דרך עולי הרגל הצלבנית לירושלים

במקביל להתפתחות מסלול העלייה לרגל לסנטייגו דה קומפוסטלה, התפתח גם מסלול עלייה לרגל בארץ ישראל, מעכו ועד ירושלים, ולעכו באניה.
קראו מאמר על דרכי עולי הרגל בימי הביניים באירופה, סנטיאגו ורומא

בחודשים הקרובים ננסה לגלות מה היה מסלול זה? מהם הספרים שעליהם הסתמכו עולי הרגל? רשת האכסניות והמנזרים?

לפי ספרו של פרוור "הצלבנים" – הייתה דרך עולי הרגל של הצלבנים שמקבילה לזו שבסנטיאגו והיא התחילה בנמל עכו. משם היו שתי אפשרויות ללכת לירושלים, האחת דרך ההר והיא הארוכה יותר, והשנייה דרך הכרמל, מישור החוף, יפו ופרוזדור ירושלים.

דרך ההר הארוכה הלכה לציפורי, ומשם קרני חיטין, טבריה, כורסי, טבחה, כורזים ומשם להר תבור ונצרת. מנצרת המשיכו עולי הרגל דרומה לג'נין ומשם לשכם, הגיעו לירושלים, ביקרו בבית לחם, וירדו לים המלח למקום הטבילה בירדן. היו כל מיני אפשרויות ביקור מקומות אחרים בגליל ובשומרון.

דרך מישור החוף הייתה קצרה יותר. נוסע בשם ריקרדו פניני מפירנצה שביקר בארץ בסוף המאה ה13 מתאר מסע מעכו לעתלית ומשם ללוד, מקום קברו של סנט ג'ורג, בית נובא ונבי סמואל, לירושלים. הוא מתחיל את הדרך מעכו, הולך לכפר כנה ומשם לנצרת, משם לגנוסר ובית צידא, הר האושר ומשם לצפת לבור יוסף[4]

בדרך מישור החוף התפתחו כל מיני אתרים מומצאים כגון קבר אופימיה הקדושה [1]  ליד עתלית, או מזח יעקב ביפו [2]. לעיתים היו מפליגים לאורך החוף במקום ללכת [3].

לפי פרוור [5] מיפו הדרכים התפצלו, אפשר היה ללכת לירושלים דרך לטרון או בית חורון, ולהמשיך לבית לחם, עין כרם, חברון ויריחו והירדן, אפשר היה להמשיך לשומרון ולבקר בסבסטיה.

אפשר היה לשלב בין שני המסלולים ולעשות מסלול ביקור במקומות הקדושים מעגלי, להתחיל בעכו ומשם לגליל, שומרון וירושלים, לרדת לירדן וגם ללכת לבית לחם וחברון, ולחזור רגלית ליפו ומשם או ברגל דרך קיסריה, או באניה בחזרה לעכו, מקום ההגעה והפרידה מארץ ישראל.

הנסיעה לארץ באניה לקחה שישה שבועות, נמלי היציאה העיקריים היו באיטליה, גנואה, פיזה וונציה ומרסי בצרפת. לעיתים היו יוצאים מברצלונה ויעדים אחרים, עולי הרגל הרוסים היו מפליגים דרך קונסטנטינופול. עולי הרגל מהצפון היו מנצלים את ההזדמנות ועוברים דרך רומא, ולעיתים דרך מונטה סנט מישל באפוליה דרום איטליה.

פעמיים בשנה היו נוסעים בשיירות גדולות, אחת לפני הפסחא, והשנייה באמצע הקיץ, לעיתים מפליגים ישירות לישראל, לעיתים לאלכסנדריה ומשם לארץ, או לקונסטנטינופול ואיי יוון ומשם לארץ. וכך גם בדרך חזרה. פרוור אומר יש כאלו שאומרים שמסעי הצלב היו בעצם עליות לרגל חמושות, הוא לא מסכים עם זה, אבל יש קשר בין העליות לרגל למסעי הצלב. בנוסף על כך חלק מהעולים היו אנשים שנידונו על ידי בית משפט או עצמם לכפרת עוונות. זה היה חלק מהתפקיד החברתי של המסעות הללו שלקחו כמה חודשים.

מסלול עולי הרגל

הספר הצלבנים של פרוור[6]  מפרט באופן מקיף את מסלול עולי הרגל מעכו לירושלים בדרך הקצרה ובדרך הארוכה שכוללת את הגליל

בדרך הארוכה היו יוצאים מעכו והולכים תחילה להר תבור, מקום ההשתנות, ומשם ממשיכים לשפרעם ואחר כך לנצרת, שפרעם נקשרה ליעקוב הקדוש או לסאפרון הקדוש saffroun. ואולי גם לסופרוניוס, הפטריארך האחרון של ירושלים הנוצרית. בקרבת מקום היה קבר של סנט ניקולס. לפני נצרת היו מבקרים גם בציפורי, מקום הולדתה של חנה, אמא של מריה.

בנצרת היו מבקרים בכנסיית הבשורה, בית המלאכה של יוסף, בארה של מרים, הר הקפיצה.

ממשיכים לכפר כנא. משם לכפר בני נעים, המקום בו החיה ישוע את בן האלמנה

כך או כך המסלול המשיך לכנרת מקום אנדריארס ושמעון פטרוס, מגדלה, כפר נחום, שולחן המשיח בטבחה, הר האושר.
מהכנרת עלו לצפת  שנחשבה למקום מערת טוביה ובית אל – יעקוב, וביקרו גם בבור יוסף ליד עמיעד.

הדרך לאורך מישור החוף

דרך עולי הרגל העיקרית הייתה לאורך מישור החוף, התחילו מעכו והלכו לאורך מפרץ חיפה אל מערת אליהו, ואל מקום הכרמליתים בנחל שיח בכרמל, הפטריארך של ירושלים (ראש הכנסייה בישראל) חי באותה תקופה בעכו, והוא זה שנתן את ברכתו לעולי הרגל. בין הפטריארכים של התקופה המפורסם ביותר הוא אלברט מירושלים, שהיה במקורו מהעיר Vercelli באיטליה. הוא זה שכתב את התקנון של הכרמליתים וטען שהם ממשיכים את הרוחניות של בית ספר לנביאים שהתקיים בכרמל בהנהגת אליהו הנביא ואלישע. כך שהיה קשר בין המנהיגים הדתיים שחיו בעכו והנזירים בהר הכרמל.

אלברט הוא קדוש בכנסייה הקתולית שיום חגו הוא 16.9 הוא תיווך במאבק בין האפיפיורות לפרדריך ברברוסה, במאבקים בין ממלכת ירושלים וקפריסין, המסדר הטמפלרי והממלכה הארמנית, היה איש העולם ומלומד גדול. קדושים נוספים שעולי הרגל התייחסו אליהם היו ברתולד הקדוש מקלבריה Berthold of Calabria שהקים קהילה נזירית בנחל שיח שקדמה להקמת המסדר הכרמליתי כבר בתקופת ממלכת ירושלים הראשונה, יום חגו הוא 29.3 וממשיכו ברוקרד הקדוש Saint Brocard שהיה זה שפנה לפטריארך אלברט מירושלים בבקשה לעזרה בייסוד המסדר

מנחל שיח היו עולים אל ראש הכרמל, באותה תקופה היה מנזר יווני אורתודוקסי על שם מרגרט הקדושה במקום שבו נמצאת כיום כנסיית סטלה מאריס, באמצע הדרך במקום ששם כנראה שכונת ככביר כיום היה כפר בשם Anne, שבו חושלו לפי המסורת המסמרים שבהם צלבו את ישוע, עולי הרגל היו מבקרים את הנזירים והמנזרים שבאזור ראש הכרמל וישנים בהם באותו הלילה או בשטח הפתוח.

מרגרט הקדושה מאנטיוכיה היא אחת מ14 הקדושים המסייעים ומקובלת הן על הקתולים והן על האורתודוקסים, פטרונה של נשים בהיריון והלידה, עוזרת בכתבי מחילה. יום חגה הוא ה20.7, היא נרדפה על ידי הרומאים בשל סירובה לוותר על דתה וחיה חיי רועת צאן, כשסירבה להינשא לגנרל רומי הוצאה להורג על אמונתה כשבדרך קורים כל מיני ניסים, כשהמפורסם ביניהם הוא בליעתה על ידי דרקון שהוא התגלמות של השטן, והקאתה החוצה בשל הצלב שבידה. הקדושה הייתה חשובה מאד לאנגלים.

בלב שכונת רוממה בחיפה יש שרידים של מצודה צלבנית שהיא כנראה מקום הכפר שנקרא franche ville , לשם היו עולי הרגל עושים את פעמיהם ביום השני, מקום זה זוהה עם מקום הולדתו של המיסטיקן הנוצרי החשוב דיוניסוס אראופגיטי שפעל במאה ה5-6 אבל זיהה עצמו עם אדם שנקרא דיוניסוס והוטבל על ידי פאולוס, ומכאן שמקורו היה מישראל. המסורת זיהתה את שתי הדמויות הללו עם סנט דני הקדוש של צרפת. במאות 12-13 הכרמל היה תחת השפעה צרפתית חזקה, כשהראשונים מבין הנזירים הכרמליתים היו צרפתים, ורוב הצלבנים עולי הרגל היו צרפתים. יום חגו של דיוניסוס הוא ה9.10, הוא אחד מ14 הקדושים המסייעים ומטפל בכאבי ראש.

ומרוממה ירדו לכפר טירה שם יש עד היום שרידי מצודה צלבנית בשלוחה הצופה על השכונה, טירה נקראה על שמו של יוחנן המטביל, שכונה סנט יוהאן דה־טירה. בנצרות מזהים את יוחנן עם אליהו הנביא, ולכן זה היה טבעי שהוא יופיע, היה במקום מנזר אורתודוקסי וכנסייה שהפכה יותר מאוחר למסגד הכפר הערבי ולבסוף לבית כנסת יד לבנים. מעניין לציין שבחפירות הצלה שנערכו בטירה לאחרונה התגלה מבנה גדול עם פתח לחצר שהיה כנראה חלק מכנסייה גותית, וצמוד אליו מבנה קבר קטן ובו קבר תת קרקעי וגומחה של קדוש אלמוני כלשהו.

ליד עתלית היה בית תפילה שנקרא peroun, תחנה שבה נח ישוע. ייתכן כי המקום קשור למבצר דטרוא הקטן והיפה שהיום הוא חלק משמורת טבע ליד עתלית שניתן לבקר בה.

מבצר עתלית זוהה עם מקום קברה של אופמיה הקדושה. קדושה זו חיה ומתה מות קדושים בכלקדון שבצד השני של הבוספורוס מביזנטיון בתחילת המאה ה4 לספירה בימי הרדיפות של דיוקלטיאנוס, אבל החשיבות שלה עלתה בזמן ועידת כלקדון שקבעה את עיקרי האמונה הנוצרית ודחתה את הכפירה המונופיזיטית, באי הוועידה נשבעו שנוסח עיקרי האמונה יצא מקברה שבכלקדון שלם, ולכן המעבר של עולי הרגל על מקום קברה בעתלית היה קבלה וחיזוק עיקרי האמונה הנוצרים שלהם.

דאר כונתה על ידי הצלבנים Mmerele – קיכלי, נחשבה למקום הולדתו של סן אנדריאס, אחיו של פטרוס והשליח אל רוסיה, רומניה והעיר פטרס ביוון. חשיבותה של קונטנטינופול נשענה במידה רבה על סנט אנדריאוס, בדומה לרומא על פטרוס, והביקור בקבר גייס את אנדריאס לכנסייה הקתולית, ליש דור הייתה מערה שם האמינו עולי הרגל שישוע ומרים התחבאו מרודפיהם בזמן הירידה למצרים, דרומה כמה ק"מ משם היה בית תפילה שנקרא "גבירתנו של הביצות", שם מצאה מרים מקלט. בתקופה הביזנטית הייתה בדאר כנסייה אפיסקופולית (מקום מושב בישוף) והיא הייתה אתר עלייה לרגל חשוב שאליו הגיעו מקיסריה או בדרך לירושלים. היה שם קדוש העריצו אותו וקברו נמצא, אבל אנחנו לא יודעים מי הוא?

ליד נחל תנינים היה בית תפילה למרים וכפר שנקרא pain perdu לחם אבוד וכן מגדל סן לאזר. באופן כללי אחד המסדרים הצבאיים החשובים ביותר בתקופה הצלבנית היה מסדר המצורעים של סנט לזרוס, שהיו לו מרכזים במקומות שונים בארץ, אחד החשובים שבהם בקיסריה הסמוכה. שם גם הייתה להם כנסייה. אנחנו רואים לאורך הדרך הרבה אתרים הקשורים למריה ולמריה עם ישו הילד.

קיסריה הייתה תחנה בדרך, הצליינים העריצו את האובליסק שנמצא באמפי החדש של קיסריה (מחוץ לגן הלאומי) וקראו לו שולחנו של ישוע (הוא כנראה שכב באותה תקופה) ושני הבסיסים שלידו הנרות של ישוע. עצמות קורנליוס הקדוש שהוטבל על ידי פטרוס והיה הבישוף הראשון של העיר נשמרו בכנסייה בעיר, לאחר הקשר עם אנדריאס בדאר הגיעה הקשר עם פטרוס בקיסריה וביפו. דמות נוצרית חשובה נוספת שאליה התחברו בקיסריה היה זו של פיליפוס הסריס, בקיסריה היא קבר בנותיו שידעו להתנבא והטיפו לנצרות.

באזור נתניה הייתה מצודה צלבנית בכפר לשעבר אום חאלד שנבנתה על ידי אדם בשם רוג'ק הלומברדי.

אפולוניה הייתה תחנה בדרך ונקרא Assur זה היה מקום סכנה

התחנה הבאה הייתה יפו שנקשרה בנביא יונה, פטרוס, ומזח יעקוב הקדוש.

מכאן הלכו ללוד לקבר של סנט ג'ורג'

מכאן המשיכו אל לטרון, ומשם לנבי סמואל שנקרא הר השמחות, זאת הייתה התחנה האחרונה לפני ירושלים. הכניסה לירושלים נעשתה בשמחה ובטקסים חגיגיים, עולי הרגל ביקרו בכל האתרים הקשורים לישוע: כנסיית הקבר, מקדש האדון –  כיפת הסלע, הר הזיתים, הר ציון, חקל דמא, כולל מנזר המצלבה.

בנוסף על כך היו עושים מסע אל הירדן ויריחו דרך אכסניית השומרוני הטוב, מביאים מיריחו דקל לציין את המסע וטובלים במים, צליין נקרא palmer

מירושלים היו יוצאים לבקר בבית לחם ולעיתים גם קברי האבות בחברון. לעיתים היו מבקרים בסבסטיה בשומרון, שם הותז ראשו של יוחנן המטביל, ובשכם מקום האישה השומרונית.

מסלול עולי הרגל הצלבנים כלל מסלול בתוך עכו עצמה, לאלו שלא יכלו לעשות את העלייה לרגל לירושלים, בעיר עצמה היו תחנות כמו התחנות של הוויא דולורזה בירושלים, שהעובר בהם זוכה לחוויה של קדושה[1].

יום ראשון של הליכה מעכו לחיפה

11 ק"מ מעכו נמצא תל אפק מעל המעיינות המזינים את נחל הנעמן, במקום הייתה חווה חקלאית מבוצרת של המסדר ההוספיטלרי שבין השאר הפעיל שם תחנת קמח ולצורך כך אגם את מי המעיינות הגבוהים בעזרת מערכת סכרים, הדרך מעכו לחיפה עברה בגשר בנוי מעל נחל הנעמן באזור זה. לימים גם המסדר הטמפלרי הקים במקום תחנת קמח מבוצרת וסכר מרשים שקיים עד היום והם אלו שנראים בשטח בעוד שהשרידים ההוספיטלרים נעלמו בסבך. תחנות הקמח הללו שימשו כספק הקמח העיקרי לעיר עכו וטחנו בהם בעיקר את התוצרת הפוריה של עמק זבולון והקריות. החלק הראשון של המסלול ייקח אותנו מעכו אל עין אפק.

נתחיל בהליכה לאורך חוף התמרים בעכו עד לתחנת הדלק ומרכז הקניות בכניסה לקיבוץ עין המפרץ, ואז נתחיל להקיף גדר הקיבוץ בדרך עפר מצפון במקביל לתעלה הזורמת של הנעמן עד שנגיע לפינה הצפון מזרחית של הקיבוץ לאחר הרפת. בפינה זו יש גשר על הנהר הנפתח אל מרחבי דשא עצומים של הקיבוץ וטיילת ההולכת בקצה הדשא בכיוון צפון דרום שנקראת טיילת הבנים ומנציחה את הנופלים במלחמות ישראל מבין בני הקיבוץ. לאורך הטיילת יש עצי דקל, ספסלי ישיבה ומצבות הנצחה, והיא מובילה לגבול בית הקברות ומשם ממשיכה בדרך עפר מסומנת שהיא התחלה של מסלולי הליכה לאורך ערוץ הנעמן שהוכשרו על ידי היישובים והמועצה המקומית. נעבור שני שערי עץ יפים ונמשיך ממזרח לקיבוץ עד שנגיע סמוך לבתים של הישוב הבא והוא כפר מסריק, ואז השביל פונה שמאלה אל כיפה כחולה גדולה על גבעה באמצע השדות שמתחתיה יש פרוייקט אקולוגי של ילדי הקיבוץ – ספסלים ופינות ישיבה מחומרים ממוחזרים.

מהכיפה הכחולה הדרך ממשיכה לאורך ערוץ הנעמן דרומה לתוך שמורת הטבע של הנעמן, יש במקום גשרים, בריכות, פינות ישיבה, שילוט. כשנכנסים לשמורת כרי נעמן יש קטע יפהפה של 2 ק"מ ובו זרימה משמעותית של מים בין סדרה של בריכות ומפלונים. יש באזור צמחים נדירים וחיות בר קטנות, כולל חתול ביצות, זהו אזור הביצות הגבוה מהיחידים שנשמר בארץ. בסוף שמורת כרי הנעמן נכנסים לשכונת הבתים הגבוהים החדשים של עין אפק והולכים עד בית הקברות צור שלום, ואז פונים ימינה עוברים בגשר את כביש 22, פונים שמאלה ועוברים בגשר את כביש 79 וממשיכים קצת לאורך רחוב אצ"ל בגבול שבין הבתים והשדות עד המפגש שלו עם דרך רבין, שם מתחילה טיילת שמעון פרס לאורך כמה ק"מ עד לבית ספר אורט ביאליק, כשמרחוק נראה המפגש של כביש 22 עם איקאה, מצד מזרח של הדרך נראים השדות ובהן ניתן להבחין בשני תלים שהיו פעם ישובים קדומים, לאורך הדרך יש שדרות אקליפוטוסים גדולים. בדרך אנחנו עוברים את אזור המשתלות של כפר ביאליק ובגשר מעל כביש 781. לאחר שנגיע לאורט ביאליק נפנה מערבה אל קרית ביאליק ואגן נחל הקישון.

נחצה את כביש מספר 4 שדרות ההסתדרות ונלך ברחוב יצחק בן צבי עד למפגש שלו עם רחוב עד לסיומו, נפנה שמאלה ודרך אזור התעשייה נתחבר לדרך יגאל ידין כלפי דרום. מייד לאחר שדרך זו עוברת בגשר את נחל הקישון, נחצה את המעקה ונתחבר לדרך עפר שקשה להבחין בה המלווה את הנחל מצד דרום לגדותיו, זה אחד האזורים היפים במפרץ, בנחל שעבר שיקום לאחרונה יש הרבה מים וציפורי מים, ובדגה ממול דייגים וצמחיית נחלים. נמשיך לאורך הגדה ונעבור מתחת לגשר המוביל את הכביש החדש אל הנמל החדש, ונמשיך למעין אגם כשמצד שמאל שלנו כבר יש שטחים עם מכולות, ואז נחצה בין שני שטחים מגודרים אל דרך יוליוס בן סימון ובעזרתה נעבור מתחת לכביש 22 לכיוון גשר פז, נחצה את הגשר ונתחיל ללכת ברחוב החשמל לכיוון העיר התחתית של חיפה, עד שנגיע לאזור רחוב הגיבורים וואדי סאליב, ובזה יסתיים היום הראשון, יש מספר אכסניות באזור.

יום 2. חיפה והכרמל

נתחיל את היום באזור ואדי סאליב בחיפה

הערות שוליים

[1] Pringle. (2012). Pilgrimage to Jerusalem and the Holy Land, 1187-1291. Ashgate Pub. P. 209

[1] קדושה נוצרית שהוצאה להורג בחלקדון ב303 לספירה, אכל אותה אריה בזירה. משמעות השם "מדברת בטעם", לאחר מותה תרמה לגיבוש עיקרי האמונה בחלקדון

[2] המקום ממנו הפליג גופו של יעקוב לסנטייגו בספרד

[3] נתן שור ספר העלייה לרגל לארץ ישראל

[4] הצלבנים בממלכתם, מחקרים בתולדות א"י, יד יצחק בן צבי. איבון פרידמן, בין חויה אישית לשותפות נוצרית, עמ 262

[5] היסטוריה של א"י, יד יצחק בן צבי, התקופה המוסלמית והצלבנית

[6] הוצאת מוסד ביאליק 1975