רשת המגליתים של ישראל

ישראל היא ארץ שיש בה הרבה מאד מגליתים, מכל הסוגים והמינים. בתור ארץ שבה הופיעה לראשונה תרבות האלה והתחילה המהפכה החקלאית, היה זה אך טבעי שתתפתח תרבות של מגליתים. כשאנחנו קוראים בתנ"ך על מצבות ונתקלים במסורות לגבי סלעים קדושים, כגון סלע השתייה, צריך להבין שהמקור של הקדושה הוא במגליתים. השאלה היא למה המגליתים נבנו? מי בנה אותם? והאם יש מעין תכנית אב כללית שלפיה הם מוקמו, ומידות ותבניות קדושות שלפיהן הם נבנו?

אפשר לשאול את השאלות הללו לגבי המגליתים בכל העולם, והם אכן נשאלו במקומות אחרים וניסו לתת להם תשובות, כפי שתראו בהמשך, אלא שבישראל אין עדיין מבט על התופעה ובוודאי שאין הסכמה בין החוקרים לגבי הזמן, הסיבה ודרך הקמת המגליתים.

באופן כללי ניתן להגיד שהמגליתים נבנו בסוף זמן תרבות האלה (כלקוליתי), במקביל לבנייה של מגליתים דומים במקומות אחרים בעולם. הבנייה והשימוש בהם נמשך עם תחילת ההיסטוריה (ברונזה קדומה). פרייקמן מראה שהמגליתים קדומים ממה שחוקרים אחרים חושבים, ושהתפרוסת שלהם מקבילה לתפרושת הישוב בסוף זמן תרבות האלה, ולכן הוא מסיק שהתושבים של הכפרים בסוף זמן תרבות האלה בנו את המגליתים כחלק מהתפישה הדתית. לפי הבנתו המגליתים משקפים את הסביבה, "מבנה מגליתי נלמד כחלק ממערכת גדולה יותר של נוף שכולל בתוכו מרכיבים טבעיים וגם מרכיבים מעשי ידי אדם". אם אכן המגליתים משקפים את הנוף אזי הם יכולים לשקף גם את הגיאוגרפיה של הארץ, ואכן באופן כללי יש הרבה יותר מגליתים משני הצדדים של עמק הירדן, מאשר בגליל, למשל. תפוצה זו מתאימה לתיאוריות של פאול דוורו על כך שאתרים קדושים מגליתים הוקמו מעל קווי שבר גיאולוגים. אבל היא מתאימה גם לתיאוריות אלטרנטיביות הטוענות שיש קוי אנרגיה על פני כדור הארץ ושניתן להעצים אנרגיות של אדמה באמצעות המגליתים.

ברור שמי שהקים את המגליתים היו תושבים מקומיים, או אנשים שעלו לרגל למקומות הקדושים, אבל האם הייתה סוג של תכנית על? האם לדוגמא כוהנים ממקדש עין גדי עברו בכל רחבי הארץ כשמוטות מדידה בידיהם, והנחו את התושבים להקים כאן מבנה כזה וכאן מבנה אחר, מתוך הבנה והרגשה של אנרגיות האדמה, ורצון ליצור שדה אנרגטי תומך חיים שיביא שפע לתושבי הארץ?

זה נשמע מדע בדיוני. אבל זאת בדיוק הייתה המחשבה מאחורי הקמת מקדשי מצרים העתיקה. המצרים האמינו שהארץ היא מעין דמות אדם ענקית וזה התבטא באגדה על האל אוסיריס שגופתו בותרה וחלקיו פוזרו בכל רחבי הארץ, וכך במקום שהיה הרגל הקימו מקדש ליציבות, במקום שהיו כליות מקדש למוסר, במקום הלב מקדש לחיים לאחר המוות, וכן הלאה. זאת ועוד, מבחינה פילוסופית דתית מצרים נתפשה כביטוי וחיקוי של השמיים, ולכן המקדשים, פירמידות והאתרים הקדושים שבה מוקמו כך שישקפו את מפת השמיים. כל המקדשים נבנו לפי אותם מידות מקודשות שהתייחסו למידות של כדור הארץ. העבודה הונחתה על ידי הכוהנים, שלמדו במקום מרכזי אחד. המטרה הייתה ליצור בארץ מצרים שדה אנרגטי תומך חיים, וזה אכן מה שקרה. כאלף אלפיים שנה לפני תחילתה של מצרים הקימו אתרים מגליתים בישראל ובמקומות אחרים בעולם, וייתכן כי מקור התפישה המאגית המצרית לגבי מערך המקדשים והאנרגיות של האדמה מקורו בזמן הזה (תרבות האלה).

אם אכן הייתה מעין תכנית על ליצירת רשת של מגליתים, מסיבה כזו או אחרת, אפשר לגלות אותה על ידי בדיקת המידות של המגליתים והיחסים ביניהם. מחקרים על המגליתים באנגליה הראו שהם מתייחסים אחד לשני מבחינת כיוונים, מרחקים, המידות שבהם התשמשו לבנייה, וכמובן הצורות. בנוסף לכך המגליתים התייחסו לתוואים בולטים בנוף ולשמיים.

מעגל האבנים הגדול ביותר באנגליה הוא זה של אווברי (Avebury), מצפון לו, על קו צפון-דרום, נמצא מעגל האבנים והאתר המגליתי החשוב ביותר של צפון אנגליה שנקרא ארבור לואו (Arbor Low). מעגל האבנים השני בגודלו באנגליה הוא סטנטון דרו (Stanton Drew), ממזרח לו, על קו מזרח-מערב נמצא מעגל האבנים של סטונהנג', וכן הלאה. ניתן לראות שהאתרים מתייחסים אחד לשני מבחינת כיוונים בכדור הארץ, גם ממרחק.

האזור הקדוש ביותר בתקופה המגליתית באנגליה היה האי של אנגלסי (Angelsy) בצפון מערב ויילס. האתר הכי קדוש שבו היה מקדש ברין קל'י ד'י (Bryn Celli Ddu). אתר זה יוצר משולש פיתגוראי (משולש ישר זווית עם יחסים של 3-4-5 ( עם מעגלי האבנים של סטונהנג' וארבר לואו. ניתן לראות שהאתרים מתייחסים אחד לשני מבחינת המרחקים ביניהם והצורה הגיאומטרית.

אלכסנדר תום (Alexander Thom, 1894–1985( חקר מעל 600 אתרים מגליתים בבריטניה וגילה כי כולם בנויים לפי אותה מידה שלה הוא קרא "יארד מגליתי". כל המתחמים, המבנים והיחסים ביניהם, הם מספרים והכפלות הקשורות ליארד זה, שמידותיו 0.82 מטר (82 ס"מ). הוא טען שלבוני המגליתים ניתן מוט (ממקום הכוונה מרכזי) באורך 2.5 יארד מגליתי (2.05 מטר), שנקרא מוט המדידה המגליתי, והם הסתובבו עמו ברחבי בריטניה, והשתמשו בו למדידות בזמן בניית האתרים. המידה נקבעה לפי קוטר כדור הארץ: 2.5 מטר זה קרוב לחלק ה5.000.000 מהקוטר בקטבים (קצת יותר פחוס). מכאן הוא הסיק שהקדמונים תפשו את האדמה כאורגניזם שלם. לא רק שהבנייה של המגליתים יצרה רשת על פני כדור הארץ לפי קוו האנרגיה שבו, אלא שהם התייחסו גם למידות של כדור הארץ ועל ידי כך, בעזרת עיקרון הקולן (מאגיה סימפטטית), מצליחים להתחבר לאנרגיה שלו.

אפשר לראות מעין יד מכוונת במיקום, מידות והצורה של מערך האתרים המגליתים באנגליה. עובדה היא שחוזרים על אותם צורות בסיסיות (מעגל, אבן עומדת, רוגם, דולמן) בכל מקום. יכלו למשל להעמיד אבנים ענק בצורת משולש, ריבוע, שלל צורות אחרות ולא עשו זאת, במקום זאת בנו מעגלים, זה כאילו הייתה מעין דת עולמית והמגליתים הם ייצוג שלה, בדיוק כמו שכנסיות נבנות לפי אותם עקרונות בכל מקום.

פרייקמן מציין את פולחן האבות והתפתחות אמונה בחיים לאחר המוות, שימוש בטכניקות שמאניות  וחיפוש אחר מצבי תודעה משתנים, כסיבה שבגללה הוקמו המגליתים. הוא קושר את הקמתם לשינוי במנהגי קבורה ותפישות של העולם שמעבר. אלא שיש כנראה גם סיבות אחרות:

הקדמונים התייחסו אל האדמה כאל אורגניזם חי אחד, ולרוב גם בתור אלה – אימא אדמה, אם כך הדבר הרי שהפריסה של המגליתים היא לפי החלוקה של האיברים שלה, או החלקים האנרגטיים של הגוף האנושי. לדוגמא, אם הקדמונים האמינו בקיומם של שבע מרכזי אנרגיה – צ'קרות בגוף האדם והתייחסו לארץ ישראל כאל גוף אישה, הרי שנצפה למצוא שבע מקומות בארץ שיתייחסו לשבע הצ'קרות.

סיבה נוספת יכולה להיות הרצון להפוך את האדמה לשיקוף של השמיים, רפנגלוק הראה איך שכבר איש המערות רצה ליצור מחדש את השמיים בתוך גוף האדמה, וטען כי מהותו של האדם היא הקשר לכוכבים, שמרגע שהוא הדליק אש הוא חיפש את הבית שלו מחוץ לטבע. אם כך הדבר, הרי שמאד ייתכן כי מערכי המגליתים מייצגים מערכי כוכבים. והסידור הכללי מהווה שיקוף של השמיים על פני האדמה. מחקרים באתרים מגליתים ברחבי העולם מאשרים הבחנה זו. לדוגמא, מעגל אבנים של ה-Hurlers בקורנוול משקף את הכוכבים בחגורת אוריון.

בשנים האחרונות התפתח מדע שנקרא Landscape Archaeology המראה שאתרים עתיקים התייחסו לנוף בסביבה שלהם, ואפשר לראות זאת כמעט בכל מקום בישראל. אני טוען שייתכן שהייתה התייחסות על של כל האתרים למכלול הנוף, גיאוגרפיה המקודשת, התייחסות שנובעת מתפישת האדמה כיצור חי, והיא שולבה עם רצון לחקות את מערך הכוכבים בשמיים, שני הדברים לא סותרים זה את זה, מכיוון שהאדם נחשב כמשקף שמיים, מיקרוקומוס ומקרוקוסמוס.

ראו מאמר תעלומת המגליתים אנגליה וכללי

דולמנים בישראל

הארכיאולוגים מעריכים שיש בישראל קרוב ל6000 דולמנים, וזה אומר שבעבר היו הרבה יותר. הריכוז הכי גדול נמצא ברמת הגולן, אבל יש גם ריכוזים גדולים ברמת כורזים, מסביב לעמק החולה, וריכוזים קטנים יותר במקומות אחרים בגליל, כמו גם הופעה של דולמנים בודדים בכל רחבי הארץ, כולל השפלה, שומרון, הרי יהודה. אפשר גם לטעון שהרגמים בנגב הם סוג של דולמן.

הארכיאולוגים חלוקים לגבי התיארוך של הדולמנים, אבל רובם נוטים להגיד שהם מתקופת הברונזה התיכונה ולעיתים גם הקדומה (לפני 4000-5000 שנה), שהם נבנו כמבני קבורה על ידי שבטים נודדים, בזמן שבו הייתה נסיגה בעיור של ארץ ישראל, וכי אין להם קשר להופעת הדולמנים במקומות אחרים בעולם.

אלא שהשורה התחתונה היא שלא יודעים מי בנה אותם ואפשר להתווכח גם על התאריך. אמנם נמצאו בדולמנים שרידי קבורה, חפצים וקרמיקה מתקופת הברונזה התיכונה, כלומר לפני 4000 שנה, אבל ייתכן שזה שימוש משני במבני אבן שכבר עמדו במקומם. העובדות הם שכמה מהחללים של הדולמנים ובמיוחד הגדולים שבהם כמו זה שנמצא בקיבוץ שמיר, הם גדולים יותר מכפי שצריך עבור קבורה של אדם אחד, וגם לא נמצאו בהם קברים מובהקים, כלומר תרבות שידעה להזיז אבני ענק יש להניח שידעה גם לחצוב באבן ולסדר קברים שמתאימים לגוף של בן אדם.

החללים הגדולים מרמזים כי ייתכן שהדולמנים לא שימשו רק לקבורה, והיה מי שהציע שהם היו מקום שבו נערכו טקסי חניכה ומעבר לעולם שמעבר, זה לא סותר את העובדה שאנשים נקברו במקום, אלא שלעיתים שתי הפעולות הללו חיזקו זה את זה. העצמות של המתים הביאו איתם מאנה וקדושה לתהליך של החיים, ואנחנו יודעים מדולמנים שהתגלו בויילס בני יותר מ6000 שנה שהיו מוציאים את העצמות ובמיוחד את הגולגולות ממקומם ומעלים אותם על האבן הגדולה שבראש הדולמן בכדי שיקלטו אנרגיות שמש או כוכבים בזמנים מיוחדים בשנה. מאד ייתכן שלתוך החדרים שבדולמנים נכנסו אנשים בכדי לחוות חוויות שמאניות של מסעות אסטראליים, לאחר שאכלו צמחים משכרים, או טקסים הדומים לכך.

הדולמנים הם תופעה עולמית, שמופיעה לראשונה לפני 6000-7000 שנה במערב אירופה, בקווקז ובמזרח התיכון במקביל. לא סביר שבכל המקומות הללו קמו יום בהיר אחד אנשים ובאופן מופלא החליטו להקים את אותם סוגי מבנים, שלא הקימו כמותם לפני כן, וגם לא בתקופות מאוחרות יותר. ישנם מספר צורות טיפולוגיות של דולמנים החוזרות על עצמם במקומות שונים בעולם, לדוגמא, ישנם דולמנים עם פתח מרובע קטן החצוב באבן שטוחה שסוגרת על הצד שלהם, כמו פתח בקופסה, הם מופיעים בקווקז, בולגריה, וגם בירדן (ליד תל דמיה), ונשאלת השאלה איך ייתכן שאותה צורה שהיא לא רגילה (מזכירה במידה רבה סוג של בית) מופיעה באותו האופן בכל המקומות שהוזכרו לעיל ובאותו הזמן. זה כאילו מישהו (כוהנים, שמאנים) עבר ממקום למקום ולימד אנשים איך לבנות מבנים של מעבר, כפי שכיום כנסיות נבנות בכל העולם לפי אותה תבנית מתוך תפישה דתית.

אם אכן הייתה דת עולמית של מגליתים, והיא התחילה לפני 6000-7000 שנה כפי שהעדויות הארכיאולוגיות מראות, אז הדולמנים הם מהתקופה הזו. ולמרות זאת במאמר של פרופסור גונן שרון, שהוא מומחה גדול לדולמנים, נטען שהדולמנים מדרום לירמוך, בעבר הירדן, הם בני 5000 שנה ויותר, ואילו הדולמנים מצפון לירמוך, ברמת הגולן ועמק החולה, הם מלפני 4000 שנה. לא ברור מדוע בצד אחד של הנהר יש דולמנים בני 5000 שנה ובצד שני דולמנים בני 4000 שנה. זה לא "עושה שכל".

מיכאל פרייקמן, שעשה את עבודת הדוקטורט שלו על המגליתים בגולן (בהנחיית פרופסור יוסף גרפינקל) טוען שרוב הדולמנים הם מלפני 6000 שנה ויותר, לפי טענתו בחקר הדולמנים בדקו רק את הממצאים בתוך תאי הקבורה, אבל כשהוא חפר ובדק את הממצאים בתוך הרגמים עצמם ובהיקף שלהם, כולל בדיקות של משקעים, הוא גילה שהם מתקופת סוף זמן תרבות האלה (הכלקוליתית).

בחפירות שעשתה קלייר אפשטיין בישוב ראסם חארבוש (לא רחוק מרוג'ום הירי), התגלו דולמנים צמודים לבתים מתקופת תרבות האלה, אפשטיין הסיקה מכך שהדולמנים מאוחרים יותר מכיוון שהם נבנו על הבתים, ואילו פרייקמן חושב בדיוק ההיפך, לטענתו בתקופת תרבות האלה היו קוברים את המתים בסמוך או בתוך הבית, ויש הרבה מאד מקרים של דולמנים צמודים לבתים ברמת הגולן (יותר מ90) כך שזה לא יכול להיות מקרה, ומוכיח שהדולמנים והישובים הכלקוליתים (סוף זמן תרבות האלה) של הגולן נבנו באותו הזמן

זאת ועוד, אחד מהמקבצים הגדולים והמרשימים ביותר של דולמנים ענקיים נמצא בעבר הירדן, באתר שנקרא סטונהנג' של ירדן ליד מידבא Murayghat Hajr al Mansub ולפי חוקר אתר זה הבנייה שלהם מתוארכת לסוף זמן תרבות האלה (כלקוליתי)[1].

בישראל יש כמה שדות של דולמנים שהם נגישים יחסית, מרשימים, ומומלץ לבקר בהם, בסמוך לגמלא, בתוך הגן הלאומי, יש שדה דולמנים מרשים שחלקו מוסדר. ליד קיבוץ שמיר הותקן לאחרונה "שביל הדולמנים" המוביל אל הדולמן הגדול בארץ. מדובר בטומולוס בקוטר עשרים מטר הצופה על עמק החולה ממזרח, שבתוכו ארבעה חדרי קבורה, הגדול ביותר הוא דולמן קבור בגודל של חדר (ולא של קבר – ניתן לעמוד בתוכו), המכוסה באבן ענק גדולה במשקל 50 טון. על התקרה התגלו חרוטות בצורת מעין קלשון, הארכיאולוגים לא יודעים להסביר את המשמעות שלהם, אבל מי שמכיר אסטרונומיה יכול לזהות בצורה הזו את המסלול של הקפת הכוכב סיריוס A, שהוא הכוכב הבהיר בשמיים, על ידי בן זוגו הכוכב סיריוס B. הצורה הזו מופיעה בספר הנקרא המסתורין של סיריוס שכתב פרופסור רוברט טמפל Robert K. G. Temple בהקשר של בני שבט הדוגון שבמאלי אפריקה. לפי טענתו הידע האסטרונומי המתקדם שלהם מופיע בציורי הקיר, ומוכיח כי הם נחשפו למבקרים מהחלל החיצון שהגיעו ממערכת הכוכבים של סיריוס.

גם אם הטענות של טמפל הם "שטויות טהורות", כפי שחושבים רבים, וגם עם הציור על תקרת הדולמן בשמיר בכלל לא קשור לציורים של שבט הדוגון, הרי שזה לא בלתי סביר להניח שציורים על התקרה ייצגו תנועה של כוכבים בשמיים. בדולמן אחר ליד רוג'ום הירי ברמת הגולן מצאתי ציור של סולם על התקרה, שייתכן שהוא מייצג את הזמן (ראו בפרק על רוג'ום הירי). יש הטוענים שמערך הדולמנים המרחבי ייצג מערכים של כוכבים, והבנייה שלהם הייתה ניסיון ליצור מפה של שמיים על פני האדמה. בנוסף על כך לעיתים מופיעים על החלק העליון של סלע גג הדולמנים פערורים – שקערוריות (מצאתי כאלו אפילו ברוג'ום הירי), וייתכן שגם במקרה הזה יש כאן ייצוג של מערכות כוכבים.

לאחרונה התחילו להתגלות ציורי קיר נוספים בדולמנים שונים ברחבי הארץ, ליד בריכת המשושים יש דולמן גדול ובו ציורים של בעלי חיים ודגמים גיאומטריים על הקירות, בקיר הנמצא בצד אחד של החדר הפנימי יש הופעה של שש חיות עם קרניים, אולי יעלים או צבאים, בקיר הנמצא בצד האחר של החדר הפנימי צורות גיאומטריות של רשתות ריבועיות וייצוג חיה מקורננת אחת. הקרניים בתרבויות העתיקות נתפשו כייצוג של הירח, כפי שהסברתי בפרקים קודמים, ומכאן שהדולמן נועד למשוך אליו אנרגיה של ירח וכוכבים.

[1]   Savage, S.H. 2010. Jordan's Stonehenge: The Endangered Chalcolithic/Early Bronze Age Site at al-Murayghât—Hajr al-Mansûb. Near Eastern archaeology 73, 1, 32–46.

קראו מאמר על דולמנים בקווקז והתיאוריה של וולדמיר מגרה לגביהם

רוגום הירי – מעגל האבנים הגדול והעתיק בעולם

כולם מכירים את סטונהנג' ואווברי, אבל האם ידעתם שרוג'ום הירי ברמת הגולן נחשב למעגל האבנים הגדול והעתיק בעולם. מדובר בגלגל אבנים ענק שנמצא במרכז רמת הגולן, לא רחוק מגמלא. עד לפני כמה שנים סברו שהוא מתקופת הברונזה הקדומה, אבל היום מייחסים אותו לתקופת תרבות האלה. בימינו הפך המקום לאתר עלייה לרגל לתנועת "העידן החדש" ואנשיה מדווחים כי בעת השהייה בו הם חשים אנרגיות, מצליחים לבצע תקשורים ולקבל השראה. רוג'ום הירי נקרא גם "גלגל רפאים".

מידות האתר מרשימות: קוטרו של המעגל החיצוני הוא מאה וחמישים ושישה מטרים ואורכו קרוב לחמש־מאות מטרים. גובה הקירות החיצוניים מגיע לשני מטרים, אך בעבר הם היו גבוהים כפליים. יש בהם שני פתחים, אחד מהם כלפי צפון־מזרח, למקום זריחת השמש ביום הארוך בשנה (עם זאת, בפתח ניצבת ערמת אבנים שמונעת ממנה לזרוח ישירות כלפי מרכז המעגל). והאחר כלפי דרום־מזרח, מקום זריחת השמש ביום הקצר בשנה. בדיוק במזרח ישנן שתי אבנים גדולות מהשאר שביניהן השמש זורחת בימי השוויון – בסתיו ובאביב. פתח נוסף קטן יותר, שהוא מעין מעבר, נמצא בצד דרום מערב, בכיוון שקיעת השמש ביום הקצר בשנה.

בתוך הגלגל ישנם שלושה מעגלי אבנים שלמים ושני חצאי עיגול, לרוב הם בנויים מאבני גוויל אך לעתים נדמה שיש צורות של אבני גזית. במרכז המעגל נמצא תל אבנים גדול – רוג'ום שקוטרו יותר מעשרים מטרים והגיע בעבר לגובה שמונה מטרים, בתוכו יש חדר עם מסדרון גישה.

משקל האבנים במקום מגיע לארבעים אלף טונות, ומשערים שלהקמת הגלגל נדרשו 120.000 ימי עבודה נטו.

לפי מיכאל פרייקמן, לפני שהקימו את הרוג'ום, היה מדרום מערב לו מעגל אבנים קדום יותר בקוטר 100 מטר ובו 10.000 טון אבן, אבל הוא פורק לצורך הקמת הגלגל. כפי שהיה נהוג במקרים של מקדשים עתיקים. שימוש באבני בניין של מקדש קודם מלמד על המשכיות של מסורת דתית. פרייקמן טוען כי הייתה במקום פרדיגמה של טקסים וקדושה שעברה מדור לדור ושעדיין נדרש לפענחה. הוא בדק ומצא שבניגוד לסביבתו, האזור בטווח 400 מטר מהגלגל ריק מממצאים ארכיאולוגים. כאילו מישהו ניקה את השטח שהפך למעין טאבו.

עד לא מזמן חשבו שהגלגל הוקם בזמן תחילת ההיסטוריה (תקופת הברונזה) אלא שבכדי להקים את הגלגל, חייבים היו להיות לידו מחנות עובדים או כפרים עם מספר אנשים מספק שיוכלו לעשות את העבודה ולחזור כל יום לביתם. לפי פרייקמן הזמן היחיד המתאים לכך הוא סוף זמן תרבות האלה (התקופה הכלקוליתית), אז היו 50 ישובים ברדיוס של 5 ק"מ מהגלגל ובהם יותר מ2000 תושבים, ועוד מאות ישובים נוספים ברמת הגולן ועמק הירדן הסמוכים. ממצאים ארכיאולוגים ובדיקה של משקעים הוכיחה שהגלגל הוקם כבר באלף החמישי לפנה"ס, והיה מקום קדוש במשך אלפי שנה, מעין מרכז רוחני של הגולן.

פרייקמן ערך סקר של הסביבה של הרוג'ום בשנת 2006, והוא מצא שבמרחק 400 מטר מהגלגל יש כמה אתרים גדולים מסוף זמן תרבות האלה העוטפים את האתר בחצי עיגול מצד צפון ומזרח, באתרים הללו נמצאו בתים גדולים מסוג שלא מוכר בגולן באותה תקופה, עם חללים למלאכות ופעילויות, חצרות ומה שנראה כמו מחסנים, כפי שמופיע בכפרים החקלאיים הגדולים של תרבות האלה האחרים בארץ (ולא בדומה לכפרי הגולן הסמוכים).

בנוסף לישובים והבתים המקיפים את הגלגל ממרחק, יש במעגל ההתיישבות המקיף את הרוג'ום שדות של קברים מגליתים משני סוגים, סוג פשוט שהוא כנראה מזמן תחילת ההיסטוריה (תקופת הברונזה) ויש סוג מורכב יותר שהוא מסוף זמן תרבות האלה (התקופה הכלקוליתית), הדולמנים המורכבים מכוסים בגל אבנים – טומולוס והם מזכירים את התל המרכזי בגלגל בזעיר אנפין, פרייקמן טוען שגם התל המרכזי ברוג'ום הוא מסוף זמן תרבות האלה, וכי הוא חלק אורגני מהמבנה, הטומולוסים הסמוכים אליו מחקים אותו, ולא במקרה.

לפי פרייקמן מסביב לגלגל יש מעגל של התיישבות וכפרים ובאופק של הנוף נמצא מעגל נוסף של אתרים שהגלגל מתייחס אליהם (כגון הר פארס). המעגל הראשון הוא טאבו, כמו האש, ומסוכן היה כנראה להיכנס אליו, והוא היה בטווח של 400 מטר מהגלגל, המעגל השני הוא מעגל החיים שבו היו ישובים גדולים עם בתים מסוג אחר והרבה דולמנים וטומולוסים שסימלו את הארץ של המתים. כל אלו היו בטווח מספיק בטוח המאפשר חיים (וחיים לאחר המוות). המעגל השלישי הוא זה שבו רואים את הגלגל מרחוק, כמו האש שמרחוק היא הופכת להיות אור. לפי פרייקמן הפתחים שבגלגל מכוונים אל נקודות בולטות בנוף, ולא רק אל הזריחה והשקיעה של השמש: הפתח הצפון מזרחי מכוון כלפי תל פרס, והפתח הדרום מזרחי כלפי תל סאקי, אלו המקומות הגבוהים הסמוכים, והם היו כנראה מקום שבו היו שערים לעולם שמעבר, רוחות האבות, וייתכן שהיו מגליתים על ראשם. החלוקה של פרייקמן לשלושה מעגלים קשורה לשימוש שלו בתיאוריות Landscape Archaeology , אבל היא מתאימה גם לתיאורים של רפנגלוק על המחוזות השונים שמסביב לאש הקדושה.

פרייקמן חושב שהטומולוס עם החדר במרכז הגלגל שימש לטקסי מעבר שמאנים, התקשרות עם רוחות המתים, וכי היה בעבר פתח קטן נוסף מעל לכניסה לחדר שהכניס אור פנימה בימים מסוימים בשנה, אור שהחייה את הדרמה הקוסמית של מוות ולידה מחדש. לפי דעתו בסוף תרבות האלה יש מהפכה דתית המדגישה את הקשר עם עולם המתים והאפשרות להגיע לחיי נצח, בעקבותיה התפתחה מערכת של אמונות וטקסים מורכבת שהפכה למרכז החיים הפרטיים והציבוריים[1], במסגרת זו צריך להבין את המאמץ שהושקע בהקמת רוג'ום הירי כמקום טקסי מעבר ותקשורת עם עולם המתים לחיים. הדבר התבטא בשינוי מנהגי הקבורה ברחבי הארץ, מתחילים לקבור במערות (או מבנים כגון טומולוסים ודולמנים) במקום מתחת לבתים[2]. זה לא סותר את השימושים האחרים של הרוג'ום במצפה אסטרונומי ולוח שנה, שמכיוון מחזור השנה והצמחים נרתם לטובת אמונה בגאולה ותחייה, כפי שמתאר אליאדה.

יונתן מזרחי מאוניברסיטת תל־אביב ואנתוני אבני מאוניברסיטת קולגייט בניו־יורק בדקו את האוריינטציות השמיימיות והארציות של הגלגל וגילו כי הר חרמון ניצב בדיוק מצפון למרכז המעגל והר תבור נמצא בכיוון שקיעת השמש ביום הארוך בשנה. אלו הם שני ההרים המקודשים ביותר לקדמונים בצפון הארץ, והם מופיעים יחדיו בתנ"ך וידועים לאורך הדורות כ"החרמון הגדול" ו"החרמון הקטן". מכאן שיש בגלגל אוריינטציות לנקודות בולטות בנוף.

אלא שנוסף על כך, הם מצאו שמבין שלושים ושישה קירות המחברים (לרוחב) בין העיגולים השונים של המעגל, עשרים ושתיים מכוונים כלפי זריחה או שקיעה של עשרים ושניים מהכוכבים הבהירים ביותר בשמים, מערכות כוכבים משמעותיות כגון אוריון או סיריוס. וזאת בנוסף לכיוון של הפתחים כלפי זריחת ושקיעת השמש ביום הארוך, היום הקצר ויום השוויון. ומכאן שהגלגל היה מעין מצפה כוכבים משוכלל, ולוח של העבודות החקלאיות של השנה (עיקר הגשם והעבודה החקלאית בישראל נעשה בין היום הקצר בשנה והיום הארוך).

מזרחי ואבני חקרו ומצאו כי לבוני האתר הייתה יחידת מדידה אחידה, וכנראה גם מקודשת, שאורכה ארבעה מטרים ושבעים סנטימטרים, וכל המידות מתייחסות אליה, בדומה ליארד המגליתי של האתרים מזמן תרבות האלה באנגליה. מה משמעותה של מידה זו לא ברור.

השניים טענו (בניגוד לפרייקמן) שהטומולוס הענק במרכז הגלגל נבנה בתקופה מאוחרת יותר. הבדיקות שלהם הראו שבתוכו נמצאת צורת פירמידה המורכבת מאבני בזלת גדולות, שלא ברור למה שימשה. המעגלים נמדדו מהמרכז ולא אחד ביחס לשני, אולם מרכז זה לא היה היכן שחדר הקבורה ניצב כיום אלא ארבעה מטרים מדרום לו, והדבר מלמד לפי דעתם שהמעגלים נבנו ראשונים, ורק לאחר מכן הוקם הטומולוס הגדול ובו חדר הקבורה.

האירוע המרכזי של האתר היה כניסת אור השמש דרך הפתח הצפוני־מזרחי ביום הארוך בשנה ושקיעתה על הר תבור. אי לכך, מזרחי ואבני הציעו כי במקום נערכו טקסי הנישואים המקודשים שנועדו להבטיח את פריון האדמה, האדם והחיה. הם טענו שגלגל רפאים שימש לוח שנה חקלאי שבישר על בוא הגשם והפסקתו ועל תחילת החמסינים, אולם לא נדרש מבנה כה גדול למטרה זו, ויש לכך אינדיקציות אחרות כמו פריחה של פרחים.

לפי דעתי החוקרים פספסו בנושא הקשר בין רוג'ום הירי להר חרמון. לפי מיכאל רפנגלוק כוכב הצפון ייצג את ציר העולם, הסנכרון של הר חרמון הנמצא בדיוק מצפון לרוג'ום עם כוכב הצפון מתחזק על ידי הימצאותם של כמה מפסגות הרי הגעש של הגולן על ציר זה, למעשה הפסגות הגבוהות והמרשימות ביותר של הר אביטל, בנטל, הר החרמונית ואפילו הר וורדה. זהו ציר שסביבו סבבו מערכות הכוכבים של השמיים שמופיעות בקירות המחברים של גלגל הרפאים, ועל ידי ההתייחסות לכוכב הצפון והחרמון הגלגל למעשה מהדהד את תנועת הכוכבים שבשמיים, מסיבה זו יש יותר קירות מחברים בצד המזרח, כי זהו כיוון זריחת הכוכבים, ומסיבה זו כנראה חצאי העיגולים הפנימיים במעגל פתוחים כלפי דרום. זהו נושא שאותו צריך לבדוק יותר לעומק, אבל אין ספק שהעובדה שההר הכי גבוה ובולט בישראל נמצא בצפון המדויק של גלגל רפאים צריכה להיות משמעות גדולה.

ניתן להגיע לרוג'ום הירי בהליכה קצרה של חצי שעה מהכביש הראשי של הגולן, בדרך עפר היוצאת מזרחה קצת לפני הפנייה לשמורת הטבע של גמלא, אפשרות אחרת היא ללכת בשביל הגולן מחניון דליות. לצורך הגעה צריך להצטייד במפה ולהתייעץ עם מישהו שמכיר את הדרך.

מסביב לגלגל יש הרבה מאד טומולוסים, דולמנים, שרידי ישובים מהתקופה הכלקוליתית כגון ראסם חרבוש שעליהם כתבתי בפרק על ישובים חדשים בגולן. כ1500-2000 מטר מדרום לגלגל, באזור חרבת אל רמלית, יש ריכוז דולמנים וטומולוסים מרשים. זהו שדה קבורה ענק שמורכב מרוגמים גדולים, דולמנים ותלי אבנים, המרוכזים בחצי קשת מסביב לאזור כינוס שטוח ונמוך. בחלק מהרוגמים ותלי האבנים נחשפו חדרים הנמצאים בתוכם, מעין דולמנים מאורכים, ובאחד שנכנסתי לתוכו גיליתי ציורים על התקרה של סולם.

[1] זה יכול להסביר את החשיבות של החיים לאחר המוות בתרבות הראשונה בעולם שהופיעה לאחר תקופה זו בארץ הסמוכה מצרים

[2] גלגל רפאים נחקר באופן יסודי על ידי חוקרים מאוניברסיטאות תל־אביב וירושלים.

החשיבות של העיגול

מבחינה גיאומטרית העיגול מסמל שלמות, את האחד, אין לו התחלה ואין לו סוף. השמש עגולה, הירח עגול, השמים עגולים, כדור הארץ עגול, החיים הם עגולים. הכל חוזר למקום שממנו הוא בא, והרוח שלנו, שבאה מאלוהים, שואפת לחזור אליו. האדם נפל מגן העדן והוא שואף לשוב אליו, זהו מיתוס השיבה הנצחית שעליו כתב אליאדה בספרו. גם בגופנו ישנם עיגולים – הגולגולת עגולה, האישונים עגולים. לפי הקבלה, הנהגת העיגולים היא עץ החיים והנהגת הישר היא עץ הדעת – טוב ורע.[14]

המונח ציר העולם axis mundi מניח את קיומו של גלגל – עיגול – מסביב לו. אחד המאפיינים של הקדושה הוא העיגול או המעגל,[15] אם במובן הפיזי והם במובנים אחרים: הזמן מתנהל במחזורים עגולים של ארבע עונות; למעשה, כל המחזורים בטבע, כמו זה של הגשם, הם עגולים. העיגול הוא גם מחזור וגם האחדות שמאחורי עולם התופעות, ולכן הוא יופיע במקומות קדושים ויעזור בעירור תחושת הקדושה. ברבים מהמקומות קדושים ממלא העיגול תפקיד מרכזי. זוהי מהותו של האתר העתיק ביותר, גלגל רפאים,

העיגול וזריחת השמש.
בקבלה מדברים על שני סוגים של הנהגה בעולמנו: הנהגת העיגול, שהיא הנהגת העולמות העליונים ומופיעה גם בטבע, והנהגת הקו הישר, שהיא ההנהגה של עולמנו ומחלקת, לכן, את העולם לטוב ורע.
המיתוס הקבלי אומר שבכדי שהעולם ייווצר, אלוהים היה צריך לצמצם את עצמו, לכסות עצמו, להעלים חלק מהאינסופיות שלו. החלל שהתהווה בצמצום הוא חלל עגול, נטול ממדים. הצורה העגולה היא צורה שאין לה ראשית ואין לה אחרית, אין לה התחלה ואין לה סוף. בחלל העגול אין למעלה ואין למטה, אין ימין ואין שמאל, ולכן, בכדי שאותו חלל עגול ראשוני יוכל להתחיל ולהתחלק וליצור את העולמות שעתידים להתהוות בקרבו, בכדי שיוכל להכיל את הנהגת הישר, צריכים היו להיקבע בו קודם כל הממדים, ואלה נקבעו ונגלו עם חדירתה של קרן אור ראשונה מתוך העצמות האלוהית.
חדירת קרן האור הראשונה לתוך החלל העגול מדמה את חדירת הזרע אל תוך הביצית, את מיזוג הזכרי והנקבי, שמחולל את פלא הבריאה והיצירה.
הרבה מהמבנים המגאליתים המקודשים בעולם, ובמיוחד מעגלי האבנים, בנויים כך שקרן שמש ראשונה, ביום מיוחד של השנה, היום הקצר ביותר או הארוך ביותר, או יום אחר, תחדור לתוכם בנקודה שהיא שער למעגל, או נקודת מפתח אחרת מבחינת המבנה. כל המבנה בנוי כך שהוא מכוון אל נקודות זריחת השמש בימים מיוחדים בשנה, כך לגבי סטונהג באנגליה, וכך גם לגבי רוגום הירי ברמת הגולן. מהות המבנה היא עיגול שלתוכו חודר קו ישר.

עוד על קוו עגול וקוו ישר.

קווים עגולים אנחנו מוצאים בטבע בעיגול השמש, הירח, בקשת, בכיפת השמיים. בכל מה שקשור למעלה, מסלולי הכוכבים…וגם בהתכוונות הארצית כלפי השמיים: עיגולי העיניים, עיגולי הפרחים, צורות עגולות של אבנים, וכו'….קווים ישרים אנחנו מוצאים בהשלכה של גופי השמיים: בקרן השמש, בהיטלי הצל… וגם בהתכוונות הארצית כלפי השלכת גופי השמיים: גדילת הדשא וגזעים של עצים, שבירת אבנים, מפל מים, צורת הגפיים שלנו, שנועדו להשיג בשבילנו דברים….
הצורה שהולכת עם הנשי היא עגול, צורה זו באה לידי ביטוי בגוף הנשי, ואף בכתב היד (באופן כללי, כתב יד עגול יותר, המסמל בגרפולוגיה יותר ארציות ורגש). הצורה שהולכת עם הגברי היא קו ישר, צורה שבאה לידי ביטוי בגוף הגבר, וגם במקרה זה אפילו בכתב היד (באופן כללי כתב יותר זוויתי, המסמל בגרפולוגיה גישה יותר מנטלית).

בשרידים המגליתים של ישראל אנו מוצאים הן את הקו הישר והן את העיגול: הקו הישר הארוך ביותר התגלה בנגב ונקרא קו K, זהו קו ישר באורך של יותר מ4 קילומטר! המכוון כלפי היום הארוך ביותר בשנה, מדובר על קיר נמוך שחוצה הרים וגבעות…העיגול המרשים ביותר שהתגלה בארץ הוא רוגום הירי ברמת הגולן, מעגל אבנים בקוטר 150 מטר! שלצורך בניינו נאספו יותר מ60 אלף טון! אבני בזלת.

הסינים נתנו לשתי הצורות הבסיסיות הללו שמות: יין ויאנג. אלו שני הכוחות שלפיהם העולם עובד: יין הוא נקבי שחור, עגול ומקבל, יאנג זכרי, בהיר, ישר ונותן. הסינים פיתחו מדע שנקרא "פנג שואי" שמתייחס לאנרגיות של האדמה, לאנרגיה הם קראו "צ'י". הם האמינו שבאדמה ישנם זרמים של צ'י הנקראים "דרכי הדרקון", ניתן להעצים אותם ולהשפיע עליהם על ידי בנייה של מבנים מסוימים בנקודות מסוימות של הזרימה. (האנלוגיה היא למרידיאנים בגוף האנושי שניתן להשפיע עליהם על ידי דיקור).

מעגלי אבנים בישראל

ההיגיון אומר שאם יש מעגל אבנים אחד בישראל (רוג'ום הירי), יש גם מעגלי אבנים נוספים, כפי שקיים בבריטניה. במיוחד אם מקבלים את ההנחה שהמעגל מבטא אמונה. ואכן, נמצאו עדויות ושרידים למעגלי אבנים נוספים בישראל. לפי פרייקמן בגולן יש שני מבנים דומים לרוג'ום הירי מאותה תקופה. האחד הוא חרבת בטיחה, "אתר מגליתי גדול אשר נמצא על גדת נהר הירדן צפונית לבית ציידא. האתר מורכב משלושה קירות קונצנטריים מעגליים, במרכז המתחם נמצא רוגם אבנים גדול מתחתיו נמצא תא הקבורה" קוטר העיגול החיצוני הוא 56 מטר, ויש בו פתח הפונה (בדומה לרוג'ום הירי) כלפי ההר הבולט בסביבה, והוא מוח אבו אל לוז, פסגה שעל ראשה יש כמה דולמנים.

אתר נוסף נתגלה לאחרונה במהלך סקר הגולן וקיבל את השם מעורר ההשראה – אתר 133. הוא נמצא 11.5 ק"מ מזרחה מקצרין, וכמה ק"מ מצפון לצומת המפלים על גבעה הצופה לערוץ נחל הזוויתן. לפי פרייקמן האתר "מורכב מתא מרכזי ומסביבו קירות מעגליים קונצנטריים. קוטרו של המעגל החיצוני מגיע לכ-52 מטר. פרייקמן מבחין שכל שלושת האתרים בגולן ממוקמים ליד מים, והמעגל החיצוני שלהם הוא כפולות של מספר הקרוב ל50 מטר.

בנוסף למבנים אלו בגבעה מעל קיבוץ פרוד נמצא גל אבנים בצורת חצי עיגול ענק שנקרא גל יתרו (ראו בהמשך), ומתחת לכנרת ישנו גל אבנים ענק בצורת חרוט (ראו בהמשך). מעגל אבנים קטן יותר נמצא גם כן מתחת למים, אלא שאלו מי הים התיכון, מדובר על מעגל קטן מלפני 8000 שנה שהתגלה ביישוב עתלית ים שעליו הרחבנו קודם לכן. עדויות של נוסעים לישראל במאה ה19 מגלות על דבר קיומו של מעגל אבנים מתחת לפסגה של המוחרקה (קרן הכרמל), אלא שאז הוא נהרס ונעלם, כך לפי מאמרו המעניין של האב אלי פרידמן, בו הוא מציע שהמעגל היה מהתקופה הכלקותיתית (סוף זמן תרבות האלה). באתר Murayghat Hajr al Mansub ליד מדבא בעבר הירדן התגלו שרידים של מעגלי אבנים נוספים מזמן זה.

אחת התגליות של השנים האחרונות הייתה גילויים של אלפי (זאת לא טעות – אלפים) מעגלי אבנים במזרח ירדן, באזור נאת המדבר של אזרק ((Azraq, קוטר המעגלים הוא כ25-75 מטר והם מופיעים בעיקר באזורי בזלת ובצורות שונות. הדבר המפתיע במעגלי אבנים אלו הוא שניתן להבחין בהם רק מהאוויר, וכשנמצאים על פני הקרקע קשה אי אפשר לראות אותם. לרוב אלו עיגולים עם חישורים שנוצרו מערום אבנים וחישוף שטח, אבל כאמור אי אפשר להבין בריכוזי האבנים מפני הקרקע אלא רק מהאוויר.

ירדן ממשיכה לספק הפתעות. גילה הארכיאולוג האוסטרלי David Kennedy שהתמחה בארכיאולוגיה הנעזרת בצילומי אוויר, גילה שמונה מעגלים ענקיים מחומות נמוכות בקוטר של 250 – 500 מטר! המתפרשים מרמות מואב ונחל זרד במרכז ירדן ועד לירידה מהרי אדום אל אזור המדבר של ואדי ראם בראס א נקב. המעגלים מופיעים בכל תוואי השטח, וחלקם מדויקים מבחינה גיאומטרית. מספר מעגלי ענק נוספים התגלו גם במזרח ירדן ואפילו באזור חומס בסוריה.

בשנות ה20 של המאה ה20 גילו טייסים שטסו מעל מדבר נסקה בצפון פרו צורות מסתוריות על הגבעות שניתן להבחין בהם רק מהאוויר, אלפי קווים, צורות גיאומטריות, דמויות בעלי חיים, מעין משטחי נחיתה ועוד שמגיעים לגדלים של עד 270 מטר ומתוארכים מלפני אלפי שנה, השם שניתן לצורות הללו היה גיאוגליפים – כלומר סמל גדול על האדמה שהוא ממקור מלאכותי. קווי הנסקה הפכו לאטרקציה עולמית ומשמשים לטענות של חוקרים כגון אריך פון דניקן (מרכבות האלים) שבתקופות עתיקות ביקרו בכדור הארץ עב"מים, כלומר כלי טיס מאוישים, מכיוון שלצורות יש משמעות רק אם רואים אותם מלמעלה. והנה מתברר שבאזור שלנו יש גיאוגלפים בכמות, גודל, ועניין לא פחות מקווי הנסקה, והם אף עתיקים יותר.

יותר ויותר מתברר שמעגלי אבנים בפרט ומגליתים בכלל הם תופעה כלל עולמית, נמצא אותם באנגליה, צרפת, ספרד, אירלנד, סקוטלנד, ואפילו ארמניה, הקווקז והבלקן. אלא שאת סטונהנג' התחילו לבנות רק ב3200 לפנה"ס ולהביא את האבנים הראשונות אלף שנה אחר כך ב2200 לפנה"ס. בעוד שמעגלי האבנים בארץ (כדוגמת רוג'ום הירי) הם קדומים הרבה יותר ומרתקים לא פחות.

קראו מאמר מגליתים בבלקן

הערות ומקורות

Mke Freikman, "A Near Eastern Megalithic Monument in Context", eTopoi: Journal for Ancient Studies, Special Volume 3 (2012),

Aveni and Mizrachi, "The Geometry and Astronomy of Rujm el-Hiri",

לפי הקבלה, בבריאת העולם נוצרו שתי בחינות של הנהגה: הנהגת העיגולים והנהגת היושר. "הנהגת העגולים עניינה הנהגה כללית, שבה הכל מתנהל בשוויון. דוגמה לכך היא הנהגת הטבע. לעומתה, הנהגת היושר עניינה הנהגת הפרטים, שהיא הנהגת השכר והעונש של העולם הזה. הנהגת התורה כיום הינה הנהגת היושר, בעוד שהנהגת העולם לעתיד לבוא תהיה הנהגת העיגולים. אולם ישנם מצבים שבהם מתגלה הנהגת העגולים אף בעולם הזה": מנחם מקובר, אורו של מקדש: עולם המחשבה של המקדש, כרך 1, ירושלים: מכון המקדש, תשס"ג, עמ' 23. ראו גם שרון שתיל, האר"י: סיפורה והגותה של מהפכת הקבלה בצפת, תל-אביב: משכל, תשס"ח, עמ' 30.