מאמר זה נותן מסגרת למאמרים האחרים, ואיננו מאמר מקיף, הוא זקוק להשלמות שיקרו עם הזמן
פרהיסטוריה
ראו מאמר – מגליתים בצרפת
הגאלים
התושבים ההודו אירופאים של צרפת הגיעו לפני 3000-4000 שנה והיו חלק מהעולם הקלטי ששלט במרבית אירופה. לקלטים היו דרואידים והיו בארדים, וזה נכון גם לצרפת, הם קידשו חורשות ואת בארות ומעיינות המים. אתרים בטבע ואבנים עומדות מתקופות עתיקות יותר.
אל מעיינות הריפוי הגאלי נקרא glanis והוא קשור למקום שנקרא Site Archéologique de Glanum
לגאלים היה מעין מקדש בצפון מערב צרפת במקום שנקרא Gournay-sur-Aronde הרומאים מחקו אותו ובנו במקום זאת מקדש אחר.
התיישבות הפרנקים
עם נפילת האימפריה הרומית פרצו השבטים הגרמנים את הגבולות והתיישבו בארץ הפוריה, בצרפת היו אלו השבטים הפרנקים. שאר השבטים הגרמנים, אימצו את הנצרות בצורתה הקתולית ולא האריאנית, המשמעות של זה היא הכרה בסמכותו של האפיפיור והמשך המסורת של הנצרות הרומאית, יש היסטוריונים הטוענים שהפרנקים הקימו ממלכה שהיא בעצם המשך של התרבות הרומאית, ושלא היו שינויים גדולים בין השלטון הרומאי לפרנקי בגאליה. כך או כך ממלכת הפרנקים עשתה חיל והשתלטה על חלקים גדולים של צרפת.
הנצרות מכה שורש בצרפת
לפי האגדה מי שהביא את הנצרות לראשונה לגאלים היו דמויות קדושים אגדתיות כגון מרטין מטור (בירת חבל הלואר)ץ הוא היה חייל בצבא הרומאי נתן חצי מגלימתו לעני, ואז ישוע הופיע אליו בחלום ואמר זה החייל הפגאני שהלבישני, והגלימה שלו הפכה להיות שוב שלמה, למיותר לציין שהוא התנצר והגלימה הפכה לקדושה. מחצית הגלימה נקראה cappa והיא נשמרה בחדר מיוחד שנקרא קפלה בארמון מלכי צרפת הקדומים, ומכאן השם קפלה למקום תפילה. לאחר שמרטין הפך לנוצרי, הוא נהיה לבישוף של העיר טור והוביל את ההתנגדות לאריאניזם של הויזיגותים, הוא הקים בפואטייה את המנזר הראשון בצרפת Saint-Martin Abbey, Ligugé, הנזירים חיו בתחילה בהתבודדות כמו במצרים, לאחר מכן הוא הקים מנזר נוסף Ancienne abbaye de Marmoutier ליד טורס העתיקה מצפון לנהר וקבור בקתדרלה בעיר.
מרטין מטור הוא הקדוש המגן על צרפת. הסיפורים עליו נמצאים ב"אגדת הזהב" שכתב הבישוף של גנובה ב1265.
מבחינה היסטורית אימוץ הנצרות בצורתה הקתולית על ידי השבטים הגרמנים פרנקים קשור להגעת מיסיונרים אירים ואנגלים לממלכה הפרנקית שהקימו בה מרכזי נצרות חשובים. המנזרים היו קשורים לשלטון שנתן להם רישיון ובמיוחד למשפחת ארנולפוס שהפכה להיות המשפחה שברשותה התפקיד החזק ביותר בממלכה המרובינגית, תפקיד המיורדומוס – הממונה על הארמון. מרכז כוחם של הארנולפוסים היה בצפון, בבלגיה והוא היה קשור למנזרים האנגלים והאירים. הם התחרו עם המערב והמרכז (אזורי הלואר ופריז) ויצאו מנצחים, וכך יצא שקמה תרבות חדשה שמרכזיה היו המנזרים הגדולים עם שטחי האדמה הגדולים בצפון ולא הערים של מערב צרפת. המיורדומוס הידוע הראשון היה קרל מטר (פטיש) שהצליח לעצור את המוסלמים בשני קרבות מזהירים, אך גם אביו פיפין היה דמות חזקה ששלטה 26 שנה ויצרה את השושלת, בימים האלו המלכים היו כבר רק בובות. בשנת 751 מוריד המיורדומוס פיפין הגוץ באופן רשמי את המלך המרובינגי האחרון מהשלטון ובתמיכת האפיפיור (שזקוק לעזרתו נגד הלומברדים) מתמנה בעצמו למלך ומתחיל את השושלת הקרולינגית על שם אביו קרל מטר.
כמעט כל מדינה ברחבי אירופה מבקשת להתייחס לשושלת הקרוליניגית.
אגדת השושלת המרובינגית.
שלשלת המלוכה הראשונה בממלכה הפרנקית הייתה השושלת המרובינגית, לפי האגדות, השושלת התחילה כשאימו של כלוביס – ראשון השושלת התעברה באופן פלאי בעת שרחצה בים ממפלצת הים, למלכי השושלת היו שערות ארוכות שסימלו את השמש והן את מוסד הנזירות היהודי – שמשון. הראשון שהיה החשוב והידוע ביניהם הוא כלוביס. הוא כבש את רוב הממלכות הקטנות בצרפת בסוף המאה ה5 כולל את הממלכה הרומית העצמאית שהייתה שם שריד לתקופת האימפריה, וייסד ממלכה תחת האמונה הקתולית, בניגוד לשאר המלכים הגרמניים שהיו אריאנים, ברוח ההשפעה של השליח אל הגותים – אולפילה.
כלוביס התנצר באופן רשמי לדת הקתולית והתנצרותו לוותה במפעל תרבותי, כפי שקרה בהתנצרות של עמים נוספים: קודם כל קובצו כל החוקים תחת הכותרת של החוק הסאלי, שנית כונסה וועידת כנסייה בראשות כלוביס להחליט על עקרונות וארגון האמונה. המלך מציב את עצמו כראש הכנסייה הנוצרית. בנוסף לכך נכתבת היסטוריה דמיונית המציגה בעצם את הפרנקים כצאצאי מלך טרויה, ומכאן כאחים, או שווי ערך לרומאים. ההשוואה לרומאים באה לידי ביטוי גם בסיפור התנצרותו של כלוביס שלפני קרב מכריע פונה לאלוהי ישוע בבקשה לעזרה ובזכות זאת נהייה נוצרי, כפי שקרה לקונסטנטינוס. הנס של קונסטנטינוס חוזר על עצמו כאן בלבוש פרנקי, ועל ידי כך הפרנקים ממשיכים את הנס הרומאי. יש כאן תוכנית אלוהית.
אגדות שונות נקשרות לכלוביס. למשל, כשמשחו אותו למלך לא היה שמן משחה, והגיעה יונה מהשמיים עם צפחת שמן קדוש, שמשמש עד היום את מלכי צרפת. כלוביס נמשח בקתדראלה בריימס, הבישוף של ריימס ניצר אותו והוא היה איש בעל ידע ומאמין גדול, כמו סילבסטר שניצר את קונסטנטינוס. בעקבות ההמרה שלו שלושת אלפים איש מאנשי החצר קיבלו את הנצרות, ולמעשה הממלכה הפרנקית הופכת להיות ממשיכתה של רומא לפי התוכנית האלוהית.
הממלכה הפרנקית החדשה
המלך בממלכה הפרנקית בפרט והגרמנית בכלל היה מלך נודד. הוא נדד עם חצרו ממקום למקום, אחד המקומות שכלוביס נדד אליהם וייסד היה פריז, הייתה שם קדושה בשם זנבייב, שלפי האגדה הוא בא אליה מפעם לפעם לדרוש בעצתה והיא ייסדה את כנסיית השליחים שבה הוא נקבר בסוף ימיו. זנבייב טיפחה את פולחן דיוניסוס המתחזה הקדוש (מכאן השם כנסיית סנט דני), הוא נהפך לקדוש פטרון של גאליה והיא בנתה בזיליקה מעל הקבר שלו.
השושלת המרובינגית הכירה בכוחם של האצילים ולכן גם תש כוחה. תור הזהב של הממלכה המרובינגית היה בימי המלכים כלותר השני ודגוברט, נדמה לי שדגוברט מופיע בספר צופן דה ווינצי.
"אדיקותה של המלוכה, או, מוטב לומר, הקרבה בינה לבין המוסדות הנוצריים, היא מן המאפיינים הבולטים של המלוכה בתקופה ההיא. המלומדים של התקופה, שהיו כולם אנשי כנסייה, הדגישו את תפקידה של המלוכה בסדר החברתי והדתי, כמכוונת את דרכו של האדם בדרך הנאותה. כלותר השני ודגוברט הראשון האמינו שהם שליטים בחסד האל וכי הגנת הכנסייה מופקדת בידיהם. מוטל עליהם לעזור לטוב ולהעניש את הרע, להגן על תורת הכנסייה ועל דרך המוסר, וכן להגן על העניים, על הכנסייה עצמה, על רכושה ועל משרתיה. פרדגריוס מדגיש את חסידותו של כלותר השני ואת סבלנותו, שתיהן מידות נוצריות נעלות. במבוא לתקנות ועידת קלישי הוצג כלותר כדוד המלך, השוואה שתיעשה שגורה בתיאורם של מלכי צרפת בעתיד, וזוהי הופעתה הראשונה. על דגוברט מספר פרדגריוס שהוא היה כה עסוק בעשיית צדק עד כי בקושי נותר לו זמן לאכול ולישון. הוא הושווה לשלמה "המלך משכין השלום"." מתוך ראשית של אירופה – האוניברסיטה הפתוחה.
יש לנו כאן תחילתו של בניית אידיאל האבירות שמתפתח בימים של קרל מטר ומלחמתו במוסלמים ומגיע לשיא בימים של קרל הגדול והאגדות על רולנד.
דגוברט הראשון שלט מפריז בימיו נוצרה ברית בין מנזר סן דני ליד פריז לבין המלוכה הפרנקית. דיוניסוס (או דני) היה הבישוף הראשון של פריז שמת כמרטיר במאה ה3 הוא זוהה עם מיסטיקן מהמאה ה5 בשם דיוניסוס המתחזה (האראפאגוס), האדרת מנזר זה באה על חשבון המנזר של מרטין מטור. בתחילת השושלת המרובינגית הם שלטו מטור, עיר שנמצאת על נהר הלואר (פריז על נהר הסיין), נזיר בשם גרגוריוס מטור כתב את תולדות השושלת עד כלוביס (מאה 6), אלא שדגוברט הוא באמצע המאה ה7.
בממלכה הפרנקית מלכו המלכים לפי יחוס, אבל המצביאים על פי אומץ לב. וכך, המצביא נהיה יותר חשוב ממלך, אפשר להשוות זאת להנהגה כריזמטית שהייתה פופולארית בקרב השבטים הגרמניים, לעומת הנהגה היררכית.
המלך היה איש תרבות, יודע חוק ודיבור, מנהיג צבאי. וגם איש דת. מתחת למלך היו דוכסים שהיו מפקדי יחידות צבא ואחראים על אזורים בממלכה. עדיין ללא שטח משלהם. רוזן ישב בעיר ותפקידיו המרכזיים היו ניהול בתי המשפט, גביית מיסים וגיוס אנשים לצבא. רוזן ודוכס מונו על ידי המלך. המשרות היו אישיות. בתחילה כלל כל דוכסות מספר רוזנויות. הרוזן השגיח על העניינים המנהליים והדוכס על העניינים הצבאיים, עם הזמן חל טשטוש בחלוקה זו.
קרל הגדול
המלכים הפרנקים נהגו למנות אחראי בית, מעין ראש ממשלה, תפקיד שעבר בירושה, במאה ה8 איבדו המלכים את כוחם וראשי הממשלה התעצמו, אחד מהם – פפין הגוץ, מרד במלכים והקים שושלת משל עצמו. בנו אחריו – קרל הגדול הצליח לאחד את כל מערב אירופה תחת שלטונו ולזכות בהכרה מאפיפיור כקיסר רומא הקדושה במקום הקיסר הביזנטי. הוא זכה להכרה כמלך הנוצרי החשוב ביותר. תואר שאליו טענו כל מלכי צרפת לאחריו לדורותיהם.
צריך לזכור שהשלטון באותה תקופה נשען על מערכת פיאודלית של אצילים ולא היה שלטון מרוכז ויעיל כמו באימפריה הרומית, השליט לא היה כל יכול, למרות זאת, קרל הגדול מביא את מערב אירופה לרנסנס תרבותי ודתי, ומעביר את מרכז הכובד של ההיסטוריה והחברה מאזור הים התיכון לצפון מערב אירופה, כשצרפת היא חלק חשוב ממלכתו.
על קרל הגדול תוכלו לקרוא באופן מפורט במאמר על היסטוריה גרמניה
נציין רק כמה דברים בקשר לתקופתו: בזמן שלטון קרל הגדול נוסף אלמנט דתי, חובת נאמנות לשליט , שבועת נאמנות. היו נשבעים על שרידי קדושים ומדגישים את שמונה התכונות הטובות המובילות לגן עדן כשאחת מהם הייתה נאמנות. צריך היה להיות נאמן לסדר החברתי, לשליטים. כל מי שהפר שבועה נענש במוות, וזאת למרות שישוע אמר לא להישבע…
לאצילים הייתה אסיפה כללית שהתכנסה פעם בשנה והייתה גוף מייעץ למלך. אלא שקרל הגדול עוקף אותם בכך שהוא כותב חוקה ומייסד את מוסד שליחי האדון, שליחים מטעמו שיוצאים לכל רבי הממלכה. הם מצווים לחקור בתשומת לב כל דבר אשר יימצא בחוק ולהביא לידיעתו מה אינו נכון או צודק, לתקן מעוות להביא משפט, לחקור עוול, להביא דין וחשבון אליו באופן אישי. היו שליחים למשימות מיוחדות וחד פעמיות והיו שליחים קבועים שנשלחו למחוז מסוים ונדרשו לפקח בו על הסדר והצדק ולדוח למלך, לגבות מיסים או קנסות, לעזור בגיוס לצבא, מעין מנגנון ביקורת ועזרה על השלטון המקומי
לאחר מותו של קרל הגדול
בשנת 841, מתחלקת האימפריה של קרל הגדול לשלושה חלקים בין צאצאיו. החלק המערבי חופף פחות או יותר לגבולות צרפת של היום ונקרא פרנקיה המערבית. בתחילה הייתה בממלכה יציבות שלטונית אך לאחר זמן, ובמיוחד לאור פלישות הנורמנים הוויקינגים, מתערערת היציבות וצרפת, כמו שאר אירופה, עוברת תקופה חשוכה.
המאה ה10 היא תקופה בה הפיאודליות מתפתחת. המשטר הפיאודלי לא קיים לפני המאה ה10. הפיאודליות צומחת בסוף המאה ה10 סוף התקופה הקרולינית, היא מתפתחת באזור שבין הריין ללואר ויורדת לחלקים הדרומיים. מה שמאפיין את הפיאודליות הוא ביזור הסמכותיות המלכותית, ההתפרקות הגיאופוליטית, אובדן הריכוזיות של המלך. אותה אימפריה קרולינגית שהייתה אשליה מתחילה להתפרק, בין שלושת הנכדים של קרל הגדול. התפרקות איטית, המלך נמצא בדומיין מאד קטן ויש נסיכויות טריטוריאליות. לקראת סוף המאה ה11עדים לכך שההתפרקות לא נעצרת בשלבי הדוכסים, אלא ממשיכה למטה, ממלוכה או טריטוריה גדולה מגיעים למספר נסיכויות טריטוריאליות, כל אחת מהם מתחילה להתפרק לבעלי טירות. איש בעל טירה שולט על האזור שלו.
המצב הפוליטי גורם לסוג מסוים של אלימות, לחץ על האוכלוסייה, ויריבויות בין הנסיכים השכנים, מלחמות, ביזה, עדים להאצה של האלימות.
השושלת הקאפטינגית
בסוף המאה ה10 אירופה מתחילה להתאושש. בשנת 987 איג קאפה – רוזן פריז מקים שושלת חדשה, הלא היא השושלת הקאפטינגית שמולכת בצרפת עד למהפכה הצרפתית. בתחילה הם שולטים מאורליאן, אך עם הזמן מעבירים את המרכז לפריז שעולה לגדולה.
החל מהמאה ה10 הופכת צרפת לחשובה יותר ויותר לדת וההשכלה הנוצרית. המנזר החשוב ביותר באירופה נמצא בקלוני, ותנועת הרפורמה בכנסייה שאותה הוביל המסדר הציסטריאני החדש, יוצאת מסיטו הסמוכה.
חשיבותה של צרפת מתחזקת במאה ה11. בסוף המאה מתחילים מסעי הצלב שמובלים בעיקר על ידי אבירים ממוצא צרפתי. צרפתית היא השפה העיקרית בין הצלבנים, צרפת היא מרכז העולם. ברנרד מקלרוו הוא הדמות המשפיעה ביותר במאה ה12. ויש מחשבות על העברת מושב האפיפיורות מאיטליה לאביניון שבצרפת. למרות כישלון מסעי הצלב חשיבותה של צרפת לא יורדת אלא עולה. מתוך הבוקה והמבולקה של המאה ה12 – מסעי הצלב וכישלונם, המלחמה בין אפיפיורות למלכי הקיסרות הרומית הקדושה (גרמנים), הרפורמות בכנסיה, והמעבר לימי הביניים המאוחרים. עולה צרפת כמעצמה הראשית באירופה, הכוח הגדול, החזק והמאוחד ביותר, תחת שושלת מלכים חזקה.
צרפת הייתה במשך דורות רבים המדינה המובילה באירופה, ועד היום היא בעלת השטח הגדול ביותר מחוץ לרוסיה. הצרפתים תמיד ראו את עצמם כשבט יהודה, בעלי מעמד בכורה. הם אלו שהובילו את מסעות הצלב, הם אלו שהביאו את האבסולוטיזם הנאור וגם רעיונות המהפכה והחירות שבאו לאחר מכן.
אריסים בימי הביניים:
החברה של ימי הביניים עוברת מחברה של עבדים, אנשים חופשיים ומסחר (באימפריה הרומית), לחברה חקלאית שהמוסד המרכזי שבה הוא אריסים, צמיתים העבדים שוחררו. במקום זה בעלי האחוזות הגדולות, שקיבלו את אדמתם מהמלך עבור שרות עבורו. חלקו את אחוזותיהם לחלקות קטנות המתאימות לעיבוד אישי. הצמית היה עובד את אדמתו שלושה ימים בשבוע ויומיים בשבוע את אדמת האדון. כמו כן הוא נדרש לתת שירותים נוספים לאדון לפי צורך והשיפוט שלו, הוא היה תלוי באדון לההגנה. האדונים היו במקרים רבים המנזרים הגדולים, וכך זוהה השלטון עם הדת.
בנוסף למעמד הצמיתים היה מעמד של איכרים קטנים – קולוני שהיה שונה אך במעט ממעמד הצמיתים, בכך שהיו להם זכויות שיפוטיות מסוימות ועוד דברים קטנים, עם הזמן שתי המעמדות התאחדו, והאיכרים בעלי האדמות החופשיים נעלמו מהבימה.
יש לציין שאחת מהמהפכות של סולה הרומאי היה לתת אדמות לחיילים משוחררים, ואז יכל להיות מעמד ביניים של איכרים ובעלי אחוזות חופשיים, אולם עם ביטול הצבא הרומי והמעמד הסנאטורי, עניין זה הלך ונעלם. בתקופת דיוקטליאנוס הוצמדו האיכרים לקרקע. ההכנסות העיקריות של האימפריה הרומית היו ממסים על הקרקע והתוצאה הייתה שמרבית האדמות עברו לידי מעטים. חלק גדול מהאדמות היה בידי האוצר הרומי.
בממלכה הפרנקית מתפתח נושא קשרי התלות, או יותר נכון קשרי החסות, בין אדון לווסל שלו, האחד מתמסר לחסותו של האחר בתמורה להגנה ולדאגה לו מצד החזק יותר. הוא מבטיח את נאמנותו לכל החיים. זה מזכיר את מוסד הקליינט ברומא (שוב סולה). יש חסות גם בין גדולי החברה ובין המלך. זה לא משהו של נמוכי המעמד בלבד.
העניין הזה של תלות וחסות קיים גם כיום ביחסים כלכליים. כמו שקיים גם כיום הנושא של האחוזה הכפולה. נותנים לאדם משהו להתקיים ממנו, קטן האפשרי, ובשאר הזמן הוא עובד למען מס הכנסה, מילואים ואחרים.
לחלק מהנזרים בעלי האדמות ניתנה חסינות מפני התערבות הרשויות השונות.
הכנסייה תומכת ברפורמה דתית
השושלת הקאפטינגית שולטת, אבל בחברה הנוצרית יש כאוס, הכנסייה מתנגדת למצב הכאוטי של החברה ורוצה להבטיח לחברה סדר חברתי חדש. צריך מושג חלופי או סדר חלופי, כבר בסוף המאה ה10 הכנסייה מתחילה לקחת פיקוד, להציע פתרונות, היא מכנסת כינוסים שבהם עולה מושג השלום האלוהי. שלום האלוהים מתחיל בדרום, שם המלך לא מתפקד.
הכנסייה מזמנת לאסיפות גדולות מאד אנשי דת וגם אנשים ששייכים למגזר החילוני. הן מתכנסות בשדות גדולים שיש בהם מסביב הרבה שרידי קדושים, היא מזמינה את האנשים ודורשת, אומרת להם, חברים אנחנו חייבים להשליט סדר, אנא בבקשה. יש שלושה דברים שאתם מתבקשים להגן עליהם ולא לתקוף: (המסר הוא לאצולה): רכוש כנסייתי, אנשי כנסייה ועניים, בשלושת אלו לא נוגעים יותר.
מה הכנסייה מבקשת? מכל אחד להישבע שהוא לא יפגע בשלושת הדברים הללו. וזאת ההתחלה. הכנסייה בו בזמן שהיא מציעה הגבלה באלימות ולחימה, היא גם עוברת שינוי פנימי וחיצוני, הכנסייה במאה ה10 לא במצב טוב והיא צריכה לתקן את עצמה. הרווקות של הכמרים מתחילה להיות יותר חשובה. אם הכנסייה רוצה להנהיג את החברה היא חייבת לתקן את עצמה וזה מה שהיא עושה. העניין של התנגדות ליחסי מין של כמרים היא יותר חזקה, וכנ"ל התנגדות לסימוניה, נפוטיזם, ניקולאיזם, הלחימה נגד השחיתות גוברת. הכנסייה מנסה להחדיר נורמות נוצריות לחברה.
עלייתה של פריז
ב1200 מוקמת אוניברסיטת פריז שהיא המוסד האקדמי המוביל בעולם. מי שמקים את האוניברסיטה וגם בונה את פריז הוא פיליפ אוגוסטוס, שבמשך יותר מ40 שנות שלטונו מצעיד את צרפת להישגים רבים. (אותו פיליפ גם השתתף במסע הצלב השלישי וכבש את עכו). בתקופתו מתחילה רדיפה של הקתרים באזור דרום צרפת, שהיה עד לאותה תקופה עצמאי ובשלטון הרוזנים של טולוז (אחד מהם – רימונד מסן ג'יל היה מפקד מסע הצלב הראשון לירושלים). האזור עובר לשלטון ישיר של המלוכה שמספחת גם שטחים גדולים בצפון שעד אז היו בשלטון אנגליה.
במאה ה12 מתחילת בפריז הסגנון הגותי, ב1257 מוקם הסורבון ובתחילת המאה ה14 יש 200.000 תושבים בפריז והיא העיר המאוכלסת והחשובה באירופה
ראו מאמרים על מסורות רוחניות בצרפת (לחצו לקישור)
היסטוריה רוחנית צרפת
אליאנור מאקוויטן ואהבה חצרונית
הצעות לטיולי תרבות ורוח באירופה
