הסודות של טוסקנה

חבל הארץ היפה במרכז איטליה נתן את השראתו להתפתחות האמנות והרוחניות, כבר בתקופות העתיקות העם האטרוסקי הגיע כאן להישגים אמנותיים מרשימים בפיסול, ציור, קדרות והמלאכות, טבע הארץ הביא להקמה של ברית ערים עצמאיות, וכך היה גם בימי הביניים עת טוסקנה הפכה לבירת התרבות, האמנות והרוחניות של העולם המערבי. תנועת הרנסנס התפתחה בטוסקנה וכל הגדולים כגון פטררקה, בוקציו, דנטה, מיכאלאנגלו, ליאונרדו דה וינצי, פיקו דה מירנדולה, ועוד. הגיעו מטוסקנה או פעלו בה (במיוחד בפירנצה)

אם רומא הפכה למבצר של הנצרות הקתולית, הרי שטוסקנה הייתה מקום המחשבה החופשית, מקום הולדת ההומניזם. מה שלא יודעים לגבי חבל ארץ זה, הוא שטוסקנה הייתה גם מקור הרוחניות, האזוטריקה המערבית מדעי האלכימיה, מאגיה, אסטרולוגיה, תיאורגיה, הרמטיזצם וסוג של חוכמה פגאנית קדומה מצאו בטוסקנה בית ומופיעים בערים העצמאיות שלה כגון פיזה, סיינה, וכמובן גם פירנצה שהייתה העיר הגדולה והחשובה

תרבויות עולמי עורכת טיולים לטוסקנה בשיתופו של גובאני פלוסי אחד המומחכים הגדולים באיטליה לנושאי המאגיה והתפתחות האזוטריקה המערבית, במהלכם אנחנו מבקרים באתרים מוכרים ולא מוכרים ומספרים סיפור לא מוכר על קבוצה של אנשים מוארים שרצו להביא לשלטון עולמי של מלך פילוסוף, הפיצו את תורת החוכמה של האדם והביאו, בין השאר, להופעת קלפי הטארות. אנחנו מבקרים בגן הטארות בדרום טוסקנה ובמוזיאון הטארות בצפונה, ונפגשים בוילות מבודדות בין הגבעות ללמוד את התורה העתיקה

קראו מאמר על התפתחות תורת הסוד באיטליה ובמערב

פירנצה (Florence)

פירנצה הוקמה כמושבה רומאית לחיילים משוחררים, לפי תכנון היפודמי של רחובות ישרים מצטלבים, בעמק פורה על גדות נהר הארנו. עם השנים היא מתפתחת ובמאה ה-11 היא הופכת להיות אחת הערים החשובות באיטליה. במשך ימי הביניים היא ממשיכה לגדול, מתבססת על תעשיית טקסטיל ובנקאות, ובמאה ה-14 היא נהיית אחת הערים הגדולות באיטליה. לאחר המפלה של פיזה לגנואה וניצחונה על סיינה, הופכת פירנצה להיות בירת טוסקנה והעיר החשובה ביותר במרכז איטליה.

אלא שזאת רק ההתחלה. במאה ה-15 עם עלייתה לשלטון של שושלת בית מדיצ'י, הופכת פירנצה ל"אתונה החדשה". זה המקום בו מתחילה ומתרכזת תנועת הרנסאנס, נוסדת האקדמיה הנאופלטונית החדשה, מוקמים הבניינים הנפלאים בעולם, ונוצרות יצירות האמנות והספרות החשובות ביותר, המבטאות את רוחה של תקופה חדשה – תקופה בה ישנה חזרה לערכים של העולם הקלאסי, האדם חוזר להיות מרכז כל הדברים, והמחשבה האנושית והגניוס האמנותי מתפתחים.

במהלך המאות ה-15 וה-16 מתרחשת בפירנצה יצירה אמנותית, ספרותית, מחשבתית ואף דתית יוצאת דופן. למרות רגעים של חושך (שלטונו של סבונרולה), פירנצה היא אור גדול לעולם. אנשים כמו פטררקה, בוקאצ'ו, רפאל, מיכאלאנג'לו, דנטה, ליאונרדו דה וינצ'י, בוטיצ'לי, דונטלו, מקיוואלי, ורוקיו, פיקו דלה מירנדולה וברונלסקי נולדים בפירנצה או פועלים בה וקשורים אליה. קשה קצת להאמין שכל כך הרבה ענקי רוח פעלו במקום אחד בתקופה כה קצרה. המקבילה ההיסטורית היחידה לתופעה כגון זו היא אתונה הקלאסית, ולכן פירנצה נקראת "אתונה החדשה", מה גם שנוסדת בה האקדמיה הנאופלטונית, העוסקת בתרגום כתבים מיוונית ללטינית.

עם עלייתו לשלטון של קוזימו הראשון ב-1569 מגיעה פירנצה לשיא כוחה, אלא שהירידה של איטליה במאות ה-17 וה-18 משפיעה גם עליה, והיא יורדת מגדולתה וממעמדה כבירת התרבות של העולם.[1] לפי גובאני פלוסי במאה ה15 הוקמה בפירנצה קבוצה סודית של אנשים שרצו להחזיר את החוכמה העתיקה, התחכשו לנצרות בצורתה הקתולית ודגלו בסוג של פגאניזם נאור, הם רצו להביא לשלטון עולמי חדש המבוסס על הארה בהנהגת שליט פילוסוף, אלא שהם נרדפו על ידי הכנסייה ועם עלייתו של סבורנלה לשלטון בסוף המאה ה15 באה הקץ לשאיפותיהם והם ירדו למחתרת. בין השאר הקבוצה הזו היא זו שהביאה להופעת קלפי הטארות, שהעבירו את התפישות שלהם באופן מוחבא.

יש הרבה מה לראות בפירנצה – לא רק בהקשר הנוצרי, אלא בעיקר בהקשר האמנותי (הם קשורים זה לזה), וכמו לביקור ברומא, צריך להקדיש לה כמה ימים. אתרים מרכזיים הם גלריית אופיצי (Galleria degli Uffizi), האקדמיה לאמנות (Galleria dell'Accademia), כנסיית סנטה מריה נובלה של המסדר הדומיניקני (Basilica di Santa Maria Novella), פאלאצו וֶקיו (Palazzo Vecchio) ופונטה (גשר) וֶקיו (Ponte Vecchio), בזיליקת סן לורנצו (San Lorenzo), הכנסייה וקפלת הקבר של משפחת מדיצ'י, ועוד. אבל אין ספק, שהאתר המרכזי והמרשים ביותר בפירנצה הוא הדואומו ובניין הטבילה שלידו.

הדואומו (Duomo)

קתדרלה מרכזית בעיר איטלקית נקראת דואומו, וכך יש לנו דואומו במילאנו, דואומו בפיזה, והדואומו של פירנצה, בעלת הכיפה המפורסמת בעולם.

אנשי איטליה בתקופת ברונלסקי (אמצע המאה ה-15) הכירו את הכיפה האדירה של הפנתֵיאון ברומא ,שמתנשאת לגובה הקרוב לחמישים מטר ואין עוד כמותה בעולם, והנה התנשאה לה כיפה דומה בקוטרה לגובה כפול מזה בבירה התרבותית החדשה – פירנצה. הכיפות הזכירו זו את זו והראו בצורה ויזואלית בולטת לעין את הקשר והערגה של תחיית הרנסאנס לתרבות הקלאסית ועל שיבתה של זו. ברונלסקי יצר סמל שכולם ראו ויכלו להבין ולהזדהות איתו, סמל שהראה על הקשר וההמשכיות של תרבות רומא הקלאסית באיטליה של ימיו. ברונלסקי הגשים בבניית כיפת הדואומו שבפירנצה את תפקידה החשוב של האדריכלות בכל הזמנים, ליצור סמלים בולטים שמהווים נקודת התייחסות לשינוי תפישׂתי ותקופתי ומוקד לחיקוי ולמידה.

את הדואומו התחילו לבנות בסוף המאה ה-13, אולם היה זה תפקידו של ברונלסקי לבנות את הכיפה. הוא חלם שיבנה בניינים שיעלו על הישגי האדריכלות הרומאית ויחקו את סגנונם. עד לתקופתו, הפנתיאון שברומא היה הבניין בעל הכיפה הגדולה בעולם. ברונלסקי חלם לבנות כיפה שתהיה גדולה בקוטרה מזו של הפנתיאון. הוא הצליח להגשים חלומו בבניית הדואומו – רדיוס הכיפה גדול בשני מטרים מזה של כיפת הפנתיאון.

בניגוד לבניינים שנבנו עד לתקופתו, הרי שהכיפה שהוא בנה מעל כנסיית מריה לה פיורה לא נתמכה על ידי קשתות חיצוניות. היא סימטרית, פרופורציונלית, ונמצאת ביחסים מתמטיים ברורים עם הסביבה, ובכך היא מחדשת את מסורת העולם הקלאסי ומבטאת את תפישׂותיו בנוגע לתבונה השולטת בעולם ומיקום האדם בתוכו. המבנה שלה מבטא את השלם ומרומם את בונהו לדרגה של אמן. הכיפה היא בדיוק כפי שהיא יכולה וצריכה להיות, ואין להוסיף או לגרוע ממנה דבר. ברונלסקי שואף אל המצוינות והשלמות, ועצם העשייה שלו מראה את הגאוניות שבאדם אחד והאפשרות להגשים חזון. בבניית הכיפה של הדואומו בפירנצה מבשר ברונלסקי את תחילתה של תקופה חדשה.

הומניזם

יצירות האמנות של רנסנס הושפעו מתפישות ההומניזם שהתפתחו בו, מרכז התנועה היה בפירנצה. קוזימו דה מדיצ'י, הידוע בכינויו קוזימו הגדול (1389–1464) הפך את פירנצה לאימפריה תרבותית וכלכלית. הוא שלט למעשה במוקדי הכוח של העיר ושל איטליה, והצליח להביא לכינוס ועידה אקומנית שנועדה לאחד את כנסיות המזרח והמערב בפירנצה ב-1437 ו-1439. במסגרת ועידה זו ביקר בפירנצה הקיסר הביזנטי ויחד איתו באו מלומדים שהביאו חזרה למערב את מורשת העולם הקלאסי שנשמרה בביזנטיון. במיוחד מלומד ממיסטרס שבפלפונס בשם גמיסטוס פלתון (Gemistus Pletho).

בהשפעת גמיסטוס ובעזרת מלומדים כגון מרסיליו פיצ'ינו (Marsilio Ficino) וג'נטילה דה בקי ( Gentile de' Becchi), ולימים גם פיקו דלה מירנדולה (Pico della Mirandola), הקים קוזימו דה מדיצ'י את האקדמיה האפלטונית החדשה, שעסקה במפעל של תרגום הספרות הקלאסית ללטינית ובמיוחד ספריהם של אפלטון, פלוטינוס וורגיליוס. לאחר מותו המשיך את דרכו בנו – לורנצו המפואר.

פיצ'ינו עמד על ההרמוניה שבין ההרמטיציזם והמאגיה הרמטית ובין הנצרות. הרמס מקבל השראתו מהאל, הוא דמות חכם המנבא את הולדתו של ישוע. מירנדולה הוסיף את המאגיה והקבלה היהודית כמאשרות את אלוהות ישוע. מלומדים אלו החזירו את האמונה בתיאולוגים קדומים כגון זרתוסטרא, משה, הרמס טריסמגיסטוס, דויד, אורפיאוס, פיתגורס, אפלטון, כפי שמופיע ביצירות אמנות של הרנסאנס. זו הייתה שאיפה אל דת אוניברסלית, טרנס היסטורית, היולית. כתוצאה מכך האפיפיור אלכסנדר השישי הזמין סדרה של ציורי קיר עם סמלים ממצרים העתיקה, פרס המיתית, הדוקטרינה של אורפיאוס, מיסטריות של העולם הקלאסי. ההרמטיציזם הפך לעיסוק של תיאולוגים ופילוסופים רבים והביא להתפתחות העיסוק באלכימיה, טארוט ומדע הנסתר.

פירנצה הייתה מרכז המשי והתכשיטים של ימי הביניים, מרכז בנקאי שנשלט על ידי משפחת מדיצ'י. הם היו גם הבנקאים של האפיפיורים, והיו קשורים אליהם לטוב ולרע. מקיוואלי היה מפירנצה, וכך גם ברונלסקי, ליאונרדו דה וינצי, בוטיצ'לי, רפאל, מיכאלאנג'לו ועוד גדולים ומפורסמים. כולם עסקו באדם בהשראת התרבות הקלאסית העתיקה. קשה קצת להאמין, שכל כך הרבה אנשים גדולים פעלו באותו זמן ובמקום אחד. זה מזכיר במקצת את התקופה של אתונה הקלאסית, ואכן פירנצה הייתה "אתונה החדשה".

מבחינה ספרותית יש לנו בפירנצה הופעה של האמונה באלוהות הנשית בדמות האהובה, דנטה הוא מהראשונים שכותב באיטלקית וחלק מהקבוצה המוארת הסודית, הוא מחביא את הידע הסודי בקומדיה האלוהית שלו ומתייחס לאהובה ביאריצ'ה, כאל דמות אלוהית, פטררקה הוא אבי ההומניזם ומבשר הרנסאנס, אהובתו האידיאלית היא לאורה, שמזכירה במקצת את החוכמה האלוהית, השכינה. בן פירנצה חשוב אחר הוא בוקצ'יו, מהראשונים שכתבו באיטלקית, אבל נטו לסיפורים העממים, כולל הגסויות, כפי שמופיע בדקמרון, ויחד עם זה הוא הושפע רבות מהתרבות היוונית.

קתדרלה בסיינה (Siena)

סיינה הייתה העיר שמתחרה עם פירנצה על השליטה בטוסקנה עד המאה ה-14 ואז ירדה ממעמדה בעקבות מגפה. זאת עיר יפה המתנשאת על גבעה בין גבעות טוסקנה הרומנטיות ושומרת על אווירת ימי הביניים שלה. במרכזה קתדרלה, שהיא מבנה גותי מרהיב שעל רצפתו אחד מהפלאים של איטליה, רצפת שיש ועליה תמונות שיש של עשר הסיבילות של העולם העתיק, של הרמס טריסמגיסטוס ושל דמויות נוספות הקשורות למסורת החוכמה הקלאסית, המיסטיקה הנוצרית והאלכימיה.

הקתדרלה בסיינה היא אחת הקתדרלות הגותיות החשובות באיטליה ומייצגת את הסגנון הגותי המוקדם. היא נבנתה במאה ה-13, בזמן שסיינה הייתה רפובליקה והתחרתה בפירנצה על הבכורה בטוסקנה ובאיטליה. אלא שחלקים רבים בתוכה נבנו בתקופות מאוחרות יותר, והם מייצגים את פסגת אמנות הרנסאנס – במיוחד רצפת השיש, שנחשבת לאחת מיצירות האמנות החשובות של תקופה זו.

הרצפה נבנתה על פי תוכנית אב במשך עשרות שנים, החל מהמאה ה-15, והיא מגלה את הסודות והאמונות של תקופת הרנסאנס. באיטליה למדו אז את מדעי הנסתר: קבלה, טארוט, אסטרולוגיה ואלכימיה. כל המדעים הללו נכללו בכותרת של "הרמטיקה" – תורתו של הרמס טריסמגיסטוס. העיסוק בהם התפתח בעקבות הגעתם לפירנצה של ספרים עתיקים, הנקראים "קורפוס הרמטיקה", שנכתבו "כביכול על ידי אותו טריסמגיסטוס".[1] ואכן, בכניסה לקתדרלה מקבלות את פני הבאים המילים "הרמס טריסמגיסטוס" – הרמס המשולש בחוכמה, ונראית דמותו האגדתית בתוך תמונת שיש עצומה בגודלה, כפי שהוא הופיע באלכסנדריה שבמצרים (מרכז הידע של העולם העתיק) לפני אלפיים שנה. בידו האחת מחזיק הרמס מגילה שאותה הוא נותן למספר אנשים ובה נכתב: "קבלו אותיות וחוקים, הו מצרים"; בידו השנייה מגילה מעט יותר ארוכה הנשענת על שני ספינקסים, בה נאמר: "ראשית חוכמה היא לדעת את מעשיו של אלוהים בעולם, והראשון שביניהם הוא יצירת האור שהתגלם בצורת הבן". "אלוהים, היוצר של כל הדברים, ברא אלוהים נראה שני ועשה אותו ראשון ואחד בלבד, שבו הוא היה מרוצה, אהב אותו כבנו שנקרא המילה הקדושה". על החתום: "הרמס מרקוריוס טריסמגיסטוס, עמיתו של משה".[2]

אולם האורך של הקתדרלה גדול במיוחד. המוטיב המרכזי בציורי השיש שבאולם האורך (הספינה) הוא הנביאות של העולם העתיק שנקראו הסיבילות. לפי האמונה הנוצרית היו עשר כאלה והן ניבאו את בואו של ישוע לעולם, וכי הוא יביא לגאולת המין האנושי. עשר הסיבילות המופיעות על רצפת האולם מיוצגות בהתאם לאפיונים הספציפיים שלהן, המסורות שנקשרו אליהן, ובליווי הנבואות שהם ניבאו בקשר לבואו של ישוע.

הסיבילות מופיעות באמונה הנוצרית כמקבילות הנשיות של נביאי התנ"ך. אם ליהודים היו נביאים, הרי שלאומות העולם היו נביאות – הסיבילות. אלה כן אלה ניבאו את בואו של ישוע. נצנוצי האמת הופיעו הן בקרב העם היהודי והן בקרב אומות העולם, וכך הכנסייה יכלה לאמץ לחיקה גם את היהדות וגם את הפילוסופיה של העולם הקלאסי ולטעון שהיא הממשיכה האמיתית של שניהם.

במאה ה-6 לספירה נאספו נבואות הסיבילות בספר גדול שנכתב על ידי אבות הכנסייה.[3] הנבואות נתפשו כהוכחה לנכונות שליחותו של ישוע.

בפי כל אחת מעשר הסיבילות המופיעות על רצפת הקתדרלה בסיינה חלק אחד מהבשורה על התגלות בן האלוהים בעולם, אותו "אלוהים נראה שני" שעליו מדבר הרמס טריסמגיסטוס. הסיבילה (האורקל – פיתיה) של דלפי אומרת – "דע את אלוהיך, שהוא הבן של אלוהים", זאת כפרפרזה למוטו של אפולו (שבמקדשו היא שירתה) – "דע את עצמך".

הסיבילות תופסות מקום של כבוד באמנות הנוצרית בתקופת הרנסאנס. הן מופיעות ביצירתו של מיכאלאנג'לו בקפֶּלה הסיסטינית ברומא, ביצירותיהם של שאר אמני הרנסאנס כמו רפאל, בכנסיות המוקדשות להופעת מריה ברחבי איטליה, במקום קברו של פרנציסקוס הקדוש באסיזי, ובמקומות רבים אחרים. אלא שברוב המקומות הן נבלעות בשלל הציורים והעיטורים האחרים. בקתדרלה של סיינה, לעומת זאת, אי אפשר להתעלם מנוכחותן. הן מהוות את חלק הארי מציורי השיש שעל הרצפה, ולכל אחת מהן יש מאפיין ייחודי ודברים לומר. מפתיע להיכנס לקתדרלה נוצרית אדירה ולראות בכל מקום דמויות של נשים פגאניות, שהיו חלק מהותי מהעולם העתיק.[4] ייתכן והדבר קשור לשאיפה של אנשי הרנסאנס לחזור לערכי העולם הקלאסי; אך ייתכן כי יש כאן סמליות שהיא מעבר לכך, הקשורה לעיסוק של אמני הקתדרלה בתורת הנסתר – באלכימיה ומאגיה – כפי שהיא מתבטאת בהופעת דמותו של הרמס טריסמגיסטוס בכניסה.

להלן תרגומי כתובות המופיעות כנבואות הסיבילות על רצפת הקתדרלה בסיינה. הציטוטים הם מסֵפר "נבואות הסיבילות", ומתייחסים להופעתו של ישוע בעולם:

הסיבילה של דלפי – "דע את אלוהיך, שהוא הבן של אלוהים."

הסיבילה הקומאנית – "אחרי שינה של שלושה ימים, הוא ישים סוף לגורל המוות, ואז, משחרר עצמו מהמוות, הוא יבוא לאור, מראה לראשונה את תחילת הגאולה."

הסיבילה הקימריאנית – "עתה הגיעה התקופה האחרונה של שיר הקומאיאם, סדר חדש וגדולתם של התקופות נולדים מחדש, הבתולה חוזרת כרגע, הממלכות של סאטורן חוזרות. תולדה חדשה נשלחת עתה מהשמיים האצילים."

הסיבילה האריתראית – "ממושב גבוה בשמיים אלוהים הביט למטה על משרתיו הענווים, וייוולד בימים אלו מבתולה עברייה בעריסת האדמה."

הסיבילה הפרסית – "עם חמישה כיכרות באותו הזמן, ועם שני דגים, הוא יספק חמשת אלפים איש במדבר, ולאחר מכן, לוקח את כל החלקים שנותרו, הוא ימלא שנים-עשר סלים לתקוות הרבים."

הסיבילה הלובית – "הוא ייפול לידי הרשעים, הם יכו את אלוהים מכות בידיהם המזוהמות. למרות היותו מושא להשפלות, הוא ייתן תקווה לאלו שהם מושא לרחמים."

בנוסף לכך: "בקבלו מכות הוא יהיה שקט, הוא ייתן את גבו הקדוש לרצועות."

הסיבילה ההלספונטית – "הם נתנו מרור במקום אוכל, וחומץ לצמא, הם יראו שולחן שלא מקבל פנים. הפרוכת של המקדש תיקרע, ובאמצע היום יהיה חושך למשך שלוש שעות."

הסיבילה הפריגית – "מהשמיים החצוצרה תשמיע קול קינתה. והאדמה המבוקעת תראה תוהו קדום. כל המלכים יבואו לכיסא משפט האלוהים. אלוהים עצמו ישפוט את הרשעים והקדושים באותו הזמן, ישלח את הרשעים לחשכה באש, אך כל אותם קדושים יחיו שוב על פני האדמה."

הסיבילה הסאמית – "מפני שאת יהודה בסכלותך, לא הכרת את אלוהיך שמאיר את מחשבותיהם של בני אדם, אלא עיטרת אותו בכתר קוצים, מרור נורא."

הסיבילה של הטיבר – "המשיח ייוולד בבית לחם. הוא יוכרז בנצרת, השור השלו נמצא בעלייה, מייסד השלום. הו, אֵם שמֵחה, שחזה ייתן לו חלב."

בנוסף לדברי הסיבילות המופיעים בצדי רצפת הקתדרלה, יש במרכזה ציורי שיש נוספים, שהמרכזי שבהם הוא האלגוריה על הר החוכמה. חכמי ימי קדם מתאספים מול הר שעליו צריך לטפס, והוא מסמל את הדרך שאדם צריך לעבור בחיים בכדי להגיע לחוכמה. ליד ההר יש אישה המסמלת את החוכמה, שמעל ראשה כתוב: "הו אנשים, מהרו לבוא לכאן למעלה, טפסו על ההר הסלעי, כף היד הנותנת שלווה תהיה גמול ראוי על מאמציכם."

החכמים אומרים את הדברים הבאים:

אפיקטטוס – "אדם לא צריך להתגאות במתנות הגורל, אלא בטוב של הנפש."

אריסטו – "צריך אומץ וכוח לפעולה, אהבת ידע למנוחה, מזג טוב וצדק בשני המקרים, ומעל הכול שהאדם יהיה במנוחה ובשלום. מלחמה מכריחה את האדם להיות צודק ובעל מזג טוב, בעוד שההנאה מעושר וחיי הבטלה בזמן שלום, עושה אותו במקום זאת גס רוח."

סנקה – "הרבה דברים שמורשים לאדם הנמוך ביותר ששוכב נשכח בפינה, לא מורשים לך: עושר גדול הוא עבדוּת גדולה."

בקתדרלת סיינה פסלים ויצירות אמנות מרשימות, בהן פסלים של דונטלו, ברניני ואמני רנסאנס ובארוק רבים נוספים. מומלץ לבקר בחדר הספרייה, בו נמצאת מחזור ציורי קיר לכבוד האפיפיור פיוס השני – בן העיר מהמאה ה-15.

סן גלגנו (San Galgano)

במרחק עשרים קילומטרים מסיינה, בתוך נוף טוסקני נפלא, נמצאים שרידי המנזר הישן של גלגנו, הכנסייה החדשה, ואחד הפלאים של איטליה הקשור לסיפורי הגביע הקדוש.

גלגנו היה אביר ימי-ביניימי טיפוסי, שמאס בדרכי המלחמה ורצה להיות נזיר. כתוצאה מכך הוא ניסה לשבור את חרבו על סלע, אך זו נתקעה בסלע ותקועה שם עד היום (החרב התקועה בסלע מזכירה כמובן את סיפורי המלך ארתור והשולחן העגול. המלך המיועד נדרש לשלוף חרב מסלע בכדי להוכיח את כשירותו והתאמתו לתפקיד). מסביב לחרב התקועה בסלע נבנתה קפֶּלה קטנה ומנזר גדול. נזירים התיישבו בעמק הפורה ולאט לאט החלו מיזמיהם הכלכליים לשנות את פני העמק. במאה ה-13 נבנתה במקום בזיליקה גותית ענקית.

כיום ניתן לראות את שרידי הבזיליקה העתיקה, להתארח בכפרים באזור, לבקר במוזיאון המקומי המספר את סיפור ההתיישבות הנזירית במקום ואת שינוי העמק שבא בעקבות כך, והכי חשוב: לראות את הנס של החרב שתקועה בסלע בתוך הקפֶּלה העגולה.

סן ג'ימיניאנו (San Gimignano)

טוסקנה היא אזור פורה של גבעות ירוקות, המשובצות בעצי ברוש, הדרים, ונופים ים-תיכוניים. זוהי ארץ גידול היין של איטליה, מקום האטרוּסקים העתיקים והפריחה הכלכלית של תקופת הרנסאנס וימי הביניים. אחת העיירות המפורסמות והיפות בטוסקנה היא סן ג'ימיניאנו, שהתפרסמה בזכות המגדלים הגבוהים המייחדים אותה.

העיר נמצאת על דרך עולי הרגל העיקרית לרומא, וִיָה פרנסיגֶנה, שנמנעה ממעבר סמוך לפירנצה (אויבת האפיפיורות במשך תקופות ארוכות) והעדיפה את האזורים המזרחיים של טוסקנה ובהם סיינה, סן גלגנו וסן ג'ימיניאנו.

סן ג'ימיניאנו היא עיירת מבצר הבנויה על גבעה ששולטת על הנוף. יש בה קתדרלה יפה, מוזיאונים, רחובות ציוריים, כיכר יפה, וכמובן מיליוני תיירים הבאים בעיקר לראות את המגדלים המרשימים (במקום יש מבחר של מקומות אירוח ומלונות כפריים).

בכנסייה של העיירה יש ציורים חשובים מתקופת הרנסאנס, במיוחד בקפֶּלה של פינה – קדושת העיר (שם היא קבורה) ובאכסדראות הצדדיות. בצד אחד של האכסדראות נמצא מחזור ציורים על חייו של ישוע ובצד השני מחזור ציורים על סצנות תנכ"יות, בהם בולטים ציורים מחייו של איוב. הציורים צוירו בזמן שהעיר סבלה רבות ממגפות ומלחמות ואולי הושפעו מכך. פינה – הקדושה של העיר – הייתה חולה במשך חמש שנים ולא התלוננה. במקום זאת, עד יום מותה היא הייתה מקור של נחמה, סבלנות והארה, וגם אחרי מותה עשתה הרבה ניסים. האגדה אומרת שביום מותה ב-12.3 פורחים פרחים צהובים על המגדלים של סן ג'ימיניאנו. הפרחים הם פרחי החיים, הפורחים על הצלב שמסומל על ידי המגדל.

וולטרה (Volterra)

בטוסקנה הייתה בירת של 12 ערים אטרוסקיות בתקופה הקלאסית, לפני הכיבוש הרומאי, אחת החשובות שבהם הייתה העיר וולטרה, הנמצאת על גבעה נישאה באמצע הדרך בין פיזה לסיינה. על ראש הגבעה יש פארק ארכיאולוגי ובו שרידי מקדשים אטרוסקים (מעין אקרופוליס) ובור מים רומאי. מסביב לוולטרה ניתן לראות שרידים של החומות האטרוסקיות המרשימות ותיאטרון רומאי.

בימי הביניים הייתה וולטרה עיר חשובה הקשורה לפירנצה, יש בה מבצר של משפחת מדיצי, הרבה יצירות אמנות של הרנסנס בקתדרלה העירונית, בין האתרים הבולטים בניין המושל בו יש חדר פגישות עם סמלי מגנים יפים על התקרה, יש בוולטרה הרבה מוזיאונים כולל מוזיאון לאמנות דתית, מוזיאון לאמנות אטרוסקית, וכן מנזר פרנציסקני עם ציורי קיר מעניינים בקפלה של הצלב. אבל עיקר החוויה של הביקור בוולטרה הוא הנוף הנפלא הנשקף סביב והאווירה שהעיר העתיקה משמרת.

פיזה (Pisa)

פיזה הייתה אחת מהמעצמות הימיות המובילות בימי הביניים, עיר חשובה בפני עצמה, שהייתה במידה מסוימת גם השער של פירנצה לים במשך השנים.

פיזה היא עיר עתיקה מאוד שמקורותיה לוטים בערפל, ויש אומרים שהיא נוסדה על ידי היוונים ממלחמת טרויה, או על ידי האטרוסקים. כך או כך, היא הייתה עיר חשובה בתקופה הרומאית. לפיזה חשיבות אסטרטגית מכיוון שנמצא בה הנמל היחיד בחוף המערבי בין גנואה לאוסטיה והיא נמצאת על שפך נהר הארנו, העובר דרך פירנצה, שהוא הנהר החשוב במרכז איטליה לאחר הטיבר ומהווה שער לטוסקנה.

בימי הביניים מתפתח באיטליה סוג של עיר מדינה, שלו מוסדות עצמאיים ושלטון משל עצמו. כמה מהערים הופכות לאימפריות אדירות – מבחינה כלכלית ולעתים גם פיזית – וביניהן פיזה, המגיעה לשיא כוחה והשפעתה במאות ה-11–12. פיזה מפורסמת בזכות המגדל הנטוי שלה, אלא שהוא רק חלק ממתחם גדול יותר שנקרא שדה הניסים (Piazza dei Miracoli) והוא אחד הניסים הגדולים של איטליה – מקבץ של ארבעה בנייני ענק, שהידוע שבהם הוא מגדל פיזה, אלא שבנוסף אליו ישנם קתדרלת סנטה מריה אסונטה (Maria Assunta), בית הטבילה של יוחנן הקדוש והקמפו סנטו (Campo Santo), קלויסטר גותי שהוא חלק מבית הקברות. המתחם הוא הדוגמא הטובה ביותר באיטליה לבנייה רומנסקית במיטבה. התמונות לא יכולות להעביר את העוצמה, היופי והגדוּלה של המבנים הללו.

לקומפלקס שדה הניסים של פיזה יש קשר ישיר לירושלים ולישראל. בזמן מסעי הצלב הייתה פיזה אחת מארבע המעצמות הימיות של איטליה ששלטו בכלכלה האירופאית, ובעלת זכויות מסחריות ונוכחות בארץ ישראל (ברובע בעכו). אדמת בית הקברות הובאה, לפי המסורת, מגבעת גולגותא בירושלים. רבים מצלבני מסעות הצלב קבורים בבית קברות זה. בית הטבילה – הבפטיסטריום – תוכנן על ידי מתכנן כנסיית הקבר הצלבנית בירושלים, ובקתדרלה קבור גרגוריוס השמיני, האפיפיור שקרא למסע הצלב השלישי למען שחרור ירושלים.

הקתדרלה החלה להיבנות בסוף המאה ה-11 והיא נחשבת להישג המרשים ביותר של סגנון הבנייה הרומנסקי. סגנון זה בא לידי ביטוי בסדירות המרכיבים האדריכליים (כגון עמודים), בסימטריה של הבניין, בפירוד הקיים בין הקומות, בקירות המסיביים עם החלונות הקטנים יחסית, ובאימוץ מוטיבים קלאסיים כגון כותרות קורינתיות וקשתות. הקתדרלה היא חלק ממערכת של קדוּשה המתייחסת למגדל הנטוי המפורסם שלידה, שהוא בעצם חלק ממנה; וכן לבית הטבילה, לקלויסטר הגותי ולבית הקברות. המורכבות של המתחם ויחסי הגומלין שבו הם חלק מהתפישׂה הרומנסקית של "עיר האלוהים", כמו גם חלק מהתפישׂה של מקום כמבטא מסע עלייה לרגל למקומות קדושים.

מגדל פיזה המפורסם, הנוטה על צִדו, מחולק לשבע קומות. המספר שבע מופיע גם בחזית הכניסה לקתדרלה (שבע קשתות) ובדוכן הדרשות בקתדרלה, שם מיוצגות שבע האומנויות החופשיות ששימשו כבסיס הלימוד בתקופה הקלאסית, והן: דקדוק, רטוריקה, לוגיקה, אריתמטיקה, גיאומטריה, אסטרונומיה ומוזיקה. מעניין לציין, שגלילאו גלילי כנראה גילה כמה מתגליותיו החשובות כגון תנועת המטוטלת ונפילת חפצים בשדה הניסים בפיזה, בהשראת שבע האומנויות…

מהמאה ה-11 עד סוף המאה ה-13 הייתה פיזה מהמעצמות המובילות באירופה – עיר מדינה שהייתה שותפה בכירה בסחר העולמי. את העושר של שנות הפאר השקיעו אנשי פיזה ביצירות מופת אדריכליות. בסוף המאה ה-13 הפסידה פיזה במלחמה עם גנואה וירדה מגדולתה. (מה שהוסיף לכך היה שנהר הארנו שינה את מהלכו והנמל של פיזה לא התאים יותר לעגינת אוניות). בנוסף לשדה הניסים יש בפיזה אתרים נוספים: כנסיות עתיקות, מוזיאונים וגן בוטני.

לפי גובאני פלוסי בצד האחורי של הקתדרלה של פיזה יש ייצוג של קלף מספר 13 בטארות, הקוצר

לוקה (Lucca)

ש שתי כנסיות חשובות בלוקה, עיר הנמצאת על קו המלאך מיכאל, האחת על שמו של המלאך מיכאל San Michele in Foro, וכנסייה נוספת על שמו של סנט מרטין מטורס. הוא היה הבישוף השלישי של טורס בסוף המאה ה־4, שהתפרסם בכך שהוא נתן גלימה לקבצן, ולכן ה־cappa שלו נשמרה בחדר מיוחד על ידי המלכים המרובינגים (מלכי צרפת המוקדמים), ומכאן המילה קפלה. הוא נתן את הכוח הרוחני למרובינגים, ונלחם כנגד הכפירה האריאנית, ונהיה הקדוש מגן של צרפת.

מרטין מטורס הקים בפואטייה את המנזר הראשון בצרפת Saint-Martin Abbey, Ligugé, הנזירים חיו בתחילה בהתבודדות כמו במצרים. לאחר מכן הוא הקים מנזר נוסף Ancienne abbaye de Marmoutier ליד טורס העתיקה, מצפון לנהר, וקבור בקתדרלה בעיר. הקתדרלה הגותית של העיר לוקה באיטליה נקראת על שמו. יש בה פסל של ישו שפוסל לכאורה על ידי ניקודמוס תלמידו בזמן שישו היה חי (הפרצוף הקדוש של לוקה). על אחד העמודים מחוץ לכנסייה יש ספירלה עתיקה.

פרו'יה (Perugia)

בקצה העיר, צמוד לחומה, נמצאת כנסייה עגולה ומיוחדת שנקראת גם מקדש בשם San Michele Arcangelo, Perugia. יש שם סמלים עתיקים כגון פנטגרם, והיא הייתה קשורה לטמפלרים. הכנסייה נמצאת ליד שער המלאך של העיר, ובנויה מעל מקדש למיתרה ואולי גם אתר אטרוסקי. זו כנסייה עם אמבולטוריום וחלל מרכזי עגול עם כיפה, שמוקף ב־16 עמודים קורינתיים עתיקים. על העמודים אותיות מסתוריות ביוונית עתיקה.

[1] מבחינת איטליה היא עדיין חשובה, ובמאה ה-19 היא הופכת לזמן קצר לבירת איטליה.
[1] פירוט לגבי נושא זה בפרט והתפתחות תורת הסוד הנוצרית ברנסאנס בכלל ניתן למצוא בפרק מקיף בספר "אמנות ורוחניות באלפים", שיצא במסגרת סדרת "טיולי תרבות ורוח" בהוצאת פראג. 2020.
[2] בספרי ההרמטיקה שהגיעו לפירנצה, נאמר שמשה למד את תורת הסוד במצרים ביחד עם הרמס.
[3] הכותבים הרומאים מציינים עשר סיבילות (וארו) ממקומות שונים ברחבי אגן הים התיכון.
[4] על מסורת הסיבילות בעולם העתיק קראו בספר "מסתורין יווני", סדרת טיולי תרבות ורוח, הוצאת פראג. 2019.