בשנת 986 התרחש אחד הקרבות המכריעים בהיסטוריה של העולם ב"שערי טרגן (וורטה)", Battle of the Gates of Trajan מעבר הרים כ60 ק"מ מסופיה, באמצע הדרך בין סופיה לפלובדיב. הקרב היה בין כוחותיו של הצאר הבולגרי סמואל, לבין כוחותיו של הקיסר הביזנטי בזיל השני, למרבה ההפתעה הבולגרים ניצחו וזכו עקב כך בשלושים שנה נוספות של עצמאות, שנתנו להם זמן לעיצוב דתם ואמונתם, חיזוק המרכז הרוחני באוכריד, קיום תור זהב תרבותי שנתן השראה לדורות והממלכות הבאות, זמן שבו התאפשרה התפשטות האמונה הבוגומילית לשאר הבלקן ואירופה. בסופו של דבר מנצח בזיל השני את סמואל ב1014 ומשעבד את ממלכתו, אבל את שקרה בבלקן במשך כל אותם שנים אי אפשר היה להשיב לאחור, ואחד הדברים שקרה הוא ייסוד הכפר היפה רדוויל לרגלי הרי הרילה על ידי חייליו של סמואל, כפר שבו נמצא בית הארחה בי בלקן.

הקרב בשערי וורטה קרה לאחר כשבזיל השני ניסה לכבוש את סופיה, בתום מצור לא מוצלח של 20 יום הוא החליט לסגת לכיוון פלובדיב, אלא שהבולגרים הציבו לו מארב במעבר ההרים של וורטה והשמידו את צבאו, בזיל עצמו בקושי נמלט משדה המערכה.

האימפריה הבולגרית הראשונה

כמה עשרות שנים קודם לכן בולגריה בהנהגת סימיון הראשון (שליט בשנים 893-927) ופטר הראשון (שליט בשנים 927-969( מגיעה לשיא כוחה, סימיון הוא הכובש הגדול, הוא תכנן להיות נזיר בהר אתוס, אבל רצה הגורל ואביו בוריס הראשון קרא לו חזרה לארצו בכדי להתמודד עם מרד פגאני ולהחזיר את הנצרות לבכורתה. ובאופן מאד לא נוצרי סימיון חוזר לבולגריה והורג את המתנגדים לו, מייצב את הממלכה ומתחיל במסע כיבושים במטרה לכבוש בסופו של דבר את ביזנטיון ולהפוך לאת בולגריה לממלכה הנוצרית הגדולה והחזקה בעולם. המלחמות מצליחות אבל המטרה לא מושגת, והאימפריה המותשת מבקשת קצת שלווה בדמות יורשו פטר הראשון.

לפי פטר דנוב מייסד האחווה הלבנה בבולגריה, לצאר סימון הראשון היו שלושה ילדים, אחד מהם נהיה הצאר פטר הראשון, השני היה הנזיר ריילסקי שהקים את מנזר רילה בהרי רילה, המרכז המוקדם והחשוב של הנצרות ותנועת הנזירות הבולגרית, והשלישי היה הקוסם בויאן שהתחיל את התנועה הבוגומילית. בויאן היה האח הבכור והוא נועד להיות מלך, אבל במקום זאת הלך לאוניברסיטת מגנאורה בקונסטנטינופול, שם נפגש עם חכמים מהמזרח שבאו במיוחד בכדי ללמד אותו את תורת הסוד, ולאחר שהפך להיות "קוסם", חזר לבולגריה וכינס עשרים איש במערות ליד פרסלב, והתתחיל באופן רשמי את הכנסייה הרוחנית של הבוגומילים.

בימי אביו של בויאן (צאר פטר) יושבו ברחבי הממלכה גולים ארמנים וסורים, שרבים מהם היו קשורים לכתות כופרות גנוסטיות של הפאוליקנים והמסיליאנים, הם הצטרפו בהמוניהם אל התנועה החדשה, וגם גם המוני העם הפשוטים והמדוכאים. החלה תנועה סלאבית כופרת מקורית שנקראה בוגומילים והיא החלה להתפשט כאש בשדה קוצים ברחבי הבלקן.

בזמן הצאר פטר הראשון נחתם הסכם שלום בין ביזנטיון לקונסטנטינופול, וזה מביא לפריחה דתית, תרבותית וגם רוחנית, פטר נשא לאישה בתחילת שלטונו נסיכה ביזנטית שבעקבות כך שינתה את שמה לאירנה (שלום), זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שנסיכה ביזנטית נישאה לשליט של ארץ אחרת, ואכן שלום בא על הארץ. אלא שפטר החל גם תהליך של פאודליזציה שכלל הכפפת האיכרים העצמאיים לאדונים חזקים ולכנסייה, ההתפתחות של לטיפונדות (אחוזות אדמה הנשלטות על ידי אצילים), ועידוד של הנוסח הליטורגי הביזנטי, זה הביא לעוינות של האוכלוסייה כלפי השלטון, התרחקות האוכלוסייה מהכנסייה הממוסדת וחיזוק כוחה של התנועה הבוגומילית, שמוצאת בית באזורים הכפריים של המערב.

הפיכת רוסיה לנוצרית

פטר הראשון שולט 42 שנה, בסוף ימיו מתחילה התדרדרות שמתבטאת בפלישות צבא מרוסיה של קייב אל בולגריה, את הרוסים הנהיג סוויאטוסלב, שהיה פגאני הדוק, למרות שאימו הלגה שהייתה מלכה לפניו ותמכה בו התנצרה בשנת 955. הוא היה מצביא מוצלח והביא להתמוטטות ממלכת הכוזרים מצד אחד והאימפריה הבולגרית הראשונה מצד שני, כובש את פליסקה ופרסלב במזרח בולגריה, הבירות העתיקות. הכיבוש הרוסי של מזרח האימפריה הבולגרית לא היה ארוך, מכיוון שגנרל ביזנטי מוצלח בשם יוחנן צימיסקס מנצח אותם. לאחר הכתרתו לקיסר הוא עולה על בולגריה, כובש אותה והודף את הכוחות הרוסיים בחזרה לקייב. סוויאטוסלב נהרג בדרכו לקייב ב972, את כסאו יורש ירופלאק שלאחר כמה שנים מוחלף על ידי אחיו וולדימיר ב982, בסיס הכוח שלו הוא נובוגרד בצפון והוא נעזר בלוחמים ממוצא ויקינגי.

יוחנן צימיסקס היה גנרל ביזנטי וקיסר מוצלח שכבש שטחים רבים עבור האימפריה שלו, במיוחד במזרח, הוא כבש שטחים בסוריה, עיראק, לבנון, ויש אומרים שגם את הגליל ולזמן קצר כמעט והגיע עד ירושלים. בתחילת דרכו הוא כבש את מזרח האימפריה הבולגרית מידי הרוסים ושבה את הצאר הבולגרי בוריס השני, מביא אותו לקונסטנטינופול. אלא שמערב האימפריה הבולגרית נותר חופשי. ההתרכזות של יוחנן צימיסקס במזרח הביאה לידי כך שהבולגרים במערב בהנהגת האחים קומיטופולי זוכים לעצמאות. זאת משפחה של ארבעה אחים בסגנון המכבים – דוד, משה, אהרון וסמואל – המנהיגה מרד בביזנטיים בשמו של צאר בוריס השני השבוי בקונסטנטינופול. אביהם היה אציל וכנראה שליט של סופיה, ואמם הייתה ארמנית.

החל משנת 971 הם בונים את כוחם ללא הפרעה בשטחים שבשליטתם, ועם מותו של יוחנן צימיסקיס בשנת 976 הם יוצאים להתקפה בכדי להחזיר לידם את כל שטחי האימפריה, ומחזירים לשליטתם אזורים במזרח כולל הבירות העתיקות של פליסקה ופרסלב. האחים קומויטופולי כורתים, לפי חלק מההיסטוריונים, מעין ברית לא כתובה עם הקבוצות הכופרות העממיות כגון הבוגומילים, ומאפשרים את פעולתם.

אחד הדברים שקרו בזמנו של הקיסר יוחנן צימיסקס היה שהוא ניצח את הממלכות העצמאיות של הארמנים הפאוליקנים והגלה כ200.000 מהם לבולגריה (בשנים 971-976), מיישב את רובם באזור פלובדיב, ארמנים אלו היו קשורים לכת הפאוליקנית הגנוסטית ובואם חיזק את התנועה הבוגומילית הצעירה, שהייתה תנועה גנוסטית אחות בעלת מאפיינים דומים, ולמעשה כל אזור פלובדיב הפך לפאוליקני בוגומילי. צריך גם לזכור שאימם של האחים קומיטופולי הייתה נסיכה ארמנית.

בימי יוחנן צימיסקס קרה עוד דבר חשוב מאד, והוא ייסוד מנזר גדול ראשון בהר אתוס והכרה בהר כרפובליקה נזירית עצמאית. מה שמדובר כאן הוא על ייסוד מרכז רוחני נוצרי חדש בהר האלוהים, שייתכן שהוקם כנגד הכפירות הפאוליקניות והבוגומיליות שהתפשטו לא רק בבלקן, אלא גם ברחבי האימפריה הביזנטית.

המרכז הנזירי בהר אתוס החל על ידי נזירים שברחו מישראל בעקבות הכיבוש המוסלמי במאה ה7 הגיעו להר והתיישבו בו בעיקר בצורה של נזירים מתבודדים במערות בהר, או מאוגדים במנזרים קטנים, או לאוורות (כמו במדבר יהודה). ב883 הקיסר בזיליוס הראשון (מייסד השושלת המקדונית ביזנטית) קובע את מעמדו של הר אתוס כרפובליקה נזירית, זהו זמנו של פוטיוס הגדול (מקים אוניברסיטת מגנאורה והאיש שמאחורי השליחים אל הסלאבים) בשיא כוחו.

ייתכן שההכרה והעידוד של הר אתוס כמרכז נזירי תואם או משלים את ההחלטה של בוריס מלך בולגריה לאמץ את השליחים קלמנט ונחום (שהגיעו ממגנוארה כשליחים אל הסלאבים) ולהקים בעזרתם מרכז של לימוד נוצרי באוחריד שמקדוניה ב886, שבו יתרגמו את כתבי הקודש לסלאבית,  ומרכז נוסף בפליסקה. מעניין לציין שהמלך בוריס עצמו מבלה את שנותיו האחרונות בהר אתוס, וגם היורש שלו הצא סימיון חי כמה משנותיו הראשונות בהר.

אלא שבתחילת הדרך ההר הוא מושבת נזירים מתבודדים בעיקר, ורק עם בואו של אתנסיוס מטרביזונד ב958 נוסדים מנזרים גדולים עם מאות ואלפי אנשים בתוכם. אתנסיוס מקים את הלאורה הגדולה (הקיימת עד היום) וכותב את התקנון שלה ב963. וכך, בשנת 972 הקיסר יוחנן הראשון צימיסקס מכריז על הר אתוס בתור רפובליקה עצמאית. בינתיים במקום שהבולגרים יהיו בני ברית של הביזנטיים והכנסייה האורתודוקסית שתחת חסותה, הם נהפכים ליריבים ומתחרים, וכך המרכז בהר אתוס הוא במידה רבה משקל נגד להשפעה של המרכז הדתי באוחריד.

החל מאמצע המאה העשירית עם הקמת המנזרים הגדולים ובמשך מאתיים שנה הבאות יש מעל 3000 נזירים בהר אתוס, שמהווה מרכז רוחני של הנצרות האורתודוקסית המתחדשת במקביל להתחדשות הפוליטית והצבאית של האימפריה הביזנטית. הרבה מהמנזרים הגדולים נבנים בתקופה זו וביניהם אלו של הרוסים (ראו מאמר נפרד), הסרבים והבולגרים.

הקרב במעבר ההרים של וורטה

בשנת 986, עשר שנים לאחר עלייתו לשלטון של בזיל השני בביזנטיון, (שמחליף את יוחנן צימיסקס כקיסר ושולט במשך 50 שנה), הוא מצליח לבסס את שלטונו מבחינה צבאית, פוליטית וחברתית, ומחליט לפעול כנגד הבולגרים שמטרידים את כוחותיו המקומיים בבלקן ומהווים תחרות להגמוניה של האימפריה הביזנטית. בזיל השני יוצא במסע מלחמה עם 20.000 איש מאדיאנופול, דרך פלובדיב אל סופיה, במטרה לצור על סופיה ולכבוש אותה, ומשם להמשיך למעוזים של האחים קומויטופולי במערב הבלקן.

אלא שהמצור על סופיה שלקח עשרים יום נכשל כישלון חרוץ. הנצורים מצליחים לפרוץ החוצה מהעיר ולפגוע במכונות המצור, האספקה לא מגיעה בזמן, ובנוסף על כך מגיעים דיווחים על כך שהצאר הבולגרי סמואל מתמקם בהרי רילה עם עתודות צבא גדולות המאיימות על האגף של הביזנטים. הצבא הביזנטי נסוג מסופיה וחונה בדרכו בעמק של איחטמן (יש להניח שהצבא הבולגרי חנה בעמק של קוסטנץ הסמוך). בלילה מופצות שמועות במחנה הביזנטי על התקפה בולגרית קרבה וזה גורם לפניקה, עם בוקר מתחילה נסיגה לא מסודרת של הכוחות דרך מעברי ההרים, הבולגרים בהנהגת סמואל מנצלים זאת ותוקפים את המחנה הביזנטי גורמים בכך למנוסה רבתי, הצבא הביזנטי נלכד ביערות ובמדרונות של מעברי ההרים, כמעט כולו מושמד במהלך כל אותו יום, רק יחידת העילית הארמנית מצליחה לחלץ עצמה וגם את הקיסר תוך כדי אבדות קשות.

התבוסה בשערי וורטה גרמה לירידת מעמדו של הקיסר והתחלת מרידה נגדו באסיה הקטנה שהובלה על ידי הגנרל Bardas Phokas ונמשכה שלוש שנים, בעקבות כך פונה בזיל השני לרוסים בבקשה לעזרה, וזאת בתמורה להשאת אחותו למלך וולדימיר, העברת נחלות לשליטתו והענקת זכויות מסחריות ודתיות, חלק מעסקת החבילה כולל את הפיכתם של הרוסים לנוצרים. וכך קורה! ב988 נטבל הנסיך וולדימיר לנצרות, הרוסים שולחים 6000 חיילים לעזור לבזיל השני ואלו היו גורם עיקרי בדיכוי המרידה, ורוסיה מתחילה להיות מזוהה עם ביזנטיון מיום זה ואילך

מהצד השני, בעקבות הקרב בשערי וורטה מעביר סמואל את הבירה מפרסלב לאוחריד במקדוניה שהפכה באופן סופי למרכז הרוחני והדתי של הבלקן. הבולגרים חוזרים להיות אימפריה וכובשים שטחים גדולים בצפון יוון, מערב ומזרח הבלקן, כולל אזורי אלבניה, סרביה, מונטנגרו, בוסניה וקרואטיה, שלימים קמים בהם ממלכות סלאביות עצמאיות, והן כפופים בתחילה למרות של הפטריארכיה הדתית באוכריד.

אלא שכמו תמיד, יש כנראה גורמים ודברים הפועלים מאחורי הקלעים: יום הקרב הוא 17.8 וזה אומר כמה דברים: הימים של אמצע אוגוסט קודשו על ידי הבוגומילים הבולגרים שנהגו להתאסף במהלכם במרומי הרי הרילה (לימים המסורת אומצה על ידי האחווה הלבנה של דנוב שרואה בימים האלו זמן של ירידת שפע אלוהי על פני האדמה, שמתבטא בגשם של מטאורים שמגיע לשיאו ב18.8). זה גם נחשב (15.8) זמן עלייתה לשמיים של מריה, תאריך שנחגג עד היום ברחבי הבלקן. מכאן שהזמן של הקרב נחשב לזמן מבורך על ידי חייליו של סמואל, שרבים מהם היו בוגומילים, וחלק מהצלחה שלהם נבעה כנראה מהתלהבות דתית. בנוסף על כך זה מסביר את בחירתו הסמלית של סמואל בהרי רילה כמקום שבו הוא בונה את עיקר כוחו, מעבר לסיבות האסטרטגיות והחומריות (בקיץ נעים להיות שם). בנוסף על כך צריך להבין שהצבא הבולגרי באותה תקופה נשען על טקטיקות האמבוש ולוחמת הרים, עיקר הכוחות היו כוחות רגליים שהצטיינו כקשתים טובים, וזה בא לידי ביטוי מירבי בלחימה במעברי הרים.

במסגרת ההתארגנות שייתכן שארכה כמה שבועות והתחילה עוד לפני המצור עם הידיעות על התקדמות צבא ביזנטי לכיוון סופיה, הוקמו כנראה מקומות ריכוז של החיילים ואלו הפכו להיות הכפרים למרגלות ההרים ובמיוחד הכפרים רדוויל ומריצה.

הייתה כנראה עוד סיבה להתרכזותם של חיילי סמואל בהרי רילה, הנזיר רילסקי היה הקדוש של הבולגרים ומקום מנזרו בלב הרי רילה היה אתר עלייה לרגל. ובאופן כללי הנזירות הסלאבית בולגרית הייתה הכוח הרוחני מאחורי השליטים, וההרים היו מקומם של מתבודדים נזירים. ביוון המרכז הרוחני ומקום מושב הנזירים התומכים בשלטון הן אנרגטית והן פוליטית היה בהר אתוס, בבולגריה בימי האימפריה הבולגרית השנייה היה זה הר ויטושה ליד סופיה, ובזמן האימפריה הבולגרית הראשונה היה זה אזור הרי ומנזר רילה, ולכן התאים שהצבא הבולגרי יתאסף שם.

אלא שהרי רילה הם שטח גדול מאד, כגודל הגליל כולו, ובוודאי שלא כולו היה מקודש, אני רוצה להציע שבנוסף למרכז הרוחני שהיה מסביב למנזר רילה בצד המזרחי של ההרים, היה מרכז נזירי נוסף לרגלי הר המוסלה בצד הצפון מערבי שלהם באזור הכפרים רדוויל ומריצה, ולכן יחידות גדולות של צבא בחרו להתמקם באזור, וזאת בנוסף לחשיבותו האסטרטגית (קרוב למעברי ההרים).

ההצעה שלי מתסמכת בין השאר על כך שאחד הדברים יוצאי הדופן באזור הכפרים של רדוויל ומריצה הוא ריבוי הקפלות שסביבם. בהרים והיערות שמסביב לשני הכפרים הסמוכים זה לזה ישנם שלוש עשרה קפלות המשמשות את המקומיים, וזאת בנוסף לכנסיות בתוך הכפרים עצמם. איש אינו יודע את מקור המסורת וסיבותיה. ייתכן מאד שאזור זה היה ריכוז של נזירים מתבודדים בדומה לזה של הנזיר רילסקי בצד השני של ההרים, המספר 13 רומז על כך שזה היה באזור מעין לאוורה של נזירים מתבודדים, מכיוון שמקובל היה ברחבי העולם הנוצרי להקים מנזרים חדשים של 12 או 13 נזירים, ואני מניח שכך גם היה מקובל בקרב הבוגומילים. אצל הבוגומילים היו שני סוגים של חברים בקהילה, האחד זה המושלמים (הנזירים), אלו שמקדישים עצמם לחיבור עם האל, והשני זה האנשים הרגילים. ייתכן שבאזור הכפר רדוויל הייתה מושבה של נזירים – מושלמים, בוגומילים או אחרים, והם אלו שדיווחו לצבא שהעמק נקי מאויב ואפשר להתמקם בו בבטחה בציפייה לקרב המכריע.

הנושא הזה יכול וצריך להיחקר, ובמיוחד צריך לבדוק האם יש מערות של מתבודדים במצוקים של ההרים הסמוכים לרדוויל, כפי שקיים במצוקים שליד מנזר רילה, וכפי שהיה בהר אתוס. הנזירים המתבודדים במערות בטבע היו דוגמא ומופת לחיים נוצרים מושלמים, ואם היו מערות התבודדות בצוקים שמעל נהר האיבר או המריצה הנפגשים בכפר רדוויל עצמו, ייתכן ואפשר למצוא אותם.

כדאי להוסיף לנושא זה שלפי חוקר בשם אובלנסקי, לבוגומילים הייתה הצלחה רבה בקרב תנועת הנזירות העממית הבולגרית. מאפייניה של תנועת הנזירות באותה תקופה היו דומים מאד לאלה של הבוגומילים – התכחשות לעולם הזה ותפילה מתמדת, הסתמכות על כתבי הקודש וסגפנות – ותאמו את עיקרי אמונתם. רבים מהנזירים היו בורים ולא הבחינו בין הנצרות האורתודוקסית לכופרת. הם ראו במושלמים של הבוגומילים אנשי דוגמא ובתורתם תרות אמת והצטרפו לשורותיהם. וכך, כנראה שבקרב הנזירים במנזר רילה והסביבה היו אנשים שהשתייכו לתנועה הבוגומילית.

כך או כך, הקיסר בזיל השני התקדם עם צבאו לכיוון סופיה והפקיד בידי גנרל בשם Leon Melissenos את האחריות על האספקה לצבא ואבטחת העורף, אלא שזה לא מילא את תפקידו כיאות, הן בהבאת אספקה לצבא הצר על סופיה, והן באבטחת העורף, ובמקום לשמור על מעברי ההרים נסוג לפלובדיב, ועל ידי כך חשף את אגפו של בזיל ועזר לו להגיע להחלטה על הפסקת המצור והנסיגה המסוכנת. ייתכן שהסיבה שליאון נסוג לפלובדיב ולא הצליח להעביר אספקה הייתה התנגדות מקומית של הפאוליקנים הארמנים בסביבתה של פלובדיב, או התקפות של החיילים הבולגרים מבסיסיהם בהרי רילה על השיירות, מכל כיוון שנתבונן על כך, אפשר להסיק שהאוכלוסייה המקומית אהדה באופן קיצוני את הצאר סמואל ומה שמסביר זאת הוא המחלוקת הדתית העמוקה בינה לבין הביזנטיים, והזדהות שלה עם המלך סמואל שאהד את אמונתם.

אחרית דבר

לאחר התבוסה הגדולה הצליח בזיל השני לשקם את כוחו, ובסופו של דבר שלט עוד 40 שנה ונחשב לאחד מגדולי המלכים הביזנטיים, בתקופתו האימפריה הגיעה לשיא כוחה. בסוף ימיו הוא הצליח לנצח את סמואל (1014) ולכבוש מחדש את הבלקן, וזאת בנוסף להישגים בארמניה וגיאורגיה, ניצחונות על הערבים ובדרום איטליה. בד בבד עם ההישגים הצבאיים והמדינאים, תקופתו היא שיא הרנסנס התרבותי הביזנטי מקדוני, שבמסגרתו עולה לגדולה האוניברסיטה של קונסטנטינופול, מוקמים כנסיות ומנזרים, הציור והאדריכלות מתפתחים, ומתחזק מעמדו של הר אתוס.

בזיל השני מעביר רפורמות חקלאיות ודתיות, מחזק את הדת האורתודוקסית, ומפיץ דרך רשת של מנזרים את ההשכלה והאמונה. אחד הדברים החשובים ביותר שהוא עושה הוא ניצור הרוסים ובניית הקשר עם הממלכה הרוסית של קייב. הוא משיא את אחותו למלך וולדימיר, נעזר בחיילים רוסים במלחמותיו, משפיע על הרוסים להפוך להיות נוצרים.

במסגרת החידוש והרפורמות שהוא עורך בצבא, מקים בזיל השני את המשמר הוורנגי כיחידת עילית ומשמר אישי של המלך. היחידה המורכבת מלוחמים צפון אירופאים, אנגלו סקסים וויקינגים רוסים, והיא משמשת את הקיסרים על למאה ה14. היחידה משמשת כערוץ של תקשורת בין התרבות הרוסית לבין זו של ביזנטיון, במילים אחרות, בזיל השני ביחד עם ולדימיר קושרים את גורלה של רוסיה בביזנטיון, גם מבחינה פוליטית צבאית וגם מבחינה רוחנית (ואולי גם מבחינה קרמטית). אחד הביטויים המובהקים של הקשר המתחזק הוא שבימיו של בזיל השני מוקם המנזר הרוסי של פנטלימון בהר אתוס, שמהווה את המרכז הרוחני של רוסיה הנוצרית, וקושר באופן אחר את רוסיה למסורת האורתודוקסית הביזנטית.

בזיל השני היה נזיר ולא היו לו ילדים וזה פגע ברצף השושלתי והביא להתדרדרות הכוח השלטוני באימפריה, ייתכן גם שמבחינת ה"קרמה" (פעולה ותוצאתיה לפי מסורות הדת של המזרח) הוא פגע באפשרויות של המשך התפתחות האימפריה על ידי מעשי האכזריות שעשה ובעיקר דיכוי הבולגרים והבוגומילים. וכך, לאחר מותו של בזיל השני בשנת 1024 במשך זמן מה תור הזהב נמשך, אבל תוך כמה שנים האימפריה מתחילה להתדרדר לכיוון של מאבקי שליטה ולהתפרק מבחינה כלכלית וחברתית, ובאופן סופי עם התבוסה לסלג'וקים התורכים ב1071 והאיבוד של השטחים באנטוליה והמזרח וההגעה של הנורמנים לדרום יוון.

לאחר מותו של בזיל השני מגיעה הבוגומיליות לקונסטנטינופול ומתחילה להתפתח להתפתח בכיוונים חדשים שבסופו של דבר מוצאים בית בהקמת התנועה הקתרית באיטליה ודרום צרפת, האורתודוקסיה הנוצרית מגיעה שלושים שנה אחר כך (1054) לכדי קרע סופי עם רומא ופירוד מהעולם הקתולי המתחזק.

ניתן לראות שלפי אפקט הפרפר, הקרב של וורטה יוצר שרשרת של אירועים שמביאים לשינויים בהיסטוריה של העולם, ראשית דבר כפי שהוזכר, הקרב מחליש את המלך בזיל השני והוא נאלץ להיעזר ברוסים כבני ברית, דבר המביא להתנצרותם וקשירת גורלם לביזנטיון, ובסופו של תהליך להפיכת רוסיה ל"רומא שלישית".

מהצד השני ההתחזקות של האימפריה הבולגרית מביאה לכך שהם כובשים את דלמטיה, סרביה ומונטנגרו. בימי הביניים התקיימה באזורי מונטנגרו, סביב אגם שקודרה, נסיכות בשם דוקלג'ה שהונהגה על ידי מלך בשם ולדימיר. הוא נשבה על ידי הצאר סמואל, אבל כשבת המלך התאהבה בו, נותן לו הצאר סמואל את בתו לאישה ושולח אותו לשלוט בנסיכות דוקלג'ה כווסאל שלו. וולדימיר נהיה מחסידי הצאר סמואל ויש להניח שהוא למד באוכריד את רזי הנצרות הסלאבית והפרשנות האזוטרית של הבוגומילים לדרך הנוצרית, שהייתה מקובלת באותו מקום ובאותה תקופה.

וולדימיר נחשב למלך קדוש לאלבנים ולמונטנגרים ונערץ גם במקדוניה, ראשו נערף בפרספה שנתיים לאחר התבוסה של סמואל, הגוף שלו קבור באלבסן באלבניה, מעוז של הנצרות האלבנית (אולם הצלב שבו החזיק בזמן הריגתו נחשב קדוש ומוחזק בכפר במונטנגרו). וולדימיר הוא הקדוש הסרבי הראשון והפטרון של העיר בר במונטנגרו. האגדות מספרות שהוא מגיע בליל סערה עם אור וראשו בידו. הקשר שלו עם צאר סמואל מרמז לנו שהוא היה מעין שער למעבר של הנצרות הסלאבית והכפירה הבוגומילית לסרביה ובוסניה.

ניתן לראות דרך הסיפור על המלך וולדימיר שמה שצאר סמואל הרוויח בשלושים שנות עצמאות לאחר הקרב של וורטה, זה זמן שבו הוא יכל לפעול בכדי לחזק את הנצרות הסלאבית, ולפרוש את רשתה של הארכיבישופות של אוכריד על פני כל הבלקן. בזמן זה הוא הצליח להכין את הקרקע למעבר לפיד הנאורות הנוצרי לעמים המתהווים החדשים – הסרבים (מונטנגרו הייתה אז חלק מסרביה) והבוסנים, וגם לאפשר לדור חדש של מטיפים בוגומילים להגיע למערב הבלקן ולהפיץ את תורתם.

הימים שבהם שלט הצאר סמואל כשליט עצמאי ונאור שברשותו מוסדות אקדמיים מובילים כגון האוניברסיטה באוחריד, מרכזים של רוחניות ומיסטיקה נוצרית כגון מנזר רילה, היו ימים קריטיים מבחינת הנצרות והעולם, הוא שלט מ976 ועד 1014 – זמן המיליניום, הביאה החדשה של ישוע לעולם לאחר אלף שנה. נכון, ישוע לא הגיע בסופו של דבר באופן פיזי, אבל הרוחניות הנוצרית מאמינה שרוחו הגיעה בזמן הזה, ושתלה את זרעיה בליבותיהם של בני האדם. הניצחון בשערי וורטה אפשר לצאר סמואל לקיים אי של צדק, נאורות וסובלנות, בלב עולם כאוטי שדרכו תוכל השפעת ישוע החדשה של המיליניום השני להגיע לעולם.

את הגדולה והיופי של תקופת הצאר סמואל ניתן לראות בכנסייה העתיקה ביותר בסופיה (כנסיית סנט ג'ורג') שם יש ציורים מימיו ובהם מלאך מסתורי על התקרה. ציורים נוספים מתקופת סמואל הם בקתדרלת סופיה באוכריד, המיוחד בציורים הוא הבעה רגשית עזה.

כיום יש במעברי וורטה שרידי מצודה מזמן האימפריה הבולגרית השנייה ולידה חדר מוזיאון קטן המנציח את מאורעות הקרב ב986 והתקופה, ליד המצודה יש שלטים ועליהם נראים תולדותיו של הצאר סמואל והמאבק בין האחים קומיטופולי לביזנטיים בדרך לשחרור מחדש של בולגריה, וכן את אחריתו של מאבק זה. הכביש החדש בין סופיה לפלובדיב עובר כיום במנהרת וורטה, כך שהמעברים הרגליים עצמם נותרו יתומים.

באזור הכפר רדוויל ניתן לראות את 13 הקפלות היפות המפוזרות בהרים וביערות שמסביב לכפר. אם עולים בקניונים שיוצאים מהכפר לאורך נהרות האיבר והמריצה ניתן להבחין בצוקים הנישאים, הנהרות שוקקים במים והעמקים שלהם מובילים לאזורים נפלאים המוחבאים במרומי ההרים.
אתם מוזמנים לבוא ולהיווכח בעצמכם…

הצעות לטיולי תרבות ורוח, סדנאות ופולקלור בבולגריה הכפרית

קראו את הספר "יופיו של הוורד – טיולי תרבות ורוח בבולגריה"