בריטניה הקלטית – מבואות

התושבים הקדומים של בריטניה היו כנראה נמוכים ושחומים יותר, דומים במקצת לאוכלוסייה הבסקית בספרד, שהיא השריד האחרון גנטית לעמים שאכלסו בעבר את אירופה וצפון אפריקה. התרבות בבריטניה באותם ימים רחוקים הייתה כנראה מטריארכלית, בעלת רוחניות עמוקה הקשורה לאלה-אֵם ולמסתרי האדמה. החיים היו בקבוצות או משפחות שחיו בבקתות עגולות גדולות הפזורות על פני השטח (קצת בדומה לאפריקה). ייתכן שהגברים גרו בקבוצות וגויסו לצורך פרויקטים, בעוד שהנשים החזיקו את המשפחה, המלאכות והדת. האלוהות הייתה אישה, והפולחן שלה היה קשור בהקמת מבנים מגליתים (אבנים גדולות) – ובהם מתחמי ענק מקודשים כגון מעגלי האבנים. החברה התבססה על חקלאות זעירה.

לאחר תום עידן הקרח, לפני יותר מ-10,000 שנה, משתנה האקלים ובריטניה הופכת לאטרקטיבית ליישוב אדם. זרם הגולף מביא עמו מים חמים, הגורמים לאקלים יציב וחם יחסית, הגשם יורד בעיתו והאדמה פורייה. האתרים המגליתים הגדולים הראשונים מופיעים באלף החמישי לפנה"ס ומתפשטים מהמערב למזרח. יש הרואים בהקמתם השפעה של תרבות מתקדמת, שהתקיימה באוקיינוס האטלנטי ונעלמה עם שקיעת היבשת אטלנטיס. מקורות קדומים יווניים ואחרים מדברים על אי פורה ומקודש בשם היפרבוריאה, שהתקיים במימי הצפון והיה מקור של רוחניות וחקלאות. אולי יש כאן רמז לקיומה של אטלנטיס? ואולי הייתה תרבות מתקדמת בבריטניה עצמה?

כך או כך, באלף השלישי לפנה"ס מופיעה תרבות הנקראת תרבות ביקר (Beaker culture) של חקלאים הגרים בכפרים, שבהם מתחילים להופיע הבדלי מעמדות. הם מתחזקים את המרכזים המגליתים ובמיוחד את סטונהנג', וכנראה מקימים חלק מהם. יש להם מנהגי קבורה שונים, שבהם מופיעות לראשונה קבוצות של לוחמים. בדרום אנגליה מתפתח וריאנט של תרבות זו שנקרא תרבות וֶסֵקְס (Wessex), המתבטא בקברי רוגמים עם חפצי ברונזה (זה זמן תחילת השימוש בברונזה ובמתכות).

באלף השני לפנה"ס ואולי קודם לכן מתחילות נדידות של עמים הודו-אירופאים שמתיישבים במערב אירופה, ובעיקר של הקלטים, הנחלקים לכמה קבוצות. הקלטים מגיעים לבריטניה בשני גלים עיקריים. הראשון בתחילת האלף השני לפנה"ס, של אנשים שהתבססו בסקוטלנד ובויילס, שנקרא להם לצורך העניין גאלים, והשני של אנשים שהגיעו בסוף האלף השני לפנה"ס, כלומר לפני כשלושת אלפים שנה, והתיישבו בעיקר במרכז ובדרום, שנקרא להם לצורך העניין בריטונים, ומכאן השם "בריטים".

הקלטים מביאים לבריטניה דת ותרבות חדשה. אם עד כה הדת הייתה קשורה לאבנים, למתחמים מגליתים, והאלוהות הייתה האדמה שסומלה על ידי רחם בדמות הרוגמים הארוכים, הרי שמעתה הדגש עובר ליערות ולבארות, לקסם שבטבע הפראי. הקלטים מקדשים את היער והעצים, החיות והצמחים, וכן שינויי צורה ואת עולמות הנסתר.

הבריטונים מביאים לבריטניה ברזל (תחילת תקופת הברזל), תרבות של חבורות לוחמים. הם מונהגים על ידי כוהני דת בשם דרואידים, המתמחים במאגיה, ריפוי ונבואה. יש האומרים שהם היגרו לאי אלף שנים ויותר קודם לתאריך המקובל (לפני כ-3,000 שנה) ויש הטוענים שהם ערבוב והמשך של האוכלוסייה המקומית.

לפי האגדות, כבר בתקופה הקלטית החלו להתקיים ממלכות אגדיות בבריטניה. הארכיאולוגיה מראה על קיום יישובים גדולים בתוך מתחמי סוללות באלף הראשון לפנה"ס. תרבויות קלטיות מקבילות התקיימו בצרפת, ספרד ושאר ארצות מערב אירופה. בסוף האלף הראשון לפנה"ס, עם התגברות המלחמות עם הרומאים, מתרחשת הגירה קלטית נוספת לבריטניה של שכבות מבוססות ומתקדמות מצרפת (גאליה) וארצות השפלה, והתפתחות יישובית רבה.

מקורות על הקלטים

אנשי העולם העתיק (יוונים ורומים) הכירו את האנשים שמחוץ לגבולות ארצות התרבות, הברברים שמצפון להם, ואלה התחלקו בעיקרון לשתי קבוצות – הסקיתים במזרח ומצפון לים השחור, והקלטים מצפון וממערב להרי האלפּים. הסקיתים והקלטים היו שני עמים שחיו בהרמוניה עם הטבע, בניגוד לתרבות העירונית שהתפתחה ברחבי הים התיכון. הסקיתים היו רועים נודדים שחיו בערבה האירואסיאתית, ואילו הקלטים היו שבטים חקלאיים ומגדלי בקר, שחיו ביערות של אירופה. המפגש של היוונים והרומאים עם הקלטים היה דומה במידה מסוימת למפגש של האדם האירופאי עם האינדיאנים בצפון אמריקה – מפגש בין תרבות ל"ברבריות".

הכותבים היוונים והרומים מרבים לתאר את הקלטים, דתם, תרבותם, אופן מנהגם ודרך חייהם, ובזכות זאת (וממצאים ארכיאולוגיים) אנחנו יודעים עליהם פרטים חשובים; זאת מכיוון שלא הייתה להם שפה כתובה והם לא השאירו אחריהם כתובות או ספרים, לפחות לא כאלה שביכולתנו לפענח. הקלטים סחרו עם העולם הקלאסי ולעיתים גם פלשו אליו (ולבסוף נכבשו על ידו), ולכן הם נודעו לאנשיו. כך, התיאורים הראשונים שלהם באים מקרב היוונים, ולאחר מכן מן הרומאים, במיוחד לאחר הכיבוש של גאליה במאה ה-1 לפנה"ס.

בעולם העתיק היו שתי תפישות של הקלטים ותרבותם – האחת שנהגה להלל ולשבח אותם כ"פרא החכם", והשנייה שביקרה אותם על הברבריות שלהם.[2] לפי פרופסור פיגוט (Stuart Piggott), היחס אל הקלטים והתיאורים שלהם מושפעים מהאגדות על קיומה של ארץ פלאים מעבר לרוח הצפון, בשם היפרבוריאה ((Hyperborea, שם יש אנשים חכמים, מזג אוויר נעים וחיים אידיאליים. היו אישים, כגון ההיסטוריון היווני מהמאה ה-4 לפנה"ס הקטאיוס איש אבדרה (Hecateus of Abdera), שזיהו אותה עם בריטניה. הרפתקנים יוונים שהלכו לחפש את הארץ הזאת מתארים עם אוהב שלום, צמחוני, שמיישם צדק עלי אדמות, אשר שוכן מעבר להרים הנקראים ההרים הריפיאנים (Rhipaean). לפי תיאורים של פינדר משורר יוון ואחרים, הרים אלה הם האלפים. פליני (היסטוריון רומאי) טוען שהיפרבוריאים גרים ביערות (וזה מתאים לקלטים), אין ביניהם מחלוקת ומחלה והם עובדים את האלים ביחידוּת ובקהל גם יחד.

במילים אחרות, בקרב העמים של ההיסטוריה הקלאסית, ובמיוחד היוונים והאימפריה הרומאית, התפתחו אגדות על ארץ פלאית, מבורכת וקשורה לאלים, הנמצאת מצפון לאלפים וממנה מגיעים חכמים ואלים בכדי להדריך וללמד את בני האדם. הארץ האידיאלית נקראה היפרבוריאה,[3] ובהקשרים מסוימים היא זוהתה עם מקום מושב הקלטים באופן כללי ועם בריטניה באופן פרטי, במיוחד לאור העובדה שזה היה אי נפרד משאר העולם.

ישנם שני מקורות עיקריים לגבי הקלטים בעולם ההלני – האחד הוא אדם בשם פוסידוניוס מאפמיאה (Posidonius of Apamaea), סורי יווני שחי במאה ה-1–2 לפנה"ס וכתב במפורט על הקלטים במסגרת ספרי ההיסטוריה שלו, והמקור השני מורכב מכותבים שונים באלכסנדריה החל מהמאה ה-1 לספירה, תקופה שבה היא הייתה מרכז הידע של העולם העתיק.

לפי המקורות האלכסנדרוניים, הדרואידים (כוהני הקלטים) הם חלק מרשת החוכמה של העולם העתיק. ישנם מאגים בפרס, כוהנים במצרים, ברהמינים בהודו – ודרואידים אצל הקלטים. זאת ועוד, חלקים מתורתם של פיתגורס בפרט והפילוסופיה היוונית בכלל הגיעו מהגאלים והעמים הברבריים בצפון. פיתגורס מזוהה עם דמות אגדית בשם אוואריס ההיפרבוריאי (Abaris the Hyperborean), שמופיע במקומות אחרים בתור אחד ממלכי בריטניה האגדיים.

אלא שהתנועה של הידע הייתה כנראה הפוכה: מרכיבים של אסטרונומיה ומתמטיקה יוונית הגיעו אל הקלטים, וכנראה גם מחשבה מטפיזית ופילוסופית מהמרכזים במזרח התיכון וביוון.[4] זה קרה במקביל להתעצמות המסחר בין ארצות הצפון לארצות הים התיכון. הקלטים ייצאו מוצרי ברונזה וכדים לעולם הקלאסי, וייבאו בעיקר יין.

עם הכיבוש של צרפת ואנגליה על ידי האימפריה הרומית עברה האוכלוסייה תהליך של רומאניזציה, במיוחד לאחר הריסת המרכז של הדרואידים באנגלסי (אי בצפון ויילס) בשנת 70 לספירה, אלא שהתרבות והשפה הקלטית שרדו במחוזות הספר של סקוטלנד, ויילס, אירלנד, קורנוול וברטאן, וזה מאפשר לנו הצצה לעולמם התרבותי והדתי בעזרת יצירות שהועלו על כתב במאות ראשונות לספירה, ובעיקר הספרות והשירה האירית, שהועלתה על כתב לא מאוחר מהמאה ה-4 לספירה. לקלטים לא היה כתב, אבל הייתה להם מסורת של שירה בעל-פה, כמו הריג וודה בהודו או הקוראן בתחילתו (שנזכר בעל-פה), וזו הועלתה על כתב על ידי המיסיונרים הנוצרים שהגיעו לאירלנד.

רוב החוקרים חושבים שעיקרה של שירה זו, האגדות והסיפורים המופיעים במסגרתה, הם מתקופות עתיקות, ושהיא נשמרה כמו שהיא במשך מאות שנים. בעיקרה מספרת השירה על מעללי גיבורים ואגדות מיתולוגיות, אך ניתן ללמוד ממנה רבות על הקלטים ואמונתם, והיא הצצה נדירה לחיים שהיו פעם.

החברה הקלטית

לפי הממצאים הארכיאולוגיים, באלף הראשון לפנה"ס הייתה בריטניה מיושבת ומרובת אוכלוסין. הקלטים התערבבו בתושבים הקדומים המקוריים, כנראה בדרכי שלום, והתארגנו לפי שייכות לשבטים גדולים, כמו בסקוטלנד, שנקראו Civitate. מתחת לאלה היו אזורים קטנים יותר שנקראו Pagi, והיחידה הקטנה והאורגנית נקראה שבט או Clan. המלכים היו נבחרים, ולעיתים היו אלה מלכות, וביחד איתם הייתה מועצת זקנים האחראית על המלך, שנבחרה מבין משפחות האצילים. את הצבא הנהיג מנהיג צבאי שנבחר בנפרד. בנוסף להנהגה האזרחית והצבאית הייתה לקלטים הנהגה דתית בראשות הכוהנים הדרואידים, שלרוב הייתה חשובה יותר מבין השלוש.

בדומה לחברות הודו-אירופאיות אחרות כגון ההודים או האיראנים, החברה הקלטית הייתה מחולקת למעמדות: לוחמים, כוהנים (דרואידים) ואיכרים. המבנה החברתי היה מבוסס על קוסמולוגיה דתית ואידיאליזם דמוקרטי. לכל שבט הייתה טריטוריה משלו בתוך גבולות קבועים, שהייתה מורכבת מיער ושטחי בור, אדמה חקלאית ומשותפת. חלק מהאדמה עובד למען השליט, הכוהנים, הזקנים, העניים והחולים, והשאר – למען המשפחות עצמן.

ענייני השבט נדונו באסיפות גדולות שהתרחשו במקומות מיוחדים ולרוב קדושים – למשל, ליד טומולוס או במתחם גבעה מוקף סוללה, ולעיתים גם באתרים המגליתים העתיקים (שקדמו לזמן הגעת הקלטים באלפי ומאות שנים), או קרחות יער מיוחדות. הכינוסים כללו משחקים, שוק מקומי, והגדולים שבהם התרחשו בחגיגות של לוח השנה. היו שמונה חגים עיקריים בימים הסולאריים וביניהם (היום הארוך, הקצר, ימי השוויון ותאריכי האמצע שבין הימים, שסימלו את מקום השמש בשמיים ועונות השנה).

לחברה הקלטית היה לוח ירח ושמש משולב (כמו בזמנים המגליתים). הזמן נתפש כמחזורי. לגלגל השנה הייתה משמעות חשובה, הוא בוסס על שמונה צירים (ימים) שייצגו את מחזור השנה (ראו בהמשך), והיוו ביחד מעין גלגל.

הקלטים היו אמני ברזל. היו להם מרכבות וכלי נשק מברזל, כמו גם סירים וחפצי אמנות. הייתה זו דת של גיבורים, אריסטוקרטיה לוחמת, כמו יוון באלף השני לפנה"ס. חפצים שנמצאו בקברים משותפים מלמדים על קבוצות של לוחמים גיבורים, המאמינים שיזכו בעולם שמעבר לאחר מותם – קצת כמו וָלְהַאלַה של הנורדים. האידיאל של הקלטים היה להיות לוחם בין לוחמים ולמות מוקף חברים, משוררים ומאה אויבים מתים. הם האמינו בגלגול נשמות וזה עזר להם להתגבר על הפחד מפני המוות והפך אותם לאמיצים ללא חת.

הקלטים היו אנשים דתיים מאוד, שחיו את הקשר לטבע וליקום. הם כיבדו מאוד את השונה. אחת האמרות שלהם הייתה "השוני הוא המצב של כולם וכל מקום". המצב שאותו קידשו היה מצב ההשתנות. הקלטים אהבו את מצבי הביניים וראו בהם פתח לעולמות אחרים. לפי התיאורים של הכותבים היוונים והרומאים, הם כיבדו מאוד את האדם כשלעצמו ולא את מוצאו. אמרה אחרת שלהם הייתה: "אדם הוא טוב יותר מאשר מוצאו".

בנוסף לקשרי משפחה היה אצל הקלטים מוסד חברתי של "חבר נפש", וכל אחד מהם חיפש את הנפש התאומה שלו, אדם קרוב רוחנית שאליו יוכלו להתוודות. ועל כך הם אמרו: "אדם ללא חבר נפש הוא כמו גוף ללא ראש".

המסתורין הקלטי

הקלטים הם אחד העמים שעסק בנסתר, בדומה למצרים או לתראקים הקדומים, אלא שאצלם זה היה קשור לטבע ולסוג מיוחד של רוחניות, שהועברה ונלמדה על ידי הכוהנים הדרואידים, ובכך הם תרמו לבניין המשותף של החיפוש האנושי אחר משמעות. הרוחניות הקלטית מתייחסת לסוג של מסתורין הקיים בטבע ולובש צורה במצבי ביניים, כמו למשל הדמדומים בין חושך לאור, הטל שהוא לא גשם ולא יובש, הדבקון הקדוש שהוא לא צמח ולא עץ.

בחקר הדתות מדברים על שני מישורים הקיימים במקביל זה לזה – האחד הוא החולין והיומיומי והשני הוא הקדוש והנצחי, כשמדי פעם מצליח הקדוש, המיוחד והשונה, להפציע לתוך היומיומי והרגיל. בעולם הקלטי זה קרה דרך הקשר עם הטבע. יש תרבויות שבהן הקדוש הופיע דרך מוזיקה, תנועה, אמנות (כמו אצל התראקים או בתי ספר של המסתורין היווניים), ויש תרבויות שהתרכזו בגוף האנושי, בנפש ובחוויה המיסטית (כמו ההודים). כל אלה הופיעו גם אצל הקלטים, אבל הם לא היו העיקר. מהותה של הרוחניות שלהם הייתה קשורה לטבע, ובמיוחד למסתורין של הבארות והיערות.

הקלטים האמינו שבמקומות מיוחדים בטבע – בגבעה בולטת או ביער – נמצאים דיירים על-טבעיים הנקראים סידהא. אמורים להיות שני סוגים – הגבוהים והנוצצים, ואלה שצבעיהם משתנים. הם נראים רק לעיתים נדירות מפני אי הטוהר של העולם. עם ההגעה של הנצרות נתדלדלו הסידהא בכל מובן והפכו להיות מה שידוע היום בשם פיות, גנומים ויצורים אחרים של הפולקלור.

לקלטים היה פולחן ייחודי של מעיינות מים ובארות. מסורת זו, שהיא עתיקה מאוד, אומצה על ידי הנצרות הקלטית. למים היו כוחות מרפאים ואפשר היה לבקש בקשות במקומות הנביעה שלהם. לימים נקשר פולחן מרים עם מעיינות ובארות. ברוב הכנסיות שהוקדשו לה היו מעיינות או בארות, שמימיהם טהורים יותר מהרגיל ובדרך כלל הם נובעים וזורמים דרומה. אלת המעיינות והבארות הקלטית בריגיט הפכה לקדושה הנוצרית בר'יג'יט.

אחד הדברים שהקלטים עשו זה לחפור בורות עמוקים באדמה, מעין בארות טקסיות, שלרוב היו בעומק 2–3 מטר, אך חלקן הגיע לעומק 13 מטרים. בתוכן הניחו מנחות, קורבנות, אפר מתים כולל חיות, עצמות וגולגולות אדם, כדים וחפצים, ולעיתים אוצרות זהב וכסף שהונחו בתוך קערות טקסיות. במרכז הבור (באר) הועמד עץ סמלי, שסימל כנראה את עץ היקום. זה היה סוג של חיבור בין האדם לאדמה, הפריה של האדמה, דרך לתקשר עם העולם התחתון, העולם שמעבר, וגם עם אוצרותיו. הבורות מולאו ונאטמו באבנים. לימים הוחלפו הבארות הטקסיות בבארות ומעיינות חיים.

עצים היו קדושים לקלטים ועבדו אותם בחורשות קדושות (ראו בהמשך). הקלטים הבדילו בין סוגי העצים השונים ונהגו לפסל ראשים של בני אדם מעץ ומאבן (שאף היא הייתה קדושה) ולהניח (להטמין) אותם במעיינות והבארות המקודשות, וכן במקומות מיוחדים ביער. באופן כללי, הראש נחשב למקום הרוח והתקיים פולחן גולגולות. לעיתים הוכנסו ראשים בתוך כוכים או בקירות קברים. הגולגולת נתפשה ככלי קיבול לכוח מיוחד, מעין קדרה, שהיא המהות של השינוי. הקדרה הייתה אחד מהכלים הפולחניים והסמלים העיקריים שלהם (ראו בהמשך).

הקלטים הרגישו את אנרגיות האדמה (בדומה לתרבויות שקדמו להם) וציינו אותן על ידי סמלים כגון ספירלות, עיגולים, ובמיוחד סמל שהוא פיתוח של הספירלה והעיגול יחדיו ונראה כמו ספירלה משולשת או קשר משולש, הנקרא טריסקל (Triskal). זה היה אחד העיטורים האופייניים שלהם, והוא מופיע על קדרות ברזל וגם על מגינים וחפצי פולחן. משמעות הטריסקל היא שעל האנשים לשמור על האדמה, השייכת לשבט ומכאן לאלוהות.

לפי ג'ון מישל, לא היה שינוי מהותי בפולחן ובאורחות החיים עם הגעת הקלטים לבריטניה, אלא היה המשך של המסורת הקיימת. אלא שהדרואידים נטשו את האתרים המגליתים הגדולים וחזרו לקדש את אלוהים בטבע. אתר סטונהנג' הוא מקרה יוצא דופן בהקשר הזה, שכן הוא שימש את הקלטים כמרכז של תחייה דתית והפך להיות מקדש דרואידי.

האֵלות הקֶלטיות

לפני בוא הקלטים לבריטניה התקיימה בה חברה מטריארכלית שמאמינה באלה-אֵם. פולחן האלה-אֵם הקדומה הטביע חותם מובהק בדת הקלטית, וזה הופיע דרך מגוון של אֵלות כגון קֶרידווֶן שנזכרה לעיל. הריבונות על הארץ נקשרה לעיקרון הנשי. המלך נישא לממלכתו בטקס שבו הוא מקבל נסך (פולחן מזיגת משקה) מידי כלתו – הריבונות. ריבונות עשויה להופיע כזקנה בלה ומכוערת, סמל לממלכה שוממת ועקובה מדם. אבל אם נושק לה הטוען בצדק למלכות, היא הופכת לנערה יפהפייה, המגלה את עצמה כאֵלה (אם אוהב השליט את ממלכתו ואת אנשיו, הוא יכול להפוך אותה לגן עדן).

האלה-אֵם הקדומה הייתה מעין ישות עליונה אחת, הקשורה לכל היבטי ומחזורי החיים. בניגוד למה שחושבים, בתקופות הפרהיסטוריות הייתה מעין תפישה מונותיאיסטית קדומה, אלא שהיא התקשרה לכוח הטבע, מה שמרגרט מארי קוראת "האל המקורנן", או לאימא אדמה. לאֵלָה היו הרבה פנים או היבטים. היא שלטה על החיים, והייתה אחראית על הלידה – אך גם על המוות. היא הייתה תשוקה וגם אלטרואיזם. היא יכלה להופיע בדמות חיות כגון ציפור או צפרדע – הכול היו היבטים שלה.

עם הגעת הקלטים לבריטניה, הפכו המופעים השונים של האֵלה אם לדמויות של אֵלות נפרדות. להלן יפורטו כמה מהעיקריות שבהן:

בריגיט (Brigit)

בריגיט הייתה האלה של בריטניה, הקשורה לאי אבלון. פולחנה המשיך גם לתוך התקופה הנוצרית, בדמות בר'יג'יד הקדושה. בתקופה הקלטית קיימו לכבודה שמונה טקסי אש בשנה, שהם החגים הקלטיים העיקריים (ראו בהמשך – גלגל השנה הקלטי). היא שלטה על מחזורי החיים, התפישה הייתה שהיא נמצאת בתוכנו.

בריגיט היא אלת הירח, השמש והאש, אלת המעיינות והבארות, אם היסודות, האישה השמימית של הנפש. היא בתו של הדגדה (האל הטוב שמזוהה עם קערת השפע), אחראית לאמנויות ולאומנויות. השם בריגיט דומה ל-Bride – כלה. יש אומרים שהוא לקוח מהשורש בריג – נעלה. היא הייתה אלת הריבונות, בקיאה בשירה ובחוכמת הנסתר. היו לה שתי אחיות שאף הן קרויות בריגיט, הקשורות לאמנות הריפוי ולמלאכה (יחדיו הן היוו הופעה משולשת של האֵלָה).

בריגיט קשורה להזנה: הפרות והעדרים עליהם הגנה הניבו חלב רב, מלאי המזון שלה היה בלתי נדלה, יום חגה הוא ה-1 בפברואר – חג אימבולק, הקשור לראשית חליבתן של רחלות. היא שומרת המשפחה ומשגיחה על הלידה.[6]

קֶרידווֶן (Cerridwen)

קֶרידווֶן היא אלת השינוי, התחדשות, כניעה, זקנה ומוות, אדונית הקדרה הנשמרת על ידי תשע עלמות, שומרות האמת והצדק.

לקֶרידווֶן כוח לשנות צורה ולהפוך לחיה. היא מכירה את סוד האבנים והצמחים – יש תשעה צמחי מרפא המשמשים אותה למרקחות, משחות וכו', וישנם תשעה עצים הקשורים אליה. היא מלווה את הנשמות ומרפאת אותן, וכמו כן היא יודעת להקשיב, לנבא ולתקשר.

קֶרידווֶן היא אולי החשובה באלות מן המיתולוגיה הקלטית. שמה מורכב מן המילה קרד, שמשמעותה בשפה האירית ובשפה הוולשית 'אמנויות' (קרדו – אמן בספרדית), והמילה המילה Awen, שפירושה השראה או קדושה, ומכאן שקֶרידווֶן היא אלת אמנויות ההשראה ובעיקר אמנות השירה – שהייתה הצורה הרוחנית המפותחת ביותר בימי קדם ושילבה נבואה ותבונת הלב יחד עם יכולת אֶפִּית עילאית.

לפי כתבי טליאסין, הבארד האגדי, היא הייתה קוסמת שהתגוררה על שפת אגם באלה, הנקרא בוולשית לין טֶגיד (Lyn Tegid) באזור פנלין ויילס, יחד עם בעלה הענק טֶגיד פול (Tegid Foel) שפירוש שמו 'טקיטוס הקירח'. כפי הנראה שימשו שני בני הזוג יחד כ"משגיחי האגם". הבעל שימש אלוהות זכרית של האגם. קרידוון הייתה "גבירת האגם". לזוג נולדו שני ילדים: בת יפהפייה ומוצלחת בשם קרירווי, ובן בשם מורפרן, אשר כונה אפאגדו ("אפלה גמורה"), שהיה מכוער וטיפש, והחריד את כל רואיו בעורו הכהה ובמבטו מעורר החלחלה.

למרות ידיעותיה וכישוריה הנרחבים בצמחי מרפא ובקסמים, התקשתה קרידוון ברקיחת שיקוי אשר יהפוך את בנה לחכם ויפה. לאחר ניסיונות רבים הגיעה סוף סוף אל הנוסחה המיוחלת – מרקחת אותה היה צריך לבשל ולבחוש במשך שנה ויום ובהשגחה רציפה, ממנה היה אמור להתקבל תכשיר הפלאים. אלא שרצה הגורל והעוזר שלה גוויון (כפי שסופר לעיל) שתה את המרקחת, הפך למשורר טליאסין, והבן המכוער נשאר כנראה כפי שהיה.

וכנראה שגם אימא שלו לא הייתה כל כך יפה. ב"רומאנסה של טליאסין" תוארה קרידוון כדמות בלתי משובבת בעליל: זקנה צרחנית כהה וצולעת מכוסה אפר, זריזה, גדולת פה, ושעל עינה השמאלית מכסה תבלול. לפי מאפייניה אלה, נראה שקרידוון מייצגת בעיקר את דמות האלה הזקנה של החוכמה והמוות, אלא שהיו לה גם פנים נוספות.

בספרו 'האלה הלבנה' קושר רוברט גרייבס בין קרידוון לאלה הלבנה, המגלמת את שלוש אלות הטבע הראשיות – אלת האדמה האחראית על עונות השנה, הצמחים, ההרים והמים. מלכת השמיים הקשורה לשמש, הירח והכוכבים. אלת השאול, האחראית על בטן האדמה והמשקעים, המוות והחוכמה.

דמותה המשולשת של האלה מייצגת את שלוש תקופות המעגל – לידה, חיים ומוות – ומופיעה בשלושה צבעים – לבן לאלה הבתולה, אדום לאלת האהבה, המלחמה והאימהות, ושחור לאלה הזקנה של המוות והחוכמה; כאשר הלבן כולל בתוכו את האדום והשחור, ומכאן ההתייחסות הראשית אליה כאל אֵלה לבנה. מעגל זה מיוצג כפי הנראה בסמלי האלה המרכזיים – שלושת סמלי הירח המתמלא, המלא והמתחסר, המחוברים זה לזה.

שמה של קרידוון מקושר גם עם המילה 'קרדו' – ציר הדלת, ומכאן שגם לשמה של קרדיאה,[7] אלת הציר המרכזי של הלטינים והרומאים, שהייתה קובעת את כיוון ארבע רוחות השמיים העיקריות. למעשה, קרידוון היא זו שמוֹרה לשתי הענקיות "מניה" ו"פניה", המסובבות את גרוטה, אבן הריחיים האימתנית של התבל – להיכן להפנות את כוחן.

לפי גרסה אחרת, המילה קרדו המתארת בספרדית עתיקה חזיר, שהוא אחד משלושת פניה המובהקים של האלה המשולשת: חזירה, סוסה ועז.

דמותה של קרדווין מקושרת באופן בלעדי עם הקדֵרה – כלי התמורות המרכזי, המצוי בכל בית כמו גם בבית המכשפה – חולשת על המרכזיוֹת שבתכונות השינוי. קרדווין מייצגת חוכמה וטרנספורמציה, צמחי מרפא וטבע, שירה, כשפים, השראה, מוות, תחייה והתחדשות, ומשמשת מושא לפניותיהם של הזקוקים למזור ולעזרה בתחומים הללו.

האלה המשולשת והירח

לירח יש כוח מסתורי על המים וקשר למחזור של האישה, ולכן הוא מהווה מוקד אוניברסלי של סמלים הקשורים לאלה ומחזורי החיים. האלה שולטת על הלידה, החיים והמוות, ולכן היא מופיעה בתור שלוש דמויות של עלמה, כלה וזקנה. הקלטים השאירו אחריהם פסלי דמויות רבים עם שלושה ראשים ובאגדות מופיעות תמיד שלוש זקנות או עלמות. האלה היא רבת חסד אך גם חסרת רחמים, היא נמצאת במצב של פנייה לשני הצדדים ומכאן הקשר לירח שלו שני צדדים, אחד חשוך ואחד מואר. הירח הוא חלק ממערכת משולשת של ירח, שמש, כדור הארץ. לידה, חיים ומוות. הלילה סימל מוות והיום חיים, ואילו היממה סימלה את השתנות העיתים ואת המחזוריות של מוות ולידה מחדש.

האלים הקלטיים

ההודו-אירופאים – השבטים הקלטיים – הביאו איתם חברה פטריארכלית ואלוהויות גבריות לוחמות, אלא שבנוסף לכך הם אימצו אלוהויות נשיות קדומות וגם אלוהויות גבריות קדומות יותר כגון האל המקורנן, שהוא התגלמות של כוח הטבע המופיע בצורת קרניים בפטרוגליפים (ציורי סלע) פרהיסטוריים ברחבי העולם.

לפי מרגרט מארי (ראו בהמשך) הייתה בפרהיסטוריה תרבות כלל עולמית שהעריצה אל עליון, שזוהה עם כוח הטבע וסומל על ידי קרניים. הקיום של דת כלל עולמית התבטא בהופעת מערכי מגליתים דומים (מעגלים, מנהירים, דולמנים) בכל רחבי העולם, ובסמלים דומים שהם מעין שפה. היא קראה לדת הכלל עולמית "הדת הישנה" ולאל שלה "האל המקורנן". בתרבות הקלטית הוא מופיע בצורת קרנונוס (הוא המקביל של האל "פאן" היווני), ובנוסף אליו יש אלים חשובים נוספים, שהם היבטים אחרים של העיקרון הזכרי. להלן כמה שורות לגבי שלושה מהאלים הקלטיים העיקריים:

קרנונוס (Cernunnos)

קרנונוס הוא ההופעה הגברית של אנרגיית כדור הארץ, שהיא נשית בכל מובן אחר. הוא אדון בעלי החיים (במשק ובטבע), מקור הפרי, דגן, כסף, אל הפריון והשפע. לקרנונוס נלווים לפעמים נחש בעל ראש אייל, ודמות קטנה של גבר בעל פין זקוף. לעיתים מופיע האל לבוש "טורק" – רצועה מפותלת של מתכת יקרה הנענדת לרוב סביב הצוואר או מוחזקת ביד. לעיתים רואים אותו יושב ישיבה מזרחית (כמנהג הקלטים) ומחזיק בידיו שני נחשים.

בקדרה מפורסמת בשם גונדסטרופ קולדרון (Gundestrup Cauldron), שנמצאה בבור פולחן קלטי בדנמרק, נראית דמות של קרנונוס שנקרא בודהא הקלטי. הוא יושב בתנוחת מדיטציה, מחזיק נחש ביד אחת וצמיד או "טורק" ביד השנייה. הקשר של קרנונוס לנחשים הביא ליצירת ביצת הקסם המשמשת לנבואה שנקראה בשם אנגווינום (Anguinum), שהוא למעשה ביצה המתגבשת מיריקות והפרשות של נחשים זועמים, המצטברות על גבי קליפות שבלולים ימיים. ה"ביצה" שנוצרת היא עגולה ובגודל תפוח קטן, ושימשה את בעלי תפקידי הנבואה מבין הדרואידים.

לוג (Lugh)

לפי יוליוס קיסר, הגדול שבאלים הקלטיים הוא זה שמכונה מרקוריוס, וקרוב לוודאי שזהו לוגוס – לוג האירי. לדעת רוב המלומדים משמעות השם היא המאיר. לוג הוא שליח השמש ונחשב למעניק חיים ומסייע לפריון ורפואה. לעיתים הוא מזוהה עם השמש עצמה, ובמקרה זה לוג הוא ארכיטיפ גיבור השמש הנאבק בחושך ומנצח אותו, כל יום מחדש.

לוג האירי מתואר כ"מחזיק ובקי באומנויות רבות". שמו של לוג בוולשית הוא "גלו" וצורה עתיקה יותר של השמות הללו היא לוגו – זהו המקור הלשוני לשמות ערים כגון לאון וליון.

לוג הוא לוחם שיש לו חנית פלאית, כלב שלא מהעולם הזה, מלך ומושיע, הקשור לאמירת אמת. החג שלו הוא האחד באוגוסט (1.8), חג הקציר.

הדגדה (Dagda)

הדגדה הוא האל הטוב, האדיר רב הדעת. שלקח לאשה את אלת המלחמה (שהיא גם אלת האדמה) לאחר שפגש בה באחד מתפקידיה הידועים ביותר, עומדת בנהר ורוחצת את ראשיהם וגפיהם של העומדים ליפול בקרב – ובזכות זו מובטח הניצחון לבני עמם. לזוג נולדה בת שהיא האלה בריגיט.

הוא חולש על מזג האוויר והיבולים, ובתפקידו זה הוא מזוהה עם סילבנוס הרומאי, אל היערות, הצמחייה ועבודת האדמה. דגדה הוא האב הגדול והטוב, האחראי לשפע ולפריון.

לדגדה יש שני אבזרים מיוחדים: הראשון הוא אלה שהקצה האחד שלה ממית והאחר מחזיר לחיים (מזכיר את הענח' – סמל החיים המצרי), והשני קדרה המסייעת לו בתפקידו כשליט העולם שמעבר. קדירת הבישול ממלאת תפקיד מרכזי במשתה של העולם האחר. היא מבשלת ללא הרף, ומעולם לא יצאה מעל פניה חבורה שלא שבעה די צרכה.

הקדרה (Cauldron)

אחד הדברים שאפיינו את הקלטים היה היכולת לעבד מתכות וליצור כלים, הנפחות נחשבה כמלאכה מאגית. ההישג הגדול ביותר שלהם היה יצירת קדרות ענק ממתכות שונות (ברזל, ברונזה) המעוטרות לעילא. הקדרה הייתה כלי פולחני שעוטר בסמלים, דמויות ויצורים מיתולוגיים. הצבע שלה היה לרוב שחור. הקדרות זוהו, לרוב, עם אלוהויות נשיות (ובמיוחד קֶרידווֶן) והעיקרון הנשי של ההולדה והשינוי,[8] בד בבד זוהו הקדרות עם מעמד הלוחמים והעולם שמעבר, ונקשרו לדמותו של האל דגדה.

הקדרה הקדושה היא חפץ, אך גם מושג ודרך חיים שמשמעותו היא שינוי צורה, בישול, התרכבות היסודות ויצירת משהו חדש דרך מיזוג ותמורה. הקדרה היא אותו כור היתוך שאליו זורקים את כל המרכיבים בכדי לקבל הפריה והעשרה הדדיים. לדוגמא, במעגל סיפורים "יזרוק" כל אחד את הסיפור שלו אל הקדרה שבמרכז בכדי שיתקבל מכנה משותף (סיפור משותף) גבוה שיעשיר את המשתתפים.

לתוך הקדרה (כור מצרף רותח) נאספים רכיבים שנלקחו מראש בחשבון, נבחשים, ניתכים מתוך עצמם ומתערבבים זה בזה, פושטים צורה ונקרעים ממהותם המקורית, ובסופו של בישול ארוך הם הופכים לדבר מה אחר. מתרחשת לידה של תהליך, ישות או רעיון.

לקלטים הקדומים היו כמה חפצים מקודשים (כפי שמופיע במיתולוגיה האירית): אבן פל – הצווחת כאשר מתיישב עליה מלך חוקי.[9] חנית לוג – המבטיחה ניצחון לכל המחזיק בה, חרב ניאדו – שאיש אינו יכול להינצל ממנה לאחר שנשלפה מנדנה, וקדרת הדגדה (חפצים אלה מופיעים אחר כך במיסטיקה הנוצרית ובסיפורי המלך ארתור). הקדרה נותנת חוכמה, ידע, השראה, ואת היכולת לשנות צורה. היא מאפשרת מעבר מהעולם הזה לעולם האחר.

המיתולוגיה הקלטית

המיתולוגיה הקלטית של אנגליה הקדומה אבדה, אך זו של אירלנד, סקוטלנד וויילס נשמרה על ידי הבארדים, המשוררים העממיים שהסתובבו בין הכפרים, בצורת מחזורי סיפורים. בויילס היה זה המבינוגיון, ובאירלנד וסקוטלנד סיפורי פין וסיפורים רבים אחרים.

מיתולוגיה זו היוותה השראה לסיפורי הגביע הקדוש, לפולקלור האנגלי, ומצאה בית בשינוי צורה בנצרות הקלטית ובאמונה העממית (כולל כישוף, רוחות, ריפוי, וכן הלאה). להלן כמה מילים על שני מחזורי הסיפורים העיקריים:

סיפורי פין (The Finn Cycle or Fenian Cycle)

זהו שם כולל למגוון סיפורי מיתולוגיה איריים וסקוטיים הקשורים ללחימה, חיזור וציד של דמות אגדית בשם פין, המזוהה לעיתים עם לוג, דמות גיבור השמש הנלחם בדמות החושך בשם בבלר, בעל העין האחת. פין הוא משורר וצייד הפועל מחוץ לתחומי החברה מיושבת. הוא רכש את מתנת הנבואה והידע העל טבעי כששתה את שיקוי העולם האחר, או כשנגע באצבעו באלתית הדעת.

האלתית היא דג פלאי שגדל בבאר החיים. פין הנער אוכל את הדג ולומד את שלוש תכונות המשורר: "הדעת המאירה", "לעיסת הליבה", "הלחש מן הקצוות".

הסיפור על הדג הפלאי מזכיר כמובן את חשיבות הדג וההתייחסות אליו בנצרות. המגע הראשוני של פין עם האלתית היה במציצת אצבעו שנכוותה מהדג המבושל, לכן רכישת הדעת מסומלת על ידי מציצת אצבע.

מַבּינוֹגיוֹן (Mabinogion)

המבינוגיון הוא אוסף סיפורים בשפה הוולשית המספרים את תולדות בריטניה, שסופרו בחצרותיהם של אצילי ויילס, והועלו על כתב החל מהמאות ה-8–9 לספירה. הם מבוססים כנראה על סיפורי עם מהמאות ה-5–6 לספירה, שעברו מדור לדור במשך מאות שנים ומכיוון שכך החוקרים חושבים שמקורם בתקופות עתיקות יותר. אוסף הסיפורים הקדום ביותר נמצא בשני עותקים מהמאה ה-14, אך לפי השפה אלו העתקים של ספרים מהמאה ה-11–12 וייתכן שאף קודם לכן. חשיבותם של הסיפורים היא שהם מביאים את רוחה, תרבותה וההיסטוריה של בריטניה לפני התקופה הנוצרית, כולל סיפורו של המלך ארתור, השונה מזה המופיע בסיפורי השולחן העגול.

במבינוגיון ארבעה ענפי סיפורים עיקריים וכמה סיפורים נוספים, שמביניהם הסיפור של קלוך ואולון נחשב לעתיק ביותר. קלוך זוכה בידה של אולון, בתו של ראש הענקים אסבתדן, המטיל עליו כמה מטלות בלתי אפשריות כתנאי להסכמתו לנישואיהם. קלוך מגייס לעזרתו כמה אנשים יוצאי דופן, כל אחד בעל כוח כשפים אחר, ובעזרתם מבצע את המטלות וזוכה בנערה. במהלך הסיפור מופיע ארתור, וכנראה שזו הופעתו הקדומה ביותר בפרוזה הוולשית: הוא עוזר למבון בנו של מורדון ולקלוך לצוד את חזיר הבר המכושף, הנושא בין אוזניו מסרק ומספריים מופלאים.

בסיפורים מוזכר מלך בשם בראן (Bran) שנוסע לאירלנד להילחם על כבודה של אחותו. ברשות האירים נמצא סיר הפלאים הקלטי המחייה מחדש לוחמים מתים והם מנצחים אותו בעזרתו, הוא ושמונה לוחמים ששרדו עוברים לאי פלאי, שם הם נמצאים כשמונים שנה. לאחר מכן הוא מבקש שיכרתו את ראשו ויקברו אותו מתחת למגדל של לונדון, על הגבעה הלבנה, כך שיפנה כלפי צרפת.

לפי הסיפורים, כל עוד הראש נמצא שם אנגליה תהיה בטוחה מפלישה בכיוון הזה (כפי שאכן קרה). בראן הופך עצמו לעורב, ולכן יש חשיבות רבה לכך שתמיד יהיו עורבים במגדל של לונדון, עד כדי כך שהמקומיים מקצצים לעורבים את הכנפיים כדי שלא יעזבו את המקום.

ארתור כגיבור קלטי (Arthur)

ייתכן שארתור היה דמות היסטורית, מנהיג בריטי מהמאה ה-6 לספירה – וייתכן שלא, אבל חשיבותו היא בהיותו גיבור מיתי, לוחם שמש נצחי. הוא הפופולרי והחשוב ביותר מבין גיבורי השמש הקלטיים. ארתור הוא דמות הגיבור הלוחם האנושי ויחד עם זאת מעבר וחיבור לארכיטיפ של אל השמש, שהוא מוטיב מרכזי בכל סוג של סיפור קלטי. צריך לזכור שהמפתח למסתורין הקלטי הוא השילוב של הרוחני עם הפיזי, והסתמכות על הדמיוני ושינויי הצורה. בדמותו של ארתור מתגלם מסתורין זה.

אגדות קלטיות עתיקות שהצטברו סביב שמו הן אלה שנתנו השראה לאגדות המלך ארתור – רומנסות מימי הביניים. ההנצחה של ארתור בשמות מקומות בבריטניה היא גרסה מקומית של הקשר ללוּג, אל השמש, ולגיבורים קלטים אחרים.

ארתור נסמך על ארכיטיפ קלטי עתיק נוסף של השמאן – קוסם המופיע בדמותו של מרלין. לפי האגדות מרלין הוא הכוהן הדרואידי הגדול האחרון, אדם שנולד בעקבות זיווג בין בני אדם לשדים, מומחה בשינויים, שולט בכוחות הטבע, זה שהקים את מעגל האבנים בסטונהנג' על ידי הרמת אבנים באוויר והטסתן למקומן. מרלין היה ילד פלא בן שבע, שהפליא את הכוהנים הדרואידים על ידי השמדתם של זוג דרקוני מים. הוא הופך לחכם ולמדריך של האנושות בניסיונה להכיר את העולמות שמעֵבר.

הערות

[1] התרבות הקלטית הראשונה באירופה הופיעה בשנים 1300–700 לפנה"ס ונקראה "שדות כדי האפר". הם הניחו את אפר המתים בכדים שנקברו באדמה, והשתמשו בכלי ברונזה. התרבות הבאה נקראה הלשטאט והופיעה במאה ה-7 לפנה"ס, היה בה ריבוד חברתי וטקסי קבורה שונים. הגופות לא נשרפו, אלא נקברו עם כלי נשק וחפצים, כולל מרכבות וכלי ברזל. התרבות הבאה נקראה לה טאן (La Tene), על שם מקום בשוויץ, והצטיינה ביצירתיות אמנותית, בסגנון מיוחד של ספירלות ובגיאומטריה מעוגלת.
[2] קוראים לזה במחקר "ברבריות קשה" ו"ברבריות רכה"
[3] לפי האגדות הקלאסיות, בהיפרבוריאה היה מקדש נפלא מסתורי ונסתר לאפולו.
[4] לפי פוסידוניוס, מי שלימד את הדרואידים את תורתם היה זלמוקסיס התראקי, תלמיד של פיתגורס.
[5] ראו ספר "מסתרי ארון הברית באתיופיה" בסדרת טיולי תרבות ורוח, הוצאת פראג, 2019.
[6] . כשבריגיט הפכה להיות בריג'יד הקדושה הנוצרית מקילדייר, היא נחשבה לאימו המאמצת של ישוע.
[7] לדברי גרייבס, הלטינים עבדו לאלה הלבנה בדמות קרדיאה – אלת הציר המחבר בין הדלת והמשקוף, שבכוחה היה להרחיק את "שד חדר הילדים" משמיד העוללים שהיה לעיתים היא עצמה, ו"לפתוח את הסגור ולסגור את הפתוח". חשיבותו המרכזית של הציר ושל השנה הרומית העתיקה השתמרו עד היום בשם התואר הלטיני קארדינאליס – עיקרי.
[8] הקדֵרה של האלה קרידוון, מיוצגת לרוב ככלי עגול וגדול הניצב מול בטנה, כאשר היא, קרידוון, יושבת או עומדת מאחוריו, והוא לפניה. ייצוג זה הופך את מיקום הקדֵרה למעין אגן עצום בו נהרה בכל פעם שינוי אותו מבקשת קרידוון "לבשל'".
[9] החפץ המקודש ביותר באנגליה הוא אבן ההכתרה (אבן סקון) שמשמשת בטקסי הכתרה של מלכים, ונשמרה בעבר בארמון וסטמינסטר.