תופעה ושמה מכתש

המכתשים בנגב הם תופעת טבע גיאולוגית ייחודית שאין כמותה בכל העולם, שלא זה המקום להרחיב עליה, מה שחשוב לעניינו הוא שהם יוצרים נוף של עיגול צוקים נפלא, שבוודאי שהשאיר רושם של הוד וקדושה על הקדמונים, כפי שהוא משאיר עלינו כיום, ולכן הוקמו בהם מקומות קדושים בימי קדם כבר בתקופה הפרהיסטורית, זמן תרבות האלה, זמן שבו בני אדם הרגישו וחיו את הקשר עם האדמה. העיגול הוא ארכיטיפ של קדושה הקיים בתת מודע שלנו, המחבר (מרכז) אותנו עם עצמנו ומכוון כלפי מעלה אל האלוהים, וכך קודשו עיגולים בכל התרבויות והדתות עוד מזמן מעגלי האבנים העתיקים בפרהיסטוריה, ואפילו קודם לכן.

המכתשים הם לא רק עיגול, אלא בנוסף על כך יש להם צורה יוצאת דופן שאין כמותה בשום מקום אחר בעולם, ומכיוון שיוצא הדופן הוא מרכיב מרכזי בתפישת הקדושה שלנו, זה הביא להתייחסות אל המכתשים כמקומות מיוחדים, שונים מהרגיל, שבהם יש הופעה של קדושה, הופעה של מישור אחר ונצחי השונה מהיומיומי והשגרתי. וכך נמצא בתוך המכתשים או בהרים שלידם אתרים מעניינים מאד, שרובם כמעט ולא מוכר לקהל המטיילים הישראלי. ראשון והחשוב מביניהם הוא קומפלקס המקדשים ברמת סהרונים במכתש רמון.

מקדשים ברמת סהרונים

באלף ה-6 לפנה"ס מושלם ביות הכבשים והעזים, מתפתחת תרבות של מרעה במדבר, ובמקביל לכך יש הופעה ראשונה של מקדשים כגון מקדש הנמרות, והמקדשים בעין סהרונים. בקצה המזרחי של מכתש רמון, ברמת סהרונים, מתחת לנופו הנפלא של הר ארדון ובסמוך לנחל נקרות וגבעה בולטת שנקראת "גבעת חרוט", התגלה אחד מהמתחמים המקודשים הגדולים והמרשימים בארץ, מסוף זמן תרבות האלה.

לפי הארכיאולוגים שחקרו את המקום,[1] יש ברמת סהרונים ארבעה מקדשים בעלי צורה דומה שנבנו זה אחר זה, והם מורכבים מחצר מלבנית גדולה באורך 20-22 מטר המתוחמת בלוחות אבן גיר שנכרו בסביבה, וחצר מרובעת סמוכה בגודל 8 מטר, המתוחמת באבני קונגלומרט בעלי צורה לא סדורה. צמד המקדשים מזכיר את המתחמים הרודדים, באופן שבו חלק אחד שבו, המלבני, ייצג כנראה את האלוהות הזכרית, וחלק אחר שבו, המרובע, ייצג כנראה את האלוהות הנשית.

החלקים המלבניים מורכבים מקיר צפון-מזרחי גדול שמורכב משתי שורות של לוחות אבן שהתרוממו לגובה 1.5 מטר וביניהם היה מרווח של 20-40 ס"מ, והם הושלמו לחצר על ידי קירות נמוכים יותר בעלי שורה אחת. הקיר הגבוה היה בוודאי מרשים ביותר, במיוחד לאור העובדה שהוא כוון כלפי שקיעת השמש ביום הארוך בשנה, שאז הוא לכד את קרניה בין שתי השורות של הלוחות. מעניין לציין שגם בצד המערבי של מצפה רמון הוקמו מגליתים כגון קו K (ראו בהמשך), המכוונים לשקיעת השמש ביום הארוך בשנה.

המקדשים משקפים גם הרים במכתש, שלושה מהמקדשים מכוונים כך שהשמש השוקעת ביום הארוך בשנה תשקע בין שתי גבעות סמוכות, ומעל גבעה בולטת שחורה הנקראת "גבעת געש" בתוך המכתש, אבל קצת יותר רחוק. המקדש הרביעי מכוון אל שקיעת השמש, אבל לא כלפי גבעת געש. המקדשים משקפים את הגיאולוגיה, הם ממוקמים בנקודת מעבר בין אדמת וסלעי חול צהובים לאלו האדומים, ונדמה כאילו יש התייחסות לצבעים, למרקם האדמה והסלע, ואכן כ-200 מטר צפונה מהם נמצא מחצבה עתיקה של אבני שחיקה, ויש במקום מגוון סלעים ודייקים גיאולוגיים יוצא דופן.

המקדשים לא קיימים בפני עצמם, אלא הם חלק ממתחם מקודש. אחד מהם נמצא בעמק מישורי, ושלושה בבמת הר המוגבהת כמה מטרים מעל המישור ובסמוך אליו. בהמשך קו השקיעה ביום הארוך בשנה כלפי מזרח, על הבמה המוגבהת ובדרך כלל בקצה שלה, יש מעין שורה גלית של 14 רוגמים (טומולוסים) ענקיים שהתנשאו לגובה של 2-3 מטר וקוטר של 5-6 מטר בממוצע. בתוך כל רוגם יש חדר קבורה ובו נערמו עצמות מפורקות של מספר אינדיבידואלים והוא כוסה בלוחות אבן. הטומולוסים נבנו מלוחות אבן גדולים שבהיקף יש לוחות עומדים, והם מזכירים טומולוסים דומים ברחבי הנגב וסיני.

חלק מהטומולוסים מכוונים כך שאם מחברים ביניהם הם מצביעים לכיוון נקודות בולטות בסביבה כגון גבעת החרוט, או כיוונים אסטרונומיים כגון שקיעת השמש ביום הארוך בשנה. מדרום לבמת הרוגמים יש עמק (בו נמצא מקדש 1), ומדרום לו, מרחק כ-50-100 מטר, יש במה מוגבהת בצד השני של העמק ובקצה שורה גלית של 16 טומולוסים נוספים, ובסך הכל יש בכל המתחם 30 טומולוסים ענקיים, שבכל אחד מהם נקברו כמה בני אדם. מכיוון שהמתחם כולו – המקדשים, שורת הרוגמים הצפונית ושורת הרוגמים הדרומית – מכוון כלפי שקיעת השמש ביום הארוך בשנה, ייתכן שלמספרים 14, 16 ו-30 יש משמעות אסטרונומית הקשורה למדידה של הזמן ומחזורי הירח.

חלקים מהמקדשים של רמת סהרונים נחפרו בשנים האחרונות וגם כמה מהטומולוסים. בדומה לרוג'ום הירי – גלגל האבנים הענק ברמת הגולן (ראו בהמשך), לא נמצאו בחפירות ממצאים, ובנוסף לכך התגלה שכל האזור שמסביב למקדשים עד טווח של 2 ק"מ לא היה מיושב ואפילו לא התגלו בו מחנות זמניים, וזה מתיישב עם התפישה של מקום קדוש כטאבו, נקי מנוכחות אנושית, שהייתה רווחה בזמן תרבות האלה. כנראה שהאתר היה מקום כינוס של טקסים עונתיים, ובמיוחד ביום הארוך בשנה, אבל לאחר הביקור במקום הוא נוקה מכל מה שהיה בו והושאר לאלים (או לאלה).

המקדשים של רמת סהרונים נמצאים סמוך לחניון רמת סהרונים וקל יחסית להגיע אליהם, אלא שהם לא מרשימים במיוחד. מה שכן מרשים הם הטומולוסים הנפלאים הנשקפים מעל הגבעות שמסביב. ראוי לציין שחלקם עשויים מאבנים צהובות וחלקם מאבנים לבנות. מהחניה יש שבילי עלייה קלים אל הבמות שמשני צדדי העמק, הנוף הוא נפלא והתחושה היא של שהייה בעולם אחר, קסום. אל רמת סהרונים מגיעים דרך פארק הצבעים של מכתש רמון, שגם הוא מרשים מבחינת האתרים, הצבעים והנופים שבו.

הר רמון וקו  K

בצדו הדרום-מערבי של מכתש רמון, לא רחוק מבורות לוץ, נמצאת פסגת הר רמון, שהוא ההר הגבוה בנגב (1,040 מטר). גובהו לא מורגש כשמגיעים אליו, מכיוון שהוא לא מתרומם בתלילות מעל סביבתו, אלא עולה בהדרגה תוך כדי השתלבות בסביבה. רק כשנמצאים בפסגת ההר מתגלים המתלולים שבצדו השני ונחשף גובהו הרב. הנוף הנשקף לכל עבר הוא באמת מדהים. מצד אחד נראה מכתש רמון, ומצד שני, בואכה סיני, נראית מרחוק הפסגה העגולה של ג'בל הילאל, המזמינה את המטייל להגיע אליה (יש הטוענים שזהו הר סיני).

על הפסגה המוארכת של הר רמון יש מקבץ של רגמים עגולים מושלמים, עם פלטות אבן גדולות בהיקף העיגול שלהם, ומעין חלל קבר במרכזם (שנפתח כלפי מעלה). כבר מרחוק נראים הרוגמים על רקע קו הרקיע של שלוחת הפסגה. וכשמתקרבים מופתעים מהכמות והאיכות שלהם. קרוב אליהם נמצא מעין משטח אבני סלע, ספק טבעי ספק מלאכותי, כעין רחבה של טקסים ופולחנים. ומהפסגה יוצא קו K המסתורי, חומת אבנים באורך 5 ק"מ, כלפי מקום שקיעת השמש, מעל הר רומם, ביום הארוך בשנה.

במילים אחרות, יש על פסגת הר רמון מתחם מקודש בעל כמה מרכיבים המתייחס אל סביבתו הקרובה והרחוקה, יש בו רוגמים ושרידי מבנים נוספים שייתכן כי היו מקדשים או חדרי שהייה במקום, משטחי סלע שהיו מקומות פולחן, וחומות מסתוריות המחברות מקום זה עם הרים ומתחמים מקודשים אחרים בסביבה. לפי חלק מהארכיאולוגים המתחם והרוגמים הם מתקופת הברונזה התיכונה, כלומר מלפני 4,000 שנה. אבל חוקרים אחרים מייחסים את תופעת הרוגמים בנגב לתקופה קדומה הרבה יותר, תחילת ההיסטוריה, לפני 5,000 שנה, וסוף זמן תרבות האלה (התקופה הכלקוליתית) לפני 6,000 שנה.

הרוגמים של הר רמון דומים בצורתם לרוגמים של רמת סהרונים הנמצאים מהצד השני של מכתש רמון. קו K בהר רמון מכוון כלפי השקיעה של השמש ביום הארוך בשנה, בדיוק כמו המקדשים ברמת סהרונים מהצד השני של המכתש. הדמיון בין שני האתרים והקשר שלהם למכתש מצביעים על כך שהם חלק מאותה רשת של אתרים שנועדה לחבר בין עולם המתים לחיים, ולהעצים את אנרגיות האדמה לפי התפישה של הקדמונים. קשה לקבל את האפשרות שאין קשר בין שני האתרים, שהרי המכתש הוא יחידה גיאוגרפית בולטת אחת והם מתייחסים אליו, ומכיוון שהאתר ברמת סהרונים תוארך בצורה מדויקת לאלף ה-6 לפנה"ס, סביר להניח שגם האתר בהר רמון נבנה (לפחות בחלקו) כבר בזמן הזה.

כשהולכים לאורך קיר האבנים של קו K, אפשר (לדעתי) להרגיש אותו גם כשהוא נעלם מתחת לאדמה. חומת האבנים הנמוכה נראית שלמה מרחוק, ואפילו ניתן להבחין בה ב-Google Earth, אבל  כשמתקרבים אפשר להתבלבל ולחשוב שזה סתם צבר אבנים. מבט מדוקדק יותר יראה שאין אבנים רבות בסביבה, ושלעיתים הן מסודרות כך שברור שמישהו בנה, ואולי גם סיתת אותן. ישנם קטעים שבהם הקו נעלם (נהרס עם השנים) ורק נוכחותו מורגשת, אבל הוא מתחדש לאחר זמן.

יגאל גרנות, מגלה הכיוון של קו K, טוען שבנוסף לשקיעת השמש ביום הארוך בשנה, הרוגמים על פסגת הר רמון מכוונים כלפי זריחת השמש ביום הקצר בשנה, ושהמקום כולו היה אתר מקודש שתפקד כמצפה אסטרונומי ולוח שנה. מבחינת קווי אנרגיה מעניין לציין שאם ממשיכים את קו K לכיוון דרום-מזרח הוא מגיע ישירות לפטרה והר אהרון. קל לדמיין את הקדמונים מקדשים את השמש מראש הר רמון, ועוקבים אחר קרני השמש האחרונות המנצנצות לאורך קו K ביום הארוך בשנה.

סמוך לפסגת הר רמון יש מגרש חניה שאליו ניתן להגיע בדרך עפר, לידו יש שילוט עם מפה המסביר על קו K והאתר על ההר, ומשם יוצא שביל אל בין הרוגמים והשרידים שעל הפסגה הסמוכה.

בורות לוץ

באזור הגבוה ביותר בנגב, על גדות מכתש רמון, לא רחוק מהר רמון, ישנו מערך של וואדיות לא עמוקים שבהם טרסות עתיקות המאפשרות עיבוד חקלאי וביניהם עשרים בורות מים ענקיים שנבנו כנראה לפני 3000 שנה. נמצאו שם גם שרידים של בית ישראלי המאשרים תיארוך זה. מערך הוואדיות מתנקז על הר בצורת פירמידה שלא רחוק ממנו יש עץ אלה אטלנטית גדול ומיוחד.
בוואדיות יש טרסות של אבנים ואדמה שלא ברור מקורה, שהרי ההרים מסביב הם סלעיים. גם לא ברור איך האלות הגיעו לשם, שהרי אין יערות מסביב, ואחד ההצעות היא שתרבות הטרסות וגם העצים הם שריד לימים עברו שבהם הנגב היה יותר גשום (אלא שימים אלו היו לפני 10.000 שנה).

הסברה הרווחת היא שבורות המים הם מהתקופה הישראלית, הם לא נועדו להשקיה אלא לשתייה של צאן ובני אדם. מדוע היה צריך כל כך הרבה בורות? מי שתה את כל המים הללו? מפתה לחשוב שהיו אלו הישראלים בזמן הנדודים שלהם במדבר. ייתכן והיה באזור מרכז פולחני, או שהוא היה תחנה בדרכי שיירות.
בסיור שערכתי באזור ראיתי שהרבה מן הבורות מתייחסות מבחינת הנוף להר הפירמידה הסמוך. הרים בצורות מסוימות נחשבו קדושים בתרבויות ימי קדם, מעין טיפולוגיה של הקדושה, בסרביה יש הר טרפזי בצורת פירמידה שנחשב לקדוש על ידי אנשים קדמונים שגרו מולו, ולכן הם בנו את כל הבתים שלהם בצורת ההר – טרפז. המשולש הוא מעין ארכיטיפ של קדושה בתת מודע שלנו, והר הפירמידה מושך את תשומת הלב, למרות שאפילו אין לו שם בימינו. התחושה באזור בורות לוץ היא מיוחדת, כאילו אתה בעולם משל עצמך, אמפיתיאטרון פנימי של החיים, לא רוצים לצאת מהבקעה ששם הטרסות והבוסתנים.

המכתש הגדול.

למרות שלא גילו בהם בינתיים שרידי אדם ומקומות פולחן (עד כמה שידוע לי), הרי שהמכתש הגדול והקטן הם מקומות מיוחדים ומקודשים לפי הבנתי, מירוחם נוסעים לתצפית על המכתש הגדול. ממול לנו מזדקרים השכבות הנטויות של דרום המכתש. מימין לנו, מדרום, חצי פרסה עם הרים גבוהים יחסית בפינותיה. משמאל לנו חצי פרסה יותר עגולה שבה רואים בברור את הצוקים ואת השכוב שלהם. ומתחתנו את מחשופי אבן החול, המחצבה המכערת את הנוף, הגבעות העגולות של מרבדי הצור והבזלת, ושבילים וערוצי נחלים ביניהם.

מהמכתש הגדול אנחנו מקבלים לראשונה מושג על מרחבי הנגב… רכס חתירה משתרע מימיננו ומשמאלנו, רכס עבדת משתרע באופק, בין שניהם מרומזת הבקעה הענקית וההרוסה היום בחלקה של נחל צין. הרי אדום נראים באופק הרחוק ומתחתיהם הערבה. המדבר נשקף סביב סביב… גלים של הרים ושל אופק מהביל…
תצפית מהמכתש הגדול משמעה פתיחה של המרחב, תחושה של רחבות. אין עוד תצפית נוף שנותנת את התפישה של הרכסים והגליות שלהם יותר מאשר במכתש הזה.

הנוף במכתש הגדול מזכיר במידה מסוימת משור משונן, נוף ירחי, את הנוף של קפדוקיה, ולכן גם ההרגשה שהוא נראה כמקוטע. אני בטוח גם שייתכן שיש בו מכרות של כסף או של מינרלים אחרים. ניתן לעלות על הצלעות המשוננות שלו מדרום. יש בתוכו גבעות של אבן חול בכל מיני צבעים שהילדים אוהבים לשחק בהם ולעשות מהם בקבוקים צבעוניים. ובנקודת הניקוז שלו מתחתר נחל, הלא הוא נחל חתירה, ויוצא בעמק מרשים, שנראה כמו עמק צר בהרי אפגניסטן, הנחל יוצא אל מישור שנקרא מישר ימין, שממנו מתחיל מסלול טיולים יפה של קניון נחל חתירה ובתחילתו נמצא מצד ירקעם ומעיין עין ירקעם.

המכתשים הם תופעה של אבן גיר, אך בתוכם מתגלים מרבצים של אבני חול, וזאת ההזדמנות לנסות ולעמוד על ההבדלים בין שני סוגי האבנים הללו:
לכל אבן יש איכות אנרגטית משלה. אין דומה הרגשה בבית עשוי מאבני בזלת, למשל, לבית העשוי מאבני גיר. הקדמונים ידעו זאת והשתמשו, לכן, בסוגי אבנים שונות בבניין חלקים שונים של מקדשים, או סוגים שונים של מקדשים. במצרים, למשל, אבן גרניט סמלה את יסוד האש ולכן תמיד נמצא אותה בקודש הקודשים, או באובליסקים, זה לא רק בגלל החוזק שלה אלא זה בגלל התכונות הסמליות, או אם תרצו האנרגטיות, שלה. עד היום, בכנסיות, למשל, יש לנו שימוש באבן שיש לצרכי המזבח.  ובכן, מה ההבדל אם כן בין אבן חול לאבן גיר?

אבן גיר שהתה זמן רב מתחת לים ולכן תכונתה היא תכונה של מים, תכונה של רגש. אבן חול היא אבן שנוצרה ברובה על היבשה, ולכן תכונתה היא תכונתה של היבשה, יש בה חום של החול, חום של האדמה, גם באבן גרניט יש חום, אך זהו חום של אש, חום של פלדה. אבן חול היא רכה הרבה יותר, קולטת את האדם לתוכה, מכיוון שמעפר – חול באת ואל עפר – חול תשוב

הר ירוחם – אתר מקודש

לא רחוק מהמכתש הגדול נמצא הר ירוחם, העלייה הקצרה והבטוחה אליו היא מאגם ירוחם, חוצים את הסכר ומתחילים לטפס, בראש ההר שרידי ישוב עתיק, וממנו נראה שדה רוגמים לכיוון דרום, שבשל תעתוע אופטי מתקרב אל הצופה, הנוף מרתק ומזכיר (להבדיל) את מאצ'ו פיצו, ואכן בשדה הקברים ישנם רגמים עגולים מאבני ענק, ובתוכם מעין חדרי חניכה קטנים או קבורה. לשם הגיעו אנשים שרצו לקבל מקדושתו של ההר בעל הצורה המיוחדת (פירמידה) ממש כמו הר הפירמידה שליד הר רמון.

בחפירות במקום נמצאו מטילי נחושת, גומחות ספלולים, בניינים המחוברים ביניהם, כבשן, צלמיות בעלי חיים עם קרניים, בנו רוטנברג הציע שזה הור ההר, מכיוון שהיה מיושב ומקודש במשך דורות רבים, נמצאו בו שתי שכבות ישוב, הקדומה עם חומה ומבנים מרובעים, ומעליה ישוב עם בתים עגולים. בדרך אל ההר ולרגלי אתר הקבורה המקודש, ישנו עמק בו צומחת החלמונית. הישוב מתוארך לתקופת הברונזה, אבל כנראה שהרוגמים שמתקרבים אל הצופה הם מהתקופה הכלקוליתית, האשליה האופטית נגרמת על ידי שילוב של אבנים גדולות שטוחות לבנות ואבנים יותר כהות, כמו מעבר חציה

המשך יבוא…

[1]  Rosen, S. A., Avni, Y., Bocquentin, F., & Porat, N. (2007). Investigations at Ramat Saharonim: a desert Neolithic sacred precinct in the Central Negev. Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 346(1), 1-27.