על האתרים הקדושים הדרוזים

הדרוזים בישראל מתרכזים בכפרים בגליל, גולן ובכרמל, יש להם רשת של מקומות קדושים ואתרי עלייה לרגל, היסטוריה של אלף שנה, על כל אלו במאמר שלפניכם. ראו מאמר נוסף על הדת הדרוזית

היסטוריה דרוזים

מתוקף רצונו של אלוהים להתגלות לבני האדם, רצון שמונע מהאהבה שלו אותם ומהחמלה שלו עליהם, הוא שב והתגלה בפניהם במהלך ההיסטוריה בכל פעם בדמותו של אדם אחר, והפעם האחרונה שבה הוא התגלה הייתה בדמותו של לא אחר מאשר החליף הפאטימי אל חכים (996-1021), ראש האימפריה הפאטימית האדירה ששלטה גם בארץ ישראל לפני אלף שנה.
הרומאים בתקופת הקיסרות האמינו גם הם, בחלקם, באלוהותו של הקיסר, ולהבדיל גם היפנים, המצרים העתיקים, ועמים אחרים. אלא שאל חכים, למרות שמרכז שלטונו היה במצרים, לא היה התגלמות של פרעה, סוג כלשהו של נציגות של האלוהים, אלא האלוהים עצמו ממש. כל אדם יכל לראות באל חכים את מה שהוא הורשה לראות, וברוך השם היה מה לראות מכיוון שאל חכים היה שליט מוזר, בלשון המעטה, שלא העיד בגלוי על אלוהותו אלא אחרים באו וטענו שכך.

האימפריה הפאטימית נקראת על שמה של פאטימה, ביתו של מוחמד, פאטימה נישאה לעלי – בן דודו של מוחמד, והיורש הרוחני שלו לפי הפאטימים, ומצאצאיהם נולדה שושלת שהיא הממשיכה הרוחנית של הניצוץ האלוהי שהופיע במוחמד. השליטים הפאטימים היו חלק מהשושלת הזאת, והם האמינו בכך שלאחר עלי היו שבעה יורשים, שבעה אימאמים, שהאחרון שבהם היה איסמעיל. לאיסמעיל היה בן שנעלם בשם מוחמד שהוא המשיח שיופיע שוב בסוף הימים. המספר שבע איננו אקראי אלא הוא סמלי ומכוון. העולם בנוי משבע האצלות של האמת, של הבריאה. המקור האלוהי העליון הוא מופשט, ההאצלה השביעית היא העולם הארצי של בני האדם. הדרך לאלוהים, אם כן, היא דרך ההפשטה, האידיאה, דרך האינטלקט.
הפאטימים האמינו למעשה בסוג של אסלאם, הקיים עד היום, השונה מאד מהאסלאם הרגיל ונקרא "איסמעליה", על שם האימאם השביעי – איסמעיל. באמונה שלהם הם התקרבו אל תורות ניאו אפלטוניות ואל הפילוסופיה היוונית.
לפי אמונתם ההיסטוריה האנושית גם היא מתחלקת לשבע תקופות שכל אחת מהם קשורה להופעה של נביא גדול, האחרון שבהם הוא מוחמד בן איסמעיל – המשיח, שהוא אף גדול יותר מזה שבא לפניו – מוחמד מייסד האסלאם. לכל נביא גדול כזה יש נביא אחר המפרש אותו ומסביר אותו. אצל מוחמד מייסד האסלאם היה זה עלי ואילו אצל מוחמד בן איסמעיל – המשיח הנעלם היה זה עבדאללה אל מהדי – האיש שהתחיל את השושלת של החליפים הפאטימים, האיש שהתחיל את המדינה הפאטימית.

המדינה הפאטימית נוסדה על ידי אל מהדי שנחשב למשיח שבזכותו ניתן להבין את מוחמד בן איסמעיל – התגלות האלוהים. הוא שלח לצפון אפריקה שליח בשם אל עובייד שהקים שם עבורו מדינה. האימאם איסמעיל, הנביא השביעי של הפלג השיעי של האיסמעליה, חי בסתר בכפר סלמיה שבצפון סוריה. השלטונות העבאסים גילו אותו והוא נאלץ לברוח, וכך הוא הגיע למגרב, שם גילה ששליחו – אבו עוביד אללה הקים מדינה בשבילו. הוא נהפך לחליף, הקים בירה חדשה שנקראה על שמו – אל מהדי, נלחם בעבאסים ובבית אומיה שבספרד, ולבסוף נפטר משליחו – אבו עוביד אללה. לאחריו שלט בנו – אל קאים, שנלחם על השליטה בממלכה (934-945), ולאחריו שלט החליף אל מנצור.
החליף הרביעי היה אל מעז לדין אללה, שהיה איש חכם ודובר שפות זרות, בשנת 969 הוא כבש את מצרים הקים בירה חדשה ליד הבירה הישנה – פוספט, לבירה קרא קהיר – מלשון אל קאהרה – המנצחת, והקים גם מסגד חדש – אל אזהר שהופך להיות מרכז התנועה האיסמעילית וברבות הימים גם האוניברסיטה הדתית הידועה ביותר בעולם המוסלמי. לאחר אל מעז שולט באימפריה אל עזיז באללה, שלטונו נפרש גם על סוריה, ארץ ישראל, וחלקים נרחבים מערב הסעודית. לאחריו עולה לשלטון, בשנת 996 לספירה, החליף אל חאכם באמר אללה – המושל על פי צו האל.

ובכן המדינה הפאטימית, נחשבה בעיני הפאטימים כמדינה מקודשת שנשלטת על ידי שושלת מקודשת של נביאים שמבשרים על חזרתו של אימאם גדול ממוחמד, שהוא האימאם השביעי במשפחתם של עלי ופאטימה – ביתו של מוחמד, ושמו מוחמד בן איסמעיל שנעלם. אולם השליטים הפאטימים ואנשי הדת הקשורים אליהם הם בעלי קשר נסתר אליו והוא מדריך אותם.
המדינה הפאטימית נוסדה, אם כן, על ידי אל מהדי – שבזכותו ניתן להבין את מוחמד בן איסמעיל – התגלות האלוהים. אל מהדי ייסד מדינה בצפון אפריקה שהתפשטה עד מהרה וכבשה את מצרים, את סוריה, ערב הסעודית וישראל.

לפי הדרוזים החליף השישי בשושלת הפאטימית – אל חכים באמר אללה, הוא התגלמות האל עצמו, ההתגלמות המושלמת שירדה לעולם בכדי לגלות את דת האמת, הייחוד, המבוססת על אמת וצדק.

כך או כך לפני אלף שנה הופיע אדם שהוא ההתגלמות של האלוהים, ואדם אחר בשם חמזה בן עלי שהכריז על התגלותו של האל בחליף אל חכים ועל התורה החדשה. חמזה בן עלי אסף סביבו מספר רב של מאמינים ברחבי הממלכה שהלכו והתרבו כל עוד שלט אל חכים, שכנראה גם תמך בחשאי בתנועה. אלא שיום אחד נעלם אל חכים כאילו האדמה פצתה את פיה, לפי הדרוזים הוא גמר למלא את משימתו ויחזור באחרית הימים כמושיע וכשופט. אלא שבינתיים החליף החדש לא עודד, בלשון המעטה, את הדת החדשה ואף רדף ושפט אותם. הדרוזים נאלצו לברוח ממרכזם בקהיר אל קצוות הממלכה, אל ההרים הנידחים, שם יכלו להמשיך באמונתם מבלי שאיש יפריע להם, והרים אלו היו ברחבי הלבנון, סוריה ובגליל העליון. במרומי הרים אלו חיו הדרוזים חיים של פשטות יושר וייחוד האל במשך קרוב לאלף שנה. ואכן, כשמטיילים באתרים הקדושים לדרוזים במרומי פסגות המירון, למשל, ניתן לחוש מעט מייחוד אל זה, על רקע הפשטות והצניעות של הכפרים שמסביב.
אך פשטות וצניעות לא היו מורשתם היחידה של הדרוזים, ככת קטנה ונרדפת ברחבי עולם מוסלמי עוין הם נאלצו מפעם לפעם להילחם על חירותם ואמונתם, וכך הם עשו ללא היסוס ובאומץ רב עד שנתפרסמו כלוחמים נועזים ברחבי העולם מזרח תיכוני כולו. הם שלטו למעשה, במשך מאות שנים, על ממלכה אוטונומית קטנה בהר הלבנון, ואחר כך בהר הדרוזים בסוריה, וגם בישראל עמדו על שלהם אל מול עולם מוסלמי עוין.

קבר הנביא שועייב

נבי שועיב נחשב לאחד האתרים הקדושים ביותר בעולם לדרוזים, והוא החשוב ביותר בישראל. למרות עתיקותו התפתח למה שהוא כיום בעיקר מאז קום המדינה, וניתן למצוא בו טיפולוגיה של הקדושה. האתר נמצא בקצה בקעת ארבל, למרגלות הר קרני חיטין הנראה ממקומות רבים בגליל.

קרני חיטין הוא מקום הקרב האחרון בין הצלבנים למוסלמים. סיפור הקרב הוא סיפורו של התעקשותו של ראש המסדר הטמפלרי לצאת לקרב, אל מול חולשתו הפוליטית של המלך גיי די ליזניאן, שלא ידע לעמוד על עמדתו שאין להתקדם לעבר טבריה ולעזוב את החניון של הצלבנים בציפורי, שם היה מעיין מים.
ראש המסדר הטמפלרי הטה את הכף בטענות על אומץ, והמחנה כולו יצא לדרך ונתקע  במישור קרני חיטין ללא מים. היה יום חם מאד והמוסלמים הבעירו את שדות הקוצים, הצלבנים התבצרו בהר, אך זה לא עזר להם. המלך נפל בשבי, והקרב הוכרע, ממלכת הצלבנים נפלה. מסורת קדומה קושרת את צלאח א דין לנבי שועייב (הוא ניצח בזכות הנביא והקים את המקאם לכבודו),

בדרך אל הפסגה של קרני חיטין ישנו כעין מגרש מסדרים ובו לוח הקדשה, מגרש זה הנו אתר של קבוצה נוצרית המאמינה שקרני חיטין הנו המקום של דרשת ההר. הלוע עצמו, של קרני חיטין, מרשים, ונשקף ממנו נוף יפה של כל הסביבה, הייתה שם כאמור עיר בתקופה הכנענית הקדומה וגם בתקופה הישראלית, עיר שננטשה בסופו של דבר, לאחר נצחונו של צלאח א דין, הוקם שם במקום מצד ולו בור מים.

המתחם של נבי שועייב ממוקם בנקיק שמתחתר קלות מתחת לקרני חיטין ובו מעיין מים. למעיין זה שם פניו יתרו הנביא בימי קדם. לפי הדרוזים בכל הדתות היה נביא גלוי ונביא נסתר שהדריך אותו והיה שייך לדת האמיתית של המייחדים – הדרוזים, במקרה של היהדות הנביא הגלוי הוא משה, ומי שהדריך אותו והיה הנביא הנסתר הוא יתרו. לפי אמונתם יתרו הגיע למקום לאחר שנתעוור וחי את שנותיו האחרונות במערה במקום, לפי גרסה אחרת הוא הגיע למקום בחיפושיו אחר משה. נח ליד המעיין, בשנתו בא נחש והכיש אותו, יתרו רוצץ את הנחש בכף רגלו, העקבות של כף הרגל נראות עד היום בסלע המקודש שנמצא בגומחה באולם הראשי, באמצע טביעת כף הרגל סדק שהוא שריד לנחש. יתרו מרגיש שהוא עומד למות, הוא נשען על מקלו מתחת לעץ האלון ומת עליו, זקוף בעמידה. במשך 15 שנה ניצב כך מת על מקלו ולחו לא נס. עד שהתמוטט המקל ויתרו נפל ארצה ונקבר לרגלי האלון. מסורת דומה יש גם לגבי מותו של המלך שלה שנשאר עומד על מקלו כדי שלא ייוודע הדבר לשדים. הדרוזים מאמינים שהשכל הכולל, אחד מחמשת יסודות הבריאה, התגלם בימי משה בדמות הנביא שועיב.

השם יתרו נובע מהשורש "יתר", זאת אומרת קבוצה קטנה שנשארה. זה מרמז על כך שמאחורי הנביא הייתה קבוצה קטנה של אנשים. הוא היה נינו של אברהם אבינו מאשתו קטורה, לפי המסורת היהודית הוא ראשון הנכרים שהסתפחו לעם ישראל. הנביא שועייב נזכר עשר פעמים בקוראן ומתואר כנביא אמת, בעל תכונות נעלות, שקרא לבני מדיין ולאנשי העיר אלאיכה להאמין באל אחד. לפי הקוראן הנביא שועייב נלעג ואוים על ידי אנשי העיר אלאיכה, כתוצאה מכך אלוהים מורה לשועייב לעזוב את העיר והורס אותה, בעת האירוע מפנה שועייב את ראשו לאחור ולכן מתעוור. הוא מוצא מקלט במערה סמוכה לחיטין ושם חי עד יום מותו.

קרני חיטין נקרא אצל הדרוזים מדין, זכר למדיינים הקדומים שהגיעו לצפון, עמו של יתרו. לפי האמונה הדרוזית שבטי המדיינים התיישבו בבקעת יבנאל, העיר החוטאת אאיכה המוזכרת בקוראן, הייתה בקרני חיטין, ולכן יתרו חי במערה לידה, את האמונה הזאת מנסים להוכיח חוקרים עכשוויים כגון שמוען אביבי. לעיתים מזהים את קרני חיטין עם אל מידן שבקוראן (אצחאב אלאיכה – סורה 26 פסוק 176), כך או כך יש קשר בין הפסגה לעמק. יש עדויות לכך שבעבר זיהו במקום את קברה של ציפורה, אשתו של משה. ובכל מקרה לפי היהודים זהו קברו של אלישע בן אבויה – אחר, והמקום קדוש גם למוסלמים.

המתחם הוא גדול ומורכב מכמה חלקים וקומות, כמאפיין מקומות המעוררים את תחושת הקדושה, ראשית יש אולם מסביב למערה שבה נראה עקב רגלו של יתרו, אולם זה וחלקים גדולים של הבניין נבנו בשנות ה80 של המאה ה19, יש לו כיפה גדולה (לפי אביבי זה מאפיין מקומות קדושים דרוזים) ותקרה גבוהה, אל האולם מוביל סף מקודש משיש שאסור לדרוך עליו, מעין הבדלה בין קודש לחול, המחייבת לבישת בגדים מתאימים. זהו קודש הקודשים, ואנשים רבים שוהים בו זמן רב במדיטציה, תפילה, תחינה, הרהור והגות. במקום זה מגיעות תובנות ומתרחשים ניסים, לפי הסברי האחראים על המקום.
מתחת לאולם נמצאים חדרים עתיקים המשופצים בימים אלו בכדי להפוך למעין מוזיאון לתולדות העדה והאתר ומקום לימוד, לפי האחראי במקום הם נבנו בתקופת צלאח א דין.
מחוצה לאולם מרפסת גדולה הצופה אל הנוף ובצדה אכסדרת עמודים, שמתפתחת לחצר מסביב למעין באר. מבנה החצר של באר המוקפת בעמודים הועתק מקברו של מייסד הדת הדרוזית – אל חכים באמר אללה בקהיר, ובכך מתחבר האתר עם המייסד הרשמי של הדת ומקבל מקדושתו. מהחצר נפתח פתח לחדר קבלת אורחים והמשרד של המקום.

מצפון ל"חצר" אולם כנסים גדול המשמש לעיתים כ"חלווה" (מרכז תפילה והתבודדות מסורתי). ובו עבודת אבן אמנותית מרהיבה. על כל זוג קשתות שמעל לחלונות האולם הראשי מגולפים 164 כדורי אבן קטנים כמניין הנביאים הדרוזים. האולם משמש כמקום אירוח לראשי המדינה בחג הנביא שועיב ב25 באפריל, אך גם כמקום תפילות בימים הקדושים. המרכיב הבולט כאן הוא היופי שמרמז על היופי האלוהי, האסתטיקה שהיא תנאי לקדושה.
מהמרפסת ליד האולם יורד גרם מדרגות לשתי קומות עם חדרים שלהם מותר להיכנס רק לאנשי הדת. זהו מעין בית ספר שבו שוהים אנשים לתקופות של לימוד, התבודדות והתקדשות. החל מאנשים צעירים בקיץ, וכלה בנשים דתיות. הם אוכלים במקום, מתפללים ומתקדשים, בהשראת הנביא.

ליד הבניין מגרש חניה גדול שסביבו דוכנים, שולחנות פיקניק ועצים, לשם באים המוני בית ישראל הדרוזים, המקיימים מצוות מנגל, הם מבקרים במקום הקבר והסלע הקדוש, אך לא מורשים לחדרים הסגורים. בצד מגרש החניה יש מעין גומחת שקע בקיר הסלע של ההר ובו מעיין קדוש, אליו הגיע הנביא יתרו, בעלייה אל בניין הקבר עץ זית עתיק. בקבר עצמו יש סלע שעליו סימן עקבו של יתרו, כל אלו ארכיטיפים לציר עולם, מאפיינים של קדושה הקשורה להתחדשות מעשה הבריאה. מעל המקום מתנשא הר.

ניתן לראות שישנם שלבים בדרך אל הקדושה, השלב הראשון הוא לעבור את הכניסה למגרש החניה וזה מותר לכל מי שבא בבגדים צנועים, לאחר מכן עולים במדרגות שתי קומות עד שמגיעים למרפסת שלפני אולם הקבר עצמו, בכניסה לקבר צריך ללבוש לבוש מתאים ולא לדרוך על הפתח, להישאר בשקט. האולם הגדול עם רצפה מכוסה שטיחים, כיפה מעליו, והסלע המקודש בקצהו. הוא משרה הרגשה רגועה, הסלע מוסתר על ידי מחיצה וכך גם הקבר המכוסה בפרוכת ירוקה, מעין קדושה נסתרת. יש לנו כאן ארכיטיפ של שלושה מעגלים של קדושה.

הדרוזים מתחלקים לאנשים הפשוטים ואלו שהוכנסו בסוד התורה ונדרו נדרים. במתחם נבי שועיב חלקים וטקסים שאליהם רק העקל (היודעים) מורשים להיכנס. וביניהם בית הספר לדת והחלווה.
במהלך יום רגיל מבקרים מאות אנשים במקום, ובסופי שבוע אלפים, רובם באים במשפחות, אך יש כאלו גם שבאים לבד ולעיתים גם כמה פעמים בשבוע,. גם בני דתות אחרות אוהבים לבקר במקום, ותיירים מתרשמים ממנו במיוחד.
היום החשוב ביותר הוא באפריל, יום העלייה לרגל שהוא גם החג המרכזי של העדה. אז באים עשרות אלפי איש, כולל ראשי המדינה ונכבדים. לדרוזים מחזור של עלייה לרגל על פני השנה לקברים השונים בישראל ,השייכים כל אחד מהם לסוג נביא אחר. ויחד עם זאת הדמות שנראית מכל פינה היא דמותו של שייח אמין טריף שהוא מעין ציר חיבור בין המדינה לעדה, הרוחני והארצי, דמות האדם השלם בזמן הזה.

המבנה מתכתב עם הנוף, כמו גם האגדות הקשורות אליו. מהמרפסת נראית בקעת ארבל וחלקים גדולים של הגליל התחתון. הדרך אל המתחם היא שדרה מפוארת עם פרחים באיי התנועה, שמסתיימת במחסום שלפני מגרש החניה הגדול, מעין הפרדה נוספת בין החולין לקדושה. רבים באים כדי לתקשר עם הקדוש, לבקש עצה, להינחם ולהתעודד, לקבל ברכה.

לפי הבנתי, העיקרון המארגן של האתר, מעבר לחשיבות של קברי צדיקים באופן כללי, הוא המסתורין של יתרו, שהיה נביא נסתר, זה בא לידי ביטוי במיקום של האתר, נחבא בתוך נקיק. בהסתרה של הסלע על ידי פרגוד, ובמסתורין האופף את דמותו של יתרו והימצאותו באזור.
הסדר שישנו בעולם נמצא מאחורי הקלעים, לא כולם שותפים בסוד, דבר המתבטא בכך שיש חלקים בבניין הפתוחים רק ליודעים, והוא המהות של הדת הדרוזית כדת סודית המפיצה אחדות בעולם בור.

נבי סבלאן

האתר השני בחשיבותו לדרוזים בארץ, לאחר נבי שועייב, נמצא בראש הר עגול מעל הכפר חורפייש שברכס הרי מירון. כשמגיעים לכפר מגיעים לכיכר עגולה ובה פסל של פרש דרוזי על סוס, מהכיכר ישנה דרך העולה במעלה ההר אל מגרש החניה שליד המקאם של הנביא סבלן, הלא הוא זבולון.
חמש היסודות המסומלים על ידי חמישה הצבעים של הדגל הדרוזי הופיעו גם בצורתם של חמשת המבשרים של הדת הדרוזית, שהרביעי שביניהם הוא אבו אל חיר, שהנהיג את ההכנה לגילוי דת הייחוד החדשה בתחילת האלף. צבע ההיכר של אבו אל חיר הוא כחול. אבו אל חיר מזוהה מבחינת האבטיפוס שלו עם הנביא זבולון – סבלן.
למקאם הכחול בחורפייש יש תכונות של אמת, אולי העיקרון החשוב ביותר בדת הדרוזית. לכאן, לנבי סבלאן, מביאים אנשים בכדי לדעת אם הם דוברים אמת, ולכאן באים בכדי לנדור נדרים.
לפי המסורת הדרוזית יצא נבי סבלו – אל חיר ממצריים לחברון בכדי לשכנע אנשים בדת הייחוד – הדת הדרוזית, אך תושבי חברון שלא השתכנעו רדפו אחריו עד הר חורפיש שבגליל, שם הוא מצא מקלט בתוך מערה, כשנחל כזיב שעלה על גדותיו מגן עליו מרודפיו. לאחר מכן שהה אל חיר שנים רבות במערה בהתבודדות ועסק בפירוש ספרי הדת הדרוזיים.
ניתן להיכנס למערה שבה שהה אל חיר, כמו כן ניתן להתרשם מחמשת הצבעים המופיעים על הגדרות מסביב לאתר, ומהנוף הנפלא הנשקף סביב. ניתן לעשות סיור מודרך במקום בעזרת אנשי הדת שבמקום ובראשם השייח קאסם באדר.

אתרים דרוזים באזור החרמון ואצבע הגליל:

באזור החרמון מצד הגולן יש ריכוז של ארבעה כפרים דרוזים המונים יותר מ25.000 איש. מדובר בכפרים מגדל שמס, בוקעתה, עין אל קיניה ומסעדה. ראשיתו של היישוב הדרוזי בגולן במאה ה17 והוא נוסד על ידי מהגרים דרוזים מלבנון שחיפשו מקום חדש להתיישב בו. היישוב גדל בתקופה שבה היו מלחמות פנימיות בין הדרוזים בהר הלבנון ופליטים רבים הגיעו לגולן ולהר הדרוזים בלבנון. הכפר הראשון שיושב היה עין אל קיניה, ולאחריו מגדל שמס, בוקעתה ורק לפני כמאה שנה מסעדה. לצידי היישובים במקומות קסומים בטבע ישנם אתרים קדושים לדרוזים הקשורים לאנשים שחיו במקום, לדמויות היסטוריות, לחזיונות של מקומיים ולתולדות העדה.

נבי חזורי.

כשעולים מהבניאס אל מגדל שמס בדרך נווה אטיב חולפים על פני המצודה המרשימה של קלעת נמרוד. לאחר המצודה אל מול הכפר עין קיניה נמצא נבי חזורי, אתר קדוש על הכביש הנמצא במרכזה של חורשת אלונים עתיקה. גילם של האלונים הוא יותר מ300 שנה, שזה ראשית ההתיישבות הדרוזית בגולן. חזורי היה איש קדוש דרוזי שהתבודד בטבע ביחד עם שבעה קדושים נוספים. בקרב הדרוזים יש חלוקה לשתי קבוצות, אנשי הדת – העווקל, והאנשים הפשוטים. בקרב אנשי הדת יש כאלו שהקדישו עצמם בעבר וגם כיום לעבודת האל ופעמים רבות זה נעשה בעזרת התבודדות, תפילה, וחיים בטבע. היו אפילו שייח'ים דרוזים שאכלו רק אוכל שהם גידלו בעצמם, היו כאלו שבילו במערות, וכאלו שבילו ביערות. שיח' חזורי היה מעין איש קדוש כזה שבילה את זמנו בחורשת עצים ליד הכפר עין קיניה בקיץ ובחורף היה יורד לחורשת טל. הקבר מאופיין באלונים עתיקים מרשימים ותצפית לעבר קלעת נמרוד.

מקאם איברהים איבן אדהם.

ליד הבניאס יש שני מקומות דרוזים קדושים, האחד מוקדש לאיברהים איבן אדהם – נסיך פרסי שסיפורו מזכיר את סיפור הבודהה. והשני לאל חדר – הקדוש המוסלמי דרוזי האולטימטיבי שפולחנו נפוץ בארץ ישראל. איברהים איבן אדהם. איברהים איבן אדהם היה נסיך פרסי שנועד לגדולות. בלידתו הגיע איש קדוש לארמון המלוכה וניבא להוריו שאיברהים יהיה אחת מהשניים: או שליט גדול או איש קדוש. ההורים ביכרו כמובן את השליט וגידלו אותו בארמונו מבלי שנחשף לצער ולסבל. בהיותו נער ובחור צעיר החל להשתתף במסעי ציד מלכותיים מפוארים ובאחד מהם, בעודו לבדו ביער והוא מכוון חץ אל ליבו של צבי, פנה אליו הצבי ואמר: איברהים, האם לכך נועדת? איברהים נפל מתעלף מסוסו וכששב לעשתונותיו עזב את הכול, החליף את בגדיו עם קבצן מזדמן והלך לחיות כאדם פשוט בעיר בניאס, שם שימש כשומר השערים. איברהים הקדיש את חייו לסגידת האל ונהיה דוגמא לאדם חסיד.

מקאם נבי יעפורי.

ליד ברכת רם בעמק מקסים נמצא האתר הקדוש ביותר לדרוזים בגולן – הלא הוא נבי יעפורי. האתר מוקדש לחברו של הנביא מוחמד יעפורי שהיה מהאנשים הקרובים אליו וכן לסלמן הפרסי, חבר נוסף של הנביא ודמות מאד חשובה במיסטיקה הדרוזית, סופית, ועלווית. מדי פעם הופיע האור האלוהי בעולם דרך דמותו של אדם, ואחד מאותם אנשים היה מוחמד, אלא שאותו אדם היה צריך חבורה של עוזרים סביבו שאם תרצו, באנלוגיה, הם החלוקה של האור לצבעים. וכך לכל נביא יש חמישה עוזרים המקבילים בתכונותיהם לחמשת הצבעים של הדגל הדרוזי, כך היה גם בימי התגלות אל חכים – מייסד הדת הדרוזית, וכך היה בימי מוחמד. נבי יעפורי הוא עוזר שממלא את תפקיד האנרגיה הצהובה ולכן הפרוכת שעל קברו צהובה. סלמן הפרסי היה הלא ערבי היחיד בחבורה הקרובה למוחמד. הוא יעץ לו בקרב השוחה, הקרב המכריע של האומה המוסלמית, והוביל את הצבאות הערביים, לאחר מותו של מוחמד, לכיבוש האימפריה הפרסית ואיסלום התושבים. בדת העלווית שהיא קשורה למפלגה השלטת כיום בסוריה, יש חשיבות רבה לסלמן הפרסי, הוא חלק משילוש אלוהי ביחד עם מוחמד ועלי. מוחמד הוא המילה, עלי המשמעות וסלמן השער.

מקאם נבי יהודה באצבע הגליל

מדרום לקיבוץ שניר נמצא מקאם נבי יהודה, זה גור אריה יהודה הבן של יעקוב, אבי העם היהודי. הוא שופץ על ידי הדרוזים ב1999, לפני מלחמת ששת הימים היה אתר עלייה לרגל מוסלמי ועלאווי. נמצא לרגלי תל עזזיאת.

אתרים דרוזים במערב הגליל.

אבו סנאן

בכניסה לקיבוץ בית העמק ישנו קבר דרוזי של שייך אבו מוחמד אלכוויכאני. כמו כן בצפון הכפר יש מקאם לנביא זכריה, שלפי המסורת הדרוזית הוא אביו של יחיא, המזוהה עם אליהו הנביא. כמו כן יש במקום מקדש לאל חאדר שחלקו חצוב בסלע

מצפון לאבו סנאן בין שלוחות עץ זית עתיק נמצא קברו של אחד מחמשת מבשרי הדת הדרוזית – שייח עבדאללה

גת

יש קבר שייך אבו ערוס ולידו חלווה, כמו כן ישנו אלון גדול שנקראה אל מובראכה.

ינוח

ישנו מקאם לשייך שמס, או בשמו האחר סת שמסה (מסופר שהשיח נהג להתחפש לאישה בכדי להימלט מרודפי הדרוזים)

ג'וליס

הכפר של אמין טאריף, במקום יש מקאם לכבודו. ואפשר לבקר. במקום גם קבר של שייך עלי פראס ולידו חילווה, עלי פארס הוא אחד מהקדושים של הדרוזים, חי במאה ה18 והעביר את שרביט הרוחניות למשפחת טריף. במצוק ואדי סאמכ נמצאת מערה שבה נהג להתבודד. כיום היא אתר עלייה לרגל.

ירכא

היישוב הדרוזי הגדול ביותר. במקום קברו של שייך אבו אלסראיא, גדול השייכים מפיצי הדת במאה ה11. ליד קברו של השיח נמצא קברם של שני האחים שאהבו זה את זה. במרכז הכפר נמצא קבר שנחשב לפי התושבים לקברו של יוסף בן יעקוב, אך לפי היהודים זה קברו של חושי הארכי, רעהו של דוד המלך. ממזרח לירכא, במעלה ההר, ישנה חילווה גדולה הצופה אל הנוף.

כפר יאסיף

האתר החשוב ביותר הוא מקאם לכבוד אל חידר – אליהו הנביא, זהו מקום עליה לרגל וטקסים שנתיים. האחריות למקום בידי משפחת טריף.
למאמר על הנביא חאדר

אתרים דרוזים בכרמל

דלית אל כרמל

בדלית אל כרמל מצוי מקאם אבו איברהים, האיש השני במדרג של חמשת השליחים הדרוזים מהמאה ה11. הוא נחשב להתגלמות הנפש הכוללת ולכן צבעו אדום. במקום יש מערה שבה הקדוש התפלל, ובתוכה יש סדק שדרכו נמלט כשרדפו אחריו, מעליה ישנם כמה חילוות