עין כרם ויוחנן המטביל

המאמר מספר על אתרים נוצרים בעין כרם, ולפני כן הקדמה על דמותו של יוחנן המטביל.

יוחנן המטביל

חשיבותו של יוחנן המטביל מתמצת במה שישוע אומר עליו: שבין בני האדם לא נולד כמוהו. זאת אומרת שאין אדם בדרגה גבוהה ממנו, בהנחה שישוע הוא בן אלוהים ולא אדם. מכאן אפשר להסביר את הופעתו בציורי איקונין תמיד לצדו של ישוע, כשמהצד האחר יש את מריה. מריה היא האישה הגבוהה ביותר ויוחנן המטביל הוא הגבר הגבוה ביותר בין בני אנוש, ושניהם מתווכים אצל ישוע.

מהותו של יוחנן המטביל היא שהוא מבשר, מכין, והוא עושה זאת על ידי הטבלה במים, מהותה של הטבילה היא הכנה, הכנה שקשורה להיטהרות, ההכנה לקדושה היא משהוא שצריך לקרות כל הזמן. כמו שמריה היא משהוא שקורה כל הזמן ולא אירוע שקרה בעבר, כך גם יוחנן הוא משהוא שקורה כל הזמן, כל הזמן צריכה לקרות הכנה לקדושה, כל הזמן האדם צריך להיות מוטבל, וכך גם היה בקרב כתות המדבר בזמנו של יוחנן ובראשם האיסיים: כל הזמן הם טבלו והיטהרו.

יוחנן המטביל היה נביא, וזה סימל את החזרת הנבואה לישראל לאחר היעלמותה בסוף בית ראשון, תחילת בית שני, דבר שהיה טראומתי מבחינת הדת היהודית. הוא לא היה נביא סתם אלא הוא היה הופעה מחודשת של אליהו הנביא, אליהו עלה לשמיים בסערה על גדות הירדן, ובאותו מקום מופיע לאחר 700 שנה יוחנן, שהוא ההמשך שלו. השם יוחנן משמעו: יהוה חנן, ואכן הפתח לישועה הוא החנינה, או הסליחה, של האלוהים. סליחה זו מתבטאת בהחזרת הנבואה לישראל, ובהופעתו הקרובה של המשיח, שיטביל באש, שהוא, לפי הנוצרים, ישוע.

מעניין לציין, יחד עם זאת, שהיו אנשים שהאמינו ביוחנן ולא האמינו בישוע, לא כל תלמידי יוחנן עברו להאמין בישוע, ועד היום יש דת עתיקה גנוסטית המונה כמה עשרות אלפים בדרום עיראק ופרס הנקראים מנדיאנים, והם טוענים שהם הולכים בדרכו של יוחנן, שחשיבותו גדולה עבורם מחשיבותו של ישוע.

סיפור יוחנן המטביל מופיע בבשורה על ידי לוקאס, שאומרים עליה שהיא גם בשורה יוחנאית. הוא נולד לידה פלאית להורים באים בימים, אביו זכריה היה כוהן בבית המקדש ואימו אלישבע אישה צדקת. הוא נודע גם ממקורות יהודיים כגון יוספוס פלוויוס.

יוחנן חי בטבע, חגור עור, לבוש שער גמלים, אוכל חגבים ודבש. בקיצור דמות פרא טהור, קמאי. פרא קדוש. בנצרות הוא מזווה עם אליהו הנביא. הפרק האחרון בספר מלאכי, שהוא הספר האחרון בתנ"ך, מסתיים בפסוק: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם, הנה אנוכי שולח לכם וגו'." יוחנן הוא אליהו הנביא שחזר וקורא לתשובה.

יוחנן כנראה שהצטרף לאיסיים, אולי בקומראן, ולמד מהם את התורה היהודית המיסטית וכן את סודות הטבילה, אלא שבניגוד להם הוא חשב שהטבילה צריכה להיות ראשית כל רוחנית וסמלית, ולא רק טהרה מטומאה, ולכן הוא פרש מהם, אסף סביבו תלמידים והחל לקרוא לתשובה. הימים היו ימים של ציפייה משיחית. יוחנן, כאנשי כת מדבר יהודה, פירש את הפסוק בישעיהו "במדבר פנו דרך ה'" כקריאה להליכה למדבר ממש.

באחד הימים הגיע אליו ישוע לטבילה, ובזמן שטבל הצטרפה אליו רוח הקודש, מזמן זה והלאה העביר יוחנן את שרביט הבשורה הדתית לישוע, ולכן הוא נקרא ה"מבשר", בעוד שישוע הוא ה"בשורה". יום החג של יוחנן הוא ה25 ביוני, קצת לאחר היום הארוך ביותר בשנה, יום החג של ישוע הוא ה25 בדצמבר, קצת לאחר היום הקצר ביותר בשנה. כששואלים אותו תלמידיו למה הוא נותן לישוע את הבכורה, הוא עונה: מעתה והלאה אני אלך והתמעט והוא ילך ויתמלא. יש דואליות בין יוחנן וישוע, האחד הוא שמש והשני ירח, האחד אדם שהופך לאלוהים/מלאך (יוחנן נראה בציורים דתיים עם כנפיים), והשני אלוהים שהופיע באדם. הימים מישוע הולכים ומתמלאים ואלו מיוחנן מתחסרים.

יוחנן הוכיח את הורדוס אנטיפטס על נישואיו עם הרודיאס אשת אחיו – האסורים על פי דין תורה.  הורדוס אנטיפטס היה אחד משני בניו של הורדוס ששלטו בארץ, הוא שלט על הגליל ועבר הירדן, ולפחות מבחינה כלכלית הוא היה שליט מוצלח. להרודיאס הייתה בת בשם סלומה מנישואיה הראשונים, שהייתה כלי בידי אימה להמית את יוחנן. בעת שרקדה לפני הורדוס ביום הולדתו, הוא הבטיחה למלא כל שתבקש. היא ביקשה, בעצת אימה, את ראשו של יוחנן והורדוס נאלץ לקיים, זה קרה בשנת 29 לספירה או 30 לספירה במכוור.

לאחר הטרנספיגורציה (ההשתנות) בהר תבור, כשהתלמידים יורדים מההר ביחד עם ישוע, הם שואלים אותו: אם אתה זה שמביא גאולה לעולם אז איך זה שלפניך לא בא אליהו הנביא כפי שמתואר בנבואות?

ישוע עונה: הוא הגיע אבל הם לא הכירוהו. יוחנן הוא אליהו הנביא. (מתי יז' 10-13)

עין כרם

עין כרם כיום היא מושבת אמנים, שכונה של ירושלים מבוססים הנהנים מנוף ההרים והשקט של הכפר בסמוך לעיר, עד מלחמת השחרור היא הייתה כפר ערבי גדול, וגם לפני כן ישוב מבוסס שהתקיים אלפי שנים ובמרכזו מעיין גדול יחסית וסביבו טרסות חקלאיות היורדות אל עמק נחל שורק.

מבחינה נוצרית עין כרם נחשבת לכפרו של יוחנן המטביל ולכן יש בה הרבה כנסיות ומוסדות נוצריים, יוחנן נולד בארץ יהודה, אבל הזיהוי של מקום הולדתו עם עין כרם אינו קודם למאה התשיעית ואין לו על מה לסמוך. לפי המסורת העתיקה ביתו של יוחנן (אביו זכריה היה כוהן בבית המקדש) היה בירושלים בשכונת מוריסטן, שם נבנתה במאה החמישית כנסייה על ידי הקיסרית לשעבר אבדוקיה ובה רוכזו כל הטקסים הקשורים לחייו ולמותו של יוחנן. אלא שכבר במאה ה6 החלו מסורות על יוחנן בעין כרם וקידוש של המקום, ובמאה ה11 התקבל הזיהוי של ביתו של יוחנן בעין כרם.

מצאו בעין כרם שרידים של מקדש פאגאני מימי אדריאנוס ובו פסל של אפרודיטה. מכאן אנחנו למדים שמאז ומתמיד עין כרם נקשרה לאלוהות הנשית, ובתקופה הנוצרית זה התקשר לאלישבע ומריה, עין כרם היא מקום שבו אף הייתה התגלות של מריה בסוף המאה ה19 לבחורה ערבייה צעירה בשם מריה אלפונסין.

לחצו למאמר – ההתגלות של מריה אלפונסין

כנסיית יוחנן בהרים

זוהי הכנסייה העתיקה בעין כרם בלב הכפר, שביסודותיה כנסייה ביזנטת וצלבנית. לפי המסורת כאן גרו זכריה ואלישבע וכאן נולד יוחנן, אלא שהמסורת היא מאוחרת, אבל ייתכן שהמקום זוהה כבר בתקופות קדומות כבית הקיץ (הכפר) של זכריה ואלישבע, ולימים המסורת של היות המקום ביתם נדדה אליו מירושלים עצמה. כך או כך יש במקום כנסייה גדולה שיסודותיה עתיקים. בחצר הרחבה קיר ועליו תפילת בנדיקטוס (שירו של זכריה) בעשרות שפות (זה מתכתב עם כנסיית הביקור בה יש את תפילת מגניפיקנט על קיר החצר בעשרות שפות).

זכריה אביו של יוחנן היה כהן גדול בבית המקדש, ויום אחד כשנכנס לקודש הקודשים הופיע לפניו מלאך אלוהים ובישר לו שלמרות שהוא זקן ובא בימים אלוהים נענה לתפילותיו וייתן לו בן, מכיוון שיוחנן פקפק אז המלאך העניש אותו בכך שלא יוכל לדבר עד שהבן יוולד, וכך היה. כשנולד יוחנן שאלו את זכריה איך לקרוא לו? והוא כתב בגיר "יוחנן", רק אז הותרו חרצובות לשונו והדבר הראשון שהוא אמר זה את תפילת בנדיקטוס. וכך היא אומרת

בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי פָקַד אֶת־עַמּוֹ וַיִּשְׁלַח לוֹ פְּדוּת׃ וַיַּצְמַח לָנוּ קֶרֶן יְשׁוּעָה בְּבֵית דָּוִד עַבְדּוֹ׃ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִי־נְבִיאָיו הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם׃ יְשׁוּעָה מֵאֹיְבֵינוּ וּמִיַּד כָּל־שׂנְאֵינוּ׃ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם־אֲבוֹתֵינוּ וְלִזְכֹּר אֶת־בְּרִית קָדְשׁוֹ׃ אֶת־הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִינוּ׃ לְהַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וּלְתִתֵּנוּ לְעָבְדוֹ בְּלִי־פָחַד׃ בְּתָמִים וּבִצְדָקָה לְפָנָיו כָּל־יְמֵי חַיֵּינוּ׃ וְאַתָּה הַיֶּלֶד נְבִיא עֶלְיוֹן יִקָּרֵא לָךְ כִּי לִפְנֵי ה' תֵּלֵךְ לְפַנּוֹת אֶת־דְּרָכָיו׃ וּלְהוֹרוֹת דֶּרֶךְ הַיְשׁוּעָה לְעַמּוֹ בִּסְלִיחַת חַטֹּאתֵיהֶם׃ בְּחֶסֶד אֱלֹהֵינוּ וּבְרַחֲמָיו אֲשֶׁר בָּהֶם יִפְקְדֵנוּ הַנֹּגַהּ מִמָּרוֹם׃ לְהָאִיר לְישְׁבֵי חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּלְהָכִין אֶת־רַגְלֵינוּ אֶל־דֶּרֶךְ הַשָּׁלוֹם

בסוף המאה ה19 נבנתה הכנסייה בעזרת בית המלוכה הספרדי ובסגנון ברוק ספרדי חשוך. באפסיס של הכנסייה מערה ובה לפי המסורת נולד יוחנן המטביל, יש בכנסייה אוסף ציורים חשוב ומרשים מהמאות 17-19. חלק מהמתחם הוא מנזר פרנציסקני

כנסיית הביקור:

מריה, שזה עתה נכנסה להיריון ומגיעה מנצרת, נפגשת עם בת-דודתה אלישבע מעין כרם, שנמצאת בהיריון מתקדם (חודש שישי). שתי הנשים נפגשו כנראה בקצה הכפר מעל המעיין, במקום שבו בנה האדריכל והמיסטיקן ברלוצ'י את אחת הכנסיות היפות בארץ במטרה להנציח את המאורע. הכנסיות של ברלוצ'י נועדו להעביר את הרז הקשור למקום דרך האדריכלות והאמנות, לתת למבקרים חוויה והרגשה של האירוע שאותו הכנסייה מציינת, ולכן הן ייחודיות מסוגן בעולם ונקראות "כנסיות ביקור". ברלוצ'י, שהיה אמון על תרגולת הרוזרי, מכניס לתוך כנסיית הביקור כמה מהדוקטרינות של המריולוגיה ואת ההיסטוריה של התגלויות מריה בעולם, ומנסה ללמד אותנו את המשמעות המיסטית של רז הביקור דרך הביקור במקום. אפשר לומר שבכנסייה זו האמונה, הידיעה והתפישה המריולוגית של ברלוצ'י ואנשי המסדר הפרנציסקני שעזרו לו מתבטאות באופן מלא.[1]

את הכנסייה התחילו לבנות ב-1936 וסיימו ב-1955. יש אומרים שזאת הכנסייה האמנותית והחגיגית ביותר מבין 24 הכנסיות והקפלות שברלוצ'י בנה בישראל. הוא תכנן אותה לפרטי פרטים, כולל פמוטים, דלתות, ריהוט, ציורים וכמובן אדריכלות. יוצר, כפי שכותבת החוקרת נורית כנען-קדר, "יצירת אמנות טוטלית" המייצגת את ירושלים של מעלה, "הוויה אידאית הבונה מציאות מושגית מופשטת בצד המציאות החומרית"[2].

בכניסה לכנסייה יש חצר מרוצפת ובתחילתה פסל נפלא של המפגש האינטימי בין מריה ואלישבע, הגורם לאלישבע לברך את מריה באופן ספונטני במילים היפות ביותר ובעקבות כך למריה להוציא מתוכה את תפילת המגניפיקט. את התפילה הזו ניתן לראות בשפות שונות על עשרות לוחות קרמיקה המותקנים על קיר החצר מאחורי הפסל. על הקיר החיצוני של הכנסייה, הפונה אל החצר מול פסל המפגש, ניתן לראות פסיפס גדול של מריה רוכבת על חמור לבן לאורך משעול המוביל מנצרת, שנראית באופק ככפר קטן, ועד לעין כרם שם מחכה לה אלישבע. מתחת לפסיפס יש אכסדרה יפה עם עמודים.

כנסיית הביקור מורכבת משתי קומות, וצמוד אליה מגדל פעמונים גבוה ויפה. הקומה הראשונה משמרת את שרידי כנסיות העבר שהיו במקום, הביזנטית והצלבנית, ומתייחסת לאירוע המפגש בין מריה ואלישבע ולאירוע ההסתתרות והבריחה של יוחנן המטביל ואימו מפני חיילי הורדוס. הכנסייה העליונה מציגה את התגלויות ופולחן מריה בנצרות. החלוקה בין קומה תחתונה המשמרת שרידי עבר וקומה עליונה הקשורה להתגלות אלוהית אופיינית לברלוצ’י ומסמלת את הברית החדשה (קומה עליונה) הנשענת על הברית הישנה (קומה תחתונה).

האולם בקומה התחתונה מעוצב כמעין בית כפרי, על התקרה יש שריגי גפן כמו בפרגולה, על הרצפה מחצלת כפרית המופיעה בריצוף, על קירות החדר פרסקאות יפות של זכריה, אביו של יוחנן המטביל, בלבוש כוהן גדול, של שתי הנשים נפגשות (סצנת הביקור), ושל בריחת אלישבע והסתתרותה מחייליו של הורדוס עם יוחנן התינוק. מאחורי המזבח יש פסיפסים עם צמחים, חיות ופרחים סוגדים לצלב. מהחדר התחתון יוצאת שלוחה בצורת אפסיס המובילה לבור המים ועל הקירות שלה פסיפסי דגים המסמלים פריון.. באחד הקירות יש סלע גדול שמאחוריו הסתתרו אלישבע והתינוק יוחנן בזמן הרדיפות של הורדוס. הסלע הוא מעין מוקד מאגי וביטוי של קדושה הקשורה לנס ההיעלמות שלהם מעיני החיילים (הם כמו נבלעו בסלע).

מהחצר שבקומה התחתונה עולה שביל אל גן מצפון לכנסייה ומשם הוא מתעקל חזרה אל הכנסייה בקומה העליונה. בגן צמחי מרפא שונים וצמחייה ים-תיכונית שניכר עליה שנבחרה בקפידה. על חלונות הקיר הצפוני של הכנסייה שבכות של דקלים מאבן, גפנים ועיטורים צמחיים אחרים. הדקל ופירותיו היו סמל של הנשיות המקודשת בימי קדם. הצמחייה נקשרה באופן כללי למחזוריות ויכולת ההולדה של האישה. ישנו דיאלוג בין פנים וחוץ הכנסייה: הגינה והשביל המחבר בין החלק התחתון לעליון מתכתבים עם המוטיבים הצמחיים שבחלונות.

הכנסייה שבקומה העליונה מוקדשת להתגלויות של מריה והדוגמות שהתפתחו בכנסייה בקשר אליה. להזכירכם, החל מהמאה ה-13 החלה מריה להופיע בפני בני אדם ולהתערב במאורעות העולם ומעשי בני אדם, לכוון, לתת עצה ולהדריך, וייתכן שהיא התגלתה גם בפני ברלוצ’י עצמו.[3] בעין כרם עצמה יש מנזרים של שני אנשים שמריה התגלתה אליהם, האחד הוא מנזר האחיות ציון שהוקם על ידי רטיסבון (שגם קבור במקום), יהודי שהתנצר בעקבות התגלות מריה, והשני הוא מנזר האחיות של הרוזרי, הנמצא בבית לשעבר של מרי אלפונסין מקימת המסדר, שזכתה להתגלויות והכוונה של מריה (שניהם פעלו במחצית השנייה של המאה ה-19). הבית של מרי אלפונסין נמצא ממש סמוך לכנסייה, ואני בטוח שברלוצ'י היה מודע לסיפור שלו (ראו בהמשך).

על הקיר הדרומי של הכנסייה יש תמונות של חמישה אירועים היסטוריים של התגלות ופעילות מריה בעולם, המבטאים את התפתחות הדוקטרינה המריאנית ואת ההבנה שמריה, מתוקף היותה מי שהיא, חייבת להתערב בנעשה בעולם, מפני אהבת האדם, ישוע, הנצרות והכנסייה שבה.

התמונה הראשונה היא של מריה יושבת בין כותבי הבשורה מרקוס ויוחנן, כשמתחתיה הכמורה הנוצרית המייצגת את ועידת אפסוס (431) שקבעה כי היא "אם האלוהים".

התמונה השנייה היא של מריה בתפקידה כמעניקה חסד ומקלט לחוטאים, ובה רואים את מריה מגדלנה ומריה המצרית כורעות לפני מריה בדמות המדונה של החסד והרחמים. מריה פורשת את גלימתה ומתחתיה חוסים כל הגזעים והעמים, כולל דמות קטנה של ברלוצ'י עצמו.

התמונה השלישית היא של מריה בדמות המשלבת את דמות המדונה ואת דמותה של מריה ככוכב הים, כשמשני צדדיה שני מלאכים ומתחתיה סצנת החתונה בכפר כנא.

התמונה הרביעית היא של מריה בתפקידה כעוזרת הנוצרים במאבקיהם, וזהו היבט לא מוכר שלה. התמונה היא של ההכנות לקרב לפאנטו שהציל את איטליה מפלישה עות'מאנית, כשמשני צדדיה של מריה נראים האפיפיור פאולוס ה-5 וגנרל נוצרי.

התמונה החמישית היא של מריה דורכת על נחש ומשני צדדיה מלאכים, מתחתיה תיאולוגים נוצרים חשובים, כגון תומס אקווינס ודון סקוטוס, שעסקו בתפישות ובאמונות המריאניות, ובמיוחד בזו של ההיריון ללא רבב.

בין התמונות של האירועים ההיסטוריים הללו ניתן לראות ציורים של דמויות נשים גדולות מהתנ"ך, כגון אסתר המלכה או מרים הנביאה, בעוד שבין החלונות של הקיר שממול (הצפוני( ניתן לראות ציורים של מלאכים.

בקיר האחורי של הכנסייה נראית דמות ענקית של מריה כפי שהתגלתה בפטימה ב-1917 ובהקשר אפוקליפטי. היא עומדת מעל כדור שנראה כמסמל את העולם, אבל ניתן להבחין בו גם בחצי ירח, שמסמל בחלק מההופעות שלה את החטא שעליו היא מתגברת. את מריה עוטפות להבות של אש, והיא מחזיקה את ישוע התינוק בידה בתנוחה של חמלה כשלחייה מוצמדת לראשו. זהו ייצוג נפלא של עיקרון האלוהות הנשית, השכינה, שרב בו הנסתר על הגלוי.

באפסיס של הכנסייה ניתן לראות את מריה בדמות "גבירתנו של פלסטין", ייצוג ייחודי של אישה במראה ולבוש ארץ ישראליים על רקע נופי מדבר, פרחים מקומיים ושיחי צבר. מריה לבושה גלימה כחולה המסמלת את השמיים ושמלה אדומה המסמלת את ההתגשמות, ועל ראשה מטפחת לבנה המסמלת את הטוהר שלה. אבל טוהר זה נקשר במקרה זה לנוף של ארץ ישראל, ודווקא למדבר הריק מאדם.

הציור של מריה במראה מקומי מתקשר לאמונה המתגברת בהופעותיה בארץ ישראל ולציפייה שהיא תתערב בענייני ארץ הולדתה, שהתגברה בשנות ה-30 של המאה ה-20. התפישה של מריה כמדונה של ישראל (או פלסטין) התבטאה בהקמת כנסיות לכבודה, ובקיום תהלוכות וחגיגות בתמיכת והכרת הפטריארכיה של ירושלים. הציור בכנסייה של ברלוצ'י הוא ביטוי נוסף של תנועה זו, וכך מתחת למריה של פלסטין הפורשת כפיה נראים הפרנציסקנים ובהם ראש המסדר ולימים הפטריארך הלטיני של ירושלים, האב גורי (Alberto Gori), מקדישים לה את המבנה.

לסיכום, בכנסיית הביקור העליונה יש דיאלוג בין מוטיבים של הטבע (ובהם בולט עולם הצומח) הנמצאים בפסיפסים על הרצפה ומייצגים את תהילת האל בעולם הארצי, לבין דמויות מלאכים על הקירות ובתקרה השרים את תהילת האל בשמיים. בזכות שבכות החלונות עם הדקלים והתמרים יש משחקים של אור וצל המוסיפים ליופיו של המבנה (מוטיב חוזר אצל ברלוצ’י). האמנות והאדריכלות מכוונות לבטא את העיקרון הנשי של יצירה, הרמוניה, עושר, חמלה, תמיכה ויופי.[4] בכנסיית הביקור התחתונה ובחצר מודגש הרז של הביקור, המתבטא במפגש בין שתי הנשים.

ברלוצ'י היה כבר בן יותר מ70 בזמן שכנסייה זו נחנכה, לאחר שנים של פעילות, וסביר להניח שהיסוד הדתי בחייו הפך להיות חשוב יותר בשלב זה, בתור נזיר האישה של חייו הייתה כנראה מריה. ביחד איתו נמצאים באפסיס אנשים נוספים שסוגדים למריה במקומות הציון החשובים ביותר שלה בעולם.

[1]  מי ששיתף איתו פעולה בבניית כנסייה זו היה הארכיאולוג והתיאולוג בלרמינו בגטי (Bagatti).

[2]  כנען-קדר, נורית (2009). "המדונה של שיח הצבר:מסורת וחידוש בציור הנוצרי בארץ במאות ה-19 וה-20 : כנסיית הביקור בעין-כרם וכנסיית הבשורה בנצרת", יד יצחק בן-צבי.

[3]  למרות שאין לנו תיעוד לכך, הרי שהאמנות שהוא השאיר אחריו ואורח חייו מרמזים שכך היה.

[4]  מבחינה אמנותית הקישוטים בכנסיית הביקור בעין כרם חשובים מעין כמותם. על האמנות של כנסייה זו, ראו בספר של ד"ר נורית כנען-קדר, "המדונה של שיח הצבר", יד בן צבי.

לקריאה על המסתורין של הבשורה – מאמר כנסיית הבשור בנצרת

קראו מאמר על הסוד של הרוזרי

מנזר האחיות ציון

המנזר הוא מתחם מגודר חומת אבן, גדול ויפה, ובו גנים, אכסנייה ומבנה מנזר. הוא נוסד לפני 150 שנה כבית מחסה ליתומות מרוניות שנמלטו מהמלחמה בין המרונים לדרוזים שהתחוללה באותה תקופה בלבנון. בלב המתחם בית מוזיאון של אלפונס רטיסבון, מייסד מסדר האחיות ציון המחזיק את המקום, ובונה מוסדות בירושלים. הוא בנה את המקום בעקבות התגלות של מריה שהייתה לו בעין כרם והדריכה אותו לרכוש את השטח.

מאחורי הקמת המסדר יש סיפור מעניין המתחיל בתחילת המאה ה19, עת נזירה צרפתיה ממנזר אחיות הצדקה ראתה את מרים בחיזיון כשהיא עומדת מולה, שתי ידיה פשוטות קדימה וקרני אור יוצאות מהן, ומסביב לה כתוב "הו מרים שהתעברה ללא חטא, התפללי עבורנו כשאנו פונים אלייך בצרתנו". מרים ביקשה מהנזירה לטבוע עבורה מטבע מזהב שבו תהיה כתובה הכתובת הנ"ל. הנזירה ביקשה רשות מאם המנזר שלה והכינה מטבע שהפך להיות מדליון פופולארי מאד.

בשנת 1843 קיבל בחור צעיר יהודי בשם אלפונס רטיסבון, ממשפחת בנקאים יהודית בחבל אלזס בצרפת, את המדליון מחבר ונשא אותו בכיסו מתוך סקרנות, בזמן שביקר באחת הכנסיות ברומא ועמד בה לבדו, הוא הוציא את המדליון מכיסו וזכה להתגלות של מריה. רטיסבון החליט להתנצר והצטרף למסדר הישועי, אך עזב אותו לאחר כמה שנים, וב-1855 הגיע לארץ כדי להקים קהילה דתית שמטרתה להביא יהודים תחת כנפי הנצרות.

הוא הקים את מסדר האחיות ציון, שתפקידו לעשות פעולות צדקה, בו בזמן הוא ביקש להקים בי"ס צרפתי, וחיפש מקום הקשור לסבלו של ישוע. רטיסבון הצליח לרכוש את קשת ה"אקה הומו" וסביבתה הנמצאים בתחילת הוויא דולורוזה (שהיו עיי חורבות), ובנה במקום כנסייה ומנזר שהפכו לימים לכנסיית האם של המסדר החדש. במקביל לכך הוא החל לבנות ב1861 את המנזר בעין כרם כבית ליתומות מרוניות ועבר לגור שם בחלק מהזמן, הוא גם קבור במקום.

יש מנזר ומוסד נוסף שהוא בנה של אבות ציון ברח' שמואל הנגיד בירושלים.

כנסיות ומנזרים נוספים בעין כרם

בעין כרם יש גם מנזר רוסי, גדול יפה וחשוב, עם כיפות בצלים מוזהבות שתורם לקו הרקיע היפה של הכפר, שנקרא מנזר גורני והוקם בסוף המאה ה19. בנוסף על כך בין סמטאות הכפר ניתן למצוא את כנסיית יוחנן המטביל היוונית אורתודוקסית הסגורה בדרך כלל.

מנזר נוסף שסגור לביקורים הוא מנזר סנט וינסנט של בנות החסד העושה עבודת קודש של טיפול בעשרות ילדים הלוקים בשיתוק מוחין.

מנזר יוחנן בהרים

כמה ק"מ מעין כרם, בתוך חורש מעל צוקים הצופים אל עמק נחל שורק (מול הסטף), נמצא אחד המנזרים היפים בארץ. לכאן היה הולך יוחנן המטביל בכדי להתבודד וגם לטבול במי מעיין שיוצא מנקבה בסלע אל בריכה קטנה. גם כיום אפשר לטבול בבריכה הנמצאת בתוך חדר מתחת למבנה המרכזי של המנזר, ולידה כנסייה.

מערת יוחנן

ליד קיבוץ צובה נמצאה לאחרונה מערה ובה מעין מקווה גדול מימי בית שני, ויש מי שהציע שהיא שימשה את יוחנן המטביל בהתבודדויותיו באזור. ניתן לבקר במערה רק בתיאום מראש עם אירוח כפרי צובה.