ארכאולוגיה רוחנית בישראל

ארכאולוגיה רוחנית

מה חיפשו הארכיאולוגים של ארץ ישראל?

מתברר שלרבים מהם היה קשר לתנועות כגון הבונים החופשיים, מסדרים אזוטריים, חיפוש אחר האלה, ועוד. קבוצת הגרעין הראשונה והוותיקה של הארכיאולוגים באה מרקע של אגיפטולוגיה וחפירות במצרים עם נטייה לפרשנות אלטרנטיבית.

האיש שנחשב ל”דרווין” של הארכיאולוגיה ומי שהתחיל את הארכיאולוגיה הסיסטמתית (לפי שכבות וחרסים) הוא פלינדריס פטרי. הוא יצא למצרים לבדוק תיאוריות אלטרנטיביות הקשורות לפירמידה הגדולה, גילה את תל אל עמארנה ואתרים רבים אחרים במצרים, פטרי חיפש אחר עקבות של ההיקסוס, וחשב שהייתה תרבות מפותחת של אנשים שהגיעו למצרים ממקומות אחרים (לפי השערתו מהקווקז) והביאו איתם תרבות מתקדמת. הם נבדלו מהמצרים האחרים במבנה הגוף והגולגולת וזה מופיע בתיאור השושלות השולטות של הפרעונים.

הוא טען שאי אפשר להסביר את הופעתה של תרבות מצרים יש מאין, אלא בעזרת התערבות חיצונית. בעשורים האחרונים של חייו הוא חפר בארץ ישראל בחיפוש אחר עקבות של תרבות זו.

עוזרתו העיקרית במשך שנים רבות הייתה מרגרט מארי, האם של הארכיאולוגיה הבריטית, היא גילתה את האוסיריון במצרים, את המקדשים של האלה במלטה ומיורקה, וחפרה גם בתל על עג’ול בעזה ופטרה בירדן, מארי הייתה מומחית לכישוף, חוכמת המזרח והדת הקדומה. היא הקדימה את זמנה ונתנה השראה להתפתחות דת האלה והפמיניזם. העוזר שלה בחלק מהחפירות היה ג’רלד גרדנר – האיש שהתחיל את תנועת הוויקה (המכשפות) המודרנית, הוא חיפש בעיקר פסלוני אשרות ושרידים למאגיה קדומה.

גרדנר חפר גם עם סטרק בלכיש, במימונו של מיליונר תימהוני בשם צארלס מרצסון, יש הטוענים שסטרק סבל מ”קללת פרעונים” ולכן נרצח בנסיבות מוזרות.

בנוסף לשלושה אישים בולטים אלו, יש גם אנשים אחרים שראו בארכיאולוגיה אמצעי להוכיח את אמונתם, ודרך לגלות את האמת על תחילת המין האנושי, ייעודו, וההיסטוריה הרוחנית של כדור הארץ. לפניכם כמה מילים על הדמויות המרתקות שמהוות את הפסיפס של הארכיאולוגיה הרוחנית בארץ ישראל:

פלינדרס פטרי Flinders Petrie

פלינדרס פטרי (1853-1942) היה הבן של וויליאם פטרי, ממציא הקשור לחשמל, ואב של ג’ון פטרי שגילה את הפולימרים. מורה של הווארד קרטר – מגלה הקבר של תות אנח אמון, ואבי האגיפטולוגיה והארכיאולוגיה.

פטרי היה מצוי במדע הסקירה של שטחים, וסקר לראשונה את סטונהג’.
בעקבות תכתובת של אביו עם Charles Piazzi Smyth בעל תיאוריות אלטרנטיביות, הוא יצא לסרוק ולמדוד באופן מדויק את הפירמידה הגדולה בכדי להוכיח או להפריך תיאוריות אלו.

מ1884 הוא החל לחפור בצורה מדעית במצרים, בדלתא, גילה את כפר העובדים בתבאי, תל אל עמרנה, חפר בלוקסור ובאתרים רבים במצרים, גילה את סטלת מרנפתח בה מוזכרים הישראלים

הוא החל את החפירה השיטתית בישראל ב1890 בתל חפי, שחשב שהיא לכיש, אך חזר במהרה למצרים, אלא שב1923 העביר את מרכז פעילותו לישראל, חפירתו החשובה הייתה בתל אל עג’ול, הוא היה בטוח שזאת עזה המקראית (המקום נמצא כמה ק”מ מעזה) , שותפים לו היו מרגרט מארי, סטרק ואולברייט. בחפירותיו הוא מנסה לעקוב אחר ההיקסוס, וכנראה שגם על המקורות הקדומים של היהדות, באותה תקופה התפרסמו כתבים כמו משה והמונותאיזם של פרויד, שחיברו בין המונותאיזם של אחנתון והדת היהודית. פטרי הוא זה שגילה את תל עמראנה, מקום מושבו של אחנתון. ואת תרבותם של ההיקסוס (שקדמו לאחנתון) במזרח הדלתא (טאניס).

הוא חפר בתל שרוחן – בירת ההיקסוס שבדרום, וגם בתל ג’מה, שלושת התלים: שרוחן ג’מה ואל עג’ול, נמצאים אחד אחרי השני באפיק נחל הבשור.

מרגרט מארי Margaret Murray

מרגרט מארי (1863-1963) היא האישה הראשונה שהוכרה בחקר של מצרים. חפרה באבידוס וגילתה את האוסריון. בעוד אתרים רבים במצרים. חפרה באתרי אלה במלטה ומינורקה, חפרה גם בתל אל עג’ול ובפטרה. יש עליה פירוט במאמר אחר המופיע באתר
ראו מאמר על “כישוף ומכשפות באנגליה המסתורית”.

סטרק James Leslie Starkey

ג’יימס לסלי סטרקי (1895-1938). כילד הוא לא התעניין בלימוד רשמי אלא קרא ספרים, התעניין בארכיאולוגיה ואגיפטולוגיה, ואהב לחלום, בתור בוגר צעיר הכיר את מרגרט מארי ופטרי בלונדון, והפך לארכיאולוג ועוזר שלהם בחפירות בתל עג’ול ותל שרוחן. לימים הפך להיות האחראי על חפירות לכיש שהיו הגדולות מסוגם. אלא שביום חנוכת מוזיאון רוקפלר נרצח בדרכו לטקס הפתיחה.

ייתכן שהיו מניעים נסתרים לרצח וזה, וזה קשרו לרצון שלו לגלות ממצאים שיוכיחו את נכונות התנ”ך וקדימות העם היהודי כפי שפורסם בספר של מממן החפירות, אדם בשם צארלס מרצסון, באותה תקופה נפוצו באנגליה תיאוריות על קשר בין האנגלים לעברים הקדומים, ובכל מקרה העברית נתפשה כקדומה למצרית ולא להיפך כפי שחושבים כיום והחפירות בלכיש נועדו להוכיח את זה.
כך או כך החוקר גרפינקל טוען שהרצח היה מתוכנן ולא ספונטני.  כנראה שהיה מעין קשר משיחי בין החפירות למאורעות הזמן והרצון לבסס את השלטון הבריטי בישראל, וייתכן שזה עורר התנגדות פוליטית או דתית, או שאולי ההתעניינות בדת האם הקדומה ומאגיה (המוכחת על ידי נוכחותו של גרלד גרדנר בחפירות), הביאו למעין “קללת פרעונים” שגרמה לסטרק להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון,

גרלד גרדנר Gerald Gardner

גרלד גרדנר (1884-1964) הוא האיש שהתחיל את דת הוויקה, המחייה את דת המכשפות – האל המקורנן הקדומה. הוא היה ארכיאולוג חובב ומאג, גדל בילדותו בארצות זרות, פורטוגל, ולאחר מכן בציילון ומלזיה שם נחשף לכישוף מקומי והחל את ההתעניינות בארכיאולוגיה, עם בגרותו הצטרף למסדר הרוזיקארי ובשנות ה30 לקבוצה הנקראת New Forest coven, מכשפות שנפגשו ביער.

בזמן הזה היה גרדנר גם מעורב (במיוחד בחודשי הקיץ) בחפירות בארץ ישראל, ייתכן ששם פגש את מרגרט מארי, ובכל מקרה עם תחילת החפירות בלכיש עבד שם עם וויליאם סטרק, ומשזה נרצח הוא הפסיק להגיע לארץ והעביר את מרכז הפעילות לקפריסין שם הייתה לו התגלות שבעקבותיה נכתב הספר A Goddess Arrives . ובו עקרונות פולחן האלה. גרדנר האמין שבחיים קודמים הוא גר בקפריסין.

גרדנר החל את תנועת הוויקה בשנות החמישים מלווה בפרסום ספרים כגון The Meaning of Witchcraft ולפני כן Witchcraft Today בשנת 1954 בו טענה שהטמפלרים עסקו במאגיה. שהפיות זה גזע פיגמי שחי במקביל לתרבות. הוא היה חבר של אידריס שהא.

איפה הכסף? סיר צארלס מרצסון Sir Charles Marston 1867-1946

הוא האיש שמימן את חפירות תל עג’ול ולכיש, המטרה של החפירות מבחינתו הייתה למצוא עקבות של אברהם, ובחפירות לכיש למצוא קשר בין הישראלים לבריטים, ובכדי להוכיח את תיאורית המקור הישראלי של הבריטים שבה האמין (עשרת השבטים האבודים). הוא התעניין בהתפתחות הכתב. היה ראש האגודה הפילוסופית הבריטית, האמין בכוחות על טבעיים, תרגל כתיבה אוטומטית (תקשור) במיוחד בגלסטונברי, והיה חבר במסדר סנט ג’ון. הוא כתב ספר “the bible comes alive”  על החפירות בלכיש, שהיה פופולארי ועשה רעש גדול בזמנו (התיאוריה שלי אומרת שייתכן והיה לזה קשר לרצח של סטרק – הארכיאולוג שחפר בלכיש).

התזה העיקרית שלו, כפי שמופיעה בספריו ומוכחת על ידי החפירות, היא שהכרונולוגיה של משה הרבה יותר קדומה משחושבים וקשורה לפלישה של החיקסוס למצרים במאה ה17 לפנה”ס. כבר לפני 3500 שנה היה כתב ואמונה במונותאיזם קדום באזורי ישראל וסיני, יציאת מצרים, הופעת משה והעלאת התנ”ך על הכתב התרחשו במאה ה15 לפנה”ס ואולי גם קודם לכן, בניגוד לכרונולוגיה המקובלת הממקמת את יציאת מצרים לזמני רעמסס השני במאה ה13 לפנה”ס. מרצסון ניסה להוכיח שביקורת התנ”ך החדשה היא מוטעית ולא נכונה.

כך או כך מתברר שתרבות ההיקסוס עילמית התקיימה ביריחו העתיקה, עזה וארץ ישראל בתקופת הברונזה התיכונה (מאות 18-17 לפנה”ס), ומשם בני שם העליונים התפשטו והשתלטו על בני חם המצרים ועל הכנענים, המונותאיזם הקדום של העמים השמים פותח על ידי משה. שהופיע בזמן קדום לתיארוך הארכיאולוגי.

ויליאם אולברייט William Foxwell Albright

ויליאם פוקסוול אולברייט (1891-1971) הוא הכהן הגדול של חקר המזרח והחפירות בארץ ישראל עד סוף שנות ה60, מנהל המכון האמריקאי למקרא, ידע 28 שפות, וקבע את הכללים והפרדיגמה של הארכיאולוגיה המקראית הישראלית. היה נוצרי מתודיסט, התלמיד וממשיך דרכו העיקרי היה נלסון גליק

הוא חפר בתל בית מרסים, מכיוון שחשב שזאת קריית ספר וימצא שם ספריה. בחפירה זו ביסס את עקרונות הארכיאולוגיה של ארץ ישראל.

ד”ר עמנואל וליקובסקי Dr. Immanuel Velikovsky

עמנואל וליקובסקי (1895-1979) היה ממקימי האוניברסיטה העברית וחי בארץ עד שנת 1939, פיתח תיאוריה על כוחות אלקטרומגנטיים, ועל שינויים פלנטריים במערכת השמש שגרמו לאסונות קטליטיים עולמיים כמו המבול. ותופעות תנכ”יות. טען שהכרונולוגיה לא מדויקת והושמץ על ידי הממסד. בהכשרתו היה פסיכולוג תלמיד של פרויד. ספרו המפורסם ביותר הוא “עולמות מתנגשים”.

לפי ולינובסקי במאות 15 לפנה”ס עד המאה ה8 לפנה”ס התרחשו תופעות טבע לא רגילות שמסבירות את יציאת מצרים, תקופת החושך ביוון, ועוד. ווליקובסקי הציע לתארך את תולדות מצרים באופן אחר כך שהכרונולוגיה המצרית תקוצר ב500 שנה. מה שזה נותן הוא הקבלה בין יציאת מצרים לסוף הממלכה התיכונה, ופלישת ההיקסוס, הוא כתב את הכל בספר שנקרא “עולמות מתנגשים”.

זיכריה סיטשין

הוא נולד באזרבייג’ן 1920 אבל עלה לארץ בתור ילד וגדל כאן, למד בעצמו שומרית עתיקה והיה סופר וכותב פורה, בשנת 1952 היגר לארצות הברית. שם פיתח את התיאוריות שלו. לפי דבריו השומרים היו חוצנים שביקרו בכדור הארץ ויצרו תרבות מתקדמת, מהנדסים את תרבות ודנא האדם הקדום. ישנן תאריכים ותקופות לא ידועות בהיסטוריה האנושית, שבהם היו ביקור בכדור הארץ של תרבויות מהחלל החיצון וניסיונות ראשונים ביצירת אדם. כתב ספר שנקרא הפלנטה ה12. בו הוא טוען שהשומרים הגיעו מכוכב לכת לא מוכר בשם נבירו לפני 450.000 שנה.

לפי סישטין האלוהיות נעו באוויר בתוך חללים עגולים, ביצתיים, וכך אבן ביצתית שעליה חרוט האל מסמלת את האל בחללית שלו. וזה אולי מסביר את החלוקים ועליהם חריטות אל בשער הגולן.
גם עמודי אבן סימלו את החלליות הללו, ומכאן קדושתם, וכך גם סטלות. הסטלות נקראו אבנים שזורחות, או משהו שנותן אור, המונומנטים העבריים נקראו “יד” ו”שם”, אך אין הכוונה ליד ושם רגילים, אלא יד הייתה מעין מונומנט פירמידיון, כדוגמא אבן הבן בן בהליופוליס, ו”שם” לעומת זאת היה מבנה עם גג עגול, אבן עם ראש עגול, המילה שם והמילה שמיים הם מאותו שורש, וכשמקימים “שם” למעשה מצביעים לכיוון השמיים או מחקים את השמיים. המילים “מו” ו”שם” צריכות להיות מובנות כרכב חלל, ואז הסיפורים המיתולוגיים מקבלים מובן אחר.

אתרים ארכאולוגים משמעותיים ועתיקים

לפני חמשת אלפים שנה מופיעים ערים גדולות יש מאין, הגדולה שביניהם היא חצור, עיר כל ממלכות, ובה גרים קרוב ל20.000 איש, מספר עצום במושגים של אותה תקופה (בממפיס בירת מצרים היו 30.000 איש, ובאור בשומר 60.000) המקימים סוללות עפר אדירות, מקדשים ועוד. בנוסף לחצור (ראו מאמר נפרד) יש את מגידו, תל שבע, דן, עכו, יפו, ערד, וכנראה שגם ירושלים, כולם ערים עתיקות רבות נוספות. ישראל היא המדינה עם הכי הרבה אתרי מורשת עולמי ביחס לשטח, ולא בכדי. ישנם שש עשרה אתרי מורשת עולמי בארץ, אחד מהם קשור לתלים המקראיים: חצור, תל שבע ומגידו. אלא שיש תלים ארכיאולוגים חשובים רבים אחרים כגון גזר, לכיש, תל דן, ועוד.

לא הרבה ידוע על ערי הארץ בתקופות תחילת התרבות האנושית, לאחרונה נמצא שבר ספינקס מצרי מזמן מיקרינוס – אחד מבוני פירמידות גיזה (הקטנה), בכניסה לארמון העיר חצור ועליו כתובת “אהוב האלוהים… שנותן לו חיי נצח”. האם ייתכן שהיה קשר בין מצרים וחצור באותה תקופה?
לפי החוקרים הפסל הובא אחר כך. כדאי לציין שבחצור התגלו כתבי יתדות קדומים מתקופת ברונזה תיכונה בית (לפני כ4000 שנה), כולל עותק של חוקי חמורבי, והיא הייתה כנראה מרכז לימוד ופולחן אזורי.
לפי הארכיאולוגים העיור של ארץ ישראל התחיל בברונזה קדומה בית (2900-2600 לפנה”ס) והוא הביא ליצירת ערים עם רחובות מתוכננים, מרכזי פולחן, ארמונות ומבני ציבור, רובעי מגורים ומלאכה, וזה מזכיר מאד את מצרים. לפי כתבים אלטרנטיביים שונים בירושלים מתקיים בית ספר אזוטרי שהנציג שלו הוא מלכיצדק המופיע בסיפור של אברהם ככוהן לאל עליון.

באופן כללי תל הוא תופעה ייחודית למזרח התיכון, גבעה מלאכותית גדולה המורכבת משכבות על שכבות של שרידי עיר אתיקה שנבנתה פעם אחר פעם באותו מקיום, בכל פעם שבנו שיטחו ומילאו את החורבות של השכבה הקדומה ובנו מעליה, וכך נוצרת מעין עוגת שכבות לפי זמן, שבכל שכבה יש חרסים מתקופה אחרת, חתך בתל מגלה לנו את שכבות היישוב השונות.
להלן התייחסויות קצרות לכמה מהאתרים הארכיאולוגים החשובים בארץ:

תל ערד העיר הראשונה בישראל

לפני 5000-5500 שנה מתחילה התרבות האנושית יש מאין. עד אז אנשים גרו בכפרים, עשו כולם אותו הדבר פחות או יותר, כמו חברות שבטיות פרימיטיביות בימינו ברחבי העולם. פתאום קמו ערים של עשרות אלפי אנשים, שהגדולה וראשונה שביניהם היא ארך בשומר, הופיע ריבוד מעמדי והתמחות, הבדלי עושר ומערכת מיסוי מרכזית, דת ממוסדת ומקדשים, במקביל לכך הומצא הכתב, אולי בכדי לאפשר ניהול ותקשור של מערכות גדולות והחל השימוש בגלגל. הערים הגדולות הביאו לפרויקטים הנדסיים מורכבים וגדולים, ורמת ארגון גבוהה וריכוזית בכדי שאפשר יהיה להבטיח רווחה ומזון לכולם, סדר ציבורי, יצירה של חברה שתחליף את התא המשפחתי והשבטי.

שומר הייתה מורכבת מערי מדינה גדולות, מייד אחר כך מתחילה התרבות המצרית, עם איחוד מצרים התחתונה והעליונה על ידי המלך מנס ב3200 לפנה”ס. במקביל לכך מתחילות לקום ערים גדולות ומתקדמות בארץ ישראל, שאחת הגדולות והחשובות שביניהם היא ערד.
במשך אלף שנים התקיימה בישראל תרבות מתקדמת שהתבססה על ערי מדינה מפותחות, זאת הייתה תקופת הברונזה הקדומה. לאחריה נעלם הישוב העירוני והייתה תקופת נסיגה קצרה, עד שהתרבות שבה לבכורתה ומוקמות ערים חדשות בברונזה תיכונה ב’.
בתל ערד ניתן לראות חומות קיקלופיות עם אבני ענק, מזג האוויר בתקופה העתיקה היה יותר טוב מאשר היום ובקעת באר שבע בואכה ערד קיבלה יותר גשמים מאשר כיום. בלב העיר הכנענית העתיקה שמתפרשת על פני שטח גדול, באר מרשימה ועמוקה. נדמה כאילו ערד הייתה החיבור בין הארץ הנושבת לבין המדבר, ממנו היא קיבלה את האמונה הדתית העמוקה והמורכבת והרעיונות הפילוסופיים של האחדות

המקדש הישראלי בערד

המקדש החשוב ביותר בערד ובנגב כולו הוא במצודה הישראלית בערד. מדובר במקדש עברי קדום, שהיה קיים בזמן בית המקדש הראשון, ומעיד על כך שבזמן זה היו מקדשים גם במקומות אחרים בארץ, במתכונת דומה לירושלים.
ערד אמנם הייתה נושבת כבר בתקופה הכנענית הקדומה, אך המצודה שעל התל שלה ידעה פריחה גם בתקופה הישראלית, עד חורבן בית ראשון. המצודה נבנתה לראשונה כנראה בימי דוד ושלמה, ומאז נבנתה ונחרבה חמש פעמים, עד שנחרבה סופית על ידי האדומים שפלשו לאזור, עם ובמקביל לחורבן הבית. נמצאו כתבים של מפקד המצודה האחרון הכותב על רגעיה האחרונים של המצודה, ומכאן אנו יודעים על גורלה הדרמטי. מכל מקום, בתוכה נמצא מקדש ישראלי, החשוב מסוגו בארץ.
המקדש בנוי משלושה חלקים: ממזרח למערב, חצר גדולה ובה מזבח, ממנה יש פתח לחדר רוחב ארוך, כך שנוצרים שני אגפים משני צידי הכניסה, ממול לכניסה יש ארבע מדרגות המובילות לקודש הקודשים. בכניסה לקודש הקודשים שני מזבחי קטורת, אחד קצת קטן יותר מהשני, משני צידי קודש הקודשים בקצוות המערביים, שתי מצבות אבן, אחת קצת קטנה יותר מהשנייה. המצבה הקטנה יותר עומדת על במה מעט מוגבהת.

לפי דברי הארכאולוג יהודה גרנות: באגף הימני של חדר הרוחב, זאת אומרת האגף הצפוני, היה את לחם הפנים, ובאגף השמאלי של חדר הרוחב, זאת אומרת באגף הדרומי, היה את המנורה. מתחת למקדש ולידו יש מערכת מים ששימשה לטהרה.
נשאלת השאלה מדוע יש במקדש שתי מצבות אבן. לפי יהודה גרנות ההסבר הוא שמדובר בשני לוחות הברית, הסבר נוסף הוא שמדובר בשתי אלוהויות, אלוהות זכרית – יהוה, ואלוהות נקבית – אשרה. מעניין לציין שהאבן הקטנה יותר הולכת עם מזבח הקטורת הגדול יותר, ולהפך.
במקדש בערד נמצאה אסטלה מהתקופה הכנענית ובה דמות שוכבת ודמות עומדת כשלשני הדמויות יש פנים של חיטה. זה מזכיר כמובן את עמוד הדג’ד במצרים, עמוד שוכב שהיו מעמידים כל שנה בפסטיבל שסימל את התחדשות הצמחייה.
באולם הצפוני של מקדש ערד מצאו אבני שחיקה גדולות וכן אבנים שטוחות ענקיות שהיו מחממים אותם ועליהם היו אופים את הלחם. את הלחם היו אופים במקדש עצמו, ויש עדויות באבנים של תהליך האפייה. במקדש נמצאו שמות של משפחות כהונה המופיעות בתנ”ך.
בימי יאשיהו או חזקיהו הייתה רפורמה בפולחן ביהודה, המקדשים האזוריים נסגרו וכל הכוהנים נקראו לירושלים, הפולחן רוכז בירושלים. בזמן הזה נסגר המקדש בערד. מזבחות הקטורת הושכבו אחד כלפי השני כך שהם חוסמים את הפתח של קודש הקודשים. וכל המבנה כוסה באפר, וכך הוא נשמר

תל גזר.

בלב השפלה, בין עמק איילון לבקעת אונו, ישנו רכס גבעות קטן שבצפונו נמצא תל גזר. התל נמצא צמוד למושב כרמי יוסף, ויש כאן אולי את הנוף הכי יפה בארץ. השפלה כולה נראית מחוף הים ועד ההרים. צריך להבין שבימי קדם הראות הייתה הרבה יותר טובה מאשר כיום, כשיש חלקיקים רבים של אבק וזיהום באוויר. התל עצמו מאורך וסביבו שביל היקפי שלאורכו יש כמה אתרים מעניינים לראות. גזר הייתה מיושבת אלפי שנים, הציון הראשון שלה הוא בכתבי המצרים, תותמוזס השלישי מזכיר אותה בין כיבושיו, לפני 3500 שנה. במקום נמצא שרידי מגדל כנעני מהמרשימים בארץ. גזר הייתה עיר חשובה בתקופה הישראלית, נמצא בה הכתב העברי הקדום בעולם, לוח גזר המפרט את חודשי השנה לפי עבודות חקלאיות, שער ישראלי קדום ואפילו מפעל מים כמו במגידו וחצור. המקום המרשים ביותר, לדעתי בתל גזר, הוא מקדש האבנים העומדות, מלפני 4000 שנה, שהוא ייחודי מסוגו בארץ, ומזכיר את האבנים העומדות בסטונהנג ומקומות אחרים ברחבי העולם.
מדובר על עשר אבנים עומדות שהגדולות שביניהם שוקלות כמה טונות ומגיעות לגובה של מעל שלוש מטר. כל האבנים מוחלקות מצד אחד ומחוספסות מהצד השני ומסודרות כך שצידם המוחלק פונה אל שקיעת השמש ביום הקצר בשנה. ישנם רווחים לאחר האבן השנייה והאבן השביעית, וכמו כן האבן השביעית שונה מכל השאר בכך שהיא עשויה מאבן קשה יותר שהובאה מאזור ירושלים.

נשאלת השאלה לשם מה הובאו האבנים לכאן, ומדוע דווקא מירושלים?

וכאן המקום להסביר כמה דברים:
לפני 5000 שנה מתפתחת בארץ תרבות מגליתית. משמעות השם היא “אבנים גדולות”. אנשי אותה תרבות מקימים מעגלי אבנים, חלקם גדולים מאד, כמו למשל רוג’ום הירי ברמת הגולן, ודולמנים – מבנים הבנויים מאבנים גדולות, פעמים רבות בצורת שער, ששמשו כנראה לקבורה. כמו כן האבן העומדת משמשת כסמל לאלוהות ובמקדשים של אותה תקופה אנו מוצאים בקודש הקודשים אבנים כמייצגות את האל, מסורת זו נמשכה עד תקופת הנבטים והערבים הקדומים, כשהאל דושרא הוצג בצורת אבן מרובעת, ואילו באסלאם יש לנו את האבן השחורה ובניין הכעבה במכה. ביהדות מסורת האבנים העומדות נמשכה בתנ”ך בהקמת מצבות ומזבחות לאל. יעקוב מקים גלעד אבנים לאחר מאבקו עם המלאך.

במקדשים של הכנענים כמו למשל בחצור או דן מוצאים אבנים עומדות כמייצגות את האלוהות, אבן גבוהה וצרה כמייצגת אלוהות זכרית ואילו אבן שטוחה ורחבה כמייצגת אלוהות נשית. מסורת זו מופיעה גם במקדש יהודי שהתגלה בערד ושנבנה בתקופת בית ראשון המוקדמת. בקודש הקודשים יש שני אבנים עומדות, אחת זקופה וצרה והשנייה רחבה יותר ונמוכה. לפי חלק מהארכיאולוגים שחפרו את התל. האבנים מסמלות את יהוה ואשרתו. אלוהים נתפש בימי בית ראשון הקדומים כבעל בת זוג שנקראה אשרה, ומוצאים הקדשות בעברית (כונתילה עג’ור) ליהוה ואשרתו.
מעניין לציין שגם במסורת גני הזן יש אותה משמעות לאבנים: אבן עומדת צרה מסמלת את עיקרון היאנג – הזכרי, ואילו אבן שטוחה ורחבה מסמלת את העיקרון הנקבי – יאנג.

תל לכיש אחת מחמש ערים כנעניות

לכיש היא אחת מחמש ערים כנעניות שנלחמו ביהושע. והעיר השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה הקדומה, היה בה ארמון ומקדשים ליהוה המזכירים את המקדש בערד.

תחילה העיר קדומה מאד, כבר בברונזה הקדומה (תחילה ההיסטוריה) היה שם ישוב, ונמצאו פסלי אלה המעידים על תרבות מטריארכלית. בתקופת הברונזה התיכונה – לפני 4000 שנה נבנו בלכיש ביצורים – סוללות עפר ענקיות. בימי אמנחותפ השני והשלישי ידע המקום שגשוג ונמצאו המון חרפושיות מזמן זה. בימי רעמסס השני היא חרבה, נראה בגלל פלישת בני ישראל. בלכיש נמצאו כתובות כנעניות מהקדומות בעולם.

בתקופת דויד נבנה ארמון מעל הארמון הכנעני. על טור מדרגות נמצאו חמש אותיות עבריות ראשונות. היה משהו שלא פוענח עד הסוף בארמון זה.
בקברים נמצאו גולגולות שבהם נעשה ניתוח הקדידה.
הממצא המרגש ביותר מלכיש הוא מכתבים על לוחות חרס בכתב עברי ולשון מקראית.

פטרי היה הראשון שיפש את לכיש בהקשר של ההיקסוס ומכתבי תל אל עמרנה, שם היא מופיעה לראשונה. הוא זיהה אותה בטעות עם תל אחר בנגב. אלא שהיה זה סטרקי שחפר כאן במשך שש עונות וגילה ממצאים חשובים
לאחר החורבן היהודי היא הפכה לבירה של אדומיאה הפרסית. הוקם בית מושל. שהתקיים עד המאה ה4 לפנה”ס. וכן היכל השמש, מקדש שבו מנורת ברונזה ומזבח אבן.

תל מגידו.

מגידו היא אחת הערים העתיקות ביותר בישראל, היא נזכרת כבר בכתבים מצריים, והייתה מרכז פולחן במשך אלפי שנים. בחפירות שנערכו בה נתגלתה במה עגולה גדולה שבה היו עורכים טקסים לאלה אם שנקראה “בעלת מגידו”. בבמה נמצאו פסלונים של האלה, פסלים של יונה (סמל של האלה), ועוד… תל מגידו נמצא כיום בתוך פארק לאומי מגידו. מראש התל ניתן לראות את מתחם המקדשים החפור. במרכזו הבמה העגולה שקוטרה כעשרה מטר, וגובהה כשני מטר אליה עולות מדרגות מכיוון מזרח – דרום מזרח.

אם ננסה לחקות את הקדמונים ולעלות אל הבמה מהמדרגות, נגלה דבר מוזר: כשעולים אל הבמה, רק כשאנחנו נמצאים למעלה, נגלה מעבר לרכס הגבעות הסמוך את פסגתו הרחוקה והמיוחדת של הר המוחרקה, מציצה מעבר לגבעות הקרובות. כיוון הר המוחרקה הוא כיוון העלייה לבמה. לפני העלייה לבמה פסגת המוחרקה לא נראית, אך לאחר העלייה היא מציצה מעבר לרכס הגבעות הקרוב, בכיוון בו עלינו.

בזמן שהאלה שלטה בעולם האדמה הייתה מקודשת ונחשבה ליצור חי,  ליצור זה היו מקומות דרכם הוא נשם, דרכם הוא דיבר, או במילים אחרות; מקומות מקודשים, והר המוחרקה היה מאז ומתמיד אחד מהם.
הכיוון של הבמה אל הר המוחרקה איננו במקרה, בנוסף לכך שהמוחרקה היה הר מקודש, הרי שביום הארוך שבשנה נראית ממגידו השמש שוקעת בכיוונו של הר המוחרקה.
שקיעת השמש סימלה בימי קדם, וגם בקבלה כיום, את הזיווג של הזכרי – השמש עם הנקבי – האדמה, האלוהות עם השכינה. לכן בטקסים קבליים, בזמן קבלת שבת, יוצאים החוצה ופונים אל שקיעת השמש עם השיר: “לכה דודי לקראת כלה”.
הזיווג של הזכרי עם הנקבי היה אחד הטקסים העיקריים שנעשו על הבמה העגולה. קראו לזה “הנישואים המקודשים”, במסגרתם השליט ביצע מין טקסי עם הכוהנת, מין שנועד להבטיח את פוריות האדמה.

לפני 4000 שנה לערך פשטו שבטים גבריים על תרבויות האלה העתיקות והרסו אותם. בצפון היו אלו ההינדו אירופאים שפלשו להודו, פרס, תורכיה, יוון ואירופה. ומהדרום היו אלו השבטים השמיים שיצרו את ממלכות בבל, ארם, אדום, ועוד…שבטים אלו היו שבטי מלחמה שהשתמשו בחיות מלחמה (סוסים) ובברזל, ומכוח היותם אנשי מלחמה קידשו את האלוהות הגברית, שבשמה המקומי נקראה “הבעל”. האל החשוב היה הגיבור הלוחם ולא האם המולידה חיים.
שבטים אלו הרסו את ערי ארץ ישראל ואף את מגידו (זה נקרא תקופת ברונזה תיכונה ב’ בארכיאולוגיה). לאחר ההרס החלה תקופה של בנייה מחדש, מקדשים נבנו מחדש לאלים, אלא שהפעם זה מקדשים אחרים ואלים אחרים. המקדש החדש שנבנה במגידו הוא מקדש מלבני בעל שני מגדלים בחזיתו, ניתן לראות את שרידיו באזור המקדשים ואת שחזורו במוזיאון שבכניסה לפארק הלאומי. צורת הבנייה איננה קשורה לסביבה ולא מתחשבת בה, היא בולטת בשטח (סמל פאלי) וכמו מכריזה על עצמה כשולטת, והתרבות שהיא מייצגת היא במידה רבה כזאת.
התרבות הגברית מתאפיינת במאבקי כוח, מלחמות, צבירת רכוש, בניית סביבה מלאכותית, ודיכוי של כל השאר, וזה לא שלהיות גבר זה דבר רע, התרבות הגברית גם מצטיינת בחדשנות, התפתחות, לימוד, ועוד… אלא שחוסר האיזון בין הצד הגברי והנשי מביא לחוליים מסוימים המתפשטים בעולם עד כדי כך שהיום אנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם, ולא כך הוא.

היום יש ניסיון לחזור לאיזון שבמרכזו עומד קשר מחודש עם האדמה, לצורך כך אנחנו צריכים, שוב, את עזרתה של האלה אם, או שמא נאמר האלות אם, שהרי אחד מהמאפיינים של האלה הנשית הוא הריבוי….

המשך הטיול במגידו.

מגידו היא אחד האתרים הארכיאולוגים החשובים ביותר בישראל, בנוסף לאזור המקדשים ניתן לראות בה גם גורן ישראלית, אורוות מימי אחאב, בתים, רחובות, ועוד… השריד הכי מרשים הוא נקבת מים מתקופת אחאב, מפעל אדיר מתחת לאדמה, ניתן ללכת לכל אורכה.

בביקורכם במגידו בוודאי תתקלו בקבוצות של נוצרים. מגידו מזוהה בנצרות כארמגדון – מקום הקרב האחרון בין כוחות האור לכוחות החושך. הזיהוי מופיע בברית החדשה ויש אומרים שהוא נובע מקרב בו נפל יאשיהו, המלך הצדיק, ליד מגידו, בסוף תקופת בית ראשון. אנחנו, מכל מקום, מעוניינים בשלום והרמוניה ולא במלחמה. המלחמה היא תכונתו של אלוהות הגבר, ואילו עניינו בביקור במגידו הוא אלוהות האישה….

בעלת

בעלת היא אלת אדמה הקדומה של ישראל ומרחב מזרח הקשת הפוריה, בכל מקום היא נקראת על שם המקום, לדוגמא “בעלת חצור”. בעולם העתיק היו אלי אדמה ואלי שמים, נשים נתפשו כקשורות עם האדמה. מלקטות, משתנות, כמו העונות. בעלות יכולת ההולדה ולכן גם מוות. מחזורי האישה הם מחזורי הטבע. הגברים נתפשו כקשורים יותר לאוויר, בעלי אידיאות, מחפשים מישהו או משהו ללכת אחריו, לכבוש את העולם. הפעולה שלהם היא לא טבעית, הטבע מחכה בסבלנות שמשהו יקרה, אבל מה שמפרה אותו זה השמיים, או הקרינה של השמש.

הפולחן החשוב ביותר של העולם הקדום היה “נישואים מקודשים” – מין פולחני של המלך עם הכוהנת. חיבור של השמיים עם הארץ. הגשם היורד לאדמה הוא השמיים הבועלים את האדמה, ולכן לימים הפכה בעלת לאל בעל.

עם הפלישה של העמים השמים והרס הערים הקדומות של ארץ ישראל, נזנח פולחן האלה והצמחייה, החברה הפסיקה להיות מטריארכלית והחלה תקופה חדש של דומיננטיות גברי, אלוהי צבאות גבר.

גיאודזיה רוחנית Geodetics

תיאוריית גאיה טוענת שכדה”א הוא יצור חי ענק, אחת ההשלכות של תיאוריה זו היא שמקומות שונים יהיה להם תפקיד שונה במסגרת אורגניזם זה (שהרי לא כל חלק בגוף של האדם יש לו אותו תפקיד וכך גם באורגניזמים אחרים). נשאלת השאלה מה התפקיד המיוחד של ארץ ישראל, במסגרת האורגניזם הכולל שנקרא כדור הארץ? מה המיקום המיוחד שלה? ובקשר לכך יש כמה דברים מעניינים:
ראשית דבר אם נחבר את כל המסה היבשתית של כדה”א, נצמיד את האמריקות לאפריקה ואירופה, ואת אוסטרליה לאסיה, ונחשב היכן מרכז היבשת הענקית הקדומה הראשונה. זה יוצא פחות או יותר באזור ארץ ישראל, ולא סתם נאמר שישראל היא מרכז העולם. ושכל דבר שקורה כאן מהדהד בכל העולם.
בנוסף על כך העמק הכי ארוך בכדה”א הוא השבר הסורי אפריקאי שאורכו כרדיוס כדה”א, ובו נמצא המקום הנמוך ביותר בעולם (ים המלח), ישראל נמצאת על שבר זה במקום הנמוך ביותר שבו. יש לכך וודאי משמעות. השבר הסורי אפריקאי הוא האזור שבו התפתח המין האנושי, נמצאו ההומנואידים הראשונים (באתיופיה) והוא כעין רחם המוליד את האדם הפיזי, הרעיונות והדתות. מכה נמצאת לידו וכך גם ירושלים.
במקום הנמוך ביותר בעולם נמצא ריכוז גדול של מלח – מינרליים. קריסטלים שיכולים להכיל אנרגיה, וכך במקום שנקרא ים המוות, יש חיים אנרגטיים חזקים, זה מסביר את התיישבות האיסיים במדבר, הטבילה של ישוע בירדן, והרבה דברים נוספים. באופן כללי הגיאוגרפיה של ישראל מקודשת, וצריך להתייחס גם אל הארץ כלשעצמה כאל אורגניזם חי, שבו מצד אחד נמצאים בקעת הירדן וים המלח, שהם חלק מהשבר הסורי אפריקאי, מצד שני הים התיכון שהוא בעל תפקיד מיוחד מבחינת תיאוריית גאיה. אחת התעלומות הגדולות ביציבות של כדה”א הוא האחוז הקבוע של מלח בימים, למרות שכל הזמן מגיע אליהם עוד מלח מהנהרות. הם שומרים על 3.5%. יש הקושרים זאת לים התיכון שנחשב לכליות של כדה”א ואולי זה בגלל קשר תת קרקעי לים המלח?
כך או כך, יש קשר בין צד אחד של ישראל לשני. לא רבים יודעים זאת אבל הצל של הירח על כדה”א (רואים זאת בזמן ליקוי חמה למשל), ההיטל של הירח על גבי כדור הארץ, הוא 55 ק”מ, זה גם הרוחב במקום הצר של ישראל (הרוחב של ישראל 55 עד 110 ק”מ). מעניין לציין שני דברים בהקשר זה, האחד שהגודל של הירח בשמיים ושל השמש הוא אותו דבר, אותו העיגול. באופן אמיתי הירח קטן פי ארבע מאות מהשמש והוא כמו תפוז במגרש כדורגל ביחס אליה, אבל באופן יחסי הם נראים באותו גודל, מפני שהוא קרוב פי ארבע מאות מהשמש. הדבר השני הוא שבצד אחד של ישראל – מערב יש שמות מקומות הקשורים לשמש, כמו בית שמש או אפולוניה, ומהצד השני – מזרח שמות של מקומות הקשורים לירח, כמו בית ירח או יריחו.
בקיצור זהו נושא מרתק שהמחקר בו הוא רק בתחילתו. כנראה שהקדמונים התייחסו אליו וידעו לגביו יותר מאשר אנחנו (וזה מסביר את הסיבה להקמת המגליתים, ואת הפולחן של מקומות קדושים בטבע).

קווי אנרגיה בישראל

מבחינה גיאודטית (מכלול כדה”א) ירושלים היא במידה רבה מרכז העולם, ולכן צריך לבדוק את הקווים היוצאים ממנה ומחברים אותה למקומות אחרים בארץ. ואם עושים את זה מגלים הרבה דברים מעניינים:

אחד האתרים המגליתים המרשימים והלא מוכרים בארץ הוא תל גזר, שם יש שבעה אבני ענק פרהיסטוריות שהובאו מירושלים. זאת הייתה עיר עתיקה בה גם נמצא הכתב העברי הראשון. אם מחברים את ירושלים עם גזר, אזי על הקו יש את מנזר ארון הברית וגם מנזר הבנדיקטים באבו גוש ואת העיר העתיקה אמאוס, מקום שם הופיע ישוע לפני התלמידים. במילים אחרות, כל המקומות החשובים הקשורים לישוע מחוץ לירושלים ולאחר מותו נמצאים על קו אחד. נדמה שהאבן בגזר מחברת את האנרגיה.

אם מחברים את ירושלים עם חברון, מקום שם מלך דוד לפני שבחר בירושלים כבירתו, והמקום היחיד בנוסף לירושלים בשדרת ההר שהוא בצורת קערה (גביע), אזי קבר רחל נמצא בדיוק על הדרך (קו), צריך לזכור שרחל היא היחידה מבין האבות והאימהות שלא נקברה במערת המכפלה בחברון, ושיש הרבה קשרים מיסטיים בין חברון וירושלים, לדוגמא האבנים הגדולות: שהורדוס בנה בהם את מתחם הר הבית והכותל, הם אותו סוג וגודל אבנים בהם הוא השתמש לבניית מערת המכפלה.

אם מחברים את ירושלים עם פטרה בקו ישר, אז בדרך יש את הרודיון. הורדוס המלך בנה שם הר מלאכותי בצורת חרוט פרימדיאלי, ולפי לדעתי וככל שאני מעמיק בזה יותר, אי אפשר להימלט מן המסקנה שהורדוס היה מצוי בסודות הארכיטקטורה המקודשת ומדע קווי האנרגיה. הוא היה אולי רשע גדול, אבל כנראה שהיו לו יועצים שהנחו אותו איך והיכן לבנות לפי מדע המאגיה והאנרגיות העתיק.

הסיפור הקשור להרודיון הוא שבתחילת שלטונו של הורדוס הייתה מרידה נגדו והוא החליט לברוח לפטרה (אימו הייתה נסיכה נבטית). המורדים כמעט ותפשו אותו באזור הרודיון, מכיוון שהמרכבה שבה רכב התהפכה, אבל הוא ניצל בדרך נס, והצליח להימלט באופן פלאי, ולכן בנה לימים את מקום קברו וההר המלאכותי באותו מקום שבו הייתה התערבות אלוהית. אלא שיש כאן דבר נוסף והוא שהרודיון נמצאת לא במקרה על הקו המחבר בין פטרה לירושלים. הנבטים עסקו רבות בנושאי קווי האנרגיה, ואולי הורדוס למד את הנושא מהם.

אני חייב להודות שהייתי מאד פקפקן בנושא של קווי אנרגיה בהתחלת המחקר שלי את הנושא, השינוי קרה כשחיברתי את ירושלים עם הפירמידה הגדולה בגיזה בקו ישר על גבי המפה, לתדהמתי גיליתי שהפירמידה היחידה בארץ, זו שבחרבת מדרס שבשפלת יהודה, היא על אותו קו מדויק שמחבר בין פירמידת גיזה וירושלים. ואני חושב שזה לא במקרה. בהמשך אותו קו לצד השני יש את יריחו שלידה יש הר קדוש (קרנטל) בצורת פירמידה, שהוא האתר המקודש הקדום הידוע בארץ.
ישנם צירופי מקרים נוספים מרתקים שאפשר וצריך לחקור ולהתעמק בהם בנוגע לחיבור של אתרים על פני קווים ישרים היוצאים מירושלים, חלקם אולי מקריים וחלקם לא. אלא שחייב לפי תפישתי להיות איזשהו רציונל כלשהו לחיבור כזה (אם הוא קיים), כמו הנושא של האבות בהקשר של קבר רחל וחברון, או הפירמידה בהקשר של חרבת מדרס ויריחו, או הנבואה בהקשר של מגידו וראש הכרמל.

הנושא של קווים ישרים איננו פנטזיה, וההוכחה לכך היא הארכיאולוגיה. ישנו בנגב קו של חומת אבנים ישר ורציף החוצה הרים ובקעות על פני חמישה ק”מ. חומה נמוכה של אבנים שאנשים מסתוריים התקינו לפני אלפי שנה, בתקופות פרהיסטוריות לא ידועות, המתחילה בהר הגבוה בנגב – הר רמון, במצבור של מצבות אבן (רוגמים) נפלאים, וממשיכה אל הר אחר בכיוון שקיעת השמש ביום הארוך בשנה. הקו נקרא קו K. וכמותו היו רבים ברחבי העולם.

בין אם יש קווי אנרגיה באמת או לא, הקדמונים האמינו בכך. ויש היום אנשים המשתמשים בטכניקות אלטרנטיביות בכדי לנסות ולהרגיש את קווי האנרגיה הללו, כגון מוטות ניחוש (Dowsing) או מטוטלת.

 

כתיבת תגובה