המקדש הבודהיסטי קמבודי בלומביני
לומביני היא מקום הולדת הבודהה בנפאל, מקום שם יש פרויקט בינלאומי של בניית מקדשים בודהיסטים המייצגים את כל המסורות והארצות הבודהיסטיות ברחבי העולם, מעין מיקרוקוסמוס של אדריכלות אמנות ואמונה בודהיסטיים, בתוך עשרות המנזרים שבמקום בולט המנזר והמקדש הקמבודי Cambodian Templeהמשלב סגנונות אדריכלות עתיקים
המנזר הקמבודי נמצא באזור המנזרים המזרחי של המתחם. אזור זה הוקצה למנזרים ממסורת התרוואדה. המאפיין הבולט שלו הוא האדריכלות החמרית, והמבנים הם בסגנון אנגקור. הבנייה של המתחם החלה ב־2006 על ידי הנזיר הקמבודי Poeuy Metta (פּוֹאֵי מֶטָּה), שתמונתו תלויה בכניסה. בתחילה זו הייתה יוזמה של קהילה קמבודית באוסטרליה, שפעלה לקבלת הקרקע כבר משנת 1994, ועם הזמן שגרירות קמבודיה בהודו נרתמה לקידום הפרויקט.
הוא נולד ב־1975 ולמד בקמבודיה ובהמשך בהודו. הוא מכהן כראש אגודת הנזירים הסטודנטים הקמבודיים בהודו וכאב ראשי של תשעה מנזרים קמבודיים בהודו ובנפאל. הוא פעיל בהקמת רשת מנזרים באתרי העלייה לרגל, בין השאר כדי לספק לעולי רגל קמבודיים מקומות לינה.
האדריכלות מזכירה מקדשים בקמבודיה, ובמיוחד את אלו של אנגקור, הבירה ההיסטורית של האימפריה החמרית במאות ה־9–15 לספירה. זו הייתה אימפריה אדירה שהקימה את המתחם העירוני הגדול בעולם, מתחם מבוזר על פני שטח גדול ששימש גם כעיר ארמונות ומקדשים, שבו חיו בשיאו במאות ה־11–13, כ־750,000 איש. חלק מהמקדשים נשמרו, והם משמשים כעת כאתר תיירות ומורשת עולמית.
הבחירה בסגנונות האדריכלות של אנגקור ואט מפנה אל המונומנט הלאומי המרכזי של אנגקור: מקדש אנגקור ואט מהמאה ה־12, שנבנה במקור לווישנו ובהמשך נעשה אתר בודהיסטי. מאפייניו כוללים מגדלי מקדש, שערים מונומנטליים, תבליטים ודמויות שמימיות.
השער הצפוני של המתחם מזכיר את אדריכלות מקדש בנטאי סריי Banteay Srei באנגקור, מן המאה העשירית, המייצג מסורת אחרת בתוך האמנות האנגקורית: מבנים קטנים יחסית, בעלי גילוף צפוף ועדין מאוד, עם עיטורים צמחיים וסצנות מיתולוגיות במשקופים ובגמלונים.
השער המזרחי מקבל את השראתו מהארמון בפנום פן, והוא מוסיף למכלול את המסורת המלכותית המאוחרת, שהתפתחה בבירה החדשה מן המאה ה־19.
אולם התפילה המרכזי נחנך ב־2018. לאולם המרכזי חמישה מגדלים בעיצוב חמרי, ובפנים פסל בודהה מוזהב היושב על במה, מתחת לדימוי של עץ בודהי מעוצב שענפיו ועליו מתפשטים מעליו. הציר המרכזי של האולם מוליך אל הפסל, וסביבו הקירות והתקרה מלאים בציורים. התכנון של האולם המרכזי מציג את הר מרו, ההר הקוסמי שבמרכז העולם, באמצעות מכלול מדורג וחמישה מגדלים מרכזיים.
בתצלומי המבנה נראים בסיס מוגבה, מדרגות, מרפסת עמודים, גגות בכמה מפלסים, גמלונים מחודדים וצריחים גבוהים ודקים. קצות הגגות מתרוממים ומתעגלים, ומתחת לקורות מופיעות דמויות מיתיות בעלות זרועות מורמות, המשמשות כתומכות דקורטיביות. אלה מאפיינים של אדריכלות מקדשים קמבודית חיה ומאוחרת, המצטרפים להפניות האנגקוריות שבשערים.
ציורי הקיר ערוכים בתמונות ממוסגרות, בכמה רצועות. אפשר לזהות סצנות מחיי הבודהה, ובהן "הפרינירוואנה": הבודהה שוכב בין עצים, מוקף נזירים, מאמינים וישויות שמימיות. מבחינה אמנותית, בסצנה הזאת הדמויות מתוארות בקווי מתאר ברורים ובקבוצות מסודרות, ואילו הנוף כולל עומק, הצללות ושמיים. זהו שילוב של סיפור דתי מסורתי עם אמצעי ציור מודרניים.
בתקרה יש קבוצה של חמש דמויות, שלכל אחת מהן מוצמד סמל של בעל חיים. על פי הסמלים, אפשר לזהות כאן את מחזור חמשת הבודהות של העידן המבורך, המוכר באמנות הקמבודית. קקוסנדהה — תרנגול. נאגה — נחש. קונאגמנה — צב. קספה — פרה או שור. גאוטמה — נמר או אריה.
החיות קשורות לאגדה אזורית על עורבת לבנה וחמש ביצים שנסחפו במים. בעלי חיים שונים הצילו אותן וגידלו את הילדים שיצאו מהן, העתידים להיות חמשת הבודהות. זוהי מסורת סיפורית שמחוץ לקנון הפאלי, המרחיבה את תורת חמשת הבודהות באמצעות דימויים מקומיים. לפיכך, ציורי המנזר משלבים את חיי גאוטמה עם עבר בודהיסטי רחוק ועם הציפייה לבודהה העתידי.
משטחי קיר כמעט מלאים בתבליטים, רשתות מעוינים, מדליונים, עלים מתפתלים ומסגרות דמויות להבה. מסורת העיטור הקמבודית מכונה קבאץ׳ — Kbach זהו שם כולל למשפחות דגמים המבוססות, בין השאר, על לוטוס, עלווה ולשונות אש מסוגננות; האמנים משלבים ומפתחים אותם בדרכים שונות. על הדלתות נראות דמויות מוכתרות בלבוש חצרוני עשיר, בתוך מסגרות מחודדות.
מעקות המדרגות והמרפסת מקבלים צורה של גופי "נאגה", נחשים מיתיים שראשיהם נפרשים כמניפה. בתצלום מפורט של הכניסה נראית נאגה בעלת חמישה ראשים. לנאגות יש משמעות של שמירה והגנה במסורת הבודהיסטית; הדוגמה הידועה היא מוצ׳לינדה, מלך הנחשים שהגן על הבודהה מפני סערה לאחר ההארה. הסיפור זכה לביטוי מרכזי במיוחד בפיסול הקמבודי. הצבת הנאגות לאורך דרך הכניסה מתאימה לתפקידן כמגינות על המרחב הקדוש.
בנוסף למקדש הראשי, יש גם מבנה מגורי נזירים בן שמונה חדרים ומבנה נוסף בן שתי קומות ו־45 חדרים. המדריך הרשמי מפרט תפילה ושירת כתבים מדי יום בשעות 06:00–07:00 ו־17:00–18:00. הוא מונה גם את ראש השנה הקמבודי באפריל, חג הולדת הבודהה, תקופת ההתכנסות של עונת הגשמים וטקס הענקת הגלימות לנזירים בסופה.
