כל אלף – אלפיים שנה בית והופעה אחרת, בתקופה הנוצרית היא הופיעה בצורת גביע, ואילו בזמן הזה היא מופיעה בצורת מחלה ולעיתים רבות כרונית באדם הגורמת לשינוי עמוק וחיבור אל האלוהי בתוכו (כפי שאמרה יונה וולך, שהיא מבריאה בסרטן).
פלקו חיפש במשך שנים רבות את ההופעה העכשווית של אנרגיית הגרייל. בדמנהור נמצאים הרבה גביעים המסמלים אותה ובחדר הספרואידים יש חפצים ממשים המסוגלים להכיל אותה, והוא גילה אותה רגע לפני מותו.
בשנת 2013 הוא חלה במחלה כרונית, סרטן אלים, ולמרות זאת המשיך להיפגש באופן קבוע עם הקהילה. באחת הפגישות, כחודש לפני מותו, הוא עשה קריאת קלפים, והגיע המסר: "פלקו ניצח". בתחילה זה נראה אבסורד, אך במבט מעמיק הוא גילה שהמחלה אִפשרה תמורה עמוקה בתוכו: מאדם חזק, קוסם, להטוטן, בעל יכולות מנטליות, נפשיות ופיזיות אדירות, הוא הפך להיות המהות של אהבה טהורה.
בפגישה האחרונה שאותה העביר הוא דיבר על הגרייל המופיע בזמן הזה וגם על אהבה, לקבל אחד את השני בסבלנות, השלמה. על המיוחדות של אנשי דמנהור והסנטימנט שהוא מרגיש כלפיהם. זאת הייתה הפעם ראשונה שבה זכיתי לראות אותו מדבר על הדברים הללו, באופן המזכיר מעט את דרשותיו של ישוע, שגם הוא הצטרך לשבירה הפיזית ולדרך הייסורים בכדי לעבור את התמורה, להפוך לאנרגיה טהורה שתשנה את העולם. (נדמה כאילו פלקו עולה כאן על התדר הנוצרי, הנמצא בצורה כל כך חזקה באיטליה, מזכיר את פרנצ'יסקוס מאסיזי).
התיאוריה של הגרייל נותנת משמעות לסבל של פלקו בחודשי חייו האחרונים, לעובדה שהאיש המופלא והמואר הזה חלה ומת בגיל צעיר יחסית, להיעדרות הבלתי נתפשת שלו בטרם עת ממפעל חייו. לפי אנשי דמנהור, הוא נוכח כיום בצורה יותר חזקה מאשר בעבר, מכיוון שיצא מהגבולות הפיזיים שלו. הסבל אִפשר את התמורה האחרונה הנחוצה בכדי שיוכל לשנות את העולם. הם מרגישים אותו נוכח בפגישותיהם ומדריך אותם, נותן להם מהידע שלו, מכוחו, ועתה גם מאהבתו.
הערות
[1] לפי תפישתו היו למצרים ידע וטכנולוגיה מתקדמת שהגיעו מאטלנטיס.[2] במיתולוגיה המצרית בסתת יכולה להופיע בצורת חתולה או לביאה ששמה סח'מת. הלביאה היא הצורה הזועמת שלה, צורת הכוח, והיא נקראת גם העין של רע. בצורתה של סח'מת מבטאת האלה אם את כוח המוות שקיים בעיקרון הנשי, כוח ההרס, שמאפשר לידה חדשה.
צורה אחרת שבה בסתת יכולה להופיע היא בדמותה של חתחור – האלה פרה, אלת הפריון והאהבה. שתי הצורות הללו הן שני פנים של אותו עיקרון, שמצד אחד נותן חיים ומסוגל לאהבה, ומצד שני יכול לקחת חיים ולהביא מוות. באמצע בין שתי הקצוות נמצאת בסתת עצמה בצורת חתולה, בת זוגו האולטימטיבית של הורוס, עיקרון הנשיות של האור.
[3] ב-1984 הסביר פלקו למאמינים שבעוד שלושים ושלוש שנים (1987), האלה תגיע להתעוררות מלאה, והם צריכים ללוות ולעזור לה בתהליך זה.
[4] אנשים חושבים בטעות שיש לנו אפשרות להתקשר עם היקום ישירות, ולא כך הוא, מכיוון שאנחנו בתוך שדה האנרגיה של כדור הארץ. לכדור הארץ לעומת זאת יש קשר ישיר עם היקום דרך השמש ואפשר לראות זאת בצורה הפשוטה הבאה: כדור הארץ מסתובב סביב השמש, נתון לשדה המשיכה שלה, ומכאן קשור אליה, ואילו אנחנו נתונים לכוח הכבידה של כדור הארץ.
[5] פאן נולד חצי תיש חצי אדם. תיש סימל במיתולוגיה העתיקה את היצר. כתוצאה ממראהו הדוחה (כל מי שראה אותו נכנס לפאניקה – מהמילה פאן) נדחה פאן מחברת בני האדם ונדחף למצוא את האלוהים שבתוכו. הוא עשה זאת בעזרת שני דברים: יציאה אל הטבע ומוזיקה – נגינה בחליל רועים, וכך הפך לאלוהי הטבע.
[6] זאת תיאוריה מדעית שנקראת "השערת גאיה".
[2] במזרח קוראים לזה "רשת אינדירה".
[3] באנתרופוסופיה (הגיתאנום) זה נקרא יוזמות.
[4] בנוסף למקדש האדם יש בדמנהור עוד כמה מקומות מקודשים, בהם מקדש נוסף שנקרא ביתא, שהוכן במיוחד למטרות נבואה. [1] האנרגיות של האוראקל לא רק מספקות תשובות וכיוונים, אלא גם מתערבבות עם כל הענפים האפשריים של זמן, מזיזות אירועים כך שיהפכו למקדמים התפתחות רוחנית ברמות רבות – זו של האנשים המקבלים את התשובה, זו של אלו שמשתתפים בטקס וזו של כל אנשי דמנהור.
[2] אך נהוג שהמשתתפים בטקס יכתבו אותה, כך שתפורסם בעיתון דמנהור ביום למחרת. בדרך זו זה יכולות התשובות להיהפך נושא למחשבה גם לאלה שלא היו נוכחים בטקס.
[3] היחס בין גודל הירח להארה שלו הוא לא יחס ישר, ירח גדול ב12.4% מאיר ב30% יותר.
הצעות לטיולי תרבות ורוח באיטליה ושוויץ
קראו את הספר – אמנות ורוחניות באלפים – דמנהור והגתאנום
