מקדש אדם
חפירת המקדש התחילה בפרץ של השראה פתאומית שנחה על פלקו באחד הטיולים הליליים סמוך להתיישבות החדשה בדמנהור. השנה הייתה 1975, הוא ישב עם קבוצה של תלמידים מסביב למדורה ביער, עת כוכב נופל גילה לו שעליהם להתחיל לחפור במקום שבו הם נמצאים. לימים התגלה שמיקום החפירה הוא במקום המפגש המדויק בין הלוחות הטקטוניים של אפריקה ואירופה. לא זו בלבד, אלא שבמקום מפגש זה פורץ מתוך האדמה עורק נדיר של מינרל הקרוי מלוניט (Melonite). הדמנהורים חפרו את מקדשם בדיוק ברוחב עורק המלוניט, שהוא בן יותר מ-300 מיליון שנה. פלקו לא יכול היה לדעת זאת מראש, ובכל זאת משהו בתוכו ידע.
בלילה הראשון נחפר בור בעומק של מטר, החפירה המשיכה בלילות הבאים וממשיכה עד היום. בלילה הראשון הם חפרו בידיים, בלילות שלאחר מכן החלו להשתמש במכוש, פטיש ואזמל, לבסוף נקנו גם מכונות קידוח ידניות – 'קונגו'. במשך שמונה-עשרה השנים הראשונות התנהלה מלאכת הקמת המקדש בחשאיות. החפירות היו מתבצעות בלילות. כל לילה היו האנשים יוצאים לחפור בחסות החשיכה. כשהתחילו להשתמש בקונגו הסוו את הרעשים עם קולות של מסורי עצים. ככל שהעמיקו אל בטן ההר הלך ונבנה מקדש מדהים. תהליך החפירה היה גם תהליך העמקה פנימית וגילוי הדרך הרוחנית של הקהילה.
לאחר שמונה-עשרה שנה של חפירות חשאיות, לאחר שחלק גדול מהמקדש כבר היה מוכן, אחד מחברי דמנהור לשעבר, שהסתכסך עם הקהילה, גילה את דבר המבנה המסתורי לרשויות, שפחדו באותו הזמן מפני כתות משיחיות. כוחות גדולים של משטרה פשטו על המקום מתוך כוונה לסגור אותו, אלא שהם לא מצאו את הפתח למקדש.

ברגע דרמטי אחד, לאחר שהתובע הכללי של פיאמונטה איים על פלקו שהם הולכים לפוצץ חומר נפץ בתוך ההר, החליט פלקו להזמין אותו להיכנס פנימה. לאחר שעה של ביקור יצא השופט עם דמעות אושר בעיניו, קרע את צו ההריסה שהיה בידיו (כך לפי האגדות) והכריז שיעשה ככל שלאל ידו כדי שהמקדש לא ייהרס. בדיקות הנדסיות הראו שהמבנה עומד בתקן (הוא נבנה ללא רישיון) ומאבק משפטי וציבורי נמרץ הוביל לחקיקת חוק מיוחד בפרלמנט האיטלקי שישמר את המקדש כמו שהוא, ומאז הוא פתוח לביקורי קבוצות בתיאום מראש. אנשי דמנהור ראו בדבר גילוי המקדש יד הגורל – סינכרוניות, רמז מהעולמות הלא נראים שעליהם לפתוח את עצמם ואת המקדש לעולם. וכך הפכו הקהילה והמקדש למרכז לימוד ומקום ביקור פעיל. לאנשי דמנהור יש חזון להרחיב את המקדש לכדי מקדש גדול הרבה יותר (פי עשרה), שיהווה מרכז רוחני לכל המין האנושי.
צריך להבין שהדרך הרוחנית של דמנהור מתבססת על קידוש החומר. לפי תפישתם, למקדש יש חשיבות עצומה מכיוון שהוא משפיע אנרגטית על העולם כולו, השפעה שמועצמת עקב מיקומו במפגש קווים סינכרוניים. גורם נוסף להעצמה הם טונות רבות של מכשירים הנקראים 'סלפיקות' שהוטמנו בקירות, בתקרות וברצפת המקדש. ה'סלפיקות' הם מכשירים ממתכות שיכולים להשפיע אנרגטית בצורה שלא מוכרת כיום. כל התרבויות העתיקות הכירו מדע מתכות זה (קלטים, מצרים, אטלנטיס) והשתמשו בו ליצירת מכשירים דומים, פלקו חידש אותו וכיום מיוצרים ה'סלפיקות' במעבדות האלכימיות של דמנהור.
אנשי דמנהור קשורים למקדש בכל מאודם ובכל נפשם. הוא מהווה חלק מהותי מחייהם ואעז ואומר אף מישותם. האירועים החשובים של החיים מתרחשים בתוך המקדש, אפר המתים נטמן במקדש. יומם ולילה משמש המקדש מושא לגעגועים, מחשבה, למידה. יומם ולילה יש אנשים העסוקים בבניינו, תחזוקתו ועיטורו. המקדש הוא המקום שבו מתבצעות פעילויות חברתיות, כגון קונצרטים, ופעילויות רוחניות כמדיטציות ומסעות אסטרליים.
במקומות רבים במסדרונות ובאולמות המקדש ניתן למצוא פסלים קטנים של חברי הקהילה. לפי התפישה המאגית, פסל או חפץ של אדם שומר על נוכחות קבועה שלו במקום, וכך נשמרת נוכחות חברי הקהילה במקדש במשך כל הימים.

מבנה המקדש
בספר זה בחרתי להתייחס לחלקים השונים של המקדש לפי סדר מסוים שלא גלוי לעין במבט ראשון ובהסברים של אנשי המקום. גם אם סדר זה לא קיים והוא רק פרשנות שלי, הרי שהמתווה שבחרתי להסתכל דרכו על המקדש רלוונטי, מכיוון שהמקדש הוא סמל, וסמלים טבעם שאפשר לפרש אותם בהרבה מובנים (ובכל מקרה הוא מתבסס על עקרונות האזוטריקה המערבית). המקדש הוא ישות חיה ומדברת, ומכיוון שהשפה היא סמלים, צבעים, אמנות ואדריכלות, הרשיתי לעצמי לפרש את מה שראיתי וחוויתי באופן חופשי. היופי של המקדש הוא שכל אדם רואה וחווה אותו בצורה אחרת. אין זה מקדש קבוע ונוקשה כמו המקדשים של ימי קדם, אלא הוא משתנה ונמצא באינטראקציה עם הקהילה של דמנהור והמבקרים במקום. נקודת ההסתכלות שבחרתי מאפשרת לחבר את החלקים השונים של המקדש לכדי שלם אחד עם משמעות, והיא נשענת על ההבנה שלי ביחס לדרך רוחנית וגם על קריאה בספרות של דמנהור, ויש כזאת. לפי עניות דעתי, יש במקדש סדר הקשור למסע הרוחני של האדם מצד אחד והתפתחות האנושות וכדור הארץ מהצד השני.[1] וכך סדר זה מתבטא:
ליבו של המקדש הוא אולם המים, בו נפגשים הקווים הסינכרוניים ובו נמצא הידע העתיק. זהו האולם הגדול הראשון שנבנה והיחיד שקירותיו צוירו ונכתבו באופן אישי על ידי פלקו. יש בו כתבים בשפות עתיקות לא מוכרות והוא מעיר את האש הפנימית שבאדם, את רצון החיפוש, האלוהות הפנימית. רק לאחר שהוא נבנה אפשר היה להמשיך ולפתח את המקדש. קרוב לאולם המים נמצא החדר הכחול שהיה החדר (ולא אולם) הראשון שנבנה, נקודת ההתחלה. לאחריו בנו את אולם המים, ולאחר מכן החלו לבנות בכמה מקומות בו זמנית ובשני כיוונים עיקריים. כיוון אחד מתייחס להיסטוריה של העולם, הדתות והתרבויות השונות, חיפוש המין האנושי אחר משמעות, והוא כולל את אולם האדמה, אולם הניצחון והמבוך. כיוון שני מתייחס לתהליך שינוי פנימי טרנספורמטיבי באדם, התפתחות רוחנית. הוא כולל את אולם המתכות, חדר הספרואידים ואולם המראות.
אפשר, אולי, להגיד שאולם המים מחלק את המקדש לשני חלקים: חלק אחד מתייחס לאדם ואילו החלק השני – לעולם. כמובן ששני החלקים קשורים זה בזה ותלויים זה בזה. אחת האקסיומות החשובות ביותר במסורת הידע האזוטרי היא שהאדם והעולם משקפים זה את זה: "אם רוצה אתה להבין את העולם הסתכל על האדם, ואם רוצה אתה להבין את האדם הסתכל על העולם".
החלק הקשור לאדם מתרכז בצד הקרוב יותר לפני השטח, והוא מסודר בצורה של שלושה אולמות אחד מעל השני. העליון שביניהם – אולם המראות – הוא בעל כיפה ענקית המדמה את השמיים ומעליה פתח לפני הקרקע. מתחת לו שוכן אולם המתכות, ומתחת לו – חדר הספרואידים, קודש הקודשים.
החלק הקשור לעולם מתרכז בצד העמוק והפנימי יותר של ההר. הוא מתחיל באולם האדמה הנמצא מתחת לאולם המים, ממנו יש הסתעפות לאולם הניצחון מצד אחד, ולמבוך מהצד השני. יש לציין שבעתיד יתווספו עוד חלקים למקדש ואז תתקבל תמונה הרבה יותר שלמה.
המקדש, אם כן, הוא בעל תפקיד כפול. מצד אחד הוא כלי לשינוי פנימי ועזר בהתפתחות רוחנית, הן לקהילה של דמנהור והן לאנשים שמבקרים במקום. מצד שני, הוא ביטוי של ההיסטוריה הרוחנית של העולם, כשתפקידו הוא לעורר את המין האנושי לפעולה שתביא אותו לעתיד טוב יותר.
החפירה של מקדש האדם באדמת איטליה הייתה תהליך גיבוש הדרך הרוחנית של קהילת דמנהור, גילוייה ועיצובה, ולמעשה חפירה בתוך עצמם ואמונותיהם. גם ביקור במקדש יכול להיות מלווה בתהליך כזה. בסופו של דבר, מה שחשוב הוא המקדש הפנימי הנמצא בכל אדם, אבל לפעמים צריך מקדש חיצוני שיעזור בבנייתו של המקדש הפנימי.

החדר הכחול
החדר הכחול הוא מעין חדר חניכה, התקשרות לחזון והאידיאליזם שבנה את המקדש, ומבחינה אישית – לגלגולים קודמים. ברחבי העולם יש חדרים דומים מתחת לאדמה[2] בצורה של חצי ביצה, מעין רחם, המשמשים לתהליך חניכה של מתקדשים. אדם נכנס לחדר מעין זה למשך כמה ימים בכדי לחוות מוות ותחייה מחדש. הצורה המיוחדת של החדר, החומרים ממנו הוא עשוי, והיותו בתוך האדמה, משפיעים על השדה האנרגטי הנקרא אאורה, הנמצא מסביב לאדם. חדרי חניכה מאפשרים חוויות על-חושיות ואף יציאה מהגוף וחיבור לחיים קודמים. החדר הכחול נבנה בתחילה כמעין חדר כזה, שכמותו ניתן למצוא ביוון, מצרים, איטליה, רחבי הבלקן, אירופה, אירלנד ומקומות רבים אחרים בעולם,[3] כפי שמופיע בספרו של פלקו (The Book of the Initiate).
האמונה הבסיסית של הדרך הרוחנית היא שלאדם יש שדה אלקטרומגנטי מסביב לגוף ובו מתרכזים ומופיעים תהליכי החיים. אנחנו חיים במעין ביצה אנרגטית שעוטפת אותנו במרחק כמטר מהגוף (המעטפת שלה נמצאת המקום הרחוק ביותר שאליו מגיעות הידיים). חדרי חניכה מתחת לאדמה נבנו כך שהם יהיו פעמיים או שלוש פעמים גודל האאורה, משקפים ומהדדים את התהליכים הפנימיים שלנו. הדבר הזה בא לידי ביטוי באקוסטיקה המיוחדת של החדר. ישנו אפקט הגברה של הקול למי שעומד במרכז, ואפקט של קפיצה – מעבר מצד לצד, של מי שמדבר בצדדים (הנוכחים בחדר שומעים כמו ברמקול את מי שנמצא ליד הקיר בצד השני, ומי שעומד באמצע שומע את עצמו כמו בתיבת תהודה).
מתקדש בימי קדם היה מוכנס לחדר מעין זה לאחר שעבר הכנה מתאימה,[4] חווה חוויות על-חושיות, יוצא מהגוף, יורד לשאול, מת וקם לתחייה, ולאחר תהליך של כמה ימים זוכה להארה. לפי פלקו מתקדשים שהגיעו ממצרים לאיטליה (וקודם לכן מאטלנטיס) בנו מקדשי חניכה בהרי האלפּים והחביאו בתוכם ידע נסתר, חפירת החדר הכחול הייתה שלב ראשון בהתחברות לבתי ספר הרוחניים של העולם העתיק, לפני זמן איבוד הידע הרוחני. (דמנהור הייתה עיר האור, מקדש ומקום של מוארים מתחת לאדמה במצרים העתיקה). אחת הסיבות לחפירה מתחת לאדמה היא ששם יש הגנה מפני קרינות של היקום.[5]
לצבע הכחול משמעות רבה; הוא בעל התדר האלקטרומגנטי הקצר ביותר ומשפיע על המערכת האנושית בכיוון של הירגעות, הפעלת המערכת הפאראסימפתטית, האטת קצב פעימות הלב ולחץ הדם. מכיוון שכך, הוא משמש בכל התרבויות ככלי עזר במדיטציה וכניסה פנימה. בנוסף לכך כחול מופיע במים של הים וגם בשמים מעל, בפנימיות של האש – להבת הנר וגם באופן פיזי – בפרחים, חיות, מינרלים ואבני חן. פועל יוצא מכך הוא שכחול נחשב לצבע המקשר בין סוגי קיום והעולמות השונים. כחול מופיע בכוכבים שבחלל. ישנם סוגים שונים של כחול – זה של הכוכבים הוא כחול בהיר, כמעט תכלת. זאת ועוד, לפי המיסטיקנים בכל התרבויות (גם בתורת הקבלה) כחול מופיע באנרגיות ההילה ('אאורה') שמסביב לאדם ובשדה האנרגטי של כדור הארץ. למעשה, כדור הארץ נראה מהחלל ככדור כחול. לא במקרה בחרו אנשי דמנהור לקרוא לחדר הראשון אותו הם חפרו במעבה האדמה בשם "החדר הכחול".
האנרגיה המיוחדת של החדר הכחול נובעת מצבעו, מעובדת היותו מתחת לאדמה במקום מפגש קווים סינכרוניים, וכן מצורתו ונפחו המהדהדים את האאורה האנושית. מרגע שנחפר, אפשר היה להתחבר לאור הרוחני, לאנרגיה של כדור הארץ ודרכה ליקום. הצבע בחדר נובע מספרואיד כחול ענק (הגדול ביותר במקדש) המפיץ אור שהותקן בו. הספרואיד הוא כדור זכוכית ממולא בנוזל אלכימי המשפיע על סביבתו, בדומה לכדורי הבדולח של המכשפות בימי הביניים. בדמנהור יש מעבדה אלכימית שבה מייצרים ספרואידים המשמשים לקשר עם עולמות וממדים אחרים. הספרואידים משמשים ככלי למדיטציה, להתחברות לחיים קודמים, לקול הפנימי שבאדם, לאינטואיציות ולמערכות כוכבים ביקום דרך הקווים הסינכרוניים.
בחדר הכחול מתחברים לכוחות של כדור הארץ, לאלוהות השוכנת בו, המסומלת על ידי פסיפס של נערה עירומה גדולה המשתרע על פני חלק גדול מהרצפה. הנערה מחזיקה בידיה שתי קונכיות שמהן שופעים מים. נערה זו היא דמות האישה המופיעה בקלף מספר שבע-עשרה בטארוט – קלף הכוכב. היא מסמלת את אנרגיית השכינה, או כפי שהיא נקראת בקבלה – דמות רחל. המים הנשפכים מהקונכייה מסמלים את התת-מודע.
הכוונה של הדרך הרוחנית של דמנהור היא להתחבר חזרה לאידיאלים של קלף מספר שבע-עשרה ולממש אותם באופן פרקטי על פני האדמה. לצורך כך יורדים מנהיגי האומה אל החדר הכחול בשעת הצורך, בכדי להתחבר בחזרה למוטיב שהניע אותם בתחילת הדרך, להיזכר באידיאליזם הנקי והטהור שממנו באו, לפני שהתערבבו בעולם העשייה. מול הספרואיד הכחול, בצידו השני של החדר, ישנה גומחה ובה כיסא מיוחד מגולף מעץ, המיועד עבורם. החדר נחשב מקום טוב למדיטציה ומחשבות, המביאות להחלטות הנכונות.
אחת לשלושה חודשים נפתח החדר הכחול למדיטציה המאפשרת התחברות עם גלגולים קודמים, קשר עם הכוכבים, כדור הארץ, והחלק הפנימי והטהור באדם, הכוונות הטהורות שלנו ומטרת חיינו. מעניינת לציון העובדה שהאנרגיות של הכוכבים לא נמצאות מחוץ לאדמה, במקום בו רואים אותן, אלא דווקא בתוך האדמה עצמה, וזאת לפי עקרון הקולן. שהרי כדור הארץ הוא גם כוכב, או בדרך להיות כזה. אפשר לחשוב על זה בצורה הבאה: אנחנו נשלטים על ידי כוח הכובד של כדור הארץ, והוא (או היא) נעים במסלול סביב השמש, לכודים בכוח הכבידה של השמש, קשורים אליה ונמצאים בתחום השפעתה. השמש נעה במסלול שנקבע על ידי כוח הכבידה של הגלקסיה, ומכאן שהקשר אל השמש והכוכבים הוא דרך גרעין כדור הארץ.
תרגילים הקשורים לחדר הכחול: לנסות ולהרגיש את האאורה מסביב לגוף שלנו בעזרת הידיים ותרגילי רגישות. להתחבר למוטיב הטהור, הנקי והבסיסי הקיים בדרך הרוחנית, דרך כניסה פנימה, הירגעות, וניסיון להתחבר לחיים קודמים, היזכרות בגלגולים קודמים.

אולם המים
המים מחברים אותנו לאינטואיציה, הקול הפנימי שבתוכנו, שהוא המדריך במסע ההתפתחות הרוחני. מים זוכרים הם מאגר של ידע, כפי שהראה מסָרוּ אמוטו (Masaru Emoto) בספרו "מסרים מהמים". אולם המים הוא הספרייה של המקדש, הזיכרון ומערכת ההפעלה שלו. הוא החל להיבנות לאחר השלמת החדר הכחול, אותם מים שנבעו מהקונכיות שבידי הנערה העירומה על הרצפה בחדר הכחול, מי החיים, נאספו באולם הבא שהושלם בשנת 1989, שלוש שנים לפני הגילוי הפומבי של המקום.
אולם המים בנוי בצורה של גביע, או אם תרצו – רחם, עמוק בתוך האדמה. זהו אי המוקף כולו מים הזורמים בצינורות נחושת שבקירות, ויוצרים מעין מכונה אנרגטית ענקית (אנשי דמנהור מעניקים להם טיפול מיוחד). החדר איננו גביע פשוט, אלא מורכב משלושה כדורים המתמזגים ומתחברים אחד עם השני: הכיפה של החדר היא חלק מהכדור הגדול, בתוכה פסיפס ענק עשוי זכוכית טיפני. חצי מהכדור השני הוא קירות החדר עצמם, והכדור השלישי קשור לנישה שבתוכה נמצא המזבח הראשי של האולם. זהו חצי כדור קטן והפוך, היוצר מעין גביע קטן נוסף בתוך הגביע הגדול שהוא האולם.
על המזבח נמצא ספרואיד כחול (הוא חבר של הספרואיד הכחול הענק שנמצא בחדר הכחול מעבר לקיר), המוקדש לאנרגיה של הירח, אותה אנרגיה שאמורה לעורר אותנו בלילה החשוך שבו אנחנו נמצאים. לפניו פסיפס זכוכית צבעוני על דלת הזכוכית שמפרידה אותו מהאולם, ועליה ציור של ירח חסר, הפונה כלפי מעלה בצורת גביע, מסמל את העיקרון הנשי.
אולם המים הוא בדמות חדרי (ארכיוני) ידע שהתקיימו במקדש העולם העתיק, כמו למשל "בית החיים" במצרים.[6] הוא מזכיר את חדר הרשומות (חדר הסודות) הנמצא בגיזה. לפי מסורות רוחניות עתיקות, מתחת לספינקס (או הפירמידה הגדולה) ישנו חדר חבוי ובו כל הידע של העולם, לגבי מה שהיה ומה שיהיה (האמונה הזו נפוצה אפילו בקרב שכנינו הדרוזים). באנגלית זה נקרא Hall of Records. במקומות רבים בעולם ישנן אגדות על חללים תת-קרקעיים, מקומות שהם מעין ספרייה של ידע, בין אם אקאשי (בצורה אנרגטית) או ממשי. בסין ישנן אגדות על חדר שנמצא מתחת לפירמידה של המלך צ'ין, במקסיקו – על חדרים מתחת לפירמידות השמש והירח. במצרים ישנם עוד כמה מיקומים אפשריים לחדרים נסתרים, כגון אבידוס והפירמידה של צ'וסר, וכך גם בבבל, איראן וטיבט.
אולם המים הוא מאגר של ידע לגבי מה שהיה וגם מה שיהיה, העקרונות לפיהם העולם עובד, מטרת חיי אדם והיקום, מעין ספרייה רוחנית המופיעה בכתבים והסמלים שעל הקירות, ושדרכה אפשר ללמוד על ההיסטוריה האנושית ולקבל ידע של חיפוש רוחני. רק משהושלם אולם זה, והועצם בתוקף היותו במפגש קווים סינכרוניים, יכול היה שאר המקדש להיבנות.
זאת ועוד, אולם המים הוא היחיד שאותו פלקו קישט בעצמו. על קירותיו כתב בשתים-עשרה שפות עתיקות את מכלול הידע האנושי, צייר סמלים, צורות גיאומטריות ומבוכים, שהם קודים של תורה עתיקה חדשה, והטמין בתוך כל זה את הקווים המנחים לעיצוב וסידור החדרים השונים שבמקדש.
במילים אחרות: באולם המים פלקו כתב וצייר על הקירות את תוכניות ותבניות המקדש, בניית הקהילה, יסודות הדרך הרוחנית, ואת מה שהיה ומה שיהיה. יסוד המים מחבר אותנו לתת-מודע שלנו. הדרך של דמנהור היא להיזכר, כל הידע כבר קיים בתוכנו, אלא שפלקו, בניגוד לאנשים אחרים, נולד זוכר, ואת הזיכרונות הוא העלה על הקירות.
התבוננות בקירות אולם המים מגלה כמה דברים: במקומות שונים מופיעות טבלאות עם מעין סידור אותיות עתיק, המזכיר במקצת את הכתב הפיניקי הקדום, או כתב הסנקסריט. אלה אותיות של שפות עתיקות ולא מוכרות מתרבויות מתקדמות שאבדו, כל אחת מהן קוד שפענוחו יאפשר הרבה גילויים ותובנות בעתיד.
לפי אמונת אנשי דמנהור שפה יכולה להכיל אנרגיה – בצלילים, בצורת האותיות וגם בעיצורים ובתנועות. בעבר השתמשו בשפה בצורה מאגית והמילים היו כעין מיכלים של אנרגיה. כיום אבד כוחה של השפה והמילים הן כמו תיבות ריקות, אלא שבדמנהור מצאו וחידשו את השפה הקדומה שהיא מקור כל השפות, ומשתמשים בה בטקסים ובפעולות מאגיות שנועדו לשנות ולהשפיע על הסביבה. לשפה עתיקה זו יש כתב תמונות וסמלים, שאיננו פונטי, והוא מוצג במקומות שונים באמנות, ריקוד, ציור, שירה וטקסטים קדושים. ישנה אפילו מערכת קלפים שבה מופיעות האותיות העתיקות בליווי תמונות המייצגות את השפעתן.
בנוסף לאותיות ניתן לראות במקומות שונים מעין מבוכים או ספירלות. אלה הם שרטוטים של סלפיקות, מכשירים אנרגטיים המיוצרים בדמנהור כעזר להתפתחות וככלי למשכן אנרגיות גבוהות וחוץ-ארציות. זהו מדע שילך ויתפתח בעתיד. ישנו ייצוג של אלוהויות מצריות בתוך קרטושים (מרכיב בכתב החרטומים שעיקרו צורת אליפסה סגורה, המכילה בתוכה אותיות וסמלים המציינים אלוהות או בן מלוכה) והן: חתחור (האל פרה אם), הורוס (אל נץ), מוּת (האלה-אֵם של תבאי), אוסיריס (מלך השאול), סת (האל ההורס), סח'מת (האלה לביאה), פתח (אל המתים, נפח), אנוביס (אל תן הקשור לקבורה), אתום (האל של תבאי) ותחות (אל הידע והכתיבה). חלק מהקרטושים הם בצורת חיפושית הזבל, שלפי המצרים סוחבת על גבה את השמש. במקומות מסוימים מופיע הורוס יושב בפני עצמו.
בין הכתבים המסתוריים וסמלי האלים, ישנם ארבעה נחשים, ספק דרקונים מוזהבים, המראים את מקום הכניסה אל האולם של ארבעה קווים סינכרוניים. מסביב לנחשים סמלי כוכבים ידועים ושאינם ידועים, לפי אמונת אנשי דמנהור, הקווים הסינכרוניים מחברים מקומות שונים בתוך כדור הארץ עם מערכות כוכבים מחוצה לו' כגון אוריון או סיריוס.
בנוסף לכל המתואר לעיל ניתן למצוא על הקירות ציורים של ידיים עם סמלים, צורות גיאומטריות כגון משולש או ריבוע, שרטוטים שנראים כמו נוסחאות מתמטיות, נר, רצפים של חוליות המתחלפות בין פלוס (+) למינוס (–), חיצים וקווים, משהו שנראה כמו שמש וכוכבי לכת, ועוד. הצבעים שפלקו משתמש בהם בציוריו–כתביו הם אדום, כחול, שחור, וגם כסף וזהב.
משני צדי האולם ישנם שני מזבחות בתוך גומחות שבקיר, גומחה אחת מופרדת על ידי דלת זכוכית צבעונית והשנייה פתוחה. בשתי הגומחות מוצבים ספרואידים (כדורים עגולים מלאים נוזל אלכימי). האחד מוקדש לירח ויסוד המים וצבעו כחול, והשני – ליסוד האש וצבעו כתום. מים ואש משלימים זה את זה, ולפי הקבלה היהודית העולם נוצר מן החיבור ביניהם.
השם "אולם מים" מטעה במקצת, מכיוון שאולם זה מוקדש לעיקרון הנשי בכללותו ולא רק למים. למעשה זהו עקרון הלידה של הבריאה, התעוררות המסומלת על ידי אש תמיד הנמצאת מאחורי הספרואיד הכתום. מטרתו של אולם המים היא להוליד, לעורר, להעיר, להבעיר אש פנימית הקשורה לחיפוש ולרוחניות באדם.
התקרה של אולם המים היא פסיפס זכוכית טיפני כחולה ענק ,שקוטרו שישה מטרים ובו ששת-אלפים חתיכות (לכל מספר ומידה במקדש יש משמעות). במרכזו הדגל של דמנהור כלוא בתוך פרח (כוכב) עם שמונה עלי כותרת, הנפתח כמו בקלידוסקופ לאלפי חתיכות זכוכית צבעוניות, רובן בגווני הכחול. זה יוצר תוואים של מעין גלים וזרימה. האור העובר דרכם נשבר ומתפצל לאלפי חתיכות, קרניים, כך שתפקידו של המבקר בחדר – האדם – הוא לחבר את השברים הרבים לשלם ראשוני אחד, תמונה אחת.
לאחר השלמת בנייתו של אולם המים ובמקביל לה, החלה בנייה של חלקים נוספים של המקדש, מעין התפשטות שלו לכל הכיוונים. הכלי המוזיקלי של אולם המים הוא פעמוני רוח קטנים התלויים מהתקרה. אחד התרגילים של אולם המים הוא לשמוע את פעמוני הרוח מנגנים בעזרה של המנחים, להתבונן בסמלים שעל הקירות ולראות אילו תובנות ומחשבות עולים בנו.

אולם האדמה
האדם הוא תבנית נוף תרבותו, פועל יוצא של ההיסטוריה שלו. היה זה אריסטו שאמר כי האדם שייך לארבע מסגרות חברתיות: משפחה, כפר, מדינה, ומטרה אנושית משותפת. אוּלַם האדמה מתייחס למטרה זו ומספר על ההיסטוריה הרוחנית האנושית לאורך הדורות, זו הידועה וזו הבלתי ידועה. האולם גבוה מאוד, ועל קירותיו ציורים רבים שאותם צריך לקרוא ברצף, ביניהם מופיעות כמה דמויות ענק.
הסיפור מתחיל בדמות ענק של אנדרוגינוס, המצוירת ממול לפתח. על כתף האנדרוגינוס נשר עם זנב נחש. הנשר הוא סמל לשמיים והנחש – לאדמה (נחש ונשר מופיעים ביחד על כתרו של הפרעה במצרים). אנדרוגינוס הוא השלב שלפני הבריאה. זוהי דמות שהיא גם זכר וגם נקבה, איחוד של הניגודים. האנדרוגינוס הוא המקור של הבריאה כולה והסיכום שלה. הוא מופיע על רקע הכוכבים, כשמצידו האחד גבר המתחיל את תהליך הבריאה ומצידו השני אישה המסכמת ואוספת את התהליך. מחזור הציורים שבין שניהם הוא סיפור ההיסטוריה האנושית.
הדמות הבאה לאחר האנדרוגינוס היא הבורא של היקום, גבר אשר בורא את היקום בנשיפה מפיו ובעזרת 'אנרגיה' היוצאת מידיו. כך גם בראו את העולם האלים המצריים – בעזרת הפה והידיים. האור האלוהי יוצא מידיו של הבורא בצורה של שמונה קווים צבעוניים, המתפתחים לכדי שמונה סמלים. שמונה קווים אלו מייצגים את החוקים שלפיהם העולם עובד.
במדע הפיזיקה הרוחנית שהתפתח בדמנהור, בריאת העולם וכל התופעות שבו מוסברות דרך התגשמות של שמונה חוקים, ואלה הם: חוק הסינכרוניות, חוק האטום היחיד, חוק האלוהות, חוק הכאוס, חוק המהות הגיאומטרית, חוק חץ המורכבות, חוק ההתרחשות של אירועים ניטראליים וחוק רשת הזמן. שמונה חוקים אלה הם בבסיס אולם התופעות, נמצאים בתפר שבין חומר לאנרגיה (פירוט בהמשך).
הבורא שולח את שמונת החוקים אל החלל, נושף בהם רוח חיים. הם מתפזרים בקשת כלפי הדמות הבאה המצוירת על הקירות, דמות גבר נוספת שאפשר אולי לקרוא לה 'היוצר'. לאחר מעשה הבריאה הראשוני, היקום נמצא עדיין במצב של טרום חומר, וצריך בורא נוסף – יוצר – כדי לברוא את העולם הפיזי.[7] בין הבורא במצב הראשוני ל'יוצר' נמצאים החלל, הכוכבים ושמונה החוקים. דמות ה'יוצר' יוצרת את עולם החומר. לאחריה מצויר על הקירות עולם טהור וראשוני בדמות עץ בתוך מעגל אבנים. זהו גן העדן שבו שרוי האדם. על גן עדן זה מאיימת הדמות הבאה המופיעה על הקיר, איש שרירי, מפחיד וחזק העומד בתנוחה מאיימת המבליטה את צבעו האפל. לדמות עיניים צהובות בלי אישונים והיא נקראת על ידי אנשי דמנהור "האויב". ה'אויב' הוא כל מה שנגד המין האנושי.
ה'יוצר' מושיט את ידו לעצור את ה'אויב' וכנראה שהוא מצליח בכך, מכיוון שאם נמשיך את רצף התמונות, הרי שלאחר האויב אנו רואים ציורים של ציוויליזציות מתקדמות כגון זו של אטלנטיס, שנכחדו. אנשי דמנהור מאמינים שלפני אלפי שנים היו ציוויליזציות מתקדמות משלנו ובידן טכנולוגיות שבשבילנו הן עדיין בגדר מדע בדיוני, תרבויות שמש מתקדמות כגון זו של אטלנטיס, שהגיעו לכדי סיום והתפוררות כיוון שהאויב הצליח לחדור אליהן ולהרוס אותן מבפנים. לאחר נפילתה של אטלנטיס התפזרו הפליטים בכל רחבי העולם, מקימים את התרבויות המפוארות של העולם העתיק ובראש ובראשונה מצרים, ונוצרה ההיסטוריה כפי שאנו מכירים אותה כיום.[8]
למרות שהוא כבול בנוסחאות קסם של השפה המקודשת, מספיקה ידו החופשית של האויב בכדי לשמוט את השטיח מתחת לתרבות האטלנטית, כפי שנראה על הציורים שבקיר, האסון האפוקליפטי נגרם כתוצאה ממלחמה גלקטית בין כוח לא פרסונלי, המייצג את כל מה שנגד התפתחות, ובין כוחות הקִדמה, האבולוציה וההתפתחות. זה הביא לכדי הופעת גורם הדואליות בעולמנו, כך שדמותו של יונוס, אֵל השערים הדואלי בעל שתי הפנים, מופיעה לאחר האויב ופותחת את השער לאולם הניצחון הנמוך בשמונה מדרגות, שנקרא גם אולם האדמה התחתון. ליונוס פרצוף אחד הפונה קדימה לעתיד ופרצוף שני הפונה אחורה לעבר. בתווך נמצא ההווה, התחלה חדשה.
יונוס כמו מרים את הקיר ומגולל אותו לכדי פתח גדול המוביל אל אולם הניצחון. אולם זה מראה את העולם כפי שאנו מכירים אותו כיום, על מגוון החיות, הצמחים וההתנהגויות האנושיות שבו. על תקרתו מצוירים שמיים מלפני עשרים ושתיים אלף שנים, זמן האסון שקרה באטלנטיס, שגרם לשקיעתה בים ולהיעלמות התרבות המתקדמת שלה.
אולם האדמה ואולם הניצחון הם אולמות גדולים ועגולים, המחוברים ביניהם דרך פתח רחב ויוצרים מעין צורת שמונה עם שני מפלסים. הופעת העולם כפי שהוא קיים כיום התרחשה בכדי להוות במה למאבק שיחזיר את כדור הארץ והאנושות למקור האלוהי בליווי ניסיון, בזכות ולא בחסד.
המוטיב השזור בסיפור העלילה הוא שהבריאה כולה נוצרת על מנת שיתרחש בה מאבק בין טוב לרע, שבסופו הטוב ינצח. החומר ההיולי עובר דרך מאבק זה תהליך של רכישת ניסיון, שינוי, טרנספורמציה, וחוזר אל האלוהות מזוכך יותר. מטרת הבריאה היא לזכך את האלוהות, וזה נעשה על ידי המאבק בתוך בני האדם בין טוב לרע.
כיום אנחנו בשלב מכריע בהיסטוריה האנושית, שלב שבו המאבק בין טוב לרע בא לכדי סיכום וסיום, ובסופו יתברר אם המאבק הסתיים בניצחון או הפסד. במידה ונפסיד, העולם כפי שאנו מכירים אותו ייהרס וייכנס לתקופה של חושך, כפי שקרה גם בעבר. מי שמוביל את המאבק הם אנשי דמנהור, אך הוא מתרחש גם בכל אחד מאיתנו. כל מי שנכנס לאולם האדמה מרגיש כאילו הוא חלק מתהליך זה.
בהמשך הקיר, עם כיוון השעון, ישנם שלושה חלונות אורך צרים, שבהם ולידם מצוירת ההיסטוריה האנושית, החל בזמן שלאחר הנפילה של אטלנטיס ועד ימינו. לאחר האסון הסתיים מחזור אחד של היסטוריה וחזרנו לתקופת האבן. המין האנושי המשיך בצורה של חברות ציידים לקטים, ובמקביל לכך התפתחה תרבות המגליתים ומעגלי האבנים. מספר מושבות של אנשים מאטלנטיס שרדו והביאו ידע לעזרת המין האנושי המתאושש. אנשים אלה הקימו בתי ספר של ידע, כגון זה של דמנהור במצרים. התרבויות הראשונות שהתפתחו הן המשך של מושבות אלה, וזה מסביר את הפירמידות במצרים ומקסיקו, את הישגי היוונים, ועוד. כל הנושאים הללו מופיעים במחזור הציורים שליד החלונות המאורכים.
בהמשך הקיר נמצאת דמות ענק של סבא זמן (כרונוס) המתבונן על התהליך. כל מי שמסתכל עליו חש שסבא זמן מתבונן בו. הוא מצויר כמו המונה ליזה, כך שמכל מקום באולם הוא מסתכל ישירות על הנוכחים, מסמל במבטו שהזמן עובר עבור כולנו ואי אפשר להתחמק מכך, וכי במסגרת הזמן הקצוב שניתן לנו, עלינו לעשות את מה שאנו צריכים לעשות. הגענו לכאן מסיבה מסוימת, למען מטרה, תכלית, שאותה עלינו למלא בזמן הקצוב שיש לנו.
סבא זמן, כרונוס הזקן, מחזיק בידיו שעון חול המסמל את הזמן הקצוב שניתן למין האנושי לתקן את דרכיו, הזמן ההיסטורי. במסגרת זמן זה על האנושות לתקן את עצמה, הטוב צריך לנצח את הרע, על ה'אויב' להינגף. למין האנושי ניתנה הזדמנות שנייה להחזיר עטרה ליושנה ולהפוך תבוסה לניצחון, אבל היא מוגבלת בזמן (ומכאן תחושת הדחיפות).
בהמשך הקיר מצויר הקרב המכריע בין טוב לרע המתרחש בסוף ההיסטוריה, בימים אלה ממש, ומתרכז בדמנהור. המוני אנשי דמנהור נלחמים בדמויות אפלות, שפניהן דומות לאלה שלהם. הרוע שהם נלחמים בו נמצא בתוכם, ולכן לדמויות האופל יש אותם פרצופים כשלהם.
הכיוון שאליו הולכת האנושות כיום הוא הרס האקולוגיה, מלחמות גרעיניות, התפוררות החברה. הכול כבר נקבע וקבוע מראש, אלא שיש עדיין אפשרות לשנות את השתלשלות המאורעות. אנשי דמנהור בהנהגת פלקו מנסים לעשות זאת. הם נלחמים בדמויות צל כשברקע יש חיזיון של הרס העולם במידה והמאבק לא יצליח.
הנרטיב שמתקבל מהציורים שעל הקיר הוא שכוחות הרוע מתווים את גורלו של המין האנושי לאבדון, אלא שברגע האחרון יש התערבות של קבוצת אנשים, אשר יוצרת במקום מאוד מיוחד על גבי הפלנטה מרכז של אור המהווה משקל נגד לחשיכה המתגברת. בעזרת אמצעי קסם הם יוצרים מקדש מופלא המפיץ אנרגיה של התפתחות והתקדמות דרך הקווים הסינכרוניים. בזכות אותו מקדש, אותו מאמץ, יש סיכוי חדש למין האנושי לתקן את דרכו, להגיע להשלמה עם כדור הארץ ולהיאסף על ידי הבריאה כישויות של אור החוזרות למקום ממנו באו.
המאבק בדמנהור הוא האירוע המכריע ביותר מבחינת ההיסטוריה של העולם; הוא יקבע אם האנושות תלך לקראת תהליך של השלמה, הארה, שתתבטא במילוי תפקידה, או שתיכחד באסונות שהיא עצמה יצרה. למעשה, לפי אמונת אנשי דמנהור, האסון שהוביל להשמדת העולם כבר התרחש, אבל נשמות אנשי דמנהור חזרו אחורה בזמן בכדי להטות את גלגל המאורעות לכיוון השני, ממש כמו בסרט מדע בדיוני.[9] הלוחמים מחייכים וצוחקים, מכיוון שהומור הוא אחד הכלים הטובים ביותר להילחם ברוע.
האנשים לא נמצאים לבד, המאבק מסתייע בהבנה שהאדם הוא חלק מאנושות מתפתחת, חלק אחד באורגניזם ענק שבו הוא איבר קטן. אלא שכל אחד מן האיברים מכיל את האלוהות בתוכו, את הדנ"א השלם. אדם הופך לרוחני ברגע שהוא מכיר שפעולותיו קשורות לאחרים. רוחניות, לפי שיטת דמנהור, היא לא רק לתת משמעות לדברים, אין זה תחביב אישי בלבד, אלא פרקטיקה קולקטיבית המובילה את המין האנושי לממדים אחרים של ניסיון מקודש.
זאת ועוד, כשהולכים בדרך רוחנית קודם כול יש פעולה, והיא צריכה להיות המשכית. במידה וזה מתקיים, יש אפשרות לטרנספורמציה. אולם האדמה קשור לטרנספורמציה של המין האנושי, אפשרות להתעדנות והגעה לשלב אבולוציוני חדש, שבתוכו המאבק עם העצמי הוא המכריע, והכלים לכך הם ההומור והרגשות הטובים.
באמצע שדה הקרב נמצאת דמות הענק הבאה: אישה בהריון שמתנשאת מעל הלוחמים כמו גוליבר בארץ הגמדים. אישה זו היא התגלמות האפשרות הגבוהה באדם, דמות ה'שכינה'. הריונה מסמל אפשרות של לידה רוחנית. היא שולחת את ידיה אל אישה אחרת הנמצאת ממולה, מחוץ לשדה המערכה, צמודה לאנדרוגינוס, בגבה אליו. בזה נשלם המעגל, רצף של 360 מעלות של מחזור הציורים על הקירות המעוגלים, המתחיל באנדרוגינוס ונגמר בו. האישה שבהריון לבושה כותנת שקופה כחולה, שלפי דעתי מסמלת את הפלנטה שנמצאת כיום בהריון לקראת לידה חדשה.
האישה האחרונה עירומה, כמו האישה על רצפת החדר הכחול שממנו התחילה חפירת המקדש. גבה פונה אל האנדרוגינוס והיא כמו שולחת אליו ניצוצות אור – את הישגי המלחמה. על גופה של האישה העירומה מצוירות חיות קטנות; אלה שמות אנשי דמנהור שהגיעו לשלמות. לכל איש בדמנהור יש שם של חיה. כל חיה על גופה של האישה העירומה הוא איש או אישה שהצליחו במלחמה. היא פושטת את ידיה ומקבלת אל גופה את לוחמי האור. על ראשה גביע המסמל את הגביע הקדוש. התהליך שהחל בצד אחד של האנדרוגינוס על ידי הכוח הגברי, הבורא, בא כאן לכדי סיום דרך הכוח הנשי, המקבל. האישה בהריון באמצע שדה המערכה והאישה העירומה ליד האנדרוגינוס, מקבילות לשתי דמויות הגבר, בורא היקום והיוצר, מצידו האחר של האנדרוגינוס.
אולם האדמה מתקשר לפן הרוחני של האדמה, שהיא פיזית כלפי חוץ, אך במהותה יש יסוד רוחני. מבחינת אנשי דמנהור זו שמש פנימית. הקדושה של כדור הארץ נמצאת בתוכו, וכך גם החיבור ליקום. צריך להיכנס פנימה כדי להתחבר עם החוץ – וזה נכון גם לגבי האדם. האדמה איננה רק אימא, אלא יש בה גם חיבור לאבא. ישנו קו תקשורת המחבר בין מרכז האדמה לבין השמש ובין השמש למרכז היקום. אפשר אולי להגיד שאלה הם הקווים הסינכרוניים.
בתקרת אולם האדמה מנדלה נהדרת שבמרכזה שמש וסביבה שבעה פרצופים המייצגים שבע תקופות שונות בהיסטוריה האנושית ושבעה סוגים שונים של בני אדם. מסביב לשמש ולפרצופים זכוכית צבעונית בקוטר מטר וחצי ומסביב לה – תקרה צבועה בצורת ספירלה ובה סימנים בשפה מקודשת שנועדו לעורר זיכרונות נשכחים באדם. התקרה צבועה בצבעים אקריליים ומצופה בעלי זהב 23 קראט, ועל התקרה כתוב בכתב עתיק המשפט: "אנו מגיעים בזמן ההתעוררות". זוהי כותרת של שיר 'דמנהורי' שמטרתו לעורר את המין האנושי כקולקטיב, וגם לעורר את גוף האור שבכל אדם, בו זיכרונות החיים הקודמים. בחלק קטן מהתקרה הושאר הסלע המקורי כדי לאפשר חיבור לאדמה – חיבור לאלה שחיו עליה בעבר, ולאלה שחיים עליה כיום ולא איבדו את התקווה עדיין.
בשני השלישים העליונים של קירות אולם האדמה נמצאים ציורים של השתלשלות ההיסטוריה האנושית. בשליש התחתון של הקירות נמצאות שבע קשתות גותיות ובתוכן ציורים של שבע הדרכים הרוחניות השונות בדמנהור, ואלה הן: דרך הטכנולוגיה והאנרגיה, דרך האבירים, דרך זוגיות אזוטרית, דרך אמנות ועבודה, דרך הנזירות, דרך המילה – הוראה. בציור של דרך האורקל, לדוגמא, נראית הבמה במקדש הפתוח שעליה מודלקת אש בזמן הטקס. הנביאות שואפות מהעשן היוצא מהאש, רוקדות לצלילי מוזיקה ועונות לשאלות הקהל. בתחתית הקירות פסלונים קטנים מחימר של אנשי דמנהור היוצרים נוכחות קבועה שלהם במקום.
בנוסף לקשתות הגותיות של הדרכים הרוחניות, נמצא בשליש התחתון של קירות אולם האדמה שתי דלתות זכוכית יפהפיות הנפתחות אל מעברים פנימה והחוצה מהחדר. על הדלתות פסיפסי זכוכית מדהימים ובהם שני פרצופים מסתוריים, האחד של שמש והשני של ירח. הדלתות הן בגובה אדם ונחשבות לאחת מיצירות המופת של דמנהור. בדלת השמש רואים את עבודת זכוכית הטיפני הראשונה שנעשתה בסדנאות הקהילה. הדלת מוקדשת לעיקרון הגברי ויש בה שמונה-עשר סוגים שונים של זכוכית המופיעים ב-2,254 חלקים. בין שתי העיניים של דמות השמש נראה השם של השמש באותיות הכתב המקודש. דלת הירח מוקדשת לעיקרון הנשי.[10] במרכזה פרצוף ירח וסביבו עיגולים המסמלים את אנרגיית הירח המשפיעה על כל החיים על פני כדור הארץ.
דלת הירח ודלת השמש נמצאות משני צדדיו של האולם המעוגל. באמצע הדרך ביניהן יש שתי דלתות זכוכית נוספות המובילות לשתי גומחות ובהם ספרואידים: הגומחה המערבית מוקדשת לצמחייה המכסה את האדמה ובה ספרואיד ירוק, הגומחה המזרחית מוקדשת ללבה המרכיבה את האדמה ובה ספרואיד אדום. אדום וירוק הם צבעיה של האדמה, אבל מהותה היא כחולה. על רצפת השיש של אולם האדמה מופיעים ארבעה שוורים המסמלים את הכוח הגברי של האדמה, כוח הפריון, ועיגול מרכזי שממנו יוצאים קווים מתפתלים לכל הכיוונים.
בין הרצפה לתקרה ישנם שמונה עמודי קרמיקה עבים וגבוהים שעליהם סמלים ותבליטים מזהב של דמויות הקשורות להיסטוריה של דמנהור, לדתות ולפילוסופיות העולם. על העמודים העולים מהרצפה נחשים מזהב המסמלים את הקווים הסינכרוניים. אחד התרגולים שנעשה באולם האדמה הוא להתבונן במנדלה שעל התקרה לצלילי הגונג. לכל אולם במקדש יש כלי נגינה משלו. כלי הנגינה המצוי באולם האדמה הוא גונג גדול המשמש ליצירת תדר מוזיקלי מתאים ולמדיטציה[11].

אולם הניצחון
אולם הניצחון מחובר לאולם האדמה בפתח רחב שעליו שומר יונוס אל השערים. מהפתח יורדות שמונה מדרגות ומעקה אל האולם שנקרא בעבר "אולם האדמה התחתון", שמהותו היא מחזוריות החיים וכן המגוון והיופי של היצורים שעליהם אנו מצווים לשמור. מבחינת אנשי דמנהור המקדש הוא דבר מתפתח ומשתנה והם נוהגים לשנות את הציורים, העיטורים, ולעיתים גם את תפקיד החדרים והשמות.
זהו האולם הנמוך ביותר במקדש, אלא שדווקא הוא מצטיין בחיבור לשמיים: האולם עגול ותקרתו מלאה מנורות קטנטנות המייצגות כוכבים זוהרים,. כפי שנראו בשמי הלילה בחצי הכדור הצפוני לפני עשרים ושניים אלף שנה. הכוכבים מסודרים בצורת מזלות קדמונים, ושובלי צעיפים כחולים וכתומים מחברים ביניהם על רקע השמיים הכהים.
הקדמונים חילקו את הכוכבים לקבוצות וקראו להם בשמות חיות או דמויות מיתולוגיות. האמונה הייתה שאנרגיות הכוכבים בשמיים מופיעות על פני האדמה דרך חיות, צמחים, מינרלים וסוגי התנהגות מסוימים. שם קבוצת הכוכבים בשמיים ביטא את האנרגיה הנובעת ממנה כפי שהיא מתבטאת על פני האדמה. ואכן, הכוכבים שעל התקרה העגולה משתקפים ברצפת השיש הכהה והמבריקה, סמל לכך שהארץ היא למעשה שיקוף של השמיים. כל דבר על פני כדור הארץ הוא שיקוף של מציאות אלוהית שבאה מהכוכבים. וכפי שאמרו חז"ל, "אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל."
האולם מייצג את האקולוגיה שבתוכה האדם פועל – מצד אחד חיות, צמחים, מינרלים וכוחות הטבע, ומצד שני ישויות, אנרגיות, אלוהויות, כוכבים. כולם מהדהדים זה את זה, תלויים זה בזה, ומהווים חלק משלם אחד. מערך הכוכבים על התקרה מראה שבתקופות קדומות מיקום הכוכבים בשמיים (והשפעתם) היה שונה. בזמן בניית הפירמידות, למשל, היה כוכב בשם אלפא דרקוניס בצפון המדויק, שאליו היו מכוונים הפתחים וחלק מהפסלים. כוכב זה כבר לא נמצא באותו מיקום כיום. יתרה מזאת, כל אלפיים שנה מפת השמיים באזור קו המשווה זזה בשלושים מעלות, וקבוצת כוכבים אחרת מבין גלגל המזלות משפיעה על כדור הארץ. זה נקרא עידן אסטרולוגי. כיום אנחנו במעבר מהשפעה של קבוצת הכוכבים של מזל דגים לקבוצת הכוכבים של מזל דלי, ולכן נקראת תקופה זו באנגלית Age of Aquarius, עידן הדלי. העידנים האסטרולוגיים משלימים מחזור כל עשרים וארבעה אלף שנים.
חישוב פשוט מראה שכיום אנחנו בתחילתו של עידן אסטרולוגי שישלים מחזור שהתחיל לפני עשרים ושניים אלף שנים. אולי זאת הסיבה לכך שהשמיים באולם הניצחון הם מלפני עשרים ושניים אלף שנים. השלמה של המחזור תאפשר לחדש הישגי תרבויות עתיקות מתקדמות ובראשן אטלנטיס.
הציור של שמיים אסטרולוגיים על תקרת מקדש הוא מסורת מצרית עתיקה. אחד מציורי הקיר המפורסמים במקדשי מצרים הוא "הטבלה של דנדרה", הנמצאת על תקרת חדר במקדש המוקדש לאלה חתחור בעיירה דנדרה. בציור נראים שמיים ובהם קבוצות כוכבים כפי שנראו בשמי מצרים לפני עשרת אלפים שנה. המקדש בדנדרה במתכונתו האחרונה נבנה רק לפני אלפיים שנה. הארכיאולוגים מאמינים שהציוויליזציה המצרית התחילה להתקיים רק לפני חמשת אלפים שנה. הטבלה של דנדרה היא אחת ההוכחות לעתיקות תרבות מצרים, מעבר למה שידוע לארכיאולוגיה.
על הקירות מסביב לאולם הניצחון מופיעות תמונות של נופים שונים מפני כדור הארץ: ממעמקי האוקיינוס דרך המדבריות ועד ליערות ולהרים. בנופים יש בעלי חיים, ציפורים, דגים, צמחים, עצים גדולים, וגם קבוצות בני אדם העוסקים בפעילויות שונות. כמה מן העצים גדולים במיוחד ובין עליהם וענפיהם מסתתרים מאות זני בעלי חיים הנמצאים בסכנת הכחדה או שנעלמו מעל פני כדור הארץ. אולם הניצחון מראה את המגוון הגדול שיוצר הכדור ומזכיר לנו את תפקידנו כבני אדם – לשמור על מגוון המינים של בעלי החיים והצמחים. אם כל צמח וחיה הם ביטוי של אנרגיות קוסמיות, הרי שמה שאנחנו עושים כיום, השמדת המינים, הוא פשע כפול ומכופל, מכיוון שמעבר להשמדת החיים ופגיעה במאגר הגנטי, אנו גם מונעים מכדור הארץ אנרגיות של כוכבים החשובות להתפתחותו. אנו מונעים ממנו להיות מיקרוקוסמוס של המקרוקוסמוס – היקום. אולם הניצחון הוא מעין תיבת נוח של מינים בסכנת הכחדה והצעה לחידוש ההרמוניה והסינכרוניות עם סוגי החיים השונים.
באזורים הנמוכים של מחזור ציורי הקיר נראות קבוצות של בני אדם בגילאים שונים העוסקים בפעילויות מגוונות ומשתלבים להפליא בנופים ובטבע שמסביב. המסר הוא שכדור הארץ תומך בקיום ובפעילות של המין האנושי, כיוון שקיימות אנרגיות היכולות להגיע אליו רק דרך המחשבות והרגשות של בני אדם. כבוד, למשל, הוא אנרגיה של כוכבים המגיעה לכדור הארץ דרך בני אדם, וכך גם יושרה והגינות. אין אלה תכונות של חיות והן אינן נמצאות בטבע. אלא שיכולת ייחודית זו של האדם, שהוא עליון על כל שאר בעלי החיים, אינה נותנת לו את הרשות לפגוע בחיים אחרים ולבטל את קיומם.
במרכז אולם הניצחון יש עמוד ועליו תבליטים נחושת של דמות גבר עירום מצד אחד ודמות אישה עירומה מהצד השנים המסמלים את איחוד הניגודים האפשרי בין הזכרי לנקבי ואת תפקידו של האדם כמחבר שמיים ואדמה. העמוד הוא מקור היקום, מתפרץ אל שמי הלילה זרועי הכוכבים שעל התקרה בכותרת צבעונית בעלת שמונה חלקים וצבעים. הכותרת מבטאת את שמונת חוקי הפיזיקה הרוחנית שעליהם בנוי היקום ואת תהליך הבריאה, כפי שהוא מופיע באולם האדמה.
על הרצפה שסביב העמוד ישנו פסיפס של כוכב מתומן, מרכזו עיגול ובו שלוש חיות המייצגות את יסודות האוויר, המים והאדמה. שלוש חיות אלה מופיעות גם באולם המראות והן נשר (או נץ), דולפין וזאב (או שור), כל חיה שולטת על תווך (יסוד) אחר, כשהיסוד הרביעי – יסוד האש – מיוצג על ידי העמוד שבמרכז. המספר ארבע בא לביטוי גם בארבעה סוגים של צמחים, המופיעים בארבע פינות המתומן שעל הרצפה. הצמחים מייצגים את ארבע העונות. בארבע הפינות הנותרות מופיע צמח הדנדליון, שן הארי, שהוא הסמל של דמנהור. תכונתו של שן הארי היא שהוא מפיץ עצמו לכל עבר בעזרת הרוח, וזאת לאחר שעבר טרנספורמציה מזרע לנוצה. כך גם רואים את עצמם אנשי דמנהור. בנוסף לסמליות, הצמח נפוץ מאוד באדמת דמנהור, ואולי אין זה מקרה שהוא צומח דווקא שם.
על רצפת השיש הבוהקת מופיעים מספר פסיפסי שיש גדולים של בני אדם בגילאים שונים, משחקים במשחקים: ילדים משחקים בלגו, בני נוער – בחלליות, מבוגרים – במוזיקה, וזקנים – בשח.[12] התמונות באות להראות שכדור הארץ הוא מקום משחק החיים עבור המין האנושי. אנו מגיעים לכאן לתקופה קצובה בכדי להשתתף במשחק, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו. אדם יכול לבחור להשתתף במשחק מתוך רצון וליהנות ממנו, או להשתתף בו בעל כורחו. בכל מקרה, ההקשר צריך להיות כחלק מהסביבה ומתוך מטרה לשמור עליה.
לפי ספר בראשית, המצווה הראשונה של אדם בגן עדן הייתה "לעבדה ולשמרה", ואנשי דמנהור מוסיפים – "לשחק וליהנות".[13] הימצאות פסיפסי המשחק באולם הניצחון מקלה במקצת על כובדה של משימת שמירת החיים ומזכירה לנו שאת המאבק למען כדור הארץ יש לעשות ברוח טובה ובשמחה, שהם האמצעים החשובים ביותר במאבק זה.
המסר של אולם הניצחון הוא שאנחנו חלק מאקולוגיה, יש סביבנו עולמות הן של בעלי חיים וצמחים, וגם של כוכבים וישויות, ואנחנו יצורי גשר בין האלוהי והארצי, לכל אדם בדמנהור יש שם של חיה ושם של צמח. אחד התרגילים הקשורים לאולם הניצחון הוא למצוא על הקירות את החיה והצמח שמהדהדים בנו (או לתת לה או לו למצאו אותנו). הכלי המוזיקלי של האולם הוא הגונג.

אולם המבוך
אחד הדברים המאפיינים את האדם הוא התפישה הדתית שלו, ההכרה בכך שיש כוח גדול מאיתנו, שאפשר לקרוא לו אלוהות, שיש חיים לאחר המוות, רוח ונשמה, ושיש לחיים סיבה, מטרה ולכל אדם גורל וייעוד. בנוסף לחושים הרגילים שלנו יש בנו חוש של קדושה, והיטיב לתאר זאת חוקר הדתות מירצ'ה אליאדה, שקרא לאדם "הומו רליגיוס" – האדם הדתי (אין לי ספק שהוא היה אוהב את המקדש בדמנהור). אולם המבוך מקבץ יחדיו את האלוהויות העיקריות שליוו את המין האנושי במהלך ההיסטוריה, מציג אותן בציור, פיסול, מוזאיקה, ובעיקר דרך חלונות פסיפסי זכוכית מרהיבים מלאים בסמלים, והוא כמו מביא את האנרגיה שלהן אל המקדש.
המבוך הינו שתי וערב של מסדרונות אולמות ארוכים, כשבמקום החיבור שלהם יש על הקירות פסלי תבליטים של דמויות מגוננות אטלנטיות (הדמויות הנשיות מסתכלות לכיוון אחד והגבריות – לכיוון אחר). צורת המסדרונות גותית, ובתוך הקירות נקרעים חלונות זכוכית צבעונית הנתונים במסגרת קשתית מחודדת. כל חלון מוקדש לאחת האלוהויות החשובות של ימי קדם, מסביב להם גילופים של תבליטים עם סמלים ואותיות השפה מקודשת המסבירים את מהותה של אותה אלוהות. אולם המבוך הוא מעין אנציקלופדיה בציור, פיסול ופסיפסי זכוכית של ההיסטוריה והאמונה הדתית של העולם.
לפני הבנייה הפיזית של המקדש ובמהלכה התקיים בקרב חלק מאנשי דמנהור תהליך של מחקר מעמיק, חשיבה והעמקה בהיסטוריה של ההופעות הדתיות בעולם, ניסיון למצוא את תמצית והעיקר שבכל אמונה דתית והאלוהות המייצגת אותה. לימוד זה הוביל לבחירה של האלוהויות המופיעות במקדש על גבי הזכוכיות הצבעוניות ובציורים שעל הקירות והסמלים המייצגים אותן. רבים חקרו את נושא הדתות, אלא שבדמנהור המחקר נעשה על רקע הדרך הרוחנית שלהם ומבוסס על הנחות יסוד מסוימות. המטרה היא לגייס לצורך עתיד התפתחות המין האנושי את ה'אנרגיות' – אלוהויות ששימשו אותו בעבר. הנחת היסוד היא שאלוהויות ותיקות אלה הן ביטויים של 'אנרגיות' מקומיות, תלויות תרבות וזמן, שתמכו בהתפתחות האדם במהלך הדורות. אנשי דמנהור כמו נותנים להן חיים ומכלילים אותן בעידן החדש הנמצא בפתח, שיביא אתו אלוהויות חדשות, מגייסים אותן למאמץ אנושי אחרון.
כשם שאולם הניצחון שומר על הזנים הנכחדים של חיות וצמחים, כך אולם המבוך אוסף את הזנים הנעלמים של האמונה האנושית, משמר את היסטוריה האמונית האנושית. ההליכה בו היא כמו הליכה בהיסטוריה הדתית רוחנית שלנו. במהלך ההיסטוריה היו תרבויות שונות ולכל אחת מהן הייתה אלוהות משלה. לפי אנשי דמנהור אלה הם מיכלי אנרגיה שהתמלאו כתוצאה ממחשבות והרגשות של אנשים רבים על פני טווח זמן ארוך, וניתן להתחבר אליהם. יחד עם זאת, כל האלוהויות הן ביטוי של אותה מציאות שמימית בשפתה הייחודית של אותה תרבות. כל אלוהות מייצגת פילוסופיה תרבותית, דרך חוכמה ספציפית, של אותה אמת.
לפי מדע הפיזיקה הרוחנית, אחד החוקים השליטים בעולם הוא 'חוק המורכבות', האומר שכל דבר יופיע בהרבה צורות. כך הוא הדבר אף באשר לאלוהות. הכרה בריבוי האלוהויות לא מרמזת על פוליתיאיזם דווקא, אלא על הכרה בהופעות שונות של אותו כוח יחיד שיצר את העולם, אותו אל עליון מסתתר, הלובש את הלבוש המקומי בכל מקום שבו הוא מופיע.
נושא ריבוי האלוהויות מופיע במקדשים רבים בעולם העתיק. במקדש סתי הראשון באבידוס, אחד המקדשים היפים במצרים, ישנם שבעה קודשי-קודשים המוקדשים, כל אחד בתורו, לאלוהויות שונות. כך היה גם בפנתיאון ברומא – המקדש הוקדש לשבעה אלים שונים, שכולם ביחד ייצגו את סך כל אנרגיות של הכוכבים הנעים בשמיים. ריבוי האלוהויות מאפשר לכל אדם למצוא את האלוהים שלו, הקשור לאמונתו ולתרבותו, ולחבר אותו לסיפור אמונה אנושי כולל וגדול יותר, המוביל אל העתיד.
בכניסה למבוך ישנם שני חלונות שבהם יש שתי מראות. הסיבה לכך היא שהמין האנושי מופיע דרך העיקרון הנשי והעיקרון הגברי. בתחילת ההיסטוריה חיו שני עקרונות אלה בהרמוניה זה עם זה. עם השנים התפתח קונפליקט בין שני הכוחות, שהביא להרס ולחורבן. המבוך מציע שצריך ואפשר לשלב בין העיקרון הזכרי לעיקרון הנקבי ולחזור לאחדות ולהרמוניה המקורית. מסיבה זו, חלק מהאלוהויות הן נשיות וחלק גבריות, חלק מהפסלים השומרים הם גברים וחלק נשים.
האלוהויות שבמבוך הן זכר או נקבה, אלא שבחלון המסיים את המסדרון הראשי מופיעה אלוהות דו-מינית של גאיה – אלת האדמה, המסמלת את העתיד, שבו יהיה חיבור של הזכרי והנקבי. בקצה המסדרון המרכזי יש חלון שבו ראי, הבא להראות שהאלוהות האמיתית נמצאת בתוככי זה שמסתכל בראי – באדם.
על רצפת המבוך ישנם פסיפסים של צמחים הקשורים לאלוהויות השונות. לכל אלוהות בימי קדם היו חיות וצמחים שנחשבו לקשורים אליה ונתונים תחת השפעתה. יופיטר, לדוגמא, היה קשור לעץ האלון ולסוס, דולפין ונשר. מרס היה קשור לעץ האורן ולזאב, טלה ועקרב. הפסיפסים יוצאי דופן באיכותם ויופיים, ביניהם ייצוגים של כימרה, יצור שהינו הכלאה של כמה בעלי חיים.
הדמויות המגוננות הגדולות שבמקום מפגש המסדרונות נעשו מאבן חדשה (ערבוב של מלט לבן עם אבקת שיש וחומרים טבעיים המתקשה תוך 24 שעות) בדמות אנשים מאטלנטיס. הפסלים משלבים דמויות אנושיות בדמויות חיות הקשורות לאלוהויות המיוצגות בחלונות. בפסלי הגברים משולבים תבליטי חיות הקשורות למתכות ולאדמה, ואילו בפסלי הנשים תבליטי חיות הקשורות למים.
על קירות האולם המרכזי יש ציורים המראים את התפתחות ההיסטוריה האנושית לאורך הדורות. בתחילה היו אלה חברות קדומות, מחוברות לטבע ואלוהים, שאנשיהן הקימו מעגלי אבנים וחיו בהרמוניה זה עם זה. אחר כך מופיעים ציורים של ציוויליזציות מפותחות שבנו פירמידות ומקדשים והיה להן ידע מתקדם. אלא שעקב אירועים דרמטיים הנראים על הקירות, כגון שריפת הספרייה באלכסנדריה ומסעות הצלב, הידע אבד. בסוף המסדרון מצוירים מאורעות טראומתיים כמו מלחמות העולם וההשמדה של האינדיאנים באמריקה על ידי הספרדים, והוא מסתיים במהפכה התעשייתית והעולם המודרני של היום, שהאלוהים שלו הוא הכסף. המבוך נועד להחזיר את הקשר עם האלוהים האמיתיים.
המשותף לכל התרבויות הוא שבכל הזמנים האמינו בני אדם בקיומן של אלוהויות, כוחות עליונים. בתחילת ההיסטוריה האנושית בני האדם היו מחוברים לאלוהים, המבוך נועד להחזיר חיבור זה. בנוסף להיותו אנציקלופדיה של ידע, המופיע בתמונות ובסמלים, הרי במהותו הרוחנית הוא כמו ספרייה אקאשית. עצם תהליך יצירתו יצר מעין ספרייה רוחנית של אנרגיות שאפשר להתחבר אליהן דרך הביטוי הפיזי-אמנותי שלהן. נסכם ונאמר שאולמות המבוך מתעדים את ההיסטוריה האנושית של החיפוש אחר משמעות. מטרתו של המבוך היא לאסוף את פירות החיפוש הרוחני לאורך הדורות, ולהוות מעין עוגן לאנרגיות של הדתות השונות.
באולם המבוך יש 70 אלוהויות בחלונות (35 מהן בחלק הישן) ועוד יותר ממאה אלוהויות המצוירות על הקירות. כל האלוהויות שבחלונות (חוץ מהיהדות והאסלאם) מיוצגות בצורה אתנומורפית (צורת אדם). מסביב לדמות האדם (המיוצגת בדרך כלל על ידי פנים) מופיעים סמלים, ציורים, צמחים, חיות ודמויות הקשורות לאותה אלוהות. בכל חלון אותיות בשפה מקודשת וכן צבעים וצורות המשלימים את התמונה.
המבוך מוקדש לאיחוד ולהרמוניה של כוחות אלוהיים. כל אלוהות מייצגת פילוסופיה תרבותית, דרך תרגום ספציפית של הנסתר. על הרצפה יש פסלים של חברי קהילת דמנהור. ליד כל חלון יש כמה פסלים ולעיתים ציון שמו של אדם שנפטר. החלק הידוע לגבי אנשי דמנהור הוא שיש להם שם של חיה ושם של צמח. מה שלא ידוע הוא שעם הזמן הם בוחרים שם של אלוהות אליה הם מרגישים קרובים ואיתה הם מתקשרים. זה אחד החלקים היפים ביותר של אמונתם (לפי דעתי) – ההבנה שאדם הוא חלק מאקולוגיה סביבתית של צמחים וחיות, אבל גם ישויות אנרגטיות, חלקן היסטוריות, שבראשן האלוהויות. זה מה שהיה קיים פעם בתרבויות עתיקות כגון מצרים, וחסר כיום. המבוך מחייה מחדש את התפיסה הזאת.
להלן הסברים על 35 האלוהויות הראשונות המיוצגות באולם המבוך. יכולתי לקצר חלק זה, אבל חשוב להבין שהתפישה הדתית-סינקרטית היא חלק מהותי בפילוסופיה של דמנהור ועומדת בבסיס האמנות והאדריכלות של המקדש. האלוהות האחרונה שעליה אני מרחיב קצת יותר היא היהודית (יהוה), אשר המחקר שלה קשור לעיסוקו של פלקו ושל בית הספר הרוחני שהוא יצר בתורת הקבלה. השפעה זו מופיעה גם במקומות אחרים במקדש ובשפה המקודשת.
ואלה האלוהויות שהופיעו בשלב הראשון של בניית אולם המבוך והמקדש:
האדס (Hades) – הבלתי נראה, אל השאול היווני. הוא עשיר וצודק, מייצג את מעמקי התת-מודע, הצד האפל של הירח ובאדם. כוח פוטנטי שתמיד נמצא שם מחכה להתפרץ. בחלון רואים פנים שחציין מוצלות ופרחי נרקיס המשמשים לאנמנזיס[Tomer1] – היזכרות. נשוי לפרספונה.
אפרודיטה (Aphrodite) – אלת האהבה היוונית-רומית, מהותה יופי ופריון, מגינת כל הכוחות המתחדשים. בחלון שלה רואים דולפינים ואת מחזור הצמחייה מפרי ושלכת ועד עלים, ניצנים ופרחים.
אמטרסו (Amaterasu) – אלת השמש והיקום היפנית, אם המשפחה המלכותית. המיתוס שלה הוא המקור של דת השינטו (הדרך של האלוהים). היא נולדה מעינו השמאלית של אלוהים ובעלה הירח מעינו הימנית. בחלון רואים שמש זורחת מעל שער לרוחות – קאמי, האופייני לשינטו. החפץ שלה הוא מראה.
אנאהיטה (Anahita) – אלה פרסית וארמנית עתיקה של חוכמה, מים, ריפוי ופריון, הקשורה לאמונה הזורואסטרית הקדומה. בחלון שלה רואים סוסים אצילים, טווס ונמר. היא אימו של מיתרה, אלת כל ידע, קשורה ליום השוויון, יש בתמונה שלה משהו מסתורי, היא נהר החיים.
אנוביס (Anubis) – אל המתים המצרי, שהיה קשור לאמנות החניטה ושמירה על עולם המתים. הוא שותף בתהליך שקילת הנשמות לאחר המוות. בחלון שלו נראים מאזניים, הירוגליפים, העין של רע וזו של תחות ומסכה של כלב ספינקס ללא פה, שאולי קשור לטקס פתיחת הפה של המתים.
עשתורת (Astarte) – אלת האם של כנען לפי דמנהור, אך למעשה מדובר באשרה, ואילו העשתורת היא אלת האהבה, הבת שלה. כך או כך, בחלון רואים נחש על עמוד ויונה, ומצד שני פרחים. הכוכב שלה היה וונוס והיא הייתה קשורה גם למלחמה, מוות, אך בעיקר לתשוקה ומין פולחני, יופי והרמוניה.
אתנה (Athena) – בתו של זאוס שנולדה ממצחו, אלה בתולה של חוכמה ומלחמה, היגיון ומחשבה, פטרונית האמנויות והמדעים. בחלון שלה נראה ינשוף שהוא החיה שלה, עץ זית שהוא הצמח שלה, ועוד.
בלדר (Balder) – אל נורדי גרמני של אור, יופי וטוב. הבן של אודין שנרצח בעזרת בגידתו של לוקי ונאסר בעולם שמעבר. בחלון שלו נראים סמלים נורדיים כגון ינשוף, סוס וזאב, הרונים, בית מסורתי, סירות ועוד.
אללה (Allah and Islam) – זהו חלון ללא ייצוג אנוש ובו נראים סמלים של המסורת השיעית, הסונית והסוּפית, כמו גם הפסוקים של שלוש הסורות הראשונות של הקוראן. בסמלים רואים את מוחמד במסע הלילי, החרב של עלי, פרח האיריס, הכעבה ועוד. צבע בולט בחלון זה הוא הוורוד, שהוא הצבע שבו הופיע המלאך גבריאל בפני מוחמד בעת גילוי הקוראן.
בסתת (Bastet) – אלת החתול של מצרים, הנקשרת לסח'מת, הופעה אחרת שלה. בתו של רע, האם הגדולה של המצרים, אלת האהבה, ריפוי, שמחה ותענוג, הקשורה לירח. בחלון נראים חתולים, הירוגליפים, ירח בשלבים שונים, והעיניים המצריות של רע ותחות, כמו גם כפות ידיים בתחתית הפנים.
ברהמה (Brahma) – אחד משלושת האלים ההודיים (ביחד עם וישנו המשמר ושיווה ההורס) המייצג את רוח היקום, בריאת העולם והאלים. הוא הבורא, העיקרון האלוהי שמאחורי עולם התופעות. בחלון שלו נראה פרצוף כפול כמו בראי עם עין שלישית, פרח לוטוס וברבורים, מזבח עם אש.
בראן (Bran) – גיבור על קלטי, שעבר הרפתקאות לא יאומנו במסע דרך מספר ארצות. הוא הפך לאלוהות הנקשרת עם העולם הבא. בחלון רואים גולגולת שהיא ההופעה המקודשת שלו, את הסיר הקלטי, אבנים עומדות – "מנהירים" וסטונהנג' ברקע, אישה עם חצי ירח מעליה ועוד. קשור לאנגליה.
בריגיט (Brigit) – אלה אירית של פריון, שפע וריפוי. פטרונית המשוררים, הנפחים והרופאים. פולחנה המשיך לתוך הנצרות. בחלון רואים אבנים עומדות, את קרן השפע וחרב מסתורית, דמות פרה ועוד. בריגיט נקשרת למים ובארות.
בודהה (Buddha) – "המואר". בחלון נראים תנוכי האוזניים הארוכים שלו, גלגל הסמסרה, פסלונים של הבודהה בצבעים שונים.
ישוע והשילוש (Christ and Trinity) – האב הבן ורוח הקודש. בחלון רואים את הגביע והלחם, הצלב הקלטי, דגים, יונה, השילוש הקדוש וכן סמלים נוצרים אחרים.
סיבל (Cybele) – האלה-אֵם מאנטוליה, הקשורה להרים ואריות ולנבואה. מקורה חיתי, האמונה בה התפשטה ליוון ורומא, במרכזה אבן שחורה שהובאה לרומא. בחלון רואים את עיניה ושערה האדומים, אריות, סמלים ופרחים.
אנליל (Enlil) – האל השוּמרי של האוויר, השמיים, הרוח והגשם. בורא המין האנושי. הוא זה ששחרר את המבול בגלל שעייף מהרעש האנושי, ומצד שני מביא את מי החיים לאיננה (Inanna) הכלואה בשאול. בחלון שלו נראה אדם, מחזור ירח.
גנש (Ganesh) – אל הינדי עם ראש פיל הקשור לידע וחוכמה, פטרון האמנות והספרות, מגן ההתחלות ומסיר המכשולים. בחלון שלו נראה ראש של פיל, ספר ועליו עכבר, קוברה, פרחים ודמות אדם עם כתר.
גאיה (Gaia) – אלת האדמה היוונית, אם אוניברסלית, שליטת העולם לפני זמן האלים האולימפיים, מזינה את כל החיים, ויחד עם זאת היא דו-מינית והפנים יכולים להיות גבר או אישה. בחלון שלה נראים בעלי חיים, תינוקות וצמחים, בולטים צבעי האדום והירוק, צבעי האדמה במקומות אחרים במקדש.
הורוס (Horus) – האל נץ של המצרים, מביא תרבות לבני אדם, אל השמש, בנם של איסיס ואוסיריס, אלוהות קוסמית שמתעוררת מחדש באלף השלישי. לפי תפישת דמנהור, הורוס הוא המדריך להתעוררות של האנושות. בחלון נראים שני אנשים פונים זה אל זה עם כובע נץ נחש על ראשם, וכן סמלים מצריים רבים.
הוּאֵהוּאֵטֶאוֹטְל (Huehueteotl) – אל אצטקי שהוא האב של האלים, מיוצג בתמונה על ידי אדם זקן. האל של השמש והאש וההרים, הוקרבו לו קורבנות אדם. בחלון רואים את ציפור ה-Quetzal, לוח שנה ועוד.
מניטו (Manitou) – מושג רוחני של אנשי האלגונקווין (Algonquin). הפנים בתמונה זו מייצגים את האנשים ולא את האל. אנרגיה חיונית אימננטית באדם ובטבע ומופיעה דרך כל הבריאה. בחלון רואים טיפי אינדיאני, חיות, מדורה ועוד.
מַרְדוּךְ (Marduk) – אל בבלי של גשם וסערות, ראש האלים. הוא ניצח את הדרקון תימאת ויצר מגופו את העולם והינו מגן העיר בבל. בחלון רואים אדם מזוקן עם פנים לשני הצדדים, תמונות של המפלצת מצד אחד וצמחים וחיות מהצד השני.
אוסיריס (Osiris) – האל המצרי של העולם שמעבר והמתים, שלט על פני האדמה אך עבר לעולם הזה, הביא תרבות לבני האדם. לפי דמנהור, הסמל שלו הוא האובליסק (אם כי אובליסק קשור לשמש, והסמל של אוסיריס הוא עמוד הדג'ד). בחלון רואים חיפושית, את שני המוטות של הפרעה, ופנים סמליות עם קוברה ונשר פורש כנף כפול ראש וצוואר מעליה.
פלה (Pele) – אלוהות מהוואי של הרי הגעש והלהבות. היא מעוררת את אש היצירה בבני אדם. הבית שלה נמצא באי הגדול של הוואי. בחלון שלה נראים פנים כפולים, אחד של נערה צעירה והשני של פנים בלהבות, וכן דמות רוקדת.
מיתרה (Mithra) – אל השמש האיראני של אור וצדק, שומר ההבטחות. נולד ב-25.12 מסלע ונלחם עבור האנושות כנגד חושך ורוע, מהווה פרסוניפיקציה של עקרון הטוב. בחלון שלו נראית המצנפת הפריגית מעל ראשו, שמש, יריעת שמיים, כדור הארץ, מגן וכידון. היה האל של החיילים הרומאים ושל ארמניה.
פאן (Pan) – אל יווני המייצג את היצר מצד אחד ואת הסובלימציה שלו והאוניברסליות מהצד השני. אל האדמה, הטבע, מיניות, פחד ופאניקה, אך גם אל הטבע, השקט, נגינת חליל ואחדות מהצד השני. בחלון רואים סמלים של מדיטציה, רוחניות וחיות.
פרספונה (Persephone) – הבת של זאוס ודמטר שנחטפה על ידי האדס והפכה למלכת השאול – חצי מהזמן היא על פני האדמה וחצי בשאול. בחלון רואים תמונות מהשאול מצד אחד – וטבע, פריחה וצמיחה מהצד השני.
רע (Ra) – אל הבריאה של המצרים, המזוהה עם השמש והמסע שלה בשמיים מזריחה ועד שקיעה. בחלון נראים פני שמש עם סמלים של שמש כגון אובליסק, מודעות, חיפושית, והסירה שבה השמש עושה את דרכה בשמיים. הפנים הם מופשטים, מציינים כי הרמה של השמש גבוהה משלנו.
פוסידון (Poseidon) – אל הים, המים והתהום, מגן המלחים והאבירים. הוא אחד משלושת האלים הגדולים של המיתולוגיה היוונית. בחלון רואים את השיער שלו בדמות גלים, סוס ים ועוד.
סין (Sin) – אל שוּמרי הקשור לירח ולמקומות קדושים בארץ, גיבור חכם של האלים הנקשר לחקלאות, אב קדום של שושלות המלכים. בחלון נראה אדם מזוקן, שעון חול, ירח וברקים.
טנגרי (Tengri) – אל השמיים של הנוודים בערבות אסיה, קשור לגורל, בורא כל הדברים הנראים והלא נראים, שולט העולם, הצבע שלו כחול. בחלון נראית דמות של העם ולא של האל, סוסים, יורטה, מדורה, שמיים ועוד. הוא היה האל של המונגולים.
תחות (Thoth) – האל המצרי הקשור למאגיה, אסטרולוגיה וידע. היו לו כתבים מאגיים, הוא מודד זמן וחלל ומשמש כרושם האלוהי. אל הירח שמיוצג על ידי העין המצרית השמאלית. בחלון נראות שתי מגילות, שני ציפורי איביס שהם הסמל שלו, פנים סמליות שמעליהן כנפי נשר.
אוּנקוּלוּנקוּלוּ (Unkulunkulu) – אל השמיים הקדום והאלוהות העליונה של הזולו בדרום אפריקה. בחלון נראים אריה, ג'ירפה, קוף, פיל, לוחם עם מגן וכידון מסורתי, מפה של אפריקה, ועוד.
יהוה (Jehova) – בחלון של היהדות נראה חלק מהמחקר של אנשי דמנהור בנוגע ליהדות. בית הספר שייסד פלקו בטורינו עסק, בין השאר, גם בלימוד קבלה, המהווה עד היום חלק חשוב מהמורשת הרוחנית של דמנהור. בחלון רואים את עץ הספירות, וכן את מילת השם המפורש "יהוה", מוצבת מלמעלה למטה ומעליה שמש שבה כתוב: "באורך נראה אור".
משמעות התמונה היא שהיהדות האמיתית היא התחברות לאור הרוחני, האור הגנוז שנוצר כבר ביום הראשון של הבריאה, הרבה לפני היווצרות העולם הפיזי והאור הפיזי (השמש נבראה ביום הרביעי). בפסיפס הזכוכית נמצא את ארון הברית, המנורה שהייתה בבית המקדש, מגן דוד, פח השמן של חנוכה עולה באש, טלית, לוחות הברית, אתרוג, מגן דוד, כוס יין לקידוש, ועוד סמלים מסתוריים. מקומם של הכתב העתיק והסמלים ההירוגליפים לא נפקד. בבדיקה מספרית פשוטה ניתן לראות שרוב האלוהויות (20 מתוך 35) בחלונות המקוריים של המבוך קשורות למצרים (6), ליוון הקלאסית (7) ולמזרח התיכון העתיק (7), וזה מראה שהמקורות של דמנהור הם מסורת הרוחניות והאזוטריקה המערבית.
המבוך הוא ארכיטיפ בסיסי במסע הרוחני. אנחנו צריכים לפלס את דרכנו במבוך החיים. אחד התרגילים שנעשה באולם הוא לפסוע בין המסדרונות והחלונות השונים, ללכת לאיבוד במבוך לצלילי המוזיקה, ולעצור בכל פעם לפני חלון כזה או אחר. צריך לתת לאלוהות לקרוא לך, ואז לתהות למה נמשכת לחלון או לציור כזה או אחר. כלי המוזיקה של אולם המבוך הם מצילות אצבע (מצילתיים קטנים) ומשולש מתכת.

אולם המתכות
אולם המתכות קשור לשלבים השונים בחיי אדם. הוא מסמל תהליך שאדם יכול לעבור בהתפתחותו הרוחנית, המקביל לתהליך האלכימי של הפיכת מתכת פשוטה לזהב. לפי תורת האלכימיה חיי אדם נחלקים לתקופות שונות, שכל אחת מהן מקבילה לאחת המתכות. התהליך האלכימי של הפיכת מתכת פשוטה לזהב מתבטא במעבר מגיל צעיר לגיל מבוגר ובתהליך התפתחות רוחנית שצריך להתלוות למעבר זה. זה מביא בסופו של דבר לחיי נצח במובן של המשכיות הנשמה לאחר המוות.
המתכות בימי קדם נחשבו להשפעות של הכוכבים – גידולים בקרום כדור הארץ היונקים את כוחם ואת החומר שלהם מהכוכבים. מסיבה זו היו מפסיקים את הכרייה מפעם לפעם, בכדי לאפשר למתכות לחזור ולצמוח, בכדי שהאדם יוכל לאסוף אותן כמו יבול. בנוסף לכך רווחה האמונה שהמתכות האצילות מתפתחות מן המתכות הפשוטות, וששבע המתכות המוכרות הן בעצם שבעה שלבים התפתחותיים של אותו חומר עצמו. שבע המתכות המוכרות סימלו שבעה גילאים בחיי אדם וגם שבעה שלבים בדרך הרוחנית. בדמנהור מתייחסים לשמונה מתכות ולשמונה שלבים בחיים (מוסיפים גופרית לשבע המתכות המוכרות[14]) אך העיקרון דומה.
המטרה של האלכימיה היא להגיע לחיי נצח, ולכן אולם המתכות קשור גם לחיים שלאחר המוות, השינוי האולטימטיבי. זהו מקום שבו מתחברים לשלבים השונים של חיי אנוש, ובמשתמע – גם לאלה שלאחר המוות.[15] מטרתו של האדם בעולם לעבור טרנספורמציה מעופרת לזהב, בכדי שיוכל להמשיך ליקומים אחרים באופן מזוכך ומתקדם יותר. השינוי והזיכוך של הנשמה יכול לקרות רק דרך התערבבות בעולם החומר.
צורת אולם המתכות (כמו אולם האדמה שמתחתיו) עגולה, והוא בנוי סביב עמוד מרכזי, שעליו עיטורי צמחים וכן שתי דמויות זכריות ושתיים נקביות בתבליטי נחושת. עמודים במקדשי ימי קדם סימלו את ההתגבשות הראשונה של הבריאה,[16] ציר עולם המתחלק לשניים, זכרי ונקבי, ולכן נמצא שני סוגי עמודים במצרים העתיקה – לוטוס וגומא; שני סוגי עמודים ביוון הקלאסית – יוני ודורי (קורינתי הוא שילוב ההשפעות של שניהם); ושני סוגי עמודים בבית המקדש בירושלים – בועז ויכין.
כל דבר בעולם הוא זכרי או נקבי. העמוד במרכז אולם המתכות מסמל את הפיצול הקיים בעולם, אך גם את האפשרות לאחד בין הניגודים. הוא מזכיר גזע עץ גדול, עץ החיים. על כותרתו מנורה המפיצה אור דרך זכוכית צבעונית עם עיטורי צמחים. בסיסו הוא מוזאיקה של אש על רקע רצפת שיש שחורה. העמוד – רגליו באש הארצית של התשוקות וראשו באור הרוחני, ומעצם היותו הוא מסמל את האפשרות לחבר בין חומר לרוח, שמיים וארץ, ולהגיע לחיי נצח.
בנוסף לעמוד המרכזי ישנם באולם המתכות ארבעה עמודים נוספים הניצבים לפני ארבע דלתות עם פסיפסי זכוכית טיפני צבעונית. הם מסמלים את ארבעת היסודות. לעמודים מוטיבים צמחיים כמו במקדשים העתיקים ביוון ומצרים.[17] מאחורי הדלת של עמוד האדמה יש נישה בקיר בה נראה הסלע טבעי ובתוכה נמצא מזבח עם ספרואיד המאפשר התקשרות עם העולם לאחר המוות. כל אחת מהדלתות קשורה לשתי מתכות מתוך השמונה.
על רצפת אולם המתכות רואים שש דמויות המייצגות תכונות אנושיות שליליות, נעות במעגל כנגד כיוון השעון והן כל אחת לעצמה. מילת המפתח בהתגברות עליהן היא שליטה עצמית.[18] הדמויות דרמטיות, של נשים וגברים, גדולות במעט מבני אדם. הן מייצגות את מה שאנחנו צריכים להיאבק אתו – שש תכונות רעות שהן מקור כל הבעיות והאתגרים,[19] ואלה הן:
1. פסימיות – מיוצגת על ידי אדם שרגליו וידיו מפותלות. מחשבות יוצרות מציאות, ופסימיות היא דוגמא טובה לכך, היא גורמת לאסונות.
2. פסיביות – מיוצגת על ידי אישה בתנוחה של פתיחות לכל מה שבא. פסיביות היא ההפך מפעולה. כדי להתפתח רוחנית חשוב להילחם בעצלות כל יום.
3. אגואיזם – מיוצג על ידי אדם ערום כבול שקשר עצמו. מה שמגביל אותנו וכובל את ידינו ורגלינו זה האגואיזם, ההתרכזות רק בעצמנו.
4. חוסר מודעות – מיוצג על ידי אישה יפה נופלת מהשמיים עם עיניים עצומות כאשר מתחתיה אש. אנו בוחרים להיות עיוורים למציאות.
5. רמאות, צביעות ושקר – מיוצגים על ידי אדם יפה ומחייך, המושיט יד אבל מחזיק סכין מאחורי גבו. זו הסיבה הראשונה לכך שאנו מנותקים.
6. גאווה – מיוצגת על ידי אישה עם ידיים קפוצות. זה התכונה הגרועה מכול, כי היא מפרידה אותנו מאלוהים ומאחרים.
על התקרה, מסביב לעמוד המרכזי, ישנן דמויות אבירים השומרים על האור הרוחני שנמצא בראשו, ורקדניות המייצגות אמנות ויופי (ושומרות גם הן על האש הרוחנית בדרכן). אלה הם הצדדים היפים והרוחניים של האדם.
האבירים נמצאים במעגל החיצוני. יש חמישה מהם השומרים על מעין מזבח ועליו להבה מוזהבת. הם מציגים כלי נשק שונים וספר המסמל ידע, שהוא הנשק החזק ביותר מול חוסר מודעוּת, המיוצג על הרצפה למטה.
המעגל הפנימי הוא שמונה רקדניות בתנוחות של ריקוד מקודש. אלה הן הסגולות או ערכים שמשמרים את האש הקדושה: ענווה, אמנות, תשוקה, יצירה, המשמעות של דברים רוחניים, ועוד.
האבירים בתקרה זזים בכיוון ימין, הדמויות הנגטיביות שעל הרצפה זזות בכיוון שמאל.
מסביב לדמויות שעל התקרה וביניהן מצויים תגליפים מוזהבים של הורוס, אריות אש ודרקוני נחש, וכן מופיעה התפילה הבאה בכתב עתיק: "מילת קסם, מילה יפה, למען ההר היפה, היכן שאחדות אלוהית מתגשמת, דלת הזמן כאן. לוואי שהמהויות הטהורות של אש ואבן, תאזנה כאן זו את זו, מאוחדות."
האבירים והרקדניות שעל התקרה מגינים על האור הרוחני שבכותרת העמוד המרכזי כנגד האש של התשוקות, התכונות השליליות שעל הרצפה. המאבק בין טוב לרע מתבטא בקירות האולם שבהם רואים דמויות אנושיות במאבק להתפתחות. החיים קורים בין התקרה לרצפה. אנו מנסים לעלות לסגולות ונופלים בהרגלים וחוזרים למגבלות, וחוזר חלילה, אבל בדרך אפשר לפתח את הרצון ולבחור נכון. המסע הוא מסע של חיים, שבסופם צריך להפוך ממתכת פשוטה לזהב, לעבור טרנספורמציה.
בקירות שסביב אולם המתכות קרועים שמונה חלונות צבעוניים המסמלים, כל אחד בתורו, את שמונת השלבים בחיים – מהותם ומשמעותם. כל שלב קשור לאחת משבע המתכות הידועות, אלא שבדמנהור מוסיפים גופרית כסוג של מתכת – 'אנרגיה' שמינית. בנוסף לכך, כל גיל משויך לאחד מקלפי הטארוט, עונה בשנה ובמחזור החיים של צמח הדנדליון (שן הארי), יש עליהם סמלים, חיות, צמחים, צבעים ואותיות הכתב הקדוש הקשורים לשלב זה או אחר בחיים. החלונות נעשו בטכניקות זכוכית מתקדמות, יש התפתחות של האמנות הזו בדמנהור במהלך השנים והחייאת מסורות עתיקות מימי הביניים, והם מהווים יצירת אמנות חשובה. ואלו הם שמונה שלבי חיי אדם בדרך מברזל לזהב:
שמונה שלבי חיי אדם
גיל 0–7 שנים, ברזל[20] וקלף החוזק בטארוט
ברזל הוא המתכת העתיקה ביותר בפלנטה ומקורה ביקום. גרעין כדור הארץ הוא ברובו ברזל. הגיל הצעיר הוא גיל היסודות, היות חלק מהסביבה, מהאדמה, ולכן ברזל מתאים לתאר אותו, כיוון שגיל זה מחבר אותנו לגרעין כדור הארץ, ליסוד שלנו. בנוסף לכך, התינוק הוא חזק והאנרגיה שלו לא נגמרת, כך גם הברזל, וכך גם קלף מספר שמונה בטארוט, קלף החוזק.
גיל 7–14 שנים, עופרת וקלף הנזיר בטארוט
העופרת היא מתכת כבדה, קלה לעיבוד ומבודדת. גיל זה הוא גיל של שינויים, עיצוב ועיסוק האדם בתוך עצמו, ולכן מתאים לתאר אותו בתור עופרת. גם הנזיר מקלף מספר תשע בטארוט עסוק בתוך עצמו. הוא מתחיל את מסע החיפוש אך בכיוון הלא נכון, הוא מוּנע על-ידי אש פנימית בלי קשר לסביבה. שנים אלו הן שנים של הילד, שיש לו עולם משל עצמו. בסיומן נגמרת תקופה אחת ומתחילים חיים אחרים.
גיל 14–21 שנים, גופרית וקלף העולם בטארוט
גופרית מגיעה ממעמקי הפלנטה וקשורה להרי געש. גיל זה הוא גיל של מרד והתפוצצות טנטרית של כל היכולות הרוחניות באדם, יש מאין, ולכן מתאים לתאר אותו בתור גופרית. התפוצצות זו, הר געש זה, מופיע בצורתו הגבוהה בקלף העולם בטארוט, קלף עשרים ואחת, המדבר על הגשמה עצמית ורוחניות.
גיל 21–35 שנים, נחושת וקלף האוהבים בטארוט
נחושת קשורה לוונוס אלת האהבה. זה הגיל של זוגיות וגידול ילדים, ולכן מתאים לייחס אותה לגיל זה. נחושת היא תחילתה של הדרך המבוגרת שמובילה לזהב. היא הייתה המתכת הנפוצה ביותר בימי קדם, קל לעצב אותה והיא טובה בסגסוגות עם מתכות אחרות. האהבה היא השלב הראשון בדרך אל מיזוג הניגודים והיא מיוצגת על ידי קלף מספר שש, קלף האוהבים בטארוט.
גיל 35–49 שנים, כספית וקלף הקוסם בטארוט
כספית היא מתכת נוזלית שנחשבה בימי קדם כמכילה בתוך ההתגבשות שלה כסף וזהב. זהו גיל הבגרות, גיל של בשלות, הישגים, האדם הוא בשיאו, אך יחד עם זאת עדיין גמיש, ולכן כספית מתאימה לתיאור גיל זה. האדם הוא כמו קלף הקוסם בטארוט הקרוי גם קלף הלהטוטן, קלף מספר אחד, העוסק בפרנסה, משפחה, קריירה.
גיל 50–65 שנים, בדיל וקלף המורה בטארוט
הבדיל טוב בסגסוגות עם מתכות אחרות, עם נחושת ברונזה, עם ברזל פח מגולוון. זהו שלב שיא הקריירה בחיים, השלב שבו מעבירים את השרביט לאחרים. זהו גיל של אינטראקציה עם הסביבה ושל מילוי תפקידים חברתיים, ולכן מתאים לתאר אותו בתור בדיל. קלף המורה, קלף מספר חמש בטארוט, קשור גם הוא להעברת הידע לאחרים.
גיל 65–80 שנים, כסף וקלף הכוהנת בטארוט
הכסף הוא מתכת טהורה הקשורה לירח וזקוקה להברקה. זהו גיל של זִקנה וחוכמה, גיל שבו השערות נעשות לבנות כמו ירח, וכך גם הלב יכול להיות נקי יותר – לבן, ולכן מתאים לתאר אותו בתור כסף. גם הכוהנת, קלף מספר שתיים בטארוט, היא חכמה וטהורה, משפיעה על סביבתה בדרכים לא נראות ומגינה על הקדוש מפני הגס.
גיל 80 והלאה, זהב וקלף השמש בטארוט
זהב הוא מתכת טהורה שהיא מטרת התהליך האלכימי, הזהב מצביע על אפשרות הטרנספורמציה באדם, המביאה אותו לחיי נצח, אותם חיים שעליהם מבשר קלף מספר תשע-עשרה בטארוט – השמש (התקשרות לאנרגיה גבוהה והארה שמובילה לתחיית המתים בקלף התחייה, מספר עשרים). משמעות הזהב היא מיצוי הטהור ביותר מתוך מהלך החיים, המהות, הבנה של השיעור שנועדנו ללמוד בעולם.
העבודה האלכימית היא להעלות את הזיכרונות מהגילאים השונים ולזכך אותם. מתכות נתפשות בדמנהור כמדד לדחיסות ועידון הניסיונות והזיכרונות. הזיכרונות השונים לא כתובים באותו דיסק וכך אין קשר ביניהם או קשה לנו לשלוף אותם. צריך תהליך מודע של עירור זיכרונות וזיכוכם. הגוף שלנו הוא מעבדה אלכימית משוכללת היודעת לייצר את כל החומרים, כולל זהב.
כלי המוזיקה של אולם המתכות הם קערות טיבטיות העשויות מנחושת. הניגון עליהם מעורר מחשבות על האירועים השונים בחיינו.

חדר הספרואידים
זהו חדר קטן יחסית, ולכן בחרתי לקרוא לו חדר ולא "אולם", אבל מבחינת חשיבותו זהו קודש הקודשים של המקדש, מטרתו וליבו, המקום שממנו נפתח ערוץ תקשורת עם היקום. הזהב נחשב למתכת הגבוהה ביותר – במצרים הוא נקרא "בשרם של האלים" וסימל את האור הרוחני, האל שמאחורי השמש. זהב ציפה את קירות ותקרת קודש הקודשים בירושלים, וכך גם במקרה של מקדש האדם בדמנהור, חדר הספרואידים – קודש הקודשים מצופה זהב. הוא נמצא מעל אולם המתכות ונקרא על שם תשעת הספרואידים הנמצאים בו. נדמה כאילו הזהב האלכימי מאולם המתכות, תוצר התהליך, עלה לכאן, וזה מאפשר להתחבר לאנרגיות גבוהות של הבריאה.
ואכן, כשנכנסים לחדר מרגישים מייד אנרגיה אדירה. הספרואידים הם כדורי בדולח הממולאים בנוזל אלכימי המוכן במיוחד במעבדות דמנהור. יש להם השפעה אנרגטית על הסביבה והם משמשים להתקשרות עם מערכות כוכבים. תשעת הספרואידים שבחדר עומדים על מעמד בתוך נישות התחומות בקשתות גותיות – ארבע נישות בכל צד מאורך של החדר, ומעמד נוסף באמצע הצד הרחב, בקיר הרחוק מהכניסה. כל ספרואיד קשור למערכת כוכבים ספציפית, כגון אוריון או סיריוס. התפקיד של חדר הספרואידים הוא התקשרות ליקום דרך הספרואידים – התבוננות ממושכת עליהם בזמן תרגולים במקדש מביאה לחזיונות ותובנות שלא מהעולם הזה.
בין הקשתות הגותיות ומצדיהן ישנם עשרה עמודים מפוסלים שעליהם עשרה גביעים מיוחדים ממתכות שונות, בעלי תכונות 'אנרגטיות' אלכימיות (שני גביעים נוספים נמצאים בפינות החדר). בתחתית העמודים פסלים של גבר ואישה בתנוחות אהבה, ואילו בכותרות העמודים פסלים של שני גריפונים המשולבים עם דרקון ועז מעופפת. ברקע עשרת הגביעים נראים עשרה עיגולים משיש על הקירות. אפשר, אולי, לקשר את עשרת הגביעים לעשר הספירות של הקבלה. כשם שאולם המתכות קשור לאלכימיה, כך חדר הספרואידים קשור לקבלה ולעשר הספירות.[21]
בקיר שבקצה החדר מצוירים האלים – פאן, הורוס, סת והאלה (אולי בסתת), ויש נישה שדרכה רואים את הסלע הטבעי ובה ספרואיד נוסף מיוחד. אחד המוטיבים הבולטים בחדר הספרואידים הוא המוטיב של איחוד הזכרי עם הנקבי. ניתן לראות זאת בפסלים של גבר ואישה בתנוחות מיניות על העמודים, בשילוב של עמודים ונישות, בשילוב של הגביעים והספרואידים, ועוד.
לפי הקבלה ישנם שני כוחות שצריכים להיות בזיווג תמידי, ואלה הם: ספירת יסוד שמייצגת את העיקרון הזכרי וכן את כל שאר הספירות שמעליה, וספירת מלכות שמייצגת את העיקרון הנקבי ואת העולם שמתחתיה (ספירת מלכות היא השכינה – האלוהות הנשית). בזכות זיווג תמידי זה מתקיים העולם כולו. מוטיב זה הופיע גם במקדשי העולם העתיק, כולל בית המקדש בירושלים[22].
הרצפה משיש אדום כהה משקפת את הזהב שעל התקרה, מסמלת בכך הופעה של אנרגיות קוסמיות על פני האדמה. אדום כהה הוא צבע הקשור לזהב מכיוון שהוא הצבע הראשון שמופיע עם הזריחה של השמש. השמש הזהובה מופיעה תחילה כאדומה בזריחה ולכן אדום קשור לזהב. במרכז הרצפה יש מוזאיקה של מעוין, מעין יהלום, צורה שלפי אנשי דמנהור מתארת את האדם בצורה גיאומטרית. האדם הגיאומטרי שעל הרצפה משקף את הזהב שעל התקרה, מקבל השפעות גבוהות המגיעות מחוץ לכדור הארץ ומכיל אותם בתוכו.
חדר הספרואידים מזכיר מאוד קודשי קודשים במקדשי ימי קדם. אלא שאלה נבנו כך שקרן שמש תוכל להאיר אותם ביום מסוים בשנה (לדוגמא מקדש אבו סימבל במצרים). למקדש בדמנהור לא חודרות קרני שמש, הוא נמצא עמוק במעבה האדמה, אך השמש הרוחנית מאירה דרכו, שכן דרך הקווים הסינכרוניים הוא מחובר לכל היקום ומאיר סביבו. חדר הספרואידים הוא כמו שמש פנימית של המקדש, עולם בתוך עולם.
חדר הספרואידים מוקדש לאנרגיית הגביע הקדוש (Grail), ולכן יש בו 12 גביעים. אלה הם הפריטים היחידים במקדש שהובאו אליו ממקומות אחרים מחוץ לדמנהור, גביעים מיוחדים שנאספו ממקומות שונים בעולם, לכל אחד מהם יש שם והוא יוצא מדי פעם להשתתף בטקסים כאלה או אחרים, לפי הדמנהורים, המקדש הוא מעבדה שמטרתה לשמור על כוחות אנרגטיים חזקים בתוך ההר. הגביעים קיימים על מנת להכיל נוכחות. האנרגיה עוברת מגביע מאחד לשני בכל רגע. היא מחברת את המציאות שלנו, של עולם התופעות, לאבסולוטי, שנקרא בדמנהור האמיתי (The Real).
חדר הספרואידים הוא היחיד שבו משתמשים באופן קבוע בקטורות, ותמיד יש ריח נעים באוויר.

אולם המראות
סיפור סוּפי עתיק מספר על קבוצה של מיסטיקנים שהגיעו למלך וטענו בפניו שהם יכולים לצייר את הציור היפה ביותר בעולם. הווזיר של אותו מלך הציע לבדוק את טענתם אל מול ציירי הממלכה, לקיים תחרות ציורים, וכך היה: המלך ציווה לחלק את האולם הכי גדול בארמונו לשניים. בחלק אחד הוא אסף את מיטב ציירי הממלכה וציווה עליהם לצייר על הקירות את מיטב ציוריהם. בחלק השני הוא ביקש מהמיסטיקנים שיציירו על הקירות את ציוריהם שלהם. בין שני החלקים הפריד וִילון, כך שקבוצה אחת לא יכלה לראות מה עושה הקבוצה השנייה.
ציירי הממלכה עמלו על ציורי הקיר מספר שבועות, בזמן שהמיסטיקנים החליקו והבריקו את הקירות בחלק שלהם עד שנהיו כמו ראי. לאחר תום הזמן שנקבע הציגו ציירי הממלכה ציורים מרהיבים בשלל צבעים שגרמו להתפעלות רבה. או אז הוסט הווילון והמראות שבצד של המיסטיקנים שיקפו את הציורים של הציירים בצד השני בשלל צבעים ואורות, שהפכו אותם להרבה יותר ממה שהם והראו את המשמעות האמיתית החבויה בתוכם. כמובן שהמיסטיקנים זכו בתחרות.
השיעור שנמצא בסיפור זה הוא שהשיקוף של המציאות האלוהית הוא הרבה יותר מוצלח מכל ציור שנוכל לצייר. אלא שהשיקוף איננו תהליך אוטומטי. אנו יכולים להפוך להיות מראה המשקפת את המציאות האלוהית, אבל לפני כן עלינו להבריק את הראי. זאת ועוד, השיקוף הוא דו-צדדי – אנו ממרקים את הראי של ליבנו לפי העולם שנמצא סביבנו שהוא בעצם שיקוף של עצמנו. זהו סוד הראי: אם אתה לבבי, גם יום סגריר נראה נפלא. אם אתה מדוכא, אזי יום שמש אביבי נראה אפור. אם תבנה את התכונות הטובות של עצמך, הללו תשתקפנה במה שאתה פוגש מסביבך.
כל הדברים הם רק השתקפויות של חלקים ודברים בתוכנו, כולל הספר הזה שאתם קוראים כרגע. הכול הוא אשליה, "מאיה". התפישה (הקצת מסובכת) הזו מודגמת בצורה הנפלאה ביותר באולם המראות. אין כמו ניסיון פיזי בכדי להבין מצב זה שלנו, וראי אחד שווה אלף מילים. כשאין מציאות מסביב, רק מראות שבכל כיוון שתסתכל יחזירו לך את עצמך חזרה, יש סיכוי שתתרחש תחילתה של התבוננות עצמית. להיות באולם המראות זו הדרך הטובה ביותר ללמוד את השיעור על העולם כמשקף אותנו באלף ואחת דרכים שונות. מכיוון שאולם המראות נמצא במקום מפגשם של קווים סינכרוניים, השיעור הזה עובר מיידית לכל חלקי העולם והיקום.
פלקו אמר פעם שהאדם הוא חיה משונה, שכן הוא מסוגל לראות את רוב איברי גופו, אבל לא את האיבר המביע ביותר, את הפנים. צריך ראי, או אדם אחר, כדי שנוכל לראות את עצמנו. כשאנו רואים סוף סוף את עצמנו בראי (או בתמונה), יש תמיד הפתעה מסוימת הנלווית לכך – זה לפחות המצב במקרה שלי.
אולם המראות הוא החלל הגדול ביותר במקדש, וקשור לשלב הבא באבולוציה האנושית: האדם החדש שיופיע באלף השלישי, מונחה על ידי עקרון האור – עיקרון הורוס. עיקרון זה בא לידי ביטוי בתוכנו על ידי טרנספורמציה פנימית והתחברות לזהב האלכימי – "oro" בשפה של דמנהור. באולם המראות נפתחת המחשבה לאפשרויות חדשות ואינסופיות. הוא נועד לעורר מחדש את הנפש, את החלק הגבוה שבתוכנו, להביא לאיחוד של האנושות עם עיקרון רוחני אלוהי זה.
אולם המראות הוא שירה באדריכלות, גאונות באמנות ובמקדש. האולם מתאפיין בשני דברים: האחד הוא המראות, המוטות מעט פנימה בצורת פירמידה וביחד עם הרצפה המבריקה יוצרות אפקט של אינספור השתקפויות; והשני הוא הכיפה המוארת הגדולה, שהיא מעשה פסיפס זכוכית נפלא. השימוש בכיפה ובמראות הוא גאוני ומספר את סיפור ההתפתחות האפשרית של האדם.
המראות משקפות את אחד המיתוסים הבסיסיים של דמנהור – "הראי הנשבר" – המוצג באופן הבא: לפני שהעולם נוצר, האלוהות הייתה קיימת כראי ענק המשקף את המציאות, או בלשון הקבלית, האלוהות הייתה כלים המכילים את האור האלוהי. בגלל תאונה קוסמית שקרתה, נשבר הראי למיליוני מיליונים של חתיכות קטנות, התנפץ והופיע בעולם החומר. הדמנהורים טוענים שהראי ניפץ את עצמו מרצון כדי שיוכל להופיע בעולם החומר. וכך, בכל הופעה בעולם החומר, בכל אחד מאיתנו, יש שבר של הראי, אשר מסוגל לשקף את האלוהות. אומר המשורר הנפלא ג'לאל א-דין רומי: "העיניים שלי קטנות, אבל הן מסוגלות לראות דברים אדירים", וכך הוא גם במקרה הראי. כל אחד מאיתנו יכול לשקף את הבריאה כולה, ויחד עם זאת, אם ייאספו כל החלקים יחדיו, התוצאה תהיה טובה יותר.
הקיום של מראה ויכולת שיקוף בעולם הפיזי הוא נושא למחשבה… קרני האור חוזרות אל המקום שממנו הן באות ועל ידי כך הן מגלות איך נראה מקום זה. האלוהות אמורה הייתה לגלות עצמה חזרה דרך הראי שבתוכנו. אלא שראי זה אינו נקי, הוא מכוסה בשכבות של אבק ולכן לא מסוגל למלא את ייעודו. תפקידנו עלי אדמות הוא לנקות את הראי, בכדי שנוכל למלא את תפקידנו כבני אדם – לשמש כמראָה לאור האלוהי.
הכיפה של אולם המראות היא מנדלה ענקית מזכוכית צבעונית. פסיפס זכוכית טיפני הגדול בעולם, מעין קלידוסקופ ענק של אור, צבע, צורות וריתמוס. העיגול החיצון הוא כנפי נוצה ענקיות חובקות-כול. כנפיים אלו הן מאפיין של אמנות מצרית עתיקה הקשורה לאלת השמיים "נח'בת" (Nekhbet). בניגוד לתרבויות אחרות, שבהן נקשרו השמיים לאלוהות הגברית, במצרים הם נקשרו לאלוהות הנשית. הכנפיים החובקות-כול הן כעין אימא גדולה, אימא שמיים ולא אימא אדמה. הכנפיים של "נח'בת", האלה הקדומה המצרית. מופיעות במקדשים מצריים רבים על התקרה, כמו לדוגמא במקדש חתחור בדנדרה. בדמנהור הן מחוברות ומשויכות לאל השמש הורוס שנראה כנץ. אולי יש בכך סמל של חיבור הנקבי עם הזכרי, האלה-האֵם מולידה את אל השמש – הורוס. על בטנו של הורוס שבמנדלה כתוב הפסוק הבא: "מגן אלוהי של האנושות, לקראת איחוד בטרנספורמציה, העיקרון הזכרי עם העיקרון הנשי".
האיחוד מסומל על ידי הכיפה שהיא מעגל אחד. באופן כללי עיגול הוא ארכיטיפ של אחדות ויש בו שימוש רב באדריכלות של המקדש בדמנהור. אולם המראות הוא האולם היחיד שבו יש חיבור בין צורה ישרה של החדר (טרפז) ועיגול בתקרה. ממרכז הכיפה – מנדלה כלפי חוץ מופיעות אידיאוגרמות בשפה מקודשת של המילים: "כוונה טהורה", "זכרי ונקבי", וכן "אלוהות" ו"חיים". הכיפה היא ייצוג של השמיים והצבע המרכזי באמצעה הוא צהוב זהב, צבע השמש. עם פתיחת המנדלה והקלידוסקופ מופיעים כל צבעי הקשת ובייחוד הצבע הכחול, צבע השמיים לגווניו השונים, כשהוא מאוזן על ידי הבזקים של אדום.
מעגל המנדלה מתפצל לשלושה-עשר חלקים על ידי קרניים היוצאות מהמרכז, כשכל אחת מהן נחלקת לשניים. הוא מזכיר גלגל מזלות אסטרולוגי ולכן, לכאורה, צריך היה להופיע בו המספר שתים-עשרה, שהרי יש שנים-עשר מזלות בשמיים ושנים-עשר חודשים בשנה. אבל במקום זאת מופיע המספר שלוש-עשרה. מדוע שלוש-עשרה? ואיך מתקשר מספר זה לשמיים?
מתברר שהירח מסובב את כדור הארץ שלוש-עשרה פעמים בשנה ולא שתים-עשרה כמקובל לחשוב! מפני סיבוב כדור הארץ סביב השמש, יוצא שסיבוב אחד של הירח מתחסר, כך שמתקבלים שנים-עשר חודשי ירח בשנה ולא שלושה-עשר. במילים אחרות: הירח מסובב את כדור הארץ בעשרים ושמונה יום ועוד קצת, ולא בעשרים ותשעה ימים וחצי, כפי שנדמה לנו. אבל בגלל התנועה של כדור הארץ סביב השמש, צריך הירח בכל חודש להשלים עוד יום וחצי, ונראה לנו שהוא מסובב את כדור הארץ כל עשרים ותשעה וחצי ימים.
במילים אחרות, מנקודת הראות של הארץ יש שנים-עשר חודשים בשנה, אבל מנקודת ראות יותר גבוהה, נקודת הראות של השמש, ישנם שלושה-עשר חודשים בשנה. בימי קדם, כאשר בני האדם היו קשורים יותר ל'אנרגיות', בזמן שלטון האלה, השנה הייתה מורכבת משלושה-עשר חודשים. יש היגיון בחודש בן עשרים ושמונה ימים, אשר מורכב מארבעה שבועות בני שבעה ימים. במקרה זה יש שלושה-עשר חודשים בשנה ולא שנים-עשר. החלוקה של המנדלה בכיפת אולם המראות לשלושה-עשר חלקים מראה על אוריינטציה של אנשי דמנהור לנקודת המבט של השמש ועל קשר לאלה הגדולה.
אולם המראות עומד בסימן הורוס, אשר מופיע במנדלה, בציורים מתחת לכיפה, וכן בפסלים בארבע פינות מעקה המרפסת. הורוס של דמנהור אינו הורוס ההיסטורי, אלא ישות אלוהית הקשורה להתפתחות האדם שמתגלה בזמן הזה. הוא מייצג את האדם החדש, בעל המודעות, המתפתח לרמה של שמש. הורוס הוא השפעה אנרגטית המגיעה בימים אלו ותומכת בהתפתחות המוח האנושי, יכולות קליטה על-חושיות, חשיבה הולוגרמית ומודעות. מהותו מתגלה בכתבים שעל המנדלה. מתחת לכנפיים יש רצועה העוטפת את המנדלה ובה כתובות השורות הבאות (בכתב המקודש): "אלוהויות, היו מעבר אל האלוהים הגדול יותר, מהות נצחית, חבר תמידי של האנושות. אטום בלי מספר, ריבוי מאוחד, דרך הידע, דרך אלכימית, מלאה ערכים וחיים. קול ייחודי, מלא וריק, מושיע האנושות ששמו הוא "Oro". אל ראשון מבין האלים. פעולה נכונה, אנחנו ילדים כלפיך, זמן מקודש, אתה בסוף כל מקום המקור של הכול, חופש רוחני, אתה מכין כנפיים, מוכן לעוף לכל מקום למען האנושות, כמו אלוהים מושיע עתיק, מאוחד עם האלוהי, המאוחד, האחד. הברית עם המין האנושי מאושרת, גשר אלוהי לאחדות של האלים, מאסטר נגלה כאן."
"Oro" הוא ישות חיה, אלוהית, שביקשה לעצמה בית כדי לשכון בו, ומצאה אותו באולם המראות בדנמהור. כשם שאלוהויות קדומות יותר ביקשו לעצמן בית ומצאו אותו במקדשי העולם העתיק, כשם שהשכינה חיפשה לעצמה בית ומצאה אותו במשכן ובבית המקדש בירושלים. "Oro" הוא זה שהנחה את פלקו, ולאחר מכן את שאר הקהילה, בדרך הבנייה של המקדש. הוא זה שמשתמש במקדש ככלי להפיץ את בשורתו ואורו לשאר האנושות דרך הקווים הסינכרוניים. קשה לנו לתפוש את הדברים בדרך זו, שכן העולם שלנו הוא עולם מיסטי ולא עולם מאגי כפי שהיה פעם, אלא שבדמנהור יש חזרה לתפישה המאגית – ופלקו הוא הקוסם הגדול.
מעל המראות, בשני שליש גובה אולם המראות, יש מרפסת ועליה פסלונים של הורוס – האל נץ. עם מעקה מגולף ומעליו ארבעה קירות מעוטרים הנמצאים בין המראות לכיפה, שכל אחד מהם קשור לאחד מארבעת הימים הסולאריים (נקודות ציון במסע כדור הארץ סביב השמש):
יום השוויון האביבי – 21 במרץ.
היום הארוך בשנה – 21 ביוני.
יום השוויון הסתווי – 21 בספטמבר.
היום הקצר בשנה – 21 בדצמבר.
בימים אלה נכנסת אנרגיה מיוחדת וחזקה לכדור הארץ. הם נחגגו בתקופות עתיקות כימים החשובים של השנה. בדמנהור חידשו מסורת זו והפכו אותם לזמן של חגיגות וטקסים. כל יום מיוצג על ידי עיגול שמש ומסביבו מוזאיקות של בעלי חיים:
משני צדי היום הקצר בשנה – שני ניצים.
משני צדי היום הארוך בשנה – שני שוורים.
משני צדי יום השוויון האביבי – שני דולפינים.
משני צדי יום השוויון הסתווי – שני דולפינים מלווים בכלבים וחרפושיות.
הרצפה באולם המראות עשויה משיש גרניט אדום המחזיר אור כמו מראה. במרכזה עיגול שיש שחור וסביבו עיטורים של שן הארי (הפרח של דמנהור) בשלבים שונים של הנצה ופריחה. העיגול השחור הוא 'שמש שחורה', פיזית, המשקפת את שמש השמיים – העיגול הזהוב שבכיפה, על פני האדמה. המראות שמסביב לחדר מוטות מעט פנימה בצורת פירמידה, ועל ידי כך משקפות אין ספור פעמים את עיגול השיש השחור שנמצא על הרצפה. גודל רצפת האולם יותר ממאה מטר מרובע.
באמצע כל אחד מארבעת הקירות יש גומחה ובה ספרואיד בצבע אחר המוקדש לאחד מארבעת היסודות: אוויר, אדמה, מים ואש. על הספרואידים סוגרות דלתות זכוכית צבעונית ועליהן כתובות בשפה מקודשת. יש אפשרות לסגור את כל האורות באולם, כך שהאור היחיד שייכנס הוא דרך הדלתות הצבעוניות. במצב זה מסונן האור דרך הזכוכיות והכתב שעליהן מתעורר לחיים. מסביב לחדר פסלונים של אנשי הקהילה.
אולם המראות הוא המקום שבו מקיימים קונצרטים, הופעות מוזיקליות, הצגות מסתורין, סדנאות ריקוד מקודש, ופעילות מיוחדת בימים הסולאריים. במסגרתה ישנים בו על מזרונים מאולתרים. הכלי המוזיקלי של האולם הוא הגונג הגדול ביותר במקדש, הנמצא בפינה ומפליא להדהד את הקירות והמראות שמסביב.

אולם סודי נוסף
בפגישות רבות שבהן הייתי נוכח דיבר פלקו על כך שהיכחדות המינים המאיימת כיום על כדור הארץ איננה רק של חיות וצמחים, אלא גם של תרבויות וסוגי חיים של בני אדם. העולם נהיה כפר גלובלי אחד ותרבויות כמו אלה של האינדיאנים באמריקה או הפיגמים באוסטרליה נעלמות. פלקו טען שהמגוון של חיי אנוש חשוב להתפתחות כדור הארץ, כיוון שכל סוג של חיים נותן אנרגיה אחרת. האדם הוא יצור גשר, [23]שמקשר בין העולם ליקום, ולכן חשוב שהמין האנושי יבטא עצמו במגוון דרכים.
לאחר כמה שנים של ביקורים בדמנהור, התברר לי שבנוסף לאולם המים, פלקו תכנן ועיצב באופן אישי אולם נוסף שבאופן כללי איננו פתוח לביקורי הקהל הרחב ולא מופיע בספרים. אולם זה מוקדש לעמים ולגזעים השונים של בני אדם בעולם, אלה שהיו, אלה שקיימים כיום, ואלה הקיימים בעולמות רחוקים (מבחינת דמנהור האדם הוא ישות רוחנית שלובשת הופעה חיצונית שונה במקומות אחרים), ובמיוחד סוגי קיום אנושי שנעלמו מפני כדור הארץ או עומדים בסכנת הכחדה – החל מהאבוריג'ינים באוסטרליה, המשך באינדיאנים באמריקה וכלה בהומו ארקטוס הפרהיסטורי וגזעי אדם עתיקים אחרים.
האולם הוא גדול, עגול, ומשמש לעיתים לקונצרטים. מסדרונות עם עיטורים צמחיים וויטראז'ים נהדרים של זכוכית צבעונית מחברים אותו לשאר המקדש. לצורך ענייננו, בספר זה נקרא לו "אולם האנושות". על התקרה של אולם האנושות רואים את סוגי אדם שונים עוסקים במלאכות (חקלאיות לרוב) ואירועי החיים כגון לידה ומוות, ביניהם נמצאים אנשי דמנהור בתלבושות טקסיות.
באמצע התקרה מצויר עיגול שממנו מציצים פרצופים של שלושת האלים החדשים שכרגע מעורבים בענייני בני האדם. צופים על האולם מלמעלה, זוהי שלישיית האלים של דמנהור, אותה ניתן לראות גם במקומות אחרים ביישוב (כמו למשל באזור שליד המקדש הפתוח). שלושה האלים אלו הם: הורוס – אל עם ראש של נץ, בסתת – אלה עם ראש חתולה, ופאן – אל עם קרניים של תיש. השמות שלהם ישנים והם מופיעים במיתולוגיה של יוון ומצרים, אך הכוונה היא לאלים חדשים, וכך הם גם נראים.
לפי תפישת דמנהור, המין האנושי צועד לקראת התפתחות אבולוציונית שתגרום לשינוי גדול יותר מהמעבר מההומו ארקטוס להומו סאפיינס, גדול יותר מהמעבר שקרה בין האדם הקדמון איש המערות לאדם החושב של ימינו. על הקירות רואים סוגי חיים שהם בבחינת מדע בדיוני בכוכבים רחוקים ולא מוכרים, לדוגמא סוגי חיים של קרח בכוכבים של קרח, סוגי חיים של אש בכוכבים של אש.
החלק המרכזי של הרצפה הוא מעין קערה שטוחה גדולה שחורה אותה ממלאים אותה במים והיא משמשת לנבואה (אחת מהטכניקות של דרך הנבואה בדמנהור זה להסתכל בהשתקפויות של מים בתוך קערה שטוחה כהה). צריך להבין שמרכיב מהותי בחייו ובדרכו של פלקו היה מסעות ברחבי העולם, בין אם פיזיים או באופן אנרגטי, וקשר עם אנשים ותרבויות אחרות, במקומות שונים ובזמנים אחרים. הוא הרבה לשוטט ברחבי העולם בעקבות הקווים הסינכרוניים, שלאורכם התפתחו התרבויות האנושיות העיקריות, והביא לביתו שבאיטליה חפצים מקוריים ובמיוחד מסכות הקשורות לתרבויות השונות, החל מדרום אמריקה וכלה בסיביר. בנוסף לכך ערך מסעות אסטרליים, כולל מסעות בזמן, דרך קבינה מיוחדת שבנה, במטרה ליצור קשר עם מגוון התרבויות וצורות החיים הקיימים כיום ושהתקיימו בעבר, כולל כאלה שנחשבים לאגדה, כגון אטלנטיס.
בתחילת הדרך של דמנהור פלקו צייר ועיטר את אולם המים, מעלה את התבנית והקודים של בניית מקדש האדם על הקירות. אבל זה היה רק החלק הראשון מחזונו, הקשור למסע האישי של האדם ובניית המקדש הפנימי. החלק השני באופן טבעי הוא הקשר בין בני אדם, והבנייה החברתית תרבותית שקרתה וקורית במהלך ההיסטוריה – יצירת תרבות חדשה, שתסכם ותקדם את ההתפתחות האנושית שקדמה לה.
וכך, בשנותיו האחרונות הוא הקדיש את זמנו ליצירת אולם סודי נוסף שיהווה תבנית ויהיו בו את הקודים לבניית מקדש נוסף שיוקדש לכלל בני האדם, לעמים ולשבטים, התרבויות והמסורות הרוחניות השונות. וישלים את החזון הכולל של יצירת תרבות כלל-עולמית חדשה. המקדש השני שפלקו תכנן לבנות הוא מקדש האנושות והקודים שלו נמצאים באולם האנושות. המקדש החדש אמור היה להיות המשך והרחבה של מקדש האדם, גדול ממנו פי כמה, אלא שפלקו נפטר לפני שהצליח לממש חזון בניית מקדש זה, ועתה זה תלוי בתלמידיו.

מקדש חדש
פלקו פעל הן בדמנהור והן מחוצה לה. במסעותיו הממושכים ברחבי העולם (כולל בישראל). הוא פגש אנשים וניסה ליצור רשת של קישורים וחיבורים שתפעל באופן גלובלי. בניית מקדש האדם הביאה לעיצוב וגילוי הדרך הרוחנית הייחודית של דמנהור. החלק השני שבאופן טבעי צריך היה לנבוע מכך הוא החיבור של דרך זו עם דרכים רוחניות אחרות ברחבי העולם, הפצה של התורה והתאמתה לתרבויות שונות. דמנהור חולמת להיות דוגמא לקהילות אחרות שיבנו את עצמן בדרך הייחודית המתאימה להן, אך ישתמשו בידע ובהשראה של המקור.
החזון של העולם (לפי דמנהור) הוא קהילות אנשים המחוברות לכוחות האלוהיים חדשים ופועלות לטובת המין האנושי וכדור הארץ. בכדי שזה יקרה, צריכה להיות פעולה פיזית ומאגית של הקמת מקדש חדש ונוסף, שהוא בעצם המשך של המקדש הנוכחי, בשותפות עם קבוצות אנשים אחרות – מקדש הקשור לאנושות, על המגוון הרב שבה. אנשי דמנהור רכשו שטח המתאים לבניית המקדש החדש, שהוא המשך של המקדש הקיים הנוכחי. השטח שלו יהיה גדול פי עשרה מהמקדש הקיים כיום, והוא ייבנה ברובו מעל האדמה ולא מתחתיה. החיפוש הפנימי המסומל על ידי חפירה בהר הסתיים, וכעת מגיע זמן הפצת האור בעולם, חיבורים ושיתופי פעולה.
בפתח היער המקודש נמצא בור עצום באדמה, שהיה פעם מחצבה ישנה. קוטרו של הבור כמאה מטרים והוא מסתיים במערה מלאכותית גדולה מאוד הנכנסת לתוך האדמה. בעבר היו מוציאים מכאן אבנים במשאיות, אך כיום המקום נטוש. החלום של פלקו ואנשי דמנהור הוא להפוך את הבור הזה למקדש ענק, גדול פי עשרה מן המקדש הנוכחי, שיהווה מקום המיועד לאנושות כולה. בנוסף לאולמות מעוטרים, לפסלים, לתמונות ולאמצעים המאגיים הקיימים במקדש היום, יהיו במקדש החדש גם אולם קונגרסים בינלאומי, ספרייה ומקומות לפגישות פורומים בינלאומיים שונים. פרויקט בסדר גודל כזה לא יוכל להתבצע על ידי אנשי דמנהור לבדם, והם יצטרכו לשם כך עזרה בתכנון, בנייה ומימון.
בינתיים כבר הוקם בשטח מבנה זמני ראשון בצורת כדור פיברגלס ענק ובתוכו אוסף עצום של קריסטלים שהגיעו מכל רחבי העולם בדרכים מסתוריות. התמונה מזכירה במקצת את הסרט סופרמן (את המקום בקוטב שאליו סופרמן בא להיטען ובו שדה אבני קריסטל מקריפטון). הקריסטלים אוגרים בתוכם ידע ומסודרים בספירלת ענק. חלקם גדולים מאוד, עד גובה מטר. הם מהווים מעין ספרייה של המקדש החדש, הקיימת בקודים אנרגטיים.
התוכניות לבניית המקדש החדש קיימות בסמלים, הקודים והאמנות של אולם האנושות וגם בצורה מפורטת בשרטוטים אדריכליים. את בניית המקדש הנוכחי עשתה קבוצה של 70–80 איש. כיום מונה קהילת דמנהור כ-600 איש, והם מאמינים שיוכלו לקחת על עצמם פרויקט בסדר גודל כזה. המשימה הבלתי אפשרית תאחד את הקהילה ותאפשר להם להגשים במלואו את חזונו וחלומו של פלקו.
הצעות לטיולי תרבות ורוח באיטליה ושוויץ

קראו את הספר אמנות ורוחניות באלפים – דמנהור והגתאנום
[1] מזכיר את עיצוב ותכנון הגיתאנום בדורנך, אשר בעיטורים של האודיטוריום ובעיצובו מופיעים שלושה רצפים של התפתחות: אישית, היסטורית ופלנטרית.[2] לדוגמא באנגליה, בולגריה, יוון, וגם אצלנו בהר רמון. ראו אתר תרבויות עולמי www.eco-tarbut.co.il
[3] כולל הר רמון בנגב וגלגל רפאים בגולן.
[4] שלפעמים כללה גם לקיחת צמחי הזיה.
[5] מסיבה זו האלכימאים עשו את העבודה שלהם מתחת לאדמה.
[6] ראו ספר "הפלא השביעי – טיולי תרבות ורוח במצרים", זאב בן אריה, הוצאת פראג.
[7] התפישה של אלוהות מסתתרת ואלוהות משנית בוראת עולם, קיימת בהרבה מסורות רוחניות, כשהדוגמא הקלאסית היא הגנוסטיוּת, שבה יש אלוהות משנית הנקראת "דמירוג". אני בטוח שפלקו הכיר את המסורת הזאת.
[8] ההיסטוריונים טוענים שהתרבות האנושית התחילה לפני חמשת אלפים שנה, עם ייסוד תרבויות מצרים ושומר, אלא שבדמנהור מאמינים שמה שאנחנו מכירים הוא רק חיקוי חיוור של ציוויליזציות עתיקות.
[9] לפי אמונתם, הזמן הוא מושג גמיש שאפשר לנוע בו קדימה ואחורה, אל העתיד ואל העבר.
[10] מחזור הירח נתפש כקשור למחזור האישה
[11] גם באולם הניצחון ובאולם המראות יש גונג, בכל אולם הגונג שלו, והוא מעט אחר
[12] הזקנה שמשחקת עם הצעירה בשח, היא אותה צעירה, רק הרבה שנים מאוחר יותר, והיא מנצחת.
[13] המשחק הינו מרכיב מרכזי בפילוסופיה של דמנהור. "משחק החיים" הוא אחד משלושת מוסדות הבסיס שעליהם נשענת הקהילה (שני האחרים הם הניסוי החברתי ובית הספר האזוטרי).
[14] הגופרית מייצגת את גיל הנעורים, 14–21. יש הטוענים בבדיחות הדעת שבני הנוער אינם חלק מהמין האנושי.
[15] לפי השערתי, חלק מאפר המתים של הקהילה (בדמנהור נוהגים לשרוף את המתים), ובכלל זה שרידיו של פלקו, נמצאים בתוך תיבות נחבאות בקירות האולם, וכי הדבר עוזר לחיבור לעולמות הלא נראים.
[16] ההתגבשות הראשונה של הבריאה היא גם הפיצול הראשון בין רוח לחומר. מעצם הופעת עולם החומר מופיע עקרון הדואליות.
[17] אולמות נוספים שבהם יש עמודים הם אולם הניצחון, שבמרכזו עמוד גדול ועליו שתי דמויות נקביות ושתיים זכריות, ואולם האדמה, שבו ישנם שמונה עמודים ועליהם כתב מקודש.
[18] תכונות שליליות על הרצפה הן מוטיב אדריכלי אמנותי המופיע גם באדריכלות כנסיות, כמו בכנסיית הר האושר ליד הכנרת, לדוגמא.
[19] מזכיר את התפישה הנוצרית של שבעה חטאים. הרצפה מזכירה פסיפסי שיש ברצפות בכנסיות באיטליה, כמו למשל הקתדרלה של סיינה.
[20] בהרבה מהשיטות האלכימיות המתכת הראשונה במסע האלכימי היא עופרת ולא ברזל
[21] אחד הנושאים שפלקו עסק בהם בלימודיו הוא קבלה, וזאת בהמשך למסורת הרנסנס האיטלקי של לימוד קבלה, שהתפתחה החל מהמאה ה-15.
[22] לפי המשנה שני הכרובים שעל ארון הברית הם למעשה כרוב וכרובית, האחד קשור לעיקרון הזכרי ולו פני תינוק, והשנייה קשורה לעיקרון הנקבי ולה פני תינוקת. ואם שורה שכינה על ישראל הם "מעורים זה בזה"
[23] ישנם עוד יצורי גשר בכדור הארץ כגון הדולפין, ואם האדם לא ימלא את תפקידו הם יחליפו אותו (לפי תפישת דמנהור)





