ירושלים של הסלאבים

הדת והתרבות הקדומה של הסלאבים

במאה ה-12 נכתב על ידי אדם בשם הלמונד ספר שנקרא כרוניקה סלבורום שמספק מידע על הדת הסלאבית הקדומה. הוא טוען שהסלאבים “אינם מטילים ספק בקיומו של ‘אל אחד בשמיים’, אלא שהם חושבים כי אל זה עוסק אך ורק בענייני השמיים, לאחר שהשאיר את השליטה בעולם בידי אלים נחותים, שאותם ברא בעצמו. זהו אל נסתר קלאסי שאין לו קשר עם העולם.”

בכרוניקת קייב מהמאה ה-12 מופיעה רשימה של שבעת האלים של הסלאבים, ואלה הם[1]:

פירון – אל הסערה, גבר חזק בעל זקן אדמוני ובידו גרזן להכות ברוחות הרוע. קשור לאלון והוקרבו לו תרנגולים, פרים, דובים או עזים.

וולס – אל בעל קרן.

קורוס – התגלמות השמש.

סימרגלו – דומה לסימורג הפרסי, אל החוכמה.

דזבוג – אל העושר.

סטריבור – הרוחות הם נכדיו.

מוקוש – אלת הפריון.

מהספרים הקדומים, הכרוניקות והפולקלור, ניתן לשחזר את המנהגים הדתיים הקדומים של הסלאבים (מי שהתמחה בכך הייתה מריה גימבוטאס). להלן החשובים שבהם:

קבורה כפולה – לאחר כמה שנים היו מוציאים את העצמות, רוחצים אותן ומביאים אותן הביתה, שמים את העצמות בפינה קדושה, בתוך מפית, שלה ערך מאגי הנובע ממגע עם הגולגולת.

סנוצסטבו – זכות אבי החתן לשכב עם הארוסות של בניו ועם נשותיהם כשבעליהן נעדרים זמן רב. הדבר נעשה בידיעת הבעל ובהסכמתו.

רוח היער – דואגת לכך שהציידים יצליחו, נכנסת לבתים בבנייה, שוכנת בעמודי העץ התומכים את הגגות.

מיתוס הצלילה הקוסמוגונית – היה ים היולי, האל מבחין בשטן ומצווה עליו לצלול אל מעמקי המים ולהביא לו קצת בוץ. מאדמה זו נוצרות היבּשות.

השליחים אל הסלאבים

במאה ה-9 היו שלושה אנשים חשובים בפוליטיקה הביזנטית: הקיסר מיכאל השלישי, דודו ברדס (שלימים הפך לקיסר בעצמו) והפטריארך פוטיוס (photios). שלושה אלו החזירו את פולחן האיקונין וחיזקו את מוסדות האורתודוקסיה הנוצרית. הם רצו ליצור הגמוניה אורתודוקסית בעולם הנוצרי, ועשו זאת על ידי שליחת מיסיונרים לכל העולם, וכן על ידי הקמת אוניברסיטה בארמון מגנאורה (Magnaura), שהפכה להיות המרכז הרוחני של הרנסאנס האורתודוקסי החדש. לימדו שם מדעים, היסטוריה, הנדסה, מוזיקה, שפות, רטוריקה ועוד (את כל המדעים הקלאסיים), כמו גם תיאולוגיה, פילוסופיה ומיסטיקה.

הבוגרים והסגל של האוניברסיטה היוו את הבסיס למשלחות אל העמים שמצפון לאימפריה, משלחות של מאות אנשים שהגיעו בתחילה אל הכוזרים היהודים ולאחר מכן לעמים הפגאניים הסלאבים, ובידיהם הצעה שאי אפשר לסרב לה: השכלה והקמת מוסדות אקדמיים שיחזקו את השלטון ויבססו אותו, בתמורה להמרה לנצרות האורתודוקסית.

שני השליחים החשובים והמפורסמים ביותר הם קיריל ומתודיוס, שנשלחו למוראביה ביחד עם שלוש מאות מתלמידיהם. המפורסמים שבהם הם קלמנט Klement)) וסנט נחום (Nahum). ארבעה שמות אלה הם ‘אייקונים’ בארצות הבלקן.

מתודיוס נולד ב-817, וקיריל עשר שנים מאוחר יותר. אביהם היה המפקד הצבאי של אזור סלוניקי ואִמם הייתה סלאבית, אביהם נפטר כשקיריל היה בן 14 והאחים עברו לחסותו של שר בכיר באימפריה הביזנטית בשם תיאוטקיסטוס. שר זה היה אדם משכיל בעל השפעה, שהיה מעורב בהקמת האוניברסיטה במגנאורה. הוא העביר לשם את קיריל, שהיה לאחד התלמידים המצטיינים במוסד. קיריל התגלה כגאון בשפות ותיאולוגיה. הוא ידע ערבית ועברית על בוריין, החל ללמד כפרופסור מן המניין וכראש החוג לשפות, והוסמך ככומר. באותו הזמן, אחיו עבר למנזר בטורקיה וחי כנזיר. גם האח היה מוכשר ועלה בדרגות עד שהפך לראש המנזר, וכפועל יוצא מכך, היה מעורב ומשפיע בפוליטיקה והדת באימפריה.

מורהו ומדריכו האישי של קיריל היה פוטיוס הגדול, פטריארך קונסטנטינופול, שהיה איש אמונם של הקיסרים מיכאל השלישי וברדס. בהכירו את כישרונותיו של תלמידו, הוא שכנע את הקיסר לשלוח אותו בשליחויות דיפלומטיות. בתחילה הוא נשלח לחצר החליף בבגדד, אותה הכיר פוטיוס באופן אישי, במטרה לשפר את היחסים עם החליפות ולהחליף מידע. לאחר מכן, בשנת 860, נשלח קיריל ביחד עם אחיו מתודיוס אל הכוזרים בצפון הים השחור, במטרה להניאם מלהפוך להיות יהודים ולפתות אותם להפוך לנוצרים. זה לא עבד, וכך בשנת 862 נשלחו קיריל ומתודיוס למשימה חדשה שנתגלתה כשליחותם החשובה ביותר, ומה שהפך להיות תכלית חייהם. המלך המוראבי רסטיסלב ביקש מהקיסר מיכאל השלישי שישלח לו מלומדים כדי שיעזרו בניצור נתיניו. האמת היא שהנצרות כבר הגיע למוראביה וחלק גדול מהתושבים כבר התנצר, אלא שהייתה זו נצרות קתולית, ורסטיסלב חיפש עצמאות מההשפעה הפרנקית על ארצו, ולצורך כך היה לו חשוב להשיג תמיכה פוליטית ודתית מביזנטיון.

שפת קודש חדשה

“ללמד בלי אלפבית וספרים זה כמו לכתוב על המים”, אמרו קיריל ומתודיוס לקיסר הביזנטי מיכאל השלישי לפני שעזבו למוראביה. צריך להבין, שעד למאה ה-9 הכנסייה טענה שיש שלוש שפות קדושות: עברית, יוונית ולטינית. העברית לא הייתה טובה לצורכי קהל הכנסייה, היוונית עוותה עם הדורות ואיננה טהורה, וכך טענה רומא שרק הלטינית יכולה לשמש כשפת קודש, שכן שימוש בשפה אחרת יטמא את מילתו של האל. כך הייתה לרומא התנגדות ליצירת שפת קודש חדשה. אלא שלביזנטיים לא היה אכפת.

קיריל ומתודיוס הגיעו למוראביה ויצרו שם את האלף בית הראשון הסלאבי הראשון שנקרא “גלגוליתי” והכיל 38 אותיות. לאותיות היה ערך מספרי ודיבורי. המקור של האותיות היו הצלילים של השפה הסלאבית. באותה תקופה, השפות הסלאביות השונות היו דומות. כך הייתה השפה הסלאבית העתיקה לשפת קודש כמו הלטינית, שפת האם של כל הסלאבים.

האחים הכשירו תלמידים שיעזרו להם במשימה הכבירה והחלו בשנת 863 במפעל של תרגום כתבי הקודש לסלאבית. הם כתבו גם את קוד החוקים האזרחי הסלאבי הראשון, ובמסעותיהם למוראביה הפיצו את הספרים והבשורה וזכו להצלחה והתלהבות רבה. ההצלחה הביאה להתנגדות וחשדנות מצד רומא ואנשי הדת הגרמניים קתוליים. האחים נקראו לבירור ברומא, שם למרבה הפליאה זכו להכרה וברכה על מפעלם מצד האפיפיור, שראה את פועלם כחלק מהמאמץ הנוצרי הכללי וכתואם את הנוסח הרומאי, ולאו דווקא כקשור לנוסח התפילה הביזנטי.

במסע לרומא קרו שני דברים: ראשית דבר, הם התקבלו בברכה באזורי פאנוניה – הונגריה וסרביה של היום – וזרעו את זרעי האורתודוקסיה הנוצרית בסרביה, הדבר השני הוא שקיריל נפטר זמן קצר לאחר הביקור והאח מתודיוס ביחד עם התלמידים המשיך את העבודה לבדו. זה קרה ב-865, שלוש שנים לאחר שהתחילו בעבודתם. מתודיוס המשיך במפעל עד לפטירתו, עשרים שנה אחר כך.

במשך תקופה של עשרים שנה עברו מתודיוס ותלמידיו במרחבי פאנוניה (מרכז הבלקן) ומוראביה והפיצו בכל מקום את נוסח התפילה הסלאבי ואת ספרי הקודש בשפה הסלאבית. מאחורי הקלעים התנהל מאבק איתנים ביניהם לבין הפטריארך של זלצבורג ואנשי הדת הגרמניים על השליטה במחוז הדתי ועל הסמכות. הגרמנים טענו נגדם שהם מכניסים דרך השפה הסלאבית את נוסח התפילה הביזנטי ומכוונים אנשים לדרך של ביזנטיון. מתודיוס טען להכרה בו כאחראי הדתי על אזורים אלה ובתלמידיו כעושי דברו. כל הטענות התנקזו לכיוון האפיפיורות ברומא, כשמתודיוס נעזר במלכים המקומיים. כל עוד חי, הייתה ידו של מתודיוס על העליונה והמתחים היו מתחת לפני השטח, אולם לאחר מותו בשנת 865 הסיר האפיפיור את הכרתו בממשיכו, גוזרד, כארכיבישוף של אזורי פנוניה ומוראביה, הכתיר במקומו את מתנגדיו של מתודיוס, ואסר על השימוש בנוסח הסלאבי בתפילה.

לאחים הקדושים קיריל ומתודיוס היו שלוש מאות עוזרים וחמישה תלמידים קרובים והם קלמנט, נחום, סאבא, אנגלריוס וקורזד. לאחר מותו של מתודיוס והגזרות של האפיפיור רדפו הכמרים הגרמנים את העוזרים ומכרו אותם לעבדות. חמשת התלמידים הקרובים עונו, נכלאו וגורשו ממוראביה. שניים מהם – קלמנט ונחום התכוננו לחזור לביתם שבמקדוניה. בדרכם חזרה עצרו בפליסקה בירת בולגריה, תרגמו ספרים עתיקים מיוונית לסלאבית ורכשו את לב המלך. הוא ביקש שנחום יישאר בפליסקה ויהיה אחראי על חינוך הנסיכים וילדי האצולה וקלמנט יעבור לאוכריד שם יקים אוניברסיטה סלאבית ראשונה, וששניהם יהיו אחראים על הפיכת הבולגרים לנוצרים, וכך היה.

הרדיפות של מוראביה הובילו להשמדת רוב ספריהם של קיריל ומתודיוס. עבודתם של נחום וקלמנט באוכריד שבמקדוניה הייתה הגשמת המשאלה של הבאת אור והארה לסלאבים והמשך המפעל שלהם. קלמנט שיפר את הכתב הגלגוליתי שהמציא קיריל והפך אותו לכתב הקירילי, בו אנו משתמשים עד היום, בעזרת כתב זה תורגמו הברית החדשה והתנ”ך ונוצרה שפת קודש חדשה.

הגעת השליחים לאימפריה הבולגרית

פוטיוס (פטריארך קונסטנטינופול) חשב שניצור הסלאבים הוא הזדמנות לתקן את עיוותי העבר וליצור אצלם נצרות שתהיה קרובה ביותר באופייה לנצרות האמיתית שאליה הטיף ישו, נצרות שהיא דרך רוחנית להארה, הקשורה לדת אישית פנימית ולחיי טוהר. הוא שלח שליחים אל הסלאבים בכדי לנצר אותם. הראשונים שנשלחו היו קיריל ומתודיוס, והם הגיעו בתחילה אל מוראביה שהיא כיום חלק מהונגריה, בה ישב עם סלאבי. יחד איתם הגיעו הרבה שליחים/תלמידים אחרים. לאחר מותם של קיריל ומתודיוס וכישלון השליחות למוראביה הגיעו שניים מתלמידיהם הקרובים לבולגריה. היו אלה סנט נחום וסנט קלמנט.

סנט קלמנט ייסד את האוניברסיטה הנוצרית הראשונה באירופה באוכריד שבמקדוניה, שם הומצא הכתב הקירילי, ששימש אחר כך את כל העמים הסלאביים, כולל הרוסים. במילים אחרות: במאה ה-9 מתחיל מפעל תרבותי היוצר את הנצרות הסלאבית שמתפשטת ברחבי האימפריה ואחר כך בכל מזרח אירופה.

קלמנט ונחום מאוכריד

חאן בוריס מבין את היתרונות של הפיכת המדינה לנוצרית, בשנת 885, יותר משלושים שנה לאחר שעלה לשלטון, בוריס הופך לנוצרי אורתודוקסי. הוא מעביר את הבירה למקום בשם פליסקה. בבירה הישנה יש יותר מדי כוח לבויארים, האצילים המתנגדים לנצרות, ולכוהני הדת הפגאניים התומכים בהם. הוא מאמץ את השם “מיכאל” וקורא לעצמו צאר (קיסר) במקום חאן.

נחום וקלמנט הגיעו למלך הבולגרי בוריס והציעו לו עסקת חבילה, אם יקבל את הנצרות האורתודוקסית הם יקימו עבור עמו אוניברסיטה ומוסדות לימוד, בהם יתחנך הדור הצעיר, יפתחו כתב לשפה הסלאבית ויתרגמו את כתבי הקודש לסלאבית. המלך יהיה שליט בחסד האל, ולא רק בזכות עצמו. בוריס קפץ על המציאה. וכך, נחום הקים מוסד לימודי בפרסלב – בירת הממלכה[1] וקלמנט הרחיק לאוכריד, שם ייסד אוניברסיטה אגדית בה למדו 3,500 איש. על חיי הדת, הקדושים, הארת הנפש, תנ”ך וספרות. הקוריקולום כלל: שירה, נאום סלאבי, תרגום של ספרים מיוונית לסלאבית, חוק, היסטוריה דתית ואזרחית, לימוד הטבע, פילוסופיה, רפואה, ועוד.

בגבעת פלאוסניק מעל אגם אוכריד מוקמת אוניברסיטה בראשות סנט קלמנט, בה למדו מאות אנשים. קלמנט כותב ללא לאות מזמורים ותפילות ומתרגם את ספרי התנ”ך והקדושים. הוא מלמד על חיי הדת, הקדושים, הארת הנפש, יוצר מרכז לתרבות ונצרות סלאבית ראשון מסוגו, וממונה לבישוף הסלאבי הראשון בבלקן ב-893.

בחלוף השנים ביקש קלמנט שנחום יעבור לאוכריד כדי לעזור לו בעבודת בניהול האוניברסיטה, וכך היה. סנט נחום היה לראש האוניברסיטה של אוכריד, בעוד קלמנט מתרכז בתפקידו כראש הדתי של הבולגרים. כתוצאה ממאמציהם, 3500 תלמידים סיימו את האוניברסיטה הסלאבית הראשונה. תכנית הלימודים כללה: שירה, נאום סלבי, תרגום של ספרים מיוונית לסלאבית, חוק, היסטוריה דתית ואזרחית, לימוד הטבע, פילוסופיה, רפואה, ועוד. נ

חום בונה ביחד עם קלמנט את המנזר של רבי המלאכים מיכאל וגבריאל, הידוע היום כסנט נחום של אוכריד. המנזר נמצא על המעיינות של מקור הנהר דרים, מתחת להר גליקיצה. הבנייה נשלמה ב-905 וקלמנט מקדש את המקום. שנים ספורות לאחר מכן התדרדרה בריאותו של סנט נחום והוא פרש למנזר ובילה את שארית ימיו בבידוד ותפילה. לאחר שנות פעילות ציבורית רבות הן במוראביה ובפרסלב והן באוכריד, עייפה נפשו של נחום מאנשים, והשתוקקה לחזור לדרך הנזירות ולהתאחד שוב עם אלוהים. הוא פרש למנזר המרוחק ובילה בו את שנותיו האחרונות, תוך כדי שהוא עושה מעשי ניסים ומתחיל את מסורת הנזירות של בולגריה ומקדוניה. אין צורך לציין שהמנזר הפך מהר מאד למקום עלייה לרגל, לימוד, ובמיוחד ריפוי, מכיוון שסנט נחום היה רופא. הוא מת ונקבר במנזר בשנת 910.

הבישופות של אוכריד, שנוסדה על ידי קלמנט ונחום, הפכה לפטריארכיה ולימים ירדה בדרגה לארכיבישופות, מוסדותיה התקיימו במשך שמונה מאות שנים, עד שפורקה על ידי הסולטאן מוסטפה השלישי ב-1767, במקביל לפירוק הארכיבישופות של הסרבים בפגה והכפפת כל הנוצרים לפטריארכיה באיסטנבול. הכנסייה הוקמה מחדש ב-1958 והוכרה כארכיבישופות עצמאית על ידי הכנסייה הסרבית והפטריארך של איסטנבול.

קלמנט מונה לבישוף הסלאבי הראשון בבלקן ב-893 בזמן הנסיך סימיון הראשון, הוא מת עשר שנים אחרי נחום וקבור במנזר של סנט פנטלימון, שהוא עצמו בנה באוכריד. מהכתבים של קלמנט והאוניברסיטה של אוכריד נשארו הבשורה של מרי, מזמורי סיני, ספרי תפילה, קודקס וַתיקן (Codex Vaticanus) ועוד.

אתרים בעיר אוכריד

פלאוסניק (Plaosnik)

אוכריד קשורה לשני קדושים: סנט קלמנט וסנט נחום, שנראים מחזיקים ספר בכיכר המרכזית שלה, לחופי האגם. קלמנט הקים על הגבעה שנקראת “פלאוסניק”, בית ספר שנחשב לאוניברסיטה הראשונה באירופה, בו פיתחו את האלפבית הקירילי ותרגמו את כתבי הקודש לסלאבית. הרעיון היה שכך יוכלו להימנע מהשפעה ביזנטית יוונית. האוניברסיטה הוקמה על הגבעה ותוכננה כנראה על ידי קלמנט עצמו.

חלק מהאוניברסיטה הוא כנסייה על שם סנט פנטלימון, שהוקמה על בסיס כנסייה קדומה יותר ובזיליקה רומאית. סנט קלמנט קבור בקריפטה בתוככי הכנסייה, שהיא המקום הקדוש ביותר במקדוניה ואליו עולים לרגל בחגים ובאירועים דתיים. כיום בונה ממשלת מקדוניה את האוניברסיטה מחדש!

כנסיית קנאו (Caneo)

כשיורדים מהגבעה של אוכריד לכיוון האגם, מגיעים לכנסייה שנחשבת ליפה ביותר והמצולמת ביותר במקדוניה. המקום נבנה במאה ה-14 ויש בו השפעות של סגנון מוראבה הסרבי. בדרך כלל בכנסיות אורתודוקסיות יש מבנה של צלב ועליו כיפה. באדריכלות הסרבית החלו להרים את הכיפה אל על, תוך יצירת אפקט של משיכה כלפי מעלה למי שנמצא בפנים. הסגנון נקרא מוראבה והוא הגיע לשיאו בקוסובו במאה ה-14. ניתן לראות כנסיות דומות בסכר מטקה ליד סקופיה ובמנזר אוסטרוג במזרח המדינה. הכנסייה ממוקמת על צוקים שמתנשאים מעל האגם. במקום מפגש הצוקים עם המים יש קפלה ומערה קטנה וזהו המקום העתיק ביותר באוכריד, שהיה קדוש כנראה כבר מתקופה פגאנית. לפי האגדה הנוצרית הגיע למקום סנט ארסמוס, שהיה מלומד ומרטיר במאה השלישית בביזנטיון. לפי האגדה המוסלמית הגיע למקום הקדוש סארי סלטיק מקפדוקיה במאה ה-14 ונלחם כאן בדרקון.

קתדרלת סופיה (Sofia)

בתוך העיר אוכריד עצמה, בין הרחובות העתיקים, נמצאת קתדרלה הגדולה הקרויה על שם אלת החוכמה – סופיה, מתקופתו של הצאר סמואל. נמצאים בה הציורים היחידים השמורים במקדוניה מהמאה ה-11. ניתן לראות את ההבעה הרגשית העזה והיכולת האמנותית הגבוהה של התמונות, המרמזות על תפישה נוצרית השונה מהקיפאון של ביזנטיון.

השם סופיה קשור בתפישה הנוצרית המיסטית שיש בינינו לבין אלוהים – עולם ביניים של אנרגיות—ספירות, שהתחתונה שביניהן ובעלת ההשפעה הגדולה ביותר על העולם היא החוכמה – סופיה, שהיא התגלמות של המילה – הלוגוס והאור האלוהי. כנסיות על שם סופיה נבנו בכל העולם הנוצרי ובמיוחד בבולגריה. הבירה הבולגרית קרויה עד היום על שם כנסיית סופיה שבתוכה.

אתרים נוצרים סמוך לאוכריד

המנזר של קלישטה (Kalishta)

ממול לעיר אוכריד, על החוף המזרחי של האגם, נמצא מנזר קלישטה. יחד עם אוכריד וסנט נחום נוצר מעין משולש קדוש של מנזרים מסביב לאגם. המנזר של קלישטה משמש למושב הפטריארך המקדוני בחודשי הקיץ. זהו מתחם גדול ולידו מלון לאורחים ולצליינים. במקום כנסייה חדשה ומבנים סביבה, המכילים מערות נזירים וכנסיות עתיקות. המתחם כולו שוכן בין הצוקים למים ויש בו רחבה יפה. הכנסייה העתיקה והחשובה נמצאת בתוך מערה על צוק, ומטפסים אליה מתוך הבניינים החדשים. באזור היו מערות של מתבודדים, והכנסייה שקרויה על שם הבתולה הקדושה היא חלק ממערכת מערות זו. בהמשך הצוקים, במרחק חמש דקות הליכה, יש כנסייה נוספת במערה, המוקדשת לנזיר אנטוניוס – מייסד תנועת הנזירות.

במערה שבכנסייה במנזר קלישטה ניתן לראות תמונה של שמעון של העמוד, ה”סלבריטי” של המאה ה-5, נזיר מסתגף מסוריה שבילה את כל חייו על עמוד גבוה שעליו משטח בגודל מטר על מטר. שמעון של העמוד נתן דוגמא למסורת של נזירים מתבודדים המסתגפים כדרך להתגבר על חולשת הגוף ופיתוח כוח הרצון.

ליד הבניינים הסוגרים על כנסיית המערה נמצאת כנסייה חדשה המוקדשת ללידת מרים. בתוכה יש אייקון של אם האלוהים, שהועבר מהכנסייה העתיקה ולו תכונות פלאיות: כמה פעמים ניסו לזרוק אותו לאגם, וכל פעם הוא חזר בצורה אחרת. האייקון נמצא בתוך מסך האיקונות. בצד החצר ישנו מנזר נזירים פעיל.

הכנסייה החדשה נבנתה ב-1977 בסגנון ביזנטי קלאסי, על יסודות מהמאה ה-18. ממולה נמצאת חנות המציעה ספרות על נצרות במקדוניה ותוצרת המנזר. ליד הכנסייה עץ אדר עתיק בן 650 שנה המצל על המקום. המסורת אומרת שעץ זה ניטע על ידי הנזירים המתבודדים הראשונים, שחיו כאן לפני מאות שנה. בצד הדרומי של הרחבה שוכנת כנסייה עתיקה על שם פטר, פאולוס והשליחים. מתחתיה יש מעיין, ומעבר לה נמצא בית הארכיבישוף. הכנסייה המקדונית הכריזה בשנות ה-60 על עצמאותה מהכנסייה הסרבית, והפטריארך שלה נמצא חלק מזמנו בסקופיה וחלק במנזר יפה זה.

מערת מיכאל ברדוזדה (Radozda)

לא רחוק מהמנזר של קלישטה נמצא כפר הדייגים היפה רדוזדה, מעליו מערת התבודדות של נזירים המוקדשת למלאך מיכאל. המערה צופה על אוכריד מהמזרח. הציורים הראשונים שבה הם מהמאה ה-13. הדבר המעניין במערה הוא הציורים והתמונות הרבות של המלאך מיכאל, המחזיק ביד אחת מאזניים וביד שנייה חרב. התמונה מזכירה את קלף מספר אחת-עשרה בטארות (מערכת של ידע עתיק), קלף הצדק, שבו מופיע מלאך המחזיק ביד אחת חרב וביד השנייה מאזניים. משמעות הסמל אוניברסלית: החרב מסמלת את היכולת להבדיל בין טוב לרע, לפלס את דרכנו בעולם. יכולת לקבל החלטות נכונות[1]. המאזניים מייצגים את האיזונים הנכונים באדם, את היותו נקי משיקולים לא רלוונטיים, את מידת תשוקתו ורצונו. המאזניים הם המקום שממנו מתקבלות החלטות, והמקום שבו הם בסופו של דבר נמדדות. החרב היא היכולת לבצע דברים בצורה מדויקת ותכליתית.

כל עוד אדם עושה את הדברים הנכונים בחייו, מקבל את ההחלטות הנכונות, שוקל את הדברים בצורה נכונה ובזמן הנכון, אזי לבו קל עליו והמאזניים נוטים לזכותו. בסוף החיים אדם עומד לפני מלאך המחזיק מאזניים וחרב. על המאזניים נשקל לבו, אם הוא קל מנוצה, אזי הוא עובר לשלב הבא. במידה והלב כבד, אזי החרב לא מאפשרת לאדם להמשיך הלאה. החרב היא להט החרב המתהפכת השומרת על הכניסה לגן העדן, המאזניים הם מאזני יום הדין.

לכל אדם יש בחיים את הצדק שלו, האמת שלו, ההחלטות שעליו לקבל, דברים שעליו לעשות. המאזניים עוזרים לנו לגלות מה הם הדברים הללו, מספקים לנו את השיקולים לכאן ולכאן, שלא נפגע במישהו חלילה. החרב עוזרת לנו לעשות את המעשה הנכון, להבדיל בין טוב לרע. בסוף החיים אדם נמדד למול מה שהיה צריך לעשות, לעומת מה שעשה או לא עשה. בסופו של דבר כל אדם מקבל את המגיע לו. המלאך עומד מולנו עם מאזניים וחרב והוא בעל פנים כשלנו, קפדן או רחום כמונו. הוא שוקל את מעשינו ופועל בהתאם לכך. זוהי מידת הצדק והדין, שעמה על כל אחד מאיתנו להתמודד.

מנזר סנט נחום (Nahum)

לאחר שנות פעילות ציבורית רבות במוראביה, פרסלב ובאוכריד עייפה נפשו של הקדוש נחום מאנשים והשתוקקה לחזור לדרך הנזירות, להתאחד שוב עם אלוהים. הוא פרש למנזר המרוחק ובילה בו את שנותיו האחרונות, תוך שהוא עושה מעשי ניסים ומתחיל את מסורת הנזירות של בולגריה ומקדוניה. אין צורך לציין שהמנזר נהפך מהר מאוד למקום עלייה לרגל ומקום לימוד, ובמיוחד למקום ריפוי, שכן סנט נחום היה לא רק מלומד אלא גם רופא.

מנזר נחום נמצא במיקום נפלא בדרום אגם אוכריד. על המעיינות המזינים את האגם. זהו מקום מופלא, כמו גן עדן טבעי. במנזר יש בית הארחה ודוכני מכירה של מזכרות. אפשר לשוט באגם הקטן שיוצרים המעיינות וליהנות מהחוף החולי, אנשים באים למקום בכדי להירפא, האמונה היא שמי שיישן כאן יזכה לתשובה בחלומו לבעיותיו ולרפואה שלמה, כפי שהיה במקדשי אסקלפיוס בימי קדם. במרכז המנזר כנסייה עתיקה שבה קבור הקדוש. עולי הרגל באים אל הקבר ומניחים עליו את ידם הימנית, סופגים את האנרגיה ושמים את ידם על ליבם. יש שמניחים גם את אוזנם על הקבר. לעתים ניתן לשמוע את פעימות ליבו של סנט נחום, למרות שהוא מת כבר לפני יותר מאלף שנה. ישנם סיפורים פלאיים רבים על המקום. האחרון שבהם הוא על בחור בשם אלכס, שיום בהיר אחד רוח הקודש נחה עליו ובעזרת מסור שרשרת, במשך 15 שעות, פיסל את דמותו של סנט נחום מגזע עץ יבש שהיה במקום. ניתן לראות את היצירה לפני העלייה למנזר ואת תמונות תהליך הפיסול הפלאי לידה.

הציור בכניסה למנזר סנט נחום

מעל דלת הכניסה למנזר ישנו פסיפס ובו נראה אדם רוכב על כרכרה שנגררת על ידי דוב ושור, הקדוש נחום מסתכל על הרוכב מהצד. בתמונה נוספת שמאלה יותר הוא נראה סוחב את הדוב אל הכרכרה. מדריכי התיירות ה”רגילים” מסבירים שכאשר הקדוש נחום הגיע לסביבה הוא שמע שדוב אחד טרף שור של אחד האיכרים, ואותו איכר לא מסוגל היה לחרוש את שדותיו. ולכן הוא הלך ליער, תפס את הדוב והכריח אותו למשוך את העגלה/מחרשה במשך שנה כעונש וכפיצוי על מעשהו. זהו הסבר חביב המעלה חיוך על פני המטיילים, אך אין זה ההסבר היחידי. המשמעות האמיתית של התמונה היא עמוקה הרבה יותר.

סנט נחום לא היה נזיר פשוט, מאחז עיניים ועושה ניסים, אלא אחד האנשים המלומדים בתקופתו, ראש המכללה ללימוד גבוה בבירת בולגריה – פרסלב, מדען, רופא, מורהו ומחנכו האישי של סימון הראשון, הצאר הבולגרי החשוב ביותר. יתרה מזאת, סנט נחום גדל על מסורת תורת הסוד הנוצרית, ה”הסיכאזם”[2].

לאור כל זאת, מה המשמעות האמיתית של הציור המוצג בכניסה למנזר של סנט נחום? הציור שבו שור ודוב סוחבים עגלה שעליה רוכב אדם? משמעות זו כל כך ברורה שהיא זועקת לשמיים למי שמבין ובקיא בידע האזוטרי, המשמעות היא שבכדי להצליח בדרך רוחנית, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לרתום את שני הכוחות המנוגדים שבתוכך לכיוון אחד. זה מה שמופיע בתנ”ך במשפט “וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ”. אין אלה בעלי חיים חיצוניים!!! תמיד כשמופיעים בעלי חיים בפסיפסים נוצריים, הם מסמלים תכונות בתוך האדם! הנזירים ראו בעולם החיצוני השתקפות של העולם הפנימי, ובמאבק מול הקושי שלו מאבק בחולשות פנימיות. שתי החיות, השור והדוב, הם שני הניגודים שבתוכנו, הטוב והרע, המתורבת והפראי, השחור והלבן, הכרכרה היא המערכת האנושית, והאדם הוא הרוח, הרצון, שרותם את הכוחות המנוגדים למען הגשמת ייעודו בעולם.

במסורות רוחניות עכשוויות של המערב התפרסם סיפורו של מורה בשם גורדייף שחי בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 והיה חלק מקבוצה של אנשים שחיפשה בכל העולם קיום אמת של חיי אנוש שאבדה במהלך ההיסטוריה. לאחר מאמצים מרובים ושנים רבות של חיפוש מגיע גורדייף לבית ספר רוחני בהרי מרכז אסיה, בו האמת ודרך ההתפתחות הרוחנית של האדם עדיין נשמרת. באותו בית ספר יש תרגולות מיוחדות של מוזיקה, שירה, מדיטציה, העוזרות לפתח מרכזי אנרגיה רדומים באדם ולגרום לו להיות יותר ממה שהוא. גורדייף מבקש מהמאסטר להתקבל ללימודים, והמאסטר עונה לו כך: “אתה בא אלי כרגע כמו כבשה, אבל יש בתוכך גם זאב! האם תוכל לגרום לכך ששני אלו יחיו ביחד בשלום?[3]”

ובכן, השלב הראשון בדרך רוחנית כלשהי, בין אם היא מהמזרח או מהמערב, הוא להכיר בעיקרון הדואליות השולט בעולם וגם בנו, ולהתעלות מעליו, זו משמעות המרכבה והרוכב. המרכבה היא סמל למערכת האנושית: מרכזי האנרגיה, הנפש, האינטלקט. האיש הרוכב הוא האני הגבוה, הרוח. הצעד הראשון בדרך הוא לרתום את שני הניגודים, השור והדוב, לכיוון אחד כך שיוכלו להוביל את המרכבה, שהיא המערכת האנושית, אל הגשמת ייעודה; מי שצריך לקבוע לאן הולכים ולשלוט במערכת האנושית זה האני הגבוה המחובר ישירות לאלוהים.

המוטיב של המרכבה הנמשכת על ידי כוחות מנוגדים ונשלטת על ידי האדם העומד עליה הוא מוטיב עתיק המופיע בקלפי הטארות בקלף מספר שבע, קלף המרכבה, בדיוק באותה צורה שבה הוא מופיע בציור בכניסה למנזר סנט נחום, אלא ששם המרכבה נמשכת על ידי שני ספינקסים, חיות אגדתיות, שאחד מהם הוא שחור והשני לבן.

מוטיב המרכבה מופיע במיסטיקה הניאו-פלטונית באימפריה הרומית – הליוס אל השמש נע בשמים במרכבה הנמשכת על ידי ארבעה סוסים. הוא מופיע בסיפור אליהו העולה לשמיים במרכבת אש, ובקבלה שבה עץ הספירות הוא המרכבה ומסמל את המערכת האנושית[4].

הציור בכניסה לכנסיית סנט נחום באגם אוכריד מספר בתמצית את כל הסיפור האנושי כולו. בכולנו יש גם כבשה וגם זאב, גם דוב וגם שור, ואנו נאבקים בכדי להשלים ביניהם ולרתום אותם למרכבה שתוביל אותנו ליעד. סנט נחום ידע את זה, פלוטינוס ידע זאת, האר”י הקדוש ידע זאת וגם גורדייף ידע זאת, וכל אחד ניסה ללמד את הדברים בדרכו.

[1] רבים מן השמות של האלים הסלאבים הקדומים מופיעים בשמות מקומות בבלקן

[1] בפרסלב נבנה מנזר בבראשות סנט נחום בו למד ושהה גם הבן של בוריס, שלימים ירש אותו – סימון הראשון, ועם הפיכת הבולגרים לנוצרים נבנתה שם בירה חדשה במקום פליסקה – הבירה הקודמת.

[1] מוטיב החרב מופיע בסיפורים של הגביע הקדוש, וגם בסיפור שלמה ובסיפור אלכסנדר מוקדון והקשר הגורדי.
[2] המרכז של ההסיאזם התפתח באותה תקופה בהר אתוס הסמוך לסלוניקי
[3] כל הסצנה היפה הזו וסיפור החיפוש המופלא מופיעים בסרט “פגישות עם אנשים מיוחדים”.
[4] במיסטיקה העברית העתיקה יש סוגה ספרותית מיוחדת שנקראת “ספרות המרכבה”.