הופעת האדם ותחילת התרבות האנושית

תחילת האדם

המינים השונים של בני האדם קיימים כבר שניים וחצי מיליון שנה והופיעו לראשונה באפריקה, אלא שהם לא נראו והיו כפי שאנחנו כיום. ברחבי העולם הופיעו סוגים שונים כגון הומו ארקטוס במרחבי אסיה, הומו אביליס באפריקה, ניאנדרטליים באירופה, הומו סולואנזיס באינדונזיה, ועוד. לפי המחקר, המוצא הקדום היה האוסטרלופיתקוס (קוף אדם דרומי).

המאפיינים המבדילים בני אדם מקופים הם: מוח גדול יחסית (המוח של ההומו סאפיינס גדול פי שבע מאשר זה של יונקים אחרים), פחות שרירים, הליכה זקופה, רחם צר, ראש מגודל, תקופת גידול ילדים ארוכה ומבנה ידיים ייחודי. הוא גם למד להשתמש באש כנראה לפני מיליון וחצי שנה, וכן בכלי אבן ועץ. השימוש באש אִפשר בישול מזון, וזה מצדו אִפשר התקצרות המעיים והגדלת המוח האנושי במקום זה. ייתכן והתפתחות ההומו סאפיינס לפני 200,000 שנה קשורה להפיכת הבישול באש למנהג קבוע לפני 300,000 שנה.

הומו סאפיינס (Homo Sapiens)

ההומו ספיאנס הופיע באפריקה לפני 200,000 שנה והחל להתפשט בשאר העולם לפני 70,000 לערך – יודעים זאת לפי שלדים שנמצאו. עובדה זאת מעניינת מכמה בחינות: ראשית דבר, אם ההומו סאפיינס היה מוגבל לשטח אדמה ספציפי במשך 130,000 שנה, ייתכן והוא התקיים גם ביבשת שאיננה כיום, הלא היא אטלנטיס או למוריה, במקביל או לפני כן. התפוצה המוגבלת למשך זמן כל כך ארוך באזור מוגבל מעוררת שאלות: מדוע הוא לא התפשט לפני כן? האם היה צריך לחכות להרשאה?

במאה ה-19 הועלתה השערה על קיומה של יבשת בין מדגסקר והודו, הלא היא למוריה, הקרויה על שם הקופים הלמורים הנמצאים במדגסקר וששלדים שלהם התגלו בהודו. הדמיון בין שני המקומות הצביע על גשר יבשתי. הייתה זו הלנה בלבצקי שטענה כי בלמוריה הייתה תרבות אנושית מתקדמת קדומה.

כך או כך, ההתחלה של נדודי ההומו סאפיינס מאפריקה והשתלטותו על העולם קשורים לתחילת השימוש בשפה, דבר הבא לידי ביטוי באמנות, במנהגי הקבורה ובהתנהגויות מורכבות יותר של חברה אנושית.

לפי המדענים, הרי שלפני כ-60,000 שנה הופיעו דרכי מחשבה ודיבור חדשות, אולי בגלל מוטציות גנטיות ששינו את המבנה הפנימי של המוח (ולא את מבנהו החיצוני או גודלו). במילים אחרות, מישהו התעסק לנו במוח ושינה את חיווט החוטים. המדע טוען שזה מקרה, ואילו ההיסטוריה האלטרנטיבית טוענת ליד מכוונת. הדבר החדש שהופיע הוא גידול בכמות המידע והמורכבות של השפה שהתייחסה לחברה, ובמיוחד לדברים שלא קיימים במציאות המיידית שנתפשת על ידי החושים, וזה אִפשר להתייחס לדברים תיאורטיים, למחשבה מופשטת, ל”שפה פיקטיבית” היוצרת מיתוסים משותפים.

השפה הפיקטיבית אִפשרה יצירת חברות גדולות יחסית שמתייחסות באופן אינטימי לעצמן, במספרים של עד 150 איש. השפה אִפשרה להומו סאפיינס לסחור ולתקשר עם קבוצות רחוקות. זו הייתה תחילת התרבות.

בכדי לצאת מאפריקה ולעבור למקומות אחרים בעולם חייבים היו ההומו סאפיינס הראשונים לעבור דרך ארץ ישראל, שם הם פגשו לראשונה את האדם הניאנדרטלי, בישראל מוצאים שרידים שלו, ובמערת מנות בגליל מצאו יישוב משותף של ניאנדרטליים והומו סאפיינס. שני סוגי האדם יכלו להזדווג זה עם זה, וכנראה שיש בנו מעט גנים ניאנדרטליים, למרות העובדה שמין אנושי זה נכחד לפני קרוב ל-30,000 שנה מסיבות לא ברורות.

הניאנדרטליים התקיימו חצי מיליון שנה, והותאמו יותר מאתנו למזג אוויר קר. הם היו חזקים ובעלי קיבולת מוח גבוה יותר, השתמשו בכלים ואש, דאגו לנכים וקברו מתים. אלא שנעלמו ללא הסבר מספיק.

פעמיים יצא ההומו סאפיינס מאפריקה לכבוש את העולם, אלא שבפעם הראשונה לפני 100,000 שנה הוא נכשל ונכחד. בפעם השנייה לפני 70,000 הצליח, כנראה בזכות היכולות הלשוניות והקוגניטיביות.

הייתכן שמישהו התערב והשתיל גנים בסוג מסוים של הומינידים, מנסה זיווגים שלהם, וגורם למהפך תודעתי, לקפיצת מדרגה של המצאת שפה, ואז משהניסוי הוכתר בהצלחה אפשר היה להיפטר מהניאנדרטליים?

התיאוריות האלטרנטיביות הרוחניות טוענות להתערבות חיצונית של אנשים מחוץ לכדור הארץ או של ציוויליזציות קדומות מפותחות, שהגיעו מיבשות ששקעו.

ההופעה הראשונה של ההומו סאפיינס במערב אירופה קשורה לתרבות של הקרו-מניון, שנמצאה בדרום-מערב צרפת לפני 35,000 שנה. מאזור הפירנאים וממפרץ ביסקאיה התפשטה תרבות זו – שנחשבת למתקדמת ביותר לגבי אותה תקופה – דרך חלקים מדרום-מערב אירופה, צפון אפריקה ומזרח הים התיכון. בני אותה תרבות השאירו ציורים וחריטות על כתלי מערות, ציורים המצביעים על תרבות מתקדמת ומתוחכמת, בעל ידע רב באנטומיה. הציורים הללו גם עוסקים בצורה נרחבת בשוורים. השור מילא תפקיד חשוב מאוד בדיווחי אפלטון על הדת האטלנטית. היה לו חלק משמעותי גם בציוויליזציות של כרתים ושל מצרים (שאחד מסמליה הדתיים היו אפיס, השור הקדוש).

לפי השרידים הארכיאולוגיים, המדענים מאמינים שאנשי הקרו-מניון טיפולו בחוליהם ופצועיהם, הייתה ביניהם עזרה הדדית ואחווה, והיו להם אמונות דתיות, דבר המתבטא במנהגי הקבורה שלהם.

הם היו ציידים, מאורגנים בקבוצות, אך ידעו לקלוע סלים, לארוג בגדים מפשתן, להשתמש בכלי אבן, הקימו בקתות, ידעו לייצר צבעים, כלי עבודה ותכשיטים, ואולי היה להם גם לוח שנה ירחי. הממצאים מלפני 30,000 שנה ויותר הם של פסלי אדם חיה – אדם אריה, חליל, פסל של ממותה, וציורים של חיות שנכחדו וישנם.

אדם בשם ספנס טען כי גולגולות אנשי קרו-מאניון מצביעות על תכולת מוח גבוהה הרבה יותר מזו של תושבי אירופה האחרים דאז – כמעט כאילו היו בני גזע על-אנושי. ספנס סיפר, כי במאה הארבע-עשרה נמצאו באיים הקנריים שרידים חיים של התרבויות שהגיעו עם אותם גלי הגירה קדומים. היו אלה הגואנצ’ים – לבנים, שדמו לקרו-מניון בגובהם, עבדו את השמש, פיתחו תרבות תקופת אבן מתקדמת (כולל שיטת כתיבה) ושימרו אגדה על קטסטרופה גלובלית שהם היו ניצוליה. הגואנצ’ים, כמו עמים רבים אחרים שנתקלו באירופאים לאחר שנים ארוכות של בידוד יחסי מהעולם הישן, לא שרדו זמן רב לאחר מכן.

הבַּסקים הם כנראה צאצאים ישירים של אנשי הקרו-מניון. מקור קדום נוסף של אוכלוסיית אירופה הקשור לקרו-מניון הם הפינים אוגארים. שתי האוכלוסיות דומות במקצת, כצבע הקרו-מניון. צבע העור הלבן של שאר אנשי אירופה התפתח רק לפני 6,000 שנה.

ציורי המערות

השאלה היא, האם הם תמונות או סמלים? הציורים נמצאו באירופה בלבד, למרות שמדובר במספר מערות ותקופות שונות (משנת 30,000 לפנה”ס ועד 9000 לפנה”ס), מדובר, לפי מירצ’ה אליאדה על “אחדות מדהימה של התוכן האמנותי”. מכיוון הציורים נמצאים במרחק רב מהכניסה, החוקרים מתייחסים למערות כאל סוג של מקדשים.

הממצא המפורסם ביותר מהאדם הקרו-מניון הוא ציורים במערת לאסקו בדרום צרפת מלפני 18,000 שנה. לגלריה צריך לרדת בסולם חבלים. הציורים הם של שוורים ובעלי חיים אחרים, אך יש טענה שהם מייצגים מערכות כוכבים. ד”ר מיכאל ראפנגליק (Michael Rappenglück) מאוניברסיטת מינכן טוען שצבירי נקודות בציורים ביחד עם הדימויים הפיגורטיביים מתאימים לקבוצות הכוכבים שור, פליאדות ומשולש הקיץ באותה עת.

במערות אחרות התגלו סצנות של רקדנים מחופשים לחיות וציורי מכשפים (מערת טרואה פרר). יש חוקרים, כמו לרואה גוראן, ארכיאולוג צרפתי נודע, שטענו כי הייתה קיימת מערכת אידיאולוגית של דת מערות שנפוצה באמצעות קשרים בין העמים השונים. הורסט קירצנר הציע לראות באחד הציורים במערת לאסקו סיאנס שאמני, שבו הביזון מפנה את הקרניים שלו לעבר גבר שנראה כמת, אך למעשה עובר חניכה עם רוח החיה.

בצפון מערב בולגריה נמצאו ציורי סלע במערת מגורה, שלפי חלק מהגרסאות הם בני קרוב ל-40,000 שנה ומייצגים תרבות מתקדמת. אם כך הוא הדבר, ייתכן שזו הופעה קדומה יותר של ההומו סאפיינס המתקדם, שהובילה להתפתחות הקרו-מניון.

קדושת המערות

המערה הייתה הבית הראשוני של האדם, לפחות באזורים קרים. ישנם מספר חיות הגרות במערות, אבל האדם עם האש שלו הפך אותה לבית. המערה מסמלת את הרחם, האלה האֵם. יש בה מעברים צרים, אולמות, מים זורמים, האדם הקדמון קבר בה את מתיו ולימים התפתחה קבורה בתוך מערות מלאכותיות, חזרה לרחם האדמה. אפשר היה לקבור בתוך האדמה כמו היום, אבל המסורת ביכרה חפירת מערות. למערות יש אטמוספירה מיוחדת, במיוחד לאלה עם נטיפים ומים, המרמזת על ההתחדשות של החיים.

דוגמא לחשיבות של מערה היא מערת Scaloria בדרום איטליה. באלף השישי לפנה”ס הייתה באזור אוכלוסייה ניאוליתית משגשגת. החלק העליון של המערה הוא אולם רחב, שבו נתגלו שרידי מגורים ומספר קברים. החלק התחתון של המערה צר וארוך ויש בו נטיפים וזרם מים שמתרחב בתחתית. המעבר מוביל את המים ומהווה דרך קדושה, מקביל לתעלת הלידה. בתחתית נמצאו כלים צבועים עם צורות של ביצה, נחש, שמש, ניצנים, שעוני חול ופרפרים, כולם סמלים של האלה המתחדשת. בחלק העליון של התעלה נמצאו 137 שלדים, בעיקר של נשים צעירות. כנראה שזו הייתה קבורה טקסית.

באלף החמישי לפנה”ס החלו הקדמונים ליצור חללים תת-קרקעיים בעצמם, כגון אלה שבמלטה, באיטליה ובבלקן. החדרים של החללים התת-קרקעיים נחפרו בצורת ביצה או כליה, והשלדים שנמצאו בקברים הונחו בצורת עובר. לקישוט הקברים השתמשו בצבעי אדום, צהוב וסגול, היוצרים תכונה של רחם ותחייה. בסרדיניה נמצאו קברים ב-Oristano, המכילים דמות אבן ערומה וקערה של צדף מלאה באוכרה אדומה. באלף הרביעי לפנה”ס נחפר ההיפוגאום (Hypogeum) במלטה, מערכת מורכבת של מערות שהיא גם קבר וגם מקדש.

ייצוג נוסף של מערה אנחנו מוצאים בתלי העפר של מערב אירופה. לאחרונה התגלו תלים דומים גם בבלקן, כמו למשל בבולגריה. הם מופיעים באלף החמישי לפנה”ס. לעתים זה תל ארוך (עד מאה מטרים) ובו מספר תעלות וחללים תת-קרקעיים המובילים לחדר פנימי, מעין תעלת לידה ורחם. הם נקראים long barrow, ודוגמא טובה להם נמצאת באֵייווברי (Avebury) שבאנגליה. הם נקראו גם קברי מעבר. הדולמנים הם דוגמא דו-ממדית וסכמטית שלהם. התופעה של קברים כאלה נמשכה במשך אלפיים שנה. את העצמות של האנשים שנקברו בהם, או רק את הגולגולת, היו כנראה מוציאים לצרכים טקסיים, ומחזירים אחר כך ל’רחם’ – לקבר. רבים מהם מכוונים כלפי היום הארוך או הקצר בשנה, ימי השוויון או כיוונים שמימיים או ארציים אחרים. ברבים מהם נמצאו סמלים של האלה כגון ספירלות, נחשים, צורות גיאומטריות, ואף ייצוגי ושרידי חיות כגון עורב וינשוף, הקשורים לאלת המוות והתחייה.

הרחם הוא הסמל הפוטנטי ביותר של הקבורה באירופה הישנה. המחזור של המשך וחידוש החיים הנובע מהמוות והתנועה הספירלית של לידה, חיים, מוות ותחייה, מתבטא בהופעת הקבר כרחם שממנו נובעים חיים חדשים. הקבר המקודש מקבל את צורתה של האלה. הצורה המופשטת שלה היא משולש, כמו בלפנסקי וִיר, הצבע שלה אדום המסמל את דם החיים, הצורה המתחדשת שלה היא הביצה או העיגול שמובילה אליו תעלת הלידה. בקברים מצאו דמויות עירומות של האלה וסמלים הקשורים אליה.

בתקופת האלה היה קשר בין עולם המתים לחיים. אנשים יכלו לחוש אנרגיות, ולכן המערות הקדושות והקברים שימשו גם לטקסי קהילה, התחברות וציון עונות השנה. חלקם קשורים למתחמים מקודשים גדולים יותר שבהם מעגלי אבנים, סוללות עפר ענקיות ודרכי תהלוכות. הקבר היה גם מקום ריפוי וחניכה לחיים.

נחזור ונאמר, בדת הניאוליתית תהליך המוות והמעבר היה מחזורי, כמו בעולם הטבע שבו חיים חדשים נולדים משרידי הישן, האדם חזר לרחם האלה שהולידה אותו, בכדי להיוולד מחדש. הקבר היה רחם.

הופעת אלוהים

האדם החדש שהופיע באירופה, הומו סאפיינס, היה אדם דתי – זה היה חלק ממהותו, הבנתו, תפישתו, פועלו. קשה לתפוש זאת בעולם ששואף לחילוניות כמו שלנו, אך האמונה בכוח שמחוץ לנו ובעולמות נסתר הם חלק מהותי באדם, כושר שקיים בדיוק כמו הכושר האמנותי, התבוני, הרגשי, והוא מהווה מרכיב חשוב ומרכזי בהגדרת האדם.

מאז ומעולם, סוג האדם שאנו חלק מאתו האמין בעולמות אחרים של אנרגיה, כוחות, ישויות, ובמעין עיקרון מארגן בעל משמעות, הקיים בעולם ובחייו. רואים זאת בשרידים שהוא השאיר אחריו. דת איננה המצאה אינטלקטואלית שהתרחשה בשלב כלשהו בהיסטוריה, אלא חלק מהותי מאופיו של האדם, ולכן היא מופיעה גם בחברות פרימיטיביות שהיו מנותקות משאר בני האדם במשך עשרות אלפי שנה, כגון אלה של אוסטרליה ויושבי הג’ונגלים הנידחים של כדור הארץ. בכל חברה אנושית יש אמונה בכוח עליון, ולמרבה ההפתעה, דווקא בתחילת ההיסטוריה ובפרהיסטוריה האמונה הייתה זכה ונקייה יותר, נוטה למופשט ולמונותיאיזם, כפי שחלק גדול מחוקרי הדתות טוען כיום, ורק אחר כך היא התפצלה לאמונה באלוהויות שונות המתחרות ביניהן; אלא שהאלוהות החובקת-כול הופיעה בתחילה בדמות האם הגדולה, ולא בדמות זכר.

לפי מירצ’ה אליאדה, “התנסות בקודש היא אחד היסודות במבנה של התודעה”. זאת ועוד, מאמץ הקבורה מעיד על אמונה בחיים לאחר המוות.

כבר בתקופת הקרח התגלו פסלונים נשיים רבים במפלסי המגורים. חלק מצורות הנשים צומצמו ליסודות הנדסיים, וקיים קשר לציפורים. בקרב שבטים פרימיטיביים יש עדיין כיום אמונה באֵם המיתית הקדומה, האם הגדולה.

לרואה גורן טוען שבאמנות ציורי המערות הביזון מייצג את הנקבה והסוס את הזכר. “כאשר מפענחים את הדברים לאור סימבוליזם זה, המערה מתגלה כ”עולם מאורגן להפליא וטעון משמעות.” המערה היא מקדש, ולוחות האבן או הפסלונים שנמצאו בה הם מזבחות נישואים.

בעולם הקדום הייתה הפרדה בין גברים ונשים, המתבטאת בסמלים שונים (מצאו כפר עתיק במלטה שבו היו בקתות המחולקות לנשים וגברים, בחלק הנשי פסלוני נשים, בחלק הגברי פסלוני ציפורים), ואלו דרשו מצדם את עקרון ההשלמה ההדדית של הערכים הדתיים המסתתרים מעבר לסימן הזכר או הנקבה, השלמה בין שני העקרונות שתארגן מחדש את העולם ותאפשר את בריאתו המחודשת.

זמן וירח

במקומות שונים באירופה מופיעים גלים כסוג של עיטור החרוט על כדים וחפצים. לפי אלכסנדר מרשק “כבר בתקופה הפליאוליתית המאוחרת התקיימה מערכת סימבולית של רישומי זמן, שמבוססת על שלבי הירח”. מערכת זו קבעה ריטואלים עונתיים, והכתב התפתח ממנה. מרשק מתייחס לעיטורים גליים על קירות מערות וטוען שזו מערכת המתארת רצף ומביעה כוונה, “מעשה אינדיבידואלי של השתתפות”.

אי אפשר להתייחס לתרבות האֵלה בלא להתייחס לירח. ישנם שני גרמי שמיים המשפיעים עלינו ובין השאר מפיצים את כל האור בעולם, והם השמש והירח. השמש מפיצה את אורה ביום והירח בלילה (בזמן שבו צריך את האור). למרבה התדהמה, שניהם באותו גודל מהפרספקטיבה שלנו, הם עיגול באותו הקוטר בשמיים (רואים זאת בליקוי ירח או ליקוי שמש). דבר זה כשלעצמו היה בעל חשיבות עצומה לקדמונים שהתבוננו בטבע שסביבם. הירח נקשר באופן אינטואיטיבי עם דמיון, יצירה והנשיות הקדושה. סימבוליות הירח היא קדומה מאוד והיא מתקשרת למים, אישה, צמחייה, נחש, פוריות, מוות ולידה ומחדש.

השמש מאידך נקשרה לדרך המחשבה ההגיונית והיסוד הגברי.

המחזור של התחסרות והתמלאות הירח מקביל מבחינת הזמן שלו למחזורי הווסת של האישה. ההיעלמות של הירח בשמיים למשך כמה ימים (ירח חסר) עוררה התרגשות רבה, והרגשות שמועצמים על ידי הירח המלא והאור המיסטי שהוא נוסך בכול הביאו לפעילות אנושית מוגברת של נבואה, התקשרות, טקסים, ריקודים ומוזיקה – פעולות הקשורות למאגיה ומסתורין.

המהפכה החקלאית

לפני 12,000 שנה העולם נראה אחרת: חלקים גדולים מאירופה היו מכוסים בשכבת קרח בעובי יותר משני קילומטרים, כולל לונדון. פריז הייתה טונדרה קפואה. זה היה סוף עידן הקרח, בו התקיים האדם הניאנדרטלי במערות במקביל להופעת ההומו סאפיינס (אדם מודרני). בני אדם היו ציידים ולקטים, החיים בקבוצות קטנות של עד 25 איש.

היום אנו יודעים שהייתה להם תרבות מתוחכמת וידע רב, וכן מסלול נדודים על פני השנה למקומות המקודשים. הם הרגישו והתייחסו לאנרגיית האדמה, ולפי התיאוריות האלטרנטיביות הם מילאו את תפקידם על פני האדמה כיצורי גשר המביאים אנרגיות גבוהות לכדור הארץ, ולשם כך נדדו ממקום למקום בעקבות השכינה. אלא שאז קרה שינוי שהוא אולי החשוב בהיסטוריה. המהפכה החקלאית יוצאת לדרך.

בתקופה זו הבלקן היה אחד האזורים המתאימים ביותר באירופה ליישוב בני אדם. הטמפרטורות בו היו נמוכות רק בשלוש מעלות מכפי שהן כיום. אזורים גדולים, שכיום מוצפים במים, כגון חופי הים השחור, היו מישורים פוריים, ויש עקבות לקיום תרבויות אדם בהם.

עם נסיגת הקרחונים, עליית מפלס הימים והתחממות האקלים, בני אדם הופכים להיות חקלאים ויושבי קבע במקום מלקטים וציידים. הם מבייתים את הכבשה, הכלב, השור, הפרה, החמור והעז (הגמל והסוס באו אחר כך), מטפחים את החיטה והשעורה, אפונה ועדשים, עצי פרי (זית וגפן אחר כך). ומתחילים לעבוד את האדמה. בתחילה הביות הוא לצרכי בשר ואוכל בלבד, ולאחר מכן מתחילה תרבות של מוצרים משניים.

בבלקן נוצרה תרבות קדומה פרהיסטורית שלאחרונה מגלים שרידים שלה, בעיקר באזור הדנובה. אנשים החלו לגדל את מזונם ולגור בקהילות גדולות, לפתח דת, אמנות וכתב, ולהקים יישובים שהם הגדולים והקדומים מסוגם בעולם. החברה של ציידים לקטים הייתה מוגבלת ל-25 איש למשפחה לערך. הכפר מסוגל לכלכל הרבה יותר.

הדת מפתחת, מחזורי הצמחייה מזוהים עם האלה שנותנת חיים, הקבורה מתפתחת ומתקדמת, ומוצאים בקברים מחרוזות מסביב לראשים, שרידי בעלי חיים סמליים (טוטם), מגוון תנוחות, וגם חומר אורגני. מתפתחת המנהג של כיור גלגולות, אשר מראה על התפתחות האמונה הדתית והאמנות. הראש מופרד משאר הגוף ומסכת בוץ או חימר מנציחה את מראה פניו של האדם, בדיוק כמו במסורת הקלטית שבה הראש היה מקודש, מקום משכן של אנרגיות מאגיות, הראש נחשב למשכן הנשמה. האדם חווה חלומות והתנסויות אקסטטיות והכיר בקיומו של יסוד בלתי תלוי בגוף, רוחני.

בניית בתים והתקופה הניאוליתית

התקופה הניאוליתית (אבן חדשה) מתחילה בבלקן הרבה יותר מוקדם ממה שחושבים, החל מ10.000 לפנה”ס. בנוסף למעבר לחקלאות, אחד הדברים המשמעותיים ביותר הקורים הוא המעבר למגורים בבתים במקום במערות. הבתים הראשונים בעולם נמצאו כנראה בארץ ישראל (התרבות הנטופית), מיד אחר כך מופיעים בתים בכל העולם, המרחב המקודש עובר מן המערה אל הבית. יש האומרים שמרגע שהאדם נעמד על רגליו הוא יצר מעין מרכז, המחלק את המרחב לפי הכיוונים הקרדינליים ויוצר קשר בין למעלה ללמטה. מאז והלאה, האדם מחפש את המרכז שבו הוא יכול להיוולד מחדש. כל בית ומקום מגורים מאורגן סביב מרכז מיתי כלשהו, היוצר את חוויית השייכות הקדושה. הבית במובן זה הוא חיקוי של האדם, ונחשב למקודש בימי קדם, מקום מושבם של האלים, מרכז היקום. ואכן הבתים הראשונים הם רדיאליים או מרובעים, ובכך עוזרים לחוויית הארגון והמרכוז.

בד בבד עם הקמת הבתים הוקמו גם בתים מיוחדים, שהם הצורה הראשונה של מקדשים.

התהליכים בבלקן מקבילים לאלו הקורים במזרח התיכון וברחבי העולם. המעבר הסופי לחקלאות קורה בתקופה הניאוליתית קדם קרמית ב’, מ-8500 לפנה”ס ועד 7000 לפנה”ס. הבתים הופכים להיות מלבניים עם רצפות טיח.

אחד המאפיינים של תקופת האבן החדשה הוא שימוש בכלים שלא היו בתקופה הפליאוליתית, בראש ובראשונה חץ וקשת עם חודים מצור, גרזן ששימש לחיתוך עצים ובנייה, מקדחים ומגל. טווח הפעולה של האדם גדל, הוא מסוגל לצוד למרחק, ולנדוד בין מקומות בעזרת סירות.

נוצרו מגרדות וסכינים, המאפשרים עיבוד עורות וכתוצאה מכך ייצור בגדים והקמת אוהלים. תעשיית הצור התפתחה והשתכללה, האבן הייתה כלי העבודה הראשי, ולכן, אולי, נחשבה למקודשת. האדם לומד ליצר בדי פשתן ולהשתמש בהם.

אחד היישובים הקדומים ביותר שנמצאו (יש הרבה שלא נמצאו, אירופה יורד גשם והעתיקות לא משתמרות כמו באזורים יבשים יותר של העולם) נקרא לפנסקי וִיר (lepenski vir) והוא ממוקם בקניון שערי הברזל הנפלא שבין רומניה לסרביה, מקום שם נהר הדנובה מִתחתר בין הרי הקרפאטים והבלקן. היישוב מתוארך מלפני 11.000 שנה לפחות. נמצאו בו קרוב ל180 שלדים שנקברו באופן דתי, וללא סימני אלימות, עשרות בסיסי מבנים, פסלים וכלי בית. כל הממצאים הללו מעידים על יישוב שליו בו גרו מאות אנשים שחיו בבריאות עד גיל מבוגר יחסית, עובדים את כוחות הטבע והנהר.

בסרביה נמצאו יישובים בני עשרת אלפים שנה ותרבות שלמה של מסחר, בנייה, אמונה, פיסול שנקראת תרבות הדנובה, בבוסניה הייתה תרבות פרהיסטורית בשם Butmir, וכך גם במקדוניה ובצפון יוון. צריך לזכור שההיסטוריה האנושית הרשמית התחילה רק לפני כ-5,500 שנה בשומר ובמצרים, והתבטאה בהקמת ערים גדולות, כתב, המצאת הגלגל, ארגון חברתי מורכב, אמונה, פולחן, התקדמות החקלאות והטכנולוגיה. והנה מתברר שתרבויות מתקדמות התקיימו בבלקן אלפי שנים לפני כן והם השאירו אחריהן שרידים מרשימים.

קדרות והתקופה הניאוליתית קרמית

המצאה זו שינתה את חיי האדם. מעתה קל היה יותר לבשל ולאכסן דברים. מתחילה תקופה חדשה שנקראת הניאוליתית קרמית ומתוארכת מ-6400 לפנה”ס ועד 4500 לפנה”ס, פרק זמן של כמעט אלפיים שנה. בבלקן מוקמים תרבויות מתקדמות וישובים גדולים כגון אלו של ווינצ’ה (Vinca) וסטרצבו (Stracevo) לחופי הדנובה

בכל בית יש כד גדול שבו מאכסנים את התבואה, בחצר כד גדול למים, שאפשר לאכסן בו גם שמן, עדשים וכו’. חלק מהצלמיות עשויות מחימר וכך גם חפצי מקדשים. בנוסף על כך כלי האבן משתכללים ומוצאים אבני אובסידיאן שמיובאות מטורקיה, דבר המראה על קשרי מסחר בין ארצות רחוקות.

באתר וינצ’ה שליד בלגרד, המתוארך מלפני שמונת אלפים שנה לפחות, נמצאה עיר שלמה בת אלפיים תושבים, רחובות מצטלבים, מסחר עם אזורים רחוקים, מלאכה ותעשיה מפותחים. בו גרו יותר מאלפיים וחמש מאות תושבים, זאת ועוד, הישוב היה מרכז של תרבות שמתפשטת על פני מרחבים גדולים המתבססת על חקלאות, מסחר ומלאכה, היודעת לייצר כלי חרס ברמה גבוהה (כולל זיגוג). ויש לה מערכת אמונות מורכבת ואולי גם שפה, המתבטאת בעיטורים של ספירלות, קווים מרושתים, צברונים וצורות גיאומטריות על הכדים. השימוש בחימר מאפשר ליצור פסלונים. לפי מריה גימבוטאס, השימוש בחימר שהחל באלף ה-7 לפנה”ס אפשר לבטא תפישות דתיות. התגלו מודלים קטנים של מקדשים, מזבחות, חפצי פולחן וכלי נגינה, המאפשרים לשחזר את הדת הקדומה

מריה גימבוטאס טוענת שקדרות בתקופה הפרהיסטורית הייתה מלאכת קודש שקשורה לפולחן האלוהות הנשית, שנעשתה במקדשים, בתים בני שתי קומות, שבקומה העליונה שלהם היה מקדש ובתחתונה בית מלאכה.

נחושת והתקופה הכלכוליתית

מתכות החלו לייצר בבלקן כבר לפני כ-8,000 שנה, מיד לאחר תחילת השימוש בהן באנטוליה. ייצור נחושת הוא תהליך מאוד מסובך הכולל הרבה מרכיבים וטמפרטורה גבוהה (1,200 מעלות) – זה לא שמישהו זרק אבן למדורה ויצא במקרה נחושת. הארכיאולוגים מתקשים להבין כיצד הגיעו לכך אנשי תקופת האבן. מה שברור הוא שזה התחיל במקום אחד, אולי על ידי קבוצה של מדענים, ומשם התפשט לשאר העולם. החל מ-4500 לפנה”ס ועד 3200 לפנה”ס (זאת אומרת החל מלפני 6,500 שנה ועד לפני יותר מ-5,000 שנה), אנו עוברים לתקופה הכלקוליתית (כלקו – נחושת, ליתוס – אבן). האדם לומד לשנות חומרים וליצור בחום גבוה, לומדים גם לצרוף כלי חרס ברמה יותר גבוהה ולהשתמש בגלגל, שזה אומר גם אובניים. כמו כן לומדים להשתמש במוצרים משניים של בעלי חיים: חלב (בדיקת עצמות של התקופה מראה על תכולת סידן גבוהה יותר מאשר קודם לכן), צמר, חריש, נשיאת משאות, החמור מבוית ככוח עבודה וכך גם השור.

בתקופה זו מגדלים גפן וזיתים. יש שאלה היכן התחיל גידול הגפן. הממצאים האחרונים מראים על גיאורגיה כמקור לפני 8,000 שנה, אך עד לא מזמן חשבו שזה קרה בבלקן. השימוש בקרמיקה ובנחושת משנה את החיים, אלא שעדיין כלי העבודה העיקרי הוא אבן ובמיוחד צור, והמגורים הם בכפרים, חלקם גדולים, אך לא בערים. אין עדיין כתב ואין ארגון חברתי של מדינה.

 

תיאוריות אלטרנטיביות

בחוגים האלטרנטיביים ישנה טענה שלפיה ההיסטוריה כפי שאנו מכירים אותה כיום היא רק מחזור אחד מני רבים, ושלפני המבול ותקופת הקרח האחרונה היו מחזורים נוספים של היסטוריה אנושית, שעקבות שלהם נשארו באגדות ובמיתולוגיה, כגון זו של אטלנטיס. מורים רוחניים חשובים, כגון פטר דנוב בבולגריה ורודולף שטיינר באוסטריה, טענו שאכן היו תרבויות עבר מפותחות שנמחקו עקבותיהם, ושהיו להן טכנולוגיות מתקדמות שאין ברשותנו כיום, ואולי גם קשר עם אנשים מחוץ לכדור הארץ.

לפי ספרו של הארי סלמאן, פרופסור הולנדי הקרוב לחוגי האחווה הלבנה והאנתרופוסופיה,[1] הכול מתחיל בקיומה של יבשת אבודה בשם אטלנטיס, בצפון האוקיינוס האטלנטי. ביבשת זו, המוזכרת אף בכתביו של אפלטון, התפתחה תרבות אנושית מתקדמת, השונה מזו שאנו מכירים כיום. תרבות זו הגיעה לשיא לפני 20,000 שנה, אלא שאז החלו לפקוד אותה אסונות אפוקליפטיים, שבסופו של דבר הביאו לשקיעתה בים ולהיעלמותה הסופית לפני 10,000 שנה. האסונות הביאו לגלי הגירה של מלומדים וחניכים למקומות שונים בעולם, שם הקימו מרכזי לימוד וחניכה.

באטלנטיס האבודה היו שני סוגים שונים של חניכה: הענף הצפוני הוביל לידע של סודות הטבע והמקרוקוסמוס, מקום מושב השכל והאלים האולימפיים, ספֵירות הכוכבים והמלאכים. ואילו הענף הדרומי הביא לעולם הפנימי של הנפש, מעמקי האדמה והמיקרוקוסמוס. זה היה עולמה של אלת האדמה והאלים הכתוניים (אלים הקשורים אל האדמה ומה שמתחת לאדמה דוגמת ארוס, דיוניסוס והאדס).

לפי סלמאן, פליטים וגלי הגירה מאטלנטיס הגיעו לאירופה בשני נתיבים עיקריים: האחד מדרום דרך אזורי הים התיכון, והשני מצפון דרך אזורי מרכז וצפון היבשת. ההגירה הצפונית הביאה איתה את ענף הידע הצפוני והתגשמה בעמים ההודו-אירופאיים, ואילו ההגירה הדרומית הביאה איתה עת ענף הידע הדרומי והתגשמה בעמים השמיים. הפיניקים ועמי מזרח הים התיכון הקדומים היו צאצאי גל הגירה שלישי.

הפליטים מאטלנטיס הקימו בכל העולם, ובמיוחד באירופה, מרכזי מסתורין ולימוד. המפגש בין הענף הדרומי של ההגירה לבין הענף הצפוני התרחש על אדמת אירופה והיה פורה במיוחד. בזמן שיא תקופת הקרח – לפני 16,000 שנה – כשאת לונדון כיסה קרחון בגובה שני קילומטר, מרכזי התרבות היו באיטליה, בספרד, ובמיוחד בבלקן. במרכזי התרבות (המסתורין) שנוצרו התרחש תהליך יסוד האדם החדש, ההומו סאפיינס, שהחליף את האדם הניאנדרטלי, כגיבוש של כמה אוכלוסיות: הציידים, החוואים, הדרואידים, בוני האתרים המגליתיים, האמנים, הרועים, הכורים והסוחרים.

לתרבויות שהופיעו באירופה יש תפקיד, שעדיין לא הסתיים, בפיתוח האגו ויכולת הנפרדוּת (אינדיבידואציה) האנושית, שתביא, בסופו של תהליך, ליכולות של הכללה, הארה, יצירה ומימוש ברמה גבוהה יותר.

סלמאן איננו היחיד המאמין בקיום אטלנטיס. לפי שטיינר, אטלנטיס חוותה קטסטרופות שונות לפני 50,000 שנה ו-28,000 שנה. פליטים מהמרכז הנבואי הצפוני של יופיטר היגרו למרכז אסיה בהנהגת מאנו, שנקרא גם נוח. בדרכם הם השאירו קבוצות שונות באירופה. מנו הקים קהילת כוהנים ואחווה מצפון לטיבט. משם יצאו לפני עשרת אלפים שנה שליחים, שנקראו שבעת הרישים, להודו, וכן למצרים ולמקומות נוספים. משם הגיע זרתוסתרא, ומשם יצאו אנשים למזרח התיכון ולאירופה באלף הרביעי לפני הספירה.

 

[1] Harrie Salman. Europe: a Continent with Global Mission. Kibea, Sofia 2009.