פרויקט בניית הר הבית על ידי הורדוס

המאמר שלפניכם שונה במקצת מרוב המאמרים באתר “תרבויות עולמי”, בכך שהוא מתרכז בהיבטים הניהוליים, טכניים, פיזיים של בניית מתחם הר הבית על ידי הורדוס. המאמר משלב תפישות ניהוליות מודרניות ומייחס אותם להורדוס ולפרויקט ומראה איך הוא משתמש בעקרונות שנכונים היום, כמו שהיו נכונים אז ובכל זמן.

פרוייקט הר הבית כלל מלבד בנייה מחדש של בית המקדש עוד הרבה מרכיבים נוספים, ונאמר עליו שהוא: “היה המפעל שראוי לספר עליו יותר מאשר על כל מה שנמצא תחת השמש…  אלה שלא ראו את הבניין לא האמינו, ואלה שנזדמנו לראותו הביטו עליו בהשתוממות”  (פלביוס, קדמ’, טו’, 411-416)

מה כלל הפרויקט?

ראשית דבר לב הפרוייקט היה הקמתו (או שיפוצו) מחדש של בית המקדש בקנה מידה מפואר וגדול, אלא שצורך כך הוקמה מסביב למקדש רחבה מלאכותית ענקית הגדולה בעולם העתיק בשטח 140 דונם, היכולה להכיל מאות אלפי עולי רגל, בתוך הרחבה נבנתה מדרום בזיליקה (מבנה ציבורי) ענקית (הגדולה בעולם), מצפון לרחבה נבנתה מצודה ענקית, ומסביב לרחבה ובתוכה מבני עזר נוספים. בכדי לתמוך ברחבה המלאכותית נבנה קיר תמך אדיר באורך יותר מ1500 מטר, אל המתחם ומסביבו נבנו דרכי גישה ומבואות, שווקים ושכונות, ומתחת לו אולמות.

השאלה שננסה לענות עליה במאמר זה היא איך ניהלו את הפרויקט? מבחינת כוח אדם, אספקת חומרים, שיטות בנייה, ניהול זמן/משאבים, איכות, תקציב. ועוד.

שאלה מקדימה היא למה הורדוס לוקח על עצמו פרויקט בסדר גודל כזה? המקדש היה על גבעה ואפשר (לדוגמא) היה להשאיר את תוואי הגבעה כמו שהוא ולבנות רחבה במפלסים – מדורגת או משופעת.

בכדי לענות על השאלה למה? תחילה, ננסה להבין את הרקע של התקופה הן מבחינת העולם, הן מבחינת ארץ ישראל ושלטונו של הורדוס, ומכאן נמשיך לנסות ולהתחבר לחזון שהיה לו. ההצעה שאני מעלה במאמר זה היא שהורדוס היה צריך מה שנקרא בשפה ניהולית “מטרה גדולה מפחידה” בכדי לאחד את העם סביב מנהיגותו.

רקע כללי לתקופה

בתקופתו של המלך הורדוס קרה משהו חדש בעולם, האימפריה הרומאית משתלטת על כל אגן הים התיכון, ולמעשה על רוב העולם התרבותי המוכר באותו הזמן. רבע מאוכלוסיית העולם נמצא תחת שליטתה, ואם נוציא מהמשוואה את סין, הודו ומרכז אסיה, הרי שהרומאים שולטים על רוב אוכלוסיית העולם, וחוץ מן האימפריה הפרתית במזרח אין להם מתחרים.

בפעם הראשונה בהיסטוריה שאגן הים התיכון כולו נהנה משלום עולמי, שוק כלכלי קפיטליסטי פתוח המבוסס על חברה עירונית (יש באימפריה הרומאית ארבע ערים גדולות עם מיליון איש בכל אחת מהן והם רומא קודם כל, אלכסנדריה, אנטיוכיה וביזנטיון), ניוד של אנשים וסחורות, תרבות גלובלית, סוג ניהול חדש, סטנדרטיזציה.

האימפריה הרומאית מביאה סוג תרבות חדש לעולם – תרבות גלובלית המתבססת על מרכזים עירוניים, חידושים טכנולוגיים, שיטת שלטון גמישה מעשית ומתקדמת, חוק וסדר הנשען על צבא בלתי מנוצח, והתבססות על כלכלת כסף, שמשמעותה מן הצד האחד ריכוז הון בידי מעטים, ומהצד השני אפשרויות בלתי מוגבלות של שילוב בשוק ובסדר העולמי החדש.

גם בתרבויות קודמות לרומאים היה שימוש בכסף, אבל לא בקנה מידה עולמי ולא באופן שחלחל לכל שכבות החברה, לדוגמא, בתקופה ההלנית הכפריים עדיין השתמשו בסחר חליפין כאמצעי התשלום העיקרי, אבל בתקופת האימפריה הרומאית השימוש בכסף חודר גם למגזר החקלאי.

בתקופה הרומאית החקלאות במקומות רבים בעולם הופכת להיות ייצור מוצרים למכירה, כמו היום. וכך חקלאי מייצר מוצר אחד שאותו הוא מוכר ובעזרת הכסף שהוא מקבל קונה אוכל למחייתו, בארץ ישראל מגדלים זיתים שאותם מוכרים לקבלנים הבאים מערי האימפריה כגון אלכסנדריה או קונסטנטינופול, הצריכים את השמן לצרכי תאורה, באיטליה מפסיקים לגדל חיטה, מכיוון שזול יותר לגדל אותה באחוזות עבדים בצפון אפריקה ולייבא אותה לרומא. וכן הלאה.

הכלכלה העולמית מאפשרת התיישבות חדשה במקומות כמו הגולן שמתבססת על גידול מוצר למכירה וייצוא אחד כגון זיתים. חלק מהעם היהודי שואף להשתלב בסדר עולמי זה. רבים מתעשרים – במיוחד בתפוצות

מהצד השני יש שכבה מתרחבת של עניים ומנוצלים. המבנה השבטי והקשר למשפחה הגדולה נשבר. אנשים גרים בערים ומתקיימים מתשלום עבור עבודתם. בעל מקצוע כגון טייח, יכול לעבור ממקום למקום ולעבוד במקצועו, העבודות הציבוריות מתנהלות על ידי מכרזים ציבוריים שאליהם ניגשים חברות קבלניות (להורדוס יש מעין חברה כזו והוא מקבל פרוייקטים של בנייה ושיפוץ במקומות שונים ברחבי האימפריה כגון שיפוץ הפרתנון באתונה והמקדשים ברודוס). השחיתות פושה בקרב חוגי ההון שלטון, מתפתחות מחלוקות אידיאולוגיות עמוקות בין תפישת העולם היהודית שוויונית ושבטית לרומאית קפיטליסטית.

רק לשלטונו של הורדוס

הורדוס היה בן למשפחה העשירה ביותר בישראל, אביו אנטיפטרוס האדומי היה יועץ למלכים החשמונאים והאיש החזק בארץ, אימו הייתה נסיכה נבטית, הכוח הכלכלי החזק בעולם העתיק. הוא נולד במראשה שבשפלת יהודה והיה חלק מהחברה היהודית שרוצה להשתלב באימפריה הרומאית ובסדר העולמי החדש. הוא קיבל חינוך רומאי והיה חבר אישי של הקיסרים יוליוס ואוגוסטוס.

לאחר שהרומאים כובשים את ישראל בשנת 63 לפנה”ס הם ממנים את אנטיפטרוס האדומי (אביו של הורדוס) כנציג השלטון מטעמם (הורקנוס המלך החשמונאי הופך למעין נשיא). הרומאים מביאים אתם תרבות שלטון חדשה וכלכלה בינלאומית. רומא היא בתקופה של שינוי, הטריומרוורט עולה לשלטון ואחד מהשלישייה – קראסוס שיוצא במסע כנגד הפרתים במזרח שודד את אוצרות בית המקדש (דבר שיהיה לו חשיבות בעתיד).

הורדוס ממונה על ידי הרומאים למושל הגליל בשנת 47 לפנה”ס. בשנת 40 לפנה”ס מנצחים הפרתים את הרומאים וממליכים את אנטיגונס השני החשמונאי למלך ביהודה, הורדוס נאלץ לברוח לרומא, הוא ניצל באופן פילאי במהלך בריחה זו ליד הרודיון, מגיע לפטרה ומשם לרומא, שם הוא מומלך כמלך יהודה, והוא חוזר לארץ בראש צבא משלו בתמיכת הלגיונות הרומאיו, וכובש אותה מחדש, כולל מרחץ דמים בירושלים, לאחר שלוש שנים. במילים אחרות הורדוס עולה לששלטון על כידוני הרומאים.

שלטונו של הורדוס היה אבסולוטי ורודני, בסגנון עריצים מן המזרח, שהוציאו להורג את מתנגדיהם, במיוחד מקרב השכבות הגבוהות, אבל הוא ניסה להשיג לגיטימיות והיה קשוב לרצונם וצרכיהם של המון העם. הוא הרג במשפחת חשמונאי והמשפחות האצילות התומכות בהם מהצד האחד, והוריד מיסים וסיפק עבודה להמוני העם מהצד השני. בנוסף על כך יש התגדות לשלטונו על רקע אידיאולוגי דתי, מכיוון שהוא לא צאצא למשפחת המלוכה החשמונאית, וגם יהדותו מוטלת בספק.

עם עלותו לשלטון הוא מתחיל בפרוייקטים שאפתניים של בנייה – קיסריה, הרודיון, סבסטיה. ולאחר שהוא צובר ביטחון מתחיל בשנה ה-18 לשלטונו מתחיל בפרויקט הר הבית. הפרוייקטים מספקים עבודה לאוכלוסיה המקומית ומביאים למשיכת חלק מהסחר העולמי, ובמיוחד זה הנבטי, אל נמלי ארץ ישראל, בדרך מהמזרח למערב. הבנייה המואצת, הסחר והשלום היחסי מביאים לשגשוג כלכלי חסר תקדים בישראל, היציבות של השלטון הן באימפריה והן בישראל תורמת לכך. בשנת 17 לפנה”ס מבקר הורדוס ברומא לכבוד חגיגות 25 שנה לעלייתו לשלטון של אוגוסטוס וייסודו של תור זהב חדש (עידן סאטורן), תור הזהב הזה מקרין גם על ישראל.

צריך להבין שהאדריכלות נחשבת למקצוע המכובד והנחשב ביותר ברומא והפרוייקטים האדריכליים השונים ביטאו את גדולתה. בזמנו של אוגוסטוס ששלט במקביל להורדוס מתחילים בכל רחבי האימפריה הרומאית ובמיוחד ברומא פרוייקטים של בנייה שאפתניים כגון בנייה מחדש של הפורום ברומא. הבנייה נעזרת בהמצאות חדשות והשתפרות הטכנולוגיה.

רקע ירושלים והמקדש

יש האומרים שבתקופתו של הורדוס העם היהודי מונה קרוב ל-4 מיליון איש רובם בתוך גבולות האימפריה הרומאית (יש פזורה גדולה נוספת בתוך גבולות האימפריה הפרתית ובמיוחד בבבל) ומתוכם כמיליון וחצי בישראל. הם מהווים 5-10% מאוכלוסיית האימפריה הרומאית (מרכזים יהודיים חשובים היו באלכסנדריה מצרים וקירינאה בלוב) ומעורבבים בכל שכבות האוכלוסייה.

בירושלים מתגוררים כ 50-100 אלף איש, רובם יהודים, אך בזמן החגים, ובמיוחד בפסח, מתקבצים בה יותר מרבע מיליון איש המגיעים מכל רחבי העולם. (בנוסף לאוכלוסייה היהודית יש כמיליון איש נוספים בישראל שהם נוכרים והורדוס מסתמך במידה רבה על תמיכתם בביסוס שלטונו), העיר משתרעת על שטח גדול פי 2-3 מהעיר העתיקה של היום, הכולל גם את עיר דוד והר ציון.

המקדש הוא המרכז החברתי הדתי וסמל לאומי של היהודים בכל העולם. הוא נבנה מחדש עם שיבת גולי בבל לארץ ותחילת ימי בית שני בתקופה הפרסית (סוף המאה ה6 לפנה”ס) ושופץ על ידי החשמונאים (מאה 2 לפנה”ס), אך הוא קטן לעומת מקדש בית ראשון, ועלוב ביחס למקדשים אחרים בעולם העתיק. בארצות סמוכות יש מבנים מפוארים כגון הפירמידות במצרים או המבנים המופלאים בפטרה, אבל הסמל הלאומי היהודי הוא קטן ועלוב יחסית.

על הפולחן בבית המקדש אחראים הכוהנים והלווים ומנהלים אותו משפחות הכהונה הגדולות. בעקבות השגשוג הכלכלי מצטברים בקופת המקדש אוצרות וסכומים גדולים. כל יהודי משלם מס מחצית שקל צורי, סכום השווה כ-600 שח’ במונחים של היום לצורכי אחזקת הבית. יש סכנה שיבוא עריץ נוסף כדוגמת קראסוס כמה עשרות שנים קודם לכן ויחמוס את אוצרות המקדש.

חזון ירושלים והמקדש

הורדוס רוצה לבנות בירושלים מקדש שיפליא את כל רואיו. פלא עולמי שיעמוד בשורה אחת עם שאר פלאי העולם העתיק. מקדש שיהיה מקור לגאווה ומושא להזדהות עבור יהודים בכל רחבי העולם. בניין שיסמל את גדולתו וחשיבותו של העם היהודי, ויהווה אבן דרך בהשתלבותו בסדר העולמי רומאי החדש.

הורדוס רוצה לבנות מבנה בהיקף ומימדים שלא נראו כמותם בישראל מעולם, תוך כדי שימוש בחידושי האדריכלות והבנייה הרומאים. מבנה שישים את ישראל בשורה הראשונה של חידושי והישגי הבנייה העולמית ויהווה מוקד לגאווה והזדהות.

המטרה הסמויה של הורדוס היא לגייס את העם ובמיוחד את חוגי הכהונה והדתיים לפרוייקט משותף שיהווה מעין “מטרה גדולה מפחידה”, כדי שהם יהיו עסוקים בפרוייקט במקום להשקיע את האנרגיה שלהם בערעור על שלטונו

הוא ניסה את ה”פטנט” הזה כבר קודם לכן: בתחילת שלטונו משקיע הורדוס את מרצו והונו בפרוייקט בניית הנמל בקיסריה, מפעל שיצר משרות עבור השומרונים, עזר להעביר אותם לצד שלו, הביא למעבר חלק מהסחר העולמי בין מזרח ומערב לישראל, ולהקלת התנועה בין רחבי האימפריה לארץ (שילובה במרחב), עתה הוא צריך פרוייקט שידבר אל לב היהודים, ישבה אותם בקסמיו, ומה טוב יותר מאשר הקמה מחדש של רחבת הר הבית ובית המקדש.

הורדוס מכשיר אלף כוהנים כדי שיבנו את המבנה המקודש עצמו ונותן להם עצמאות בחלק הזה של הפרויקט, הוא כמו בא אליהם ואומר: “תראו אני יודע מה אתם חושבים עלי, אבל זה לא יעזור לכם, אני כאן בכדי להישאר, במקום שנשקיע את זמננו בריבים, בואו נרתום את כוחותינו המשותפים למען רימום מעמדו של העם היהודי והאל היהודי בעולם על ידי בנייה מחדש של בית המקדש”. הוא כנראה שגם מציע להם לתרום מכספו לפרוייקט (הוא היה האיש העשיר בארץ), וכמו אומר: “על כל שקל שאתם תשימו אני אשים שניים”. ובנוסף על כך רומז שאם הם לא יוציאו את האוצרות שהצטברו בקופת המקדש יש סכנה שבעתיד יגיע קראסוס שני וישדוד אותם.
בקיצור, הכוהנים משתכנעים, במיוחד שהכוהן הגדול הוא מינוי של הורדוס.

בנוסף על כך בניית המקדש נתפשה לפי דעתי כמעין פרויקט של אולימפיאדה המשמש לשיפור החזות של העיר ירושלים ושינוי הדימוי שלה, דרך ואמצעי להפוך אותה לעיר מודרנית, מרכז תיירות ועלייה לרגל. על ידי הרחבת רחובות, בניית שווקים, וסידור מערכות המים והניקוז הורדוס משדרג את ירושלים, על ידי בניית הבניין המופלא הוא הופך אותה לסמל להשתלבות העם היהודי בעולם הרומאי וסמל לגדולתו.

כמו כל פרויקט מוצלח אפשר לראות בהגשמתו מילוי כמה מטרות נפרדות:

1 מענה לצרכי עולי הרגל לירושלים בזמן שלושת הרגלים על ידי יצירת רחבה מספיק גדולה להכיל את כל עולי הרגל, ובנוסף על כך יצירת מקום לזרים כולל אירוח של מכובדים (הבזיליקה המלכותית), יצירת ארמון שבו יוכל לשהות המלך עם חיל משמר בסמוך (מצודת האנטוניה), ובניית מקום למוסדות לאומיים כגון הסנהדרין בתוך המתחם החדש והמפואר.

2 קידום יחסי ציבור ופוליטיקה בינלאומית על ידי בניית בניין שהוא מקור לגאווה והזדהות לעם היהודי כחלק הסדר העולמי החדש של אוגוסטוס – מיצוב ברוח התקופה. ואכן המשנה לקיסר מרקוס אגריפה שמבקר בארץ מתפעל מבית המקדש וכך גם רומאים רבים אחרים, שמעו של המקדש החדש והמפואר מרומם את מעמדו של העם היהודי בעיניי המסתכל בעיניים רומאיות.

3 תרומה לכלכלה על ידי פרוייקט המשתמש בכספי התרומות למקדש (במקום שילכו לאיבוד), מגייס את עשירי התפוצות התורמים לו ביד נדיבה, מייצר מקומות עבודה רבים ופעילות כלכלית הנלוות לכך, מעודד תיירים ועלייה לרגל לישראל, המשתמשת בשירותים מקומיים: החל מבנקאות (לצורך החלפת כספים, השייכת להורדוס), והמשך בלינה ואוכל.

4 מתיחת ושיפור פני העיר ירושלים, בניית ביצורים, סידור מערכות המים לירושלים בכדי לספק מים לעולי הרגל הרבים, סידור הרחובות, פתיחת צירי תנועה מרכזיים והקמת שווקים, וכל זאת כחלק מהפרוייקט של בנייה מחדש של המקדש.

5 המטרה העיקרית של הפרויקט היא גיבוש העם והכהונה מאחורי מנהיגותו של הורדוס, על ידי שימוש במה שנקרא בשפת הניהול המודרנית: “מטרה גדולה מפחידה”!

הורדוס הוא מלך שנוא על ידי האליטות המצליח דרך הבנייה מחדש של המקדש על הר הבית לגייס ולהעסיק את הכהונה וכל העם בפרויקט אדיר מימדים, ובכך ומבסס את מנהיגותו.

החזון המעשי

הורדוס רוצה לבנות רחבה מקודשת ענקית שעליה יתנשאו בניינים ומקדש מופלאים שהעולם לא ראה כמוהם. הוא רוצה להעתיק רחבות דומות שנמצאות במקומות אחרים בעולם (כגון קיריני בצפון אפריקה), כחלק מהנטייה שלו להעתיק את פלאי העולם העתיק ולהוסיף עליהם (נמל קיסריה הוא העתק של נמל פיראוס ביוון, הרודיון העתק של קבר אוגוסטוס ברומא). אלא שהטופוגרפיה של ירושלים הררית והמקדש נמצא בראש גבעה, אך לא איש כהורדוס ירתע מכך.

בעיני רוחו (חזונו) הוא רואה את האפשרות ליצור רחבה שטוחה במקום שלכאורה הוא בלתי אפשרי, להמשיך את הרחבה הקיימת שהקימו החשמונאים לכיוון צפון ודרום, כך שהיא תתנשא לגובה 50 מטר מעל סביבותיה. וכל זה בכדי להפוך את ההר למישור, וליצור מתחם מקודש שיפליא את כל רואיו. “החומה עצמה הייתה המפעל הגדול ביותר ששמעו עליו בני אדם (מעולם)”. (קדמ’ טו, 396).

אורך קירות התמך של הר הבית הוא מעל 1500 מטר, רוחבם הוא 4.5 מטר, יש בהם מעל 120.000 מ”ר אבן בקיר ובמקום הגבוה ביותר (פינה דרום מזרחית) האבנים מתנשאות לגובה 50 מטר (ומעליו היו מבנים נוספים שהתנשאו לגובה עשרות מטרים נוספים). בסך הכל קיר התמך יוצר רחבה ענקית בגודל 140 דונם המאפשרת ליותר מ100.000 איש להיות בנוחות על ההר, ומעל 200.000 בצפיפות.

בנוסף לקירות התמך הורדוס מתכנן לבנות בדרום רחבת הר הבית בזיליקה ענקית שהיא המבנה הארוך ביותר בעולם בתקופתו, המגיע לאורץ של 190 מטר ונשען על 700 עמודי ענק. מבנה שיהיה מעין מרכז ייצוגי שלטוני, במיוחד עבור הזרים שמבקרים בהר שיכולים להיכנס אליו, אך לא מורשים להיכנס למקדש ואף לחצרות המקדש עצמן.

מצפון לרחבה הוא מתכנן לבנות מצודה ענקית שנקראת מצודת האנטוניה שבה יש ארמון למלך, מאגרי מים, חללים וחצר היכולים להכיל חיל משמר של 2000 איש שתפקידו להגן על המלך ולשלוט על מה שקורה ברחבת הר הבית בזמן העליות לרגל, המצודה מבוצרת לעילא ולעילא ונחשבת לכזו שלא ניתן לכובשה.

ברחבה עצמה נבנים סתווים, לשכות ובניינים (לשיכון הסנהדרין למשל), עזרות וחצרות, שלצורך הבנייה שלהם צריך לייצר ולהשתמש במעל ל120.000 מ”ק אבן נוספים (אותה כמות אבנים הנדרשת לצרכי הקמת קירות התמך), בנוסף על כך צריך 140.000 מ”ק אבנים מסותתות נוספות לצורך ריצוף הרחבה שעל ההר והרחובות שסביבו, בניית השווקים, המדרגות והמעברים לרגלי ההר וציפוי הבניינים. ועל כל זה צריך להוסיף 750.000 מ”ק של חומר מילוי בין קירות התמך בכדי לתמוך ברחבה המלאכותית, אלפי עמודים, מיליוני רעפים. כמות עצומה של טיח ומלט.

אבנים גדולות

לפי מחקר של פרופסור אברהם וורשבסקי מהטכניון שבדק באופן מפורט את היבטי הניהול והבנייה של מתחם הר הבית, תשומת עבודה למ”ק (קוב) אבן בתקופה הרומאית הייתה 857 שעות עבודה. ז”א שבחישוב גס, רק לחציבה וסיתות 240.000 מ”ק לקירות הבניינים (לרצפות והציפוי נדרשו עוד 140.000 מ”ק) נדרשים 10.000 פועלים על פני 12 שנה. ובחישוב גס כ50.000 פועלים על פני 12 שנה לפרוייקט כולו. כמות כזו של פועלים צריכה כתמיכה כמות נוספת של כ100.000 עובדים סביבם המספקים אוכל, לינה, שירותים נוספים כגון משרד וכן הלאה.

במילים אחרות, הורדוס כנראה שגילה (היו לו אדריכלים ומהנדסים מדופלמים שהגיעו מרומא והיו מנוסים בפרוייקטים בקנה מידה גדול), שאם הוא רוצה לבנות את המתחם בבנייה רגילה זה יהיה בלתי אפשרי מבחינת כמות העובדים, משך הפרויקט והכספים שהוא ידרוש. ולכן, הוא חיפש כנראה פיתרון קסם שיאפשר לו בכל זאת להקים את מה שהוא חלם עליו.

פתרון הקסם היה לבנות את קירות התמך באבני ענק בעזרת הטכנולוגיה הרומאית המתקדמת, ולהשתמש באבנים ומרצפות גדולים יחסית בשאר הבניינים. פרופסור וורשבסקי גילה שאם בונים באבנים גדולות, עד גודל 5-6 טון (רוב האבנים בגודל 2-3 טון), תשומת העבודה היא 160 שעות עבודה (במקום 857) לקוב אבן (מ”ק)!

הורדוס גילה שאם הוא ישתמש באבנים גדולות בבניית הקירות זה יקטין לו את כמויות העובדים ועלויות העבודה ב80%, ולכן הוא בחר לבנות את מתחם הר הבית באבני ענק שכל הרואה אותם לא יכול שלא להתרשם מגודלן עד היום.

מעניין לציין שלאחר גודל של 5-6 טון לאבן, שזה אומר אבנים באורך 2 מטר, גובה 1.1 מטר ורוחב 1.5 מטר בממוצע, תשומות העבודה עולות (כמויות העבודה שנדרשות לבנייה). אבן בגודל שצויין היא זו הסטנדרטית בקירות מתחם הר הבית והיא יכלה להיות משונעת על ידי עגלה שמנוהגת על ידי שני אנשים ורתומה לשני שוורים ומורמת מהמחצבה ומונחת במקומה על ידי צוות מנוף אחד. במקרה של אבנים גדולות יותר השינוע של האבנים והנחתם במקום מחייבים התארגנות מסובכת יותר שדורשת יותר כוח אדם.

צריך להבין שבפרוייקים של בניה באבן, אז כמו היום, 70-80% מהפרויקט זה אספקת האבן והבנייה בה. לצורך הפרויקט הורדוס חייב היה (למשל) ליצור מערכת של מחצבות שיוכלו לספק את כל כמות אבן הבניין הדרושה באופן מתמיד ומתואם.

אזורים מתאימים לכך נמצאים מצפון לירושלים  והוקמה רשת של מחצבות (אחת מהן היא מערת צדקיהו) חצי מעבודת המחצבות היה חציבה והחצי השני היה סיתות (חלק מהסיתות הסופי התבצע במקום הבנייה). המחצבות תופעלו כך שהן יכלו לספק כמה סוגי אבנים:
אבנים גדולות במשקל 2-6 טון לצרכי קירות התמך ואבנים קטנות יותר בגודל 0.4X0.2X0.2 לבניית הבניינים שעל גבי הרחבה. וכן אבנים סופר גדולות (במשקל מאות טונות בחלק מהמקרים) ששימשו לחלקים מיוחדים של הקירות.
עמודים, בסיסים וכותרות לאלפי העמודים: כשקוטר ממוצע של עמוד הוא 1.4 מטר, העמודים הגדולים יותר מורכבים מחוליות, והעמודים הבינוניים והקטנים מגיעים לגובה 10 מטר.
אבני ציפוי לבניינים ומרצפות לרחבה והרחובות – גם כאן הורדוס משתמש באבנים גדולות יחסית, המרצפות (שהם החלק העיקרי) הם בגודל 1X0.5X0.4 ושוקלות חצי טון.

התנהלות הפרויקט

בנוסף לאבני הבניין עצמן לצורך הפרוייקט הורדוס היה צריך לדאוג לאספקת כמויות גדולות מאד של מלט, טיח, רעפים, עצים לגג ופיגומים, מתכות, שיש, חבלים, עפר למילוי, שמן, בדיל, כלי עבודה, וכן שוורים, עגלות, ביגוד והנעלה לעובדים, אוכל ומגורים, וכן הלאה. האספקה חייבה מנגנון אדמיניסטרטיבי מפותח, מערכת שכר, תכנון וניהול, ותקשורת בין מרכיבי הפרויקט השונים.

בניהול מודרני מדברים על שישה מרכיבים בפרויקט בסדר גודל כזה, וקוראים להם שישה הM או עצם הדג, ואלו הם:
חומרים – materials
כוח אדם –  men
שיטות –  methods
ניהול – management
מכונות – machines
כסף וזמן – money and time

אם נבחן את שישה המרכיבים הללו בפרויקט הר הבית של הורדוס נראה איך הם עובדים בצורה מקסימלית, והכל מתחיל בתכנון מדויק וקפדני הכולל חישובים מסובכים. לצורך כך הובאו כנראה מומחים ואדריכלים מכל רחבי האימפריה, שיטות הבנייה התבססו על תקני בנייה מחמירים שהתגבשו באותה תקופה.

הביצוע של הפרויקט כלל (לפי אברהם וורשבסקי) מערך מורכב של מחצבות מסוגים שונים (לפחות 10), מערך תובלה אדיר שכלל יותר מאלף שוורים ו250 עגלות, כשיחידות עבודה הבסיסיות הם יחידת תובלה שכללה 4 שוורים, 10 אנשים ועגלה המסוגלים לסחוב עד 5-6 טון אבן או 3.5 מ”ק עפר, להעמיס, לשנע ולפרוק. צוותים של מנופים שכללו 10 אנשים המסוגל למקם עד 7 אבנים גדולות ביום. צוותים של 5 בנאים באתר שעסקו בחיבור האבנים, בניית הקירות, סיתות, ועזרה לאחרים במקרה הצורך.

כוח האדם של הפרוייקט היה כנראה איכותי וגויס גם ממקומות אחרים באימפריה, סתתים מפטרה הסמוכה לימדו את המקומיים, הנדסאים ואדריכלים הגיעו כנראה מרומא, העובדים המקצועיים קיבלו שכר הוגן ומהם נבנו צוותים של מנופים, בנאים, גגנים, טייחים ,רצפים, ועוד.
לפי יוספוס עיקר הבנייה הסתיים תוך שמונה שנים בהם הועסקו בפרוייקט מעל 10.000 איש באופן קבוע. לצורך בניית בית המקדש עצמו הוכשרו 1000 כוהנים. המחקרים המפורטים של פרופסור ורשבסקי תומכים במספרים אלו.

פרוייקט בסדר גודל של מתחם הר הבית מחייב תכנון עבודה חכם ונכון, לפי וורשבסקי ריכוז מירב כוח האדם בשנים הראשונות של הפרויקט היה לחציבה וסיתות, זה אפשר אספקת חומרי הגלם סדירה ומספיקה. אותו כוח אדם הופנה אחר כך לבנייה! וכך, כמויות העובדים היו קבועות. הפרויקט סיפק פרנסה לתושבי ירושלים והסביבה. ירושלים עיר של 50.000 איש, תמכה באוכלוסיה עובדת, שחלקה הגיע מחוץ לעיר, של מעל 10.000 איש.

תקציב של הפרוייקט

לפי וורשבסקי עלות הפרוייקט במונחים של היום היא כ-2 מיליארד דולר וזה בעיקר לתשלום משכורות. כאז כן היום שכר עבודה בפרוייקטים של בנייה מחושב כ65% מההוצאות, ואם אנחנו מניחים משכורת לפועל במונחים של היום של 250 שח ליום הרי שזה הסכום המתקבל. בנוסף לשכר הישיר צריך לחשב שכר עבודה לא ישיר בערך של  7.5% מהפרויקט (לפי 10% משכר העבודה הישיר), וחומרים בערך של כ17.5% מהפרוייקט (לפי 25% משכר העבודה הישיר), ונראה שיש הוצאות נוספות של 10%.

אם מסתכלים על התקציב מכיוון ההכנסות, הרי שהכנסות המדינה של הורדוס ממיסים בתקופה זו היו כמיליארד דולר בשנה בלבד! צריך להבין שלמרות הדימוי הלא מחמיא של הרומאים, הרי שהם הורידו מיסים הרבה פעמים בארצות שאותם כבשו. דרך הניהול באימפריה הרומאית היא קופה ציבורית מינימאלית ופקידות מצומצמת. כשהפרויקטים הגדולים מומנו על ידי אנשים פרטיים.

תקציב מדינה של מיליארד דולר בשנה, לא יכל להפריש 20% לצורך פרוייקט בודד (חלוקה של 2 מיליארד דולר עלות הפרוייקט כולו על פני 10 שנים) ולכן ,סביר להניח שמי שמימן את חלק הארי של פרוייקט הר הבית היו אנשים פרטיים מקרב העשירים ביהודי התפוצות ובארץ, ובמיוחד הורדוס עצמו שהיה האיש העשיר במדינה. לפי וורשבסקי באותה תקופה להורדוס עצמו היו יותר הכנסות מהמדינה.

בנוסף לכך מס מחצית השקל למקדש הכניס כ100 מיליון דולר בשנה לקופת המקדש וזאת בנוסף לתרומות. יש להניח שהכוהנים הגדולים, שהיו מינוי של הורדוס, תרמו מאוצר וקופת המקדש למקדש, ואולי גם היה היטל מיוחד על העם לצורך הבנייה. המקדש ייצר גם הכנסות נוספות, לדוגמא, המרת המטבעות המקומיים לשקל צורי (שהוא המטבע היחיד שהתקבל במקדש) עברה דרך חלפני כספים שהיו בבעלותו של הורדוס, ומכאן שהוא זה שלמעשה קבע את שערי החליפין ובוודאי שהכניס בכך לקופתו או לקופת המקדש והפרוייקט כסף רב.

חלקי הפרויקט

לסיום המאמר להלן פירוט המרכיבים על שלושה המבנים העיקריים שנבנו על רחבת הר הבית במהלך הפרוייקט והם: המקדש עצמו, הבזיליקה מדרום לו, ומצודת האנטוניה מצפון

המקדש

“מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו” (בבא בתרא, ג’, ב’).

מידותיו של מקדש שלמה כתובות בספר מלכים. מקדש עולי בבל היה קטן ממנו. הורדוס חזר לגודל המקורי ויותר, ו”עטף” את הבניין הקיים בבניין חדש שהגדיל את נפחו כמה מונים, על ידי עטיפת המבנה הישן בבניין חדש הוא הביא לכך שהפולחן לא הופרע, ולא היה צריך להרוס את מה שכבר היה קיים. צריך לזכור שהמידות של המקדש הם מקודשות וקבועות, אבל הורדוס רצה ליצור מראה מקדש גדול ומרשים יותר, ולכן במסגרת ה”עטיפה” של המקדש העתיק הוא בנה חזית ענקית ובולטת בגובה ורוחב של 50 מטר כל צד, בנוסף לכך הוא בנה לשכות מסביב למבנה הישן והגביה את הבניין כולו לגובה החזית – 50 מטר.

בניית המבנה החדש הצריכה 50,000 מ”ק של אבני בנייה, בתוספת 20,000 מ”ק של חומר ציפוי ו2,000 מ”ק של ריצוף. והיא נעשתה על ידי אלף כוהנים שהוכשרו לכך במיוחד.

הבזיליקה

המילה בזיל מקורה מהמילה בזיליוס – מלך, מבנה הבזיליקה הקלאסית היה סוג מבנה נפוץ בתקופת האימפריה הרומאית, ששימש כמבנה ציבורי והופיע בכל הערים הגדולות שבו ישבו נציגי המלך, בדרך כלל זה היה מקום מפגשים ציבוריים, משפט ולעיתים גם מסחר (ולרוב היו בתוכו פסלים של האלים והקיסר). לבזיליקה הקלאסית הייתה צורה של אולם מרכזי גבוה וגדול שמצדדיו אולמות מקבילים, כולם נשענים על עמודים. לימים אימצו הנוצרים את מבנה הבזיליקה הרומאי פגאני והפכו אותו למודל למבנה כנסייה עירונית גדולה.

בחלק הדרומי של רחבת הר הבית בנה הורדוס בזיליקה ענקית שהייתה המבנה הפתוח בעל החלל הגדול והארוך ביותר בעולם! היא נשענה על 700 עמודי ענק והגיעה לאורך 190 מטר!
לבזיליקה יכלו להיכנס גם גויים ובה, כנראה, התנהלה הפעילות הציבורית והמסחרית של המקדש.
לצורך בניית הבזיליקה היה צריך 40,000 מ”ק של אבני בניין. 28,000 מ”ק של ציפוי אבן. 700 עמודי ענק. ו 7,000 מ”ק של ריצוף.

מצודת האנטוניה לשכות וסתווים

מצפון למתחם הר הבית נבנתה מצודה אדירה. יש טוענים  שחלק מהבנייה הקדים את הפרויקט כולו, ויש הטוענים שהיא נבנתה בסופו. כך או כך, מטרת המצודה הייתה להכיל חיל מצב שיאפשר התערבות מהירה במקרה של מהומות בהר. להיות מקום משכן של המלך וצוותו, ולהוות נקודת תצפית פיקוח והגנה במקרים של מלחמה על ההר. במבצר יכלו לשהות עד 2000 איש והוא היה מחובר במנהרה למצודת העיר וארמון המלך באזור מגדל דוד

בניית מצודת האנטוניה הצריכה 25,000 מ”ק אבן לבנייה, 14,000 מ”ק אבן לציפוי ו7,000 מ”ק אבן לריצוף. בנוסף למצודה נבנו בניינים נוספים על הר הבית: לשכות לסנהדרין, עזרות לכוהנים, וכן סתווים להגנה מגשם

לסיכום

מאמר שונה מהרגיל זה שבו יש פרטים טכניים רבים, מראה עד כמה מורכבת ומיוחדת הייתה המלאכה של בניית מתחם הר הבית על ידי הורדוס, פרוייקט שהצריך תכנון מפורט ומדוקדק, ניהול ברמה הגבוהה ביותר ומן הסתם גם פיקוח קפדני. ההצלחה של פרוייקט הבנייה מראה על היכולות הגבוהות של הורדוס כמנהל שעוצבו והתפתחו במהלך שנות שלטונו ודרך ניהול וביצוע הפרוייקטים הקודמים של

פרוייקט הר הבית היה שיא מפעלו של הורדוס, שעליו הייתה גאוותו ובו הוא התגאה עד יום מותו, ולא בכדי. האבנים העצומות שנותרו בכותל ובמקומות אחרים מסביב להר הבית ובמתחם עצמו מעידות על היכולות הטכניות המופלאות של התרבות והאדריכלות בתקופה ההיא. לבנייה מחדש של המקדש היו גם היבטים דתיים ומשיחיים שעליהם אני מרחיב במאמר אחר, שבו מועלת הצעה של פרופסור ג’ודי מגנס שהורדוס ראה את עצמו כמשיח וצאצא לשושלת דוד, ומכוח שכזה כאדם שנועד לבנות מחדש את המקדש היהודי (בהקבלה הזו אוגוסטוס הוא כמו כורש הפרסי – משיח אלוהים). ראו מאמר האם הורדוס הוא המשיח?

כך או כך, פרוייקט הר הבית לפי מחקריו של פרופסור אברהם וורשבסקי מהטכניון הוא מופת ודוגמא לניהול נכון המתחשב במורכבויות השונות, מנהל את משאבי האנוש באופן חכם, מתבסס על חישובים תקציביים ריאליים, ומביא בסופו של דבר לשגשוג כלכלי. אלא שהכסף זה לא הכול, ובסופו של דבר 70 שנה לאחר מותו של הורדוס והשלמת הפרוייקט, בית המקדש הזה (שנאמר עליו שמי שלא ראה מקדשו של הורדוס לא ראה בניין יפה מימיו) חרב במהלך המרד הגדול. וזה יכול ללמד אותנו שהמקדש האמיתי (לפי תפישתי) נמצא בתוך האדם ולא בבניינים מפוארים.