מעט על סקוטלנד

הסקוטים הם עם קטן ואמיץ שהחזיק מעמד מאות שנים מול הלחץ הבריטי מדרום ושמר על עצמאותו. הסקוטים הם צאצאי הקלטים הקדומים, אנשים שנמצאו בקשר הדוק עם הטבע ואהבו את החופש יותר מכל. הצבע של הסקוטים הוא הצבע הכחול שמסמל קשר לטבע זה, כיום יש בסקוטלנד יישוב רוחני בשם פינדהורן שמנסה לחדש את הקשר לטבע שהאבות הקדומים הסקוטים ידעו.

הטבע בסקוטלנד מרשים, לא רחוק מפינדהורן יש את אגם לוך נס, עם המפלצת הידועה. הרי סקוטלנד החשופים לרוחות נישאים עד לגובה של 1000 מטר, שינוי מרענן מאנגליה, ויחד עם זאת החיים האמיתים של הטבע של סקוטלנד הם נסתרים, חיים של פיות ושל אנרגיות שהדרואידים העתיקים ידעו להתקשר אליהם, חיים של בארות מסתוריות ואבנים קדושות שרק אנשי סקוטלנד מכירים

כשבאים מלונדון לסקוטלנד ישר מרגישים בשינוי האווירה, האנשים מחייכים, צוחקים, הכל קל יותר, חברותי ופתוח. הסקוטים הם פרוטסטנטים וברובם שייכים לזרם הקלוויניסטי. ביקור בסקוטלנד יכול לכלול גם את האיים מצפון לסקוטלנד וגם את הערים החשובות של סקוטלנד: גלזגו ואדינבורו, וגם את הרמות והחלקים הפראיים בצפון. האי הקדוש של סקוטלנד, האי של איונה, מקום שם קבורים מלכי סקוטלנד וגם סנט קולומבה – האיש שהביא את הנצרות לסקוטלנד, מקום שם יש את באר הנעורים, שווה ביקור בפני עצמו, וכן גם האי של אדם הנמצא בין סקוטלנד ואירלנד.

מסלול בסקוטלנד

המרכז הרוחני של סקוטלנד נמצא באי במערב בשם איונה, קדוש מתקופות עתיקות, אך גם מקום תחילת הנצרות הסקוטית המיוחדת. המסלול בסקוטלנד מתחיל שם, לאחר מכן עוברים בעמק של אגם לוך נס אל הצד המזרחי, ליד העיירה היפה אינוורנס ישנו הישוב הרוחני הוותיק באירופה בשם פינדהורן, שם יצרו קשר עם רוחות הטבע
מהצפון עוברים דרך אתרים מסתוריים בהרים ובמיוחד ההר סציהאליון ועמק קילמרטין גלן אל העמק המרכזי של סקוטלנד המחבר מזרח ומערב, מקום ריכוזי האוכלוסייה בערים אדינבורו וגלזגו

סנט קולומבה – הקדוש של הסקוטים

הוא היה הקדוש שניצר את סקוטלנד במאה ה6. מייסד מנזר חשוב באי של איונה במערב סקוטלנד.
התושבים הקדומים של סקוטלנד היו קלטים, פיקטים, ושבטים קדומים נוספים. הם האמינו בכוחות הטבע ובעולם של נשמות מתחת לאדמה שאליו הולכים המתים. הפתח אל אותו עולם היה אי במערב שנקרא האי של איונה. המוטיב של אי במערב כפתח לארץ המתים מופיע גם באנגליה הסמוכה – שם הוא נקרא האי של אוולון.
הוא חי בסקוטלנד 16 שנה מתערבב בין השבטים, רוכש את אמונם, פועל בתפקיד של מתווך, עושה ניסים. הסיפורים מספרים שאפילו פגש את המפלצת מלוך נס וגרם לה להיעלם במעמקי האגם, מאז היא כמעט ולא מוציאה את אפה מהמים, וקיומה הפך לאגדה. הוא מת ונקבר במנזר באיונה בשנת 579 לספירה

הסקוטים מאמינים באגדות רבות הקשורות לסנט קולומבה: הייתה לו יכולת לראות את העבר ואת העתיד, פעמים רבות הוא בישר לנזירים על אורח שעתיד לבוא לאי. הוא עשה ניסים כגון ריפוי אנשים ,השתלטות על בעלי חיים, הרגעת סערות ואפילו החייאת מתים.

סנט קולומבה נהפך לקדוש המגן על הסקוטים וגם נלחם למענם, בקרב החשוב ביותר שלהם לעצמאות במאה ה14, קרב שנוהל על ידי המלך ברוס כנגד האנגלים ומופיע בסרט "לב אמיץ". מובאים שרידיו של קולומבה אל שדה הקרב וזה מה שעוזר לסקוטים לנצח

סנט קולומבה נולד וגדל באירלנד, כילד למשפחה אצילה, הוטבל לנצרות וחונך להיות נזיר במוסדות הדתיים החשובים ביותר, באותה תקופה ההשכלה והלמדנות פרחו באירלנד, שהייתה המרכז התרבותי של מערב אירופה, לאחר נפילת האימפריה הרומית. קולומבה נהייה אחד מ12 אבות הכנסייה האירית וייסד מנזרים בכל רחבי הארץ. אלא שמאבקי כוח עם אישים אחרים בכנסייה הביא לקרבות אלימים בהם נהרגו מספר אנשים, והסכסוך העיק על הממסד הכנסייתי וגם על נפשו של קולומבה. כינוס של ההנהגה הטיל עליו עונש של גלות.

באותה תקופה סקוטלנד הייתה בשלטון אירי, הוחלט שהגלות תהיה לסקוטלנד. סנט קולומבה יצא לשם בנפש חפצה ומתוך רצון לכפר על חטאיו. המסורת אמרה ש12 איש יכולים לייסד מנזר חדש, ובשנת 563 לספירה עברו קולומבה ו12 מתלמידיו את הים והגיעו לסקוטלנד במטרה לייסד מנזר נוצרי ראשון במקום.
סנט קולומבה היה איש גדול וחזק, בעל קול רם ומלודי שנשמע למרחוק. אך יחד עם זאת גם מלומד גדול שכתב שירים ותפילות הנמצאות בשימוש עד היום. הוא כבש את נפשם של הסקוטים. המסורת אומרת ששבט מקליין ושבט מלקולם, שהם מהחזקים והמשפיעים בשבטים הסקוטים, הם מצאצאי חסידי קולומבה.

האי של איונה iona

לאחר מותו של קולומבה הפך המנזר שהוא ייסד  באי של איונה, למרכז ההשכלה והדת החשוב ביותר בסקטולנד וצפון אנגליה שהשפיע גם על אירלנד. בית הספרים שלו נחשב לחשוב ביותר בעולם הקלטי וככזה המקדם את ייחודיות הנצרות הקלטית. אלפי מלומדים, מטיפים, ואנשי דת יצאו מכאן וגם ספרים רבים נכתבו כאן. באיונה פותח הצלב הקלטי המיוחד, נשמר לוח השנה הנוצרי הקלטי שקבע מועדים אחרים לחגים כגון פסחא, ונכתבו ספרים כמו הספר של קלס the book of kells. המנזר נחלש במאה ה8 בגלל שסירב לקבל את הדוגמה הקתולית, ובנוסף לכך החל לסבול מפשיטות של וויקינגים. במאה ה9 יצאה שושלת מלכים סקוטית מאי זה ואימצה כאתר מורשת, הסקוטים עלו לרגל למקום בהמוניהם. הממלכה של אלבה alba  התקיימה עד למאה ה13. במאה זו נבנו במקום מנזרים בנדקיטיים לנזירות ונזירים.
המנזרים סבלו מהרס רב בעקבות הרפורמציה והפיכתה של סקוטלנד לרפורמית, כיום הכנסייה העיקרית בסקוטלנד היא פרסביטריאנית. הכנסייה של המנזר שרדה מימי הביניים ויש בה אוצרות אמנות ותרבות חשובים

הר סציהאליון Schiehallion

זהו הר שכבר מתקופות קודמות נחשב ללב של סקוטלנד ומקום של פיות, הר שבו מרבצי קוורץ רבים. בימי קדם הוא נקרא  "Fairy Hill of the Caledonians ומכאן השם, המרכז הגאוגרפי של סקוטלנד ומקום בוא בוצע במאה ה18 ניסוי "שקילת האדמה". הר בצורת פירמידה, האגם הסמוך, לוך טמל, יש הרבה מקומות לינה ושביל המוביל אל הפסגה באורך 5 ק"מ.

קילמרטין גלן (עמק) kilmartin glen

במערב סקוטלנד, לא רחוק מהים וקרוב לצפון אירלנד, כשעה מגלזגו נמצא אחד האזורים העשירים ביותר בעולם באתרים נאוליתיים ומגאליתיים. מעגלי אבנים, מנהירים, סוללות עפר, קברי סוללה, בכפר קילמרטין יש מוזיאון לאתרים ההיסטוריים. ישנם גלעדים באורך קילומטרים. בתוך האתרים נמצאו סימני וחריטות גביעים וטבעות, שלא ברור מה משמעם?

פינדהורן findhorn רשמי מסע – קיץ 2002.

המאמר נכתב לפני 20 שנה, אך הוא נושא את רוח המקום
לפי הנגרף הקמתו של הישוב פינדהורן בשנות ה60 מבשרת על תחילת תנועת העידן החדש

על פינדהורן שמעתי לראשונה לפני יותר מעשרים שנה, כל מי שקרא את הספר "החיים המסתוריים של הצמחים" נתקל בשם פינדהורן בפרק האחרון, שם היא מתוארת כ"ניסיון המתקדם ביותר של תקשורת עם צמחים". בפינדהורן, שלפני ארבעים שנה, הצליחו בני הזוג קאדי וילדיהם לגדל ירקות לממדי ענק בעזרת קשר עם כוחות טבע, ולשם עשיתי פעמיי בתקווה לראות את הכרובים ששוקלים עשרים קילו ואת הגזר, שהוא אפילו יותר ארוך ויותר גדול מזה של סבא אליעזר.

פינדהורן כיום הוא כפר של עידן חדש בו חיים יותר ממאה משפחות, וגם בודדים ובודדות. חלקם עדיין בקרוונים שנשארו מהפארק המקורי, חלקם בבתים אקולוגיים מסוג זה או אחר. יש שם הרבה בתים עם דשא על גגם, בית אחד שבנוי כולו מקש! ואפילו בתים בנויים מחביות יין ענקיות, שהפכו אותם לבית. כמו אותו פילוסוף יווני ידוע (דיוגינוס) שחי בחבית על שפת הים. כשבא אלכסנדר מוקדון לבקר אותו הוא אמר לו:"תזוז אתה מסתיר לי את השמש".

פינדהורן נמצאת בקצה הצפוני של סקוטלנד כך שאת השמש לא רואים הרבה שם, זהו כפר אקולוגי, טובל בירק, שמה שמייחד אותו זה המכנה הרוחני המשותף של אנשיו והניסיון ליצור קהילה אלטרנטיבית ואורחות חיים אלטרנטיביות הקשורות יותר לטבע, גם במובן הרוחני שלו.

פינדהורן יושבת לחופי מפרץ חולי, ולפני ארבעים שנה כל מה שהיה כאן זה אתר קרוונים שומם ובו רק חול וחול. לא הייתה צמחייה (חוץ מצמחיית חולות כמובן), וגם שום דבר לא היה אמור לצמוח במקום כזה, בנוסף על כך האזור נוטה לשינויי מזג אויר דרמטיים ומהירים ולפרצי רוחות קרות הבאות מהים הצפוני. אלא שבני הזוג קאדי קיבלו הדרכה לבוא ולהתיישב דווקא כאן, ומכל הדברים שבעולם דווקא לגדל ירקות. ההדרכות הגיעו לאיילין קאדי, שמזה מספר שנים לפני כן גילתה בתוך עצמה את הקול הפנימי שכיוון אותה בחיים, הקול של האני הגבוה שלה, זה שמקושר לאלוהים ולבריאה.

איילין הגיע לגלסטונברי באנגליה בכדי לקבל הדרכה לגבי המשך דרכם ההדרכות אמרו לאיילין שמסיבה כלשהי עליהם לבוא ולהתיישב בפינדהורן. וכך מצאו את עצמם הזוג קאדי עובדים, במשך כמה שנים (כמו שהם מתארים את זה – כמו שמעטים לפניהם עבדו בעבר), הופכים מדבר שממה לגן עדן, עד שקרה הפלא, ולא רק שהצמחים צמחו היכן שלא היו אמורים לצמוח, אלא שהירקות גדלו לממדים שלא נראו כמותם בסקוטלנד מעולם. ויש אומרים שגם בעולם לא נראו כמותם מעולם.

קראו מאמר על גלסטונברי המרכז הרוחני של אנגליה

אנשים הגיעו מכל רחבי אנגליה, ואף מעבר לים, בכדי לראות את הפלא, ואז גילו איילין ופיטר את הסוד: אישה נוספת שחייה ועבדה אתם, בשם דורותי מקווי, הצליחה ליצור קשר עם הדוות (סוג של כוחות טבע כמו פיות) של הכרוב וגם של ירקות אחרים, לא פחות ולא יותר. פינדהורן נהייתה במהרה מפורסמת בכל העולם, ומשכה אליה מחפשי דרך, מיסטיקנים, מדיומים ומורים רוחניים מכל קצוות העולם, במהרה החלה להתגבש קהילה סביב דורותי מקווי והזוג קאדי, ונוסד הישוב הרוחני פינדהורן.

פינדהורן כיום

כיום הישוב פינדהורן חי ותוסס ולמעשה התפצל ליותר משלושים דינמיקות שעובדות בו במקביל. החל מקדרות אזוטרית, וכלה בפרויקט שיקום היער של קלדוניה. החל מריקודים מקודשים, וכלה בחברה של טיולים רוחניים. הישוב הוא שיתופי ברמות שונות, לפי דרגת המחויבות והרצון של האנשים. ובהתאם לרוח הזו יש סביבו, בכפרים שמסביב, ובמיוחד בעיירה פורס, עוד כמה מאות אנשים שקשורים בצורה זו או אחרת לפינדהורן, והם מהווים מעין קהילה רחבה יותר. גם בעולם יש אלפי אנשים שקשורים לפינדהורן, בין אם זה אנשים שאי פעם גרו במקום, או כאלו שמבקרים שם לעיתים תכופות. וגם הם איזשהו סוג של קהילה רחבה יותר. כך שהשם פינדהורן הוא גם הכפר המצומצם, וגם קהילה חובקת עולם של עשרות אלפי אנשים, שמה שמחבר ביניהם זה איזשהו רעיון משותף שמתרכז סביב הכפר, ההיסטוריה שלו, ותורותיהם של איילין ופיטר קאדי.

איילין עדיין חיה בכפר ומגיעה כל בוקר בשש וחצי למדיטציה היומית. היא עדיין מקבלת הדרכות ומעבירה אותם לתושבי הכפר ולקהילה הגדולה יותר. פיטר נפרד מאיילין לפני כעשרים שנה, עזב את הכפר ונפטר לפני עשר שנים. בכפר חי עדיין אחד מילדיהם. דורותי מקווי חיה באמריקה ומגיעה מדי פעם לבקר ולתת סמינרים. מעבר להיותה קהילה, פינדהורן הפכה, עם הזמן, למרכז לימוד עולמי של העידן החדש, עם דגש על הקשר לאיכויות הטבע – הפיות, הדוות והאלמנטלס. הקהילה רכשה מלון קטן בעיירה פורס, שהיה קשור להיסטוריה של בני הזוג קאדי, והפכה אותו לקולג'. הלימודים כוללים קורסים במגוון נושאים: ריפוי, מציאת האני הגבוה, מציאת הקול הפנימי, קשר לכוחות הטבע, מדיטציה, ריקודים מקודשים, ועוד, ועוד…

תנאי בסיסי להשתתפות בקורסים המתקדמים הוא השתתפות בקורס הבסיסי, שנקרא חווית פינדהורן. קורס בן שבוע שבו אדם חי בכפר, משתתף בפעילות היומיומית, כולל בעבודה, עובר דינמיקה קבוצתית כחלק מקבוצה שעוברת את אותו הקורס, ועובר מספר הדרכות בסיסיות בנושאים הבסיסיים למקום בהדרכת מדריכים מפינדהורן. קורס זה נקרא חווית פינדהורן, והוא מתקיים כבר יותר מארבעים שנה באותה מתכונת פחות או יותר. הנושאים המועברים בו הם: מדיטציה, חיים בקהילה, קבלת החלטות בקבוצה, הקול הפנימי, קשר לטבע, ריקוד מקודש, משחקי גילוי קבוצתיים, ושינוי פלנטרי ואישי.

קורס חוויית פינדהורן

לפינדהורן עשיתי פעמי בכדי להשתתף בשבוע החוויה, אלא שראשית, בכדי להגיע לגן העדן הזה, צריך היה לעבור את הגהנום תחילה, והגהנום הלא הוא לונדון כמובן. שלמזלי ישנתי בה רק לילה אחד, ומשם במטוס לאברדין שבסקוטלנד. כבר כשנוחתים בסקוטלנד מרגישים שאתה בעולם אחר, לא עוד מבטים מזוגגים ברכבת התחתית, אלא אנשים מחייכים, נכונים לעזור, יש חיות בעניים, נוצר קשר בן אדם לאדם. וכשנהג האוטובוס צוחק אלייך ועלייך, אזי אתה מרגיש בבית ממש.

היינו שנים עשר איש בקבוצה, מכל העולם, שניים משוודיה, הרי אדם שנראים כמו חוטבי עצים ממש, ואכן הגדול שביניהם חוטב עצים הנו, והשאר מכל רחבי העולם. בתחילה נתכנסנו כל הקבוצה יחדיו בחדר עם קירות וגג מזכוכית הפתוחים אל היער, בכדי להחליט על חלוקת החדרים. בית ההארחה, בית לוגים של עץ עם גג שעליו יש דשא לתפארת, בנוי מחדרים זוגיים. הבעיה שלי בסמינרים הללו היא שתמיד שמים אותי עם הגדולים. מאז שישנתי באותו החדר עם הנהג התורכי שלא מבין אנגלית בטיול לקוניה, פיתחתי לכך רגישות של ממש. וכאן יש לי עסק לא עם נגר פשוט אלא עם חוטבי עצים. פחדתי שישימו אותי בחדר עם השבדים, אלא שבסופו של דבר קיבלתי סטודנט לחקלאות יפני, וזאת כבר הייתה התחלה טובה.

הקורס התחיל, אחזנו כולנו ידיים במעגל, עצמנו עניים, ובהדרכת קריסטין מהולנד העלנו במחשבה את כל מה שהביא אותנו עד לכאן, לפינדהורן. מהרגע ששמענו את השם לראשונה, עד הרצון לנסוע, העלייה למטוס, הקשיים שבדרך וכו', עד לרגע הזה שבו אנחנו כאן. טכניקת המדיטציה הפשוטה הזו שחזרנו עליה בהקשרים שונים במשך כל השבוע, עזרה מאד למקד אותנו ולהביא אותנו אל הרגע הזה, החי והנושם. ומכאן, לא נותר אלא לשלוח את מיטב איחולנו והטוב שבנו אל העתיד, אל השבוע שלפנינו.

בתחילת כל שיעור, ואף בתחילת כל תהליך עבודה, עושים מדיטציית מעגל פשוטה כזו, ובסופה לוחצים חזק את ידו של זה שמימינך. לאחר מכן כל אחד אמר על עצמו ועל מה שהביא אותו כמה מילים ובחר מלאך – איכות, תכונה, שתלווה אותו במשך השבוע.

אחד הרגעים הכי מרגשים, מעוררים, ומלמדים, היה, מבחינתי, בסדנת משחקי הגילוי הקבוצתיים. במשחק שובצתי עם חוטב העצים משוודיה. אני הייתי צריך למצוא אותו לפי הקול בעניים עצומות והוא אותי, בתוך הקולות והמשחק של שאר הקבוצה, דרך המשחק, ראיתי פתאום את הבן אדם שמולי והוא ראה אותי. נפלה הסטיגמה של המראה, וראינו, כמו במראה, את העיוותים שבהתייחסות שלנו אחד לשני. האהבה לאחינו בני האדם צפה ועלתה, ועוד מעט קט אני וחוטב העצים היינו חבוקים זה בזרועו של זה, ולא נודע כי באה סטיגמה אל הארץ.

רגע מרגש אחר היה בסדנת הריקודים המקודשים. לימדו אותנו ריקוד פשוט שבו הקבוצה סובבת במעגל בצעדים מסוימים, בכל שלב מהריקוד יכול כל אינדיבידואל לעזוב את הידיים של שכניו מימינו ומשמאלו, לעשות סיבוב סביב עצמו וקדימה, ולחזור למקומו במעגל כאילו לא אירע דבר, וכאילו הוא שם מימים ימימה. הריקוד הפשוט הזה, וחופש הבחירה שבתוכו, בין להיות חלק מהמעגל ובין לעשות את הדבר שלך, מלמד המון. על עצמך, על אחרים, ועל עצמך ביחס לקבוצה ולאחרים. הוא גרם להתבוננות מעמיקה, ונרשם, אני חושב אצל כולנו, כרגע מאד מיוחד.

כל השבוע בפינדהורן היה מורכב מהרבה רגעים מיוחדים שהיו לאו דווקא בסדנאות, אלא גם במגורים, בינינו לבן עצמנו, בתקופות העבודה (במשך חצי יום, כל יום מימות השבוע, השתתפנו בעבודות במחלקות השונות בכפר לפי בחירתנו. אני בחרתי להשתתף בעבודות של מחלקת הגינון), בחדר האוכל, ובמקומות אחרים. אחדים מהרגעים הכי מיוחדים היו בשעות הבוקר המוקדמות, במדיטציה ובשירת הטזו.

כל בוקר, בשש וחצי, נפגש כל מי שרוצה מפינדהורן, כולל האורחים, בחדר המדיטציה הראשי, לשעת מדיטציה על האיכות שאותה רוצים לאותו היום. איכויות כמו סבלנות, אומץ, וכו'… במדיטציה הזו פשוט יושבים במעגל מסביב לנר שנמצא בתוך סידור פרחים במרכז. כביכול לא קורה הרבה, אבל למעשה ההרגשה היא כאילו אתה בסרט הילוך חוזר של החיים שלך, שבכל בוקר מתמקד על דברים מסוימים, אתה צופה על דברים מהצד, ומקבל עומק ומשמעות אחרים על החיים.

כמעט בכל בוקר שהייתי בפינדהורן הייתי מתעורר מוקדם, בשש וחצי בבוקר, והולך למדיטציה. וגם בבקרים שלא הלכתי למדיטציה, הורגשה הדריכות והעמקות באוויר.

לאחר המדיטציה הולך כל מי שרוצה לבית הטבע. זה הוא בית עגול בנוי מלוחות צפחה, חציו קבור באדמה וגגו דשא. בקיצור, בית שנראה כמו בית של גמדים ממש. ולא עוד אלא שהוא בתוך גן יער. שם בפנים, יש ספסל עגול צמוד לקיר, סביב, סביב. יושבים כולם ומזמרים להם שירי דת מרחבי העולם, שלרוב הם שירי דת נוצריים מדרום צרפת, ולכן נקראת הפעילות הזו שירת "טזו", על שם מנזר בצרפת שגם שם היו שרים.

שרים היינו במקהלה שירה דתית שיוצאת מהלב היישר לאלוהים, עד שהגיע זמן קריאת שמע וזמן ארוחת הבוקר הצמחונית, שלאחריה קדימה לעבודה. כך חציו הראשון של היום, ולאחריו סדנאות חוויה לימוד והנאה עד בוא הלילה, וגם לאחריו. בקיצור, שבוע החוויה היה חוויה של ממש שנעים להיזכר בה, כפי שוודאי אתם מרגישים ממאמר זה.

הסדנה האחרונה בשבוע החוויה הייתה בנושא שינוי פלנטרי ואישי, כשהמוטו שלה היה ששינוי כזה הוא אכן אפשרי. השינוי תלוי באמונה ובתקווה (שתי האיכויות שלפי דברי אנשי פינדהורן הם המוטיב שלהם) .