הר אתוס הוא המרכז של הרוחניות והמיסטיקה הנוצרית אורתודוקסית, רפובליקה עצמאית של נזירים הנמצאת על הר עצום העולה מתוך הים האגאי בקצה שלוחת חצי אי צרה. ההגעה אל ההר היא רק בדרך הים, ובו נמצא המנזר הרוסי החשוב ביותר שנקרא מנזר פנטלמון. אחת הדמויות המרשימות ביותר בנצרות האורתודוקסית המתחדשת בכלל וברוסית בפרט הוא האב סופורני Father Sophrony הרוסי, שחי 21 שנה בהר אתוס (רובן במנזר פנטלמון), ולימים הקים מנזר אורתודוקסי מיוחד במינו באסקס שבאנגליה, והביא את בשורת האורתודוקסיות למערב.

סופרוני נולד במוסקבה רוסיה ב1896 (נפטר 1993) והיה מנעוריו אמן מצליח, אינטלקטואל, מחפש רוחני שהתמצא בתורות רבות כולל המזרח, אלא שכבר גיל צעיר הוא זכה לחזיונות של ה"אור הגנוז" – "האור של הר תבור" כפי שהוא נקרא בנצרות. הוא למד ציור, פיסול וארכיטקטורה באקדמיה לאמנות במוסקבה, בגיל 24 עזב למערב אירופה ולאחר שנה הגיע לפריז והמשיך שם בעיסוקיו האמנותיים וההתעניינות בפילוסופיה ומיסטיקה, בן 28 הוא חזר בתשובה לאורתודוקסיה וזכה בחזיון של האור הגנוז, הוא נפגש עם גדולי הפילוסופים רוסים נוצרים של דורו, ובהם ניקולאי ברדיאייבוNicholas Berdyaev  וSergei Bulgakov. לאחר שנתיים של התעמקות מחודשת בנצרות החליט לעזוב להר אתוס. שם הוסמך לנזיר על ידי קדוש סרבי בן זמננו חשוב בשם St Nicolai (Velimirovic) of Zicha, אבל המורה האמיתי שלו היה סילואן המתבודד Silouan the Athonite איש פשוט מלא אהבה ללא גבול.

סילואן (1866-1938) הפך למעין דמות מופת על ידי תלמידו סופרונ  שכתב עליו מספר ספרים ובהם: חוכמה מהר אתוס, הנזיר מהר אתוס, ועוד. סילואן הגיע להר אתוס בגיל 22 וכבר לאחר חצי שנה היה לו חיזיון של כרייסט (ישוע). כשהוא סיפר על כך לאב המנזר הרוסי של פנטלמון, אליו היה שייך, עשה הדבר עליו רושם עז והוא אמר: "אם כבר לאחר חצי שנה אתה זוכה לחסד כזה, מעניין לאן עוד תגיע עם הזמן?". ההערה הקצרה הזו של אב המנזר הפעילה אצל סילואן את היהירות והכניסה אותו לגיהינום שנמשך 15 שנה, שבו הוא התמודד עם הגאוותנות שלו ולא הצליח למצוא מוצא.

לאחר 15 שנה הלך סילואן באמצע הלילה, מיואש, להשתחוות לפני האייקון של הבתולה בכנסייה שבמנזר, אבל כשהגיע לפני האייקון ורצה להשתחוות גילה שבינו לבין האייקון עומד השטן, ביאושו פנה לאלוהים ואמר לו: "אתה רואה שאני מנסה להתפלל אליך, והשטן עומד בדרכי".אלוהים השיב (נשמע קול מלמעלה): "גורלם של הגאוותנים לסבול".
"אנא למד אותי צניעות" התחנן סילואן.
התשובה הקשה והטרגית הייתה "קבע מבטך בגיהינום, ואל תתייאש".

מרגע שסילואן קיבל על עצמו להתבונן בגיהינום, הוא הרגיש שהוא מתנקה מהגאוותנות שלו. תופעה מוזרה התרחשה: הלב שלו התרחב ויכל להכיל בתוכו את ההתגלות של ישוע, והוא ראה את האור שלפני הבריאה, האור של הר תבור, ליבו הפך כס מלכות לאלוהים.

כך מספר סופרוני לגבי סילואן, והוא לוקח את הסיפור הזה ומסביר דרכו את שלושה השלבים העיקריים בדרך הרוחנית: השלב הראשון הוא שאדם זוכה לחסד, יש לו חזיונות, ברכה, השראה, שלא באה בזכות עצמו. מצב זה יכול להתקיים כמה שבועות, חודשים ואף שנים. אבל לאחריו בא השלב השני, הקשה יותר, והוא שהחסד עוזב אותנו ואדם מרגיש מנותק מההשראה האלוהית, הולך במדבר כמו בני ישראל. החוכמה היא להישאר איתן ויציב במטרתך ורצונך. השלב השני שהוא זמן ההליכה במדבר הוא הזמן שבו אלוהים בוחן אותנו, אם כוונתנו רצינית או לא. זהו זמן שבו האופי האמיתי של האדם מתגלה והוא צריך לרכוש את החסד בזכות עצמו מחדש. אם הוא עומד במבחן אזי בסופו של דבר, ובדרך כלל זה קורה לקראת סוף החיים, מגיע השלב השלישי. וכך, כשלא נותרו עוד הרבה שנים לחיים, החסד חוזר ואלוהים בא לשכון בלב האדם, והפעם באופן תמידי.

כשסופרוני זכה מחדש בחסד האלוהי הוא הרגיש איך שליבו מתרחב ומכיל בתוכו את כל העולם, ואז קרה דבר נוסף: האהבה שבו שפעה על גדותיה והוא למד לאהוב גם את האויבים, במיוחד את האויבים, הוא הבין איך כל בני האדם קשורים זה בזה, ותלויים זה בזה, ולימד זאת את תלמידיו.

אלא שכנראה שהתלמיד היה גדול מהמורה. סופרוני היה תלמיד של סילואן במשך עשר שנים וממשיך דרכו, לקראת מותו של סילואן ב1938 הוא ציווה על סופורני להיהפך לנזיר מתבודד במערות שבהר (אולי במקומו), זהו המקום של המתקדשים הגבוהים יותר בהיררכיה הרוחנית של ההר, המתפללים עבור כל המין האנושי, סופורני התפלל בדבקות ובאינטנסיביות במשך מלחמת העולם השנייה עד כדי פגיעה בבריאותו שעזרה לו להבין את הקשר הקיים בין כל בני האדם. ב1941 הוא מונה לכומר והיה אחראי על כמה נזירים מתבודדים אחרים.

כמה מילים על הר אתוס

הר אתוס (אתוס היה אחד הגיגאנטים שנלחמו בפוסיידון) מתרומם בתלילות מתוך מימיי הים האגאי לגובה של יותר מאלפיים מטר ויוצר נוף נפלא של מדרונות מיוערים וצוקים על רקע המים הכחולים, ההר נמצא בקצה חצי אי ומנותק למעשה עקב תנאי השטח הקשים מהיבשה. בימי קדם היה שם מקדש לאפולו, ולפי הרדוטוס ישבו שם פלסיגים (ראו מאמר על האי סמותרקיה) מלמנוס, הרבה דברים מופלאים קרו בחצי האי, כמו טביעת הספינות הפרסיות שניסו לפלוש ליוון (כפי שמופיע בסרט 300).

לפי האגדה מריה מלווה בתלמיד יוחנן הגיע להר בשנת 49 בעקבות סערה, היא נפעמה מיופיו של המקום וביקשה מישוע שיקדיש לו אותה כגן, ואכן הר אתוס נקרא גנה של מריה והיא האישה היחידה בחצי האי. מסביב להר שהוכרז כרפובליקה נזירית עצמאית כבר במאה ה10 לספירה יש יותר מעשרים מנזרים גדולים ועוד הרבה תתי מנזרים, וככל שעולים אל ראשו כך ניתן למצוא מקומות של מערות נזירים מתבודדים, על פסגתו של ההר קפלה המוקדשת להשתנות של ישוע.

במאה ה7 הגיעו הנזירים הראשונים להר מישראל ומדבריות המזרח התיכון בעקבות הפלישה הערבית, במאה ה9 הוא הפך למרכז נזירי מוכר וחשוב, ובמאה ה10 החלו להיבנות בו המנזרים הגדולים והוא הפך למעין רפובליקה עצמאית. לרוב הכנסיות הלאומיות אורתודוקסיות הגדולות יש מרכזים נזיריים בהר. כבר מלכתחילה (מהמאה ה11) נבנה המנזר של פנטלמון (שהוא הגדול באי) כמרכז של הכנסייה הרוסית אורתודוקסית St. Panteleimon Monastery, הוא נבנה על ידי נזירים רוסיים מקייב הרוסית ובמקביל לו נבנים מנזרים בקייב עצמה כמו מנזר המערות על יד קייב בידי סנט אנטוני – נזיר מיווני מהר אתוס ביחד עם נזיר רוסי בשם תאודוסיוס בשנת 1051. מנזר פנטלמון הוכרז כעצמאי בסוף המאה ה12, הוא נבנה מחדש במקומות הנוכחי בתחילת המאה ה19, ב1913 היו בו 2000 נזירים, בשנת 2005 ביקר בו פוטין.

הכנסייה הרוסית פרבוסלבית

כאן המקום להגיד כמה מילים על הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית (בתרגום – אורתודוקסית), שהיא כיום הכנסייה האורתודוקסית הגדולה בעולם ומונה קרוב ל150 מיליון איש. הרוסים מאמינים שמי שהביא את הנצרות לארץ לראשונה הוא השליח אנדריי, שהיה פעיל במרחבי הים השחור ויוון ונחשב למביא הנצרות גם לרומניה.

אלא שרוסיה נשארה פגאנית, ראשון האנשים שכיוון מאמציו לניצור הרוסים היה פוטיוס הגדול מקונסטנטינופול, הוא הסתמך על הדוגמא הבולגרית ועל זו של קיריל ומתודיוס. אבל ההתנצרות הרשמית קרתה בזמן הנסיך וולדימיר. ראשית דבר התנצרה הסבתא שלו אולגה באמצע המאה ה10. הוא עצמו התנצר ב988 לאחר שנשא לאישה את אחות הקיסר בזיליוס השני. בנוסף לנסיבות פוליטיות וצבאיות שעליהם הסברנו קודם לכן, כנראה שמלומדים סלאבים בולגרים מהמרכזים הנוצרים שבאוכריד ובפליסקה הגיעו לרוסיה בעקבות הכיבוש של מזרח בולגריה על ידי הרוסים עשרים שנה קודם לכן, ועלייתו לגדולה של סמואל השני מחדש ימי הזוהר של האימפריה הבולגרית הראשונה (ראו מאמר על הקרב במעבר וורטה).

כשהשליט הרוסי וולדימיר מתנצר ב988, הוא הורס את המקדשים הפגאנים שהוא עצמו הקים כמה שנים לפני כן, ומקים שתי כנסיות בקייב: אחת על שם בזיל הגדול (אב כנסייה אורתודוקסי החשוב ביותר מהמאה ה4), והשנייה על שם הדורמיציון (שנקראה גם כנסיית המעשר, מכיוון שוולדימיר הקדיש עשירית מהכנסותיו לבנייתה), הוא עובר טקס הטבלה חגיגי במושבה ביזנטית לשעבר שנכבשה על ידו בחצי האי קרים בשם חרסונסוס.

לאחר התנצרותו ניסה וולדימיר ליצור ממלכת צדק עלי אדמות, הוא בחר 12 מבניו שישלטו על החלקים השונים של הארץ, הקים עיר מבצר אגדית בשם Belgorod, וניסה ליישם בעצמו את האידיאל הנוצרי של מעשי חסד. ייתכן שוולדימיר הושפע מאשתו אנה, ייתכן שהתנצרותו לפני שנת אלף נתפשה על ידו כמעשה אלוהי הקשור לעידן החדש ובואו השני של ישוע, כך או כך הוא נפטר בשנת 1015, כמה חודשים לאחר פטירתו של צאר סמואל הבולגרי. לא לפני שהנצרות והכתב הסלאבי המיובא מבולגריה הופכים לגורם מאחד לעם הרוסי המפוצל.

מאז ועד למהפכה הקומוניסטית היו קשורים תולדותיה של רוסיה בכנסייה הרוסית. בשנת 1240 מצליח נסיך נובוגרד אלכסנדר נייבסקי לעצור את הפלישה הקתולית שוודית מצפון ולאחד את הרוסים, בעזרת המטרופוליט של קייב קיריל, עמדה זו של מטרופוליט קייב הופכת אותו להיות ראש עצמאי של הכנסייה הרוסית. במאה ה14 המטרופוליט פיטר בונה קתדרלה לכבוד המלאך מיכאל במוסקבה, נקבר שם, ויורשו מעביר את המרכז הדתי למוסקבה ובעקבות כך עובר גם המרכז השלטוני. בקרמלין מוקמות שלוש כנסיות: קתדרלת התרדמה או העלייה לשמיים של מרים, היא קתדרלת האם של רוסיה (הכנסייה במגרש הרוסים בירושלים היא מעין העתק שלה). קתדרלת הבשורה היא הכנסייה של הצארים (כנסיית מריה מגדלנה בירושלים היא מעין העתק שלה). וקתדראלת המלאך מיכאל שהיא שהוזכרה קודם והיא העתיקה ביותר, מציינת את ניצחונות הרוסיים במלחמות.

נפילת קונסטנטינופול ב1452 מביאה להכרה בכנסייה הרוסית כעצמאית ולעליית חשיבותה, הנסיך איבאן השלישי נושא לאישה את הנסיכה הביזאנית סופיה פאלאלוגוס, בת אחות הקיסר הביזנטי האחרון ומאמץ את הסמל הביזנטי. מזמן זה והלאה מוסקבה היא רומא שלישית לאחר רומא המקורית וביזנטיון. בשנת 1588 התהליך מושלם בעקבות ביקור במוסקבה של פטריארך קונסטנטינופול ג'רמיה השני, הוא מכתיר את המטרופוליט של מוסקבה כפטריארך, וב1593 זה מאושר על ידי שאר הפטריארכים של הכנסייה האורתודוקסית.

החל מהמאה ה15 ואולי גם קודם לכן רוסיה היא בית לתנועות רוחניות נוצריות (זה מודגם על ידי הופעת ספרים כגון ספר היונה Dove Book), חלקן אף גנוסטיות, עם נפילת האימפריה הבולגרית השנייה והממלכות הסרביות, מוצאים המלומדים הסלאבים בית ברוסיה שהיא כוח עולה בעולם.

בסוף המאה ה19, תחילת המאה ה20 יש רנסנס דתי בכנסייה הפרבוסלבית שבמסגרתו מופיעים זרמים שונים של נצרות רוחנית, האישים הידועים בהקשר זה הם לב טולסטוי ודוסטייבסקי (שניהם היו מאמינים נוצרים אלטרנטיביים), אבל צריך גם להזכיר הוגה דעות גדול בשם ולדימיר סולוביוב Vladimir Solovyov  (1853-1900) המפתח מעין סינקרטיזם דתי ואת האמונה בסופיה, ההתגלות האלוהית הנשית, כמרכיב אלוהי נוסף לשילוש וכחוויה מיסטית שיש לשאוף אליה (הוא גם אוהד את היהודים ונקרא על ידי הרב קוק – החסיד שבאומות העולם). בשנים 1904-5 מסתובב הצייר והמיסטיקן ניקולאי רוריך Nicholas Roerich  בין המנזרים השונים של רוסיה ואוסף ניצוצות של אור הידע העתיק. לפי דנוב הנצרות החדשה הרוחנית של ההתגלות השלישית של ישוע תגיע דרך הסלאבים ובמיוחד רוסיה

וכעת נחזור לאב סופרוני.

ב1947 בעקבות הצטברות של נסיבות, ובהם הצורך לפרסם את כתביו של הנזיר סילואן, הוא עוזב את הר אתוס ועובר לפריז, לאחר שהשלים 21 שנה ב"מדבר". בפריז הוא כתב את עקרונות התיאולוגיה של סילואן וביניהם תפילה עבור כל העולם והתלות של כל בני אדם אחד בשני, וזאת מכיוון שאלוהים עזב את העולם לפעולת בני האדם (תפישה רדיקלית הקוראת לפעולה). סופרוני מחקה את מעשיהם של גדולי הכנסייה לפניו בבבניית אגדה על דמות מופת שהיא מודל לחיקוי שאיננה הוא עצמו. כך עשה האפיפיור גרגורי הגדול במאה ה6 כשכתב את קורותיו של בנדיקטוס מנורסיה, ועל ידי כך נתן דוגמא לחיים נוצריים שאליה אפשר להתייחס, כך עשה אתנסיוס הגדול פטריארך אלכסנדריה במאה ה4 כשכתב על דמותו של הנזיר אנטוניוס הגדול, שנחשב למייסד תנועת הנזירות, וכך עושה גם סופרוני לגבי דמותו של סילואן, הוא מעלה אותה על נס כמודל ומגדלור לחיים רוחניים נוצרים אורתודוקסים במאה ה20. כדמות שדרך הסיפור שלה אפשר להעביר את הבנותיו וידיעותיו של התורה הנסתרת.

אלא שסופרוני בנוסף להיותו מיסטיקן ונזיר היה גם תיאולוג משכמו ומלעלה ואחד המלומדים הגדולים של העולם האורתודוקסי. בפריז הוא מתחבר עם גדולי הוגי הדעות המובילים של העולם הרוסי מחוץ לרוסיה הקומוניסטית, ומזמן זה והלאה הוא מעורב בעולם התיאולוגי והפילוסופי ברמות הכי גבוהות, ובמקביל לכך ממשיך לקיים חיים סגפניים של נזיר המלאים ברגש ודבקות.

ב1950 סופרוני מתחבר לפרופסור ומלומד בשם וולדימיר לוסקי Vladimir Lossky ועובדת איתו על נושאים תיאולוגיים. וולדימיר היה המקדם העיקרי של רעיון התיאוזיס (הפיכת אדם לאל) כבסיס של הנצרות האורתודוקסית הוא כתב ספר חשוב בשם Mystical Theology of the Eastern Church.
סופרוני מתחיל לכתוב החל מהגיעו לפריז ומפרסם שורה של ספרים חשובים המגלים לראשונה את התורה המיסטית הנוצרית הגבוהה כפי שתורגלה בהר אתוס בזמן שהותו שם. וכפי שנכתב קודם לכן ראשוני ספריו מתייחסים לדמותו של הנזיר סילואן וביניהם נמצא את "הנזיר מהר אתוס", "חוכמה מהר אתוס", "התמונה השלמה", "חייו הם חיי", "נראה אותו כמו שהוא", "חייו של סנט סילואן".

עם הזמן מתחילה להאסף מסביב לסופרוני קבוצה של תלמידים, והוא מתחיל ללמד ולהרצות בנושאים תיאולוגים כללים, כמו למשל חשיבותה של התפילה, הוא מחבר כמה תפילות בעצמו, ומדגיש את תרגולת התפילה של ישוע – המסורת של המדיטציה מהר אתוס שנקראת גם הסיכאזם.

ב1958 מחליט סופרוני להקים מנזר שיהיה מקום של הפצת תלמודו ובו יוכלו להתקדם האנשים שנקבצו סביבו, הוא עובר לאנגליה ב1958 ומקים מנזר באסקס שמיועד גם לגברים וגם לנשים, שם הוא מעביר את שארית חייו, מת ונקבר ב1993. כיום יש במנזר כמה עשרות תלמידים המרצים על עבודותיו ותלמודו בכל רחבי העולם (המפורסם שביניהם הוא הנזיר זקריאס Zacharias), ויש להם גם סרטונים ביוטיוב. הם מדגישים את פיתוח ה"לב היודע", וטוענים שסופרוני וסילואן היו מגדולי הוגי הדעות של הנצרות האורתודוקסית בעת החדשה.

בשנת 2019 הוא הוכרז כקדוש על ידי הכנסייה האורתודוקסית וכיום ניתן למצוא איקונות ובהן תמונתו.