מסלול לאורך נהר האיסקר והדנובה

מאמר זה מספר על שני מסלולים בצפון בולגריה שאפשר לחבר אותם לטיול אחד, הראשון לאורך נהר האיסקר, מהקניון שלו בהרי הבלקן ועד לשפך שלו לדנובה, והשני הוא ממקום השפך של האיסקר לדנובה ועד לעיר סיליסטרה בפינה המזרחית של החלק הבולגרי שלו.

האיסקר הוא הנהר הארוך ביותר בתוך בולגריה עצמה, ששונה בנתיבו מכל הנהרות האחרים בכך שהוא זורם הפוך להם, וחוצה את רכס הרי הבלקן בקניון עמוק, ומכאן חשיבותו, אורכו 380 ק”מ, גליל מימיו כ9000 קמ”ר (שזה כמעט חצי ממדינת ישראל לפני 67), והוא נמצא בלב בולגריה.

הדנובה הבולגרית נראית כמו אגם אחד ארוך, זהו אחד הנהרות הגדולים והחשובים בעולם. משפך נהר האיסקר אפשר לטייל לאורך הדנובה הבולגרית מזרחה, ועל כך אספר במאמר זה. אפשר גם לטייל לאורך הדנובה הבולגרית מערבה, ועל כך אספר במאמר אחר. הרעיון של המסלולים המשולבים הוא להתחיל בסופיה, לנסוע לאורך נהר האיסקר עד לשפך שלו לדנובה ולהתחיל ולנסוע מזרחה לאורך הדנובה תוך כדי ביקור בערים שלחופי הנהר, ולסיים בסיליסטרה בפינה הצפון מזרחית של בולגריה, משם אפשר לחתוך לוורנה ולטוס חזרה לסופיה, או לנסוע חזרה לסופיה בדרכי ההרים היפות ולבקר אתרים נוספים בדרך.

נהר האיסקר

נהר האיסקר הוא אחד הנהרות הארוכים בבולגריה והמיוחד שבו, כפי שנאמר, זה שהוא מצליח לחצות את הרי הבלקן, כלומר שהוא עתיק יותר מהם, וקיים עוד מהזמן לפני שההרים התרוממו. נהר האיסקר מתחיל מאזור הר המוסלה בהרי רילה, שהוא ההר הגבוה בבלקן, וזורם בניגוד לשאר הנהרות של בולגריה צפונה, אין עוד נהר כזה שמתנהג באופן כה מוזר, הוא יוצר בדרכו סדרה של עמקים וערוצים שמהווים ציון דרך גיאוגרפי, בתחיל הוא יוצר קניון יפה אלפיני עם מסלולי טיול בלב הרי רילה (שנקרא בלי איסקר), אחר כך הוא ממלא את האגם המלאכותי הגדול ביותר בבולגריה (אגם איסקר) ומשם הוא ממשיך בקניון יפה המפריד בין רכס הויטושה להרי סטרה פלנינה, הנהר עובר בלי שישימו לב אליו דרך מישור סופיה ונכנס לקניון יפהפה ופתלתל באורך כשבעים קילומטר בין הרי הבלקן הגבוהים משני צדדיו שנקרא “נקיק האיסקר”, לאחר שהוא יוצא מהנקיק הוא מתחתר בנוף הגבעות של הבלקן ולבסוף יוצא על המיזורים הפוריים מדרום לדנובה.

נקיק האיסקר

רכס הרי הבלקן הוא רכס הרים ארוך וגבוה, מעין חומת הרים אדירה שהגנה על המישור התרקי מרוחות הצפון הקרות ומפולשים זרים הבאים הבאים מצפון (מערבות של רוסיה), הבולגרים ידעו לחסום את דרכם של צבאות זרים במעברי הבלקן, שנחשב ל”הר הטוב” מכיוון שהוא היה גם מקום מפלט לפורעי חוק ומורדים בשלטונות הזרים (עותומאנים וביזנטיים).

מדרום להרי הבלקן משתרע העמק הפורה ביותר בבולגריה ואחד העשירים באירופה, השוכן לבטח בין הרי הבלקן מצפון והרי רודופי מדרום, וכך יכל לשגשג בתוכו העם התרקי העתיק, ולהינות ממזג אוויר טוב, שפע מים ויבול. עמק זה נקרא העמק התרקי במרכזו נמצאת העיר פלובדיב ובמערבו העיר סופיה.

מצפון להרי הבלקן ועד הדנובה יש אזור משתפל ברוחב של עד מאה ק”מ המתחיל בגבעות יפות ומסתיים במישורים פוריים, גם חבל ארץ זה הוא מאד פורה, למרות שהוא חשוף לרוחות הצפון, אלא שהוא היה חשוף גם לפולשים ולכן סבל מהרס הרבה יותר מהעמק התרקי שמדרום לו. חבל ארץ זה נקרא בעבר ארץ “מואסיה”, והוא היה הרבה יותר מיושב מאשר היום.

גודלם של שני אזורים פוריים אלו שהם הלב של בולגריה, כל אחד מהם הוא פחות או יותר כגודל מדינת ישראל, בארץ מואסיה מצפון להרי הבלקן רואים מכל מקום כלפי דרום את חומת הרי הבלקן האדירים המתנשאים אל על, וגם מהעמק התרקי רואים מכל מקום כלפי צפון את חומת הרי הבלקן האדירים. יש רק פתח אחד בחומה והוא ערוץ נהר האיסקר.

צפונה מסופיה הצליח נהר האיסקר לחצוב לו מעבר בתוך ההרים שנקרא נקיק האיסקר, הנקיק נמשך ומתפתחת על פני 70 ק”מ ויש כמה אתרים יפים לאורכו, בתוכו יש כביש ומסילת רכבת היוצאים מסופיה ומחברים אותה עם צפון בולגריה: באמצע הנקיק, ליד הכפר לקטניק, יש מעיין הנובע בדופן הצוקים ומתאפיין בשפע של מים, ליד הנביעה מסעדה עם מרפסת ישיבה, ומשם יוצא שביל אל מערה שנמצאת מעל הנביעה ואפשר ללכת בתוכה ללב האדמה (רק למקצוענים). השביל ממשיך למעלה למרומי הצוקים היפים במיוחד באזור זה, הם מתנשאים לגובה מאות מטרים ויוצרים עמודי סלע ומראות מרהיבים, בראש הצוקים מונומנט מהתקופה הקומוניסטית שניתן להגיע אליו בדרך עפר מהצד השני.

מנקיק האיסקר עולים מספר כבישים אל הכפרים והרי הבלקן הסוגרים עליו, ניתן לנסוע בהם למקומות מופלאים, כביש מפותל אחד עולה בין היערות אל מנזר ההיסטורי של שבע המזבחות (Seven Altars Monastery). כאן בלב הרי הבלקן נקבר לפי האגדה המלך הנבגד הבולגרי פטר השני מהמאה ה11, נכדו של צאר סמואל, שמרד בביזנטים וקצר הצלחות עד שנבגד על ידי אחד מבני בריתו. האח שלו, שהתאכזב מבני אדם כנראה, החליט להיות נזיר והקים כאן מנזר בלב היערות והטבע של ההרים. כך או כך, יש במקום שבע מזבחות ומבני מנזר יפים (בעיקר מהמאות 18-19) כמו שרק בולגריה יכולה להציע, מהמנזר יוצאים שבילי הליכה אל ההרים שמסביב.

אם ממשיכים בעמק, מגיעים לקראת קצה נקיק האיסקר לאחד האתרים היפים ביותר בבולגריה והוא המנזר של צרפיש (cherepish), הנמצא במיקום נפלא בין הצוקים ליד הנהר. המקום היה מרכז של ספרות והשכלה, במיוחד במאות ה16-18, ולמעשה מקום הפצת התרבות הבולגרית החשוב ביותר בצפון בולגריה. במקום זה נהג לשהות המהפכן ווסיל לבסקי שהצליח לעורר את הרוח של בולגריה, עובר בין הכפרים, פוגש אנשים, ומקים קבוצות מחתרתיות שיחכו לשעת פקודה. הוא נעזר ברשת של המנזרים ואהב להתבודד בהם, לשהות בהם, לפגוש בהם אנשים, וזה מה ששמר עליו מבגידה (שהגיעה בסופו של דבר).

מקום נוסף שהוא שהה בו נמצא במעבר הרים מזרחה מנקיק האיסקר, לא רחוק ממנו, למרגלות הצפוניים של רכס הבלקן. זהו מנזר השילוש הקדוש אתרופול ((Etropole Monastery שלידו מפלים ומסלולי טבע. ובהזדמנות זו כדאי להזכיר מנזר נוסף שנמצא לרגלי פסגות ההרים 40 ק”מ מערבה מנקיק האיסקר והוא הרביעי בגודלו בבולגריה והגדול ביותר באזור מערב הרי הבלקן, מנזר קליסורסקי ((Klisurski Monastery שנוסד במאה ה13, בתקופת האימפריה הבולגרית השנייה. צריך לזכור שמנזרים בבלקן בכלל ובבולגריה בפרט נבנו במקומות הכי יפים בטבע, מתוך תפישה שבמקומות אלו ניתן להרגיש את אלוהים.

באופן כללי כשמבקרים במנזרים בבלקן יש הרגשה מיוחדת, זה כאילו שהציורים, הצורה של הבניין, מסך האיקונות, ואולי גם המחשבות והתפילות שהיו במקום, מעבירים את המבקר באופן מיידי למציאות אחרת. התחושה ה”רוחנית” במנזרים חזקה במיוחד בעמקים הנסתרים של הרי הבלקן, זה כאילו ששדרת הרי הבלקן היא כמו עמוד השדרה של בולגריה, ובתור שכזו בעלת חיבור עם הרוח (השוכנת בעמוד השדרה), כנראה שיש קשרים אנרגטיים נסתרים בין שדרת הרי הבלקן והאירועים שקרו בארץ ישראל לפני 2000 שנה, משהו במנטליות הסלאבית מהדהד בצורה חזקה את המוטיבים הנוצריים של סבל, כפרה, חזרה בתשובה, ויחד עם זאת אחווה, ותחושה של מציאות נסתרת, הסרה של הווילון. וזה מתחבר גם בצורה נפלאה וסינכרונית עם הטבע.

אזור הגבעות והמישורים מצפון להרי הבלקן

לאחר שנהר האיסקר יוצא מהנקיק היפה, הוא עובר דרך העיירה מזדרה ובתחילתה נמצאת מצודה על גדת הנהר ששמרה על הכניסה לנקיק והדרך ההיסטורית החשובה. כיום זה פארק ארכיאולוגי שנקראה “המצודה”, מכאן והלאה ממשיך הנהר דרך אזור גבעות ומתחתר פעם בצד אחד של הגבעות ופעם בצד השני, יוצר מצוקים יפהפיים. זהו אזור של מערות קרסטיות נפלאות ונופים שמזכירים את טוסקנה, הרבה מההרים הם משיש. דימוי אחר שיש לי למקום הוא של שפלת יהודה לעומת הרי יהודה, למרות שאין כאן הרים גבוהים ונקיקים, יש באזור יופי מסוג אחר, עדין יותר, ותחושה של רחבות וטבע.

האזור הכי מרשים מבחינת מערות נמצא ליד מערת המעבר של פרוהודנה ((Prohodna שהיא גם אתר פרהיסטורי הנמצא במרחק 500 מטר מגדות הנהר. מדובר במערה עם שני פתחים משני הצדדים, מעין אולם מעבר הארוך מסוגו בבולגריה (262 מטר) שבאמצעו יש שני עיניים בתקרה (פתחים קרסטיים) שנקראים העיניים של אלוהים. התחושה בתוך המעבר/קשת/מערה מדהימה, במיוחד שעיגול השמש או הירח מופיע דרך העיניים. בסמוך למערה לאורך גדות נהר האיסקר יש כנסיות חצובות בסלע, מסלולים אקולוגיים (panega), מלון מערות (Petar Tranteev National Caving House) ובתים של גמדים מאבן (The Stone Houses).

ובנושא של מערות כדאי להזכיר שעוד אזור מרשים של מערות נמצא לא רחוק ממערת פרוהודנה ליד העיר היפה לובץ, מדובר במערת דווטשקה ((devetashka cave שהיא אחד מתופעuת הטבע המדהימות בבולגריה, מעין קשתות סלע ענקיות היוצרות אולמות ענק עם פתחים גדולים בתקרה המכניסים אור יום פנימה, דרך האולמות האדירים זורם נהר ויש בהם צמחייה ושבילי הליכה, מעין עולם היורה. גם מקום זה היה מאז ומתמיד מושב אדם פרהיסטורי, ונמצאו בו ממצאים חשובים.

מערה נוספת שכדאי להזכיר והיא מעט קרובה יותר היא מערת סאווה דופקה ((Saeva Dupka הנמצאת על הכביש הראשי לווליקו טרנובו, המיוחד בה שהיא מצטיינת באקוסטיקה טובה ותפאורת נטיפים, ולכן משמשת לקונצרטים מוזיקאליים.

מאזור הגבעות והמערות אנחנו ממשיכים אל המישורים הפוריים של צפון בולגריה, אזור מבורך זה הוא כיום כמעט ריק מאדם, אך בתקופה הרומאית היה מאוכלס הרבה יותר והיו בו ערים גדולות ומצודות צבא גדולות ומאוכלסות שהפכו לימים לקולוניות של חיילים. זה היה אזור הגבול של האימפריה ובמאות 2-3 לספירה בילו בו הקיסרים הרומאים הרבה מזמנם. האזור פרח גם מסיבות אחרות, הנהר הגדול אפשר מסחר ער (בימי קדם היה הרבה יותר זול להשיט סחורות על המים מאשר לסחוב אותם בעגלות) ומשתלם היה לייצר לידו סחורות ולייצא אותם לרחבי האימפריה. גם דרכי יבשה חשובות עברו דרך חבל ארץ זה: אחת מהדרכים ההיסטוריות מהאזורים שמצפון לאימפריה (רומניה והלאה) אל נמלי הים התיכון עברה באופן טבעי לאורך נהר האיסקר ודרך נקיק האיסקר שהיה המקום היחיד שבו אפשר לחצות את ההרים בלי לטפס עליהם. בימי קדם היה קשה ומסוכן לטפס ולהתנייד במעברי ההרים, ועדיף היה להתפתל לאורך הערוץ עד לסופיה ומשם דרך עמק נהר הסטרומה (סטרימון) עד לאמפיפוליס בתרקיה היוונית לחופי הים התיכון, או לסלוניקי.

בשפך הנהר איסקר אל הדנובה יש שרידים של עיר רומאית גדולה בשם אואסקוס oescus שמנתה בשיאה 100.000 והייתה העיר הגדולה ביותר בחלק זה של הדנובה, במקום זה בנה הקיסר קונסטנטינוס לזמן קצר גשר על פני הנהר שחיבר את בולגריה, שנקראה אז מואסיה, עם רומניה. זה היה הגשר הארוך ביותר בעולם (יותר מ2 ק”מ), אך הוא החזיק מעמד 27 שנה בלבד, ונהרס על ידי הברברים בפלישות הראשונות שלהם ב355 לספירה.

העיר אואסקוס הוקמה כמבצר צבאי על קו ההגנה של הדנובה שאוכלס על ידי חלקים של הלגיון המקדוני (שנלחם בארץ במרד הגדול, אבל חזר אל הדנובה ב71). בנוסף אליו היו הרבה מבצרים לאורך הדנובה שחלקם הפכו לערים כגון המבצרים של ניקופול ונובאה בסבישטוב. בתחילת המאה ה2 טריאנוס העניק לעיר אואסקוס מעמד של קולוניה ויישב בה חיילים משוחררים ומאז היא נקראה “אולפה אואסקוס” Ulpia Oescus (“אולפה” הוא שמו האמצעי של טריאנוס ו”אואסקוס” הוא איך שהתרקים הקדמונים קראו לנהר איסקר). ב167 לספירה קיבלו התושבים של העיר זכויות אזרחיות רומאיות מלאות ובהמשך הם הקימו מקדשים לאלים. זה היה בזמן שפלובדיב הגיעה לשיאה. כנראה שהעיר התעשרה מהסחר עם ארצות הצפון (רומניה) וגם ממלאכה וסדנאות אומן שהוקמו בתוכה וייצאו את תוצרתם לרחבי האימפריה בסירות שהפליגו על הדנובה.

מסלול לאורך הדנובה

לפי הבנתי יש ערך רב בלטייל לפי רעיון, לעקוב אחר קו מחשבה מסוים, או תוואי גיאוגרפי כלשהו כגון רכס הרים או נהר. באופן כללי יש ערך רב לטעמי בכל טיול העובר על פני שטחי ונופי ארצות, כלומר על פני תוואי שטח שונים, זה מעשיר את המחשבה ומעביר אותנו למימד תפישתי חושי אחר, כפי שמראים המחקרים של תפישת החלל שלנו, וטוענים התיאורטיקנים של מדעי הדתות (אליאדה). הזמן נראה אחרת בטיול, הנופים שחולפים על פנינו משאירים בנו חותם ומשנים אותנו. התהליך מועצם כשיש רעיון או קו מקשר בטיול. אחד הרעיונות הטובים ביותר מבחינת מסלולי טיול לפי דעתי (שאפשר ליישם אותו במקומות רבים בעולם) הוא לעקוב אחר נתיבי נהרות, לעיתים אחר מקטע של הזרימה, לעיתים ממקור הנהר ועד שפכו, זה מחבר את המטייל אנרגטית וסמלית לרוח האדמה, הנופים אמנם משתנים, אבל הנהר הוא כמו חוט שזור שמחבר את הכל לסיפור אחד, שהוא לא קבוע אלא זורם.

העיתונאי והסופר ניק תורפ חשב כנראה באופן דומה, ולכן יצא למסע לאורך הדנובה מהשפך שלו ברומניה ועד לתחילתו ביער השחור בגרמניה, מסע של כמה חודשים שבמהלכו הוא פגש אנשים שונים, נופים שונים, תרבויות ועמים שונים, אבל כל הזמן החוט השזור והמחבר בין כולם היה הנהר. בעקבות המסע הוא כתב ספר יפה שנקרא (איך לא?) “דנובה”.

אורכה של הדנובה כ3000 ק”מ וחשיבותה היא בכך שאפשר לשוט כמעט לכל אורכה, ועל ידי כך היא מחברת בנתיבי מים את מרכז אירופה עם הבלקן והים השחור, מאפשרת תחבורה ימית לווינה ובודפשט. יש חמש בירות לאורך הדנובה: ווינה, בודפשט, ברטיסלבה, בלגרד, ובודפשט (המחוברת לדנובה בתעלה), והיא עוברת עשר מדינות. ניתן לומר במידה רבה של צדק שהדנובה הייתה קריטית להתפתחות של אירופה, היא הנהר הגדול היחיד שזורם בנתיב כללי של מערב מזרח.

לא רבים יודעים או מפנימים זאת אבל בולגריה גובלת בקרוב ל500 ק”מ של הנהר המהווה גבול בינה לבין רומניה, כלומר קרוב לשישית מאורכו. בימי קדם היו האזורים של בולגריה ליד הדנובה מאוכלסים הרבה יותר מהיום, והייתה בהם התפתחות תרבותית וכלכלית ניכרת. הארץ הגובלת בדנובה נקראה, כאמור, בתקופה הרומאית מואסיה, והיא הייתה לתקופות אחת הפרובינקיות העשירות והחשובות של האימפריה. גם כשהבולגרים הקימו את ארצם וגיבשו את תרבותם בימי הביניים היו היישובים שליד הדנובה היו חשובים והבירות העתיקות הוקמו לא רחוק מעמק הדנובה הפורה ונסמכו עליו.

אני מציע שהמשך המסלול לאורך נהר האיסקר יוביל אותנו מזרחה לאורך הדנובה עד לפרידה שלה מבולגריה. נתחיל בשפך הנהר איסקר לדנובה במקום העיר הרומאית הגדולה והחשובה לשעבר של אואסקוס, משם נמשיך בכבישים המשובשים לאורך הנהר (המתרחקים ומתקרבים אליו), אל הערים העתיקות של ניקופול, סבישטוב, רוסה וסיליסטרה. כיום אין קו ספינות או תיירות המחבר בין הערים הללו למרבה הצער, ולכן צריך לעבור ממקום למקום במכונית, בעתיד אולי התיירות באזור זה תתפתח, ואז אפשר יהיה להפליג ממקום למקום.

ניקופול (Nikopol)

העיר ניקופול נמצאת שעה נסיעה מזרחה מאואסקוס, והיא אחת הערים העתיקות והחשובות לאורך הנהר. הישוב האנושי בה מתחיל כבר בתקופות פרהיסטוריות. בתקופה הרומאית התקיים כאן כפר ונמצאה כתובת הקדשה (כמו בטבלת טריאנוס במעלה הנהר), אבל חשיבותה של העיר עולה עם הקמת האימפריה הבולגרית הראשונה, ועוד יותר עם הקמת האימפריה הבולגרית השנייה במאות 12-14. קצת קודם לכן היא מקבלת מהביזנטיים את שמה – ניקופוליס (ניקה – אלת הניצחון).

ניקופול לחוצה במישור צר בין הדנובה לגבעות הגיר שגובלות בנהר. בקו הגבעות יש פתח של נחל שאליו העיר מתפרצת, ומשני הצדדים של הנחל על הגבעות יש שכונות, בצד המערבי שכונה של התושבים הטורקים ומונומנט הנצחה לקרב שהתרחש במקום במהלך המלחמה לשחרור בולגריה, ובצד המזרחי של הנחל גבעה ועליה שכונה של התושבים הבולגרים ולידה שרידים של המצודה העותומאנית שהייתה במקום. בנחל בין הגבעות יש מעיין שעליו מבנה רומאי, סמוך לשם שרידי כנסייה עתיקה מימי הביניים, וקצת יותר למעלה הכנסייה הנוכחית של העיירה מהמאה ה18. ביציאה של הנחל בין הגבעות יש גן יפה ובו ייצוג גדול בנחושת של ספר בעברית וכתובת הקדשה באבן לרבי יוסף קארו שהתגורר בעיר 14 שנה במהלך המאה ה16, לפני שעלה לצפת, וכתב בה חלקים מהספר “בית יוסף” שהוא הבסיס ל”שולחן ערוך”. מתברר שבניקופול הייתה קהילה יהודית חשובה והוקמו בה במאה ה16 לא פחות משישה בתי כנסת. מסיבה זו ניקופול היא עיר תאומה של צפת.

הרבה קרבות נערכו בניקופול, היא נקראת עיר הניצחון, אבל צריך תמיד לזכור שניצחון של צד אחד הוא הפסד של האחר, ולמעשה בדרך כלל שני הצדדים מפסידים, לאחר נפילת בירת הממלכה הבולגרית השנייה וליקו טרנובו לידי העותומאניים ב1393 עבר הצאר הבולגרי האחרון איוואן שישמן לניקופול, ושם המשיך להתנגד לכיבוש התורכי עד לנפילת העיר שנתיים לאחר מכן, מסיבה זו יצא מסע צלב אחרון של אבירי אירופה להילחם באויב העותומאני בהנהגת אבירים מצרפת, וונציה, הונגריה וכל אירופה, והוא נקרא מסע הצלב של ניקופול, אלא שהוא הסתיים בהפסד.

כך או כך, כיום גרים בעיר בקושי 3000 איש, יש לידה חופים יפים ובצוקים ניתן לראות מערה חצובה של נזירים מימי הביניים, אפשר להפליג ממנה בסירה אל האיים של הדנובה, והתחושה היא כמו הפלגה באמזונס, במיוחד שעוצרים באחד האיים המיוערים לדגים על האש.

סבישטוב (svishtov)

אם ממשיכים עם הדנובה מזרחה, מגיעים לאחר כמה עשרות ק”מ לעיר סבישטוב שהיא מרכז אזורי, נמל חשוב ונקודת חצייה (מעבורת) של הדנובה לרומניה. זאת העיר הדרומית ביותר על הדנובה והקרובה ביותר בקו אווירי לים האגאי, וכיוון שכך היא תחילתה של דרך היסטורית חשובה נוספת שהובילה ומובילה מאזור בוקרשט, דרך סבישטוב אל וליקו טרנובו, מעברי ההרים של הרי הבלקן באזור שיפקה, ומשם לעמק הוורדים וקזנלק, העיר סטרה זגורה, ומשם לאורך העמקים של נהר המריצה אל חופי הים התיכון (כאמור, זהו הנתיב היבשתי הקצר ביותר).

סבישטוב היא עיר גדולה יחסית (לניקופול) ומודרנית משהו, כמו הערים האחרות לאורך הדנובה יש בסבישטוב שרידים מתקופת האבן וגם מזמן הממלכות התרקיות, אבל השרידים הארכיאולוגיים המרשימים ביותר הם מהתקופה הרומאית. סמוך לניקופול נחפר מחנה צבאי גדול של הלגיון המקדוני שנקרא נובאה (novae). צריך להבין שמחנה קבע של ליגיון ששימש את הצבא הרומאי במשך מאות שנים נראה יותר כמו עיר מאשר מחנה צבא, עם בתי מרחצאות, אקוודוקטים, נימפאון, מעין פורום עם עמודים מסביב (סטואה) ומבני ציבור נוספים. ואכן, במאה הרביעית התחילה להתפתח עיר מסביב למחנה שהתקיימה עד זמנו של יוסטניאנוס במאה ה6 והפלישות של הסלאבים והאוורים שהביאו לחורבנה. נובאה היא אחד האתרים הנחפרים ביותר בבולגריה, יש במקום מוזיאון עם תצוגה של חלק מהממצאים וניתן להסתובב בין שחזורי העתיקות. סמוך לנובאה יש פארק יפה עם פסלים ובית קפה לחופי הדנובה.

בתקופה העותומאנית הייתה סבישטוב העיר המרכזית בצפון בולגריה על הדנובה והייתה בה מצודה חשובה וקהילה יהודית מבוססת. עם קבלת עצמאות בולגריה נבנתה העיר מחדש בסגנון אירופאי וחיו ופעלו בה אישים בולגריים חשובים כגון הסופר אלקו קונסטנטינוס. במרכז העיר יש גנים יפים ומגדל פעמון מרשים וכן בתים עתיקים שחלקם מוזיאונים אתניים, במעלה הגבעה ניצבת כנסייה מרשימה מהמאה ה19 בשם כנסיית השילוש הקדוש.

רוסה (Ruse)

מסבישטוב יש קצת יותר משעה נסיעה עד לרוסה, שהחליפה אותה כנמל והעיר המרכזית על הדנובה במאה ה19. רוסה היא העיר החמישית בגודלה בבולגריה (150,000 איש), לאחר פלובדיב, סופיה, בורגס ווַארנה, העיר מהווה נמל חשוב על הדנובה ושער לרומניה (יש בה גשר על הנהר המחבר את רומניה עם בולגריה), היא נמצאת רק 75 ק”מ מבוקרשט.

רוסה ידועה באדריכלות הנאו-קלאסית שלה ונקראת לכן “וינה הקטנה”. השם ‘רוסה’ בבולגרית פירושו “שיער בלונדיני”, האגדות מספרות שבלונדינית ייסדה את העיר. ואכן, כמו מקומות אחרים לאורך הדנובה, היא נחשבה מקום מקודש לאלה ויושבה כבר בתקופה הניאוליתית. רוסה הפכה לעיר בתקופה הרומאית, נהרסה על ידי הפולשים האוורים והוקמה מחדש בימי הביניים, ובאופן מפואר וגדול יותר במאה ה19.

בשלהי האימפריה העותומאנית זה היה מקום מפגש בין אוסטרו-הונגריה, רוסיה, העותומאניים, והלאומיות הבולגרית והרומנית. העיר עלתה לגדולה, סופרים ואנשי רוח צמחו בה וקונסוליות הוקמו. אלא שהשיא היה עוד לפניה. בשנת 1878, לאחר השחרור מהשלטון העותומאני היא נבנתה מחדש בסגנון אירופאי. נוסדו בה מוסדות חינוך ותעשייה, והיא הפכה לעיר השנייה או השלישית בגודלה בבולגריה, ובתור שכזו התפתחה בה קהילה יהודית חשובה. ב-1954 נבנה גשר בין בולגריה לרומניה על הנהר וחשיבות העיר עלתה.

ברוסה נמצא המגדל הגבוה בבלקן ומסעדה בראשו (200 מטר), וכמו כן מוזיאון אזורי חשוב להיסטוריה, שרידי מצודה רומאית, פנתיאון של גיבורי התחייה הבולגרית, מוזיאון טבע, גלריות, אוניברסיטה, מתקני ספורט, אופרה, תיאטרון, כנסיות חשובות, בית כנסת מפואר ועוד.

מנזר איוואנובו (Ivanovo)

סמוך לרוסה נמצא פארק רוסנסקי לום Rusenski lom. זהו אזור של קניונים ותצורות סלעים מרהיבות לאורך קניון נהר הלום, לא רחוק מהדנובה. באמצע הקניון נמצא מנזר חצוב בסלע מרשים בשם איוואנובו ((Ivanovo שהוא אחד מאתרי מורשת עולמי של בולגריה. האתר מצטיין בפרסקאות המיוחדות והאיכותיות שלו הנמצאות במערות נזירים חצובות, המזכירות במקצת את קפדוקיה. זה היה מרכז חשוב למסורת ההסיכאזם הנוצרית  (המיסטיקה והמדיטציה הנוצרית שהתפתחה בהר אתוס) באימפריה הבולגרית השנייה, הציור מבטא את אמנות הציור הפלאולוגית (השושלת הביזנטית האחרונה שפעלה במאות 14–15) בשיאה.

הציור הפלאולוגי הוא מעין רנסאנס לפני הרנסאנס, וכך, בציורי הקיר של מנזר איוואנובו נראים דמויות ערומות של אטלס, פנים עם הבעות ופרספקטיבה,ועוד. ממצא מעניין במיוחד הוא מחזור ציורים הקשור לקדוש סנט גרסימוס מישראל, שחי ליד יריחו והתחיל את נזירות אגן צפון ים המלח ועמק הירדן במאה ה-5 לספירה (הקים את מנזר סנט גרסימוס בכביש עוקף יריחו), כולל ציור של גרסימוס עם האריה. מדוע מופיע קדוש ארץ ישראלי מעמק הירדן במנזר בבולגריה? לאלוהים הפתרונים.

סיליסטרה (Silistra)

מרוסה תיקח אותנו הדרך אל העיר ההיסטורית החשובה האחרונה לחופי הדנובה הבולגרית. מדובר בעיר סיליסטרה הנמצאת בקצה הצפון מזרחי של בולגריה ומונה כ-40,000 איש. בעבר הייתה במקום עיר רומאית בשם דורוסטרום, ממנה נשארו מספר מונומנטים ובעיקר קבר רומאי מרשים מהמאה ה-4 לספירה, ובו פרסקאות פגאניות שנשמרו בצורה טובה. בנוסף לכך יש בסיליסטרה שרידים של מצודות מימי הביניים והתקופה העותומאנית, ואתר עלייה לרגל יהודי חשוב.

סיליסטרה-דוסטרום והיא הוקמה כעיר ומצודה רומאית בימי הקיסר מרקוס אורליוס, שבילה את מיטב זמנו בהגנה על גבולות האימפריה לחופי הדנובה. הקדושים הראשונים של בולגריה הם חיילים רומאיים שהוצאו להורג בדורוסטרום–סיליסטרה, ביניהם סנט דאסיוס (Dasius, ששרידיו נמצאים באנקונה באיטליה) וסנט יוליוס הווטרן (Julius the Veteran). העיר נכבשה על ידי הגותים עם פלישות הברברים ונהפכה, עם התנצרותם, למרכז כפירה אריאני חשוב.

במהלך ימי הביניים מילאה סיליסטרה–דורוסטרום תפקיד חשוב במאבקים על השליטה בבלקן בין האימפריה הבולגרית הראשונה והשנייה לבין הביזנטיים, ההונגרים, ואפילו הרוסים והמונגולים.

ב-1400 היא נכבשה על ידי העותומאניים ושינתה את שמה, ולאחר מכן נהייתה אחת משרשרת מצודות חשובות לאורך הדנובה, שהגנו וסיפקו את נתיב הכניסה והפלישה לאירופה. העותומאניים נהגו מדי קיץ לערוך מסעות מלחמה צפונה, עד לשערי וינה, ואלה נעזרו בצבא ואספקה שעלתה בנהר.

במהלך המלחמות בין רוסיה לעותומאניים שוחררה סיליסטרה ונכבשה מחדש מספר פעמים, עד לכיבוש הסופי שלה ב-1877. כיום היא מרכז חקלאי ושלטוני. בתקופת הקומוניזם הייתה לה עדנה והאוכלוסייה הגיעה ל-70,000 איש, אלא שמאז ירדו המספרים כמעט בחצי בגלל ילודה נמוכה והגירה שלילית.

בשנים 1819–1826 היה הרב אליעזר פפו מנהיג הקהילה היהודית הוותיקה. הוא הגיע לבולגריה בגיל צעיר – 27, כתב בה את הספר “פלא יועץ” ומספר ספרים נוספים, ומת שבע שנים אחר כך. הוא היה סגפן גדול שהתעמק בתפילה ובלימוד. יש עליו סיפורי ניסים רבים, כמו למשל שעשה את קפיצת הדרך לעיר מסראייבו בה גדל, ושמותו ב-1827 הביא להפסקת מגיפה בעיר. לפני מותו אמר שכל המשתטח על קברו לאחר טבילה, תפילה ואמירת פרקי תהילים, יזכה לברכה וישועה, וכך היה. עשרות אלפים באים מכל רחבי העולם למלא את עצתו, מקום קברו נהפך לאתר עלייה לרגל.

כשמבקרים בסיליסטרה מומלץ לעלות ולבקר במצודה שמעל העיר לתצפית נפלאה, ובנוסף לכך – להקדיש זמן לגנים היפים שלגדות הדנובה. ממערב לסיליסטרה נמצאת שמורת הטבע סרברנה ((Srebarna שהיא אתר מורשת עולמי, יש שם צמחיית נהר ומקום קינון של עופות מסביב לאגם קטן סמוך לדנובה, בכניסה לשמורה יש מוזיאון טבע נחמד.

בהמשך

בהמשך למסלול לאורך הדנובה מומלץ לפנות דרומה לאזור ערי הבירה ההיסטוריות של הממלכות הבולגריות העתיקות ולבקר את מקבץ האתרים של: פרסלב, פליסקה, שומן, והסוס ממדארה. בדרך אליהם נמצא האתר התרקי של שוושטרי, שלידו יש את ערוץ הנחל והמקום המקודש של טקה דמיר בבה, אבל על כך במאמר אחר.

קראו מאמרים כלליים על בולגריה (לחצו לקישור):

מבוא לטיול לבולגריה

סיפורה של תרבות האלה אם בבלקן

מגליתים ומסתרי האדמה בבלקן

מגליתים ואנרגיות בהרי רילה ורודופי

רוחניות והיסטוריה של התראקים ביוון ובולגריה

בעקבות אורפיאוס לשאול ביוון ובולגריה

אתרים תראקים ועתיקים בבולגריה

הרי רילה המקודשים

היסטוריה בולגרית נצרות ולאומיות

כנסיות ומנזרים בבולגריה