עוד תגליות מפתיעות של תרבות האלה בגליל

לפני שבוע הלכתי לבקר אתר קדוש דרוזי בעמקים היפים של הגליל המערבי, החנתי את המכונית ליד שמורת הר גמל ויצאתי לדרך לכיוונו של נחל יצהר. כשחזרתי עייף אך מרוצה שמתי לב שכמה מאות מטרים מהיכן שהחניתי יש ריוכז של מכוניות חונות בחניון עפר מעל מתלול של נחל. חיפוש קצר בתוכנת עמוד ענן גילה לי שיש שם מערה שנקראת מערת היונים, ומייד הייתי בדרכי לשם.

לאחר שירדתי בשביל הקצר אל המערות התגלה לפני מחזה מרשים ומפתיע. בתחתית העמק הירוק והיפה היו טרסות חקלאיות, מעליהם מדף סלע וממנו התרוממו צוקים בגובה עשרות מטרים ועליהם בדיוק באותו הזמן התאמנו מטפסי צוקים עם חבלים וגלגילות. מדף הסלע נמשך לאורך כחמישים מטר ובצוקים שמעליו היו פעורים פתחי שתי מערות גדולות ושקערוריות שקעים גדולים. בנוסף על כך בצד המערבי הייתה קשת סלע ענקית חופשית, סוגרת על מעין חלל פתוח שבוודאי שהיה פעם מערה סגורה (ראו בתמונות).

הפתחים של שתי המערות היו גדולים מאד, בפתח המערה המזרחית היה גדר ושער ומאחריהם מדרגות ושביל מברזל על עמודים התלוי מעל האדמה ומוביל אל פנים המערה, מתחת למעקה הברזל נראו חפירות של שכבות ישוב שונות עד לעומק של כ15 מטר. החפירות היו בחלק החיצוני של המערה והשביל התלוי נועד לשמור עליהם. התברר שהגעתי לאחד מהאתרים הפרהיסטוריים החשובים ביותר בארץ ובעולם, שהתגלו בו ממצאים חשובים מהתרבות הנאטופית.

המעבר מציד, לקט ומגורים במערות לחקלאות ומגורים בבתים קרה לראשונה במזרח התיכון וארץ ישראל לפני 11.500 שנה לערך. הישוב הקדום ביותר בעולם התגלה ביריחו מתקופה זו. זה היה אחד השינויים הדרמטיים ביותר בהתפתחות האדם, אבל מה היה לפני כן?

בשנים 1929-1936 הגיעה לארץ הארכיאולוגית דורותי גרוד וגילתה שקודם למעבר לחקלאות התקיימה במשך אלפי שנים במקומות שונים בישראל תרבות שהיו לה ישובי קבע וניצנים של התפתחות חקלאית והיא נקראת התרבות הנאטופית, על שם מערה בנחל נאטוף, שם נמצאו שרידים שלה לראשונה, דורותי גרוד מצאה שרידים נוספים של אותה תרבות במערות שונות בכרמל, וזה שינה את ההבנה שלנו של ההיסטוריה האנושית

התרבות הנאטופית התקיימה החל מהאלף השלוש עשרה לפנה"ס ועד לתחילת המעבר לכפרים באלף העשירי לפנה"ס, זה היה פחות או יותר סוף תקופת הקרח. בתרבות זו התקיימו חברות של ציידים לקטים אך בשונה מאלו שקדמו להם, אנשיה התגוררו בבתים ולא במערות בלבד, וגם כשגרו בתוך מערות הם בנו מבנים שונים בתוכם וקיימו ישובים קבועים. הייתה להם אמנות מפותחת בדגש על תכשיטי גוף, הם עסקו בחילופי סחורות או מסחר על פני מרחקים גדולים, הייתה להם אמונה מורכבת ומפותחת שאחד מהדגשים שלה היה החיים לאחר המוות, וזאת אנחנו מסיקים לאור ממצאי הקבורה שלהם. הם ייצרו כלי אבן ועצם עדינים ומתקדמים, ובייתו את הכלב. זאת הייתה חברת מעבר לקראת החקלאות.

התרבות הנאטופית מופיעה בארצות של ישראל, לבנון וסוריה, הם ידעו לפסל, ולפי הפסלים שנמצאו בארץ המזכירים אסטרונאוטים היה מי שאמר (זיכריה שיסטין) שבתקופתם ביקרו באזור חייזרים והם לימדו את בני האדם איך להפוך לחקלאים ובני תרבות.

מערת היונים ליד הר גמל

במערה שנכנסתי אליה (היונים) היה אולם כניסה שבו היו החפירות ופנימה יותר אולם נוסף שבו אור רב מכיוון שבראשו היה פתח עגול אל השמיים (בדומה למערות בית גוברין), האולם הפנימי היה גדול מאד בצורת פעמון, קסום, ומלא פעילות של יונים, כמו כן נראו בו עטלפים רבים תלויים על התקרה שהתרגשו מאד מבואי והשמיעו קולות רבים. היונים יצאו ונכנסו מבעד לפתח בתקרה ויכולתי להבין מדוע קראו למערה – מערת היונים.

יצאתי מהמערה המזרחית (היונים) והמשכתי לאורך מדף הסלע אל הצד המערבי. בקצה היה מעין חלל פתוח שמשלושה צדדיו קירות צוקים הסוגרים עליו. הצוקים המערביים פנו דרומה ויצרו קשת אבן ענקית פתוחה ויפה (מזכירה במקצת את קשת האבן במכתש תמנע), שדרכה ניתן לראות את הנוף היפה של הר גמל מדרום, וייתכן שבעבר זה היה פתח של מערה שהתמוטטה.

סמוך למקום הקשת על מדף הסלע היו כמה סלעים עם שקערוריות מלאכותיות שהקדמונים חצבו. זהו אחד המאפיינים של אתרים פרהיסטוריים בכלל ואתרים של התרבות הנאטופית (שאליה קשורה המערה) בפרט. שקערוריות כגון אלו מופיעות לדוגמא במדף הסלע שלפני מערת הנחל בכרמל. לפי ד"ר מיכאל רפנגלוק  Michael Rappenglueckאחד המומחים הגדולים בעולם לארכאואסטרונומיה, הגומחות באתרים כגון אלו מסודרות בצורה של מערכי כוכבים כגון הפליאדות, הוא סבור שהן מולאו בשומן חיות שאותו הדליקו, והאש שנוצרה הייתה חיקוי של הכוכבים על פני האדמה.

ליד הגומחות, בצד הדרומי של מדף הסלע היה סלע בולט לבן שנשבר באמצעו ועליו מה שנראה כמו מזבח, מעין משטח חצוב הגובל בדופן נמוכה ומופנה כלפי הדבשת של הר גמל. בדיוק כמו המערך המקודש והמזבח במערת הווגינה הסמוכה בבעינה. כאן וגם כאן המזבח שליד המערה פונה כלפי הר בעל פסגה כפולה שדרכו מופיעה (עולה) השמש. זהו מאפיין שנחשב מקודש בימי קדם, הזכיר את הירח ונקשר לעיקרון הנשי (בעוד שהשמש שהופיעה בין שתי הפסגות סמלה את העיקרון הגברי המפרה את הנשי).

מתברר שאנשי התרבות הנאטופית קידשו את המיניות! וכנראה שהיו תרבות מטאריאכלית שהעריצה את האלה ובמיוחד את אימא אדמה. המורה של דורותי גארוד וידידה אנרי בריי הגיע לישראל ב1933 בזמן שחקרה את מערות הכרמל, אולי בכדי להתעדכן בממצאיה, והוא מצא במערה בנחל תקוע פסל אירוטי בן 15.000 שנה של גבר ואישה חבוקים בחיבור מיני טנטנרי, הפסל הוא הפסל האירוטי הקדום בעולם ונקרא "זוג הנאהבים מעין סחרי". כשמסתכלים עליו מזוויות שונות, חלקים שבו מזכירים, מייצגים ומסמלים איברי מין זכריים ונקביים.

על סמך ההיכרות שלי עם אתרים פרהיסטוריים במקומות אחרים בעולם ובעיקר בבלקן ולאחר שביקרתי ברבים מן האתרים הנאטופים, אני בדעה שבחלק גדול מהם יש מערות המזכירות איבר מין נשי והן מכוונות כלפי השמש כך שתפרה אותם בימים מסויימים בשנה על ידי אור החודר פנימה. בימים אלו האדמה נתפשה כאם הגדולה הנותנת חיים, וכפי שההודים קידשו את הלינגה של שיווה, כך החברות הפרהיסטוריות שהיו מטריאכליות ברובן קידשו את איבר המין הנשי.

אולי זה דימיון שלי ואולי לא, אבל על הצוקים שליד מערת היונים נראים שקעים בצורת איבר מין נשי, ואני חושב שזה לא במקרה. מערות היונים הם קבוצה של מערות, היום יש שלושה ובעבר היו כנראה חמישה, בנוסף למערה שבה נערכו החפירות (ושאותה תיארתי) יש מערה נוספת בצד המזרחי שלה פתח גדול מאד, חלל גדול, ובנוסף לכך גם אצלה יש פתח בתקרה של האולם פנימי המכניס פנימה אור פנימה. בנוסף על כך בדופן המערה בחלק העליון שלה הפונה כלפי חוץ, יש פתח נוסף המכניס פנימה קרן אור. בזמן שביקרתי במקום (צהרים מאוחר) השמש הייתה בדיוק בזווית הנכונה ואלומת אור נכנסה והאירה גומחה פנימית בפנים המערה. התופעה של האור מהפתח בקיר הייתה מאד מרשימה והזכירה את הפתח בדופן מערת הווגינה הנמצאת בכפר בעינה הסמוך.

פנים מערת היונים והחפירות הארכיאולוגית ליד הר גמל בגליל

ראו מאמר על מערת הווגינה בבעינה

במערת היונים נמצאו מבנים עגולים קטנים שלא ברור למה הם שימשו, בבסיסם קיר אבן, קוטר המבנים 1-2 מטר, ובחלקם מוקדי אש, הם קטנים מדי למגורים ולכן היה מי שהציע שהם שימשו כמעין סווט לודג', כמו אצל האינדיאנים. במערה נמצוא כלי אבן ועצם רבים, ובין השאר כלים עשויים מקרניים של בעלי חיים. במערה נמצאו תכשיטים וחרוזים רבים, במיוחד בהקשר של קבורה.

בתרבות הנאטופית החל מנהג הפרדת הגולגולת משאר הגוף. לרוב השלד נקבר בתנוחת עובר (המסמלת לידה מחדש לעולם שמעבר), לעיתים יש על השלד חרוזים, על הזרועות או המתניים והראש (כרמל), לעיתים השלד פרקדן, במערת היונים נמצאה אישה קבורה בתנוחת שכיבה ישרה – אפרקדן, ועל מתניה חגורה ובה עשרות ניבי שועלים. בתרבות הנאטופית היה שימוש רב בעצמות בעלי חיים לכלים וגם לקישוט, כולל נטיפות שיניים – ניבים של טורפים. נטיפות רבות – חרוזים מעצם מלוטשת וחתוכה נמצאו במערות. בקבר אחר במערת היונים נמצא שלד של אדם ולידו שלד של כלב, וזאת הייתה תגלית חשובה מאד, מכיוון שזאת עדות ראשונה בעולם לביות בעלי חיים.

ההשערה שלי היא שלמרות שיש ליד מערות היונים טרסות חקלאיות ייתכן והם לא שימשו רק למגורים במובן הקלאסי, אלא הם היו מעין מקום מקודש של ריפוי, עלייה לרגל, ייצור כלים, קבורה והתחברות לאימא אדמה, היטענות ומפגש בין האנשים. על המקום מאציל מקדושתו הר גמל הסמוך שהוא יוצא דופן בצורתו. צריך לזכור שהמלאכות היו מקודשות באותה תקופה. במערה נמצא כלי עצם מעוטר במעין מיאנדר, וכלי עצם מעוטר במעין מקלעת קש וזה מחזק את השערתי.

אחד הדברים המסקרנים ביותר שנמצאו במערת היונים זה חרותות על הסלע, לעיתים זה על לוחות אבן ולעיתים על הסלע עצמו, באחת החרותות נראה סולם שיש אומרים שהוא מסמל זמן, באחרות ניתן למצוא רשתות של קווים צפופים מקבילים שיש אומרים שמסמלת ספירה כלשהי וכן חרותה של סוס.

דורותי גארוד הארכיאולוגית שגילתה את התרבות הנאטופית הייתה חלק מקבוצה של חוקרים שערבבו בין העניין האקדמי שלהם, לבין אמונתם הקתולית ונטייתם למיסטיקה. ובראש ובראשונה תלמידתם ועמיתתם של אנרי בריי ופייר טייאר דה שארדן. דורותי הפכה להיות קתולית עם הגיעה לבגרות והקדישה את חייה למציאת פיתרון לחידת התפתחות האדם.

דורותי גארוד הושפעה מאד מאנריי בריי, למעשה היא הייתה תלמידתו בתחילת דרכה ולאחר מכן עמיתה למחקר. הוא שלח אותה לחפור בגילברטר ושכנע אותה לכתוב את עבודת המאסטר שלה על אנגליה הפרהיסטורית. אנרי בריי האמין שלאיש המערות הייתה רוחניות מפותחת, ואם תופשים את מערת היונים כמקום מקודש המשלב אתר קבורה, עלייה לרגל, התקדשות וריפוי, עם סדנאות מלאכה ויצירה בהשראת האלים (האלה), מעין מרכז אזורי לאדם הקדמון, אזי זה משתלב יפה עם תפישותיו, כפי שאראה בהמשך גם לגבי מערת המכשפה.

קראו מאמר – אנריי בריי וקדושתם של מערות

מזבח האבן מחוץ למערת היונים בגליל

פייר טייאר דה שארדן  Pierre Teilhard de Chardin

לפני שנספר על דורותי גארוד והממצאים המפתיעים שלה בישראל, צריך להגיד כמה מילים על הצלע השלישית במשולש הרוחני – ארכיאולוגי – פרהיסטורי: פייר טייאר דה שארדן (1881-1955), למרות שאין לו קשר לחפירות בארץ ישראל מלבד העובדה שכשדורותי גארוד הייתה בת 30 היא פגשה אותו והושפעה ממנו מאד.

הוא היה פילוסוף וכומר ישועי, וכן מהחוקרים החשובים ביותר של התקופות הפרהיסטוריות שהרבה בחפירות וחקירות בסין, וגילה, בין השאר, את אדם פקינג. דה שארדן פיתח תיאוריות אלטרנטיביות לגבי קיום נקודה כלשהי בעתיד (נקודת אומגה) המושכת אליה את ההתפתחות האבולוציונית של האדם, וכן את התפתחות היקום כולו לקראת מורכבות ותודעה של אהבה. לפי שיטתו של שארדן היקום מורכב מגרגרי חומר ואהבה, כוחות האהבה נמשכים זה אל זה ויביאו את החומר ממצב של כאוס למצב של מורכבות מאורגנת סינגולרית בעלת תודעת על בעתיד, ואז נעבור לשלב האחרון בקיום האטמוספרה. עברנו כבר מאטמוספרה לביוספרה עם יצירת הצמחים ובעלי החיים ששינו את האטמוספרה של כדור הארץ, ועתה נעבור למצב של לנוספירה, שבו בני אדם ישפיעו על האטמוספרה של כדור הארץ ויצרו מעין אטמוספרה של הנפש.

התפתחות של החומר מתקשרת להתפתחות האבולוציה והגיעה לשלב חדש עם הופעת האדם הנבון. ההתפשטות של אנשים על פני כל כדור הארץ והתפתחות המידע ומורכבות המחשבה מביאים ליצירת מעין "שכבת חשיבה" העוטפת את כדור הארץ שתתחבר בזמן כלשהו (נקודת אומגה), לכדי מודעות על קולקטיבית של אהבה, וזה יהיה הופעה של אלוהים

ספרו המפורסם "התודעה האנושית" חוקר את הקשר שבין התפתחות האבולוציה והתפתחות התודעה ועורר התנגדות בכנסייה מכיוון שהוא דוגל בשיטות דרוויניסטיות (וזאת למרות שהוא היה כומר קתולי), אלא שלימים אימץ האפיפיור בנדיקטוס ה16 את תפישותיו (ב2009), ואת תיאוריו את היקום כ"מארח חי". השאלה היא מה גרם להופעת סוג האדם החדש? ומה הביא אותו להתפתח וליצור תרבות?

אם אנחנו מתייחסים אל ההיסטוריה האנושית כרצף של מקרים לא קשורים זה בזה אזי אין טעם בלימוד והמחקר שלה מעבר להתעניינות אינטלקטואלית, אבל אם יש איזשהו קו מקשר של התפתחות והתקדמות, גילוי העבר יכוון אותנו אל העתיד. וכך, מתוך תחושת שליחות מיסיונרית יצא דה שארדן למסעותיו ומשלחות החפירה שהוא ארגן ברחבי העולם, וכך גם במידה מסוימת חבריו האחרים.

דורותי גארוד  Dorothy Garrod

דורותי גארוד (1892-1968) הייתה אחת הארכיאולוגיות הפרהיסטוריות החשובות בארץ ישראל, שספרה על מערות הכרמל הוא אבן יסוד בהבנת התקופות הפרהיסטוריות עד היום, אבל מעבר לכך היה לה סיפור חיים מרתק. היא הייתה האישה הראשונה שפרצה את חומות האקדמיה בקיימברידג" ואוקספורד והפכה לפרופסור מן המניין לארכיאולוגיה. היא נולדה למשפחת מלומדים מיוחסת אנגלית והייתה נערה יפה ורגישה שנטתה לרוחניות והפכה בגיל 21 לקתולית. ולמרות זאת עתידה היה סלול לפניה, אלא שהאסון היכה במשפחה: שלושה אחיה נהרגו במלחמת העולם הראשונה וכך גם אהובה שאיתו תכננה להתחתן.

הגורל (ואולי האלה) רצה שמסלול חייה יתפתח בכיוון אחר. היא הגיעה למלטה ב1920, אולי בכדי לנחם את הוריה ששהו שם באותה התקופה, בעקבות התעניינות מוקדמת שלה בהיסטוריה אביה עודד אותה להשתתף בחפירות של ארכיאולוגים מקומיים שגילו באותה תקופה מקדשים פרהיסטוריים של האלוהות הנשית כגון ההיפוגאום או מתחמים מגליתים אחרים.  מעניין לציין שבשנת 1921 פעלה במלטה הארכיאולוגית הפמיניסטית המפורסמת מרגרט מארי (ראו בהמשך), וסביר להניח שנפגשו או שמעו זו על זו.

כך או כך, החשיפה למקדשי האלה הביאה את דורותי גארוד לפנות ללימודי הפרהיסטוריה עם חזרת לאנגליה ובשנים 1922-1924 היא עברה לפריז ללמוד אצל אנריי בריי שם פגשה גם את פייר דה שארטן. לאחר מכן היא השתתפה וניהלה חפירות במערות ואתרים פרהיסטוריים בצרפת, אנגליה וגיברלטר, והפכה לאחת החוקרות החשובות בנושא זה.

דורותי הגיעה לישראל ב1928 והחלה בקריירה של חפירות באתרים פרהיסטוריים, במסגרת החפירות שלה היא קדמה את ערכי הפמיניזם, שוכרת במכוון נשים (ערביות) כפועלות בפרויקטים שלה ומקיימת איתם קשרי ידידות. גארוד טענה שנשים עושות עבודה טובה יותר מגברים בכל העבודות חוץ מאלו שדורשות כוח פיזי רב, יש להם יותר סבלנות, תשומת לב לפרטים, ראיה כוללת וכן הלאה, וכך בכל מקום בעולם היא הקימה מחנה של פועלות בעיקר, כשהגברים עושים רק את העבודות הקשות כמו פינוי אבנים ועפר. בנוסף לקרבתה לנשים היא הייתה מקורבת גם לארכיאולוג ההומוסקסואל פרנסיס טרוויל פיטר, וערכה איתו מסעות חקר לכורדיסטן.

בנוסף להיותה פמיניסטית דורותי גם נטתה לרוחניות. העיסוק שלה בארכיאולוגיה לא היה רק עניין אינטלקטואלי או קריירה אלא ניסיון למצוא פתרון לחידת התפתחות האדם, על ידי גילוי עברו. האיש שהשפיע עליה ביותר גם מבחינה מקצועית, אבל גם מבחינה רוחנית היה אנריי בריי, שטען לרוחניות מתקדמת ויכולות מחשבתיות מפותחות של אנשי המערות. היא הייתה תלמידתו ולאחר מכן עמיתתו למחקר, במידה מסוימת היא הוכיחה את הטענות שלו על ידי החפירות והממצאים שלה בארץ.

החפירה הראשונה שלה בארץ הייתה במערת שוקבא בנחל נטוף, שהוא יובל של נחל איילון, שם נתגלתה תרבות קדומה ולא ידועה מסוף התקופה הפליאוליתית (קצת לפני תחילת החקלאות) והיא קראה לה, לכן, התרבות הנאטופית. לאחר מכן דורותי עברה לחפור במערות הכרמל (מערת הנחל, מערת טאבון ומערת הגדי) וגם שם גילתה עקבות נוספים של תרבות זו. הגאונות שלה הייתה שהיא הבינה כבר מההתחלה שיש כאן סיפור חדש לחלוטין.

דורותי חפרה במקומות שונים בארץ ובמזרח התיכון במשך כשמונה שנים, המסקנה העיקרית והחשובה של חפירותיה הייתה שמהאלף ה13 לפנה"ס ועד האלף ה10 לפנה"ס התקיימה בישראל והארצות השכנות לה תרבות אנושית מתקדמת שהייתה שלב המעבר מחברה של ציידים לקטים הגרים במערות ונודדים ממקום למקום, לחברה של יושבי קבע שנמצאת על סף המעבר לחקלאות ובונה בתים.

דורותי מצאה במערות הכרמל חרוטות שונות בעלות אופי גיאומטרי על אבנים המראות על מחשבה מופשטת ומורכבת של החברות הקדומות, וכן דמויות חיות מגולפות בעצם, היא מצאה תכשיטים רבים בעיקר מצדפות וחרוזים מעצמות ושיני חיות המראים על נטייה לאמנות, היא מצאה תעשיית כלי צור ועצם ומתקני אבן מפותחת המראים על יכולת טכנולוגית מפותחת. אחד הממצאים החשובים של התרבות הנאטופית שהעיד על הרוחניות שלה היה בתי הקברות, שם התגלו שלדים בתנוחות עובר עם מחרוזות חרוזים מסביב לראש ובמקרים אחרים מסביב לצוואר או הידיים.

דורותי גארוד חפרה במשך חמש שנים באתרים שונים בכרמל ופרסמה את הדוקטורט שלה על "תקופת האבן על הר כרמל", עבודה שנחשבה לעבודת מופת שמשתמשים בה עד היום. היא חפרה וגילתה לאחר מכן ב1935 את האתר הפרהיסטורי בגשר בנות יעקוב (בן 780.000 שנה). ב1938 עברה לחפור בבולגריה, ולאחר מכן בצרפת ובמקומות אחרים בעולם, בשנים האחרונות של חייה חזרה למזרח התיכון והשתתפה בחפירות ומחקר בדרום לבנון.

ווגינה בסלע בתוך מערת המכשפה בגליל

מערת המכשפה בנחל חילזון

ממערת היונים נמשיך למערת המכשפה הנמצאת כעשר דקות נסיעה משם, במתלולים שמעל נחל חילזון, אזור זה של בקעת בית הכרם המבדיל בין גליל עליון לתחתון משופע באתרים פרהיסטוריים, מקומות קדושים ומערות של כוהנות מתקופת תרבות האלה. באמצע הדרך בין הר גמל לנחל חילזון נמצאת מערת הווגינה בבעינה, ומערות נוספות על מתלול צורים.

מבחינת מיקום מערת המכשפה נמצאת באחד המקומות היפים בארץ, על מתלולי הצוקים של נחל חילזון היפה והלא מוכר בגליל התחתון (לא רחוק מהישוב שורשים) בתוך מעין שקע במה ענק בין המצוקים, כלומר מעין כיסא בתוך מדרון הסלע פתוח כלפי דרום עם שלושה צדדים, המערה נמצאת בצד המערבי דווקא הפונה מזרחה, בגובה כמאה מטר מעל ערוץ הנחל בערך באמצע המתלול. ליד המערה יש הר בולט בצורת פירמידה, ומולה בצד השני והמזרחי של הנחל פסגה כפולה. לפי דעתי המערה נבחרה בגלל מיקומה המיוחד, הצורה המיוחדת של השקע בקירות הסלע שבו היא ממוקמת, והכיוון של פתחה כלפי ההר עם הפסגה הכפולה שדרכה זורחת השמש ביום מיוחד בשנה.

הקדמונים העריצו את החיבור בין הזכרי והנקבי, ושמש זורחת בין פסגה כפולה סימל חיבור כזה, מה גם שבתוך המערה יש אולם פנימי שנראה כמו איבר מין נשי (ווגינה), שהיה מואר פנימה עם זריחת השמש. במילים אחרות קרן אור ראשונה הייתה מפרה את ווגינת הסלע שבתוך המערה.

למערה פתח גדול ואולם גדול פתוח כלפי מזרח, בקרקעית אותו אולם נערכו חפירות ארכיאולוגיות חשובות החל משנת 1995 והתגלתה מכשפה בת 15.000 שנה. ליד המערה ובתוכה יש מדפי סלע, בחלק הפנימי שלה יש פתח גדול בצורת ווגינה המוביל אל מערה פנימית צרה וארוכה בצורת רחם. הפתח צר בחלקו התחתון ורחב בחלקו העליון. כשנכנסים פנימה לתוך הווגינה ומתסכלים החוצה רואים את הפתח של המערה הפנימית בצורה של ראש אישה (ראו בתמונות). כל אלו הם דברים מופלאים שהקדמונים שמו לב אליהם, ואולי גם עזרו ליצור אותם (על ידי עיצוב פתח המערה הפנימית), מסיבה זו בחרה אישה מיוחדת שהייתה כנראה מכשפה לגור במערה זו ואנשים היו עולים אליה לרגל מכל רחבי הגליל, לימים היא נקברה במערה וזה מה שנמצא על ידי הארכיאולוגים.

מה שהארכיאולוגים מצאו במערת המכשפה הוא בור שנחפר ברצפה ובתוכו אישה בת 45 בגובה מטר וחצי לערך ובעלת מבנה גוף מעוות, יושבת. הבור הוכן בצורה מיוחדת: צורתה סגלגלה הוא דופן בשכבות בוץ ולוחות אבן, עפר וחרסית, לאחר מכן הונחו על הרצפה קרן צבי, גוש של אוכרה אדומה (שסימלה דם ובמיוחד את דם הווסת והלידה בתקופה ההיא), פיסת גיר, שבר של כלי בזלת (כנראה קערת העבודה – אולי נבואה של המכשפה), שלושה שריונות צבים ושלושה צדפים (המספר שלוש היה מקודש לתרבות האלה, ועד היום מכשפות מופיעות בשלישיות בסיפורים, וכן יש שלוש הופעות של האישה: נערה, אישה וזקנה).

לאחר שכל החפצים המאגים הללו הונחו על הרצפה הם כוסו בשכבה של אפר ועפר ועליה הונחה גופתה של המכשפהצ יושבת ואיתה חפצים מאגים נוספים: רגל קדמית של חזיר בר הונחה ליד זרועה הימנית (החזירה היא אחת מהסמלים של האלה), ושריונות צבים שלמים הונחו מתחת לראשה ולאגן. הגופה הונחה יושבת נשענת על דופן הבור, כאשר הרגל השמאלית והזרועות שלה מכוונות כלפי מרכז הבור. כדאי לציין בנושא זה שגם במסורות מאגיות מאוחרות יותר המכשף או המכשפה מונחים יושבים לאחר מותם ובידם מוט הקסם כפי שהיה במקרה של שלמה, וזאת בכדי לגרום לשדים לחשוב שהם עדיין חיים ולגרש – להרחיק אותם.

לאחר שהגופה נקברה וכוסתה, הונחו מעליה חפצים מאגים נוספים: זנב של פרה (אז היו רק פרות בר), קצה כנף של עיט זהוב, עצם של נמר, גולגלות של שני דלקים, וגם חפצים דוממים: שני תליוני צדפות, מחרר עצם, מגרד, חלק מקערת בזלת, חלוק נחל, ולבסוף גם רגל אדם! אחר כך הונחו מסביב לגופה שמונים ושישה שריונות צבים שבורים חרוכים במקצת באש. מעל כל זה נזרקו לבור שיירי ארוחה (כנראה ארוחה טקסית לכבוד המכשפה), עצמות בעלי חיים, כלים שבורים ואפר. לאחר שהבור מולא כולו הונחה מעליו אבן משולשת גדולה, מעין מצבת קבר.

קבר המכשפה התגלה במרכז מערת המכשפה, מסביב לו התגלו קברים נוספים של עשרות גברים, נשים וילדים, אלא שאלו נקברו במקום מאוחר יותר מהמכשפה, ומכאן אפשר להסיק שהמערה הייתה מקום מושבה של המכשפה, היא נקברה בה, ולימים המקום הפך לאתר עלייה לרגל ואנשים אחרים ביקשו להיקבר בנוכחותה.

כך או כך, המקום הוא מרשים מאד, הטיפוס אליו לא קל אבל מתגמל. מתחת למערה גדלים משום מה סברסים, אינני יודע מה ההסבר לכך. הארכיאולוגים שחפרו במקום הסיקו מהקבורה המשונה שהאישה הייתה מכשפה, מה שהם לא שמו לב אליו הוא הכיוונים של המערה, והמערה הפנימית בצורת ווגינה, כפי שמופיע במקומות אחרים של תרבות האלה ברחבי העולם.

אין לי ספק שמערת המכשפה הייתה מקום פולחן של תרבות האלה. במקומות אחרים בעולם יש מסורת של נביאות מכשפות (כמו למשל הסיביליה של האפנינים באיטליה) הגרות במערות במקומות גבוהים ואנשים עולים אצלם לרגל ומביאים מנחות. המקום היה מושבה של מכשפה מפורסמת, אתר קדוש ופעיל לפני מותה, עובדת הימצאתו של הר בצורת פירמידה סמוך וחלזונות מיוחדים בנחל (שנקרא לכן נחל החילזון) מוסיפה לסבירות של ההצעה שלי. לאחר מותה של האישה הוא נשאר מקום מקודש כשהשלדים הקבורים בו מוסיפים לאנרגיה שלו.

אני מאד ממליץ ללכת ולבקר במערת המכשפה, תיזהרו רק שלא תתפוש אתכם. ובהזדמנות זו גם לבקר במערת היונים הסמוכה בהר גמל ובמערת הווגינה בבעינה וכן באתרים הפרהיסטוריים האחרים ברחבי הארץ. נסו להתחבר לאנרגיה של המקום, להרגיש, ולא רק להתרכז בהסברים המלומדים, ואולי גם לכם יקרה קסם ותתחברו לאנרגיות של אימא אדמה.