היסטוריה אלטרנטיבית

לפי ספרו של הארי סלמאן, פרופסור הולנדי הקרוב לחוגי האחווה הלבנה והאנתרופוסופיה, הכותב על ההיסטוריה הרוחנית של העולם,[1] לאירופה ישנו תפקיד (שעדיין לא הסתיים) בתהליך ההתפתחות הטבעי של התרבות האנושית והאדם האינדיבידואל, כחלק ממערך יבשות עולמי כללי.

הכל מתחיל בקיומה של יבשת אבודה בשם אטלנטיס בצפון האוקיינוס האטלנטי, בה התפתחה תרבות אנושית מתקדמת טכנולוגית ורוחנית יותר ממה שאנו מכירים כיום, שהגיעה לשיאה לפני 20,000-30,000 שנה; אלא שאז החלו לפקוד אותה אסונות אפוקליפטיים, שבסופו של דבר הביאו לשקיעתה בים והיעלמותה הסופית לפני 10,000 שנה. האסונות הביאו לגלי הגירה לרחבי העולם של מלומדים וחניכים מבתי הספר הרוחניים של אטלנטיס ויצירת מרכזי לימוד וחניכה.

היו שני סוגים שונים של חניכה: הענף הצפוני של ההגירה היה קשור לבית הספר של יופיטר והביא עמו ידע של סודות הטבע והמקרוקוסמוס. זה היה עולמם של האלים האולימפיים, ספֵרות הכוכבים והמלאכים, כוחות עליונים ומושב השכל. והענף הדרומי של ההגירה שהיה קשור לבית הספר של דיוניסוס והביא עמו ידע על עולמה הפנימי של הנפש, מעמקי האדמה והמיקרוקוסמוס. זה היה עולמה של אלת האדמה והאלים הכתוניים (של האדמה).

החשיבות של אירופה היא בהיותה מקום מפגש של שני בתי הספר הרוחניים. לפי סלמאן, שני הענפים הגיעו לאירופה בשני נתיבים עיקריים: האחד מדרום, דרך אזור הים התיכון, והשני – מצפון, דרך מרכז וצפון היבשת. ההגירה הצפונית התגשמה בקרב הרוחניות של העמים ההודו-אירופאיים, ההגירה הדרומית התגשמה דרך הרוחניות של העמים השמיים.

סטונהנג', אנגלסי (בויילס) וניוגריינג' (באירלנד) היו מרכזים עתיקים של למידה שהושפעו מהמרכז הרוחני בורגנלנד (Burgenland) במזרח אוסטריה. המנהיגים הרוחניים של הקלטים היו הכוהנים הדרואידים. הם היו אחראים על ריפוי, צדק ודת, סיפורים ונבואה. מקור השפעה נוסף על הדרואידים היה המרכז הרוחני בצרפת באלֶסיה (Alesia). לימים הוא הושמד על ידי יוליוס קיסר, ואז עלתה חשיבותו של המרכז הרוחני של באי אנגלסי (Anglesey) בויילס, שהמשיך לפעול עוד מאה שנה עד שהושמד אף הוא בשנת 70 לספירה.

בנוסף לפרופסור סלמאן, אחד הטוענים הרציניים לקיום אטלנטיס הוא לואיס ספנס (Lewis Spence, 1874–1955) סקוטי שגדל ולמד באדינבורו, עסק במדע הנסתר (אוקלט) ופולקלור, והיה חבר באגודה האנתרופולוגית הבריטית והסקוטית. הוא המשיך את מחקריו של אדם בשם איגנטיוס דונלי[2] (Ignatius Donnelly) וטען שאטלנטיס הייתה יבשת ותרבות אבודה ששקעה קצת לפני תחילת ההיסטוריה – תקופת הברונזה. הוא חיבר מספר ספרים משפיעים בנושא אטלנטיס, כגון The Problem of Atlantis (1924), או History of Atlantis (1927), שהשפיעו לימים על מחקריו של עמנואל וליקובסקי (Immanuel Velikovsky).

במסגרת המחקר על אטלנטיס התעניין ספנס בתרבויות דרום ומרכז אמריקה, ובנוסף לכך עסק במגוון נושאים וביניהם התרבות הקלטית והדרואידים. ספרו הראשון בנושא זה נקרא Mysteries of Celtic Britain (1905) והאחרון The History and Origins of Druidism (1949).

לפי עמנואל וליקובסקי (1895–1979), ההיסטוריה של הפלנטה הושפעה מאסונות קטליטיים שנגרמו על ידי קִרבה של כוכבים אחרים, שהתרחשה עקב משיכה של כוחות אלקטרומגנטיים, שהם השולטים ביקום. הוא היה היסטוריון, רופא, איש משכיל, יהודי ציוני, ממקימי האוניברסיטה העברית וראשון הפסיכואנליטיקנים בארץ! תלמידו של פרויד שהיגר לארצות הברית ב-1929 ונטה לכיוון האלטרנטיבי.

לפי וליקובסקי, בסביבות 80,000לפנה"ס התרחשה קטסטרופה עולמית שהרסה את אטלנטיס הגדולה, ממנה נשאר רק האי פוסידוניס, המתואר על ידי אפלטון.

בשנת 9564 לפנה"ס התרחשה קטסטרופה עולמית אחרונה, שהחריבה את האי ומחקה באופן סופי כל שריד לאטלנטיס. הקטסטרופה כללה שבר גדול בקליפת כדור הארץ (אולי השבר בלב האוקיינוס האטלנטי), הגבהה של הרים וסידור מחדש של יבשות. כל זה לווה במבול סוער, מגה צונאמי, ומתואר על ידי מיתוסי המבול הקדומים בהרבה תרבויות עתיקות. במיתוסים האסון מתואר כשמיים נופלים, ייתכן וזה היה קשור לאסטרואיד או כוכב שביט שפגע בכדור הארץ, או אולי סופר נובה קוסמית שהתקרבה אל מערכת השמש יותר מדי. כך או כך, זמן זה הוא פחות או יותר סוף תקופת הקרח, ולאחריו מתחילה המהפכה החקלאית. אלא שמה שקרה מחק שרידים של תרבויות מתקדמות ומחזור היסטוריה אנושית קודם.

מעגלי התבואה (Crop Circles)

בחוגים האלטרנטיביים ישנם אנשים רבים המאמינים בביקורים של חייזרים וצלחות מעופפות בכדור הארץ. יש הטוענים שאת מעגלי האבנים והאתרים המגליתים בנו אנשים שהגיעו מתרבויות מפותחות יותר, הקיימות אי שם ביקום, ויש המרחיבים וטוענים שהמעגלים היו מעין משטחי נחיתה, או כלי להעצמת השדה האנרגטי של כדור הארץ, וכי ניתן היה לתכנן ולבנות אותם רק במבט מלמעלה, מהשמיים. מסיבה זו אנחנו מוצאים על הגבעות של החוף האנגלי ציורי ענק בגודל עשרות מטרים של דמויות בני אדם וסוסים, שניתן להבחין בהם רק מהשמיים. כמו קווי הנסקה (Nazca) בפרו, ובמקרה של אֵייוובּרי, המתחם כולו ביחד עם דרכי התהלוכות המוליכות אליו, המתחמים המקודשים, גבעת סילבֶּרי והרוגם של מערב קנט, יוצר תמונה של מעין דרקון ענק, שאי אפשר להבחין בה מארץ אלא רק מהשמיים.

אנגליה היא ארץ שבה יש דיווחים רבים על תצפיות של צלחות מעופפות, או שמא נאמר עמב"ם (השם המדויק הוא עמב"ם – עצם מעופף בלתי מזוהה, ולא עב"ם – עצם בלתי מזוהה). הרבה מאוד מהתצפיות קרו בסמוך למעגלי האבנים ובמיוחד באֵייוובּרי – אזור שבו ישנה גם תופעה מיוחדת של הופעת מעגלי התבואה, צורות גיאומטריות גדולות המופיעות בשדות תבואה. חלקן על פני עשרות מטרים וניתן להבחין בהם רק מהשמיים. מעגלי התבואה (הנקראים באנגלית Crop Circles) מופיעים החל מחודש יוני ועד ספטמבר בדרך כלל, ובכל פעם במקום אחר ובצורה אחרת, יש אומרים שהם מסרים מיצורים תבוניים שמבקרים בכדור הארץ למין האנושי ומנסים לפענח אותם, יש אנשים שמחפשים את המעגלים ומאמינים שיש בהם תכונות אנרגטיות מבריאות ומעשירות.

הממסד מתייחס בספקנות למעגלי התבואה ומבטל אותם בתור מעשה ליצנות או אמנות, אלא שבדרך כלל, המעגלים אינם אתרי תיירות, אף אחד לא עושה מהם רווח, וחלקם גדולים ומורכבים מאוד ומצריכים הרבה מאוד עבודה ידנית (הצורות של מעגלי התבואה נוצרות על ידי רמיסה של התבואה בכיוון מסוים). הגודל שלהם, הדיוק וכמות העבודה הנדרשת מעמידים בסימן שאלה את ההשערה שזה מעשה ליצנות ומותירים את המעגלים בתור תעלומה. ישנו אתר אינטרנט של ציידי מעגלי תבואה שבהם תוכלו להתעדכן במצב המעגלים בכל רגע נתון והוא נקרא cropcircleconnector.com.

כ-10 ק"מ מדרום לאֵייוובּרי, על גדות תעלת שייט ולא רחוק מסוס ענק לבן על צלע גבעה שנקרא The Alton Barnes White Horse, נמצא פאב בשם The Barge Inn שהוא המרכז של מחפשי מעגלי האבנים בסביבה. לידו נמצא מתחם מארדן המקודש.

פרהיסטוריה בבריטניה

בריטניה הייתה מיושבת בתקופות פרהיסטוריות קדומות, אבל תנאים קשים בתקופת הקרח הביאו לנטישתה ולהתחלת יישוב מחדש בסוף תקופת הקרח הנוכחית, לפני כ-12,000 שנה. בריטניה הייתה אז עדיין מחוברת בגשר יבשתי לאירלנד ולאירופה. הקשר עם אירלנד ניתק עקב עליית מפלס הים לפני 11,000 שנה ועם אירופה – לפני כ-8,000 שנה.

התרבות הראשונה שמכירים בבריטניה היא תרבות הביקר (Beaker Culture). זוהי תרבות שהתפשטה על פני כל רחבי אירופה, החל מסוף האלף הרביעי לפנה"ס. מה שמאפיין אותה הם כלי קרמיקה בצורת ספלים אגסיים, עם פתח רחב ומותניים צרים יותר. ספלים כמו אלה שימשו לשתיית בירה או משקאות אלכוהוליים אחרים (ואולי זה מה שמסביר את החיבה שהאנגלים חשים כבר מני אז לשתיית בירה).

משערים כי תרבות הביקר התחילה מפורטוגל וקיימה קווי מסחר מפותחים מהקרפטים ועד אירלנד, בהם סחרו במתכות ולעיתים באבנים מיוחדות. בבריטניה התגלו מכרות הבדיל הראשונים בעולם, וזה היה חשוב מאוד לצורך הקשחת הנחושת הזמינה בכל מקום ויצירת הברונזה. התרבות הביקרית הצטיינה במתכות ואפילו זהב.[1]

לפני תרבות הביקר היו בבריטניה תרבויות גדולות ועלומות שבנו את השרידים המגליתים המרשימים של אֵייוובּרי ורוב מעגלי האבנים, הדולמנים והאתרים המגליתים העתיקים האחרים. במילים אחרות, הייתה תרבות אם קדומה שאיננו יודעים עליה הרבה, שבנתה מבני אבן ענקים בכל רחבי האי כבר לפני שבעת אלפים שנה.

תרבות האֵלָה (Goddess)

הארכיאולוגית הבריטית המרתקת מרגרט מארי (Margaret Murray, 1863–1963), מצאה כבר בתחילת המאה ה-20 כי חברות פרהיסטוריות (לפני למעלה מ-5,000 שנה) העלו על נס דמויות נשיות ושמרו על שוויון בין המינים. ארכיאולוגית חשובה אחרת בשם מריה גימבוטאס (Marija Gimbutas, 1921–1994) פיתחה בחצי השני של המאה ה-20 את התפישה של חברה מטריארכלית שהתקיימה בהרמוניה ושגשוג במשך אלפי שנות פרהיסטוריה, מעין תור זהב אנושי.

נשים שסוגדות היום לאלה (Goddess) משוכנעות אפוא שפעם, לפני ההיסטוריה הפטריארכלית (או לפני 4,000 שנות "אינדוקטרינציה" – שלטון הגבר), האתוס הנשי שלט בעולם ו"הכול היה טוב". בעולם בכלל ובבריטניה בפרט התקיימו חברות מטריארכליות, מבוססות חקלאות זעירה, שבהן לאישה היה תפקיד חשוב יותר מהגבר. אלוהים נתפש בתור אישה – אֵלָה-אֵם. דבר זה בא לידי ביטוי בפסלונים ובחפצי הפולחן, בקשר שבין הפולחן לריקוד ומוזיקה, ובסמיכות שבין מקומות פולחן לסדנאות כגון קדרות. מצב זה התקיים בבריטניה עד לפני 4,000 שנה. אלא שאז קרה משהו ששינה את הכול.

מה שקרה הוא ששבטים פטריארכליים ומלומדי מלחמה פלשו לעולם העתיק משטחי השממה שמסביב. העמים ההודו-אירופאיים נדדו (כנראה בעקבות שינויים אקלימיים) לאירופה (וגם לתורכיה, פרס, הודו ומרכז אסיה) מן הערבות האירו-אסיאתיות. אלוהיהם וערכיהם היו אלוהי גבר. האלוהים מופיע בדמות גיבור לוחם ולא עוד בדמות האֵם הגדולה. שבטים אלה החליפו את תרבות העולם הישנה, המטריארכלית.

מריה גימבוטאס פיתחה את תיאוריית קורגן, שלפיה הערבות שמצפון לים השחור והכספי הן המקור של ההודו-אירופאים. המאפיין את האוכלוסייה הקדומה שלהם היה הקמת טומולוסים שנקראים ברוסית קורגן, ומכאן השם. לפי התיאוריה, השבטים ההודו-אירופאיים הביאו איתם את הדומיננטיות הגברית, תרבות מלחמה, והשמידו את התרבות המטריארכלית הקדושה, שהייתה תור זהב של שוויון כלכלי, כבוד ושלום מונהג על ידי האלה הגדולה ונשים.

גימבוטאס כתבה ספרים ומרתקים רבים על נושא זה (ראו ביבליוגרפיה בסוף הספר), מעניין לציין ששתי הנשים הגדולות, הארכיאולוגיות, מריה גימבוטאס ומרגרט מארי, עסקו גם בפולקלור והסתמכו עליו במחקריהם. גימבוטאס[1] הייתה מומחית בפולקלור ליטאי ועבדה עם גוז'ף קמפבל, ומרגרט מארי הייתה בשנותיה האחרונות ראש אגודת הפולקלור הבריטית.

תרבות האֵלה הקדומה הייתה מבוססת על של ליקוט וחקלאות זעירה. הנשים ניהלו את משק הבית ולכן תפקידן היה חשוב יותר מזה של הגברים. הגברים היו ציידים, ושימשו למעשה כעוד אחד מכלי הבית. המין היה חופשי ומקודש ולא תמיד ידעו מי האבא (לעיתים הגברים גרו באחווה בקצה הכפר, בבית גדול משותף, והילד הקטן אימץ את האב בגיל מבוגר יחסית). תרבות האלה הייתה תרבות של שלום והרמוניה, שבה טופחו ערכי המודעות, הערנות והאחריות.

הסתמכות על פולקלור

בגלל היעדר מקורות כתובים, יש נטייה להסתמך על הפולקלור, בנוסף לארכיאולוגיה, במחקר התקופות הקדומות בבריטניה. לפי הפולקלור ישנן אבנים שרוקדות, זזות ממקום למקום, אנשים שהפכו לאבנים, דרקונים, יצורים מיתולוגיים ענקיים, פיות ורוחות טבע. האם ייתכן שיש גרעין של משמעות בכל זה?

כמו כן, לפי הפולקלור אבנים נקשרות לריפוי ולפריון, הן זוהרות ומשמיעות קולות. הפגיעה באבנים קדושות מביאה לשינויי מזג אוויר. פעמים רבות הן מקובצות בקבוצות של תשע, או שלוש או שבע, ולעיתים קשה לספור אותן. צריך ללכת מסביב להן מספר פעמים, לעבור דרכן, וכן הלאה. אבנים גורמות לטשטוש ולעקצוצים, והן מופעלות בזמנים מסוימים בשנה, כמו חצות הלילה בירח מלא וכן הלאה.

תום לתרידג' (Tom Lethbridge) הציע תיאוריה שלפיה האנרגיות של האדמה מתרכזות במקומות מיוחדים בטבע כגון מפלים, הרים, ומכאן הפולקלור של ישויות כגון ניאדות במפלים, נריאדות בים וכן הלאה.

האי אבלון (Avalon)

הערה: האי אבלון נקרא כיום גלסטונברי, על ההיסטוריה הנוצרית שלו והקשר לגביע הקדוש תוכלו לקרוא במאמר אחר. בפרק זה אתייחס להיסטוריה העתיקה של המקום, שנחשב על ידי הקלטים לאי אבלון, אבל קודש ועוצב בתקופות קדומות יותר.

באנגליה נמצא שלושה תלים עתיקים מסתוריים, גבעות טבעיות שעוצבו על ידי אדם, כששלושתם נמצאים על קו האנרגיה העיקרי של בריטניה – קו המלאך מיכאל. הגדול שביניהם הוא גבעת הטור בגלסטונברי (האי אבלון), ובנוסף אליו יש את גבעת קדברי (Cadbury) וגבעת בורו ממפ (Burrow Mump). גלסטונברי כיום היא עיירה קטנה שמעליה מתנשאת גבעת ה"טור" (Glastonbury Tor), לגובה 140 מטר מעל סביבותיה, ולידה גבעת הגביע וגבעות נוספות. בעבר היו הגבעות של גלסטונברי, ובמיוחד גבעת הטור, מרכז של רוחניות דרואידית וקלטית, שמקורותיה עתיקים יותר. לפני בוא הנוצרים זוהתה גבעת הטור עם האי אבלון ולאחר מכן עם הגביע הקדוש. המקום הפך להיות אתר העלייה לרגל החשוב ביותר באנגליה עד לרפורמציה. כיום זהו מרכז העידן החדש של בריטניה, בו גרים קרוב ל-10,000 איש.

הגבעות של גלסטונברי ממוקמות בתוך מישור נמוך שטוח. ישנן עדויות לכך שלפני אלפיים שנה המישור היה ים, אגם או ביצה, וגבעת הטור הייתה אי שלא מחובר ליבשה – האי אבלון, כמו איים אחרים במערב (איונה בסקוטלנד, למשל), האי אבלון נחשב לקדוש עוד מקדמת דנא. הוא בעל מבנה טופוגרפי-גיאולוגי מיוחד. הקדמונים (איש אינו יודע מי) חצבו בגבעה שבע מדרגות ענק – טרסות – אשר מחוברות ביניהן פה ושם ויוצרות מעין מבוך ענק, הגדול ביותר בעולם[1] (מהלך המבוך כשלוש שעות). לפי ג'ון מישל, גבעת הטור הייתה אתר מגליתי קדוש, ויש בה אבנים עתיקות. על מדרגות הטרסות היו מדליקים מדורות שנראו למרחוק[2]. הגבעה נמצאת על ציר מזרח-מערב לסטונהנג', ועל ההר היו כניסות חשאיות למערכת חללים מקודשת תת-קרקעית.

האסטרולוג והמאג ג'ון די (John Dee) במאה ה-16, מצא שבשטחים שמסביב לגבעת הטור ישנו גלגל מזלות שעוצב בתווי הקרקע (Landscape Zodiac) על ידי הקדמונים, על פני מספר קילומטרים, והוא קרא לו מקדש הכוכבים. לפי תיאוריות של המיסטיקנית, הציירת והאמנית[3] קתרין מלטווד (Katherine Maltwood) בספר משנת 1934, גלגל מזלות קרקעי זה נוצר על ידי השוּמֶרים לפני 2,700 שנה, מה שאומר שהם הגיעו לאזור ואולי הם אלה שבנו את מעגלי האבנים. היא הייתה קשורה לתנועת האמנות והאומנות, תלמידה של בנאוּת חופשית, תיאוסופיה, בודהיזם, רוחניות האֵלָה ומצרים העתיקה.

כך או כך, גלסטונברי יושבה החל מהתקופה הניאוליתית – מצאו בה דרכי בולי עץ מלפני 6,000 שנה! יודעים זאת לפי החומר האורגני. היו אלה דרכים למעבר ביצות, במיוחד בסאמרסט (Somerset). ייתכן והיה במקום כפר כלונסאות על המים של האגם. האזור נקרא ארץ הקיץ (סאמרסט) מפני שנקשר במיתולוגיה לגן העדן האבוד, ארץ הקיץ הנצחי במובן הסמלי של הנפש.

האי אבלון במסורת הקלטית

לפי המסורת הקלטית מתחת לגבעת ה"טור" היה ארמונו של מלך השדים הקלטי – גוואן אפּ נוד (Gwynn up Nudd) – "לבן, בהיר זוהר". בזמן הקלטים היו כאן מתקדשים דרואידים שחיו במערות שעל ההר, וכן אחת משלוש מקהלות שזימרה באופן רציף 24 שעות ביום שירי קודש בכדי לתמוך באנרגיות של הארץ. למלך הפיות היה בית מזכוכית בתוך גבעת הטור, שאליו הגיעו נשמות המתים וממנו עלו לשמיים. זה היה גן עדן שאליו נשמות הנפטרים הלכו בכדי להיוולד מחדש. מקום שבו הנשמות עוברות בחופשיות מעולם החיים לעולם המתים ובחזרה.

המסורת הקלטית מתארת את השער לעולם האחר בתוך תל פיות או טירה מכושפת, הממוקמת במערב, מוקפת על ידי מים. במילים אחרות, השער לעולם האחר היה אי במערב – מקום שקיעת השמש. האי שלא מהעולם הזה מתואר עם עץ בגבולותיו, ועליו תפוחים שהם המזון של היצורים מהעולם האחר, ומכאן השם אבלון – אי התפוח.

מלך הפיות הוא השליט של העולם התחתון, מנהיג הציד הפראי. הנפש העוזבת נאספת על ידי הצייד הפראי גוואן אפ נאד ונלקחת לאבלון, הכלבים והסוסים של הציד הפראי הם יצורים מהעולם האחר שמתוארים בדרך כלל בצבעי אדום ולבן. כשהנפש נכנסת לעולם התחתון מופיע סיר פלא שהטבילה בו מבטיחה לידה מחדש (במסורת הקלטית יש כמה סירים חשובים: הסיר של דגדה מספק תזונה לא נגמרת, הסיר של ברן המחזיר לחיים לוחמים. סירים הם כור מצרף של הכוח הטרנספורמטיבי והמזין של האלה הגדולה).

לפי כותבים מהמאה ה-12 (ג'פרי ממונמות') האי היה מקום מגוריה של מורגן לה פיי, שהייתה הכוהנת הראשית מתשע כוהנות האלה. מורגן או מורדון היא השומרת של המיסטריות של אבלון, האם הגדולה המתייחסת למוות ולידה מחדש. היא מזוהה עם שומרת הסיר הקלטי של לידה מחדש – המכשפה הזקנה קֶרידווֶן. לפי המסורת הקלטית ביתה של קֶרידווֶן הוא באבלון. לאחר המפגש עם הפרצוף האפל של האלה בצורתה של קֶרידווֶן, הנפש נולדת מחדש.

כיום פעיל בגלסטונברי המסדר החדש של הדרואידים שנוסד ב-1988, והוא מחייה מסורות עתיקות פגאניות הקשורות לשלבי השמש והירח. לפי דבריהם, גלסטונברי הפכה למרכז דרואידי ב-2500 לפנה"ס, ואז נוצר המבוך ב"טור". בשנת 500 לפנה"ס, הדרואיד אברקס (שמזוהה עם המלך האגדי בלדוד) היה פעיל במקום, והוא היה המדריך של פיתגורס. כל חמש מאות שנה יש שיא של פעילות במקום. לאחר שבריטניה הפכה נוצרית, המסורת הקלטית דרואידית נמשכה בצורה אחרת, הקשורה לאגדות הגביע הקדוש (ראו בהמשך).

בית ומקדש האֵלה (Goddess House and Temple)

תרבות המגליתים נקשרת עם קיומה של חברה מטריארכלית בבריטניה, כמו גם במקומות אחרים ברחבי העולם, שהאמינה באימא הגדולה והתייחסה לאנרגיות של האדמה, במקביל לחידוש האמונה הפגאנית והדרואידית על ידי תנועות ניאו-פגאניות וניאו-דרואידיות, החלה במאה ה-20 תנועה של פולחן האלה וחידוש תרבות האלה, שהפכה חלק מרכזי מהרוחניות של גלסטונברי החדשה. קבוצה של נשים העוסקות בתרבות האֵלָה, פגאניות וכישוף, הקימו בלב העיירה בית שהוא מקדש לאלוהות הנשית, בו כל חדר מוקדש לאלה אחרת ומעוצב בהתאם. חלק מהחדרים משמשים לטיפולים וחלקם לפגישות.

בין החדרים ניתן למצוא לדוגמא חדר מאופיין בצבע האדום, המוקדש לריהאנון (Rhiannon), אלת התשוקה הקלטית, האחראית על אנרגיית המין האדומה, הלוהבת והפראית, בשונה מן האנרגיות המעודנות של האהבה. היא פוליטית ואסרטיבית, דעתנית וקשורה גם עם רצח תינוקות. תשוקתה היא ראש וראשון במעייניה. היא קשורה עם השמש, האביב והיום, יודעת בדיוק את מאווייה וניהול עולמה בידיה.

כל חדר מעוצב לפי דמות האֵלָה שאותה הוא אמור לייצג. בנוסף על כך, יש במקום אולם גדול בו מקיימים טקסים, פגישות גדולות יותר וסדנאות, וגם הוא מעוצב בצורה פגאנית וצבעונית.

במקום אחר בגלסטונברי נמצא מקדש נוסף לאלה (Goddess Temple) שבו מקיימים טקסים לפי מחזוריות הירח והשנה. האלה-אֵם הייתה האלוהות הראשונה והיחידה של המין האנושי, שהדריכה אותו במעבר לחקלאות, פיתוח חיי חברה ודת, מוסר ומודעות.

[1] Harry Salman, Europe: A Continent With Global Mission, kibea, sofia, 2009.
[2] ראו בספר "מסתורין יווני" בסדרה זו.

[1] בשנת 2002 התגלה בסטונהנג' קבר של ה"קשת" אדם מלפני 4500 שנה שבקברו זהב והוא עמו כנראה מהאלפים והגיע עד לשם. באירלנד התגלו ענקי זהב שנהגו לענוד סביב הצוואר, בסגנון התראקי ואולי גם המצרי, שהם בני יותר מארבעת אלפים שנה.

[1] עשו עליה סרט בשם Signs Out of Time.

[1] בחגים דרואידיים מגיעים כל "משוגעי" אנגליה, פגאנים, שמאנים, דרואידים, וכו', ומדליקים משואות על גבעת הטור והטרסות שסביבה.
[2] . על ראש הגבעה יש כיום מגדל המוקדש לקדוש האגדי הנוצרי סנט מייקל, מנצח החושך – הדרקון – ומביא האור, שלכבודו מדליקים מדורות. אלא שהמסורת עתיקה יותר ומקורותיה בימי קדם.
[3] הציורים שלה מזכירים בחלקם את משפחת רוריק הרוסית.