היסטוריה של קלפי טארוט

מערכות קלפים המזכירות את קלפי הטארוט מופיעים לראשונה במילאנו בתחילת המאה ה15, במקביל להתפתחות הרנסנס. הם נקראים בתחילה Triomphe. התמונות בקלפים הם שילוב של ציורי אלגוריה נוצריים, ומערכות של סמלים שיובאו כנראה ממצרים הממלוכית דרך וונציה במאות 13-14. התפתחות הקלפים קשורה למשפחות ספורצה (Sforza) וויסקונטי  (Visconti)

שנתיים לאחר הופעת ותרגום הקורפוס הרמטיקום בפירנצה, בשנת 1465, מתווסף למערכת הקלפים הזו מרכיב נוסף והוא מערכות הידע האזוטרי והתפישה הניאופלטונית וההרמטית. בתקופות מאוחרות יותר הוכנסו לתוך מערכת קלפי הטארות סמלים אסטרולוגיים ואלכימיים.

מערכת קלפי הטארוט הראשונה שמופיעה במלואה היא Sola-Busca Tarocchi זאת פעם ראשונה שמופיעים 78 קלפים וחלוקה לארקנה הגדולה (21 קלפים) והארקנה הקטנה. מקורם של הקלפים לוט בערפל, ויש טוענים ששימשו בטקסי חניכה של האילומינטי. ניתן למצוא בהם שילוב של הרמטיציזם וניאופלטוניזם, אפיון שלבי עלייה של הנפש משלטון העולם הפיזי אל הרוחני, דרך שבעה הרקיעים. טארוט אלו קשורים לTarocchi di Mantegna  שמתוארים כ"מודל הומניסטי של היקום לפי הרנסנס". קלפים שצוירו כנראה ב1465, שנתיים לאחר הגעת הקורפוס הרמטיקום לאיטליה.

כיום משתמשים בקלפים בעיקר לניבוי עתיד כשהסדרה הנפוצה היא זו של וויט מסוף המאה ה19, אך למעשה זאת אנציקלופדיה אזוטרית המופיעה בעיקר בקלפי הארקנה הגדולה – עשרים ואחת קלפים. המשמעות של ארקנה זה ארון, משהוא סגור, אוצר.

בנוסף להיות אנציקלופדיה של ידע, הטארוט מתארים מסע של התפתחות אישית, מקלף מספר אחד לקלף עשרים ואחד, או לפי שיטות אחרות: מקלף מספר שש – החיים, אל קלף מספר עשרים ואחת – האישה המוארת. כשכל קלף מתאר שלב במסע. חמישה הקלפים הראשונים: הלהטוטן, הכוהנת, הקיסר, הקיסרית והמורה, מבטאים השפעות קוסמיות ואינם קשורים למסע עצמו (ראו בהמשך). בנוסף לכך כל קלף מתאר השפעה אנרגטית, המספר עשרים ואחת הוא שלוש פעמים שבע (החוקיות השלטת בכדור הארץ).

לפי התאוריות האלטרנטיביות הטארוט הם מערכת של ידע עתיק שהגיעה אלינו ממצרים, מקום שם כתבו בתמונות במקום במילים. הטענה הזו מופיעה בפעם הראשונה בסוף המאה ה18 על ידי המלומד והמיסטיקן אנטואין גבלין ((Antoine Court de Gébelin, הוא היה חבר בבונים החופשיים  (The Tarot: Symbolism and Free masonry, Elaine Paulionis Phelen, 2016) הטוענים למסורת של ידע אזוטרי המגיע ממצרים (דבר הבא לידי ביטוי בשטר הדולר שעליו פירמידה, לארגון הבונים החופשיים היה תפקיד מרכזי בהקמה של ארצות הברית. רבים מהחותמים על מגילת העצמאות היום חברים בו. אם כפי טענת הבונים החופשיים היה מעבר של ידע ממצרים דרך סמלים ובניינים, אזי צריך לחפש את זה גם בציור). לפי דבריו הטארוט היו ספר עתיק שחמק מהשריפה של ספריית אלכסנדריה. קבוצת חכמים נפגשה בפז (מרוקו) והחליטה להחביא את הידע בתוך הקלפים. הקלפים הגיעו לאירופה לפני ימי הביניים, אך ההופעה שלהם דוכאה על ידי האינקוויזיציה.

יואב בן דוב בספרו "טארות – הקריאה הפתוחה" (הוצאת פראג. 2014) מזכיר את גבלין כמי שכתב ראשון על הטארוט כמייצגים מערכת של ידע סודי. הוא היה איש מלומד שחנך את בנג'מין פרנקלין, עסק במקור השפות, סמליות ואלגוריה. גיבלין האמין בקיומו של תור זהב קדום. שבו הייתה תרבות מפותחת. הוא כתב ספר הנקרא The Primeval World, Analyzed and Compared to the Modern World ובו השוואה בין העולם הקדום הפרימיטיבי לעולם של ימיו, בפרק על הטארוט הוא טוען שחכמי מצרים הכניסו את הספר הסודי של תחות לתוך מערכת הטארוט. ממצרים זה עבר לרומא, הידע היה מוכר לאפיפיורים והם העבירו אותו לאביניון בצרפת במאה הה14, ומשם זה עבר למילאנו.

היה נספח לספר שנכתב על ידי Comte de Mellet שבו טענה לקשר שבין 21 קלפי הארקנה הגדולה וקלף השוטה ל22 אותיות האלף בית העברי והקבלה. בעקבות כך התפתחה הטענה שניתן לקרוא את העתיד לפי הקלפים, הראשון שעשה זאת היה אדם בשם  Etteilla

כך או כך, קלפי הטארוט הם מערכת של עשרים ואחד קלפים שהם בעצם תמונות, כשכל אחד מהם מייצג ומסביר מציאות אנרגטית קוסמית ושלב אחד בהתפתחותו האפשרית של האדם. הם מתחילים בדמותו של גבר המפליא בלהטיו, שנקרא הלהטוטן או הקוסם. זהו אותו אדם שמעביר אותנו מהעולם הרגיל אל העולם הלא נראה, לעולמות הרוח, ועושה זאת בדרך קסם. הוא היחיד שמסוגל לעשות זאת, מכיוון שהוא שולט הן בכוחות העולם הזה והן בכוחות העולם הנסתר.

קלפי הטארוט מסתיימים בקלף מספר עשרים ואחת ובו נראית אישה ערומה המחזיקה שרביט בידה ומסמלת את העולם, את האפשרות הגבוהה הקיימת באדם. אישה זו משולה ל'שכינה' והיא מופיעה כבר בקלפים מוקדמים יותר: בקלף מספר שתיים היא מופיעה בצורת כוהנת, בקלף מספר שלוש בצורת קיסרית המסמלת את אימא אדמה, בקלף מספר תשע-עשרה בצורת אישה עירומה הדוחה את הנחש ומסמלת בזאת את תיקונה של חווה והמין האנושי.

בקלף מספר שבע-עשרה, הנקרא גם קלף הכוכב, מופיעה ה'שכינה' בדמות אישה עירומה הכורעת לשאוב מים ממעיין בעזרת שני גביעים, הנראים במקרה הזה כמו קונכייה, כשברקע הרים וכוכבים. האישה העירומה מייצגת את האידיאלים הקשורים לכוכבים, שבהם אין שום צורך ארצי. המעיין הוא מעיין החיים והגביע/קונכייה שבידה הוא הגביע הקדוש. זהו המצב הראשוני של בני האדם בגן העדן, המצב לפני הנפילה של המין האנושי, כשמתוך מעיין החיים נבע האור הרוחני שהנחה אותנו.

הקשר בין הטארות למצרים העתיקה

הטארות הם מערכת של קלפים שמחולקת לשלושה חלקים: חלק אחד הוא הארקנה הגדולה, אותם קלפי משחק שאנחנו מכירים, המחולקים בעיקרון ל4 קבוצות, חלק שני הוא קלף הג'וקר שנקרא השוטה והחלק השלישי והחשוב ביותר מבחינת משמעות הוא הארקנה הגדולה המורכבת מ21 קלפים המסמלים את המסע הרוחני והאמיתות השולטות על החיים והעולם.

הטארוט הם מסע של התפתחות מדמות גבר בקלף מספר אחד לדמות אישה בקלף מספר עשרים ואחת. מדמות אישה לבושה – קלף מספר שתיים – כוהנת, לדמות אישה עירומה בקלף מספר עשרים ואחת. המסע הרוחני משמעו התערטלות ממשא לא הכרחי, ניקיון וטוהר שבאים לידי ביטוי בדמות האישה העירומה בקלף מספר 21 "העולם".

המסע מתחיל כאמור בקלף הקוסם שבו נראה גבר מלהטט או אוחז בשרביט קסמים, המסמל את הכוח של היוזמה והפעלתנות, המסע מסתיים בקלף העולם שבו נראית אישה עירומה שמחזיקה מקל מסוג אחר בידה והיא נמצאת מעל או בתוך ייצוג של 4 החיות שסביב כסא אלוהים לפי חזון יחזקאל (שור, אריה, נשר ואדם). במילים אחרות המסע הוא מסע של שינוי ממרכיב זכרי יוזם ומעורר להתגשמות דרך המרכיב הנקבי שנותן חיים, מפרה ומביא לשלמות.

אלא שהמסע לא מתחיל בקלף מספר 1 כפי שנוהגים לחשוב. 5 הקלפים הראשונים בטארות מייצגים בצורה כזו או אחרת עקרונות קוסמיים בצורה הבאה: קלף מספר 1 הקוסם מייצג את העיקרון הזכרי, קלף מספר 2 הכוהנת מייצג את העיקרון הנקבי, קלף מספר 3 הקיסרית מייצג את העיקרון הנקבי אבל ברמה של כדור הארץ, קלף מספר 4 שנקרא הקיסר מייצג את העיקרון הזכרי ברמה של השמש. כלומר יש לנו היפוך מ1+2 שמייצגים את הזכר והנקבה הקוסמיים ל3+4 שמייצגים את הנקבה והזכר הפלנטריים ברמה של מערכת השמש שלנו. שתי הזוגות הללו מובילים לקלף מספר 5 המייצג את המורה, אם אם תרצו את האדם, שמהותו היא התקדמות והתפתחות, כלומר ספירלה שהיא הביטוי הגיאומטרי של הערך המתמטי של האדם שהוא 5. האדם הוא היצור היחיד הפתוח ומכוון לשינוי, רק לאחר הופעת השפעת הלימוד וההתפתחות מתחיל המסע עצמו.

ובכן המסע הרוחני מתחיל בקלף מספר 6 שנקרא החיים או האוהבים ובו נראים גבר ואישה עירומים במצב שמזכיר את סיפור גן העדן, וזאת היא אכן ההתחלה. סיפור גן העדן האבוד בא לתאר את המצב שלנו עם תחילת הדרך או אם תרצו עם תחילת החיים, אנחנו עוזבים מצב הרמוני ואידיאלי מכיוון שמשהו קורא לנו לצאת לדרך, אפשר להגיד שזה עץ הדעת או הידיעה. כך או כך ממצב ההרמוניה מתחילה תנועה שמסומלת על ידי קלף מספר 7 המרכבה, אדם מנסה לשלוט בכוחות המנוגדים הקיימים בו: חומר ורוח, טוב ורע, המסומלים על ידי שני הספינקסים המושכים את המרכבה, הוא לומד לשלוט בחייו ולכוון אותם, המרכבה היא המערכת האנושית. בעזרת המערכת שלנו אנחנו צריכים להתמודד עם קשיי הדרך והחיים, אלא ששליטה לבד איננה ערבון להצלחה וצריך לגייס את תעצומות הנפש המסומלים על ידי קלף מספר 8 כוח, כל אחד נאבק עם המפלצת או האריה של עצמו ורק הכנים והאמיצים מצליחים במשימה.

אלו שמוכנים להתמודדות ומחוייבים לה הופכים להיות טיפוס הנזיר המיוצג על ידי קלף מספר 9. הנזיר מונחה על ידי אור פנימי המסומל על ידי הפנס, אבל לעיתים זה מפריע לו לראות את האור החיצוני והוא מתאהב בפוזיציה שבה הוא נמצא. ואז מה שקורה בדרך כלל הוא שגלגל החיים המסומל על ידי קלף מספר 10 מעמיד במבחן את אמונותיו ותכונותיו של הנזיר. החיים והעולם הם מחזור, פעם עולים ופעם יורדים, והשאלה היא האם כשיורדים נשארים נאמנים לדרך או מתייאשים? בסופו של דבר, למרות גלגל הסמסרה (אם אפשר לקרוא לו כך) ולמרות הקרמה שאדם צריך להתמודד איתה בגלל השפעת הגלגל, מגיע הרגע שבו הצדק והאמת יוצאים לאור ואדם זוכה או לא זוכה לגמול על מאמציו.

קלף מספר 11 הצדק הוא השער שבו אדם צריך לעבור, המקום שבו הוא נמדד בסופו של דבר ומעשיו נשקלים על המאזניים, ובמידה והוא זכאי אזי הוא זוכה לעבור לשלב הבא המסומל על ידי קלף מספר 12 האדם התלוי. בעולם הרוחני דברים הם הפוכים מאשר בעולם הפיזי, לדוגמא ככל שאתה נותן יותר בעולם הפיזי יש לך פחות, אבל בעולם הרוחני ככל שאתה נותן יותר (אהבה) כך יש לך יותר. האדם התלוי מזכיר את ישוע על הצלב, הוא מוותר על העולם הזה והכסף נושר מכיסיו, וכך הוא זוכה בנקודת מבט אחרת והפוכה על הדברים, סומך על היקום והופך למואר. המוות – קלף מספר 13 מגיע ועוזר לו להיפטר מהאני הישן שלו, מהאגו, בכדי שיכול להיוולד מחדש לעולם הרוחני ולהתחבר לשלב הבא שהוא קלף מספר 14 שמשמעו מזג חדש והתקשרות לכל מה שהיה ויהיה, הדתות והתרבויות הגדולות של כדור הארץ שהביאו איתם ידע ונאורות כגון מצרים העתיקה, אדם מתקשר לחלקים הגבוהים של התת מודע הקולקטיבי, אפשר לקרוא לזה רמת המישור, אבל הוא צריך להתמודד תחילה עם החלקים הנמוכים של התת מודע הקולקטיבי, וזה קלף מספר 15 השטן שמשעבד בני אדם, מכיוון שהוא תוצר של הסטיות והרוע שלהם במשך עשרות אלפי שנה.

ההתמודדות הקשה עם התת מודע הקולקטיבי הנמוך גורמת לכך שכל מה שנמצא באישיות ולא נבנה על יסודות איתנים מתמוטט כפי שמופיע בקלף מספר 16 המגדל הנופל. במילים אחרות אדם צריך להתמודד עם ההשפעות השולטות על כדור הארץ, להיעזר בכוחות (המלאכים) הטובים, ולהיזהר מהמלכודות, ואם הוא מצליח במסע אזי הוא משתחרר מהשלטון של הארכונים, הכוחות השולטים על כדור הארץ, ראשו צץ מבין 7 החגורות של השליטים והוא נושם את אוויר הפסגות של היקום ומתקשר לכוכבים המיוצגים על ידי קלף מספר 17. עדיין יש לו דרך ארוכה של הליכה במדבר, בלילה האפל של הנשמה, מצב של בדידות המסומל על ידי קלף מספר 18 הירח, זאת דרך יסורים שבה הלכו כל המתקדשים במהלך הדורות, אבל אם הוא מצליח בכך ולא שם ליבו להיבטים המגנטים של החיים המיוצגים על ידי הכלב שרוצים למשוך אותו חזרה למטה, אזי הוא מצליח להתחבר באופן קבוע לרמת קיום רוחנית גבוהה המיוצגת על ידי קלף מספר 19 השמש. האור הרוחני והמנטלי מפציע, והאדם חי לפי עקרונות גבוהים ועם מודעות. ההארה משמעה תחייה רוחנית המסומלת על ידי קלף מספר 20 יום הדין, האדם קם מהקבר של עצמו שהוא הגוף, וזוכה בחיי נצח. הוא משלים את המסע הרוחני מיסטי ומתאחד עם האלוהים והיקום, כפי שמופיע בקלף מספר 21 העולם, הוא והעולם הם אחד, הוא מתחבר למיינד של העולם, לאחווה הלבנה של המוארים, וכל שנותר לו הוא לשרת את הבריאה עד סוף ימיו.

זהו המסע הרוחני המתואר בטארות (בפרשנות שלי), סדרה של תמונות שכל אחת מהן שווה אלף מילים. יש הטוענים שהתמונות הללו הם תמצית חוכמתה העתיקה של מצרים, וכי מקור הטארות הוא ספר החוכמה של תחות אל המאגיה המצרי (המצרים כתבו בכתב תמונות). במילים אחרות כי מקור הטארות הוא במצרים. אבל האם יש אמת בדבר?

מבחינה היסטורית הטארות מופיעים באיטליה במאה ה15 והם קשורים להגעת הקורפוס הרמטיקה לפירנצה של הרנסנס, אוסף ספרים שהכיל את תמצית הידע של האזוטרי של ההרמטיציזם והנאופלטוניזם העתיק מהמאה ה-3 לספירה – תורתו של המואר הרמס טרימגיסטוס. על כך כתבתי במסגרת המאמר (קראו) – התפתחות תורת הסוד באיטליה.

אלא שיש עוד דרך לבדוק את הטענה למקור הטארות במצרים, והיא להשוות בין כתב התמונות ההירוגליפי ומשמעויותיו ובין המוטיבים המופיעים בקלפי הטארות, והשוואה זו מגלה דברים מרתקים ותומכת בטענה של חוגים אלטרנטיביים כי מקור הטארות הוא אכן במצרים, וכי הם מכילים בתוכם את התפישות הרוחניות המצריות העמוקות ביותר, וזה מה שננסה לעשות להלן:

ראשית דבר הבה ונתייחס לקלף מספר 1 הקוסם: המוטיב הבולט בתמונה שלו הוא היד המחזיקה בשרביט. ליד יש סמליות מאד עמוקה בכתב ההירוגליפי המצרי. היא מסמלת פעולות המבוצעות, ואפשר להגיד שדרכו של הקוסם או הלהטוטן, היא "הדרך של היד" כפי שנתפשה על ידי המצרים הקדמונים. ישנו סמל הירוגליפי של יד פתוחה מושטת, וישנם מספר סמלים של יד (כולל זרוע ואמה) מחזיקה דבר מה, אחד הסמלים החשובים ביותר הוא של יד מחזיקה מטה, בדיוק כמו בקלף מספר 1, במקרה זה היד מסמלת כוח של פעולה, או במילים אחרות "מאגיה". היד עם המטה יוצרת אזור קדוש, מביאה קדושה, היא נקראת Djsr. ניתן אם כן לומר שקלף הקוסם מקבל את השראתו מהסמל המצרי ההירוגליפי למאגיה – יד אוחזת מטה.

קלף מספר 2 נקרא הכוהנת הגבוהה ויש שני דברים בולטים לגביה, האחד הוא התלבושת שלה ובמיוחד הכתר, והשני זה שהיא יושבת בין שני עמודים, וגם המספר של הקלף קשור לספרה שניים. מצרים היא ארץ המקדשים, והדבר המאפיין מקדשים אלו הוא עמודים משני סוגים, כותרת פפירוס וכותרת גומא, ניצן סגור וניצן פתוח. הדואליות היא אחד מהמאפיינים הבולטים של תרבות מצרים, המצרים לדוגמא יכלו לחשוב על דבר והיפוכו באותו הזמן, והתייחסו לעולם החומר והרוח במקביל. מצרים היא חיבור של מצרים העליונה והתחתונה, בכניסה למקדשים היה תמיד שני פילונים, או שני עמודים, או שני אובליסקים, הכניסה נקראה השמש של האופק הכפול, אלו היו שתי גבעות שביניהם השמש זורחת ושוקעת, כך שהמיקום של הכוהנת בין שני העמודים הוא מוטיב מצרי ברור המלמד אותנו שהיא השער לקדושה. הכובע שעל ראשה מסמל שהיא אלוהות, המצרים התייחסו לכובעים כייצוגים של האלוהות וביטוי של האלוהי באדם. ברוב מערכות הקלפים יש מוטיב דואלי גם בכובע (כיסוי ראש) שעל ראש הכוהנת הגדולה. ניתן לראות שיש מוטיבים מצריים ברורים בייצוג של הכוהנת הגדולה, במקומות אחרים בעולם שבהם היו כוהנות כמו רומא (הבתולות הווסטליות) הן לא הופיעו בהקשר של שני עמודים וכובע.

קלף מספר 3 בטארות נקרא הקיסרית ומה שבולט בו הוא כיסא המלכות של הקיסרית, השרביט שהיא מחזיקה בידה והכתר עם הכוכבים, כמו גם הטבע שמסביב. לא רבים יודעים זאת אך המוטיב האיקונוגרפי של מריה היושבת מחזיקה על ברכיה את ישוע מקורו בציורים המצריים של האלה איסיס מחזיקה על ברכיה את האל הורוס, הייצוג של אלות במצרים הוא הרבה פעמים יושבות על כיסא מלכות, כשלכיסא היה כוח אנרגטי משל עצמו, התרבות המאגית של מצרים התייחסה לכיסאות, מטות וכובעים ככלי מאגי בעל עצמאות לעיתים, ממש כמו בסיפורי הארי פוטר. ההירוגליף כס מלכות מסמל את המאגיה והעוצמה של שלטון בעולם הזה ומופיע פעמים רבות על ראשה של איסיס, שנותנת את הכוח לפרעה לשלוט. המיקום של הקיסרית על כס מלכות נפרד הוא מוטיב מצרי בולט הנקשר לאלה איסיס, שנותנת את כוח הפיריון לאדמה, כפי שנראה בטבע שמסביב, והסמל ההירוגליפי שלה בהקשר הזה הוא כס המלכות עצמו

קלף מספר 4 בטארות נקרא הקיסר ורואים בו 4 ראשי טלה על כסא המלכות, ומלך עם זקן המחזיק מטה עם סמל החיים בידיו. כל אלו הם מוטיבים מצריים בסיסיים, ניתן להגיד אפילו שהקיסר הוא הפרעה, המקבל את כוחו מהאל רע – השמש, המיוצגת על ידי הטלה. ההנחה שהפרעה הוא ייצוג חי של האל מסומלת על ידי הזקן שלו. כשם שהשמש נותנת חיים, כך גם הפרעה נותן חיים וזה מסומל על ידי מקל האנח שהוא מחזיק בידו (הסמל ההירוגליפי של האל חנום, אל קדר שיצר את האדם מהאדמה, הוא אדם עם ראש טלה המחזיק סמל של חיים – אנח בידו). במילים אחרות הייצוג של הקיסר בקלף מספר 4 מתאים לייצוג של שליט מצרי – פרעה.

קלף מספר 5 ההיירופנט, הוא האדם שמכניס את החניכים בסוד המיסתורין, מקור המילה יווני – זה שמראה את הדרך אל הקדושה, מכניס אל הקדושה. במצרים היה מערכת של מקדשים שהיו גם בתי ספר רוחניים, ובכל מקום כזה היה כוהן ראשי. המוטיב הבולט בקלף ההיירופנט הוא המטה שהוא מחזיק בידו והתנוחה של האצבעות, המטה מזכיר את המטות של החרטומים במצרים איתם עם ידעו לעשות כשפים. המטה החשוב ביותר לכוהנים המצרים היא שרביט הואס was scepter שאיתו הם יכלו להתגבר על כוח הכאוס של האל סת שדמותו הופיעה כל ראש שרביט זה, המטה נתן את העוצמה לכוהנים. בקלפים דמות ההיירופנט מופיעה בדמות מעין אפיפיור, אלא שגם לאפיפיורים יש מטות וכובעים כמו לכוהנים במצרים, למעשה המטה של האפיפיור מזכיר את מטה מקל הרועים של הפרעה, שנהג להחזיק ביד אחת מקל מעוקל שסימל את מקל הרועים, הכלי של העזרה והחסד לנתינים (שאיתו ניתן לחלץ את הכבשים מבור), וביד השנייה מטה שאיתו חבטו בחיטה והוא גם שימש כנשק, במילים אחרות שיטת המקל והגזר בכדי לשלוט בנתינים. ההיירופנט הוא העוצמה הדתית ואילו הפרעה הוא העוצמה האלוהית החילונית, במערכות קלפים אחרות הוא מתייחס לדמות המורה, תפקידם של הכוהנים הגדולים במקדשים היה לחנך אנשים לתוך המסתורין, להיות מורים רוחניים להארה.

קלף מספר 6 בטארות היה במקורו קלף של אוהבים בו נראו גבר ואישה מחוברים על ידי דמות שלישית אמצעית וקופידון מלמעלה יורה בהם חץ, אלא שבחפיסות המקובלות של ווייט מהמאה ה19 נוספו המוטיבים של גן עדן, עץ החיים, עץ הדעת והנחש. קשה לדעת אם הם קשורים למקור או לא. כך או כך המצרים קידשו את הקשר שבין האישה לגבר וזה מופיע בפסלים וציורים משותפים של הפרעה ובת זוגו, או של אוסיריס ואיסיס, וזוגות אלים אחרים. למעשה יש כל מיני תנוחות שמעצימות את הגבר והאישה על ידי שימשו בתכונות האנרגטיות שלהם (לדוגמא האישה שמה יד על עמוד השדרה של הגבר, מעצימה אותו, או על החיבור בין הזרוע לאמה מקררת אותו), המצרים היו ערים לזרימה האנרגטית בין גברים ונשים המאפשרת השלמה וחיונית להפעלה של כושרים גבוהים באדם.

אפשר להמשיך ולסקור את הקלפים השונים ולמצוא מקבילות שלהם במערכת ההיירוגליפים המצרית, אבל כבר בשלב הזה אפשר להגיד שהדמויות בטארות מייצגות אלים מצרים, ומכאן החשיבות של עמידה, תנוחה או ישיבה, ושהמוטיבים של אישה אריה, מאזניים, מרכבה, אוהבים, היירופנט, מגדל נופל, ועוד. מופיעים לראשונה במצרים בהקשר דתי ורוחני.

שנמשיך?

המצרים קידשו את הכוכבים, השמש והירח, וכך אנחנו מוצאים את קלף הכוכב – מספר 17, קלף הירח – מספר 18, וקלף השמש – מספר 19, מתחת לירח יש שני כלבים ועקרב, בדיוק כפי שמתחת לשמש בהירוגליפים מצריים יש שני בבונים וחיפושית, זאת אותה תבנית. הירח/שמש נמצא בין שני מגדלים שאפשר להשוות אותם לשני הפילונים, האופק הכפול שהוא זורח דרכו.

קלף מספר 16 המגדל הנופל מזכיר את עמוד הדג'ד המצרי, סמל ליציבות, אותו היו מפילים/משכיבים כל שנה, עד לזמן התחייה של האדמה, תחייתו של האל אוזיריס. בקלף מספר 15 השטן יש לנו שילוב של ראש חיה וגוף אדם, בדיוק כמו האלים של מצרים, ובקלף מספר 14 – מזג יש לנו סמל הירוגליפי מצרי מובהק של קו גלי בין כלים, סמל למים שמהווים גם את הנון – החומר הבראשיתי הלא מוגדר שממנו נבראים החיים ובתוכו יש את החוקים הקוסמיים במצבם הראשוני. הרבה פעמים רואים בהירוגליפים את האל שופך מים מכלי בדיוק כמו שהמלאך שופך מים מכלי כמו בקלף מספר 14.

בקלף מספר 20 רואים דגלים מתנופפים המחצוצרה בזמן תחיית המתים, מתברר כי ההירוגליף לאלוהות בכתב החרטומים היה דגל, והיא זאת שמעירה את המתים, בדיוק כפי שבמצרים אוזיריס עזר לבני אדם להיוולד מחדש לאחר המוות. בתהליך החניטה היו מוציאים את ארבע האיברים הפנימיים ושמים אותם בכדים של ארבע בני הורוס, כל אחד עם ראש אחר: נץ, בבון, תן ואדם, זה מזכיר כמובן את ארבע החיות בקלף מספר 21: נשר, שור, אריה ואדם. האדם עצמו מחזיק בשני ידיו מוטות קסם ונמצא כבר בעולם אחר, השתחרר מאחיזתו של העולם הזה, ולכן הקלף נקרא העולם, או אפשר להגיד הניצחון והשחרור מהעולם.

נשארה לנו פרשנות של 7 קלפים מ7 ועד 13 (כולל), הטארות מורכבים משלוש קבוצות של שבעה קלפים, מכיוון שכל דבר בעולם הזה נשלט על ידי חוקיות של שבע ועל ידי חוקיות של שלוש.

קלף מספר 7 המרכבה המובלת על ידי שני ספינקסים מזכיר את המרכבות של המצרים, אלא שמרכבה הייתה המצאה מאוחרת יחסית מזמן הממלכה החדשה, ובאופן עקרוני זה היכולת של האדם לצאת מגופו ולעשות מסעות אסטראליים תוך כדי שימוש ביצורים מיתולוגים, כפי שידעו לעשות הכוהנים, קלף מספר 8 חוזק שבו נראה אדם מתמודד עם אריה מזכיר את האלה סמחת שלה גוף אדם וראש לביאה, הסמל ההירוגליפי של ראש אריה, או אפשר להגיד החלק הקדמי של אריה, סימל את התנועה קדימה.

המאזניים הם סמל מצרי הקשור לאלת האמת מעאת, שעליו שוקלים את ליבו ומעשיו של אדם בסוף החיים, והם מופיעים גם בקלף מספר 11 בהקשר של הצדק, יש כאן תפישה מצרית עמוקה שבכדי להתקבל לרמות הגבוהות של הקיום הלב צריך להיות נקי, אמיתי, שלם עם עצמך. האדם התלוי בקלף מספר 12 מזכיר את הנחש התלוי על עץ כפי שמופיע בכתבי הגנוסטיים במצרים במאה ה-3 לספירה, הייתה שם כת בשם נחשיים שטענה שאותו נחש שהיה בגן העדן היה בעצם האיש הטוב שכיוון את אדם וחווה לרכישת ידע, ואילו האלוהים הקנאי הוא האיש הרע. נחש משתלשל או תלוי על עץ סימל עבור התנועה המיסטית של הגנוסטיים ובמיוחד זרם הנחשיים במאה ה-3 לספריה את תורת הסוד, הם המשיכו את בית הספר הרוחני של הרמס במצרים (ממנו הגיע לפי הטענה הגיעו הטארות) וראו בנחש תלוי על מעין T מעץ סמל לריפוי ופתח ללימוד העולם הרוחני והתפתחות. וזה מזכיר כמובן את האיש התלוי. אותו כוח טוב שהוא הנחש מופיע בצורה של נחש הנחושת שמשה הרים בכדי שאנשים יראו ויתרפאו במדבר, או בצורה של המטה של משה שהופך לנחש לפני הפרעה. באופן כללי לנחשים הייתה משמעות רבה במיתולוגיה המצרית וגם בהירוגליפים (במיוחד קוברה), אחת המשמעויות של הופעות נחש בהירוגליפיםהייתה היכולת לדבר, ומילים ובמיוחד כתב בתרבות מצרים הכתובה היו כוח מאגי.

בקלף מספר 10 מופיע הגלגל, הצורה של גלגל עם איקס בתוכו סימלה בהירוגליפית זמן, וזה מתאים לפרשנות של הגלגל בטארות. ולבסוף בקלף מספר 9 של הנזיר יש שני מוטיבים בולטים, האחד זה מקל הנדודים המשמש אותו בדרכו, שניתן להקביל אותו למטות של האלים – הרמס, או למטה הואס שהיה בידיהם של הכוהנים (כמו בקלף מספר 5), השני זה המנורה שהיא האור הפנימי שלאורו הנזיר צועד. בהירוגליפים מנורה מזוהה עם כוכב שלאורו האדם צועד.

לסיכום: בדיקת מערכת קלפי הטארות למול מוטיבים נפוצים בכתב ההיירוגליפי המצרי ואמנות ציור מצרית דתית מראה שימוש בסמלים, תמונות, תבניות, מודלים, מוטיבים וארכיטיפים משותפים בעלי משמעות דומה, זה מתייחס לדמויות אדם (בתנוחות שונות: ישיבה, עמידה, הליכה), תנוחה של ידיים (מחזיקות חפצים או לבד), כיסא כבוד (המסמל אלוהות וגם ישות בפני עצמה), מבט צד משולב עם מבט חזית (למציאות כמה היבטים המתקיימים בו זמנית), אנשים ערומים (גוף האדם הוא קדוש), מעבר אנרגיה בין גבר לאישה (לעיתים שתי נשים, או אלוהויות, נותנים כוח אחד לשני), דגש על כובעים (מסמלים תכונות אנרגטיות ורוחניות), דמויות מכונפות אלוהיות (בטארות זה מלאכים במצרים הורוס, נקבת, ואלים), חצי  אדם חצי חיה (אדם עם ראש חיה במצרים ואילו בטארות חיות לחוד או שטן), מטה וחפצים מאגיים (כולל כובעים בהקשר נוצרי), מקדש (עמודים, מבנים, סמליות), גרמי שמיים (שמש, ירח, כוכבים)

יש בסיס לטענה שמקור הטארות במצרים, אלא שייתכן כי ההערבה לא הייתה ישירה כפי שטוען גיבלין ואחרים, אלא דרך ספרים כגון הקורפוס הרמטיקום שהגיעו לאיטליה בתקופת הרנסנס, דרך תורות הגנוסטיקה וההרמטיציזם או בתי ספר רוחניים אחרים שהמשיכו להתקיים באירופה מזמן התקופה הקלאסית, וייתכן גם שהטארות פשוט משתמשים בארכיטיפים אנושיים תת מודעים, וכי המצרים הגיעו לאותם ארכיטיפים, וכך גם תרבויות אחרות, יש באדם דחף למסע, להתנתק מהבית ולהתמודד עם עצמו בכדי להתחבר לחלקים הגבוהים שבו, יש קשר בין אדם לסביבה, שמש, ירח וכוכבים, ויש סודות הטמונים בקשר שבין נשים וגברים, וכן בתנוחות שלנו, בחלקי הגוף השונים, ובלבוש.

בית ספר סודי באיטליה

פרופסור גובאני פלוסיני (Giovanni Pelosini), שהוא אחד המומחים הגדולים לטארות באיטליה, טוען כי בזמן הרנסנס באיטליה (מאה 15) היה חוג סודי של אנשים שרצו ליצור דת פגאנית כלל עולמית חדשה ומוארת, המסתמכת על הידע הרוחני המתקדם של העולם העתיק. חוג זה היה קשור לאקדמיה הנאופלטונית שנוסדה בפירנצה על ידי קוזימו דה מדיצ'י הגדול.

ראו מאמר על התפתחות תורת הסוד באיטליה

אחד האמצעים שדרכו אותם אנשים ביקשו להעביר ידע לעולם היה קלפי הטארות, ולכן הם פיתחו את הקלפים במקביל לבניית בניינים והפקת יצירות אומנות שיבטאו את אותם רעיונות, כתיבת ספרים ופיתוח אמנות התיאטרון והקומדיה דל'ארטה. לפי דבריו ניתן להבחין בייצוגים של הקלפים השונים במקומות מפורסמים באיטליה, לדוגמא על רצפת הקתדרלה בסיינה יש ייצוג של קלף הגלגל, או למשל האדם התלוי המופיע בכנסיית סנט פטרוניו בבולוניה או בקתדרלה בפיזה.

מקומות נוספים שבהם יש הופעה של קלפי הטארות הם הציורים בטירת Palazzo Schifanoia בפרארה, הציורים בטירת castello Sforzesco  במילאנו, קתדלרת מקדש מלטסטה ברימיני, הקתדרלה הגותית באורבייטו, ציורים בטירת Palazzo Medici Riccardi בפירנצה, ציור ההלקאה של Piero della Francesca, ועוד. את כל המקומות הללו והסיפור המופלא על האחווה הסודית והתורה שלה נגלה בסיור טארות לאיטליה המתוכנן ביחד עם פרופסור גובאני בסוף מאי

ראו – טיול טארות לאיטליה