מגליתים בבלקן

תרבות המגליתים – אנרגיות של כדור הארץ ומבני פולחן קדומים

תכונתה ראשונה של האלוהות הנשית הוא הקשר לאנרגיות של כדור הארץ, בתקופות קדומות, מהכלקוליתית ואחורה, ידעו אנשים להרגיש אנרגיה זו ולהתייחס אליה, והדרך שבה התייחסו היה על ידי בניית מעגלי אבנים והתקנת אבנים עומדות במקומות מסוימים. אם כדור הארץ הוא יצור חי, כדוגמת האלה הקדומה היוונית גאיה, הרי שעל גבי יצור חי זה יש מרידיאנים, קווי אנרגיה, וכמו שבאקופונקטורה מדקרים במקומות ספציפיים כדי לשחרר חסימות ולהעצים את הזרימה, כך הדיקור על גבי כדור הארץ נעשה על ידי אבנים עומדות. ואכן, במקדשים עתיקים אחד המוטיבים החשובים ביותר היה מוטיב האבנים העומדות.

המעגל הינו כלי של הוספה, איזון, חיבור. כשיש פצע בגוף עם גוף חודר, שמים בייגלה סביבו ואז חובשים, וזאת בכדי לקבע את הגוף הזר ולא ליצור עליו לחץ. המעגל מקבע דברים, מאפשר לעקוף אותם מצד אחד, ולהיות מקום של תמורה, מהצד השני. המעגל הוא מקום שבו נכנסת אנרגיה מחוץ לכדור הארץ לתוך הכדור, מקום שבו אנרגיה משתנה ומתווספת. לכן הקדמונים בנו מעגלי אבנים שכוונו אל נקודות מסוימות בשמים ומקומות בולטים על פני האדמה. המעגל הוא נקבי, מכיל, רחם, מעבד, ואילו האבן העומדת היא הזכרית, משנה, חודרת, משחררת.

אבנים עומדות ומעגלים היו מבני הפולחן החשובים ביותר בימי קדם, בנוסף להם היו צלמים (פסלים), אשרות (עמודי עץ), וכן קוביות מרובעות שביטאו את נוכחות האל או האלה.

לפי מירצ’ה אליאדה, המגליתים הם החידה הגדולה ביותר של הפרהיסטוריה, ואולי קשורים לפולחן המתים והשאיפה לחיי נצח. האבן היא סמל למשהו קבוע שנשאר, ולכן רק טבעי שהיא תתקשר לכוכבים שגם הם קבועים בשמיים, וניתן למצוא את מיקומם לפי חישובים מתמטיים. תרבות המגליתים מופיעה בכל החלק המערבי של אירופה, מאירלנד, דנמרק ושבדיה, דרך אנגליה, חלקים גדולים מצרפת, ספרד ופורטוגל, אך יש הופעות שלה גם במרכז אירופה. המגליתים הראשונים מתוארכים לפני ששת אלפים שנה, כמו זה שבווילס ליד קרדיף, אך יש בסיס לסברה שחלקם קדום הרבה יותר. גם בחלקים אחרים של העולם מופיעים מגליתים, החל מישראל והמשך בטורקיה, ארצות הקווקז, ועוד. מגליתים מרשימים ביותר נמצאו בעבר הירדן (האתר הגדול ביותר נמצא ליד מדבא).

בעבר רווחה התיאוריה שתרבות המגליתים התחילה במזרח התיכון ומשם התפשטה לאירופה, אבל הממצאים הארכיאולוגים מראים שהמגליתים, בחלקים גדולים של אירופה, עתיקים יותר מאלו של המזרח התיכון, וייתכן שיש כאן חידוש מקומי מקורי.

לפי הארי סלמאן, המגליתים מופיעים באלף החמישי לפנה”ס בפורטוגל וספרד, ומגיעים לבריטניה ב-4200 לפנה”ס. בשנת 3800 לפנה”ס נבנים חדרי קבורה מגליתיים בצפון גרמניה וסקנדינביה. הבנייה של המגליתים מתכוונת להופעות אסטרונומיות של שמש ירח וכוכבים ומראה את הקשר של הבונים שלהם לבית הספר הצפוני של אטלנטיס, שהחל התבסס בקרב אוכלוסיות של ציידים דייגים ולהשתנות עקב הגעת החקלאות לאזור. אלא שהממצאים מהבלקן משנים תמונה זו.

לפי אליאדה, המגליתים נחלקים לשלושה סוגים: הראשון הוא אבנים עומדות שלעתים נקראות מנהירים, שהגבוהות ביותר ביניהן מגיעות למשקלים עצומים ולגבהים של כמה מטרים. הסוג השני הוא מעגל של אבנים, והסוג השלישי הוא דולמן, מעין שער של שתי אבנים עומדות סמוכות זו לזו ועליו גג מאבן שטוחה ענקית, שהגדולה ביותר מגיעה לאורך של עשרים מטר על שלושה מטרים, ושוקלת מאות טונות. בעבר חלק גדול מהדולמנים היה מכוסה בעפר, ולעתים הוסיפו לדולמן מסדרון כניסה, ועל ידי כך יצרו מעין חדר רחם, מתחברים לפולחן האלוהות הנשית שקדם לתרבות המגליתים. כך התקבלו תלים ארוכים שנקראים long barrow, ובהם מסדרון אבנים בצורת חי”ת, המוביל לחדר פנימי.

תרבות המגליתים התקיימה מהתקופה הכלקוליתית[1], החל מהאלף החמישי והרביעי לפנה”ס. היא הופיעה במלוא הדרה גם באלף השלישי לפנה”ס, כשהיא מתפשטת בכל העולם, ובחלקים מסוימים שבו כמו אתיופיה או פולינזיה היא קיימת עד היום. שריד לכך קיים במצבות האבן המשמשות עד היום לקבורה. עם תחילת ההיסטוריה הקלאסית, ממלכות שומר ומצרים במזרח התיכון (אלף שלישי לפנה”ס), נעלמת תרבות המגליתים, והדגש עובר לבניינים, מקדשים, ואבנים מהוקצעות, במקום אבנים גולמיות או מעוצבות כחלק מהטבע.

נדמה שלמגליתים יש תפקיד כפול. הם חלק מהאדמה, ביטוי אולטימטיבי שלה – האלה הגדולה כגון סיבל נקשרה וסומלה על ידי סלעים – והם גם חלק מהשמיים, מכוונים כלפי גרמי השמיים, נופלים משמיים (מטאוריטים), או נזרקים מהרי געש, באופן שבוודאי שעורר רושם עז אצל הקדמונים.

אבל יש כאן עוד משהו. אנחנו מקבלים כמובן מאליו את התנאים השוררים כיום בכדור הארץ מבחינת אטמוספרה, מוליכות חשמלית, אנרגיות. לא בהכרח כך היו הדברים בימים עברו. מאוד ייתכן שבימי קדם הייתה אטמוספירה טעונה יותר, שונה בתפקודה. היום האטמוספירה היא מבודדת, ויש הרבה הפרעות באוויר, גלים אלקטרומגנטים, שידורים. זה לא מאפשר הופעה של מלאכים, השפעות, קדושה. אבל בעבר זה היה אחרת, הטבע זהר באור העל טבעי, העולמות היו קרובים יותר זה לזה, ובמקרה כזה היו לאבנים משמעות ותפקיד אחרים, האור הרוחני הופיע דרכן. זאת ועוד, מעגלי האבנים, המנהירים, מאופיינים במיקום הספציפי והמיוחד שלהם ביחס לכדור הארץ והכיוונים כלפי גרמי השמיים, וייתכן שהיוו מעין רשת חשמל כלל עולמית, שהטעינה את האנרגיות של הכדור, חיברה אותו ליקום, והביאה ברכה והשראה, במיוחד בהתייחס למערכת המשולשת של שמש, ירח, כדור הארץ. כמעט תמיד יש לאתרים המגליתיים כיוון שמשי, ואם מביאים בחשבון שהירח הוא שיקוף של השמש וגם באותו גודל כמוה מבחינת הפרספקטיבה שלנו (הם יוצרים את אותו העיגול בשמיים), אזי הם גם קשורים לירח, מה גם שתמיד ניתן למצוא התכווננות לזריחות השונות של הירח, וגם צורת המעגל משקפת שני גופי שמיים אלו.

לפי סלמאן, המגליתים נבנו לציין אירועים חשובים, להפוך אזורי אדמה לפוריים יותר בעזרת הטענה האנרגטית שלהם, לתקשר עם המתים, במיוחד במעגלי אבנים היכן שהקהילה נאספה. האור העובר דרך האבנים היה אמצעי למדיטציה על תכונות האור והרוחניות, והחדרים התת-קרקעיים אפשרו לאור להיכנס אליהם באופן מיוחד ולהפרות את האדמה. במגליתים התקיימו טקסי ריקוד ומוזיקה, שהדהדו את האבנים.

מגליתים במקדוניה

המגליתים הם תופעה כלל עולמית, שמופיעה במערב אירופה כסוג של תרבות החל מהאלף החמישי לפנה”ס.

בבלקן יש הרבה מאד מגליתים שחלקם קדומים ביותר, שרידים של מעגלי אבנים, דולמנים, אבנים עומדות, סלעים חצובים בצורת רחם נשית, סלעים חצובים בצורות אחרות, סיתות ועיצוב של סלעים טבעיים בראשי הרים, מגרעות ושקערוריות. האבנים הגדולות מככבות החל מהאלף הרביעי לפנה”ס ואולי גם קודם לכן. אתרים מדהימים כגון בגליקטש בבולגריה, או קוסב קמן במקדוניה, לא מוכרים כמעט לציבור הכללי בעולם, והם לא נופלים מסטונהנג’ באנגליה או ממעגלי האבנים של צרפת. במסגרת מסלול בעקבות האלה נבקר בשניים מהחשובים שבהם הנמצאים בצפון מזרח מקדוניה.

קוקינו (Kokino)

הפרסום של האתר החל ב-2004 עת סוכנות החלל נאס”א הכירה בו כתצפית אסטרונומית עתיקה, אחת מארבע יחידות בעולם, בנוסף לסטונהנג’ באנגליה, אנגקור ואט בקמבודיה ואבו סימבל במצרים. ישנם כמובן עוד רבים אחרים ברחבי העולם, אך אלה הארבעה שנבחרו במסגרת מה שנקרא Sun Earth Connection Forum. בארץ כדאי להזכיר בהקשר זה את אתר גלגל רפאים, שנחקר על ידי יונתן מזרחי ואנטוני אבני בהקשר האסטרונומי שלו והתגלה כבעל תכונות דומות.

אתר קוקינו הוא פסגת הר כפולה, למעשה שלוחה של הר, ובה שני אתרים המכוונים זה אל זה במרחק כמה עשרות מטרים. באחד יש רחבת סלע עליה עוצבו או הונחו ארבעה כסאות ענק משיש, זה לצד זה, הצופים מזרחה, הדבר מזכיר במקצת את ארבעה הפסלים של האלים בלב מקדש אבו סימבל המוארים, כל אחד בתורו, בימים הארוכים בשנה. הכיסאות מכוונים כלפי הפסגה ממזרח שעליה סלעים בולטים וביניהם נישות ושקעים, שחלקם הורחב ונעשה באופן מלאכותי, בצורה שהשמש והירח זורחים דרכם בימים מסוימים בשנה, כמו היום הארוך ביותר. זה מעין כוונת של רובה המכוונת ליום מסוים, וברגע שהירח או השמש נראים דרך הכוונות אזי אפשר לקבוע במדויק את התאריך. לפי החוקרים הדבר היה חשוב לצורך העבודות החקלאיות, אך הם לא מביאים בחשבון את האמונה באנרגיות שמשתחררות לאדמה בימים מסוימים בלוח השנה, חיבורים ושערים שנפתחים בין כדור הארץ לבין היקום. הנישות החרוטות בסלע בפסגת הזריחות הן מעין שערים אנרגטיים, זהו מגלית ענק שנטען מכוח זריחת השמש והגופים השמימיים, צריך לזכור שמקדוניה העתיקה, זאת שלפני ההיסטוריה הידועה, היא ארץ השמש. ישנם מקומות בכדור הארץ הקשורים לשמש, וכאלו הקשורים לירח, ומקדוניה היא שער לאנרגיות הגבוהות של השמש, דבר זה בא לידי ביטוי בהיסטוריה הקלאסית בסמל של מקדוניה – שמש וַרגינה, שהפך להיות הסמל של אלכסנדר מוקדון.

האתר התגלה ב-2001 על ידי מנהלת המוזיאון בקומנובו (Kumanovo) השכנה, יוביקה סטנקובסקי (Jovica Stankovski), והוא חלק ממתחם גדול הרבה יותר. הוא נחפר והתגלו בו חפצי פולחן, כלים רבים ששמשו כנראה לנסך, אחד מהם בחריץ בסלע (לשם הוכנס בכוונה). הם מתוארכים החל מתחילת האלף השני לפנה”ס ועד המאה ה-7 לפנה”ס, כשרובם מתקופת הברונזה התיכונה, המאה ה-14 לפנה”ס.

קוסב קמן (Cocev Kamen)

קוסב קמן נקרא גם סטונהנג’ של הבלקן. זהו חצי מעגל אבנים העתיק בעולם, בן יותר מתשעת אלפים שנה, הנמצא בצפון מזרח מקדוניה, במקום שנקרא קוסב קמן. הוא מורכב מסלע מקודש שגודלו כגודל גבעה קטנה, ואבנים בולטות המפוזרות על הגבעות מסביב ומתייחסות לסלע לפי זמני השנה וכיוונים לכוכבים. במילים אחרות, זהו לא חצי מעגל קלאסי מסודר כמו סטונהנג’ (שמאוחר ממנו בארבעת אלפים שנה), אלא חצי מעגל ענק מפוזר ומבוזר הקשור לתוואי הקרקע ובו האבנים רחוקות אחת מהשנייה ומהמרכז.

אל הסלע שבמרכז מוליכה דרך תהלוכות שלידה מתחם פולחני. כנראה שבימים קדומים הסלע כולו היה מוקף בגדר ונשמר על ידי שומרים/כוהנים.

דרך התהלוכות מובילה מהשדות שמסביב אל הצד הצפוני של גבעת הסלע, שם יש במה מקודשת ובמרכזה עיגול המתייחס לאבנים הגדולות שהונחו על הגבעות שמסביב. בצד הבמה חצוב מקום ישיבה, ורק כשיושבים בו האבנים שבאופק מסתדרות לפי גרמי השמיים ונראות במלואן. לא רחוק משם יש גומחה לפסל ומזבח להקרבת מנחות.

בצד הדרומי של הסלע קומפלקס מרשים בן שלוש קומות, ומצדו מדרגות העולות לגובה חמישים מטר מעל הסביבה. בתחתיתו תיאטרון חצי עגול ובו שתי שורות מושבים והוא מכוון כלפי זריחת השמש. ממנו מוליכות המדרגות למרפסת חצובה, המחוברת למערה טבעית שהורחבה. ביום הארוך בשנה חודרת השמש באופן ניצב למרפסת זו.

במרפסת אקוסטיקה מיוחדת, נמצאו בה הרבה פסלים של האֵלה וסכינים מעוצבות עם גילופים שלה. ייתכן שהיה זה מקום להכין את הקורבנות להקרבה. מהמרפסת עולות המדרגות אל במת הפולחן, שם יש מזבחות קטנים שלפי החוקרים שימשו להקטרת והקרבת נסך מהצומח. הבמה היא בגודל מאה מטר מרובע וכל הסביבה נראית ממנה. בצד אחד שלה יש קיר סלע חצוב ובו מסגרת שכנראה בימים קדומים הכילה פסל של האלה. במקומות אחרים ליד הבמה חצובים צלבים בני אלפי שנה שמאוד מרגשים את החוקרים הנוצריים ממקדוניה שחקרו את המקום. מהבמה עולות מדרגות חצובות בקיר אל בריכת מים מעל המרפסת שהיו ממלאים אותה באופן ידני וששימשה כנראה למטרות פולחן.

בקוסב קמן נמצאו הרבה קמעות וכן דגמים מטרה קוטה של מקדשים פרימיטיביים. במקומות שונים יש קערות חצובות ומעין ספלים חצובים בסלע. לפי החוקרים, הפולחן במקום התחיל כבר לפני 8,000 – 9,000 שנה ונמשך עד לפני 3,000 שנה. חלק מהמגליתים – האבנים העומדות שמסביב – עוצבו בצורת סהר ירח, חלקם האחר פוסל בכל מיני צורות מסתוריות!

במקומות שונים על הסלע ניתן למצוא ציורים סלע עתיקים באוכרה אדומה, חלקם של ידיים, אדם בתנוחת תפילה וריקוד, צורות גיאומטריות, מהראשונים מסוגם בעולם[1]. לפי מחקרי מעבדה הם מהתקופה הכלקוליתית, לפני 6,000 שנה לפחות. לפי אחד מחוקרי ציורי הסלע החשובים בעולם, פול וורדיר, שעוסק בהיסטוריה אסטרונומית, המקום נועד לכבד את תהילתם של האלים הקשורים לזריחת השמש.

הקדמונים היו באים אל האתר והולכים אל המערה הראשונה, לשם היו מביאים כלי קרמיקה. הם היו שוברים את כלי הקרמיקה ומשאירים חלק מהשברים במקום וחלק לוקחים איתם, ועל ידי כך יוצרים קשר אנרגטי עם המקום הקדוש. אנו יודעים זאת מכיוון שנמצאו כלים שחלקם היו בקוסב קמן וחלקם בבתים של התיישבות בסביבה.

החוקרים משערים שבתקופות מאוחרות יותר זה היה מקום קדוש לאל דיוניסוס, ושהפולחן המשיך להתקיים באופן רציף מהפרהיסטוריה ועד לתקופה הרומית..

אתר קוסב קמן נמצא עשרים וחמישה קילומטרים מהעיירה קרטובו שבמזרח מקדוניה, או מרחק דומה מהעיר קומנובו (kumanovo).

קרטובו (Kratovo)

קרטובו היא עיירה מקדונית ששמרה על צביונה העתיקה ונמצאת במקום מעניין במיוחד, בתוך לוע הר געש עתיק, ומכאן שמה: קרטובו, מן המילה קרטר (crater באנגלית). כבר מהזמן העתיקה הייתה ידועה כעיירת כורים במקום עפרות ברזל רבות. כל האזור כולו היה אזור התיישבות מלפני אלפי שנה והוא מלא באתרים מגליתיים רבים. העיר נמצאת על מקום מפגש נחלים היוצרים קניונים צרים שחורצים אותה וחלקיה מחוברים על ידי גשרים מרהיבים עתיקים. בתוך העיירה ששמרה על המראה העתיק שלה ישנם שישה מגדלים מימי הביניים ששרדו. המגדלים שימשו להגנה והיו מחוברים ביניהם ברשת של מנהרות. בנוסף לכך, הבתים העתיקים בנויים בבניית בוץ ייחודית. בקיצור, סיבוב רגלי של שעה בסמטאות של קרטובו הוא חוויה מרנינה. אפשר לסיים אותה בביקור במדרחוב שבמרכז, לידו נמצא מרכז ציורי אבן עתיקים, מעין בית מוזיאון המנוהל על ידי סטפנגה, ששמח תמיד לארח ישראלים. בכניסה לקרטובו שני עצי אורן עתיקים בני שש מאות שנה, ענקיים, המשמשים כסמלה של העיר.

מגליתים בבולגריה

בגליק טש (Beglik Tash)

בגליק טש הינו אתר מגליתי עצום ליד הים, שנחשב למגלית העתיק ביותר באירופה ואחד המרשימים שבהם, אלא שחלק מהארכיאולוגים אומרים שהוא “רק” מן המאה ה-10 לפנה”ס. הוא מבוסס על סלעים טבעיים ענקיים שעוצבו וסותתו על ידי תרבות אלמונית, אולי התראקים.

האתר משתרע על פני אלפי מטרים מרובעים. בתחילתו יש מעין מיטת כלולות בין שני סלעים, או בפרשנות אחרת – מזבח, ובליבו מערה דמוית רחם מתחת לאחד הסלעים. בקצה המערה מזבח אבן שהשמש חודרת אליו רק פעם ביום בשעת הצהריים, וכך קרן השמש מפרה את “רחם האדמה”. המערה נוצרת על ידי סלע ענק של מאות טונות, הנשען על סלע האם בשני מקומות בלבד, יוצר מעין קשת – ווגינה נשית, שדרכה ניתן לראות סלע אחר בצורת פאלוס החודר אל החלל ומפרה אותו. במילים אחרות, יש כאן סמליות של חיבור הזכרי עם הנקבי, והמקום שימש כנראה לטקסים של נישואים מקודשים.

בלב המתחם ישנם חלקים שנועדו כנראה למתקדשים בלבד, כדוגמת המבוך ­– סידור של אבני ענק שצריך להיכנס ביניהן ואין לדעת לאן יובילו אותך, או שעון השמש – שורה של אבני ענק הנשענות זו על זו וכל אחת מהן מסמלת שעה, כאשר נופל עליהן צל ממנהיר (אבן עומדת) גדול שנמצא לידן.

האתר הוא גדול ויש בו הרבה אבני ענק עומדות, בסידור כללי של שני מעגלים. נשאלת השאלה, אם האבנים נמצאו שם באופן טבעי ורק עוצבו על ידי הקדמונים, או שהן סודרו באופן מלאכותי על ידי תרבות עם יכולות טובות משלנו, שיכלה להזיז אותן? ואם כך, הרי שהוא עתיק יותר ממה שחושבים?

לפי המדענים, האבנים הן טבעיות אמנם, אך חלקן עוצבו לפני אלפיים וחמש מאות עד שלושת אלפים שנים על ידי העם התראקי שישב באזור והתייחס למקום כמקודש.

אתר בגליקטש נמצא ליד העיירה Primorsko, לחופי הים השחור, במקום שבו הייתה אחוזת הציד של השליט הקומוניסטי ז’יבקוב, ולכן לא נודע לציבור עד 1991, זמן נפילת הקומוניזם. בתו של ז’יבקוב, לודמילה ז’יבקובה, הייתה מיסטיקנית ידועה ומראשי המאמינים והמחפשים קיום תרבויות עתיקות לא ידועות בבולגריה. אין לי ספק שהיא ידעה על קיום אתר זה, אבל ייתכן שבחרה מסיבה כלשהי להשאיר את עובדת קיומו בסוד.

מגליתים בהרי סקאר (Sakar) והסביבה

בין הרי רודופי המזרחיים והרי הסטרנדז’ה, על גבול טורקיה, ישנו גוש הרים נוסף, לא גבוה במיוחד (עד 800 מ’) שבו ניתן למצוא את הדולמנים המרשימים והחשובים בבולגריה, ואולי גם בבלקן כולו. נמצאו בו מעל חמש מאות דולמנים בעלי מבנה מיוחד, דמויי קבר, עם פתח עגול, החצוב בתוך אבן הגוללת את הכניסה. הדולמנים המפורסמים ביותר נמצאים ליד כפר שנקרא Hylabovo. לפי הארכיאולוגים גיל הדולמנים מאוחר יחסית, 100 לפנה”ס.

לא רחוק משם ישנה עיירה בשם Topolovgrad ולידה מקדש תראקי, בו ישנם יותר ממאה דיסקים כדוריים חצובים של אבן, המסמלים את השמש. זהו מקדש שמש קדום מיוחד בסוגו. המקום נקרא Paleocastro Religious Complex.

ליד הרי סקאר, בכפר Dolni Glavanak שליד נהר הארדה, נמצא מעגל האבנים עצמאי שהוא היחיד מסוגו בבולגריה, כדוגמת מעגלי האבנים של אנגליה וצרפת.

בלינטש (Belintash)

משמעות השם היא “סלע הידע” בטורקית. זהו סלע גדול בראש ההרים ועליו חריטות וחציבות של שקעים שנעשו לפני אלפי שנים, המשקפים כנראה קונסטלציות של כוכבים, מעין מצפה כוכבים עתיק. בלילות בהירים היו ממלאים את השקעים במים טהורים, בהם היו משתקפים/נלכדים הכוכבים שבשמיים. הרעיון של לכידת אנרגיות קוסמיות בכדור הארץ על ידי בניית כלי קיבול בעלי אותו התדר הוא עתיק מאד, ומופיע בפירמידות במצרים (פירמידות גיזה בנויות כמו הכוכבים בחגורת אוריון).

גם אם הכוכבים לא השתקפו בגומחות הסלע, הרי שיותר משלוש מאות הגומחות הקטנות, שצורתן צורת גביע, מסודרות בצורת מערכי הכוכבים של הדובה הקטנה, אוריון, מזל אריה, ועוד מערכות כוכבים שהיו להן משמעות עבור הקדמונים. האתר קשור לפסגת לוע הר געש סמוך בשם Karadjov, וישנם שני תומולוסים (גלי קבורה) בכניסה.

רחבת הסלע הגדולה, המתנשאת על סביבתה, היא בעלת תכונות אנרגטיות, בימי החורף הקרים נשאר הסלע נקי משלג בזמן שההרים שמסביב מכוסים, אורכו כמה מאות מטר וחלקו מעוצב באופן מלאכותי. אנשים מדווחים על תופעות על טבעיות, האגדות מספרות על מנחת של חייזרים, וקשר למבול המקראי.

המדענים, לעומת זאת, טוענים שזהו אתר תראקי מהמאה ה-5 לפנה”ס, הקשור לאל סבזיוס.

גרדישטה (Gradishte Thracian Sanctuary)

על אם הדרך הראשית מהרי רודופי (העיירה דוספט, Dospat) להרי פירין (Pirin), מייד בתחילת הירידה לכיוון העמק של נהר הנסטוס והעיר גוצה דלצב (Goce Delchev), נמצא אחד האתרים התראקיים החשובים והיפים ביותר, שהתקדש כבר באלף החמישי לפנה”ס, כלומר, לפני 7000 שנה. מדובר בשלוש פסגות גבהות סלעיות בגובה קרוב ל-800 מטר, הצופות אל נוף נפלא. הסלעים מסודרים בצורה שמזכירה כל מיני צורות חיים וגיאומטריה מקודשת (מזכיר את בגליקטש), ויש טוענים שעוצבו על ידי אדם או חייזרים. במשטחי הסלע יש גומחות וחריטות, ואפילו פרצוף ענק קדום.

האתר התגלה בשנות האלפיים על ידי פרופסור Todor Boyadzhiev, שראה פתח צר בסלע המעוצב בצורת שער, לו קרא “כור המצרף”. הסלע המפורסם ביותר נראה בצורת ראש אדם ונקרא על שם האל ‘טנגרה’. לפי דברי הפרופסור, לאחר מעבר כור המצרף צריך להחליט אם הולכים ימינה או שמאלה. רוב האובייקטים במקדש הפתוח מתגלים רק בזווית מסוימת ואור מסוים, וצריך זמן בכדי להתחבר לרוח של המקום. במרכז האתר נערכו טקסים (אולי נישואים מקודשים) על ידי תרבות אלה קדומה ולא ידועה שהתקיימה לפני בוא התראקים. אלא שאלה אימצו את המקום כשלהם, ולכן הוא נקרא על שמם.

[1] בארץ יש הרבה דולמנים, כמה אבנים עומדות, מעגלי אבנים כמו רוגום הירי, אך לא נמצא עדיין תל ארוך.

[1] הגישה אל הציורים קשה, הם נמצאים בגומחה בצד המערבי של הסלע, מומלץ להיעזר למציאתם במרכז לציורי סלע  קדומים בקרטובו הסמוכה, בהנהלת סטפנגה ובנו יאשין