מעלה צביה ישוב בדרך האימן.

כותב מאמר זה חי 18 שנה במעלה צביה והיה חבר פעיל באגודת האימן במשך 15 שנה.
קראו את הספר: "חיפוש אחר האמת – מסע באימן" – הסיפור המלא של אגודת האימן ומעלה צביה

מעלה צביה הוא יישוב שהוקם ב1986 ברוח תנועת האימן, שרכשה באותה תקופה חסידים רבים בארץ. היישוב היה קיים עוד לפני כן, אך ננטש, וגרעין של שבע משפחות חלוציות עלה בו ביום למקום, במטרה להקים יישוב שיבטא באורחות החיים שבו את עקרונות האימן. כיום חיים במקום כ130 חברים.

הישוב ממקו על גבעה בצפון עמק סכנין, אזור שבעבר היה שטח אימונים מספר תשע. כבר בכביש הגישה למקום ניתן להבחין בשוני שבין יישוב זה ליישובים אחרים בסביבה. גגות הבתים אפורים, דבר המשתלב באופן יוצא מן הכלל בנוף, והבתים צבועים כולם בגווני וורוד, תכלת, או צהוב. לפי תורת האימן אלו הם צבעים המזמינים פיות טבע לבוא ולהתגורר בסביבות הבית. בתהליכי הבנייה של היישוב מקפידים לשמור על האקולוגיה, מעבירים פקעות מהאזורים שנועדו לבניה, משתדלים לשמור על הצמחייה הטבעית. הרבה מהבתים הם מעץ ובאופן כללי רובם צנועים.

בכניסה ליישוב שער צבוע בכל צבעי הקשת ובמרכזו סמל הפלייר דה לי, סמלם של מלכי צרפת, הצופים, וגם של היישוב. הפלייר דה לי מסמל את הרוח האנושית המכוונת אדם למטרתו, לגורלו, שהם מעבר לטוב ולרע, מעבר לעיקרון הדואליות השולט בחיים בדרך כלל. הפלייר דה לי הוא איחוד של שני ניגודים שמתוכם יוצא משהו שלישי, מעין דרך שלישית, אותו דבר שנקרא בסין – טאו וביפן – זן. שער היישוב נעול בדרך כלל מפני הגניבות באזור, אך המטייל העצמאי יוכל להיכנס באופן פרטי, ואילו קבוצות צריכות לתאם את הביקור (בתשלום) עם משרדי היישוב.

סיור במעלה צביה

מהכניסה מובילה הדרך אל ראש הגבעה במרכז היישוב, למרבה ההפתעה במקום יש אגם מלאכותי גדול, שבמרכזו אי מעץ ועליו פרגולה משושה. את האגם בנו אנשי מעלה צביה בשנות התשעים של המאה העשרים, לפי הנחיותיו של מייסד האימן העולמי המכונה לאו. הסיבה לבניית האגם הייתה להביא ליישוב אנרגיות של רכות המתקשרות למים, אנרגיות חיוניות לבריאות נפשית שלמה בארץ חמה וקשה כארץ ישראל. לאו, שנפטר לפני כעשר שנים והוא בן שבעים ושש, לימד שבכל דבר פיזי יש איכות אנרגטית, כך ששימוש בחומרים פיזיים מסוימים, בצבעים, מספרים וכיוונים, יכול ליצור השפעות אנרגטיות רצויות. הרבה ממה שרואים במעלה צביה נובע מתורתו של לאו.

ליד האגם נמצא בית צהוב גדול, זהו המרכז הקהילתי של היישוב ומקום ה"מקדש". במקום זה מתנהלים הפגישות של אגודת האימן, לאו לימד דרך של התפתחות אישית ופיתוח דת אישית שנעשית בפגישות הנחיה שמועברות כיום על ידי תלמידיו. בחלק התחתון של הבניין קולאז' גדול על כל הקירות שבו פסיפס מתולדות וחיי היישוב, בעבר ובהווה, וכן תמונות של כל אנשי הקהילה. לחלק זה תוכלו להיכנס רק במידה ותמצאו מקומי מסביר פנים, או תתאמו את הביקור מראש. האולם שבקומה השנייה מיועד רק לחברים.

ניתן להקיף את האגם מכל צדדיו. ליד הבית הצהוב יש מגרש חנייה בו תוכלו לחנות, וממנו תוכלו ללכת גם בשבילים המטפסים על הגבעה הצופה על היישוב, או בכבישים ושבילים מסביב לאגם ולתוך אזורי הבתים, הדרכים עוברות בין פינות חמד מסודרות בחורש הטבעי. מצדו השני של האגם ישנו אוהל קירגיזי שמשמש את קבוצת מספרי הסיפורים של מעלה צביה.

מהבית הצהוב יוצא שביל אחד, דרך גינות וורדים יפהפיות, לבניין לבן מרובע גדול הניצב בסמוך. על על הבניין ניתן לראות צורות גיאומטריות ותווים מוזיקליים. זהו מרכז המוזיקה שנבנה למטרות קהילתיות ותוכנן בעזרתו של לאו, ומכאן התווים שעל הקירות והצורות הגיאומטריות (לפי לאו צורות גיאומטריות מבטאות מוזיקה, כך גם לפי בתי ספר אזוטריים קדומים כגון זה של פיתגורס בסיציליה במאה השישית לפני הספירה). בבניין אולם גדול לפגישות והופעות, חדר הקלטה קטן, ספרייה וחדר ללימוד נגינה.

לא רחוק מבית המוזיקה, בהמשך השביל, נמצא בית גדול עם גג משופע ועליו מנורת אורות צבעונית. הבית צבוע כחול, דבר המעיד על כך שהוא שייך למערכת החינוך של מעלה צביה, הנקראת "תבנית החינוך המוזהב". בהשראתו של לאו נבנתה במעלה צביה מערכת חינוך בעלת מאפיינים ייחודיים משל עצמה, המלווה ילדים משלבי הגן ועד לכיתה תשיעית של בית ספר. המבנה עם שעון האורות הצבעוניים הוא מבנה הגן לפעוטים, מאחוריו מתחבא מבנה נמוך יותר שהוא מבנה גן החובה וצבוע גם הוא בכחול. הצבע הקשור לחינוך לפי האימן הוא כחול.

מעל גגות שני המבנים הללו, וגם כל שאר המבנים במעלה צביה. ישנם מקלות מחודדים קצרים מעץ, שנועדו להגן על הבית מפני השפעות ירחיות מזיקות, במיוחד בימי ירח מלא. שעון האורות נועד להזכיר את הזמן החולף, שיש לעשות איתו משהו מועיל. ליד הבניין בהצטלבות השבילים, ישנו שעון נוסף, שעון שמש, שמשמש לאותה מטרה.

למי צלצלו הפעמונים

ליד מבנה הגן מתנשאת קונסטרוקציית (שער) עץ גבוהה ועליה תלוי פעמון ענק, אחד הגדולים בארץ. פעמיים ביום, בבוקר ובערב, מצלצלים אנשי מעלה צביה בפעמון זה, בכדי לגרש רוחות רעות ואנרגיות שליליות מהישוב. לפי המדע האנרגטי של האימן תדרי הפעמון מפרקים אנרגיה סטטית באוויר שנחשבת לבעלת השפעה שלילית. מסביב לפעמון מעין גינת זן יפני, ובה חיצים המצביעים לארבע כיווני שמיים, בהצטלבות השבילים שליד הפעמון שלטים המראים את המרחקים למקומות נודעים בכדור הארץ כמו פקינג.

מבנה הפעמון, כמו גם מרכז המוזיקה וגני הילדים, נמצא בחלק הגבוה של הגבעה שעליה בנוי היישוב, וממנו וכלפי מזרח מתחילה השדרה הירוקה, השדרה המרכזית של היישוב, היא נקראת גם שדרת שבעת הצבעים וחמשת החושים. לאורכה יש בריכות ותעלות מים, מדשאות, צמחים ועצים מסוגים שונים שנשתלו לפי מדע האנרגיות של האימן.

לא רחוק מהפעמון נמצא בריכת מים קטנה בהצטלבות השבילים המרכזיים של היישוב. מארבעה צדדיה ארבעה סוגי צמחים שונים המסמלים את ארבעה היסודות. מדרום מערב עצי שזיף פיסרדי אדומים המסמלים את יסוד האש, מדרום מזרח עצי אלון המסמלים את יסוד האדמה, מצפון מזרח עץ ערבה המסמל את יסוד המים, ומצפון מערב עצי שדר, המסמלים את יסוד האוויר. לכל אחד מהיסודות הללו תכונות אנרגטיות שונות.

מהבריכה עצמה מתחילה תעלה הזורם לאורך כל השדרה הירוקה, אל גן מסתרי הקשת בתחתית השדרה. התעלה  זורמת לאורך השביל, בין צמחי תבלין ועצי נוי ופרי. באמצע השדרה הירוקה ישנו מקלט ולידו מרפסת גדולה הצופה אל הנוף של בקעת סכנין, זהו מקום טוב לשבת ולהירגע על ידי הצפייה בנוף והאזנה לפכפוך המים, ממול המרפסת נראית בריכה עגולה באמצע השביל, ומתחתיה מתחיל גן שנמשך כלפי הרחוב התחתון של היישוב. גן הבנוי לפי שבעת צבעי הקשת (בפריחה הצמחים).

ממגדל הפעמון ניתן להמשיך גם לצדו הצפוני של היישוב. השביל יקח אותנו ליד הגנים ומעבר לכביש את גן מיוחד הנקרא "גן המרקיזה". רחבת דשא אובאלי גדולה שמסביבה ארבע פרגולות לילדים. לא רחוק משם נמצא את פינת החי של מעלה צביה ומגרשי המשחקים. המשך השביל ייקח אותנו אל רחבת החניה המרכזית, שמצד אחד שלה יש את מבני המשרדים והמסחר, מצד שני מתחם בית הספר שבולט בבנייניו הצבועים כחול.

הקמת היישוב

בשנת 1983 החלה קבוצת אנשים בהנהגתו של אחד משני ראשי האימן בארץ לגבש חזון בנייתה של קהילה אנושית חדשה, שתוכל לשרת את האנשים החיים בה, את האימן ואת הבריאה. באימן לומדים על עולמות האנרגיה. החברים הבינו, שכול דבר אנרגטי צריך עוגן פיסי לעבור דרכו, וביקשו לעגן את המהויות, הידע ואת הניסיון שהצטבר בקרבם במהלך הלימוד באימן בקהילה כזו.

שבע המשפחות הראשונות, עלו להתיישבות בקרוונים של ישוב נח"ל נטוש שנקרא מעלה צביה ב-1.9.1986. לאחר שנה הצטרפו אליהן חמש עשרה משפחות נוספות, מנהיג האימן ליאו שביקר בישוב נתן לו את ברכתו, והניסיון להקים קהילה ברוח האימן, שתגשים את לימוד האימן בחיי היום יום, בד בבד עם חזון ואתוס הציונות, יצא לדרך.

בתחילה הישוב התנהל כמשפחה אחת גדולה, עם הרבה עזרה הדדית, גידול ילדים משותף וקשר של עבודה רוחנית ייעודית. הקהילה קראה לעצמה ה-gathering. המייסדים קיוו שתתנהל באופן פתוח, דמוקרטי, שווה, תוך הכללה של כולם ובצניעות. "זה מקום שבו ההיררכיה של האימן לא קיימת," אמרו עולם, "כולנו חלק מאותו הדבר, וכול אחד נחשף כפי שהוא באמת," ניגנו על נימי לבי, מזכירים לי את ימי ביחידה צבאית מובחרת. "החלטות מקבלים ביחד, ואם אחד מתנגד אז מתעכבים עד שפותרים את הבעיה." מעלה צביה הוצגה כאידיאל של שותפות ושוויון.

מעלה צביה הייתה ניסיון ליישם תורה רוחנית בחיי היומיום של ישוב קהילתי

לפי תפישת האימן לכול אדמה יש קרינה משלה, וזה משפיע על האנשים שגרים עליה. המשפט "האדם הוא תבנית נוף מולדתו" מקבל משמעות מאגית ואנרגטית, שבאה לידי ביטוי בתחומים המתחילים בבריאות, ומסתיימת באופן שראוי לנהל בו חיי קהילה. בשנת 1987 ביקר ליאו בישוב והדריך את האנשים לגבי הדגשים של החיים במקום, בהתבסס על קריאה שהוא עשה לאנרגיות האדמה. הוא טען (לדוגמא) שהקרינה של אדמת מעלה צביה עלולה לגרום בעיות שמיעה ועיכול וקושי לקום בבוקר, ומפני כך אנשים יצטרכו דרגות גבוהות יותר של עידוד ושל הערכה.

לפי הקריאה של ליאו אחת מהשפעות האדמה של מעלה צביה היא הצורך בהכרה. צבע האנרגיה הקורנת מהאדמה הוא אדום זהוב (ליאו אפיין אנרגיות על ידי צבעים), זה מוביל להפיכת אנשים לעקרוניים וחמים, אך גם נוטים להתרגז בקלות. לכן, הזהיר, על הקהילה למצוא דרכים לטפל במהירות בוויכוחים ובחילוקי דעות, לפני שהם יוצאים מכלל שליטה. לצערי הרב, עצה זו של ליאו מעולם לא יושמה בישוב כהלכה.

הדגש בחיים האישיים צריך להיות דת משפחה שמכוונת כלפי האדם עצמו, המשפחות הנוספות, האנשים האחרים, הישוב ומטרתו. הקהילה צריכה להיות מעין משפחה גדולה מבלי לפגוע בדתו האישית של אף אחד מבין חבריה. לכן, ראוי לשאול שאלות בסדר הבא: ראשית, מה לא עושים? שנית, מה חייבים לעשות? ולבסוף מה אפשרי לעשות?

הפגישה בין ליאו לאנשי הישוב הייתה מרגשת, מפתיעה, ומעוררת השראה לשני הצדדים. התושבים התפלאו לראות עד כמה ליאו הוא מעשי, מרגישים כאילו הוא אחד משלהם. ואילו ליאו הופתע לגלות קהילה חיה, תוססת, צעירה ובריאה, שבה מקננת התחושה שהכול אפשרי, חבורה שהוכיחה הלכה למעשה, את האפשרות של יישום חיי אימן מלאים באקולוגיה תומכת. הסנטימנט הזה נשמר מאותו יום והלאה. כמה שנים אחרי כן הוא הפך לקשר אינטנסיבי, במהלכו ייעץ ליאו לאנשי מעלה צביה איך לבנות מחדש את יישובם, איך לנהל אותו ואיך לפתח בו סוגים שונים של דינמיקה.

חלק מהעצות שליאו נתן בפעם הראשונה והיחידה שבה ביקר במעלה צביה היה: לצבוע את הבתים בוורוד וצהוב – צבעי ממלכת הפיות, לקיים טקסים של הקהילה בימי השוויון, לטפח חיי ציפורים ואת האקולוגיה בצורה שתעשיר את אנרגיות האדמה וכתוצאה מכך את אלה שחיים עליה, לגדל חיות כמו טווסים, שיעזרו בתהליך העיבוד האנרגטי, וגם סוגים מסוימים של צמחים שיצרו השפעות אנרגטיות רצויות, לשים חוטי נחושת במקומות שונים בכדי לעודד גדילה של צמחים, ולהקיף את היישוב בחוט נחושת מגולגל עם אבץ כדי לאפשר יצירת שדה אנרגטי – אטמוספרה.

הוא הסביר, שההשפעה המגנטית של הירח יכולה להיות חזקה באזורנו, ולכן צריך לשים על הגגות חרוטים מחודדים, שימנעו את האנרגיה המגנטית של הירח, שהיא מרדדת ומפחיתה, מלהשפיע על בני האדם הגרים בבית. והסביר שגם צמחים מסוימים כמו ברושים עוזרים נגד השפעה מזיקה זו. כך, ממש כמו השורה, "וְהַיָּרֵחַ עַל כִּידוֹן הַבְּרוֹשׁ," בשיר "ירח" של נתן אלתרמן.

הרעיון העיקרי שהתגבש בשיחות בין אנשי היישוב לבין ליאו בחודשים שבאו אחרי כן הוא, שהישוב יהיה בעתיד בית למהויות גבוהות, מעין מקדש. כדי לקיים זאת צריך, כפי שנכתב בהסכמה – אמנה הראשונה, כמה דברים: אחריות כלפי הנוכחות הגבוהה, להתנהג בצורה שלא תרחיק אותה, לא לראות זאת כהישג אישי, אלא כבריאת מקום נקי לאפשרות התפתחות אנושית. הדגש הוא על מה צריך להיזהר ולא לעשות, ומנגד להישאר פתוח ולעשות הטוב ביותר האפשרי, תוך כדי התייעצות עם האחראים שהם בכירים באימן. כתוצאה מרעיונות שעלו בדיאלוג בין אנשי הישוב לבין ליאו, ובמיוחד עם ניל שהיה אחד משני מנהיגי האימן באותה תקופה, התגבשה הצעה לתבנות חדש של הישוב, בצורה שתביא ליצירת סוג חדש של התיישבות.

גיבוש ראשון

בשנת 1988, כתוצאה מן המפגש עם ליאו, ומתוך הרצון להביא את תורת האימן ליישום מעשי, הוביל ניל את הישוב לגיבוש חזון, הסכם ועקרונות משותפים חדשים ומשודרגים. המבנה היישובי שהוא הציע היה פנטגרמי (מחומש) והתבסס על ידע האימן וכתביו. בבסיס החזון היו מונחים חמישה תהליכים של ליבון עצמי, שבאו לידי ביטוי בחמישה תחומים שנקראו: חיי מהות, ברית חיי מהות, ממהות למעשה, מדור לדור ו-נתיבים להשראה.

החוט שהיה שזור במבנה מוצע זה למעלה צביה הוא חיי מהות. אם הקהילה תחיה חיי טוהר, אזי תיבנה בה 'כיפה אלקטרית' (אנרגטית), שתהווה בית ומשיכה למהויות אנרגטיות (רוחניות) גבוהות. תפישה זו דומה במקצת לזו של האיסיים במדבר יהודה, שראו בקהילה את המקדש החדש שבו יכולה לשכון השכינה, וקראו לה "מקדש אדם". הם עזבו את מקום החטאים בירושלים, העיר שנס ליחה והאנרגיות שלה מזוהמות – ועברו למדבר; אנחנו עזבנו את אזור המרכז ומקדש האימן ברמת השרון – ועברנו לגליל.

מכיוון שהקהילה היא המקדש, וחוזקה של השלשלת תלוי בחוזק המרכיבים החלשים שלה, התעקשו החברים בישוב, בשנותיו הראשונות, שהחלטות תתקבלנה בהסכמה של כולם. אם הכיפה האלקטרית (אנרגטית) אכן קיימת, חשבו, היא אמורה להשפיע על כולם, ואם אינה קיימת הרי שלא השגנו את המטרה שלשמה נתכנסנו בישוב.

ואכן, בשנים הראשונות הייתה בישוב אווירה מיוחדת. ליאו הציע לשים חוט נחושת מגולגל באבץ מסביב לישוב, במטרה לעזור ביצירת השדה האנרגטי, והיו אנשים שיכלו להרגיש אדם שנכנס לבועה (לישוב) או אפילו הפרעה בגדר.

השם 'אנשי מהות' ביטא את השאיפה של הפרט לחיות 'חיי מהות,' וזה מה שכיוונו אליו. המוטו הנבחר, "תו העדות", של הקהילה היה: "על הכוכב הכחול, בארץ ישראל, על ההר, אני בוחר לבנות בית ומקום, שיארח ויקרין עידוד, ויהווה עוגן להשפעות של עדכון ושיפור אנושיים. הכול נעשה תחת ההרשאה של השלמת הבריאה." (מתוך האמנה הראשונה)

בהסכמה בין התושבים והאנרגיות נכתבו הדברים הבאים: "כול עוד אשא באמונה זו אהיה ראוי לקחת חלק בהקמת הישוב. מתוך נחישות החלטה אעמוד כנגד כול השפעה או מגמה אשר תנסה להחליש או לקעקע את היסודות שעליהם בנוי ישוב זה."

בחמש השנים הראשונות גרו המתיישבים בקרוונים באזור מצומצם, החולק מרחב ציבורי משותף של מדשאות. המגורים בקרוונים היו נוחים מבחינת הדרישות החיצוניות (ולא נוחים מבחינת נוחות), ואנשים נכנסו באופן חופשי איש לבית רעהו. מכיוון שלא היה מקום בקרוון רבים התכנסו מדי ערב בחדר הפגישות היחיד בישוב. הילדים גודלו ביחד, והחברים עזרו זה לזה בענייני קיום ופרנסה.

בשנים הראשונות ניסו לפתח בישוב פעילויות ותחומים שונים, במסגרת ההיערכות המחומשת. כך, למשל הוקם 'בית הברית,' מעין משכן-מעט לאנרגיות גבוהות, והוא נהיה למרכז החיים הדתיים והעבודה הפנימית. ונקבעה מעין אמנה, לפיה יש בישוב מקום לאדם וגם לקהילה, משמע – הַבְנייה גמישה, המכוונת אל הגבוה ומבוססת על מערכים טבעיים של מסע היחיד ומסע הקהילה.

האמנה הזאת הובילה את לפיתוח הנדסה אקולוגית אנרגטית, ללימוד קהילות עבר רוחניות כמו זו של האיסיים, ולתכנון טכנולוגיות ודרכי חיים. אבל היא לא נשמרה, ובמקומה באה אמנה חדשה עם הקומישן (תקשורת עם ליאו), שהחל בשנת 1995. העקרונות ודרכי העבודה שהוּתוו בתחילת הדרך נזנחו.

המטרה הראשונה של הישוב הרוחני מעלה צביה, לפי החזון הכתוב שלו, הייתה לאפשר את מסעם של היחיד והמשפחה. רובנו האמנו שאם כול יחיד מתקרב אל ייעודו בחיים, וכולנו יחד מאמינים והולכים בדרך האימן, תיווצר בינינו פלזמה לא נראית שתחבר בין האנשים, מין מכנה משותף לא מדובר, שיש לו אינטליגנציה משל עצמו. יתר על כן, אם כול אחד עושה את האמת שלו, הרי שמעצם ההגדרה של אמת אובייקטיבית כולם פועלים למען מטרה משותפת קיימת, ובכל מקרה ההגדרה של רוחניות היא התחברות לחלק האלוהי שבתוכנו, ליעוד, גורל, המשימה שבשבילה הגענו לעולם הזה. עצם ההגדרה של רוחניות יוצרת פרדוכס מובנה בין מסעו של היחיד שבו הוא יחיד ומיוחד, לבין הצורך בקיום של קהילה שלה מכנה משותף.

היכולת לחיות ולעבוד יחד למען מטרה משותפת הוא אחד הנושאים המרכזים בכול ישוב רוחני. כדי שתתקיים, היחיד צריך למצוא את מקומו בתוך הכלל, להרגיש שהוא תורם לו ומוערך על ידי חבריו. אידיאלים לא תמיד עוזרים בשלב ההגשמה, יש לספק גם את צרכי האגו.

עוד דבר מכריע לעתיד הקהילה הוא מידת יכולתה להתמודד עם מצבי קונפליקט. ליאו עמד על כך היטב בעצותיו. הוא קבע כלל, שבכול מקרה של מחלוקת ייקבע חדר מיוחד בקצה הישוב, לליבון המחלקות, וכי בשישים השניות הראשונות לא יענה אדם לרעהו, כדי לא להיתפס בזעמו. עוד אמר, כי את המחלוקות שתתגלענה בינינו עלינו לפתור בתוך  יממה אחת, רצוי לפני שהולכים לישון בלילה. מתוך הבנת של דרך עבודת המשולש הקוסמי (שיעור תיאורטי באימן), ומתוך עיקרון הפעולה שגורס שמירת לוח נקי ויחסים כנים וגלויים בין החברים, באימן קראו לזה "לוח חלק" clean slate, היה עלינו לפתור בעיות בצורה גלויה ומהירה בעודן באִבן, (אלא שלצערי עיקרון זה מעולם לא יושם).

היינו צעירים אידיאליסטים, תמימים ונלהבים. זה היה ייחודה של הקבוצה – אוסף האנשים המוכשרים ובעלי שאר הרוח שהיו חברים בה הזכירו במקצת את החלוצים של פעם. נראה היה לנו אז, שלא במקרה התקבץ אוסף מסוים זה של אנשים, שאלה בני האדם הכי טובים שאפשר היה לאגד יחד, וכי בתוך הפסיפס הקהילתי לכול אחד יש תפקיד, מקום וייחוד, כול אחד יכול להגשים את עצמו בתוך המשימה הקולקטיבית. האמנו שהאנרגיה, ההשראה, יכולה לעבור בכול זמן נתון דרך כול אחד מאיתנו, ולכן עלינו להקשיב לאחר, שאולי ברגע זה ממש הרוח עוברת דרכו ומדברת.

אך תפיסה ואמונה אלה העלו שאלות, שלא בוררו די צורכן: איך בונים קהילה, שנועדה לשרת ולאפשר את מסעו של היחיד והמשפחה? מה מקומו של היחיד בה ומה עושים אם מסע זה לא מסתדר עם הרוח הכללית של הדברים? היכן, בכלל, מתקיימת בחיי הישוב עשייה למען הכלל?

נושא הקשור ליחסי היחיד והרבים, עלה עם הולדת הילדים. המתיישבים הראשונים שעלו לישוב היו לרוב בלי ילדים. אך עם השנים נולדו עוד ועוד ילדים מקסימים בקהילה, והיה עליה להתמודד עם השינויים הנובעים מכך. שכן, עם הולדתו של הדור הבא וגדילתו הופר האיזון בין התא המשפחתי לבין הקהילה לטובת המשפחה. ביסודו זהו תהליך טבעי מבורך, המצריך התאמות ואיזונים חדשים. קהילה רוחנית במצב בריא יכולה וצריכה להתמודד עם שינוי זה ולמצוא מערכת איזונים ובלמים חדשה. באופן תיאורטי הנושא הזה טופל דרך אחד ההיבטים של המערכת המחומשת, שעסק בגידול הילדים וחינוך. אך באופן מעשי גידלנו את ילדינו כמשפחה ולא כקהילה, ואף על פי שלימים הוקמה במעלה צביה מערכת חינוך מפוארת, הגבולות שבין המשפחה לקהילה נשמרו ולא עוצבו מחדש.

התפתחות הישוב

עם התחלת הבנייה של בתי הקבע, בשנת 1992, כבר היו רוב החברים בשנות השלושים לחייהם ומטופלים בילדים, והצטרכו להשקיע זמן ואנרגיה איש איש בבניית ביתו. וכך, תחת אשר יסמכו על המערכות האוטומטיות בהתמודדות עם דרישות החיים (כפי שמלמדים באופן תיאורטי באימן), שקעו חלק מהחברים בחייהם המעשיים והקדישו פחות ופחות זמן לעבודה רוחנית. הפגישות הקהילתיות הוקדשו יותר ויותר להיבטים המעשיים של החיים, ועבודת האימן הרוחנית הסתכמה בביקור בפגישות שבהן נכחה, כביכול, אנרגיה שהאצילה עצמה על המשתתפים. הקודש עורבב עם חול, הדבק החברתי התדלדל, והפלזמה המחברת נחלשה.

באותה שנה גם התחולל כנראה שבר בהנהגה, וכמו בכול ישוב קטן אחר (רק שאנחנו חשבנו שאנו טובים יותר), נתגלעו סכסוכים בין חלק מהתושבים. וכך, בשל העיקרון הדורש הסכמה של כולם, נהיה קשה יותר ויותר להעביר החלטות באסיפה הכללית, ונראה היה שהדברים לא מתקדמים לשום מקום.

עד תחילת הבנייה תפסו הנושאים הארציים חלק מועט במרקם החיים במעלה צביה. הקרוונים היו קרובים זה לזה וביניהם השתרעו כרי דשא ועמדו המבנים הציבוריים. הקהילה אז הייתה צעירה ואת החיים העבירו כולם יחד, בטשטוש בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי. תנאי המגורים היו ספרטניים, וזה חייב אותנו לצאת אל החצרות ואל המדשאות. ולבד מעיסוק בבעיות פרנסה לא התעסקנו הרבה במגורינו. המרץ הופנה לכיוונים אחרים, רוחניים. אך עם תחילת הבנייה התמקדנו איש איש בביתו הפרטי. הנחלות תוחמו בגדרות חיות, הכיוון הפך להיות פנימה והרבה מהזמן החופשי שלנו הושקע בבניית הבית ובריהוטו, ובהכנסת הכסף שיממן את הפרויקט. היישוב הצעיר והדינמי הפך לזעיר בורגני. האידיאלים הגבוהים המשיכו להתקיים, כלפי חוץ, אבל צורת המגורים, מבנה החצרות וההתעסקות בצדם המעשי של חיי היומיום העידו על שינוי כיוון.

כשילדיי אביעד וענבל היו קטנים הייתי מטייל איתם בשבילי הישוב ומבקר, בלי להודיע מראש, את חבריי לדרך. תפישתי הייתה שהילדים צריכים להיות חלק מתהליכי החיים ולא מרכזם. הילדים, העבודה והחיים באופן כללי השאירו את כולנו מותשים. אף על פי כן החברים בכול זאת מצאו זמן להגיע לפגישות ולנסות להיטיב רוחנית את חייהם. אחד הדברים הטובים שלמדתי באימן היה היכולת, אחרי יום עבודה מפרך, למצוא בתוכי את האנרגיות כדי לחקור נושא שמעניין אותי, לתרגל, לקרוא, למדוט, לחשוב. זה מה שהיה נותן לי את האנרגיה ליום הבא. ההשקעה הייתה נותנת במקום לקחת. בשעה עשר בלילה בדרך כלל הייתי מתעורר לחיים ומתחיל יום עבודה נוסף, הפעם בשביל עצמי.

עיצוב מחדש של היישוב

בשנת 1995 פנתה עוגן, חברת צוות ההנהגה של היישוב, לליאו, בבקשה לעזרה בגיבוש מחדש של היישוב. בעקבות הפנייה החלה תקשורת אינטנסיבית איתו במשך כמה שנים שבמהלכה נוצר מבנה היררכי דתי, במקום ישוב קהילתי שוויוני, כפי שהיה קיים קודם לכן. הזמן של התקשורת נמשך באופן אינטנסיבי כמה חודשים ועוד כמה שנים באופן מדולל יותר לאחר מכן, והביא לגיבוש מחדש של מעלה צביה כיישוב רוחני בעל אופי אחר.

ההתמודדות עם צרכיו של ישוב חי הביאה את ליאו להתייחס לנושאים כמו בניית בתים, גינון והקמת בית קברות. בדבריו הראה את הניסיון והידע הפרקטי הרב שצבר במשך חייו. הישוב אורגן מחדש, מבחינה רוחנית ופיסית, לאור עצותיו של ליאו, והדבר בא לידי ביטוי בתחומים רבים, ובהם מבנה מוסדות הישוב, חינוך, ריפוי ואקולוגיה. כתולדה של עצותיו גם התפתחו בישוב יוזמות נוספות בהמשך, כמו ליווי רוחני של גוססים.

מעלה צביה נתפס כניסיון ליצירת תבנית אידיאלית של חיים משותפים, המכוונים להתפתחות רוחנית. המשימה שלנו הייתה להיהפך למודל חיקוי, וקראנו לה 'משימת התבנית' template mission.

בניית הישוב הרוחני המתחדש הושתתה על סוגים שונים של דינמיקה, שכול אחד מהם הוקדש לתחום מסוים. בדינמיקה הקרויה 'הכובע הצהוב' מתמקדים באקולוגיה אנרגטית ופיסית. בדינמיקת 'הכובע הכחול' עוסקים בחינוך. 'תבנית השלום' היא הדינמיקה של תנועת הנוער
וב'מספרי הסיפורים' שומרים על רוח הקהילה, על מדורת השבט. בקבוצת ההילינג מפתחים את מדעי הריפוי ואזורים מיוחדים בהרים, המעגנים בהם ישויות אנרגטיות. קבוצת המוסיקאים והרקדנים תורמת לחיי הקהילה ומפתחת מוסיקה וריקוד מקודשים, וב'תא הירוק' מפתחים מודל של הנהגה.

להלן פירוט של כמה מהתחומים השונים:

הכובע הצהוב – בניית אקולוגיה

אחד הדברים הראשונים שליאו עשה במסגרת התקשורת איתו היה לקרוא אנרגטית את האדמה ולציין איזו קרינה יש בכול מקום. לפי האימן, לא חייבים להיות במקום כדי לעשות זאת. ניתן לקיים קריאה אנרגטית מרחוק גם דרך תמונות ויכולות מנטליות ואסטראליות. בחוגי הפאראפסיכולוגיה ידועים מקרים שבהם אנשים זיהו מרחוק, בעזרת יכולות על-חושיות, את מיקומם של מים או של מחצבים שונים בכדור הארץ. באופן דומה, ליאו טען שיש מאגר מים גדול מתחת לאדמה של מעלה צביה (דבר שהתברר כנכון שנים אחר כך וכיום יש קידוח של מקורות באזור), וכיוון את אנשי הישוב לחפור בגבעה ליד הישוב כדי לחפש בה מחצבים. בנוסף על כך הוא זיהה מקומות הקשורים לעבר. בשיפולי הגבעה על גבול השדות המעובדים התגלה סלע שטוח בולט, שעליו אגן היקוות ותעלות שמישהו חצב. ליאו ראה בדמיונו דמות של אדם לבוש שמלת בד, שזוהה על ידו עם האיסיים. ואכן יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון היהודי הנודע, טען כבר אלפיים שנה מקודם לכן, שהגליל הוא "ארצם של מחפשי הדרך," ופרופסור דוד פלוסר, שנחשב לבר סמכא בתחום, האמין שהיו קהילות איסיים בגליל, בנוסף על אלה שגרו במדבר יהודה.

בניתוח היסודות במקום גילה ליאו שחסרים בו מים על פני השטח. מכיוון שעל פי תפיסת האימן, גוף מים גדול, כמו אגם, יכול לשמש כבית לישויות אנרגטיות, כפי שהיה במקדשים בעולם העתיק (מצרים), הציע ליאו להקים בישוב אגם, בריכות ונחלים במעגל סגור. כן ציין אזורים בגבעות ובשדות שמסביב, שראוי ליצור בהם אקולוגיה סגורה לעיגון אנרגיה של ריפוי ואנרגיות אחרות.

לפי המלצותיו, הקמנו, במאמץ משותף, אגם גדול במרכז הישוב ועליו אי על עמודים. זה היה אחד מהשיאים של מעלה צביה, המפאר ומיפה את הישוב עד היום. כמו כן, בכול רחבי הישוב נבנו בריכות מקסימות שמים במעגל סגור הוזרמו אליהן בתעלות. מחוץ לשטח הבנוי הקדשנו שטחים לאנרגיות של הטבע, לפיות ולאלמנטלס elementals, ובהם גנים מיוחדים.

עוד דברים שנעשו באותה תקופה זה הקמת מגדל הפעמון עליו סיפרתי קודם לכן והתקנת מוטות עץ מחודדים על הגגות כנגד אנרגיה מגנטית של הירח, בנוף על כך על גגות הרעפים של הבתים נצבע פס כחול, המסמל את המכנה הקהילתי המשותף, ולימים התווסף אליו פס צהוב, המסמל את הכוונון לחיים דתיים גבוהים.

ליאו ציפה שמכלול האמצעים הללו יצור שדה אנרגיה בתוך ומסביב לישוב. התקשורת איתו הביאה לתנופת בנייה גדולה שעקבותיה בישוב ניכרים עד היום. הוא הנחה באופן ישיר את התא הצהוב וההנהגה בייעוץ לגבי בניית ויישום פרויקטים גדולים, שיממשו את הידע האזוטרי של העולמות הלא נראים באופן פיסי. בנוסף לאגם, הבריכות ותעלות המים, החלו להיבנות גנים מיוחדים, אזורים לישויות הטבע. פרגולות ומקומות השראה והתבודדות. ליד האגם נבנו בזה אחר זה שני מבנים גדולים, בית המוסיקה, וה"באר," מרכז קהילתי כלפי חוץ שהפך להיות מעין מקדש כלפי פנים, מקום בו התקיימו פגישות האימן הקשורות לדברים גבוהים. לא רחוק משם נבנו שני מבנים לצורכי גן ובית הספר לפי המדע הרוחני של חומרים והשפעתם. כול הפרויקטים הללו נתנו בידינו את ההזדמנות להחיל בהם את עקרונות הבנייה האנרגטית המקודשת.

גינון אנרגטי
לפי תורת האימן לצמחים שונים יש השפעה עלינו. צמחים הם יצור חי המעבד אנרגיה, וכך גם אנחנו. מחקרים שונים הראו שצמחים מרגישים ושיש יחסי גומלין בין האדם לצמחיה. מי שמתעניין בנושא זה מופנה אל הספר: "החיים המסתוריים של הצמחים". כיוון שכך, תכנון הגינה צריך להתבסס על ההבנה האנרגטית של השפעת צמחים.

זהו מדע שלם, אך ברשותכם אביא לפניכם כמה דוגמאות: הדרך לשיוך הצמחים לאחת מההשפעות האנרגטיות היא הצורה של העלים. צמחים עם עלים עגולים יהיו תחת השפעה של ירח. צמחים עם עלים אליפטיים תחת השפעה של כדור הארץ (נע במעגל אליפטי מסביב לשמש). צמחים עם עלים חדים יהיו תחת השפעה של שמש. הירח עושה דברים עגולים, מבלה ומכלה דברים. השמש עושה דברים חדים ואקוטיים. הפלנטה עושה דברים מגוונים ויפים.

כל צמח נופל תחת השפעה של אחד משלושת גרמי השמיים שהם המערכת המשולשת שאנו חיים בתוכה של שמש, ירח וכדור הארץ, וגם תחת ההשפעה של אחד מארבעה היסודות: צמחים שמתחת השפעה אנרגטית של מים הם לדוגמא ערבה בוכייה, שרכים. צמחים של השפעת אש, הם לדוגמא שזיף פיסרדי, דקל (שגם קשור להשפעת שמש). צמחים של השפעת אוויר הם לדוגמא סוף והזיפי נוצה למיניהם. צמחים של השפעת אדמה הם לדוגמא אלונים.

פריחה בצבע מסוים מעידה על האנרגיה של הצמח, וכך גם הצורה שלו. כנ"ל לגבי הפרי והשאלה האם הוא קשה בפנים ורך בחוץ או רך בפנים וקשה בחוץ. המדע הזה קיים אפילו בקבלה. וכך, אפשר לשייך צמחים לאחד משבעה צבעי הקשת, או שבע ההשפעות הפלנטריות של הכוכבים הנראים נעים בשמיים (שמש, ירח, מרקורי, וונוס, מרס, יופיטר, סאטורן), כפי שקיים באתנרופוסופיה

בנוסף על כך ליאו טען שיש השפעות אנרגטיות ספציפיות לצמחים מסויימים: האפרסק (לדוגמא) מגביר את הקליטה החושית ומביא שמחה. המגנוליה טובה לחיי משפחה, המנטה העירית והשום מנקים אנרגטית, הפוקסיה מגבירה רגישוה, הכריזנטמה מעוררת מחשבה, הדובדבן מרגיע, והן הלאה

הגינון במעלה צביה גם בחלק מהגינות הפרטיות ובוודאי שבגינות הציבוריות תוכנן בהתחשב בתכונות האנרגטיות של הצמחים, כמו גם בהתאמה האקלימית והאקולוגית. הייתי חלק מקבוצה שעסקה בגינון ביישוב בהובלתו של מתכנן נוף, אגרונום ויועץ גינון מוכשר בשם איתן שגר ביישוב. הוא תמיד היה אומר לי שאת התוצאות נראה עוד עשרים שנה, וכך היה.

הכובע הכחול – חינוך

אחד הדברים שהחלו בזמן הקומישן והפכו להצלחה גדולה עם השנים היה העיסוק של היישוב בחינוך לפי עקרונות האימן, עיסוק שבסופו של דבר הוביל ליצירת בית ספר עם שיטת חינוך ייחודית הנקרא "תבנית החינוך המוזהב". במשך כחצי שנה, החל מיוני 1995, התייחס ליאו באופן מפורט ביותר לחינוך ילדים בגילאים שונים, תפקוד המערכת האנושית והפסיכולוגיה של ילדים. הוא נעזר בקבוצה נאמנה ומגיבה בהנהגתה של עוגן, שפיתחה תוכנית לימודים מקיפה והקימה בית ספר יסודי לתפארת.

בית הספר נפתח בשנת 1998. בתחילה פעלו בו שלוש הכיתות הראשונות, ואחרי כן הוסיפו את שלוש הכיתות האחרונות של בית ספר היסודי. בתוך שנים מעטות נפתחת בו גם חטיבת ביניים. הורים נלהבים מכל הסביבה החלו לשלוח את ילדיהם שילמדו ב"תבנית החינוך המוזהב" (כך קוראים לבית הספר) עד כיתה ט' ואז יעברו למסגרות אחרות.

חלק מבנייני בית הספר נבנו לפי הנחיותיו של ליאו, שהתייחס לאיכויות האנרגטיות הנוצרות כתוצאה משימוש בחומרים, חללים, צבעים ופרופורציות. גן החובה, למשל, נבנה בצורה מיוחדת, עם תקרה גבוהה ומיעוט ברזל (כדי שהילדים לא יהיו אלימים), חדר ציור (שבו הם מציירים על לוח אישי עם הגיעם וכך הגננות יודעות את מצבם הרגשי), ועל הגג קובעו כמובן שני חרוטים מחודדים כנגד המגנטיות של הירח. בניינים נוספים נבנו, ובהם חדרי כיתות ואולמות לפגישות. ומעבר לכל תוכנן בניין עתידי מסוג חדש, המכוון לעידוד הלימוד ונקרא ה-generation pod, חלל שאמור להחזיק את האנרגיה, אסנס, של הנושא שלומדים בו, מכוח הצורה הגיאומטרית שלו (משושה) והמים הזורמים בקירותיו.

ומה עושים עם הילדים והנוער מחוץ לזמני בית הספר? בישראל של שנות התשעים, בקרב אנשים שגדלו על ברכי תנועות הנוער, התשובה הייתה ברורה. וליאו זרם עם זה. יצרנו תנועת נוער שתשלב בין נערים ונערות ממעלה צביה לבני נוער בארץ ובעולם. השם שליאו בחר לתנועה, יחד עם נציגי מעלה צביה, היה "תבנית השלום."

דינמיקות של ישוב רוחני

אחת הדינמיקות שהוקמה במסגרת התבנות מחדש של מעלה צביה, הייתה קבוצת "מספרי הסיפורים", הקבוצה הוקמה והובלה בידי כמה חברים עם נטייה לתיאטרון ויחסים בין אישיים, שרובם נחשפו למגמות "תיאטרון האימן" בעבר, ומתוך כוונה לחזק את המרקם החברתי בישוב, בפעילות המשלבת צעירים ומבוגרים, ולהוות בית לחוכמה השבטית העוברת מדור לדור.

בעצת ליאו הקמנו, לא הרחק מן האגם, אוהל קירגיזי שעשרות אנשים יכולים להתאסף בו, ומדי שישי אחר הצהריים היו מתאספים בו חברי הישוב וילדיו כדי לשמוע סיפורים עם מוסר השכל, תפנית מפתיעה, שיאים דרמטיים והומור. חברי הקבוצה נפגשו באופן קבוע, גם בבתים פרטיים, וזה היה אולי אחד המקומות היחידים במעלה צביה שהודגשו בו חיי הרגש בנוסף לחיי הרוח, המחקר הרוחני, האנרגיות והטקסים.

זאת אמורה הייתה להיות הדינמיקה שתחזיק את ההיסטוריה של הישוב ותקיים את הקשר בין העבר לעתיד, ליאו היה איש תיאטרון במהותו, סיפורים נתפשו כדרך טובה לעקוף את המוח הרציונלי, המעכב והמבקר.

ריפוי אנרגטי הייליניג

נושא שנלמד באימן מההתחלה היה ריפוי אנרגטי, מה שנקרא "הילינג", וכתוצאה מכך אנשים שונים פנו במהלך שנו קיום האגודה למקצועות הריפוי האלטרנטיבי. במסגרת ההיערכות מחדש של הישוב הוקמה בו קבוצה של אנשים שעסקה בריפוי אלטרנטיבי מסוג זו, הקצו לדינמיקה צריף קטן בפאתי הישוב, בו ניתן היה לעשות טיפולים, ולימים החלה תקשורת אינטנסיבית עם ליאו סביב נושא זה שהתפתח לדינמיקה בינלאומית נפרדת שנקראה ה"הילינג קומישן" והונהגה על ידי אישה בשם אם, Em, שעברה לזמן מה להתגורר בישוב. לאנשי הישוב הוצע לבוא פעם בחודש ולקבל ניקוי אנרגטי של השדר האנרגטי המקיף אותם, הנקרא האאורה, מהמטפלים, אבל מעבר לכך זה היה כמו עולם בפני עצמו.

בנוסף על כך, במסגרת הבנייה מחדש של מעלה צביה, הוקם גן מיוחד שנקרא halo (מלשון ההילה שמעל הראש של קדושים)  בשטח פתוח מחוץ לאזורי הבנייה הרגילים. בכדי שיוכל לעגן בו את אנרגיית הריפוי עצמה. אנשי מגמת הריפוי, בעזרת כלל התושבים בישוב, טיפלו בגן זה וטיפחו אותו כמעין מקדש לכוחות הטבע ומהויות גבוהות, שמשפיע מטובו על הישוב והסביבה.

מוזיקה וריקוד מקודש

בעקבות התקשורת עם ליאו והבנייה מחדש של היישוב החלה מתרחשת פעילות רבה של מפגשים, טקסים, סמינרים, שלוותה יותר ויותר על ידי קבוצה של מוזיקאים מוכשרים שניסו ליישם את עקרונות ודרכי המוזיקה המקודשת – אנרגטית של האימן. במשך שנים רבות ניגנו המוסיקאים בטקסים הדתיים של הבאר ובהזדמנויות חברתיות, ויצרו בישוב הווי קהילתי מוסיקלי, שגם הילדים היו שותפים בו. בהתאם, בסיוע תרומות מן החוץ, הקמנו במעלה צביה מרכז קהילתי שהוסב לבית מוסיקה. המבנה נבנה בצורה מיוחדת, שהשיגה באולם המרכזי בו אקוסטיקה טובה. על קירותיו החיצוניים צוירו סמלים מוסיקאליים וצורות גיאומטריות לפי עצותיו של ליאו (גיאומטריה קשורה למוסיקה כבר בבתי הספר הרוחניים העתיקים של פיתגורס ואורפיאוס).

הפעילות המוזיקאלית הפכה לחלק מקסים ומרנין מחיי הישוב. המוזיקאים לימדו את הילדים לנגן, ארגנו פעילות הקשורה למערכת החינוך, ערכו אירועים וקונצרטים,  והתנסו בצעדים ראשונים במוסיקה מקודשת. מלבדם, פעלה במקום במשך כמה שנים קבוצה בהנהגתה של אישה בשם קשב, שעסקה בפיתוח והריקודים המקודשים של האימן.

פעילותם של המחוללים והמוסיקאים משכה למעלה צביה אנשים מחוץ ליישוב, שבאו אליו כדי ליהנות וללמוד בו, וחיזקה את מעמדו כמרכז תרבותי וחינוכי.

שינויים מבניים שקרו במעלה צביה

הרבה דברים יפים קרו במעלה צביה, אלא שיחד עם זאת הוזנחו תחומים קריטיים כגון פרנסה, חברה ויחסים בין אישיים, שהם הקובעים, בסופו של דבר, האם הקהילה תצליח אם לאו. הדגש היה  על הקמתם של מבנים פיזיים, של מסגרות רוחניות מופשטות ושל הנהגה במבנה היררכי נוקשה.

הקומישן חייב התגייסות של כולם למאמץ הבנייה, גם אם באופן "רוחני" החלו לצוץ הבדלים בין מקורבים לבין כאלו שלא. בסופי שבוע התקיימו במעלה צביה ימי עבודה, שהחברים גויסו בהם לבניית הפרויקטים המשותפים, כמו האגם, האזורים הסגורים, הבריכות, בית הקברות וכדומה. ימים טובים אלה הביאו לליכוד חברתי ועוררו בלב-כול תחושה של שותפות גורל ודבקות במשימה. לא תמיד היו ימי העבודה הללו יעילים מבחינת יצרנית, ובמקרים רבים העבודה שהתקיימה בהם הייתה סמלית בלבד. אנשי מעלה צביה לא הפכו במהלכם לפועלים מקצועיים, כפי שקרה בדמנהור (ישוב דומה באיטליה) ובישובים רוחניים אחרים, ולרוב לא התמחו במלאכתם, אבל הקבוצה המובילה הייתה נמרצת ויעילה, יוזמת ואחראית, וכל הכישרונות והמקצועות המקומיים נרתמו לצורך ההתקדמות שנראתה בכל פינה.

בשלב זה חלק גדול מהתקשורת עם ליאו עבר דרך מזכיר הישוב – קן, שהוכיח עצמו כאדם פרקטי, יעיל, קר רוח ובעל יכולות טובות ביישום הדברים וקיום התקשורת. בנוסף לקן היו אנשים ספציפיים שהתבלטו באחריות על משימות ייחודיות, כמו חפירת עורק של אבץ בגבעה. אנשים אחרים נסוגו, במידה מסוימת, לתוך אלמוניות.

וכך קרה, שבשנת 1996 נוסחה, בהנהגת קן, אמנה וחוקה חדשה במעלה צביה. חוקה זו נתנה כוח בלתי מוגבל כמעט לוועד. היא עיקרה לחלוטין את סמכויות האסיפה הכללית והעבירה אותן לגוף מצומצם בשם 'המועצה,' שרובו ממונה על ידי ההנהלה ולא נבחר בבחירות דמוקרטיות.
האמנה-חוקה-תקנון הזאת הצליחה לעבור בדרך כלשהי את אישור רשם העמותות, שנתן לה תוקף חוקי, ומשמשת, גם כיום, כבסיס המשפטי לניהול הישוב. בישוב הוקמה מועצה של נבחרים ממונים ברובם (מבחינה חוקית זה הועד), שהייתה לגוף הקובע והמחליט בחיי המקום.
כמעט כל ההחלטות שהובאו בפני גוף זה בזמן חיי במקום אושרו באופן אוטומטי. כשמי שמביא את ההחלטות לפני המועצה ומנסח את תוכנן הוא גוף מצומצם עוד יותר של כמה אנשים שנקרא "התא הסגול".

השינוי שעבר הישוב כתוצאה מהקשר האינטנסיבי עם ליאו יצר מבנה היררכי, סמכותני, הן במישור הפיזי-אדמיניסטרטיבי והן ברמה הרוחנית. אדם אחד – קן הפך להיות צינור למסרים הדתיים של ליאו, המעביר הראשי של פגישות האימן והסמינרים שלו, המוניטור (מנהיג) של ה"באר" – קבוצה סגורה שעוסקת בעבודה רוחנית שנחשבת לגבוהה וסגורה באימן, מעין עלית רוחנית

קן נהיה לכהן הגדול של הישוב, אבל במקביל גם זה שאחראי על הצד הארגוני, כלכלי ואדמיניסטרטיבי של מעלה צביה. התפישה הקודמת בישוב שאמרה כי השכינה, עולמות האנרגיה, יכולים לעבור דרך כל אחד ולעולם אין לדעת דרך מי, נשארה כתיאוריה בלבד. כול עוד האמינו בתפישה זו, הייתה מעלה צביה קהילה אחת הפתוחה לכול. מרגע שהומרה בתפישה אחרת, התפתח בישוב חוג סגור של מקורבים, שבראשו עומד אדם, שהוא בעל סמכויות דה פאקטו כמעט בלתי מוגבלות בענייני ניהול היישוב וגם המורה הרוחני בו, הצינור שדרכו מתקיים הקשר עם העולמות הלא נראים ועם ליאו. כתוצאה מכך, הוקמו במהלך השנים במעלה צביה קבוצות סגורות, המיועדות רק ל'מתאימים".

סוף דבר

המאמר הזה מגלה טפח מתהליך שהייתי שותף לו, הן בצד הבנייה והן בצד ההתפכחות מחלום של קהילה רוחנית. את הסיפור במלואו אני מספר בספר שכתבתי "חיפוש אחר האמת – מסע באימן". כבר חלפו יותר מעשרים שנה מאז הפסקתי להיות חבר פעיל באגודת האימן. אבל החוויה מאפשרת לי היום כחוקר של תנועות רוחניות לראות את הדברים גם מבפנים. יש מודל במחקר שנקרא "המודל המשתתף", ואני השתתפתי גם השתתפתי.

מעלה צביה הוא מקום יפה ומעניין לבקר בו, המדע של האנרגיות שעומד בבסיס הגינון והבנייה של המבנים עדיין קים בשטח וניתן לראות ולחוש אותו (למי שמאמין). המבנים החברתיים הם פחות גלויים לעין, מערכת החינוך צברה ניסיון והיא מתפקדת לתפארת, וכך גם יוזמות אחרות שהתפתחו ביישוב כגון ריפוי אנרגטי שבו עוסקים חלק מהאנשים, ועוד. כמו בהרדוף או ביודפת המבנה הראשוני של הקהילה נחלש ובמידה רבה נשבר עם השנים. ובמקומו הגיעו דברים אחרים. כנראה שזו דרכו של העולם, גם בקהילות רוחניות וגם בקהילות שיתופיות ברמה כזו או אחרת מסוג אחר (עיין ערך קיבוצים)