הערים הקדומות של ישראל
ישראל היא אחד המקומות הראשונים בעולם שבו מופיעה המהפכה החקלאית והיא הובילה גם את התפתחות האדם בתקופה זו, כאן הופיעו לראשונה המעבר לבתים ולכפרים, ביות הצמחים ובעלי החיים והתפתחה תרבות האלה כפי שהראיתי בספרים קודמים. גם בהקשר של איש המערות והופעת האדם הנבון ישראל היא אחד המקומות החשובים בעולם, אבל ברגע שאנחנו מגיעים להתחלת ההיסטוריה והמצאת הכתב לפני 5500 שנה, ארץ ישראל נדחקת לשולי הבמה, כך לפחות לפי ההיסטוריונים והארכיאולוגים.
בזמן שבשומר ומצרים היו ערים של עשרות אלפי אנשים, תרבויות מפוארות, ונבנו הפירמידות והזיגוראתים, מספרים לנו שבארץ ישראל היו ערים קטנות יחסית, ועדיין הכתב לא הופיע בקנה מידה גדול (אם בכלל), וכי המצב הזה נמשך במשך אלף שנה. ואז, במקום שתהיה התקדמות חלה נסיגה לא מוסברת והערים ננטשו בסביבות 2350 לפנה"ס. אלא שתגליות של הזמן האחרון משנות לחלוטין את הנרטיב הזה: בתל אסור שליד בנימינה התגלה לאחרונה ישוב בן 6000 שאיש שהשתרע על פני 700 דונם. ישובים גדולים ובנויים התגלו גם בקרית אתא, עין ציפורי, ועוד. בתל ירמות התגלה ארמון של 6000 מ"ר, וגם החפירות של האתרים המוכרים מגלים תמונה אחרת ומורכבת יותר.
תחילת ההיסטוריה בארץ ישראל קורית בד בבד עם התגבשות מצרים לממלכה ריכוזית אחת בהנהגת נערמר – מייסד השושלת הראשונה, בסוף האלף הרביעי לפנה"ס, ועם הקמת והתבססות הערים הגדולות והתרבות השומרית במסופוטמיה. במילים אחרות עם תחילת ההיסטוריה האנושית שמאופיינת בהקמת ערים גדולות, מפעלי בנייה והנדסה (תעלות השקיה) מונומנטאליים, המצאת הכתב, המצאת הגלגל, ברונזה, עגלה עם שוורים, פיתוח טכניקות חקלאות מתקדמות הכוללות: מחזור זרעים, חריש עומק עם מחרשה רתומה לשוורים, זיבול השדות, השקיה בתעלות, ועוד. כל זה חייב היה להופיע בצורה כזו או אחרת גם בארץ ישראל.
המצאת הברונזה אפשרה עיבוד טוב יותר של האדמה, ובמיוחד אדמת ההרים בעזרת כלים חדשים וחזקים יותר, רתימת החמור והשור למחרשה סיפק כוח עבודה שלא היה לפני כן, והשימוש בחמור ועגלות לתובלה אפשר את ניוד התוצרת החקלאית. ההתפתחות של זמן תחילת ההיסטוריה מופיעה בארץ ישראל בצורה של גידול זיתים וגפנים, יש להניח שהמצרים נהנו כבר לפני הקמת הפירמידות מיין מהגליל ושמן למאור משפלת יהודה. הישוב הכפרי בארץ ישראל מתרחב ומתחילה להופיע חקלאות טרסות, שממשיכה במידה רבה עד לסוף המאה ה19.
העושר של הממלכה המצרית הסמוכה גלש לארץ והביאו למסחר ער ותנועת אוכלוסין בין שתי הארצות, החקלאות מצאה שווקי יצוא לתוצרתה והאוכלוסייה יכלה לייבא את החומרים והמצרכים החסרים לה ממקומות אחרים. אנחנו יודעים על אנשים מצרים שחיו בארץ באותה תקופה, מעין מושבות סחר, על מוצרים ישראלים במצרים, ועל הופעות של חותמות מצריות בערי הארץ כולל מזמן השושלת הראשונה, כלומר מרגע תחילת ההיסטוריה. ולכן, סביר להניח שתהיה התפתחות עירונית ותרבותית דומה לזו של מצרים.
הממצאים הארכיאולוגים מראים כי הישוב הכפרי התרחב בעקבות הגעת אנשים חדשים הבונים סוגי בתים חדשים, במקום בית הרוחב שהיה נהוג עד אז, נבנים בתי אורך שבהם יש חדר פנימי וחדר כניסה. הרעיון של בית מעין זה הוא שמירה על החום של החדר הפנימי, והוא מאפיין אזורים קרים כגון רמות אנטוליה. אזורי הרמה הארמנית ומזרח אנטוליה היו מרכזים של ייצור נחושת ומלאכות עוד בתקופות עתיקות, שהיו בקשרי מסחר עם השומרים ולאחר מכן עם האכדים. כנראה שחלק מהמהגרים הגיעו משם, וסביר להניח שהם הביאו איתם את התרבות שלהם[1].
הספר שאתם קוראים טוען שאי אפשר להתייחס לארכיאולוגיה וההיסטוריה של ארץ ישראל במנותק למה שקרה במרחב באותה תקופה, וכי גם אם עדיין לא נמצאו הוכחות לכך, הרי שלא יכול להיות שיש ספריות עשירות של כתבים במסופוטמיה ובמצרים ובישראל לא מופיע הכתב (לדוגמא). המקור של התרבויות העתיקות והמודל של עיור הגיע לארץ ישראל משומר, שנחשבת לממלכה הראשונה בעולם, העיר הגדולה בעולם עם תחילת ההיסטוריה הייתה אורוכ והיא השפיעה על ההתפתחות של מצרים ואזורים שונים בצפון מזרח סוריה (מעלה הפרת), יש להניח שהשפעות שומריות הגיעו גם לארץ ישראל, עברו דרכה, והם הביאו לרעיון של בניית ערים המופיעות בד בבד עם איחוד מצרים בסוף האלף הרביעי לפנה"ס.
אלא שיש מרכיב מהותי ויסודי החסר במה שתיארנו עד עתה, והוא שהמבנה החברתי החדש, צורת הארגון המתקדמת של העיר, החלוקה לבעלי תפקידים, המצאת הכתב, התפתחות מעמד הכהונה והמלוכה, עליית חשיבותם של המקדשים כמרכזים של איסוף עודפי התוצרת החקלאית וחלוקתם, מקומות שבהם ותחת כנפיהם התפתחות המלאכות והאומנויות. כל זה קרה בזכות האלים, בהנחייתם, יוזמתם ותחת פיקוחם. האלים נתנו לבני אדם את חוקי התרבות (מא בשומר), כיוונו אותם לכונן את הסדר החברתי החדש לפי עקרונות הסדר והאמת האלוהיים (מאע'ת במצרים). במילים אחרות, אי אפשר לנתק את הופעת התרבויות העירוניות המפותחות, המצאת הכתב ותחילת ההיסטוריה, מההיבט הדתי. ולמרות זאת הארכיאולוגים אומרים לנו שהם כמעט ולא יודעים דבר על הדת של האנשים שחיו בארץ ישראל באלף שנים הראשונות של ההיסטוריה, וכי לא נמצאו כמעט מקדשים מאותה תקופה.
הטענה היא שפשוט לא מצאו עדיין את עיקר הממצאים מזמן תחילת ההיסטוריה בארץ. עובדה היא כי העיר הגדולה בתקופה – תל אסור, התגלתה בדרך מקרה בחפירות הצלה, וכך גם האתרים בקרית אתא, עין ציפורי ועוד. גילוי של אתרים כה גדולים בעקבות חפירות הצלה מתרחש בדרך כלל כשרוצים לסלול כביש, או להקים שכונה חדשה, כלומר האתרים החדשים והמפתיעים שהתגלו נמצאו בשטחים שהם לא שונים מהרגיל, ואף אחד לא חשד שיש בהם יישוב, ולפי אותו ההיגיון בוודאי שקיימים אתרים נוספים מתחת לשדות השרון, או בין גבעות הגליל שלא נתגלו עדיין. קשה גם לקבל את ההנחה שלא היה בארץ ישראל כתב. מפני שבכדי לארגן ערים בגודל של תל אסור, או לשלוט בארמון כגון זה שנמצא בתל ירמות חייבת להיות מערכת של כתב – תקשורת, במיוחד כשאנחנו יודעים על נוכחות אנושית מצרית ומסופוטמית בישראל באותה תקופה.
אחד הדברים המדהימים מזמן תחילת ההיסטוריה בארץ הוא שכמעט ולא נמצאו מקדשים וחפצים הקשורים לפולחן, וזה בסתירה לתקופת סוף זמן תרבות האלה שקדמה לה והייתה עשירה בהתייחסות דתית הן מבחינת צלמיות, מקדשים, והן מבחינת מסורות קבורה. באותה תקופה מצרים היא הארץ הדתית ביותר בעולם, העוסקת באופן אובססיבי בחיים לאחר המוות, הגופים הרוחניים, סיפור הבריאה, עקרונות המאע'ת, והקשר בין בני אדם לאלים. הפירמידות והמקדשים הנלווים אליהם נבנים כדי להבטיח את מסעו של הפרעה אל השמש. בוודאי היו אנשים מהערים הראשונות של ארץ ישראל שביקרו במצרים, האם הם לא הושפעו ממה שהם פגשו וראו? היכן הדת, פולחן והאמונה באותה תקופה בישראל?
אלא שמצד שני אי אפשר לטעון על משהו שלא נמצא, לא קיים, על בסיס דמיון לשוני, או כל מיני תיאוריות שלא עומדות במבחן ההיגיון, כפי שעושים רבים מהכותבים האלטרנטיביים. ולכן מה שננסה לעשות בפרקים הבאים הוא לצעוד בשביל הביניים (שזה תמיד טוב), להתייחס לממצאים שהתגלו בעבודה שקדנית ומסורה של דורות ארכיאולוגים בארץ שניסו לעמוד על חידת תחילת התרבות האנושית. נתייחס לאתרים ולמידע המוכר והמקובל, ומשם ננסה למצוא קצוות חוטים ודרכים שבעזרתם אפשר לפרום את קשר השתיקה העוטף את זמן תחילת ההיסטוריה, להציע כל מיני אפשרויות ונקודות מבט שלא מבחינים בהם במבט ראשון.
מה זה תל?
תל הוא מעין יצור ענק שבתוכו יש עולמות רבים, אוצר של היסטוריה אנושית. כשמתבוננים בתילים המתנשאים במקומות שונים בארץ נדמה כאילו יש להם חיים משל עצמם, אאורה של תרבויות עתיקות, הם שונים מסביבתם ומשתלבים בה, משנים את צבעם ומראם לאורך עונות השנה, ומספרים לנו על זמנים אחרים ואנשים שחיו כאן לפנינו.
מבחינה פיזית תל הוא גבעה מלאכותית גדולה המורכבת משכבות על גבי שכבות (לעיתים יותר מעשרים) של שרידי ערים עתיקות שנבנו פעם אחר פעם, אחת על גבי השנייה, באותו המקום. בכל פעם שבנו שיטחו ומילאו את החורבות של השכבה הקדומה ובנו מעליה, וכך נוצרת מעין עוגת שכבות המסודרות לפי כרונולוגיה, כשבכל שכבה יש חרסים מתקופה אחרת. חתך בתל מגלה לנו את שכבות היישוב השונות.
תופעת התל ייחודית למזרח התיכון, מכיוון שכאן התחילה ההיסטוריה, קמו ונפלו תרבויות, והיה רצף ישובי של אלפי שנה, שבמהלכו הערים נחרבו מפעם לפעם. בנוסף על כך מזג האוויר היבש בקיץ משמר את אדמת התל והשרידים העתיקים. בארץ ישראל יש מאות תלים, מעין חיות מיתולוגיות המשבצות את הנוף, חלקם גדולים וגבוהים במיוחד מפני שהם מתבססים על סוללות אדמה עצומות שהקימו הכנענים סביב חלק מערי הארץ.
תל ערד העיר הראשונה בישראל
בערד נמצאה באר עתיקה וחומה עם אבני ענק. המסתורין של ערד מחבר אותנו עם תקופות עתיקות יותר הממשיכות אל התקופה הכנענית, הקדומה.
בתקופת תחילת הערים בישראל מזג האוויר היה יותר טוב מאשר היום ובקעת באר שבע בואכה ערד קיבלה יותר גשמים מאשר כיום. השלב האחרון במעבר מתקופת הקרח למזג האוויר של היום קרה כנראה לפני 4000 שנה, אבל ערד הוקמה כעיר יותר מאלף שנה לפני כן, והייתה אחד המרכזים החשובים בארץ. נדמה כאילו ערד הייתה החיבור בין הארץ הנושבת לבין המדבר, ממנו היא קיבלה את האמונה הדתית העמוקה והמורכבת והרעיונות הפילוסופיים של האחדות
מחשבים בערך 6-10 מ"ר לאדם בבית של הערים העתיקות, וכ200-300 איש החיים בשטח של הקטר, שזה אומר שהיו בערד העתיקה 2000-3000 איש בסך הכול, בדומה לגזר (100 דונם). יש בה שכונות עם בתים גדולים יותר ובתים קטנים יותר, בשכונות "המפותחות", נמצאו יותר כלי חרס מצריים מיבוא, דבר המצביע על עושר וחלוקה מעמדית. נמצאו כלים צבועים מאבידוס ובהם היו כנראה יין, מיץ רימונים, שמן, ייתכן והעשירים אכלו חיטה בעוד שהעניים שעורה, ייתכן והיו מטעי פרי בסביבה. נמצא קבר אחד של אדם גבוה 1.85 ומבוגר יחסית (60). בערד נמצאו בנוסף לשרידי בתים (שכמה מהם שוחזרו) גם מקדשים ומה שנראה כמו ארמון, אבל הממצאים המרשימים ביותר הם החומות הקיקלופיות העגולות הבנויות מאבני ענק המקיפות אותה, והבאר העמוקה המגיעה עד ליסודות הסלע ומערכת המים הקשורה אליה בלב העיר.
כלי הנחושת, הצור והחרס שהתגלו בערד דומים לאלו שנמצאו ברחבי הנגב, ומכאן אפשר אולי להסיק שהיא הייתה מעין מרכז אזורי, צריך לזכור שבתקופה זו, עד נטישתה של ערד במאה ה24 לפנה"ס, היה יישוב גדול בבקעת עובדה ובמקומות שונים בנגב ובדרום סיני. ייתכן שתפקידה של ערד היה לספק נחושת מהמכרות בפונון לרחבי ישראל ומצרים, בקרב אוכלוסיות הנוודים של הנגב והערבה היו כנראה גם כורי וחרשי נחושת
המקדש הישראלי בערד
המקדש החשוב ביותר בערד ובנגב כולו הוא במצודה הישראלית בערד. מדובר במקדש עברי קדום, שהיה קיים בזמן בית המקדש הראשון, ומעיד על כך שבזמן זה היו מקדשים גם במקומות אחרים בארץ, במתכונת דומה לירושלים.
ערד אמנם הייתה נושבת כבר בתקופה הכנענית הקדומה, אך המצודה שעל התל שלה ידעה פריחה גם בתקופה הישראלית, עד חורבן בית ראשון. המצודה נבנתה לראשונה כנראה בימי דוד ושלמה, ומאז נבנתה ונחרבה חמש פעמים, עד שנחרבה סופית על ידי האדומים שפלשו לאזור, עם ובמקביל לחורבן הבית. נמצאו כתבים של מפקד המצודה האחרון הכותב על רגעיה האחרונים של המצודה, ומכאן אנו יודעים על גורלה הדרמטי. מכל מקום, בתוכה נמצא מקדש ישראלי, החשוב מסוגו בארץ.
המקדש בנוי משלושה חלקים: ממזרח למערב, חצר גדולה ובה מזבח, ממנה יש פתח לחדר רוחב ארוך, כך שנוצרים שני אגפים משני צידי הכניסה, ממול לכניסה יש ארבע מדרגות המובילות לקודש הקודשים. בכניסה לקודש הקודשים שני מזבחי קטורת, אחד קצת קטן יותר מהשני, משני צידי קודש הקודשים בקצוות המערביים, שתי מצבות אבן, אחת קצת קטנה יותר מהשנייה. המצבה הקטנה יותר עומדת על במה מעט מוגבהת.
לפי דברי הארכאולוג יהודה גרנות: באגף הימני של חדר הרוחב, זאת אומרת האגף הצפוני, היה את לחם הפנים, ובאגף השמאלי של חדר הרוחב, זאת אומרת באגף הדרומי, היה את המנורה. מתחת למקדש ולידו יש מערכת מים ששימשה לטהרה.
נשאלת השאלה מדוע יש במקדש שתי מצבות אבן. לפי יהודה גרנות ההסבר הוא שמדובר בשני לוחות הברית, הסבר נוסף הוא שמדובר בשתי אלוהויות, אלוהות זכרית – יהוה, ואלוהות נקבית – אשרה. מעניין לציין שהאבן הקטנה יותר הולכת עם מזבח הקטורת הגדול יותר, ולהפך.
במקדש בערד נמצאה אסטלה מהתקופה הכנענית ובה דמות שוכבת ודמות עומדת כשלשני הדמויות יש פנים של חיטה. זה מזכיר כמובן את עמוד הדג'ד במצרים, עמוד שוכב שהיו מעמידים כל שנה בפסטיבל שסימל את התחדשות הצמחייה.
באולם הצפוני של מקדש ערד מצאו אבני שחיקה גדולות וכן אבנים שטוחות ענקיות שהיו מחממים אותם ועליהם היו אופים את הלחם. את הלחם היו אופים במקדש עצמו, ויש עדויות באבנים של תהליך האפייה. במקדש נמצאו שמות של משפחות כהונה המופיעות בתנ"ך.
בימי יאשיהו או חזקיהו הייתה רפורמה בפולחן ביהודה, המקדשים האזוריים נסגרו וכל הכוהנים נקראו לירושלים, הפולחן רוכז בירושלים. בזמן הזה נסגר המקדש בערד. מזבחות הקטורת הושכבו אחד כלפי השני כך שהם חוסמים את הפתח של קודש הקודשים. וכל המבנה כוסה באפר, וכך הוא נשמר
תל בית ירח
אחת הערים הראשונות והגדולות בארץ התקיימה לחופי הכנרת, במקום שכיום נמצא מלון אוהלו, בין בית הקברות של כנרת לבית הספר בית ירח. זה היה תל שהשתרע על פני 300 דונם וגרו בו 5000 איש, מוקף חומות (עשויות מלבנות טיט ברוחב שמונה מטר) עם רחובות מרוצפים ועטוף בשני זרועות של הירדן, שיצא באותה תקופה מים המלח בשני ערוצים, יוצר מעין אי שבו הייתה העיר בית ירח.
בבית ירח היה יישוב עוד מתחילת היווצרות הכנרת לפני 20.000 שנה, ונמצאו שרידים של בקתות נוודים ציידים בתוך המים של הכנרת ממול לאוהלו, המקום היה מיושב גם בתקופה הכלקוליתית, אלא שעם תחילת ההיסטוריה והעיור הוא עובר מהפך ומקבל אופי אחר, נבנים בה מבני ציבור גדולים: מצפון למלון אוהלו ניתן לראות את החפירות הארכיאולוגיות שסודרו בתוך פארק ציבורי יפה שאפשר לטייל בו, לקרוא את השלטים ולהתרשם מהממצאים, יש משם תצפית יפה על הכנרת ושביל שיורד אל שפת האגם וממשיך לאורך קו המים.
בפארק הארכיאולוגי ניתן לראות שרידים מתקופות שונות וביניהם בולטים השרידים של ארמונות מהתקופה האומאית, בצד הקרוב לאוהלו יש מרפסת תצפית על מבנה ציבורי ענק מלפני 5000 שנה שהיה אסם תבואה, המבנה הוא בגודל 1.2 דונם נמצא על במה המקיפה חצר וסביבו רחובות מרוצפים, בתוך הבמה שקועים שבעה מבנים עגולים גדולים וייחודיים – מגדלים בקוטר שמונה מטר שהתנשאו לגובה חמישה מטר וסודרו בצורת חית סביב החצר. חישובים הראו שאפשר היה לאחסן במגדלים מעל אלף טון גרעינים (תכולה של 50 משאיות), ושזאת כמות שהייתה מספיק לכלכל את העיר במשך שנה שלמה. בחצר יש במה קטנה שנראית כמו מזבח וייתכן שהיית המקום של פולחן (אולי הוקרת תודה על היבול), מבנה כגון זה אין בשום מקום אחר בעולם
אחד הדברים שבית ירח התפרסמה בו באותה תקופה היה ייצור כלי חרס מסוג מיוחד שדומים לכלים מאותה תקופה ברמות ארמניה ואנטוליה, המיוחד שבהם הוא שאלו שיצרו אותם ידעו את סודות הצריפה ויצרו כלים בעלי מראה מזוגג ובצבעי אדום ושחור. מציאת כלים מהסוג הזה בבית ירח הביאה את הארכיאולוגים למסקנה שהם יוצרו על ידי קבוצות אנשים שהיגרו לישראל באותה תקופה מצפון והביאו איתם את הידע הפירוטכני שלהם. הם התיישבו בבית ירח וגם בחצור ובית שאן והקימו מרכזי ייצור לכדים, אותם יצאו למקומות שונים בארץ, הסגנון של הכדים הללו (שנעשו ביד ללא אובניים) נקרא "כלי בית ירח", והמציאות שלהם במקומות רבים מעידה על כך שבישראל היה באותה תקופה יצור תעשייתי ומסחר ער. בנוסף על כך התגלו לוחית אבן מצרית הקשורה לשושלת הראשונה, דבר המראה על קשרים של בית ירח עם מצרים כבר מזמן הקמתה.
השם בית ירח הוא מהתלמוד אבל כנראה משמר את השם הקדום של היישוב, ומצביע על כך שהמקום נקשר לאלוהות ירח קדומה, באופן כללי ישנה דואליות בין האלוהים של הטלה שמשפיע על ארם נהרים, ובין האלוהים של השור שמשפיע על מצרים, הדואליות הזו באה לידי ביטוי באמונה בשמש – מצרים, או ירח – מסופוטמיה. ההופעה של דואליות זו בישראל היא שישובים במזרח הארץ – בקעת הירדן, שבאופן טבעי נוטים כלפי ארם נהריים מושפעים וקשורים לאלוהות הירח וזה מופיע בשמות: בית ירח, יריחו, חצור וכן הלאה. בעוד שיישובים במערב הארץ שבאופן טבעי קרובים יותר למצרים מושפעים וקשורים לאלוהות השמש וזה מתבטא בשמות: בית שמש, אפולוניה, אפק, וכן הלאה.
במיתולוגיה הכנענית לאלה אם שי שני בנים תאומים והם קדש ואמרר, שני הדייגים המלווים אותה המסמלים את השמש והירח, בסיפורי התנ"ך ניתן להגיד שבני רחל הם טלה בעוד שבני לאה שור. מבחינה גיאוגרפית וגאודזית מעניין לציין שההיטל של הירח על כדור הארץ הוא ברוחב ארץ ישראל – כ70 ק"מ[1], וכי קוטר הכדור של השמש והירח בשמיים הוא אותו הדבר (הם שניהם עיגולים בגודל שווה בשמיים)
העיר בית ירח ננטשה סוף תקופת הברונזה הקדומה ומעולם לא חזרה למעמדה.
תל מגידו.
מגידו היא אחת הערים הקדומות בעולם, אבל גם זו שבה יתרחש הקרב המכריע (ארמגדון) שיביא את העולם אל סופו. מדובר על תל בגודל 60 דונם, שהיה מיושב כבר לפני 9000 שנה, והוקמה בו אחת הערים הראשונות בארץ עם תחילת ההיסטוריה, כבר בסוף האלף הרביעי לפנה"ס, כבר בתקופה זו אנחנו מוצאים במגידו חומות אדירות, מבני ארמון, ואת קומפלקס המקדשים הגדול ביותר בלבנט.
בלב התל של מגידו התגלה ריכוז של מקדשים מתקופות שונות, המקדשים הקדומים ביותר הם המונומנטאליים ביותר, המקדש הגדול שנבנה כבר לפני 5000 שנה בזמן תחילת ההיסטוריה הוא בצורת מגרון (מבנה מרובע עם פתח גדול, כששני הקירות ממשיכים ויוצרים מעין מרפסת) ומידותיו גדולות – 47X22 מטר. בתוכו נמצא כן שעליו היה כנראה פסל האל והוא הואר בקרני השמש הראשונות בשעת הזריחה. בצמוד לו יש מקדש נוסף, כך שלמעשה יש לנו מקדש כפול בדומה למקדשים בתל ערד. כנראה שחלק אחד ממנו הוקדש לאלוהות הנשית וחלק לאלוהות הגברית, וייתכן שחלק אחד לירח ואחר לשמש.
גודלו ועוצמתו של המקדש במגידו הם יוצאי דופן, ואין כמותם בשום מקום אחר בארץ, זה מעיד כי המתחם המקודש שירת את כל האזור ולא רק את אוכלוסיית העיר. במאה ה27 לפנה"ס נבנה במגידו מערך חדש של מקדשים: מקדש כפול דומה לזה שהיה אך בממדים קטנים יותר, ולידו מקדש נוסף דמוי מגרון, כשמאחוריו חצר מוקפת חומה ובה במת פולחן עגולה בקוטר 8 מטר. הבמה הזו הופכת עם הגעת הכנענים לאזור למרכז של פולחן האלה "בעלת" (קראו בהמשך בפרק על "התפתחות מגידו"). בנוסף למערך המקדשים נבנים באותה תקופה מצודה, ארמון וחומות אדירות בעובי שמונה מטר, ברוח התקופה. גם החומות של בית ירח היו בעובי שמונה מטר, וייתכן שיש משמעות למידה הזאת.
[1] Gardner, S. L. (2002). The sun, moon and stars of the southern Levant at Gezer and Megiddo: Cultural astronomy in Chalcolithic/Early and Middle Bronze Ages. The University of Arizona.המקדש במגידו
אחד המקדשים הגדולים הראשונים בעולם הוקם במגידו שבארץ ישראל. זהו תל בגודל 60 דונם שהיה מיושב כבר לפני 9,000 שנה, והוקמה בו אחת הערים הראשונות בעולם כבר בסוף האלף ה-4 לפנה"ס (זמן תחילת ההיסטוריה). בתקופה קדומה זו הוקמו במגידו חומות אדירות, מבני ארמון, רחובות, בתים, ממגורות, ומבני המקדשים.
בלב התל של מגידו התגלה המקדש העתיק הגדול ביותר בלבנט,[1] שנבנה לפני 5,000 שנה והוא בצורת מגרון (מבנה מרובע בעל פתח גדול, כששני הקירות ממשיכים ויוצרים מעין מרפסת). מידותיו 47 מטר אורך ו-22 מטר רוחב, כלומר יותר מ-1,000 מטר מרובע. זה היה בניין שיכלו להיכנס אליו יותר מ-1,000 איש והיה גדול הרבה יותר מבית המקדש בירושלים (שמידותיו היו 30 מטר אורך ו-10 מטר רוחב) וקדום ממנו ביותר מ-2,000 שנה. מבנה עצום כזה לא נודע בארץ לפני כן, וגם לא לאחר מכן במשך זמן רב. בצמוד לו התגלה מקדש נוסף, מעט קטן יותר, כך שלמעשה מדובר במקדש כפול. ייתכן שחלק אחד ממנו הוקדש לאלוהות נשית וחלק לאלוהות גברית, וייתכן שחלק אחד לירח ואחר לשמש (כפי שמופיע בחרוטות על רצפות במקום).
האמת היא שבמידה רבה זה משמח לדעת שהיה מקדש כה עצום בישראל זמן רב לפני בית המקדש בירושלים, ובמיוחד מפני שזה היה מקדש של כנענים. אומרים שמי שלא ראה מקדש של הורדוס לא ראה מקדש יפה מימיו, אבל כנראה שהמקדש העתיק במגידו היה לא פחות מרשים, וגם שם עבדו את ה"אל", שהרי השם "אל" הוא שם כנעני שאומץ על ידינו. מתברר שהרוחניות העברית נשענת על שורשים שמתחילים עם הופעת האדם החושב בפרהיסטוריה, דרך תרבות האלה, והמשך במאגיה של מצרים, תרבויות שומר, בבל, ובמיוחד הפולחן והמיתולוגיה של עמי כנען.
ממזרח למקדש העתיק במגידו התגלתה חצר מרוצפת אבני בזלת, והדבר המעניין הוא שעל חלק מהמרצפות התגלו ציורים, חלקם הם רק סימנים גיאומטריים כגון רשת או קווים כפולים, אבל בכמה מהם מופיעות דמויות אדם: באחד הציורים מופיע אריה שניצב מול ומעל אדם, בציור אחר מופיע אדם מנגן בנבל ומעליו ירח, בציור נוסף ישנם אנשים הולכים ומעליהם כוכב. היה מי שפירש את הציורים הללו כסמלים לשמש, ירח וכוכב ונוס,[2] שהיו גם ייצוגים של האלים המסופוטמיים המשניים. בתוך המקדש נמצא כן שעליו ככל הנראה הוצב בעבר פסל האל שהואר בקרני השמש הראשונות בשעת הזריחה (בדומה למקדשים מצריים).
וכאן אנחנו מגיעים לנקודה הראשונה שאני רוצה להאיר, תרתי משמע, בנושא של מקדשים, והיא שהמקדש במגידו, בדומה למקדשים אחרים בעולם העתיק, מייצג או מסמל את השמיים, ובראש ובראשונה את השמש. אם קודם לכן השמש הרוחנית נלכדה בתוך הכיוונים של מעגלי אבנים ומבנים מגליתים, עתה היא נקשרה למקדשים בנויים באופנים שונים: אוריינטציה לגרמי שמיים וזריחה ולשקיעה של השמש, משחקים של אור וצל, ארכיטקטורה מקודשת, וסמלים הקשורים לשמש ובמיוחד להיבט הזמן שלה, ורעיון זה יבוא לידי ביטוי לימים גם במקדש בירושלים.
הנקודה השנייה היא שהמקדש במגידו, כמו מקדשים רבים אחרים בעולם העתיק, מייצג או מסמל את כדור הארץ, או במילים אחרות את האדמה, וזה קורה על ידי הופעה של אבנים במקדש, קערת מים, מקום הדלקת אש, צורת הבניין, מעשה הפולחן של הקרבת חיות ומנחות, ובעיקר על ידי אוריינטציה לתוואי שטח בולטים, במקרה של המקדש במגידו זה לפסגה הדרומית של הכרמל – קרן הכרמל (מוחרקה) מצד אחד, ופסגת הר תבור מהצד השני.
בימי קדם הייתה רווחת התפישה שישנם מקומות על פני האדמה שהם בעלי אנרגיה מיוחדת הקשורה לנוכחות האלים. ואלו היו בדרך כלל מקומות בעלי מבנה גיאוגרפי יוצא דופן ואוריינטציה כלפי הכוכבים בשמיים ונקודות נוף בולטות (הרים) על פני האדמה. בדיקה מעמיקה של נושא זה מראה כי רוב, אם לא כל המקומות הקדושים של ימי קדם, החל מהתקופה הניאוליתית והלאה, נבחרו מכיוון שיש בהם אוריינטציה כלפי השמיים וכלפי האדמה. ייתכן שזה לא היה התנאי היחיד, אבל בכדי שמקום יהיה קדוש הייתה צריכה להיות לו אוריינטציה כפולה, האחת כלפי גרמי השמיים, ובמיוחד הזריחה והשקיעה של השמש בימי השוויון והיום הארוך והקצר בשנה, והשנייה כלפי תוואי נוף בולטים על פני האדמה, כגון הרים גבוהים, סלעים בולטים, עמקים וערוצי נחלים. הנושא הזה נמצא בהערכת חסר במחקר, ולדוגמא טום פרדייז (Paradise) מאוניברסיטת ארקנסו הוכיח במחקר מבריק[3] כי כל האתרים החשובים בפטרה (ויש מעל 800 כאלה) קשורים הן לזריחת השמש ושקיעתה בימים מיוחדים בשנה והן להרים בולטים בסביבה, כגון הר אהרון או ג'בל ביארה.
המקדש במגידו הוא דוגמא לאוריינטציה כפולה כלפי השמיים וכלפי האדמה ומסיבה זו הוא הוקם במקום שבו הוקם, ומפני גודלו אנחנו מניחים שהוא שימש את כל אוכלוסיית הצפון וכי עלו אליו לרגל ממקומות רחוקים. המקדש הזה ננטש ונהרס עם הקריסה הלא מוסברת של הערים בארץ ישראל במאה ה24 לפנה"ס.
[1] Adams, M. J., Finkelstein, I., & Ussishkin, D. (2014). The Great Temple of Early Bronze I Megiddo. American Journal of Archaeology, 118(2), 285-305.
[2] Gardner, S. L. (2002). The sun, moon and stars of the southern Levant at Gezer and Megiddo: Cultural astronomy in Chalcolithic/Early and Middle Bronze Ages. The University of Arizona.
[3] Paradise, T. (2015). Architectural orientation and Earth-Sun Relationships in Petra, Jordan: A preliminary analysis of the principal tombs and structures. Annual of the Dept of Antiquities of Jordan, 58, 1-6.
התפתחות דתית במגידו
קשה להפריז בחשיבות מגידו להיסטוריה של ארץ ישראל. מגידו היא הראשונה מבין ערי ישראל שבה מופיעים מבנים מונומנטאליים כבר בסוף האלף הרביעי לפנה"ס (ראו פרק מקדשי מגידו). אלא שהעיר הקדומה ננטשת בסוף זמן תחילת ההיסטוריה, ורק עם הגירת אוכלוסיות חדשות לארץ ישראל בראשית האלף השני לפנה"ס היא נבנית מחדש והופכת לעיר מרכזית בתקופה הכנענית. מסביב לתל (שגודלו 60 דונם) נבנות סוללות אדירות, כדוגמת אלו שבחצור ותל דן. הארמון של שליטי מגידו נבנה בסמוך למבנה שער מונומנטאלי ובחפירות שבו נמצא אוצר של פריטי שנהב (לאחרונה מצאו גם קבר של המלכים מהמאה ה16 לפנה"ס). וגם המקדשים ובמות הפולחן נבנות מחדש, למרות שיש כנראה רציפות בפולחן בבמה העגולה, שעליה נרחיב להלן.
מגידו נמצאת על דרך הים המחברת בין מצרים ומסופוטמיה, ביציאה ממעבר הרים צר המקשר בין השרון לעמק יזרעאל, ומסיבה זו הייתה לה חשיבות אסטרטגית מהמעלה הראשונה. ולכן היא נכבשת על הפרעה תחותמס השלישי במאה ה15 לפנה"ס ומהווה מקום מושב נציב מצרי בתקופה הכנענית מצרית, עד להתמוטטות האימפריה במאה ה13 לפנה"ס.
מעבר להיות מגידו מרכז שלטוני, כלכלי ופוליטי, היא הייתה עיר קדושה, עם ריכוז מקדשים ומקומות פולחן יוצא דופן, וכנראה שגם מקום עלייה לרגל, מכיוון שהמקדשים והמתחמים הפולחניים שנמצאו בה נועדו להכיל אוכלוסייה הרבה יותר גדולה מאשר זו שחיה באתר (בסביבות 2000-3000 איש)ץ במהלך אלפי שנות קיומה של מגידו התרכז הפולחן באזור אחד, אבל המקדשים התחלפו ובכל פעם הופיע מקדש מסוג אחר. גם אם היה צורך לבנות מחדש את המקדשים בעקבות הריסתם, אפשר היה לבנות אותם באותה צורה (כפי שקרה לאחר הרס בית המקדש בירושלים), במיוחד אם המבנה שלהם שיקף אידיאולוגיה דתית. העובדה שיש הופעה שלסוגי מקדשים שונים לאורך ההיסטוריה של מגידו, מצביעה לפי הארכיאולוג קמפינסקי[1] (חופר האתר), שהייתה התפתחות בדת ובאמונה המקומית, שחלקה קרה כנראה עקב הגעת אוכלוסיות חדשות, השינויים באמונה משתקפים גם בשינויים בדרכי הקבורה. וכך, התבוננות באדריכלות המקדשים במגידו יכולה להציע מספר שלבים בהתפתחות הדת המקומית:
מסוף האלף הרביעי ועד ראשית האלף השלישי לפני הספירה עומדים בראש האלים אלה אם ובן זוגה. סביר להניח כי האלה היא מטיפוס אשתר, או אשרה, ובן הזוג אינו אלא האל "אל". זה מתבטא בקיומו של מקדש כפול מונומנטאלי שנדמה שהוא המקדש המרכזי של ארץ ישראל. ייתכן שזה היה מקום מושב זוג האלים הראשוני, כמו שאורוכ בשומר הייתה מקום מושב אנו אל השמיים ואב האלים ואיננה האלה אם, ואילו הערים האחרות של הארץ היו מקום מושב האלים האחרים בפנתיאון.
לקראת מחצית האלף השלישי לפני הספירה יש בידנו עדויות לקיומה של שלישיית אלים, וייתכן כי ביטוי מוקדם של זה מופיע בציורים על הרצפות של המקדש הכפול ובהקמת מקדש כפול אחר קטן יותר ולידו מקדש מגרון עם חצר שבה יש במה עגולה במאה ה24 לפנה"ס. במילים אחרות המקדש הכפול המונומנטאלי שאין כמותו בשום מקום אחר בלבנט והוא מוקדם ביותר, מתחלף עם מקדש כפול קטן יותר ולידו מקדש מגרון באותו הגודל, כלומר לזוג ההורים נולד ילד שנועד לגדולה.
לאחר הנטישה של העיר בסוף זמן תרבות האלה מאכלסת את התל אוכלוסייה נוודית למחצה הממשיכה את הפולחן בבמה העגולה. עם גלי ההגירה של אוכלוסין מחוף הלבנון בראשית האלף השני, עוברת מגידו לתחום השפעתה המוחלט של האלה האם או "בעלת" כפי שהיא ידועה לנו מביבלוס. זה הזמן שבו הפולחן מתרכז בבמה העגולה (שהוקמה קודם לכן).
לקראת סופה של תקופת הברונזה התיכונה (התקופה הכנענית), היינו במהלך המאה ה17 לפני הספירה, חלה מעין מהפכה דתית בדת הכנענית. סיבותיה הם חברתיות וקשורות בעליית מעמדם של לוחמים והתגברות חשיבותם של בעלי הרכב ולוחמי המרכבות. האלה אם, ואפילו במעמדה כאלה לוחמת, שוב לא הייתה יכולה לשמש מושא להזדהות של קבוצות חברתיות חדשות אלו, וכך עולה בהדרגה כוחו של אל הסער הצעיר בעל אדד, היורש עד מהרה גם את מעמדו של אביו "אל", ואת מרכזיות תפקידה של האלה.
במגידו, כמו גם בחצור ובשכם, באה מהפכה זו לכלל ביטוי בבניית מקדש מגדל, מבנה מבוצר רב רושם שרישומו החזותי במרקם העירוני היה רב. מובן שלצד האל החדש נמשך פולחנם של האלה האם וכן של האל הקדום "אל", אך הללו יורדים עכשיו במעמדם והופכים למשניים בחשיבותם. לצדו של אל הסער בעל אדד מופיעה בת זוגתו – האלה הלוחמת ענת.
וכאן המקום להרחיב קצת על אחד המבנים המעניינים ביותר במגידו והוא הבמה העגולה: עוד בתקופה שלפני הופעת הכנענים נבנית בתוך האזור המקודש של מגידו במה עגולה, מזבח עגול מרשים, בשני שלבים: בשלב ראשון מעגל הבנוי לוחות מלבניים, ואחר כך מעגל גדול יותר מאבנים קטנות (כלומר בתוך המעגל הגדול מוחבא תוואי של מעגל קטן מלוחות גדולים).
קוטר הבמה העגולה כשמונה מטרים, גובהה כשני מטרים, עולים אליה בשבע מדרגות מכיוון מזרח – דרום מזרח. אם ננסה לחקות את הקדמונים ולעלות אל הבמה במדרגות, נגלה דבר מעניין: כשעולים אל הבמה, ורק כשאנחנו נמצאים למעלה, מתגלה מעבר לרכס הגבעות הסמוך פסגתו הרחוקה והמיוחדת של הר המוחרקה (קרן כרמל). כיוון הר המוחרקה הוא כיוון העלייה לבמה. לפני העלייה לבמה פסגת המוחרקה לא נראית, אך לאחר העלייה היא מציצה מעבר לרכס הגבעות הקרוב[2].
הקמת הבמה הייתה קשורה למעבר מפולחן במקדשים סגורים לפולחן של במות, מעבר מפולחן שקשור לאנטוליה ולצפון סוריה, לפולחן של אוכלוסייה שמית נוודית למחצה שהגיעה לאזור בסוף האלף השלישי לפנה"ס. בבמה נמצאו צלמיות נשים, פסלוני יונה (סמל של האלה) וסהרון עשוי כסף (מתכת שנקשרה לירח ועקב כך גם לאלה), וזה מעיד על פולחן אלה נוסח ביבלוס – ג'בל בלבנון, האלה זוהתה כנראה עם האשרה או עשתר, והיא מופיעה בפסלונים נוספים שנמצאו ברחבי התל של אלת פריון מלאה התומכת את שדיה בידה.
כנראה שהר המוחרקה היה קדוש לאלה מפני שיש לו פסגה כפולה בצורת חצי ירח, ולכן הבמה העגולה מכוונת אליו. המערך של במה – הר מזכיר את המערך של המקדש בחצור המכוון כלפי חצי הסהר של הר כנען והר דלתון. במקורות מאוחרים יותר לתקופה הכנענית מופיעה השם "בעלת מגידו" וזה מעיד על כך שמגידו הייתה מרכז של פולחן האלה. אחד מהשמות של האשרה היה בעלת, ומכיוון שהאלוהות הנשית הייתה קשורה לאדמה, הרי שלכל מקום היה את הבעלת שלו. מכאן שהכינוי של אלוהים כ"מקום" ביהדות, מקורו בפולחן האלה הקדום.
כמאתיים שנה לאחר הקמת העיר הכנענית, במאות 16-17 לפנה"ס, מתרחשת מהפכה דתית בארץ ישראל – כנען. במקומה של בעלת מגידו, עולה לגדולה "בעל שמם" שהוא אל סער לוחם. העלייה במעמדם של אלי הסער וירידת קרנן של אלות האם הוא תופעה מזרח תיכונית כללית שיש לחפש את שורשיה בשינויים החברתיים שחלו ברחבי העולם התרבותי במשך האלף השני לפנה"ס, הופעתו של מעמד לוחמים (המריאנו) עם מרכבות קרב והתגברות המלחמות.
הביטוי האדריכלי של השינוי האמוני הוא בנייה של מקדש מגדל מלבני גבוה במקומה של הבמה. זהו מקדש הבנוי בצורת מקדש מגדל מצפון סוריה, עם אנטות (שני מגדלים בחזיתו). מקדשים דומים נמצאו בחצור ומקומות נוספים בישראל. בפנים המקדש היה פסל של אל לוחם, ואילו מקומם של האלות היה בחצר. מצאו בתוכו צלמיות של אל חמוש שלראשו כתר הדומה לכתר מצרי המחזיק מגן דמוי הספרה שמונה, אל המזכיר אלים מהים האגאי. האלוהות החמושה היא כנראה האל בעל אדד או בעל שמם. אלא שבמקדש נמצאו פסלים של שני אלים חמושים יושבים, ומכאן שקרוב לוודאי כי האל השני הוא אביו של בעל אדד (שמם) – "אל", הנזכר תכופות בכתבי אוגרית ובספרות הפיניקית המאוחרת, ומתואר כ"אל" כזקן יושב, אוחז בספל בידו.
בתקופה הכנענית הופכת מגידו להיות מרכז של מרכבות קרב, עיר של סוסים. הסוס נחשב לבן חסות של אלת השמש הכנענית – שמש או שפש[3], הייתה בה כנראה אוכלוסייה חורית, מעמד של לוחמים מקצועיים שנקראו מריאנו. אבל כל זה, כולל הנוכחות של האל בעל אדד, לא עזרו לה ובתחילת המאה ה15 לפנה"ס היא נכבשה על ידי פרעה תחותמס השלישי בתמרון מלחמה מבריק (עליו הוא מספר במצבה מטעמו), והופכת להיות אחד ממרכזי השליטה של המצרים בארץ ישראל במשך רוב זמן התקופה הכנענית מצרית.
[1] קמפינסקי, אהרן (1993). מגידו : עיר-מדינה כנענית ומרכז ממלכתי ישראלי הקבוץ המאוחד[2] לפי קמפינסקי ייתכן שמשכן אל הסער בעל היה פסגת המוחרקה בכרמל, וזה מסביר מדוע אליהו נאבק בנביאי הבעל במקום זה.
[3] גם מלכי יהודה החזיקו סוסים לכבוד השמש מלכים ב’, כ”ג, י”א: “וישבת את-הסוסים, אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבא בית-יהוה, אל-לשכת נתן-מלך הסריס, אשר בפרורים; ואת-מרכבות השמש, שרף באש”.
תל אסור
בשנים האחרונות התגלתה במקרה בזמן סלילת כביש עיר ענקית מזמן תחילת ההיסטוריה שמשנה לחלוטין את ההבנה שלנו של אותה תקופה. תל אסור הוא תל קטן שנמצא לא רחוק מבנימינה, אלא שהתל הוא מתקופה מאוחרת יותר, בזמן שבנו סוללות עפר רחבות מסביב לערים וכך הגביהו אותן מעל סביבתן (התקופה הכנענית), ואף אחד לא חשב כי מתחת לתל ובכל שטחי החקלאות הגדולים שסביבו מסתתרת לה עיר ענקית כמה עשרות ס"מ מתחת לאדמה.
אף אחד לא דמיין לעצמו שבזמן תחילת ההיסטוריה התקיימה בצפון השרון עיר של מעל 6000 איש בגודל 650 דונם. ישוב מאורגן עם מערכת רחובות, מערכות ניקוז, מקדשים, חפצי פולחן, חותמות, מבני ציבור, חומות (בעובי 2 מטר). זה לא הופיע במפות של הישוב בארץ בזמן תחילת ההיסטוריה, זה לא מופיע במקורות של התקופה, ולא נכתב על כך בספרי הארכיאולוגים, ובכל זאת העיר הייתה שם כל הזמן הזה, ורק חפירה של מחלף דרכים גילתה אותה.
עם תחילת החפירות התגלו בתים רבים בעלי צורה אחידה, אורכם כ10 מטר, רוחבן 3-4 מטר, ובאמצעם שורת עמודים, לעיתים החלל המרכזי מחולק על ידי קירות. מחוץ לבתים חצרות ובהם ממגורות עגולות. כל הבתים מכוונים לאותו כיוון על ציר צפון דרום או מזרח מערב, והכניסה אליהם היא מאותו פתח. מעריכים כי בבית גרה משפחה גרעינית. בין הבתים יש רחובות מסודרים, הצטלבויות, כיכרות, אבל בניגוד לערים אחרות כגון בית ירח, הרשת היא לא ישרה, אלא הרחובות מתעקלים.
מסביב לישוב התגלתה חומה עבה ברוחב שני מטר. החומה וגם הבתים, נבנתה כשהנדבך הראשון שלה הוא מאבנים, והנדבכים שמעליו מלבני בוץ. בין בתי הישוב התגלה מבנה ציבורי גדול שחושבים שהוא מקדש, בחצר התגלה אגן מים גדול מאבן ולידו הרבה עצמות של צאן (כנראה קורבנות), מהחצר נכנסים לחדר מבואה גדול שגם שם יש אגן מים מאבן אבל קטן יותר, וממנו לחדר ענק בגודל 100 מ"ר, שהיה כנראה המקדש. במקום התגלה פסלון של פנים סכמטיות (מזכיר את שער הגולן) וכן של בעל חיים, כמו גם גלילי חותם ועליהם דמויות חיות ואדם באופן המזכיר את שומר ומצרים.
חופר האתר ד"ר איתי גלעד אומר [הרצאה ערים מדברות של רשות העתיקות] שלא יודעים מי היו האנשים שגרו בארץ בזמן תחילת ההיסטוריה, וכמעט ולא יודעים כלום על האמונה שלהם. ויחד עם זאת ברור כי העיר חייבה מעין ממשלה, ארגון ציבורי, וכנראה שזה היה אסיפה של המכובדים. לפי הממצאים אפשר להסיק שהיה בה ריבוד חברתי ומורכבות, היו שכונות לדוגמא של קדרים, ואזורים שבהם היו בתים גדולים יותר מהאחרים (עשירים). זאת הייתה ניו יורק של זמן תחילת ההיסטוריה. אין עיר בגודל הזה במרחב כולו. התושבים התקיימו מחקלאות, תעשייה ומסחר. תל אסור יושבת על דרך המלך המובילה ממסופוטמיה למצרים, והתגלו בה כלי אבן וחרס ממקומות שונים במזרח התיכון, כולל מצרים.
בתל אסור התגלו יותר ממאה שלדים של אנשים צעירים, על אף אחד מהם לא היו סימני אלימות, וגם בישוב עצמו אין סימני חורבן, אלא הוא פשוט ננטש בסוף התקופה מסיבה כלשהי. עד היום נחפר רק כ7% מהשטח (40 דונם), ומה שהתגלה רק מראה כמה אנחנו לא יודעים על זמן תחילת ההיסטוריה בארץ ישראל, תקופה ארוכה של כאלף שנה.
ערים נוספות בישראל בתחילת ההיסטוריה
יריחו הייתה אחת הערים הגדולות ביותר, בנויה על גבי שרידים שכבר אז היו בני 6000 שנה ויצרו תל מרשים העיר הוקפה בחומה והתגלו בה בתים מרווחים ועקבות של תכנון עירוני. האנשים שאכלסו אותה היו כנראה מהגרים שהביאו איתם מסורות קבורה חדשות, אם עד אז קברו את המתים מתחת לדרגשי הבית, הרי שמעתה חוצבים מערות בסלע שישמשו מקומות קבורה. ביריחו התגלו קברים בחדרים תת קרקעיים שמוביל אליהם פיר, וזה מזכיר את הקברים במסטבות המצריות, ובמצרים באופן כללי, אלא שבישראל לא מופיעים ציורים בקברים וזה תמוה.
מהצד השני של שדרת ההר בולט הישוב בתל אפק, שגם ראשיתו עתיקה יותר (כנראה בתקופה הכלקוליתית אלפיים שנה קודם לכן). המעיינות השופעים והמיקום האסטרטגי משכו לכאן בני אדם, עם תחילת ההיסטוריה מוקמת כאן עיר המוקפת חומה, בה התגלו מבני מגורים, ומבנים ציבוריים, כנראה שהיה סוג כלשהו של תכנון עירוני במערך הרחובות וקשרי מסחר עם מצרים, אבל לא הרבה אנחנו יודעים על תקופה זו, אפק מתפתחת לעיר הרבה יותר גדולה וחשובה בתקופת הברונזה התיכונה, עם בניית הערים האחרות של ארץ ישראל.
ישוב גדול יחסית התקיים בתל קשיש בעמק יזרעאל (ליד יקנעם), מדובר בגבעה מרשימה שנמצאת לצד כביש שש החדש. ישוב גדול עוד יותר מוקף בחומה אדירה נמצא בתל מגידו לא רחוק משם, במאה ה27 לפנה"ס נבנה במגידו מקדש דמוי מגרון שהוא אחד המרשימים מסוגו באזור ולידו הבמה העגולה שהייתה מרכז של פולחן לאלוהות הנשית. קצת קודם לכן נבנים מצודה וארמון.
סמוך לתל ירמות נמצא את תל צפית, שהיה אחד הישובים הגדולים בארץ 400-500 דונם, ולא רחוק ממנו את תל לכיש ותל עירני הסמוך לגת, שבו התגלה קשר מעניין למצרים – חרס עם אזכור שמו של נערמר, מייסד הממלכה המצרית ואבי השושלת הראשונה.
ישובים משמעותיים נוספים היו תל דן, חצור, תל קדש, תל דותן, גזר, תל חסי, ועוד. בנוסף על כך בכיכר ים המלח התגלו חמישה ישובים מבוצרים. כנראה שלא היו בארץ באותה תקופה ערי נמל.
מאמרים נוספים
לחצו למאמר על הערים הכנעניות של ארץ ישראל כולל חצור
קראו מאמר על הארכיאולוגים הראשונים של ישראל שנטו לרוחניות
