קו המלאך מיכאל

זהו קו האנרגיה העיקרי של אירופה, שאורכו קרוב ל-4,000 ק"מ. הוא מתחיל בהר הכרמל ולמעשה ממשיך את כיוון הרכס שלו כלפי צפון מערב, מחבר לאורכו את אתרי הנבואה החשובים ביותר ביוון הקלאסית, ואת האתרים החשובים ביותר באירופה הקשורים להופעת המלאך מיכאל בימי הביניים המוקדמים. המכנה המשותף בין אפולו למלאך מיכאל שהם קשורים לאור, והביאו תרבות לבני אדם בתקופה חשוכה. ההופעה של אפולו סימלה את תחילתה של יוון הארכאית והקלאסית והיציאה מתקופת החושך, וההופעה של המלאך מיכאל החל מהגעת הלומברדים לאיטליה במאה ה6 לספירה סימלה את ההתגברות על המשבר של פלישות הברברים והכאוס שבא בעקבות כך.

מספר חוקרים במאה ה-20 ובראשם אלפרד וטקינס (Alfred Watkins) וג'ון מישל (John Michell), הביאו לתשומת ליבו של העולם שאתרים קדושים עתיקים, ובכללם מבני כנסיות ואתרי עלייה לרגל, מסודרים על פני קווים גיאומטריים ישרים באירופה, כמו גם בשאר העולם. אחד הקווים המרשימים, החשובים, העתיקים והארוכים ביותר הוא הקו של המלאך מיכאל, המחבר אתרים מקודשים מהכרמל בישראל ועד האי סקֶליג מייקל (Skellig Michael) באירלנד. לאורכו נמצאים כמה מן המקומות החשובים ביותר באירופה שבהם התרחשה הופעה של המלאך מיכאל, וכן ואתרים קדומים הקשורים לנבואה ולאל אפולו.

להלן כמה מן האתרים החשובים לאורך קו המלאך מיכאל, שאורכו 4,000 ק"מ:

הר כרמל – מקום פעולת אליהו הנביא.

דֶלוס – מקום הולדתו של אפולו.

הפרתנון באתונה.

מקדש אפולו בדלפי.

הר מונטה סנט אנג'לו בחצי האי גרגאנו שבאיטליה.

הר סקרה סן מיקלה בפיימונטה שבאיטליה (Sacra di San Michelle).

הר וחצי אי מונט סנט מישל בנורמנדי (Mont saint Michael).

הר וחצי-האי סנט מייקל בקורנוול (St. Michael Mount).

אי ומנזר סקליג מייקל באירלנד (Skellig Michael).

דלפי (Delfi)

על אתונה ורודוס נכתב במקומות אחרים. קראו מאמר אתונה והאתרים הקלאסיים של יוון

מי שהביא תרבות ליוון וייסד את מסורת הנבואה היה האל אפולו. מקום מושבו העיקרי היה בדלפי וזה גם היה המרכז הדתי הפן הלני החשוב ביותר. לשם הגיע כל מי שהחשיב את עצמו והיה לו דבר מה חשוב לברר. אפולו מקים בדלפי מרכז נבואי של אור והשכלה, ובכך הביא תרבות לבני האדם. זה נהיה מקום העלייה לרגל והקדושה החשוב ביותר בעולם היווני הארכאי והקלאסי – אומפולוס, מרכז העולם. על מקדשו נחקקו שתיים מאמרותיו: "דע את עצמך", ו"הכול במידה".

האתר נמצא במיקום נהדר למרגלות שני קירות סלע נישאים בשיפולי הר פרנסוס. במקום זה היה מערה מקודשת לדמטר ועליה שמר בנה – נחש הפיתון. האל אפולו הגיע למקום והרג את הנחש, משתלט על המתחם המקודש, ומקים בו מקדש ומרכז פולחן לכבודו. אלא שפטור בלא כלום אי אפשר, וכעונש על מעשיו הוא ייסד את מסורת האורקל. נשים שנבחרו לכך במיוחד נקראו "פיתיות", על שם הנחש שהוא הרג. הן שאפו עשן שעלה מתוך סדק באדמה וניבאו את העתיד.

לפי האגדה, פרסאוס שִחרר שני בזים שיטוסו לשני קצוות הארץ והם נפגשו בדלפי. דלפי נחשבה למרכז הגיאוגרפי של העולם, אך היא הייתה מרכז גם במובנים אחרים. היא היוותה מקום חיבור בין העולם העליון, העולם האמצעי והעולם התחתון, מקום בו אלים ובני אדם נפגשים, מקום חיבור של זמן וחלל.

בלב האתר נמצא מקדש אפולו, אליו מובילה דרך תהלוכות שלאורכה ניתן לראות את אבן האומפולוס – מרכז העולם לפי היוונים. מעל המקדש תיאטרון ומסביבו בנייני אוצרות, שם נשמר רכוש הערים היווניות. בית אוצר נקרא תזאורוס, כל עיר בנתה לעצמה בית אוצר בדלפי. כל עיר מקדישה מתנות לדלפי וממקמת אותן בתוך בתי האוצר, ובמשך היום הדלתות פתוחות ועולי הרגל רואים את האוצרות, בתוך מיקום וטופוגרפיה דרמטיים.

מעט רחוק יותר מן האתר המרכזי נמצא אצטדיון לתחרויות שהתקיימו כל ארבע שנים במקום, וכן מקדש עגול ויפה לאתנה. בין שני המקדשים חבוי נקיק בין שני קירות סלע אדירים ובו המעיין הקסטילי, בו היו עולי הרגל מיטהרים לפני הכניסה למקום המקודש.

דלפי לא נוהלה על ידי אף עיר אלא על ידי מועצה שנקראה אמפיטקיון – נציגות של ערים שונות ביוון, מערכת ניטרלית שתוכל לשרת את העולם היווני והלא-יווני גם יחד, והיה בה מעמד מקצועי של כוהנים. הנבואות של דלפי ניתנו בדרך כלל בהקשר פוליטי, לא אישי. דלפי הִפגישה אנשים מכל רחבי הים התיכון שלקחו חלק במשחק פוליטי, כמו למשל אישור של חוקות והקמת מושבות. החותמת של דלפי נדרשה לצורך אישור חוקות. המחוקקים של אתונה וספרטה הגיעו לדלפי והיא הפכה להיות מרכז המידע הגדול ביותר בעולם העתיק.

האתר החל להיבנות במאה ה-8 לפנה"ס, והלך וצבר פופולריות עד לתקופה הרומית המאוחרת. המוזיאון של דלפי יפה במיוחד ובו ממצאים חשובים מהמקום ומיטב האמנות היוונית.

מונטה סנט אנג'לו (Monte Saint Angelo)

האתר של מונטה סנט אנג'לו נמצא על קו האנרגיה הראשי של אירופה, הקרוי על שם המלאך מיכאל. קו זה מחבר את הכרמל עם דלפי, רודוס ואתונה ביוון, פירנצה באיטליה, פריז בצרפת, מונט סנט מישל בצרפת, הר סנט מיכאל באנגליה, האי סקליג מייקל באירלנד ועוד. לאורכו נמצאים האתרים העיקריים באירופה שבהם הופיע המלאך מיכאל בימי הביניים. מרתקת העובדה שכל האתרים מסודרים על אותו קו, אף כי בזמן התקדשותם לא ידעו הקדמונים שהם נמצאים על אותו הקו, וההסתברות הסטטיסטית לכך שואפת לאפס.

במאה ה-5 סבלה איטליה מפלישות של שבטים גרמניים ברבריים, מהתפשטות של כנופיות שודדים וממחלות. החיים היו חסרי ביטחון פיזי וכלכלי. אלא שהאוכלוסייה החרדה זכתה לסיוע לא צפוי בדמות המלאך מיכאל, שהתגלה לראשונה מזה זמן רב לפני בני אדם, במערה בראש הר בחצי האי גרגאנו. במקום שבו התרחשה ההתגלות נבנה אתר עלייה לרגל גדול וחשוב. האתר נמצא כיום בלב העיירה הציורית מונטה סנט אנג'לו, הממוקמת על ההר המתנשא לגובה של 900 מטרים וצופה אל הים (קצת בדומה לכרמל).

סיפור שהיה כך היה: הבישוף של סינופטו, עיר חוף בדרום חצי האי גרגאנו, לרגלי הר מונטה סנט אנג'לו, עלה להר הצופה אל העיר בכדי לבקש מאלוהים עזרה אל מול האיומים הצבאיים המתקרבים. הוא נכנס למערה ושם הופיע לפניו המלאך מיכאל שלוש פעמים, חיזק את רוחו ואת רוח צאן מרעיתו כנגד פלישות הברברים ותמך ביצירת תרבות נוצרית חדשה. זאת ועוד, בזמן הקרב עם הפולשים הפגאניים הופיע המלאך וחרב אור בידו, ועזר לנצח אותם (יש אומרים שהמלחמה הייתה עם היוונים הביזנטיים).

יש הטוענים לסיפור מעט שונה, שבו היו שלוש התגלויות שונות של המלאך החל מ-490 לספירה: בפעם הראשונה היה זה רועה שאיבד את הפרה שלו וראה אותה מרחוק בפתח מערה. הוא ירה לעברה חץ, אך כוח לא נראה הסיט את החץ ממסלולו וכשהתקרב למקום ראה אור יוצא מהמערה.

שנתיים אחר כך, בזמן מצור על סינופטו, ששרידיה נמצאים היום ליד העיר מלפנדרה לרגלי ההר, הופיע המלאך מיכאל לפני בישוף העיר והציע לו לא לפחד אלא לתקוף את הצרים בהפתעה, וכך היה. לאחר הניצחון המלאך הופיע שוב לפני הבישוף והוביל אותו ואת צאן מרעיתו אל המערה שבהר שליד העיר, מקום שם נראה האור על ידי הרועה. כשהבישוף ביקש מהמלאך לבנות מזבח לכבודו במקום, הוא ענה, "בניתי כבר את המזבח בעצמי" – וזה הפך למוטו של המקום.

כך או כך, המקום הפך לאחד משבעה אתרים המקודשים ללומברדים, ולמעשה לקדוש ביותר מביניהם. במתחם קבורים חלק מהמלכים שלהם (כמו המלך ליותפּראנד במאה ה-8). הנורמנים אימצו את המקום, שהפך להיות אתר העלייה לרגל החשוב ביותר בימי הביניים. הצלבנים הנורמניים שיצאו לישראל בזמן מסעי הצלב, נהגו לפקוד קודם לכן את ההר שבו הופיע המלאך, הנמצא סמוך לחוף הים. במקום התפתחה עיירה קטנה ונבנתה מצודה הקיימת עד היום. מסביב למערה נבנו על ידי שליטים כגון פרידריך השני ושארל מאנז'ו בנייני קתדרלה מפוארת, מגדל פעמונים, מנזר ומגורי נזירים.

המבנה הקיים כיום הוקם ברובו על ידי שארל הראשון מנאפולי, בנו של לואי השביעי מצרפת, ואח של לואי ה-9. בתחילה הוא היה מלך סיציליה, אך כשזו נקרעה משאר איטליה ב-1282 הוא הפך להיות למלך נאפולי הראשון ולשליט דרום איטליה.

בכניסה למקום יש חזית רומנסקית ובה דלתות ברונזה מהמאה ה-11 ועליהם 24 ציורים של המלאך. משם יורדות מדרגות קדושות מפותלות ורחבות אל המערה העתיקה שבתוכה נמצא אולם תפילה. מסביב יש אולמות וחדרים נוספים לתפילה ולמפגשים וכן מוזיאון קטן של אוצרות המקום, ואולם עם ציורים של המלאך שצוירו על ידי ילדים.

מעניין לציין שליד מונטה סנט אנג'לו יש עיירה בשם מטינאטה (Mattinata) ומעליה מתנשא הר קדוש, שהוא בעצם תחילתו של הר מונטה סנט אנג'לו. בהר זה יש שדה קבורה מקודש לתרבות שהתקיימה לפני 2,700 שנה, שאנשיה נקראו דאוניאנים (Daunians), שהייתה לה מסורת של סטלות אבן עם סמלים – תרבות הודו-אירופאית שלווה שנעלמה לחלוטין בזמן הרומאים. דרך קדושה הובילה מהים לראש ההר הקדוש.

 

סקרה סן מיקלה בצפון איטליה (Sacra di San Michelle)

ממונטה סנט אנג'לו נעשה את קפיצת הדרך, לאורך קו האנרגיה של המלאך מיכאל, אל אתר סקרה סן מיקלה בצפון איטליה. את המלאך מיכאל בפרט ומלאכים בכלל עבדו המאמינים בדרך כלל בפסגות הרים, במקומות גבוהים ובמערות עמוקות. המקום הראשון שהוקדש למלאך באירופה היה מונטה סנט אנג'לו בחצי האי גרגאנו, והשני הוא הר מונט סנט מישל בנורמנדי שבצרפת. המקום השלישי שנבחר היה באמצע הדרך ביניהם, על פסגת הר מרשים בגובה 1,000 מטרים, מול הרי האלפים, שם הופיע המלאך כבר במאה ה-5 לספירה.

מנזר סן מיקלה הוא אחד האתרים היפים והקדושים באיטליה. מדובר במנזר גבוה ומרשים בראש הצוקים, שנתן השראה לסרט "שם הוורד". המנזר מוזכר לראשונה במאה ה-10, ומתקופה זו גם הקריפטה שלו, בעלת המאפיינים הביזנטיים.

לפי האגדה, נזיר בשם וויליאם חי במקום חיי קדושה, כשלפתע התפרץ לחייו הדוכס של מחוז אוברן בצרפת ונתן לו כסף לבנות מנזר. הדוכס עלה לרגל לרומא לכבוד סוף האלף והציפייה המשיחית לבואו המחודש של ישוע. בכדי לכפר על חטאיו הטיל עליו האפיפיור לבנות מנזר. ואיזה מקום יכול להיות מתאים יותר מאשר מקום התגלות המלאך מיכאל על הר גבוה בדרך לצרפת? וכך היה. המנזר הוקם ב-987 לספירה.

סקרה סן מיקלה נמצא סמוך לאחת מדרכי העלייה לרגל הראשיות מאירופה לרומא, החוצה את האלפים דרך עמק סוסה (Susa), ומובילה לשאמבּרי (Chambéry) בצרפת. כיום יש בעמק כביש ראשי המחבר את איטליה וצרפת. אחד האנשים המפורסמים שהתגורר במנזר בסוף המאה ה-11 היה אנסלם הקדוש – ממציא הטיעון האונטולוגי לקיום האל ומייסד זרם הסכולסטיקה בנצרות הקתולית. המשך התפתחות המנזר קשורה ללידת שושלתו וממלכתו של בית סבויה, שלימים העבירה את מרכזה לטורינו הסמוכה. למרות זאת, המנזר ננטש במאה ה-17.

במאה ה-19 יוּשב המנזר מחדש על ידי חסידי אנטוניו רוסמיני (Antonio Rosmini), פילוסוף, מיסטיקן ואיש דת קתולי, שייסד מסדר חדש שתמך באיחוד איטליה ובמעשי חסד. המסדר מבוסס על שני עקרונות: לעשות חסד – אך רק בציווי האל, ולשפר את הקשר בין האדם לאל, שמדבר אליו בדרכים שונות. זה נעשה על ידי שיפור העצמי. המסדר נקרא המסדר הרוסמיניאני (Rosminians) וקיים עד היום.

בכניסה למנזר יש חזית רומנסקית וממנה מטפסות "מדרגות המוות" – דרך אולמות כניסה ובהם קברים של ראשי הכנסייה בעבר – אל מרפסת, ממנה יש שער אל הכנסייה. על השער יש תגליפים מהמאה ה-12 ובהם 12 המזלות, סצנות תנ"כיות ומערכי הכוכבים. בתחתית השער תגליפים של גריפונים. כל זה מראה שהמקום היה מרכז לימוד של מיסטיקה נוצרית, תיאולוגיה וכנראה גם אסטרולוגיה. בחצר יש פסל גדול מ-2005 של המלאך מיכאל, מביא הטוב.

מבחוץ בולט הצבע הירוק והאפור של אבני הבניין. מסביב לכנסייה ישנם בניינים משוחזרים של המנזר מהמאות ה-12–15 וגם קפֶּלה של נזירים, שנבנתה לפי המודל של כנסיית הקבר. מנזר סן מיקלה היה במידה רבה ההר הקדוש של טורינו, שהיא אחת הערים החשובות באיטליה מכל הבחינות (גם הנוצרית).

הר סנט מייקל באנגליה (St. Michael's Mount)

בקצה הקו של המלאך מיכאל, במקום המחבר את קו המלאך מיכאל האנגלי (המשני) לזה האירופאי (הראשי), נמצא הר העולה מן הים סמוך ליבשה, המחובר אליה בזמן השפל ומנותק ממנה בזמן הגאות. הר דומה וגדול יותר, שהוא התאום הגדול שלו, נמצא בצד הצרפתי של תעלת למנש, על קו הראשי של המלאך מיכאל באירופה – הר מון-סן-מישל בנורמנדי. מדובר בשני איים למחצה, המנותקים מהיבשה על ידי הגאות הנמצאים משני צדדי התעלה האנגלית והיו אתרים קדושים כבר בימי קדם. לשניהם צורת קונוס מתנשא ועליהם טירות ומנזרים מהמאות ה-11–12.

ההר וחצי האי מון-סן-מישל בצרפת היה אתר העלייה לרגל החשוב והקדוש לנורמנים והמרכז הרוחני שלהם. הר סנט מייקל בקורנוול אנגליה נבנה כמודל והעתק של זה הצרפתי, בכדי לסמל את ההתפשטות של הנורמנים לצד השני של התעלה.

בעבר הרחוק (לפני יותר מ4,000 שנה) היה ההר נמל לייצוא פח ואולי גם בדיל שנכרה בדרום אנגליה. באותו הזמן היה כנראה אזור המפרץ שבין ההר ליבשה יבש ומיוער – זוהי ארץ ליונסה (Lyonesse) ה"ארץ האבודה" האגדית המופיעה באגדות עתיקות, ששקעה מתחת למים.

כיום יש במקום מנזר שנוסד על ידי נזירים בנדיקטיניים בתמיכת המלך האחרון של אנגליה לפני פלישת הנורמנים – אדוארד המוודה, הנחשב לקדוש. לאחר פלישת הנורמנים וכיבוש אנגליה על ידי ויליאם הכובש ב-1066 ניתן הר סנט מייקל האנגלי במתנה למנזר מון-סן-מישל הצרפתי השוכן על ההר באותו שם, והנזירים עיצבו את ההר באנגליה בדמות זה שבצרפת, מסמלים בכך את הקשר שבין אנגליה לנורמנדי.

לפי האגדות, שהקדומות ביותר הן מהמאות ה-11–12, במאה ה-5 לספירה נגלה המלאך מיכאל לדייג מקומי. לפי אגדות המלך ארתור, הוא נלחם באי בענק שנקרא קורמורן (Cormoran) וניצח אותו, ומכאן שהאי היה מקום של ענקים. כיום יש במקום מוזיאון קטן, מעין שוק וגנים של המנזר שבהם ניתן לבקר רק בזמן השפל, אזי נגלית דרך מרוצפת רגלית מהחוף אל האי שמתכסה בזמן הגאות.

הקשר הנורמני

אם בודקים לעומק את האתרים השונים הקשורים למלאך מיכאל באירופה (חוץ מיוון), רואים כי כולם קשורים בצורה זו או אחרת בנורמנים שעליהם נכתב לעיל. ההר וחצי האי מונט סנט מישל בנורמנדי היה המרכז הרוחני שלהם. הר סנט מייקל בקורנוול אנגליה נבנה כמודל והעתק של זה הצרפתי, בכדי לסמל את ההתפשטות של הנורמנים לצד השני של התעלה. מונטה סנט אנג'לו בחצי האי גרגאנו איטליה הפך להיות מרכז העלייה לרגל הנורמני החשוב ביותר בים התיכון, ושופץ על ידם. אפילו בכרמל בישראל (שנמצא על הקו של המלאך מיכאל) הקים אציל נורמני בשם סנט ברטולד ((Berthold מדרום צרפת את המסדר הכרמליתי, הממשיך את המסורות של אליהו.

האי סקליג מייקל באירלנד והר סן מיקלה בפיימונטה קשורים לנורמנים בצורה עקיפה:

בהיותם יורדי ים טובים שהיו ממוקמים באנגליה, פלשו הנורמנים לאירלנד, התיישבו בה, הקימו מצודות והשפיעו על תרבותה. כל זה קרה במאה ה-12, זמן השיא של מנזר סקליג מייקל. בהיותם שליטי דרום איטליה היה להם קשר עם ההר הקדוש בצפון, השולט על הדרך לצרפת, בה היו נורמנים רבים. הר ומנזר סן מיקלה נמצא בחצי הדרך בין מדינות הנורמנים בצפון לאלה שבדרום.

ניתן לסכם ולומר, שכל המקומות שבהם מופיע המלאך מיכאל קשורים בצורה זו או אחרת לתרבות ולהתפשטות הנורמנית שקרתה באירופה בימי הביניים, ונמצאים על קו אחד ישר המחבר ביניהם. נשאלת השאלה: כיצד ייתכן הדבר? המיקום על אותו הקו מצריך מדידות גיאודטיות מדויקות של מיקום על פני כדור הארץ וידיעת המפה. האם ייתכן שלנורמנים היה ידע אסטרונומי וניווטי מתקדם? האם במכוון הם אימצו מבנים שונים המוקדשים למלאך מיכאל על קו המחבר את ההר הקדוש להם – מונט סנט מישל – עם המקבילים שלו באנגליה ואירלנד מצד אחד, ועם הר סן מיקלה ומונטה סנט אנג'לו באיטליה מהצד השני? הייתכן שהמסורות על המלאך מיכאל הן מאוחרות יותר מהמאה ה-5 לספירה, או שהן הודגשו מכיוון שנמצאו מתאימות לאוריינטציה הגיאוגרפית – ואילו מקומות אחרים נזנחו ונשכחו?

מעבר לכך, נשאלת השאלה: מהי המשמעות של הופעת המלאך מיכאל?[1] מיכאל מוזכר שלוש פעמים בספר דניאל, מתוכן פעם אחת כמגן העם היהודי (וכך התייחסו אליו באמונה היהודית העממית). בברית החדשה הוא מופיע בחזון יוחנן, שם הוא נלחם בשטן בצורת דרקון, מנצח אותו ואת עוזריו וזורק אותם מהשמיים לאדמה (יוחנן יב' 7–9). באיגרת ליהודה פרק א' הוא נקרא "רב מלאכים" ושוב מתמודד עם השטן.

לפי המסורת בזמן שהמלאך לוציפר מרד באלוהים, היה לידו מלאך אחר שצעק "מיכאל!" ובכך החזיר את הסדר הקוסמי על כנו.

במסורת הקתולית, מיכאל הוא ראש צבא המלאכים הנלחם ברע. בנוסף לכך, הוא קשור למוות ולשקילה של מעשי אדם על מאזני הצדק. הוא מגן הכנסייה והעם הנבחר (הנוצרים). בקבוצות נוצריות שונות, ובמיוחד פורשות, מזוהה מיכאל עם ישוע לפני הלידה. במסורת הבוגומילית (שנפוצה בצפון איטליה בימי הביניים)[2] הוא האח הצעיר הטוב שמנצח את האח הבוגר הרע – שטנאל, שמורד באלוהים.

לעניות דעתי, ההופעה המשמעותית ביותר של מיכאל הייתה בשנת 708, בהר מונט סנט מישל בנורמנדי שבצרפת. הוא ציווה על הבישוף אובורט לבנות מנזר על חצי האי, ומשזה לא נענה לדרישה – הוא קדח חור בגולגולתו בעזרת אצבעו. מאחורי הסיפור הנאיבי הזה מסתתרת אמת עמוקה. המלאך מיכאל קשור ליצירת תרבות חדשה ולהתפתחות המוח האנושי – תרבות שמשית שבה יכולות רדומות של המוח כגון טלפתיה וקלרוויינטיות (ניחוש העתיד) יתחילו לפעול. זהו השלב הבא באבולוציה האנושית, ובכדי שזה יקרה (לפי האמונה של תרבויות קדומות) צריכה להתרחש המסה של חלקים מן הגולגולת, שתוצאתה היא מעין חורים ופתחים בגולגולת, וזה מה שקרה לבישוף הנדהם.

אוקולטיסטים שונים כגון שטיינר, אליפז הלוי וסנט מרטין טענו שהעידן החדש קשור להשפעה של מיכאל. המשמעות של מיכאל היא האפשרות האנושית הגבוהה להיות כמו אלוהים, לנצח את הדרקון (יצרי הגוף) ולפתח יכולות רדומות. הניצחון של מיכאל מסמל תחילתו של עידן חדש ותרבות חדשה.

[1] הרחבה בנושא זה תוכלו למצוא בספר "אמנות ורוחניות באלפים", סדרת טיולי תרבות ורוח, הוצאת פראג.
[2] ניסתה ביחד עם קאירי להילחם ברומאים בסוף במאה ה-4 לפנה"ס, אך ללא הצלחה.