חיים במערה

עד לפני כ11.000 שנה חיו בני אדם בתוך מערות, לא כל החיות מתגוררות בתוך מערות, ונדמה כאילו אימא אדמה בחרה לגדל את בני האדם בתוך הרחם שלה. מתוך מחילות יצאנו. האימא הגדולה הולידה בני אדם לעולם בכדי שיהיו בני טיפוחיה, היא דאגה למזונם, לבושם, שהעצים יתנו את פירותיהם בזמן והאדמה יבולה, היא הולידה בתוכם צורות מחשבה שיעזרו להם ליצור כלים, ואפילו גילתה להם את הסוד הכי כמוס שלה והוא השימוש באש. וכשהיא הרגישה שהם מוכנים היא לימדה אותם בסבלנות אין קץ שפה, להיות כמוה, בעלי אינטליגנציה ויכולת בריאה.

הילדים למדו ללכת, בתחילה הם ניסו לעמוד על שני רגלים ונפלו, קמו ומעדו, עד שעשו כמה צעדים ראשונים, ואחר כך עוד כמה צעדים וחזרו לזחול על ארבע, ושוב התרוממו וצעדו קדימה, כשהאם הגדולה כמו נותנת להם יד. זה היה הצעד הראשון קדימה מבחינת המין האנושי מכיוון שהעמידה על שני רגליים שחררה את הידיים, ועתה אפשר היה להשתמש בהם בכדי ליצור דברים, בתחילה כלים של אבן פשוטים, לאחר מכן כלונסאות של עץ שאותו אפשר לעצב בעזרת האבן, אפשר גם ליצור חבלים פרימיטיביים ולקשור את האבן לעץ, או לתקוע אותה בו כך שיווצר מעין כידון שאיתו אפשר להיאבק בבעלי חיים הרבה יותר גדולים וחזקים.

הידיים למדו לייצר עוד ועוד כלים, אימא אדמה לימדה את ילדיה להכות אבן באבן, לשפשף עץ בעץ, ועל ידי כך ליצור ניצוצות שאיתם אפשר להדליק אש, וזאת הייתה קפיצה גדולה מאד קדימה, האש שמרה על המחנה מפני חיות טורפות, אפשרה לאדם להתחמם בחורף, אבל יותר מכל הוא למד לבשל את מזונו וכך העיכול היה הרבה יותר קל והצריך פחות אנרגיה, יותר דם התפנה לטובת האיברים האחרים של הגוף ובעיקר המוח שהלך והתפתח (מוח של אדם מבוגר צורך 20% מאספקת הדם של הגוף). ביחד עם המוח התפתחו גם שרירי הפרצוף והפה ומיתרי הגרון, האדם היה בשל להביע את עצמו.

אימא אדמה העניקה לבני אדם את היכולת לבטא עצמם בלשון ובהבעות פנים, בתנועות ידיים ובצלילים, לא דומים הפנים של ההומו ספיאן, האדם המודרני שהופיע לפני 200.000-300.000 שנה מבחינת העידון והמורכבות שלהם לפנים של סוגי האדם הקדומים יותר שדומים יותר לקופים. המוח המפותח אפשר מורכבות, חלק גדול ממנו הוקדש לידיים ולפנים.

אימא אדמה הולידה סוגי אדם שונים: הומו ארקטוס, אוסטרלופיקוס, ניאנדרטלי ועוד, עד שבסופו של דבר נולד הילד המוצלח ביותר – ההומו ספיאן שאותו היא אהבה וטיפחה יותר מכולם. בתחילה נראה שהוא סתם סוג של חלשלוש מפונק, אבל עד מהרה התבררו היתרונות שלו על פני אחיו, הוא פשוט היה חכם יותר, ערמומי ומוכשר, טוב בשיתופי פעולה וכריתת בריתות, תכנון אסטרטגי לטווח ארוך. ההבדל בין האדם הנבון (הומו ספיאן) לבין האדם הניאנדרטלי דומה במקצת להבדל המתואר בתנ"ך בין יעקוב הבן הנבחר, לעשיו האח הגדול והחזק יותר לכאורה.

במשך זמן מה האחים חיו יחדיו בהרמוניה, יעקב (האדם הנבון) היה צריך זמן בכדי לגדול, להחכים, לפתח את הכישרונות שלו, זאת הייתה תכונתו של הילד החדש, שהוא צריך תקופת הכשרה וטיפוח ארוכה, ולא רק פיזית, אלא גם רגשית ומנטלית. אבל בסופו של דבר האדם הנבון גדל והתחזק, למד לשתף פעולה, ליצור כלים יותר משוכללים, לפתח טכניקות של התמודדות עם העולם, והכי חשוב הוא למד לדבר, לצחוק, להיות אירוני, להעביר מסרים סמויים בתוך השפה, לקרוא את המציאות שסביבו טוב יותר, ולחשוב עשרה צעדים קדימה, הרבה לפני אחיו – סוגי בני האדם האחרים. מה קרה בדיוק אנחנו לא יודעים, אבל בסופו של דבר האדם הנבון הוריש את כל אחיו ונותר לבדו בעולם, אולם הוא מכר להם נזיד עדשים, אולי לא? לעולם לא נדע.

בני אדם החדשים המשיכו לחיות בתוך מערות, וגם על העצים ובשיחים, האם הגדולה לא ויתרה עליהם, שומרת אותם ברחם האדמה. בכל ערב הם חזרו למערה להתכרבל בחיקה. המערות הגדולות כמו נועדו במיוחד עבור מגורי בני האדם. גם דובי ואריות מערות (סוג דוב נכחד) חיו במערות, אבל שאר החיות גרו מחוץ להם. יש הבדל בין מערה למחילה, החיות האחרות השתמשו ומשתמשים עד היום במחילות, בני אדם גרו בהיכלים הגדולים שהיא הכינה עבורם בתוך גופה. הם הדליקו במערות אש והתשכנו בהם עם משפחותיהם, מבכרים סוג של מערות שהן מצד אחד מוארות ומצד אחר יש בהן חלקים פנימיים, שבהם מוצאים לעיתים מקורות מים. מבחינת בני אדם אלו היו אולמות מקודשים בבטן האדמה שבהם אפשר לצייר על הקירות את הסמלים הקדושים.

ציורי המערות

הרבה מהחוויה הדתית האנושית נקשרה למערות. יש בנו כמיהה לחזור למערה הראשונית, הלא היא הרחם, אולי מפני שאנחנו נולדים פיזית מתוככי חלל סגור, מתגבשים בתוך חלל מוגן. כך גם הלידה הרוחנית נקשרת לשהייה בתוככי חלל מוגבל שנקשר, לעיתים רבות, למערה. המיסטריות (טקסי החניכה) של היוונים העתיקים, הרומאים, התראקים והמצרים כללו כניסה (ירידה) למערה (או חלל דמוי מערה) ומוות סמלי בתוכה שלאחריו באה לידה מחדש. המערה נתפשה כארון המתים, כגולם שמתוכו יוצא הפרפר שלאחר שעבר את תהליך השינוי.

בתקופה הפרהיסטורית אנשים בילו חודשים רבים מחייהם בתוך מערות, ובמקומות שונים בעולם נמצאו גלריות פנימיות במקומות שהכניסה אליהם היא דרך פתח צר או נסתר (לרוב רטוב) המסמל את הרחם, ובהם ציורים על הקירות, בצורה המזכירה מקדשים. מכיוון שציורי המערות הם במרחק רב מהכניסה, החוקרים רואים בהם ביטוי סמלי של אמונות דתיות. למרות שמדובר במספר מערות ותקופות שונות (משנת 30,000 לפנה"ס ועד 9000 לפנה"ס), מדובר, לפי מירצ'ה אליאדה על "אחדות מדהימה של התוכן האמנותי".

הממצא המפורסם ביותר של ציורי המערות הוא הציורים במערת לאסקו בדרום צרפת מלפני 18,000 שנה בהם מופיעים מעל 2000 דמויות, רובם ביזונים וסוסים, וחלקם בני אדם ובעלי חיים אחרים כגון צבאים. רבים ניסו לפרש את הציורים, יש כאלו שטוענים שהציורים מייצגים מערכות כוכבים, ד"ר מיכאל ראפנגלי ((Michael Rappenglück מאוניברסיטת מינכן טוען שצבירי נקודות בציורים ביחד עם הדימויים הפיגורטיביים מתאימים לקבוצות הכוכבים שור, פליאדות ומשולש הקיץ באותה עת. יש כאלו הטוענים שהביזונים החוצים את הנהר מייצגים אנשים שעברו חניכה, ומספר ענפי הקרניים שיש להם על הראש מייצג את הרמה של החניך (גורדייף).

יש חוקרים, כמו לרואה גוראן, ארכיאולוג צרפתי נודע, שטענו כי הייתה קיימת מערכת אידיאולוגית של דת מערות שנפוצה באמצעות קשרים בין העמים השונים. לרואה גורן טוען שבאמנות ציורי המערות (כמו זו של לאסקו) הביזון מייצג את הנקבה והסוס את הזכר. "כאשר מפענחים את הדברים לאור סימבוליזם זה, המערה מתגלה כ"עולם מאורגן להפליא וטעון משמעות." המערה היא מקדש, ולוחות האבן או הפסלונים שנמצאו בה הם מזבחות נישואים."

הציור המפורסם והמשמעותי ביותר מבחינה דתית הוא ה"מכשף הגדול" במערה טרואה פרר מלפני 15.000 שנה. גובהו 75 ס"מ ובו נראה אדם בעל ראש צבי וקרניים גדולות, פני ינשוף, אוזני זאב, זקן של עז בר, זרועות המסתיימות בטופרי דוב, וזנב של סוס, איבר המין אנושי וכך גם החלקים התחתונים והוא בתנוחת מחול. גם בלוח שהתגלה במערה בלורד (צרפת) נראה גבר עוטה עור צבי עם זנב סוס ועל ראשו קרני צבי. לפי חוקרים כגון מרגרט מארי האנשים עם הקרניים מסמלים את הכוח הזכרי של הטבע, האל המקורנן, שהיה אחד הייצוגים של הדת הקדומה האוניברסלית, זהו "אדון החיות" לפי אליאדה, ארכיטיפ של פריון וקשר לעולמות הרוחניים. מעניין לציין שבמערת קדומים (קפזה) שבהר הקפיצה בנצרת נמצא קבר של נער בן 14 עם קרני יחמור בין זרועותיו מלפני 92.000 שנה, וזה כנראה שריד לאמונה קדומה באל המקורנן. גם באתר הפרהיסטורי של עין גב התגלה קבר אדם בתנוחה מכווצת ובו קרני צבאים לפני 26.000 שנה.

לפי אליאדה "אין אנו יכולים לתאר לעצמנו תקופה שבה לאדם לא היו חלומות וחלומות בהקיץ, שבה לא שקע בטראנס, שבה לא התייחסו אל אובדן הכרה כאל מסע הנשמה על מעבר מזה." בתקופת האבן המרחב הרוחני של בני אדם נשלט על ידי היחסים המיסטיים בין האדם ובעלי החיים. לכן מוצאים במערות צבירי עצמות של דב המערות, ובמיוחד גולגולות שעברו טיפול כגון שיוף של שיניים שהונחו במקומות מיוחדים (מדפי סלע).

ציור חשוב ומפורסם ביותר בגלריה התחתונה במערת לאסקו הוא קומפוזיציה בה ניתן לראות ביזון פצוע המפנה את הקרניים שלו לעבר גבר שנראה כמת, השוכב על הארץ, אך למעשה לפי הפרשנות של אליאדה עובר חניכה. ראשו של הגבר מסתיים במקור ציפור, ולידו נמצאת ציפור על מקל, הנשק שלו (דוקרן מצויד בוו) נמצא על בטנו של בעל החיים. הורסט קירצנ'ר הציע לראות בתמונה סיאנס שמאני, הציפור היא סמל של הרוח השומרת, הגבר לא מת אלא נמצא בטראנס ונשמתו משוטטת בעולם שמעבר. השמאן רוצה להגיע אל האלים ולבקש מהם הצלחה בציד, יש מטות לידו ואלו הם מקלות תיפוף, לפי קירצ'נר בטקסים הקדומים במערה השתמשו בתופים הדומים לאלו של השמאנים הסיביריים כיום, כלומר הקדמונים נהגו לתופף ולרקוד בטקסים טראנס, ואכן באמנות הפליאוליתית התגלו 55 ציורים של גברים עוטי עורות שלרוב הם בתנוחות של מחול, וזה מנהג ריטואלי.

אנחנו מקבלים כיום את תופעת ציורי המערות כדבר מובן מאליו, ולא כך הוא, מפתיעה ומרתקת העובדה שהאדם החל פתאום לצייר דמויות וסצנות שהוא ראה וחווה בעולם החיצון בעולם הקטן שלו, ובכך למעשה חיקה את מעשה הבריאה, יוצר יקום מקביל מאגי ודתי בתוך תחומי יישובו. אין אף חיה שמציירת, וזה היה גניוס דתי ואמנותי של האדם שגרם לו ל"ברוא" עולם משלו. הציורים של התקופה הקדומה מפליאים ביופיים ומורכבותם, עם הזמן מופיעים גם יותר ויותר ייצוגים סמליים של חיות כגון כמה קווים, או מתאר גוף וקרניים. גם במקומות אחרים ובתחומי אמנות אחרים כגון פיסול מופיעות צורות מופשטות, המראות על יכולת חשיבה מופשטת של האדם הקדמון וסוללות את הדרך להופעת הכתב.

אנרי בריי  Henri Breuil

אנרי בריי (1877-1961) נחשב לאחד מגדולי חוקרי המערות הפרהיסטוריות בעולם, הוא היה כומר ישועי שהתעניין במוצא האדם והפך למומחה מספר אחד בעולם לציורי מערות פרהיסטוריים, במיוחד בצרפת. בין השאר הוא גילה וחקר את מערת לאסקו ב1940. הוא זה שגילה אלים ומכשפים מקורננים במערת המכשף בטרואיס פררס ((Trois-Frères שם נראה אדם עם ראש ינשוף וקרניים, שילוב של אדם עם חלקי חיות, ורק חלקו התחתון ותנוחת הריקוד שלו מעידות כי הוא אדם. ממצא זה חיזק את התיאוריה שבתקופה הפרהיסטורית הייתה דת כלל אנושית המשותפת לאנשי המערות שהתרכזה ב"אדון החיות".

בריי חקר גם את מערת המכשף בסנט קירק ((Saint-Cirq שם נראה אדם בתנוחה דומה לזו של מערת טרואיס פררס אבל עם ראש שונה מהרגיל (אולי של חייזר?), הציורים בשתי המערות הם מלפני 15.000 שנה, ונחשבים לאחד הייצוגים הראשונים של דמויות אדם. בעקבות גילויים אלו המציא בריי את המושג ה"אל המקורנן", שאותה פיתחה לימים מרגרט מארי (ראו בהמשך).

בהתבסס על ציורים שהתגלו ונחקרו על ידו במערת לא מארש (La Marche) טען אנרי בריי שהקדמונים היו הרבה יותר מפותחים מאשר אנחנו יודעים או חושבים, בציורים נראים בגדים, מגפיים, כובעים של אנשים וכן סמלים שייתכן והם כתב קדום. במערה מופיעים יותר מ155 דמויות חרוטות בציורי הסלע, רוב הדמויות הן נשים, אך הן מצוירות בצורה מעוותת כשהגוף גדול יותר ובצורת מעויין, וייתכן ויש בכך משמעות סמלית. אנריי טען שציורי המערות בצרפת מוכיחים שהייתה לאדם הקדמון אמנות וכנראה גם רוחניות מפותחת כבר לפני 40.000 שנה ושהיא התמקדה בעיקרון הנשי של ההולדה שנקשר לכוח הטבע.

מעניין לציין שעל רצפת המערה בלא מארש נמצאו גומחות חצובות (מעין פערורים) הדומים במקצת לאלו שנמצאו באתרי התרבות הנאטופית בישראל. כשבוחנים את מערכי הגומחות ניתן למצוא דימיון בינם צורת הסידור שלהם במקומות שונים בעולם, כולל באתרים פרהיסטוריים בישראל.

מערכת הגומחות על רצפת המערה בלא מארש מזכירה בצורתה את מערך הכוכבים של הפליאדות. לפי ד"ר מיכאל רפנגלוק ((Michael Rappenglueck אחד המומחים הגדולים בעולם לארכאו אסטרונומיה, רבים מן הגומחות הסלע המופיעות באתרים פרהיסטוריים מסודרות בצורה של מערכי כוכבים, הוא סבור שהן מולאו בשומן חיות שאותו הדליקו, והאש שנוצרה הייתה חיקוי של הכוכבים על פני האדמה. האדם צריך לזכור, הוא אחת החיות היחידות שמסוגלת לראות את הכוכבים והמטרה של הטקסים הללו הייתה להביא אנרגיית כוכבים לפני האדמה. בעקבות כך היה מי שעשה צעד נוסף בכיוון זה והציע שציורי האנשים המעוותים והלבושים המופיעים על קירות המערה הם תיעוד של חייזרים שהגיעו לכדור הארץ מהפליאדות.

כך או כך, אנריי בריי לא עסק בחייזרים, אבל האמין בתפישות רוחניות עמוקות, אותם הוא חלק עם עמיתיו למחקר הפרהיסטורי, פייר טייאר דה שארדן שחפר במזרח וגילה את אדם פקינג, ודורותי גארוד שהייתה בתחילת דרכה תלמידתו. צריך לזכור שאנריי ברי היה כומר ישועי, וכך גם פייר דה שארדן, וגם דורותי גארוד הייתה קתולית מאמינה, אלא שהאמונה שלהם הייתה קשורה לתפישות מיסטיות נוצריות חדשות, ולאו דווקא לממסד המאובן.

ב1933 הגיע אנריי בריי לביקור בישראל (כנראה בכדי לראות בעצמו את הממצאים החשובים והמפתיעים של דורותי גארוד בכרמל ובשומרון) ובהזדמנות זו גילה יחד עם רנה נוויל (1899-1952), שהיה פרהיסטוריון שפעל בארץ וגם הקונסול הצרפתי, את הפסל הארוטי הראשון בעולם, פסל הנאהבים מעין סחרי שבו נראים גבר ואישה בתנוחת זיווג, פסל מורכב ומושקע שמזוויות שונות שמתבוננים בו מתגלים חלקים (מיניים) אחרים של הגוף האנושי (זכרי ונשי).

את הפסל גילו אנריי בריי ורנה נוויל באופן מקרי בשוק בבית לחם, לאחר מחקר קטן התברר להם שהפסל הגיע ממערה בנחל תקוע גילו 15.000 שנה. מציאתו הוכיחה את התיאוריה שהמיניות הייתה מקודשת בימי קדם, מכיוון שזו הייתה תרבות של האלה והפריון. עובדת מציאתו באופן מקרי על ידי דמות כה בכירה מוכיחה את הרשת של המאגיה הסימפתטית שהאלה פורשת על ילדיה בני האדם. היא זו שהביאה לכך שבאופן "מקרי", יתגלה דווקא פסל זה ודווקא לאנריי בריי.

בנוסף לתגליות החשובות שלו במערות בצרפת ולחשיפת התרבות הפרהיסטורית והמתקדמת רוחנית של איש המערות, חפר אנרי בריי באתרים פרהיסטוריים חשובים נוספים ברחבי העולם, וביניהם באתיופיה, סומלי, דרום אפריקה, סין, וארצות נוספות, הוא לימד במוסדות האקדמיים המובילים בצרפת ובעולם, ואחת התלמידות החשובות שלו (שיש אומרים שעלתה על רבה) שלו הייתה דורותי גארוד.

לחצו למאמר – דורותי גארוד והתרבות הנאטופית

סמליות המערה

לפי מיכאל רפנגלוק כשהכוכבים והירח נעלמו עם בוקר, הקדמונים חשבו שהם ירדו למערכת מערות תת קרקעית, וכך העולם התת קרקעי נתפש כקוסמוס – יקום שלם, לפי התפישה הזו הקריסטלים במערות זה הכוכבים, תקרת המערה רקיע השמיים, המערה היא תמונת ראי של העולם שבחוץ, היא הרחם המוליד אותו, השמש והירח נולדים תחילה במערה ורק לאחר מכן יוצאים החוצה.

וכך, בתוך האדמה יש אוצרות, כניסה לארכיטיפ שרפנגלוק קורא לו "מערת העולם" מביאה לכדי התחברות עם ארכיטיפ "הר העולם", וכך המערה מובילה לחללים מתחת להר שבהם נמצאים, יצורים פלאיים וידע, המערה היא כלי קוסמי, תנור אלכימי שבו אפשר למצוא את החומר הראשוני שבעזרתו ניתן ליצור את הקוסמוס.

יש מערות עם קירות אבן לבנה שהקדמונים היו מגרדים אותה מפני שהיא סימלה ונקשרה לחלב של האישה, יש מערות פרהיסטוריות עם ציורי ידיים רבים, לפי רפנגלוק זה מראה שהיה חשוב לקדמונים לגעת בקירות. ציורי המערות חודשו באופן קבוע בזמנים מיוחדים בשנה, היו זמנים מיוחדים שבהם ביקרו במערות, לפי רפנגלוק אלכימיה זה אסטרולוגיה שנעשתה במערות מתחת לאדמה, מה שהיה חשוב זה להיות בסנכרון עם היקום ולעשות את הפעולות הטקסיות בזמנים הנכונים. לפי רפנגלוק היו גם מערות לידה.

הציורים נמצאים בגלריות צדדיות, חדרים קטנים, נישות, ונקבות וורטיקליות, סביב בקעים וסדקים בקירות. החיות מצוירות יוצאות מתוך הסלע, זורמות עם הטופוגרפיה של הסלע והופכות את הציור לתלת ממדי, זה מתחזק על ידי הארה מלאכותית שמחייה את היצורים, בדיוק כפי שהאדמה נותנת חיים. חלק מהדמויות מצוירות במכוון לא שלמות, משאירות מקום לכוחה הבורא של אימא אדמה. אגדות סיפרו על בני אדם היוצאים מהקירות וכך גם חיות. לפי רפנגלוק הקירות הם ממברנה המחברת בין העולמות, בדיוק כמו הרקיע בשמיים. ולכן מציירים עליהם לעיתים ייצוג כוכבים. זה כאילו השמש או הרוחניות לכודה בסלע וצריך לשבור אותו (או לצייר עליו) בכדי שהעולם יווצר.

זה שהקירות רטובים זה מפני תכונת נותן החיים שלהם, זה גם מראה שיש עולמות נסתרים מעבר להם, בדיוק כמו שבשמיים יש מים (גשם) המגיעים מעולם אחר מעבר להם. באופן כללי מערות נקשרו לסימבוליזם של מים, הסמלים של מים היו המיאנדר והזיגזג, הרבה פעמים נמצא בתוכם מעיין או מים זורמים, או מטפטפים מהתקרה.

המים המטפטפים יוצרים זקיפים ונטיפים, עולם צורות מופלא וקסום שהייתה לו משמעות סמלית אצל הקדמונים, נטיפים סימלו שדיים, וזקיפים סימלו איבר מין זכרי, החיבור של שניהם היה חיבור של הזכרי והנקבי ויצר עמוד שהוא מעין ציר עולם, מחבר בין שלוש העולמות, השמיים והאדמה, הגג של המערה נתפש ככיפת השמיים. המערה היא ציר עולם ומחברת בין העליונים והתחתונים, אם על ידי זקיפים ונטיפים, או על ידי הר שנמצא מעליה.

המערה הייתה מקום של לידה, מוות, ולידה מחדש, חניכה ושינוי, כשם שיש מערה בהר העולם, כך יש מערה בלב, כניסה לתוך האדמה נחשבה גם ככניסה למבנה הפסיכו נאוטי של האדם, התחברות לאדם הפנימי. אנשים קישרו בין הנוף לחלקי הגוף, וכך זהו הרחם של האימא אדמה

בהיסטוריה אנחנו מכירים מערות של אורקלים, בעיקר נביאות נשים, כמו המערה של הסיבילה הקומאית. אנחנו מכירים מערות עם פתחים סודיים שהם מעין מבוך, כמו המערה – לבירינת של המינוטאורוס בכרתים, ומערות שבתוכם טמונים אוצרות. כל אלו הם מוטיבים מגיעים מחשיבות המערות לאדם הפרהיסטורי.

טיולי מערות בישראל

הרעיון של טיולי מערות הוא להתחבר לחוויה הבסיסית של האדם הקדמון, למקור שלנו והוא הקשר עם הטבע וההתפעמות וההתפעלות שלנו מיופיו. הכניסה למערות כמו מכניסה אותנו למימד אחר, עולם אחר, הן מבחינת הטמפרטורה (דבר מבורך בקיץ ובחורף), והן מבחינת התפישה החושית ותפישת החלל שלנו. במערות חוש הראיה מאבד מחשיבותו ובמקומו עולה חשיבותם של חוש השמיעה ולעיתים גם המישוש. ברבות מן המערות של האדם הקדמון יש תכונות אקוסטיות מיוחדות, וייתכן שזאת הייתה הסיבה שהוא בחר דווקא בהם. מחקרים[1] הראו שהמקומות במערות שבהם מופיעים באופן יחסי יותר ציורי סלע הם המקומות עם האקוסטיקה הטובה. הקול והשירה היה אחד האמצעים הטובים ביותר בכדי להתחבר לאנרגיות של אימא אדמה, ושרידים למסורת הזו מוצאים במסורות המדיטטיביות של דתות שונות, כגון הבודהיזם הטיבטי.

אף אחד עדיין לא חקר זאת, אבל אני בטוח שהשינה והחלימה במערות היא אחרת מאשר בחוץ, ובמיוחד במערות שנחשבו למקודשות ועקב גם מקום מגורי וביקורי אדם. דבר ידוע הוא שפני כדור הארץ מותקפים בקרינה קוסמית, ואילו מתחת לאדמה האדם מוגן, רואים זאת כשנכנסים למערה ולפתע אין קליטה של הטלפון הסלולרי. זאת הסיבה שהאלכימאים בימי הביניים עשו את הניסויים שלהם מתחת לאדמה, ושחסרי החניכה של ימי קדם היו מתחת לאדמה

זאת ועוד, אם כדור הארץ הוא אכן ישות חיה הרי שאפשר להרגיש ולקלוט את האנרגיה שלה כשנמצאים בתוך הגוף שלה. זה גם מה שקורה לנו דרך אגב לאחר המוות, אנחנו נטמנים באדמה, כי ממנה הכול בא ואליה הכול חוזר, אבל בינתיים בחיים שלנו אפשר לקבל ממנה הכוונה ותמיכה, אם זה דרך חלומות ואם זה דרך תחושת הרווחה, הגנה והכלה שהמערה מספקת. זאת ועוד, הסודות והאינטליגנציה של הקיום שלנו נמצאים בבטן האדמה וכניסה אליה מקרבת אותנו אליהם. ישנם גם כאלו הטוענים שכדור הארץ היא ישות חיה המרושתת בקווי אנרגיה, ויש מערות שנמצאות על מקום זרימה אנרגטית זו או במפגש בין השפעות, וכך יש בהם אפשרות מיוחדת, שונה מהרגיל, ואכן יש מערות קסומות ברחבי העולם שחלקם גם הפכו למקדשים.

מה שמאמר זה מציע הוא לטייל בישראל בעקבות האדם הקדמון ולבקר במערות ובמקומות שבהם הוא התגורר, חלם, חשב, ולנסות אגב כך להתחבר לתחושות שהוא הרגיש בזמנים שזה היה רק אדם ואדמה, בזמנים שבהם היו חלק בלתי נפרד מהטבע. למצוא כפי שניסח זאת א. ד. גורדון, את החלק החסר שלנו, אבל לא על ידי עבודה (כפי שהוא עשה), אלא על ידי חידוש מסורת המסע הקדוש בין האתרים המיוחדים שיש לארצנו להציע. בפרקים הבאים אספר על כמה מהם:

נחל מערות וכבארה

הכרמל היה מאז ומתמיד מקום של תרבות האלה, במיוחד המערות שבמצוק המערבי שלו, שכמו קולטות את קרני השמש בזמן השקיעה שלה מעל הים, ניתן לדמות את המערות הללו שרבים מפתחיהם כלפי מערב, כמעין רחם המופרה על ידי קרני השמש. האדם חי כאן במשך מאות אלפי שנים, נהנה מהשקיעות ממש כמונו, וזאת הייתה אחת הסיבות שהביאה אותו לכאן, בנוסף לסיבות החומריות כמו אפשרויות הקיום הרבות, הן על ידי ציד בכרמל ובביצות של נחל תנינים, ליקוט צמחים בהר הירוק תמיד ובשפלה הפורייה שלמרגלותיו, ודייג בים התיכון.

כך או כך הכרמל הוא אחד האזורים החשובים ביותר בעולם מבחינת התפתחות האדם הפרהיסטורי, והחקר שלו. אם אדם מחפש לגלות את חידת מוצא האדם ותחילת התרבות האנושית, הכרמל הוא המקום להתחיל בו. תמצאו לאורך המצוק המערבי שלו מערות רבות ששימשו למגורי אדם מימים ימימה, שנחפרו באופן אינטנסיבי, אולי יותר מכל מקום אחר בארץ, על ידי דורותי גארוד ואחרים, ונחשבים לאתר מורשת עולמי.

בפינה הדרום מערבית של הכרמל, מתחת לגני הנדיב בזיכרון ומעל הצומת המובילה למעגן מיכאל נמצאת מערת כבארה, שבה נתגלו שרידי ישוב אדם קדמון במשך עשרות אלפי שנה עד למהפכה החקלאית. בתוך המערה נמצא "משה" שרידי האדם הניאנדרטלי השלמים ביותר בארץ ובין השלמים בעולם (בן 60.000 שנה), והתברר של"משה" הייתה עצם לשון דומה לזו שלנו, ומכאן שהאדם הניאנדרטלי יכול היה, לפחות מבחינה טכנית, לדבר כמונו.

מדוע זה חשוב? מכיוון שהטענה של החוקרים היא שהאדם הנבון הצליח להוריש את האדם הניאנדרטלי שהיה חזק ממנו בזכות כישורי השפה שלו והיכולת לעבוד בעקבות כך בקבוצות גדולות המתאמות את הפעולות ביניהם ומתכננות כמה צעדים קדימה. החוקרים חושבים עד היום שלאדם הניאנדרטלי לא הייתה שפה במובן שיש לנו כיום, אלא שעד לגילויו של "משה" כלל לא היה ברור אם מבחינה פיזיולוגית האדם הניאנדרטלי מסוגל היה לדבר, והנה מתברר שכן. אז אם הוא לא דיבר, בוודאי שהייתה לו סיבה טובה לכך.

כנראה שהניאנדרטלי היה הרבה יותר דומה לנו ממה שחושבים (לפחות לחלק מאתנו), הממצאים במערות הכרמל הראו שהאדם הניאנדרטלי הכין כלים מצור לפי טכניקה שנקראת "לובולאה", באותו האופן שבו הכין אותם האדם המודרני, האדם הניאנדרטלי הדליק אש בדיוק כמו האדם המודרני, וקבר את מתיו בדיוק כמו האדם המודרני. השלדים של הניאנדרטלי הקבורים במערת כבארה התגלו כשהם מונחים בתנוחות סמליות, שלד של אדם מבוגר התגלה שוכב כשיד שמאל מונחת על החזה ויד ימין על הבטן, לאחר שנקבר הוציא מאן דהוא את הגולגולת ממקומה, אולי מפני חשיבותה הדתית, ומכאן שייתכן והייתה אפילו דת ואמונה בקיום לאחר המוות בגן העדן של הניאנדרטליים.

מערת כבארה נמצאת בצד הדרומי של רצועת הצוקים הצופה אל מישור החוף והים, בתוך המטעים של קיבוץ מעגן מיכאל, הגישה אליה היא דרך שטחים פרטיים והפתח שלה חסום בשלב זה. כך שכדאי להתחיל את הסיור במערות הכרמל באתר הבא הנמצא צפונה משם והוא גן לאומי ושמורת טבע נחל מערות.

באמצע רצועת הצוקים המערבית של הכרמל נמצאים המערות החשובות ביותר בארץ מבחינת המחקר הפרהיסטורי שהן גם אתר מורשת עולמי. כאן חפרה דורותי גארוד וגילתה, בנוסף לשרידי סוגי אדם שונים שחיו במערות של נחל מערות במשך מיליון שנה, גם הופעה של התרבות הנאטופית שהייתה התיישבות הקבע הראשונה של האדם. במערות גרו בדרך כלל באופן זמני, ולעיתים לכמה חודשים בשנה כשאותו השבט חוזר אליה כל פעם לפי המסלול של המסע המקודש.

היחידה החברתית בתקופת הציידים לקטים הייתה מעין שבט, קבוצת אנשים שמנו בסביבות 25 איש. הם נדדו על פני הארץ והגיעו למקום בזמן שהציד והלקט היה בשפע בסביבה, ייתכן שהגיעו לכרמל בחודשי החורף, אז גם נתנה המערה הגנה מפגעי מזג האוויר.

הכניסה היא בתשלום והסיור מוסדר ומובנה. האתר כולל מספר מערות: מערת הגדי, מערת התנור, מערת הנחל, ומערת הגמל. הסיור במקום נעזר בשחזור דמויות אדם ומצגת אור קולית המראה את החיים של האדם הקדמון כפי שהיו פעם.

את הסיור מתחילים במערת התנור, שהיא המערבית ביותר והגבוהה ביותר ואליה מטפס גרם המדרגות. במערת התנור נחשפו השכבות הקדומות ביותר באתר, החל מלפני חצי מיליון שנה ועד סוף התרבות המוסטרית מלפני 40.000 שנה. ניתן לראות את החתך הארכיאולוגי ושחזורים של צורת המערה בתקופות שונות. במערה זו התגלה קבורה של שלד אישה ניאנדרטלית מלפני עשרות אלפי שנים. מעניין לציין שהתגליות הארכיאולוגיות מראות שבמשך עשרות אלפי שנים גרו במערות שבנחל מערות אנשים מסוג הניאנדרטלי והאדם הנבון יחדיו בהרמוניה ובשלום. לאחר שהמערה נסתמה בפסולת אנושית וטבעית וחלק מהתקרה שלה התמוטטה, עברו בני אדם להתגורר במערות הסמוכות שנקראות מערת הגמל, מערת הנחל ומערת הגדי.

בסמוך למערת התנור יש את מערת הגמל שאליה יורדים במדרגות והיא בצורת פעמון. יש בה שחזורים של חיי האדם הקדמון, בובות לבושות כמו לפני 20.000 שנה, עורות לייבוש, יחמור שזה עתה ניצד ומאכלים. המערה הייתה מיושבת בתקופות קדומות ולאחר מכן נעזבה.

מתחת למערת גמל יש את המערה הארוכה והחשובה בכרמל שנקראת מערת הנחל, אורכה כ90 מטר והיא חודרת לעומק ההר דרך שורה של אולמות ופרוזדורים. לפניה יש מדרגת סלע רחבה שם נתגלו שרידי קבורה מזמן התרבות הנאטופית שנחשבת לתחילת התיישבות קבע של בני אדם, גם במערת גדי הסמוכה התגלו שרידי ישוב וקבורה מהתרבות הנאטופית. במילים אחרות לפני 15.000 שנה היה באזור מערות הכרמל כפר של יושבי קבע, ובמקביל אליו כפר נוסף בפתח של נחל אורן הסמוך.

אלא שהיישוב במערת הנחל התחיל הרבה קודם לכן והשתרע על פני תקופות ארוכות, נתגלו במערה ממצאים חשובים בעיקר מלפני 40.000 שנה, זמן התרבות אוריניאקית, שהייתה תרבות ראשונה של האדם המודרני בישראל, אדם כדוגמת הקרו מניון שידע להשתמש בשפה והיה בעל אמנות ודתיות מפותחת, התרבות האוריניאקית היא זו שהתחילה את מסורת ציורי הסלע המרשימים באירופה, והיה לה פסלונים של נשים אלות (כגון ונוס מהולה פילס) וכלי נגינה. ואכן במערת הנחל נמצא אחד מחפצי האמנות הראשונים בעולם, ידית מגל מגולפת מעצם ומעוטרת בצורת בעל חי – בקר, היא מזכירה ידית מגל מגולפת בעצם המעוטרת בדמות צבי ממערת כבארה הסמוכה.

ההופעה של התרבות האוריניאקית שהייתה הראשונה שהאנישה דמויות חיות בישראל הייתה הפתעה, והיא התחילה כנראה על ידי אנשים שבאו מאירופה והיו בידיהם כלי אבן מתקדמים. בתוך המערה יש מצגת מרשימה אור קולית של החיים במקום בתקופה זו, הן על ידי תאורה, הן על ידי הקרנת צלליות על הקירות, והן על ידי סרטון של החיים במערה בימי קדם.

התרבות הבאה המופיעה במערת הנחל היא הנאטופית, במדף האבן מחוץ למערה יש שחזור של קבר אישה נאטופית בתנוחה מכווצת, כשראשה עטור במחרוזות צדפות שן ים. לידה גומחות עגולות גדולות חצובות בסלע, ולידם קיר תמך מאבנים. ייתכן שהאישה היא שמאנית שנקברה בתנוחת עובר מפני האמונה שהמוות הוא סוג של לידה מחדש.

שרידים נוספים מהתקופה הזו נמצאו בתוך המערה ובפתחה, כולל מכתשים ועליים מבזלת שהובאה ממרחק רב משם (80 ק"מ מרמת הגולן), ושרידים של זרעי פול הקדומים בעולם, מה שמראה כנראה שכבר הייתה להם חקלאות זעירה. במערה גם נמצאו צלמיות אדם קטנות המזכירות מצד אחד אסטרונאוטים ומצד שני (עם קצת דמיון) איבר מין גברי (צלמיות דומות נמצאו בעינן ובעין גב – יישובים מאותה התקופה), עיטורים דמויי מיאנדר וחלוקים מחורצים בצורה גיאומטרית.

ואם במין עסקינן (שהרי הוא היה מקודש בימי קדם) הרי שממזרח למערת הנחל יש מצוק סלע גדול ובתוכו חריץ גדול המתמשך מלמעלה למטה, הסלעים באזור זה של המצוק מעט בהירים יותר והחריט הכהה מזכיר איבר מין של אישה. בדומה לאתרים של אדם קדמון אחרים בעולם. מה שהחוקרים ה"רגילים" לא שמים לב אליו הוא שבהרבה מהאתרים הפרהיסטוריים יש חריצים או שקעים בסלע שמזכירים איבר מין נשי, ומכאן שאולי הסיבה לבחירת המערות למגורים הנמצאות לידם היא סיבה דתית והם היו מעבר למקום חניה של השבט גם מקומות קדושים (ולכן גם מקומות קבורה). כך במערת המכשפה בנחל חילזון, כך במערת העמוד בנחל העמוד, וייתכן שכך גם במערת הנחל שבנחל המערות.

קראו מאמר – מערות ווגינה בישראל

אם ממשיכים לאורך המצוק מזרחה כמה עשרות מטרים מגיעים לפתח קטן בתחתית הסלע, מקום מערה קטנה שנקראת מערת הגדי, חשיבותה היא שבמה שהתגלה במדף הסלע לפניה. לפני מערת הגדי נמצאו קברים של אדם מודרני ואלו הקברים העתיקים ביותר בעולם מלפני 100.000 שנה. המקבילה היחידה בארץ לקברים דומים היא מערת קדומים (קפזה) בהר הקפיצה בנצרת. בתוך הקברים נמצאו קונכיות ימיות שעובדו לחרוזים, גושי אוכרה אדומה ועל חזה של אחד השלדים הונחה לסת חזיר בר שלמה, כנראה מנחה. הקברים מראים שהתקיימו אוכלוסיות של הומו ספיאן בישראל בתקופות קדומות מאד, ושהיה לאותם אנשים אמונה דתית, אמנות ומחשבה מופשטת. ביחד עם המערות האחרות בכרמל אלו הם השרידים הקדומים ביותר של האדם הנבון מחוץ לאפריקה, והמקום הצפוני ביותר שבו הוא מופיע, ובמקביל לכך זה המקום הדרומי ביותר שבו מופיע אדם ניאנדרטלי. והנה ראה זה פלא הם מסתדרים יחדיו ויושבים בצוותא מסביב למדורה.

במערות נחל מערות נמצאו הרבה קברים, במאוחרים יותר (מהתרבות הנאטופית לפני 15.000 שנה) נמצא סוג מחרוזות מפואר המורכבות מנטיפות של עצם וביניהן חרוזי צדף שן הים. בכדי ליצור חרוזים מסוג זה היה על הקדמונים לקדוח בעצם, בנוסף אליהם הם ייצרו חרוזים מאבן ירוקה, כל זה מראה על חשיבה סמלית ודתית. בסמוך לקברים נמצאו שרידי בתים של כפר נאטופי שהורכב מבקתות עגולות ויש שחזור של אחת מהן.

נחל אורן ומערת מיסליה

קילומטרים בודדים מצפון לנחל המערות נמצא המפתח של נחל אורן, בשני הצדדים שלו יש מצוקים ובהם מערות, מערת אורן נמצאת מצד אחד של הנחל ומערת אצבע מהצד השני. במערת אורן ומשטחי הסלע והאדמה שמתחתיה נמצאו שרידים חשובים ביותר של התרבות הנאטופית. במקום נמצא כפר עם בקתות קדומות, מתחם קבורה ובו 60 שלדים בתנוחות קבורה דתיות, ביחד עם חפצים שונים כגון חרוזים, פסלים, מכתשים, וצלמיות אדם המוצגים כיום במוזיאון ישראל.

חושבים שזה היה האתר המרכזי באזור בתקופה הנאטופית. עם המעבר לחקלאות לפני 11.000 שנה הוקם במקום הכפר הנאטופי כפר אחר עם עשרים בתים עגולים ומצאו בו שרידי מכתשים וכלים, להבים (חלקם מאוביסידיאן) ועוד, במילים אחרות באתר נחל אורן יש מעבר מהאדם הקדמון ואנשי מערות, דרך התרבות הנאטופית, אל תחילת החקלאות, רצף יישובי באחת מתקופות השינוי החשובות בהיסטוריה.

ליד המערות יש מגרש חניה, שירותים וחניון מסודר, שביל לא מסודר עולה מהצד השני של הכביש אל מערת אורן, שהיא מערה גדולה ומפויחת, לא מרשימה במיוחד, שביל הרבה יותר יפה מטפס על הגדה הדרומית אל מערת אצבע, שהיא מערה יפה ומרשימה בעלת כמה מפלסים, פתח צר ומדף סלע עם נוף לפניו, מהמערה יש שביל היוצא למסלול מעגלי אל הרמות שמעל המצוקים, שם ניתן להרגיש את האנרגיה של הכרמל וחזרה לחניון.

האתר המרתק האחרון במתלול הצוקים בצד המערבי של רכס הכרמל והצפוני שביניהם הוא מערת מיסליה, אתר חדש יחסית המשנה את כל מה שידענו על ההיסטוריה עד לגילויים במערה זו חשבו שהאדם המודרני הופיע לראשונה בארץ לפני 100.000 שנה כפי שמעידים השרידים במערת הנחל בכרמל ומערת קפזה בנצרת. והנה במערה הזו נמצאה לאחרונה לסת אדם מודרני בת כמעט 200.000 שנה, וזה משנה לחלוטין את הכרונולוגיה ההיסטורית, מכיוון שאם הממצא נכון, הרי שהאדם המודרני יצא מאפריקה והופיע בישראל ואולי גם מקומות אחרים בעולם הרבה יותר מוקדם מכפי שחשבו. זה מרמז על כך שייתכן והיו תקופות לא ידועות בהיסטוריה האנושית שבהם היו תרבויות נעלמות כפי שנטען בחוגים האלטרנטיביים. בנוסף על כך, במערה נמצאו הוכחות לכך שבאותו הזמן הכרמל היה מושלג ובאזור אקלימי קר וזה מוכיח קיומם של משברים אקלימיים בכדור הארץ שאולי הביאו להכחדת אותם תרבויות נעלמות.

כך או כך, המערה נמצאת במצוק מדרום לנחל ספונים שהוא הגבול הדרומי של טירת הכרמל, יש אליה שביל עליה נוח ולידה מערה נוספת שהיא מעין אולם מקושת שלם ויפה המסוכך על ידי עץ חרוב בכניסה, מקום לאתנחתא ומפגשי שיח. השביל המסומן כחול עולה לפלטרפורמה הסלעית מעל המערה ושם יש ריכוז נפלא של צמחי תבלין לא שגרתיים וביניהם צמח הפיגם. בבמות הסלע שמעל מצוקי הכרמל ניתן להרגיש את הקדושה, הים נראה מרחוק, וההר על שטחי הבר שלו והחורש מהצד השני. אין לי ספק שהקדמונים עלו לכאן בכדי לראות את השקיעה ויש תמיד לחפש את הקשר בין מערה ובין מה שמעליה.

מערת ספונים

כחצי שעה הליכה לתוך האפיק של נחל ספונים, מהכביש הראשי טירת הכרמל פרדיס, בצד הדרומי של הנחל וצמוד לשביל נמצא פתח גדול במצוק הנפתח אל אולם נפלא, בסגנון המערות הקדושות מכרתים ושאר העולם. אנשי תרבות האלה ואלו שקדמו להם (הציידים לקטים) שגרו בפתח נחל אורן הסמוך או נחל מערות נהגו כנראה ללכת כשעתיים אל המקום הזה בכדי לקיים טקסים של התחברות לאנרגיות של האדמה, הקדושה והעולמות שמעבר.

המסקנה הזו נובעת מהצורה המיוחדת של המערה ומה שנמצא בתוכה בחפירות הארכיאולוגיות, כמו מערות קדושות אחרות ברחבי העולם יש בה אולם חיצוני ואולם פנימי, בתוך האולם הפנימי יש אגני משקע שהיו כנראה בריכות מים בתקופה הפרהיסטורית. ובכל מקרה מים המטפטפים מהתקרה נקווים בתוך אגן טבעי, וגם אגן אבן מלאכותי שנמצא במקום, המים שנאספו באגנים מעין אלו במערות נחשבו לקדושים וטעונים אנרגטית. בנוסף לאולמות ולמים יש במערה עמודים שנוצרו מחיבור של זקפים ונטיפים, שסימלו בימי קדם את הקדושה. גם התקרה מיוחדת, גבוהה ובעלת פני שטח מגוונים, שיכולים לסמל שמיים. יש באולם הפנימי במיוחד אקוסטיקה מיוחדת, מאפיין נוסף של מערות קדושות. במילים אחרות המערה גדולה מספיק להוות עולם בפני עצמו, מיקרוקוסמוס של היקום, יש בה מספיק אור הנכנס מהפתח מצד אחד, ומספיק חושך באולם הפנימי לגרות חוויות שנובעות מחסך חושי מהצד השני, בקירות האולם הפנימי יש כל מיני שקעים וחרכים שנמשכים (קשה לעבור בהם) לעוד חללים נוספים, או הם בעלי צורת ווגינה או שקע שבתוכו אפשר לשים מנחות.

בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום נמצאו ממצאים מזמן הציידים לקטים (התרבות המוסטרית) ועד לתקופה הכלכוליתית, דבר המראה את חשיבותה. במערה נטיפים, אזורים של מעין מבוך סלעים, אזורים שהיו מעין בריכות, ואבנים גדולות שכמו מהוותה חומה בפתחה, בגג האולם הפנימי שקע ענק ובו מאות, ואולי אלפים של יונים, יש במערה גם עטלפים והדרך אליה יפה ומוריקה.

מערת קפזה ומשה שטקליס

מדרום לנצרת נמצא הר שממנו לפי המסורת ישוע קפץ, כלומר התרומם באוויר, וכך עזב באופן דרמטי את אנשי נצרת שרצו להרגו. ההר אכן מתנשא בצורה מרשימה כלפי עמק יזרעאל שנפרש מדרום לו, ולו גם צורה מיוחדת של משולש פירמידה. הנוף הנשקף ממנו נפלא. מתחת להר זה נמצאת אחת מהמערות הפרהיסטוריות החשובות בארץ הנקראת מערת קפזה, בתוכה היה פעם מעיין ובריכה, כיום היא יבשה עם הרבה עטלפים.

במערת קפזה נמצאו קברים של אדם מודרני בני קרוב ל100.000 שנה שכמותם יש רק במערת הנחל בכרמל, חלקם של ילדים וחלקם של מבוגרים, הקברים נחפרו במרוכז במרכז המערה והוכנסה אליהם אוכרה אדומה, מה שמראה על פולחן דתי ואמונות מופשטות, על חזה גופת נער בן 14 הונחו קרני יחמור, שהם כנראה סמל לאל הקדום שלו אליאדה קורא "אדון החיות" ומרגרט מארי קוראת "האל המקורנן". זהו ביטוי אוניברסלי של כוח הטבע המוצג על ידי סמל הקרניים, מסיבות כלשהם (שאני מרחיב עליהם בפרקים אחרים) הקרניים נתפשו באופן תת מודע כייצוג של אנרגיית הטבע הפראית, זו שמופיעה דרך החיות ושצריך לרות אותה בכדי להצליח בצייד. מוטיב זה מופיע באמנות וציורים פרהיסטוריים במקומות רבים בעולם, אלא שמערת קפזה הוא אחד הקדומים שבהם. וזה יכול ללמד אותנו על התחושה הדתית של אבות אבותינו שבחרו לשהות ולהיקבר במקום הזה

מי שחשף חלק גדול מהממצאים במערה היה פרופסור משה שטקליס, שהוא אבי הפרהיסטוריה בארץ, וכאן המקום להגיד עליו כמה דברים, שטקליס גדל ברוסיה נחשף לאתרים הפרהיסטוריים שם וגם לחברות נוודיות בסיביר, השתלם בצרפת אצל אנרי בריי המפורסם שעליו כתבנו קודם לכן, והיה החופר היהודי החשוב ביותר בישראל בתקופת המנדט ולאחר קום המדינה, הוא היה מומחה למגליתים בעבר הירדן וישראל, מגלה התרבות הירמוכית, וחפר אתרים נוספים, המוזיאון לפרהיסטוריה בחיפה קרוי על שמו.

נחל עמוד

בנחל עמוד זורמים מים רוב השנה ויש בו בריכות שכשוך וצמחייה ירוקה, זהו אחד ממסלולי הטיול הרגליים היפים בארץ שאחד משיאיו הוא עמוד האבן המפורסם. כמה מהאתרים העתיקים והחשובים ביותר בהקשר של תחילת הופעת האדם והתרבות של הציידים לקטים בישראל נמצאים בפתחת נחל עמוד, לא רחוק ממקום שפכו אל הכנרת, כשהוא עדיין מתחתר בין הרים וצוקים לא רחוק מהישוב חוקוק. מדובר בעיקר בשתי מערות: זוטייה ועמוד, שהתבצעו בהם חפירות ארכיאולוגיות.

במערת עמוד התיישבו סוגי אדם שונים לפני כ70.000 אלף שנה, החשוב שבהם היה סוג אדם ניאנדרטלי מקומי, השונה במקצת מאחיו באירופה, וכנראה שגם חכם מהם. לפי שלד שנמצא במקום מלפני 60.000 שנה הניאנדרטלי הגלילי היה כנראה גאון השבט, מכיוון שהיה לו נפח גולגולת של 1750 סמ"ק, יותר מרוב בני האדם של ימינו, הוא גם היה גבוה באופן יחסי – 1.70 ס"מ.

שלדים של אנשים ניאנדרטליים נוספים במערה מתוארכים עד ל55.000 לפנה"ס שזה מאוחר מאד לסוג אדם כזה. אומרים שאווירה של ארץ ישראל מחכים, וכנראה שהניאנדרטליים המקומיים היו חכמים יותר מהניאנדרטליים האירופאים בשל כך. הם ידעו להדליק אש, ליצור כלים, וקברו את מתיהם באופן שמראה על קיום אמונה דתית בקרבם, אחד הממצאים המעניינים שהתגלו במערה הוא של תינוק שנקבר (הונח) על מדף סלע ואליו הוצמדה מנחת קבורה – לסת של אייל, וזה מראה על סוג כלשהו של אמונה באלוהות המיוצגת על ידי האייל, אולי "אדון החיות" שמופיע בציורי המערות של האדם קרומניון שהופיע הרבה יותר מאוחר באירופה.

הקרבה של המערה לעמוד האבן הטבעי מעוררת סקרנות, והנה כשמתבוננים בצוק הסלע שבין המערה לעמוד רואים על פניו, מלמעלה למטה, חריץ שמזכיר איבר מין נשי, במילים אחרות אם העמוד הוא סמל פאלי המייצג את איבר מין גברי, הרי שהחריץ על צוק הסלע הסמוך הוא סמל יוני המייצג את איבר מין נשי, וייתכן שההתיישבות דווקא במערה זו איננה מקרית כפי שאני מציע בהקשר למקומות מושב אחרים של האדם הקדמון. אם הניאנדרטליים היו באמת חכמים יותר ממה שחושבים, ואפילו הייתה להם סוג כלשהו של דת ואמונה, הרי שסביר להניח שחלק מזה התמקד בנושא הפיריון והחיבור בין הזכרי לנקבי כפי שהופיע בתרבויות מאוחרות יותר של האדם הנבון, ולכן הם בחרו במכוון את המיקום של מערת העמוד להתיישבות. כך או כך, לאדם הנבון הקדמון וכנראה שאפילו לאדם הניאנדרטלי הייתה כנראה אהבה לנוף, ולכן הם התיישבו במקומות הכי יפים בארץ.

כשממשיכים במורד הנחל כקילומטר וחצי מגיעים למרגלות צוק שבו נמצאת מערה נוספת בשם מערת זוטייה, את המערה חפר אדם מעניין בשם פרנסיס טרוויל-פיטר שהיה חברה של דורותי גארוד, ויצא איתה למסעות הרפתקאות ברחבי המזרח התיכון, הוא היה פעיל במסדר הומוסקסואלי בריטי שקידם את ערכי הספרות והתרבות. לא ברור למה הוא לא חפר במערת העמוד, אבל ההחלטה שלו להתחיל לחפור במערת זוטיה הוכיחה את עצמה, מכיוון שכבר בתחילת החפירה ב1925, במזל של מתחילים, הוא מצא בה את הגולגולת הקדומה ביותר בארץ, בת 400.000 שנה, של סוג אדם לא מוכר שאולי הוא האב הקדום של ההומו ספיאן וקראו לו ה"אדם הגלילי". ייתכן והוא הסבא רבא רבא של האדם הניאנדרטלי שמופיע במערה סמוכה כעבור 350.000 מצד אחד, ומצד שני סבא רבא רבא של האדם הנבון המופיע במערות הכרמל.

מערה נוספת שאותה חפר פרנסיס טרוויל ונמצאת הלאה במורד הנחל בואכה גינוסר, נגיע למערה קטנה נוספת סמוך למטעי המנגו שגם בה חפר פרנסיס טרוויל ומצא בה שרידי אדם קדמון, בשם מערת אמירה. מכאן אפשר להמשיך ברגל עד לחופים היפים של הכנרת, אלא שבתקופת הניאנדרטליים היה כאן גוף מים מסוג אחר.