פרהיסטוריה רוחנית ארץ ישראל

ישראל היא הגשר מאפריקה לאירופה, ודרכה עבר ההומו ספיאן בדרכו לכבוש את שאר העולם. מבחינה פרהיסטורית יש לישראל חשיבות עולמית, ומסיבה זו מערות הכרמל הם אתר מורשת עולמי. המעבר מציידים לקטים לחקלאות קרה בישראל לפני 11.000 שנה. ולאחר מכן היה פרק לא מוכר של קיום תרבויות עד לתחילתה הרשמית של ההיסטוריה 6000 שנה לאחר מכן באלף החמישי לפנה"ס.

במאמר תוכלו לקרוא על יריחו – העיר הראשונה בעולם. אבל לפני כן כמה משפטים על התפתחות האדם

התרבות האשלית יברודית

העקבות הראשונות למציאת אדם בארץ הם מלפני אחד וחצי מיליון שנה לערך במקום שנקרא תל עובדיה בעמק הירדן התיכון. לא רחוק מקיבוץ גשר. במקום זה נמצאו שרידים לישוב אדם שהשתמש בכלי צור, היה צייד מלקט, מסוג ההומו ארקטוס, לא ברור אם הם ידעו להשתמש באש. אבל בשרידים של ישוב אחר הרבה אחר כך מלפני 780.000 שנה ליד גשר בנות יעקוב כבר נמצאו עקבות של שימוש כזה.
התקופה שמלפני שני מיליון שנה ועד לפני 20.000 שנה נקראת פליאוליתית – פליאו (ישן) ליתוס (אבן). תקופת האבן הקדומה.
ההומו ארקטוס התפשט בעולם כבר לפני שני מיליון שנה, הוא היה בעל קיבולת מוח קטנה משלנו, וקצת יותר נמוך, בעל מבנה גולגולת אחר, ובכל זאת אדם זקוף שחי בקהילות נוודים ציידים וידע להשתמש בכלים וכנראה שגם באש. התרבות שהוא הקים וקיים נקראה תרבות אשלית ושרידים ממנה ניתן למצוא באסיה, אירופה, ואפילו אוסטרליה.
לפני 200.000 שנה לערך התפתח מההומו ארקטוס (יש אומרים שהרבה קודם לן) האדם המודרני שנקרא ההומו ספיאן, לפי חצי מיליון שנה התפתח מההומו ארקטוס האדם הניאנדרטלי.

התרבות המוסטרית

זאת התרבות הקדומה של ההומו ספיאן שהתקיימה מהופעתו ב250.000 לפנה"ס ועד ל40.000 לפנה"ס ונקראת על שם מקום בצרפת, יחסית להומנואידים האחרים זאת תרבות מתקדמת שבה יש שימוש באש, כלי צור מתוחכמים יותר, והתחלה של מנהגי קבורה וכנראה שסוג כלשהו של תקשורת ומבנה חברתי. שרידים של תרבות זו מתגלים בארץ ישראל באתר מחניים, מערת התנור, וקצת במערות הכרמל. בזמן זה ניאנדרטליים ואדם מודרני חיים זה לצד זה, ואולי אפילו ביחד. מתפתחת טכניקה שנקראת לוולוואה לסיתות אבני צור.
האדם המודרני מגיע לארץ כבר לפני 100.000 שנה, ניתן למצוא שרידים שלו במערת קפזה בגליל, הנמצאת לרגלי הר הקפיצה, יש בה קברים של אדם מודרני ובהם קרני איל, על העצמות שרידי אוכרה (צבע אדום). באותה תקופה מגיע לארץ האדם הניאנדרטלי, שתי האוכלוסיות השתמשו באותם טכניקות סיתות, וקברו מתים, אלא שהאדם המודרני השתמש גם בקונכיות וצבעים. לאחר תקופה זו נעלם הומו ספיאן מישראל (ייתכן שנדחק על ידי הניאנדרטליים, ומופיע שוב בעקבות פלישה של אדם מודרני חדש מאפריקה לפני 40.000-60.000 שנה. אלא שבפעם זאת יש לו יתרון אבולוציוני והוא השימוש בשפה

קפיצת מדרגה – המהפכה הלשונית

לפני 40.000-60.000 שנה לערך מתרחשת קפיצת מדרגה בקרב אוכלוסיית ההומונואידים של העולם הקשורה כנראה לרכישת יכולות קוגניטיביות חדשות והראשונה שביניהם היא יכולת תקשורת משופרת המתבטאת בשפה. קבוצות האדם הנבון מסוגלות לתקשר ביניהם ובנוסף על כך לתכנן אסטרטגית צעד אחד קדימה, לראות מעבר לכאן ולעכשיו, מעבר למציאות, הדבר מתבטא בין השאר באמונות הדתיות הבאות לידי ביטוי במנהגי הקבורה, ייתכן וכבר בשלב הזה מתחילה האמונה בחיים לאחר המוות, המופיעה בציורי המערות המשקפים תפישה דתית פולחנית.
מבחינה מעשית האדם הנבון משיג יתרון בזכות שיתוף הפעולה שלו והיכולת לתכנן קדימה על פני האדם הניאנדרטלי ומחליף אותו, מזמן זה והלאה נעלמות אוכלוסיות הניאנדרטלי כנראה שכתוצאה מהפסד בתחרות עם האדם הנבון.
תעשיית הנתזים המוסטרית מפנת מקומה לתעשיית להבים, סכינים, חודים, מגרדים, נקרים, מחטים, חודים, מרצעים, צלמיות, עיבוד שנהב וקונכיות.

במילים אחרות, לפני כ40.000-60.000 שנה הופיעו דרכי מחשבה ודיבור חדשות, אולי בגלל מוטציות גנטיות ששינו את המבנה הפנימי של המוח (ולא את החיצוני או גודלו). זה נראה כאילו מישהו התעסק לנו במוח ושינה את חיווט החוטים. המדע טוען שזה מקרה, ואילו ההיסטוריה האלטרנטיבית טוענת ליד מכוונת. הדבר החדש שהופיע הוא כמות המידע והמורכבות של השפה שהתייחסה לחברה, וגם לדברים שלא קיימים במציאות, יוצרת מציאות חדשה מדומינת, "שפה פיקטיבית". זה אפשר ליצור מיתוסים משותפים.
השפה יצרה חברות שמתייחסות באופן אינטימי לעצמם, במספרים של עד 150 איש. השפה הפיקטיבית אפשרה יצירת חברות גדולות יותר. זאת תחילת התרבות.

מעניין לציין שבפסיכולוגיה של הדת מדברים על כך שיש לנו שני אזורים במוח הקולטים את המציאות: האחד זה הקליטה החושית, מה אני רואה? והשני זה בקליפת המוח, מה זה אומר?
לדוגמא: אם מישהו אומר לי בוקר טוב. אז חלק אחד במוח קולט את המעשה, וחלק שני מנסה לפרש את הכוונה שמאחורי זה? מה מצבו של האדם המדבר? הטון שבא עם זה ומשמעותו? וכו'
השפה אפשרה להומו ספיאן לסחור ולתקשר עם קבוצות רחוקות.

התרבות האוריניקית והאחמרית

תרבות של הומו ספיאן מודרני הנקראת על שם מקום בצרפת, עקבות שלה נמצאו בארץ, זאת התרבות הראשונה של האדם המודרני ומוצאים בה דברים שלא היו קודם, כמו כלי נגינה קדומים, התחלה של פיסול, אמנות, שימוש בכלי עצם, קרן, וחרוזים המאפשר יצירת כלים מעודנים יותר, התחלה של ביגוד וקישוט, מתקופה זו נמצא את ציורי המערות המפורסמים בדרום צרפת, ואריה אדם (שילוב של חיה ואדם) מגרמניה. שימוש בקונכיות שהובאו ממרחקים, ייצור צבע במיוחד אדום – אוכרה, המצאת החץ וקשת.
התרבות הזו התקיימה בשנים 40.000-20.000 לפנה"ס. אתר ערק אל אחמד בצפון מדבר יהודה קשור אליה. יש אומרים שבסופה התפתחה תרבות ייחודית באזור הכרמל שנקראת ה"עתליתית".

התקופה האפיפלאוליתית

לפני 20.000 שנה היינו עמוק בתוך תקופת הקרח האחרונה, אבל דווקא בשל כך הנגב ואזורי המדבריות היו פוריים, וקו החוף של ארץ ישראל היה רחוק ב20 ק"מ מהיכן שהוא נמצא כיום, מכיוון שהימים היו נמוכים ב120 מטר. בזמן זה יש התפתחות של יישובי אדם חשובים בארץ ישראל שמגיעים לשיא עם המעבר לחקלאות שקורה לפני 10.000 שנה.
האקלים השונה הביא להתפתחות תרבויות נוודים ציידים שנקראו כבארית או כבארית גיאומטרית. ולפני 15.000 שנה להתפתחות של יישובי קבע שלהם ותרבות ייחודית שנקראת הנאטופית ואין כמותה כנראה בשום מקום אחר בעולם

התרבות הנאטופית

תרבות זו נקראת על שם נחל בהרי יהודה. שרידים ממנה נמצאים במערות הכרמל. זו פעם ראשונה שאנשים גרים בבתי קבע במקום במערות, ולא ברור מה גרם לשינוי הזה. בני אדם אוספים צמחים מתוך מגוון של צמחי בר אך מתקיימים גם על ציד, בנוסף להופעה של מבני אבן ראשונים, מתפתחות מסורות קבורה, הסרת גולגולות, תכשיטים בקבר, ישנם מכתשים בסלע שסיבתם לא ברורה, מעין ספלולים וביות ראשון של הכלב.

ענף של התרבות הנאטופית נמצא בנגב בהר חריף ונקרא לכן התרבות החריפאית. צורת הבתים הייתה מעגלית, והם היו בנויים אבני גוויל, בתוכם מקום לאש ומתקנים, יש הופעה קדומה של אמנות, שימוש בעצם, כלי אבן מבזלת (הובאו מהגולן), ייתכן ועסקו בחקלאות זעירה כולל שימוש במגל, הם היו שלב המעבר לתרבות הניאוליתית החקלאית.

מתקופה זו מופיעים שני פסלים של אבן המזכירים אסטרונאוטים בסגנון אריך פון דניקן, האחד זה ראש אדם מגולף ממערת אל ואד, והשני זה חלוק אבן הנושא חריטות מעין סחרי. זיכריה סיטשין מזכיר פסלים אלו בספריו

תחילת התרבות האנושית – המהפכה החקלאית יוצאת לדרך

לפני 12.000 שנה העולם נראה אחרת: שרידי קרחונים עדיין כיסו חלקים גדולים מאירופה, הנגב והסהרה היו ירוקים ובני אדם היו ציידים ולקטים, חיים בקבוצות קטנות, היום אנחנו יודעים שהייתה להם תרבות מתוחכמת, ידע רב, ולפי התיאוריות האלטרנטיביות הם מילאו את תפקידם על פני האדמה כיצורי גשר המביאים אנרגיות גבוהות לכדור הארץ ולשם כך נדדו ממקום למקום בעקבות השכינה. אלא שאז קרה שינוי שהוא אולי החשוב בהיסטוריה

לפני 10.000 לערך מתחילה המהפכה החקלאית, בני אדם הופכים להיות חקלאים ויושבי קבע במקום מלקטים וציידים. הם ממציאים את הגלגל, מבייתים את הכבשה, הכלב, שור, פרה, חמור והעז (גמל וסוס באו אחר כך), מטפחים את החיטה והשעורה, אפונה ועדשים, עצי פרי (זית וגפן בשלב מאוחר יותר). ומתחילים לעבוד את האדמה. זאת המהפכה הגדולה ביותר בהיסטוריה של העולם ואחת מהנקודות שניתן להצביע עליהם כתחילת התרבות האנושית. היא מתוארת יפה בספר של יובל נח הררי "קיצור תולדות האנושות".
המקום שבו החלה מהפכה זו הוא המזרח התיכון, ובמיוחד ארץ ישראל, על מורדות החרמון מצא אהרונסון את אם החיטה, ממנה פיתחו את זן חיטת התרבות, החיטה היא צמח פלאים שהיווה את מזונו העיקרי של האדם לאחר מהפכה זו, לא עוד ליקוט שורשים ופירות, ציד חיות ואיסוף בלוטים, אלא מאכל אחיד שנזרע ונקצר בידי אדם. צמח ולו תפוקה גדולה של מזון המבוססת על דרך קלה להפריד את השיבולת מהגבעול. כיום החיטה היא הצמח הנפוץ ביותר על פני כדור הארץ, ולפי נח הררי (קיצור תולדות האנושות) היא זו ששעבדה את האדם ולא להיפך.

יריחו – הישוב הקדום בעולם

אחת המהפכות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית הייתה המהפכה החקלאית. יום בהיר אחד אנשים הפסיקו לגור במערות, לאסוף גרגרים ולצוד חיות ועברו לגור בבקתות, לזרוע גרעינים ולקצור תבואה. הפלא של תחילת החקלאות יכל היה לקרות רק בתמיכת והכוונת האלה, כלומר אימא אדמה, ולמרבה מזלנו זה קרה כאן, בארץ ישראל.

בנאת המדבר של יריחו, לא רחוק מים המלח, נמצא הישוב הקדום בעולם, מעין עיר עם חומה שבה גרו מאות אנשים כבר לפני 11.500 שנה, מייד עם תום תקופת הקרח. לא רחוק ממנה נמצאים אתרים קדומים נוספים של גלגל ונתיב הגדוד.

השאלה הנשאלת היא מדוע יש ריכוז של ישובים קדומים הקשורים למהפכה החקלאית דווקא במקום זה? אפשר לתת לכך תשובות אקלימיות, גיאולוגיות, היסטוריות, ויש גם תשובה אנרגטית רוחנית: יריחו היא העיר הנמוכה בעולם, הנמצאת 300 מטר מתחת לפני הים, בלב השבר הסורי אפריקאי. העמק של השבר הסורי אפריקאי הוא הארוך ביותר בעולם, יותר מ6000 ק"מ, מטורקיה ועד מוזמביק, שזה בערך הרדיוס של כדור הארץ בקטבים (הכדור פחוס ובקטבים הרדיוס קטן יותר). אם הכדור הוא יצור חי כפי שטוענת תיאוריית גאיה, הרי שלחלקים שונים שבו יש תפקיד אחר, ואפשר כי השבר הסורי אפריקאי הוא מעין רחם של כדור הארץ, ולכן לא מקרה הוא שלאורכו הופיעו ההומינידים הראשונים, ההומו ספיינס הראשון, ושם גם התחילה החקלאות. זה כאילו אימא אדמה שרצתה לגדל את בני האדם הולידה במקום זה צורות מחשבה חדשות ומשם זה התפשט לכל העולם.[1]

המעבר למגורים בבתים והתחלה של גידול חקלאי הייתה שינוי פרדיגמה מהותי במחשבה האנושית. וזה קרה, עד כמה שאנחנו יודעים, בשני מקומות בעולם: האחד זה יריחו והשני זה אתר גבקליטפה בדרום מזרח טורקיה. בשני המקומות נמצאו מבנים מונומנטאליים מרשימים. ביריחו זה המגדל והחומה, בגבקליטפה זה עשרים מבנים עגולים שקירותיהם אבני גוויל והם נתמכים על ידי מגליתים (אבני ענק) בצורת T ועליהם תגליפים. לפי הארכיאולוג קלאוס שמידט שחפר וגילה את גבקליטפה המבנים הללו הם מקדשים, שנועדו לציין את ההתחלה של הגידול של החיטה שהתרחשה באותו הזמן באזור. להודות לאימא אדמה על כך שהיא הולידה מוטציה של חיטת בר ,שבה השיבולת לא מתפרקת ונופלת, ועל ידי כך אפשר לקטוף ולאכסן את הגרעינים מבלי שיתפרקו ויתפזרו לכל עבר. האם ייתכן שאותה הסיבה היא זו שהביאה להקמה של המגדל ביריחו?

המגדל העגול ביריחו הוא מבנה מונומנטאלי בסדר גודל דומה מאותה התקופה. הארכיאולוג רן ברקאי, שחקר את המקום, מציע שהמגדל (כמו המקדשים בגבקליטפה) נועד לציין את המעבר ליישוב קבע והתחלת החקלאות, לתת תודה לשמש ולאדמה על כך שהם מאפשרים חיים, זה היה מעין מקדש – מבנה פולחני.

המגדל נמצא צמוד לחומה מרשימה הנמשכת מצפון מזרח לדרום מערב, כשהוא בחלק הפנימי של החומה ולא בחלק החיצוני כנהוג במגדלי ביצורים, ולכן לא סביר שהמגדל והחומה נועדו להגנה, מה גם שהחומה לא הקיפה את היישוב כולו. ברקאי טוען שבזמן ההוא לא היו מלחמות, תוחלת החיים של הגברים עלתה לאחר המעבר מציד לחקלאות, אין שום עקבות של הרס ושריפה בשום מקום בארץ, ושזה פשוט לא היה חלק מתפישת עולמם של הקדמונים. ולכן הוא מציע שהמגדל והחומה לא נבנו להגנה, גם לא מסחף נחלים כפי שטענו ארכיאולוגים אחרים, אלא שהיה לחומה ולמגדל תפקיד אחר: פולחני, טקסי, מאגי.

קשה לנו קצת לתפוש זאת, אבל האנשים שבנו את המגדל לא ראו מגדל, ואף מבנה אבן גדול בנוי אחר, מימיהם. ונשאלת השאלה מניין הם קיבלו את הרעיון לגבי צורת המגדל? וכאן המקום לתת כמה נתונים: גובה החומה בשלבים שונים שלה היה 4-5 מטר. גובה המגדל 9 מטר, הקוטר שלו 9-7 מטר (ניתן לראות שהקוטר של המגדל בבסיסו הוא כמו הגובה ויש לו צורה טרפזית). בתוך המגדל יש קירות בעובי 1.5 מטר, וגרם מדרגות שבו 22 מדרגות המוביל אל הגג.

האנשים שבנו את המגדל היו כנראה צאצאי אנשי התרבות הנאטופית שחיו במקום. הם ידעו לבנות בתים עגולים קטנים, אלא שכדי לבנות מגדל בסדר גודל כזה צריך הרבה מאד אנשים. ברקאי מעריך את כמות העבודה שנדרשה רק לשם בניית המגדל עצמו ב11.000 יום, ואם נוסיף לכך עבודות הטיוח, חפירה, חציבה והובלה, מדובר במאות אנשים (שלהם משפחות נתמכות) שעבדו בהקמת המגדל והחומה במשך חודשים ארוכים. מה שזה אומר לפי הבנתי הוא שהיו מספיק עתודות כוח אדם ומזון ביריחו או בסביבה, ושהם היו חייבות להישען לכלכלתם על חקלאות. כלומר המעבר לחקלאות קרה בד בבד עם הבנייה, ולא אחר כך כפי שחלק מהארכיאולוגים טוענים.

למרות שלא נמצאו ביריחו עקבות לגידול חיטה בזמן הקמת המגדל (ייתכן שעוד יימצאו), סביר להניח שהם גידלו צמחים אחרים! אחד הצמחים הראשונים שבויתו בעולם הוא הפול, צמח הבר של הפול התרבותי נמצא בארץ וגרעינים שלו נמצאו במערת הנחל בכרמל בקרב ישובי התרבות הנאטופית כבר לפני 14.000 שנה. ביריחו יש מעיינות שופעים, אקלים חם, ואפשר לגדל צמחים בהשקיה, ייתכן וכבר אז החלו לגדל פול או צמחי תרבות אחרים[2], וסביר להניח כי כאות תודה לאימא אדמה על מתנותיה, החליטו התושבים המקומיים, שהתרבו בעקבות המעבר לחקלאות ולבתי קבע, לבנות מעין מקדשים לאלה.

לפי ברקאי התשובה לשאלות לגבי צורתו של המגדל ותפקידו טמונה בהר הבולט בסביבה, השולט על קו הרקיע של יריחו, הלא הוא הר הקרנטל ממערב. בתוך המגדל הותקנו מדרגות שעולות בתלילות, כך שאין הם מדרגות רגילות וצריך לטפס עליהם בידיים וברגליים, כמו בסולם. אלו מדרגות פולחניות, מעין סולם שמיים, שמתחילות בפתח ומעבר בצד מזרח של המגדל ומסתיימות בראשו. המדרגות מכוונות לציר 290 מעלות על פני האדמה, המחבר בין מקום המגדל לפסגת הר הקרנטל, כך שכשעולים במדרגות אל גג המגדל נגלית ממול פסגת הר הקרנטל.

זאת ועוד, כשעומדים 30 מטר ממזרח למגדל על ציר המדרגות (290 מעלות) רואים שלמגדל יש את צורת ההר, והוא למעשה מתמזג עם ההר, כך שהפתח התחתון של המגדל נמצא בתחתית ההר. במילים אחרות, צורת המגדל משקפת את הר הקרנטל, ובמקרה זה ברקאי מציע שהחומה משקפת את שדרת הצוקים של מדבר יהודה, והמגדל הבולט מעליה את ההר הבולט מעל רמת המדבר. מוטיב זה של שיקוף הנוף היה חלק מתרבות האלה שהתייחסה לסביבה כאל משהו חי, והוא מופיע בישובים ואתרים קדושים רבים מזמן תרבות האלה, כשאחת הדוגמאות הבולטות לכך היא ישוב בשם לפנסקי וויר בסרביה, שם נבנו בתים המשקפים הר טרפזי הנמצא בצד השני של נהר הדנובה.

אלא שזה עוד לא הכל: הכיוון של המדרגות והציר של המגדל – פסגת הר הקרנטל (290 מעלות) הוא כיוון שקיעת השמש ביום הארוך בשנה. ביום זה השמש ששוקעת מערבה מהפסגה מטילה את צילו המחודד של ההר היישר לתוך העיגול של המגדל, ובכך השמיים כמו מפרים את האדמה. מתרחש חיבור של העולמות, שמיים וארץ, רוח וחומר, זכרי ונקבי. התהליך מתחזק מכוח הצורה של המגדל – עיגול, וקשה להניח שכל זה הוא אך במקרה.

היום הארוך בשנה היה חשוב לאנשי תרבות האלה, והוא סימל, בין השאר, את המעבר מחברה נוודית שמתייחסת לכוכבים והירח, לחברה חקלאית שבה יש חשיבות רבה למחזורי השמש. בזמן שהשמש הגיעה למקום הגבוה ביותר בשמיים, והאור היה בשיאו, הצמחים הגיעו לשיא הפעילות שלהם וחיברו בין היקום וכדור הארץ. היום הארוך היה זמן של חיבור בין שמיים וארץ, קיום טקסי הנישואים המקודשים, התחלת הקיץ והעונה החמה.

יריחו פרחה בזמן תחילת תרבות האלה והחקלאות (קדם קראמית א'), והייתה כנראה הישוב הגדול מסוגו בארץ. בחפירות נמצאו כשבעים בקתות עגולות גדולות מלבני בוץ (כל בית שימש כנראה משפחה גרעינית אחת, וכמותו נמצאו גם בנתיב הגדוד הסמוכה), ומבני ציבור שכנראה היו מקדשים (יש עוד הרבה חלקים של התל שלא נחפרו).

הממצאים השונים מגלים לנו טפח מעולמם האמוני של התושבים הקדמונים: המתים נקברו מתחת לרצפות הבתים בתנוחה מכווצת[3], מכוסים בשכבת סיד. לפי אליאדה זה נעשה בכדי לשמר את הזיכרון של המת ולאפשר התקשרות לרוחות האבות. הנאטופים היו הראשונים שקברו בצורה כזו. אבל עם תחילת החקלאות ותרבות האלה והמעבר למגורים בכפרים ובתים, מופיעים מרכיבים מיתיים ודתיים נוספים. נראה כי פולחן המתים נקשר לפולחן הפוריות של האדמה והיבולים, ומודגש הקשר שבין הזרעים לקבורה. המתים חולקים את העולם התחתון עם הזרעים, ונותנים להם את ברכתם, כשם שהזרע נובט כך גם האדם יקום לתחייה.

מעתה החשיבות של הגולגולת מתחזקת, הנאטופים היו הראשונים שהפרידו את הגולגולת מהשלד בחלק מהקבורות, אבל ביריחו זה מגיע לכדי אומנות. לאחר שהבשר התכלה הקבר נפתח מחדש והגולגולת הוצאה ממקומה. החל להתפתח מנהג של כיור גולגולות (עטיפתם בטין), ולימים גם התקנת מסכות. במהלך החפירות של קתלין קניון ביריחו התגלה מקבץ מרשים של תשע גולגולות מכוירות קבורות מתחת לרצפות הבתים, הן כוסו במסכת טין (חימר בוץ) עם צדפים וקישוטים, העיניים יוצגו על ידי קונכיות.

הגולגולת הייתה מקום משכן החלומות והחזיונות, הרוח, כנראה שאנשי תרבות האל ייחסו לה תכונות מאגיות (כפי שקיים עד היום בנצרות, שם שומרים שרידי קדושים), והיא נתפשה כמעין זרע אנושי היכול להצמיח גוף חדש (רוחני) לאחר המוות, לכן נעשו טקסים עם גולגולות, הם כוירו ועוטרו, ונקברו מתחת לבית. שבע מהגולגלות שהתגלו ביריחו היו בחדר אחד, וייתכן כי לחדר הזה הייתה חשיבות מיוחדת (אולי מקדש).

ממצאים אחרים היו פסלוני נשים ובעלי חיים, ואף שלישייה של גבר אישה וילד שזוהתה על ידי ארכיאולוג בשם גארסטנג[4] כטריאדה האלוהית הקדומה. לפי דבריו התרבות ביריחו הייתה באינטראקציה עם הישובים צ’טלהויוק והאצ'ילר בטורקיה, אבל האם באמת היה קשר בין מקומות כה רחוקים?

כנראה שכן, מכיוון שבחפירות ביריחו נמצאו אבני אוביסידיאן שיובאו מטורקיה (כבר באותה תקופה היה להם סירות, ייתכן והפליגו בים) ומכתשי וגרזני בזלת שהגיעו מגשר בעמק הירדן, שם היה ישוב קדום נוסף ובו בית מלאכה לכלי בזלת שייצא את תוצרתו לכל הארץ. נמצאו גם אבני קישוט ירוקות שהובאו ממקומות רחוקים. הממצאים הארכיאולוגים מראים כי לאנשי התקופה הייתה רשת של קשרי גומלין ומסחר עם אזורים נרחבים בארץ ובעולם.

שטח היישוב יריחו היה גדול יחסית, ויש טוענים שאלף שנה לאחר היוסדו התגוררו בו יותר מ2000 איש וזאת הייתה למעשה העיר הראשונה בעולם, בסמוך ליריחו נמצאו אתרים נוספים המתוארכים לתחילת תרבות האלה והם נתיב הגדוד (20 ק"מ צפונה מיריחו) וגלגל, כלומר כל האזור היה מאופיין בהתיישבות אינטנסיבית. אתרים נוספים ברחבי הארץ שבהם התגלו כפרים מאותה תקופה הם אתר חתולה בעמק איילון, אתר גשר ואתר נחל אורן

בגלגל נמצאו תאנים שאולי נקטפו מעצים נטועים, מה שמקדים את זמן ביות עצי הפרי בהרבה מאד שנים, נמצאו גם גרעיני שעורה ושיבולת שועל שגודלו באופן מתוכנן. כן נמצאה במקום בקתה רבועה ובה ריכוז של צלמיות (פסלוני) חרס קטנות של נשים ובעלי חיים וביניהם ציפור, והוצע לפרש את המבנה כ"בקתת השמאנית או השמאן".

הצלמיות (פסלונים) מגלגל עשויות טין והם מציגות דמות אדם סכמתית, העיניים גדולות והשדיים מגלות שזו אישה. הצלמית המפורסמת ביותר נמצאת במוזיאון ישראל והיא של דמות אישה יושבת עם רגליים קצרות ופתוחות וישבן כפול מובלט, גובהה 42 ס"מ ונדמה שהיא משלבת בדמותה איבר מין נשי וגברי, הנוצר על ידי הראש והגוף המחוברים וזקופים. גימבוטאס הייתה זו שטענה כי אמנות תרבות האלה מצטיינת בהדגשה של איבר המין הנשי ושילובים של חלקי אדם וחלקי חיות ודומם. הפסלונים מגלגל מחזקים את הטענה שלה. בצלמית אחרת מאתר גלגל שלוש נתגלה פסלון דמות מופשטת מאבן גיר[5], המשלב אדם עם ביצה, ומסמל את תכונת ההולדה של האלה. בנוסף על כך ביריחו, גלגל ונתיב הגדוד נמצאו חלוקים ועליהם דגמים גיאומטריים של רשתות וגלים דמויי מיאנדר.

תל יריחו נמצא כיום בשטח הרשות הפלסטינאית, אבל קל יחסית לבקר בו, המגדל גלוי ומרשים וכך גם שרידים אחרים של העיר העתיקה, ויש מהאתר רכבל העולה אל הר הקרנטל, שם יש אתר קדוש ומנזר נוצרי.

תקופת האבן במקומות אחרים בארץ

עד לפני 10.000 שנה הנגב נראה כמו הגליל. ירוק ופורח, זה היה סוף תקופת הקרח, הסהרה עדיין הייתה פורייה עם נהרות גדולים וכרי דשא. הקרחונים עדיין לא עזבו סופית את יבשת אירופה. כבר אז לפני 9000 שנה אנחנו מוצאים את ציורי הסלע הראשונים בהרי הנגב, לא רחוק מכרמי עבדת. ציורים שיש אנשים המפרשים אותם כמעין שפה.
באזור שפך הירמוך נמצאו כפרים בני 8.000 שנה של התיישבות חקלאית ראשונה, בתים, רחובות, ממצא קרמי, צלמיות טין, עיטורים, וקבורה ראשונה מסוגה בעולם.
סמוך לירושלים התגלה לאחרונה יישוב ענק בן 5000 איש מלפני 9000 שנה (בסיבוב מוצא), בירושלים עצמה, לפי השערת המחבר, הייתה מעגל אבנים קדום כשאבן השתייה במרכזו.

תקופת האבן מתחילה לפני 10.000-12.000 שנה עם המעבר מציד ונוודות לחקלאות ויישוב קבע. במקביל לכך זה הזמן של סוף תקופת הקרח, העולם מתחמם ויש יותר אפשרויות לגידול מזון.
היא נמשכת עד שנת 3200 לפנה"ס, עם תחילת השימוש במתכות מורכבות יותר מנחושת והקמת ערים, מה שנקרא תקופת הברונזה. בסוף תקופת האבן כחלק ממנה יש את התקופה הכלכוליתית 4500-3200 לפנה"ס, שבה יש שימוש בנחושת ובאבן, ובאמצע מתחיל השימוש בקרמיקה וזה נקרא התקופה הקראמית 6400-4500 לפנה"ס. השימוש בקרמיקה ובנחושת משנה את החיים, אלא שעדיין כלי העבודה העיקרי הוא אבן ובמיוחד צור, והמגורים הם בכפרים, חלקם גדולים, אך לא בערים, אין עדיין כתב ואין ארגון חברתי של מדינה.
את תחילת עד אמצע תקופת האבן נוהגים לחלק לארבע: התקופה הקדם קראמית א' (11.000-8.500 לפנה"ס), התקופה הקדם קראמית ב' (8500-7000 לפנה"ס), התקופה הקדם קראמית ג' (7000-6400 לפנה"ס) והתקופה הקראמית (6400-4500 לפנה"ס), כשבכל אחת מתקופות אלו יש ממצאים חשובים בישראל.

בתקופה הקדם קרמית א וב' יש ממצאים חשובים מנחל אורן, הבתים הם עגולים, יש תחילתה של חקלאות והישובים גדלים. החברה של ציידים לקטים הייתה מוגבלת ל25 איש למשפחה לערך, הכפר מסוגל לכלכל יותר בעזרת החקלאות, אבל נהיה תלוי בה. אוכלוסיית הארץ גדלה. בני אדם מבייתים חיטה, שעורה, חומוס, פול ועדשים, כלב, ועם תחילת התקופה הקדם קרמית השנייה גם את העז והכבש. בתחילה הביות הוא לצרכי בשר בלבד, לאחר מכן מתחילה תרבות של מוצרים משניים.

התחלת החקלאות

הרבה פעמים יש קפיצה פתאומית ולא מוסברת בתרבות האנושית, כך קרה לפני 11.000 שנה כשהמהפכה החקלאית הופיעה פתאום יש מאין, רוב הגידולים שאנו משתמשים בהם היום בויתו אז, חיטה, שעורה, פשתן, ובעקבותיהם עצי פרי, גפן, זית.
קודם בוית הכלב ובעקבותיו העיזים, הכבשים, חמור, ולבסוף רק הסוס. קודם לביות בעלי החיים היו צריכים להיות יישובים. התקופה שעברו מציד לקט לחקלאות נקראת המעבר מהפליאוליתי למזואליתי, אך למעשה צריך לקרוא לה התקופה החקלאית. בני אדם בנו בעיקר באבן, לפני 9000 שנה הם ירדו מההרים לעמקים וזה מתלווה לתחילת השימוש בחימר, שמשנה את איכות החיים. הו אז מתחילת התקופה הנאוליתית, אך למעשה צריך לקרוא לה התקופה החימרית.

המעבר הסופי לחקלאות קורה בתקופה הקדם קרמית ב' מ8500 לפנה"ס ועד 7000 לפנה"ס. הבתים הופכים להיות מלבניים עם רצפות טיח. הכפרים גדלים, מתחילים להשתמש במגל.

אחד המאפיינים של תקופת האבן הוא שימוש בכלים שלא היו בתקופה הפליאוליתית, בראש ובראשונה חץ וקשת עם חודים מצור, גרזן ששימש לחיתוך עצים ובנייה, מקדחים ומגל. נוצרו גם מגרדות וסכינים, תעשיית הצור התפתחה והשתכללה, האבן הייתה כלי העבודה הראשי, ולכן, אולי, נחשבה למקודשת. הקבורה מתפתחת ומתקדמת, ומוצאים בקברים מחרוזות מסביב לראשים, שרידי בעלי חיים סמליים (טוטם), מגוון תנוחות, וגם חומר אורגני, האדם לומד ליצר בדי פשתן ולהשתמש בהם. מתפתחת המנהג של כיור גולגולות כשהראשונות מופיעות ביריחו, זה מראה על התפתחות האמונה הדתית והאמנות. הראש מופרד משאר הגוף, בדיוק כמו במסורת הקלטית שבה הראש היה מקודש, מקום משכן של אנרגיות מאגיות – הגולגולת.
לאחר סוף תקופת הקרח המדבריות מתייבשים, מתחיל אורח חיים של נוודים עם חיות במדבר, עזים וכבשים, ומלכודות ציד הנקראים עפיפון מדבר. בעבר הירדן יש אתר חשוב מזמן זה שנקרא עין עס'אל.

בתקופה הקדם קראמית ג' יש שיא של התיישבות. בשער הגולן התגלה במקרה יישוב של אלפיים איש עם רחובות מסודרים, בתי ענק למשפחות גדולות, עיטורים ופסלונים מיוחדים, ותרבות חומרית מפותחת שנוסדת לקראת סוף התקופה. מתחת לים בעתלית התגלה יישוב קדום ולו באר גדולה, גם בשער הגולן יש באר, אלו הבארות הקדומים בעולם.

[1] יריחו נחשבת גם למפתח של ארץ ישראל, וישראל היא פחות או יותר במרכז המסה היבשתית של העולם. עוד על נושא זה בפרק "מסתרי האדמה" בהמשך

[2] הזנים התרבותיים הראשונים של פול בעולם נמצאו ביפתחאל שבגליל לפני 10.000 שנה.

[3] ביריחו, נחל אורן, גלגל ונתיב הגדוד נמצאו שרידי מבנים ושלדים, לעיתים הם מתחת לרצפה והראש מופרד מהגוף

[4] הזיהוי התקבל על ידי אליאדה בספרו תולדות האמונות והדתות כרך א

[5] מופיעות בספר של תמר נוי – דמות האדם באמנות הפרהיסטורית בארץ ישראל.