תרבויות עתיקות בקווקז מבואות ארמניה וגיאורגיה

תרבויות עתיקות בעֵבר הקווקז – מבואות

תחילת התרבות האנושית

התרבות האנושית (כפי שאנחנו מכירים אותה) מתחילה למעשה עם המעבר מציד וליקוט לחקלאות ומגורים בכפרים, שהתרחש במזרח התיכון לפני כ-11,000 שנה. אנשים החלו לגור בבתים במקום במערות, לביית בעלי חיים וצמחים, ולהשתמש בכלי אבן עדינים. עֵבר הקווקז נמצא בטווח ההשפעה של המזרח התיכון ולמעשה אפשר להחשיב אותו כחלק ממנו. יש האומרים שתחילת החקלאות והתרבות האנושית הייתה בעֵבר הקווקז, בו החל המין האנושי את קיומו המחודש לאחר המבול (התיבה של נוח נחתה בהר אררט[1]). אנחנו כישראלים לא יכולים כיום לטייל בסוריה, עיראק, איראן או לבנון, ולכן טיול לארמניה, אזרבייג’ן, גאורגיה (וגם טורקיה), הוא הזדמנות טובה להכיר סיפור תחילת התרבות האנושית.

תקופת הקרח האחרונה הסתיימה לפני 12,000 שנה. העולם התחיל להתחמם ונוצרו יותר אפשרויות לגידול מזון. החברה של ציידים לקטים הייתה מוגבלת ל-25 איש (משפחה גדולה). הכפר היה מסוגל לכלכל יותר משפחות באמצעות החקלאות, וכך, לפני 11,000 שנה לערך, מתרחשת קפיצה פתאומית ולא מוסברת, כאשר המהפכה החקלאית מופיעה פתאום יש מאַין. רוב הגידולים שאנו משתמשים בהם היום בויתו בזמן הזה: חיטה, שעורה, פשתן, ובעקבותיהם עצי פרי, גפן וזית – ומאז לא השתנה הרבה.

עֵבר הקווקז הוא הבית של חיטת הבר ושעורת הבר. לפי ספר בראשית, אחת הפעולות הראשונות של נוח לאחר נחיתת התיבה על הר אררט הייתה לנטוע גפן, ומכאן שעֵבר הקווקז הוא גם מולדת גידול היין. בנוסף לצמחים בויתו גם בעלי חיים קודם בוית הכלב ובעקבותיו העיזים, הכבשים, החמור, ולבסוף גם הסוס. תקופת המעבר מציד ולקט לחקלאות נקראת המעבר מהפליאוליתי למזואליתי (בני אדם השתמשו בעיקר באבן ככלי עבודה ומכאן הסיומת ליתי – ליתוס – אבן), אך למעשה צריך לקרוא לה התקופה החקלאית. אנשים החלו לגור בכפרים, ראשוני היישובים האנושיים החלו להופיע ברמות עֵבר הקווקז וברחבי המזרח התיכון.

בכדי לבנות בית אפשר להשתמש באבנים, אותן ניתן למצוא בהרים. מה שעוד אפשר למצוא זה אובסידיאן, סוג של זכוכית געשית שממנה עשו סכינים, ואבן צור ששימשה להדלקת אש. החקלאים הראשונים השתמשו באובסידיאן כדי ליצור חצים, סכינים, כלי בית שונים, ובמיוחד את החלק החד שבמגל. בארץ נמצאו כלים רבים מלפני 8,000 שנה שבהם משולבים אבני אובסידיאן. המקור של האבן החשובה הזו היה ברמת ארמניה, שם יש מרבצים של אובסידיאן באיכות טובה ששווקו לכל רחבי המזרח התיכון. מתברר שבפרהיסטוריה היה מסחר פורח בין אזורים שונים בעולם, שבו עֵבר הקווקז מילא תפקיד חשוב.

אחד המאפיינים של תקופת האבן החדשה (ניאוליתית) הוא שימוש בכלים שלא היו בתקופה הפליאוליתית – בראש ובראשונה שימוש בחץ וקשת עם חודים מצור, בגרזן ששימש לחיתוך עצים ולבנייה, במקדחים ובמגל. התפתחו טכניקות של שיוף וגריסה, שאפשרו יצירת כלים מעודנים יותר, ובעזרתם התפתחו גם האריגה והתפירה. נוצרו גם מגרדות וסכינים, תעשיית הצור התפתחה והשתכללה, האבן הייתה כלי העבודה הראשי, ולכן, אולי, נחשבה למקודשת. הקבורה מתפתחת ומתקדמת, ומוצאים בקברים מחרוזות מסביב לראשי הקבורים, שרידי בעלי חיים סמליים (טוטם) ומגוון תנוחות. האדם לומד לייצר בדי פשתן ולהכין בגדים. מתפתח המנהג של כיור גולגולות (שחזור פנים, תוך כדי שימוש בטיח), שמראה על התפתחות האמונה הדתית והאמנות. הראש מופרד משאר הגוף, בדיוק כמו במסורת הקלטית שבה הגולגולת הייתה מקודשת ונחשבה מקום משכן של אנרגיות מאגיות.

לפני 9,000 שנה (בסוף התקופה הקדם קראמית ב’ מ-8,500 לפנה”ס ועד 7,000 לפנה”ס), יש מעבר של מרכזי היישוב מהרמות הגבוהות בהרים אל העמקים. במזרח התיכון זה מתבטא במעבר מרמות ארמניה והרי כורדיסטאן אל המישורים של מסופוטמיה. וזה קשור כנראה לתחילת השימוש בחימר לבניית בתים (לבני בוץ), כלים ואגירה. החימר משפר את איכות החיים. אז מתחילה התקופה הניאוליתית, אך למעשה צריך לקרוא לה התקופה החימרית.

הבתים הופכים להיות מלבניים עם רצפות טיח. הכפרים גדלים, המישורים מאפשרים חקלאות יותר אינטנסיבית. את החיטה קוצרים עם מגל.

באיזשהו שלב מתחילים ליצור מהחימר קרמיקה (התקופה הקראמית, 6400–4500 לפנה”ס), וזה משנה את חיי האדם. מעתה קל יותר לבשל ולאחסן דברים. בכל בית יש כד גדול שבו מאחסנים את התבואה, ובחצר יש כד גדול למים. אפשר לאחסן גם שמן, עדשים וכו’. מהקרמיקה אפשר ליצור פסלונים של אלות (צריך לזכור שבאותה תקופה ההחברה היא מטריארכלית).

מריה גימבוטאס (Marija Gibbutas) וחוקרים אחרים טענו שהפרהיסטוריה אופיינה על ידי חברה שהונהגה על ידי נשים כוהנות, שקידמו את המלאכות, פיתחו את החקלאות וסגדו לאלה אם (בכל מקום אנחנו מוצאים פסלונים של אלות, ומעט מאוד של אלים). זאת הייתה חברה של שלום שבה אנשים שיתפו פעולה זה עם זה, התייחסו לטבע בכבוד, היו אחראים וקשובים, וכנראה שהייתה להם רוחניות מפותחת, אמונה בחיים לאחר המוות, כולל שימוש במוזיקה וטקסים והתייחסות לכוכבים. זה היה תור זהב של המין האנושי, הממצאים בעֵבר הקווקז מאשרים תיאוריה זו ואת הממצאים של תרבויות אֵלָה מקבילות שהתגלו במקומות אחרים בעולם, במיוחד לחופי הים השחור.

אחד המאפיינים של החברה המטריארכלית הוא הקמה של מונומנטים מגליתיים (שימוש באבני ענק. מגה – גדול, ליתוס – אבן), הקשורים ליכולת שלהם להרגיש אנרגיות של האדמה, שנתפשה כאם הגדולה.

הפרהיסטוריה מאופיינת במגליתים, המופיעים בכל העולם, מאנגליה במערב ועד מרכז אסיה במזרח. ישנם כמה ארכיטיפים של מגליתים: מעגלי אבנים, דולמנים, אבנים עומדות שנקראות מנהירים, וחומות קיקלופיות. בעֵבר הקווקז נמצאים כמה מהמגליתים החשובים והמרשימים בעולם: מעגלי אבנים מסתוריים, סוג של מנהירים שנקרא אבני ווישאפּ, דולמנים מסוג מיוחד באבחזיה ומסוג אחר באזרבייג’ן, וכן חומות קיקלופיות שהן חלק ממצפי כוכבים קדומים. לרבים מן המגליתים יש אוריינטציה אסטרונומית, שמשית וירחית. הם מכוונים כלפי זריחות ושקיעות השמש, הירח והכוכבים בימים מיוחדים בשנה. רבים מן המגליתים הם מתקופות מאוחרות יותר, מהכלקוליתית והלאה, אך המסורת מתחילה בזמן תרבות האֵלָה.

מאפיין נוסף של הפרהיסטוריה בעֵבר הקווקז, המהדהד את השרידים הפרהיסטוריים בשאר העולם, הוא ציורי סלע עתיקים, פטרוגליפים, המופיעים במיוחד באזורים הגבוהים (אבל לא רק), הפטרוגליפים מתוארכים לזמנים שבין 10000 לפנה”ס ל-2000 לפנה”ס, והם מופיעים לרוב במקבצים בקרבה למגליתים, או במקומות מיוחדים מבחינת הנוף. יש הטוענים שהסמלים המופיעים בהם אינם אקראיים, אלא מייצגים סוג של שפה קדומה, מערכת מטאפיזית פילוסופית. רבים מהסמלים מתייחסים לשמש.[2] מוטיב נפוץ אחר הוא קרניים של אייל, הנראות כמו ירח חסר. המוטיבים והסמלים של ציורי הסלע המרשימים בעֵבר הקווקז כמעט זהים לאלה שנמצאו בנגב, מרכז אסיה, ואפילו אתיופיה, והם מרמזים על קיום תרבות כלל עולמית, או סוג של דת עולמית בעלת מכנה משותף, כפי שטענו חוקרות כגון מרגרט מוראי (Margaret Murray).

בסוף תקופת האבן, בשנים 4500–3200 לפנה”ס, מתחיל השימוש בנחושת. זו נקראת התקופה הכלקוליתית (כלכו – נחושת, ליתוס – אבן). האדם לומד לשנות חומרים וליצור כלים בחום גבוה, לצרוף כלי חרס ברמה גבוהה ולהשתמש בגלגל ובאובניים, מתפתחת תעשייה של מוצרים משניים מהחי, כגון גבינה (בדיקת עצמות של התקופה מראה על תכולת סידן גבוה יותר מאשר לפני כן), צמר, חריש ונשיאת משאות – החמור מבוית ככוח עבודה וכך גם השור. בתקופה זו מתחיל גם גידול של גפן, זיתים ועצי פרי נוספים. ממצאים אחרונים מצביעים על גאורגיה כמקור לגידול הגפן עוד מן התקופה שלפני 8,000 שנה.

התהליך של הפקת נחושת הוא מורכב ומצריך חימום בטמפרטורות גבוהות, כמו גם יכולת ליצור סגסוגות ולטפל בנחושת הנוזלית. ייצור הנחושת קרה כנראה בזכות תהליך ארוך של לימוד, ניסוי וטעיה, אי שם במערב ארמניה או בטורקיה לפני כ-9,000 שנה, ומשם התפשט לכל העולם.[3] ואכן, עֵבר הקווקז משופע במכרות נחושת טובים שהכרייה בהם קלה. וכך הרמות הגבוהות הופכות כבר בתקופה הפרהיסטורית למרכז של ייצור נחושת וברונזה, שמתקיים במשך אלפי שנה. התוצרים למכירה (מעדרים וגרזנים) הושטו במורד נהר הפרת על גבי רפסודות למרכזי התרבות של שוּמר ואכד, בבל ואשור.

השימוש בקרמיקה ובנחושת משנה את החיים, אך עדיין אין מעבר למגורים בערים, התפתחות של חברה מורכבת והמצאה של כתב. אנשים גרים בכפרים, כל אחד מגדל את מזונו ומייצר את כלי העבודה שלו בעצמו. רק לפני 5,500 שנה לערך, עם הופעת תרבויות שוּמר ומצרים, מתחילה ההיסטוריה האנושית. פרק הזמן הארוך שמתחילת החקלאות ועד תחילת ההיסטוריה נקרא “פרהיסטוריה”, ורב בו הנסתר על הגלוי.

המגליתים

מירצ’ה אליאדה טען שזה המסתורין הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית – קיומם של מבנים פרהיסטוריים מאבני ענק. בעֵבר הקווקז יש כמה סוגים של מגליתים: מעגלי אבנים, מנהירים (אבנים עומדות), חומות קיקלופיות ודולמנים, כמו גם חרותות בסלע, שהן חלק ממצפים אסטרונומיים.

הדוגמא הבולטת והחשובה ביותר למעגלי אבנים היא מעגל זוראטס קארר (Zorats Karer) בארמניה, שנחשב לעתיק ביותר בעולם, אבל יש גם מעגלי אבנים באזרבייג’ן (בגובוסטאן), בגאורגיה ובאבחזיה.

במקומות רבים ישנם מצפים אסטרונומיים, שלרוב הם “חרותות בסלע”, המכוונות כלפי זריחת ושקיעת השמש והירח בימים מיוחדים בשנה, כגון סירות השמש בגובוסטאן (Gobustan) שבאזרבייג’ן, חרותות הסלע במטסמור (Metsamor) או בהרי גגהאם (Gegham) בארמניה. לעתים המצפים הם מבני ענק שבהם משולבות חומות קיקלופיות (בנויות מאבני ענק) כגון מצודת אבולי ((Abuli בגאורגיה.

מנהירים מופיעים בעֵבר הקווקז בדמות אבני וישאפּ (Vishap) – רובם בארמניה וחלקם בגאורגיה. הם מתנשאים לגובה חמישה מטרים,[4] ואין כמותם בשום מקום אחר בעולם.

ריכוז גדול של מגליתים נמצא בהרי טריאלטי (Trialeti) המשתרעים בין טביליסי ובורג’ומי בגאורגיה. מדרום להם יש רמות גבוהות של הקווקז הנמוך, שם נמצאים (במיוחד בסביבות אגם Paravani) הרבה מנהירים, מעגלי אבנים והמצודות הקיקלופיות של אבולי ושאורי.

לדולמנים יש נוכחות מרשימה באבחזיה שנחשבת על ידי גאורגיה כחלק ממנה, אך בפועל (החל ממלחמת 2008) היא חלק מרוסיה, לחופי הים השחור. לפי רוב הארכיאולוגים, הדולמנים של אבחזיה הם מתקופת הברונזה, מהשנים 3000–2000 לפנה”ס, וחלקם מהתקופה הכלקוליתית, מהשנים 4000–3000 לפנה”ס. תיארוך זה מתאים לתיארוך הדולמנים במקומות אחרים בעולם ובכלל זה בישראל. אלא שחוגים אלטרנטיביים טוענים שהמגליתים בקווקז בכלל והדולמנים בפרט הם עתיקים הרבה יותר. יש גם ארכיאולוגים ואנשי מדע כגון הרוסי מרקובין (V.I. Markovin), שנחשב לבר סמכא בנושא הדולמנים בקווקז, הטוענים שהדולמנים הראשונים נוצרו לפני 10,000 שנה, באלף השמיני לפנה”ס, כחלק מהמעבר מחברה של לקטים וציידים לחברה חקלאית. מאוחר יותר, בתקופת הברונזה, הוקמו דולמנים ומגליתים נוספים, ולחלק מאלה העתיקים היה שימוש משני. מרקובין מעלה השערה מעניינת לגבי הדולמנים בכל רחבי העולם, וטוען שהמכנה המשותף ביניהם הוא שהם נמצאים לא רחוק מהים.[5]

קדושת הדולמנים

בשני העשורים האחרונים התפתחה ברוסיה בפרט ובעולם בכלל תנועה נאו-פגאנית בעלת שורשים רוסיים שנקראת אנסטסיאניזם (Anastasianism), המקדשת את הדולמנים של הקווקז. את התנועה התחיל אדם בשם וולדימיר מֶגרה (Vladimir Megre), איש עסקים רוסי שפגש בערבות הטייגה הסיבירית שמאנית בשם אנסטסיה, שגילתה לו את סודות החיים והיקום. את הידע שקיבל העלה על כתב בעשרה ספרים שנקראים “הארזים הצלצלניים של רוסיה”, שהפכו לתנ”ך של תנועה גדולה ומשפיעה.

לפי מגרה (כפי שנאמר לו על ידי אנסטסיה), הדולמנים עתיקים יותר מהפירמידות – הם מלפני 12,000 שנה, אולם יש להם חשיבות לבני האדם גם בימינו. אנשים צריכים להאזין להם בליבם, מכיוון שהם מאגרים של ידע. הדולמנים הוקמו לצרכיהם של אנשים מיוחדים שרצו להתחבר לאמת הראשונית, כנגד השִכחה של זמנם. אלו היו ראשי שבטים או שמאנים, אנשים מוארים, שפרשו לדולמנים לצורך מדיטציה נצחית, מקריבים את עצמם בכדי לקיים ולאפשר את הקשר עם האמת והיקום.

אותם אנשים נכנסו לתוך הדולמנים, מבחוץ סגרו עליהם את הפתח באבני גולל, כך שבפנים היה חושך מלא וחסך חושי, והם יכלו לנתב את כל האנרגיה פנימה ולהתחבר ל”מַיינד” של היקום ולגורלות של בני האדם. לא הייתה להם דרך חזרה, כך שהברירה היחידה שעמדה בפניהם הייתה מעבר לממד אחר (ובסופו של דבר עזיבת העולם הזה). לאחר השלמת התהליך, המעבר וההארה, הדולמנים קודשו והחלל שלהם היה מלא מחשבות ומידע. וכך, אנשים אחרים יכלו להסיר את אבן הגולל ולהתחבר למה שקרה בדולמן, לחוכמה האלוהית. רוח החוכמה שורה בדולמנים עד היום ואפשר לבקש מהם עצה או הדרכה. כל דולמן הוא מונומנט לקורבן של רוח גדולה למען הדורות הבאים ולמען ההתפתחות של המין האנושי.

המגליתים הם “מקבלי מידע”, והדרך להתחבר לידע זה היא לבוא אליהם ולשבת לידם או בתוכם בשקט, בתודה ובקבלה, לחשוב על שאלה – והתשובה תגיע. לדולמנים קרינה מיוחדת הגורמת לתופעות על-טבעיות שמתרחשות סביבם – תופעות שנקשרו בעבר לריפוי ולנבואה. גם דורות קודמים העריצו את הדולמנים וסגדו להם. הם נחשבו כבעלי כוחות מאגיים וככאלה שאסור לפגוע בהם. אגדות נקשרו אליהם בפולקלור ובמיתולוגיה.

בנוסף לוולדימיר מגרה, ישנן אגודות אזוטריות נוספות המתייחסות לדולמנים. במקרים רבים הם מסמלים עבורם את הרחם הנשי, וזה מתכתב עם התיאוריה של מגרה, מכיוון שהנשיות הקדושה היא זו שאחראית על תהליכי וטקסי המעבר מהעולם הזה לחיים שלאחר המוות, לידה מחדש. הדולמנים שימשו כמקומות חניכה וחיבור של ממדים, וקבורתם של גולגולות ושלדים בתוכם או לידם רק סייעה לתהליך והיוותה שימוש משני בהם. את העצמות הקדושות היו מוציאים ומכניסים לפי הצורך – הרבה מהדולמנים היו מכוסים באדמה.

הדולמנים של אבחזיה מיוחדים במבנה שלהם בכך שהם סגורים, מהווים מעין בית עם פתח קטן, ולא שערים פתוחים, כמו באירופה או במזרח התיכון. כמו כן אין לנו עדות לכך שהם היו חלק מתל או שהיו מכוסים בעפר, כפי שהיה במקומות אחרים בעולם. המקום היחיד שבו יש הופעה של דולמנים מסוג דומה נמצא בצד השני של הים השחור, בהרי סקאר (Sakar) והסטרנדז’ה (Strandja) בבולגריה (ראו ספר “יופיו של הוורד – טיולי תרבות ורוח בבולגריה”).

בצד המזרחי של הקווקז, לא רחוק מבאקו, וברמות הגבוהות של ארמניה וגאורגיה, יש הופעה של דולמנים מהסוג ה”רגיל”, שהוא כמו דלת, שתי אבנים עומדות ועליהן אבן שוכבת גדולה, שמשקלה מגיע לעתים לעשרות טונות.

אבנים עומדות ומעגלי האבנים

בתקופות קדומות אנשים ידעו להרגיש את האנרגיה של האדמה והשמיים ולהתייחס אליהם. הדרך שבה זה נעשה היא על ידי בניית מעגלי אבנים, דולמנים, והתקנת אבנים עומדות (מנהירים) במקומות מסוימים על פני האדמה, המכוונים בדרך כלל כלפי השמיים.

אם כדור הארץ הוא יצור חי, כדוגמת האלה הקדומה היוונית גאיה, הרי שעל פניו יש מרידיאנים, קווי אנרגיה; וכמו שבאקופונקטורה מדקרים את גוף האדם במקומות מסוימים כדי לשחרר חסימות ולהעצים את הזרימה, כך ה”דיקור” על גבי כדור הארץ נעשה על ידי אבנים עומדות. מהצד השני, המעגל הינו כלי של הוספה, איזון וחיבור. המעגל מקבע דברים,[6] מאפשר לעקוף אותם מצד אחד – ולהתמיר אותם. מעגלי אבנים הם המקום שבו נכנסת אנרגיה מחוץ לכדור הארץ ומשתנה בתוכו, ולכן הם נבנו עם כיוונים כלפי נקודות מסוימות בשמיים ובמקומות מיוחדים על פני האדמה.

המעגל הוא נקבי, מכיל, רחמי ומעבד, ואילו האבן העומדת היא זכרית, משנה, חודרת ומשחררת. מעגל מאבנים עומדות הוא חיבור של הזכרי והנקבי. האוריינטציה של המעגלים כלפי זריחת ושקיעת השמש, הירח והכוכבים, אפשרה לקרן שמש או ירח לחדור אל המעגל ולהפרות אותו, ובזה התממשה הדרמה הקוסמית של הנישואין המקודשים בין השמיים לאדמה.

תרבות האֵלָה רואה באדמה את האמא הגדולה וכנראה שידעה להרגיש אנרגיות של אדמה[7], עובדה המעמידה באור אחר את הקמת המגליתים. אנו יוצאים מנקודת הנחה שהעולם של ימי קדם היה דומה לעולם שלנו, ולא כך הוא. אם העולם מלא “אנרגיות”, בין אם מדומיינות או אמיתיות, הרי שהאבנים היו מעין עוגן להן, תחנות שידור וקליטה.

ענקים ואנשים מוארים

כיצד הצליחו האנשים הפרהיסטוריים להזיז אבני ענק ולהקים מתחמים מופלאים? התשובה לכך, לפי אנשי הקווקז, פשוטה מאוד – הם נעזרו בענקים!

החידה של תחילת התרבות האנושית והופעת האדם הנבון, הומו סאפּיינס (Homo Sapiens) (שלא תמיד מתנהג בחוכמה כלל…) היא המסתורין הנפלא ביותר בעולם, הפתרון שלה משליך על הסיבה שבגללה אנחנו כאן, על תפקידנו בעתיד, ומראה את הדרך ליצירת חברה אוטופית ואת השלב הבא של האבולוציה האנושית. רמזים לפתרון החידה ניתן למצוא בקווקז.

באתר שנקרא דמניסי, הנמצא 80 ק”מ מטביליסי (בירת גאורגיה), נמצאו שרידי אדם בני קרוב ל-2 מיליון שנה. אלה השרידים העתיקים ביותר מחוץ לאפריקה, ויש אומרים שזהו סוג מיוחד של אדם, הנקרא “הומו גיאורגיוס”. הימצאות כה מוקדמת של מיני אדם בקווקז מתכתבת עם תיאוריות שונות, הטוענות שמוצא המין האנושי הוא מהקווקז, ושלמעשה ישנם שלושה סוגים של אדם: נגרואידי, מונגולואידי וקווקזי.[8] תיאוריות אלה הביאו לימים להיווצרות תורת הגזע. אם נתעלם מההקשר השלילי שיש למילים אלה, נראה שהדבר מתכתב עם הסיפור התנכ”י על המבול והגעת תיבת נוח להר אררט.

כזכור, לנוח היו שלושה ילדים מהם התפתח המין האנושי: שם, חם ויפת. לפי האמונה של הגאורגים, האב הקדום של עמם הוא כרתלוס (Kartlos), נכד של נוח ובן של יפת, ומכאן השם כארתלי. הגאורגים קוראים לעצמם כרתוולים (Kartvelians). לפי הארמנים המייסד של האומה הוא ארמנך, הנין של נוח והנכד של יפת (בן של גומר)[9].

לפי התיאוריות האלטרנטיביות יש בקווקז עמקים נסתרים שאינם נגישים לאדם הרגיל, ובהם שרידים נכחדים של מיני אנשים מתקדמים ובכללם אף ענקים, כדוגמת איש השלג של ההימלאיה.

פרופסור אבשלום וקואה (Abesalom Vekua) מצא ליד בורג’ומי, בהרי טריאלטי (Trialeti Mountains), המשתרעים בין טביליסי לבורג’ומי, עצמות של אדם ענק בגובה 2.5–3 מטרים, ויש דיווחים על מדענים רוסיים שמצאו עצמות ענק נוספות בחלקים הצפוניים של הקווקז.

לפי מורה רוחני בשם מוראט יאגן (Murat Yagan, נפטר ב-2013), שהיה אבחזי במוצאו, מקור כל התורות הנסתרות של העולם הוא בהרי הקווקז, שם קיימת עד היום תורה נסתרת הנקראת “קבזה” (Kebzeh), אשר נשמרת על ידי אנשי אור בעמקים נסתרים בהרים. לפי דבריו, הקווקז היה למעשה בלתי חדיר לפולשים עד למאה ה-19, ולכן יכלה התורה הנסתרת להישמר בו במשך 26,000 שנה. ישנם אנשים מוארים שחיו בעמקים הסגורים שהחזיקו בתורה זו, והיא גרמה להם לחיות חיים ארוכים. ואכן בקווקז מתועדים האנשים המבוגרים ביותר והבריאים ביותר על פני כדור הארץ. אנשים כמו גורדייף נחשפו לתורת ה”קבזה”.

בזמנו של אימאם שאמיל (היה מקורב גם לחוגי החסידות, פעל וחי באמצע המאה ה-19), שהיה ראש המסדר הנקשבנדי (מסדר סופי מיסטי) בקווקז, היה ניסיון לשמור על עצמאות חבל ארץ זה. כשהניסיון לא צלח, עזבו רבים מהמוארים את האזור, אך עדיין כיום, לפי מוראט יאגן, אם תגיעו לעמקים נסתרים בהרים, תתרחש סופת שלגים, או חושך גדול, שימנעו ממי שלא מתאים להמשיך בדרכו כדי לגלות את המקומות הללו. מוראט יאגן עצמו נולד למשפחה אבחזית וקיבל חניכה בדרך זו על ידי זקני השבט. הם עזבו את אבחזיה לאחר כישלון המרד של שאמיל.

מה מסתיר הים השחור?

תקופת הקרח האחרונה נמשכה כשישים אלף שנה, ובמהלכה אזורים גדולים, שכיום מוצפים במים, היו מישורים פוריים. האוקיינוסים היו נמוכים במאה מטר מכפי שהם כיום, מכיוון שהמים היו בכיפות הקרח שכיסו חלקים מאירופה. הים השחור היה מנותק מהים התיכון והיווה אגם סגור של מים מתוקים, הנמוך במאה וחמישים מטר ממפלסו כיום ובשטח שהוא חצי מגודלו הנוכחי. זה אומר שאזורים גדולים שהיום נמצאים מתחת למים היו אדמה מיושבת.[10]

רק ב-5600 לפנה”ס (לפני כמעט 8,000 שנה) נפרצו מיצרי הבוספורוס וזרם מים אדיר הציף את כל המרחב שסביב האגם העתיק. לפי אחת התיאוריות העכשוויות היווה זרם מים זה את המבול התנכ”י והעלים שריד לתרבויות עתיקות. שני חוקרים בשם ויליאם ריאן (William Ryan) וואלטר פיטמן (Walter Pitman) העלו את ההשערה הזו בשנת 1997, והיא הוכחה בשנת 2012, כאשר משלחת מחקר תת-מימי גילתה שרידים מתקדמים של בתים, קרמיקה, כלי אב ויישובי אדם, 150 מטר מתחת למים.

אם היה יישוב משמעותי בקווקז המערבי לפני 8,000 שנה – זמן פריצתם של מיצרי הבוספורוס – הוא היה מן הסתם לחוף הים (אגם) השחור, כפי שכיום שוכנת העיר באקו באזרבייג’ן לחופי הים הכספי. ההיעלמות של ציוויליזציה מתקדמת מתחת למים מסבירה את ההופעה של אותו סוג דולמנים מיוחדים בבולגריה ובאבחזיה (משני צידי הים השחור), וזו גם הוכחה לעתיקוּתם. הד לשקיעתה של תרבות זו מופיע במיתולוגיות ואגדות העם.

תרבות האֵלָה

תחילת התרבות האנושית מתאפיינת בחברה מטריארכלית, בה היחס למין הוא מתירני (ואפילו מקודש) ולא תמיד יודעים מיהו האב, כך שהיחידה המשפחתית מתבססת על האישה. היא גם זו שמחזיקה את הבית. התפתחות תרבות האֵלָה קשורה למעבר מחברת ציידים לקטים לחקלאות, וכך כותב גדול חוקרי הדתות במאה ה-20, מירצ’ה אליאדה:

“האישה והקדושה הנשית עוברות למעלת החשיבות העליונה, כיוון שהנשים מילאו תפקיד מכריע בביות הצמחים, הן היו לבעלות השדות המעובדים, דבר שהעלה את מעמדן החברתי ויצר מוסדות אופייניים כמו, למשל, חובת הבעל לעבוד ולחיות בביתה של האישה.

פוריות האדמה נקשרה קשר אמיץ לפוריות האישה. כיוון שכך, הנשים נעשו האחראיות לתבואה, כי הן ידעו את “חידת” הבריאה. זוהי חידה דתית, הואיל והיא שולטת במקור חיים, אספקת המזון, ובמוות. האדמה כמוה כאישה. מאוחר יותר, לאחר המצאת המחרשה, העבודה החקלאית תוטמע במעשה המיני.”[11]

תרבות האֵלָה מעודדת מודעות ואחריות אישית, שלום ושוויון. כל אדם מגדל את מזונו בעצמו. אין מלחמות, אין ניצול של האחר, כפייה, או צבירת רכוש. במשך אלפי שנה מתקיים תור זהב של תרבות המקדשת את הטבע וחיה עמו בשלום – לא רק בקווקז, אלא גם בבלקן ובמזרח התיכון (כולל ישראל).

תרבות האם הדרום קווקזית בתקופה הכלקוליתית נקראת תרבות קורו ארקס (Kuro Araxes) על שם הנהרות החובקים את הארץ, ומצפון לה מצויה תרבות טריאלֶטי (Trialeti culture). לפניהן היו תרבויות קדומות יותר, החל מתחילת התקופה הניאוליתית. בתרבויות האלה אין הבדלי מעמדות וגם לא הבדלי רכוש (כפי שאפשר לראות בחפירות ארכיאולוגיות). היא מתבססת על כפרים שהונהגו על ידי נשים כוהנות. המלאכות כגון אריגה, קדרות ויצירת כלים היו מקודשות והתבצעו בבתי המלאכה, שבהם היו משולבים מקדשים. לא רק המרחבים הציבוריים, אלא גם הבתים הפרטיים הופכים להיות מרחב מקודש.

הדת של תרבות האֵלָה נקשרה לחיים לאחר המוות והלידה, מקדשת את מחזורי הצמחייה והטבע המיוצגים על ידי האלה הגדולה. האישה אחראית להולדת החיים, אבל גם למוות ולמעברים בין העולמות. האירוע המרכזי המפעיל את מעגל החיים הוא החיבור של הזכרי והנקבי, שנחגג בטקסי נישואין מקודשים. האדמה נתפשה כאישה והשמיים כגבר:

“הקדושה של חיי המין, ובראש ובראשונה של המיניות הנשית, נעשתה בלתי נפרדת מן החידה הפלאית של הבריאה. רביית הבתולין, ה”היירוס גאמוס” (נישואי קודש) והאורגיה הריטואלית מבטאים, במישורים שונים, את האופי הדתי של המיניות. סימבוליזם מורכב, שהוא במהותו אנתרופומורפי, מקשר בין האישה והמיניות ובין מחזור הירח, האדמה (המשולה לרחם) ומה שניתן לכנותו “חידת” הצמחייה. זוהי חידה שתובעת את “מותו” של הזרע על מנת להבטיח לידה חדשה, לידה מופלאה עוד יותר בכך שנלווית אליה התרבות מדהימה.” (מירצ’ה אליאדה)

לאלה שלוש הופעות: כאישה צעירה, כאם המולידה ילד, וכזקנה. היא אחראית על הבריאה, מחזורי הלידה, והמוות, ולכן הפכו הן הזמן והן מחזורי השנה ותהליך הבריאה להיות מקודשים. המשמעות של קידוש האלה, הבריאה והמחזורים החקלאיים הייתה הרצון לחזור לזמן המיתי של לפני הבריאה.

“ההתנסות בזמן הקוסמי, בעיקר בהקשר של עבודות חקלאיות, כפתה בסופו של דבר את הרעיון של הזמן המחזורי ושל המחזור הקוסמי, כיוון שהעולם והקיום האנושי מוערכים במונחים של ממלכת הצומח, המכלול הקוסמי נתפס כחזרה אינסופית של אותו מחזור עצמו: לידה, מוות, לידה מחדש. … הרעיונות הארכאיים שנוסחו באשר להתחדשות המחזורית של העולם יועלו שוב, יפורשו מחדש וייטמעו במספר מערכות דתיות של המזרח התיכון. שורשי הקוסמולוגיות האסכטולוגיות והתנועות המשיחיות שישלטו במזרח ובעולם הים תיכוני במשך אלפיים שנה, נמצאים בתפיסות של התקופה הניאוליתית.”

כדים שנמצאו בתרבויות פרהיסטוריות מראים עיטורים גיאומטריים צבעוניים בצורת צברונים, גלים, קווים וספירלות, שהם מעין שפה. אחד המאפיינים של תרבות האֵלָה היא היכולת למחשבה מופשטת ושפת דימויים עשירה. נדמה כאילו בשחר ההיסטוריה יש הופעה של האם הגדולה[12] שבא לגדל, לטפח וללמד את המין האנושי, ולעזור לו ביצירת תרבות ואורח חיים חדש, משפיעה עליו מחסדיה ונותנת לו מברכתה. בחיקה החמים יכלו להתפתח רעיונות מופשטים, אידיאלים, יצירתיות ומחקר.

תרבות האלה התקיימה באין מפריע במשך אלפי שנה במקומות שונים בעולם, אלא שלפני 5500 שנה קרה משהו לא ברור, שהביא להקמת התרבויות המפוארות של מצרים ושומר, שאר העולם ובכלל זה עבר הקווקז המשיך, פחות או יותר, כמנהגו, עד לפלישות של ההודו אירופאים והשמיים באלף השני לפנה”ס, נחזור לכך בהמשך. ובינתיים ההיסטוריה כפי שאנחנו מכירים אותה מתחילה.

התחלות מסתוריות

לפני כ-5,500 שנה ואולי קצת יותר התחילה ההיסטוריה כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. זה היה קשור ליצירת ממלכות ראשונות (מצרים ושומר) שבהן ערים גדולות, מקדשים, חלוקה מעמדית ומקצועית, דת, ושלטון ריכוזי על שטחים ואוכלוסיות גדולות. לדעת ההיסטוריונים, המרכיב המכריע בהתרחשות זו היה תחילת השימוש בכתב שהומצא בו-זמנית בשוּמר – כתב היתדות, ובמצרים – ההירוגליפים (כנראה קדום יותר). האמצעי הזה היה הבסיס ליצירת צורת ארגון מורכבת ומפותחת.

התרבות האנושית, כבר בתחילתה, מגיעה לשיאים אדירים שלא חוזרים לאחר מכן. כבר בזמן השושלת השלישית במצרים (תחילת הממלכה העתיקה) נבנות הפירמידות, פסגת ההישגים המצריים מאז ומעולם[13]. שליטים גדולים ואלוהיים מובילים אל “עידן הזהב”, המאופיין בשיאים של אמונה, תיאולוגיה, דבקות וליכוד .בשוּמר נבנות ערי ענק וזיגוראתים – סוג של פירמידות.

בכדי להקים פירמידות צריך ארגון חברתי של עשרות אלפי אנשים, שיוכלו לפעול במאמץ משותף. את אותה כמות אנשים צריך גם כדי להקים ולהחזיק רשת תעלות מים מסועפת ומתקדמת, שתהווה בסיס למערכת חקלאות מפותחת שתוכל לכלכל עיר גדולה.

לפני 5,500 שנה הצליחו השוּמרים ליצור ארגון חברתי כזה, אשר יחד עם המצאות נוספות, כגון מחזור הזרעים, אִפשר להגדיל את התוצרת החקלאית פי 30 ולהקים ולקיים עיר של 80,000 איש בשם ארך או אוּרוּכּ (Uruk), שהייתה הבסיס למדינה חדשה. הייתה זו תחילת ההיסטוריה האנושית (לפני כן זה פרהיסטוריה), שלוותה בהמצאות חשובות כגון מתכת קשה שתשמש את כלי העבודה (ברונזה), גלגל להעלות את המים, גלגלים של עגלה, ובעיקר הכתב.

לשוּמרים היה ידע מתקדם של הידרולוגיה, גיאולוגיה (סוגי אדמות) והנדסה, אמצעי תחבורה חדשים (עגלות) שבהם אפשר היה לשנע אדמה לצורך עבודות עפר גדולות, בעלי חיים שניתן לרתום אותם לעגלות ולצורכי עבודות חקלאיות, כתב שאִפשר את הארגון החברתי הגדול והמסובך, מערכת של שלטון וקבלת החלטות, וכן מרכיב של מוטיבציה פנימית שגרם לבני האדם לרצות להיות חלק מהפרויקט המשותף. המרכיב הזה (שנוטים לפעמים להמעיט בערכו ולא בצדק) היה הדת, האמונה.

אבל מה הייתה האמונה שלהם?

השוּמרים האמינו שיצורים שמימיים, סוג של בני אדם-אֵלים, הגיעו לשוּמר ולימדו את בני האדם את כל הדברים שמנינו לעיל. הם נקראו האנונקי, והיו 12 מהם, חצי גברים וחצי נשים. האנונקי מאופיינים בכנפיים וביכולת לטוס באוויר. הדמות הראשית ביניהם היא האל אנליל.

תיאוריות אלטרנטיביות טוענות שיצורים תבוניים מהחלל, או נציגי תרבויות קדומות מפותחות שאיננו יודעים עליהן דבר (כגון אטלנטיס), הם אלה שגרמו להופעה הפתאומית של שוּמר. האם ייתכן שהאנונקי היו חייזרים? יצורים מכוכבים אחרים שלימדו בני אדם את דרכי התרבות ונתפשׂו על ידם כאלים? דמויות מיתולוגיות?

שוּמר היא תרבות ועם שלא יודעים את מקורו. השפה שלו שונה מזו של העמים השכנים, ויש כמה תיאוריות לגבי מוצאם. אחת מהן היא שהם הגיעו מהקווקז, כמו חלק גדול מהמין האנושי, לאחר האירוע האפוקליפטי של המבול[14].

אם היו ביקורים של חוצנים בכדור הארץ בתקופות עברוּ, הרי שהמקום לנחות בו הוא הרמה הארמנית – במיוחד בסביבות הר אררט, הבולט מעל סביבותיו. לפי זכריה סיטשין (Zecharia Sitchin), האלוהויות השוּמריות נעו באוויר בתוך חללים עגולים, ביצתיים, וכך אבן ביצתית שעליה חרוט יצור מיתולוגי מסמלת את האל בחללית. זה מסביר את הצורה וההופעה של אבני הווישאפּ בדרום הקווקז, וכן את הריבוי של תצפיות אסטרונומיות ומגליתים המכוונים לגרמי השמיים בהרים הגבוהים. גם ציורי הסלע העתיקים (לפי פרשנות יצירתית) מראים דמויות של אסטרונאוטים וחלליות.

זכריה סיטשין נולד באזרבייג’ן ב-1920, אך עלה לארץ בתור ילד וגדל כאן, למד בעצמו שוּמרית עתיקה והיה סופר וכותב פורה. בשנת 1952 הוא היגר לארצות הברית, שם פיתח את התיאוריות שלו. לפי דבריו השוּמרים היו חוצנים שביקרו בכדור הארץ ויצרו תרבות מתקדמת, בעודם מהנדסים את התרבות ואת הדנ”א של האדם הקדום. ישנן תקופות לא ידועות בהיסטוריה האנושית, שבהן היו ביקורים בכדור הארץ של תרבויות מהחלל החיצון וניסיונות ראשונים ביצירת אדם. זכריה כתב ספר שנקרא “הפלנטה ה-12”, בו הוא טוען שהשוּמרים הגיעו מכוכב לכת לא מוכר בשם נבירו, והאלים שלהם, שנקראו “אנונקי”, הם למעשה אנשים מכוכבים אחרים בעלי יכולות על, דבר המשתקף בסיפורי המיתולוגיה ובאגדות על נפילים.[15]

השוּמרים היו מודעים לחשיבות של הרמה הארמנית כמקור לנהרות שנותנים חיים לארצם. לפי האגדות שלהם, חלק מהאנונקי הגיעו אל עֵבר הקווקז במסעותיהם, או מעֵבר הקווקז, במקדשים העתיקים ישנה תמונה של האל (אנונקי) אהא מחזיק כלי ומתוכו יוצאים שני זרמים (הפרת והחידקל). אהא (שנקרא גם אנכי) הוא בנו של אנליל, אל המאגיה ומביא התרבות, היוצר מודל אדם שנקרא אדפה (Adapa) ומציל המין האנושי בזמן המבול. לפי האגדות הוא הגיע להר אררט. לאח של אהא קראו אישקור. משמעות השם היא “ארץ ההרים הרחוקים”.

למרות שההיסטוריה מתחילה באלף הרביעי לפנה”ס, הרי שבעֵבר הקווקז יש ממצאים מזמנים קדומים ביותר שמראים על רמה חומרית ותרבותית גבוהה. בארמניה זהו מעגל האבנים של זורַטס קארר, בגאורגיה זה היישוב בגבעת קרגליאני, שני האתרים מתוארכים לאלף השביעי לפנה”ס, שלושת אלפים וחמש מאות שנה לפני זמן תחילת ההיסטוריה הרשמית.

עֵבר הקווקז הוא ארץ עשירה במתכות: אבץ, בדיל, אלומיניום, נחושת, כספית, זהב, כסף וברזל, וגם אבנים כגון קוורץ ואובסידיאן. הנחושת נכרתה כבר לפני 6,000 שנה. בשלב כלשהו החלו לערבב אותה עם בדיל בכדי ליצור ברונזה, שהיא מתכת קשה הרבה יותר ומאפשרת חקלאות אינטנסיבית והתקדמות בבנייה ובמלאכה. אחד התנאים שהיו נחוצים בכדי להקים את הממלכות הראשונות היה מתכת הברונזה. ייתכן מאוד שההתחלה של שימוש בברונזה התרחשה בעֵבר הקווקז, המקום הקרוב היחיד לשוּמר בו ניתן למצוא את שתי המתכות הללו באופן טבעי – ואכן נמצאו עדויות של ייצור ברונזה קדום במקום שנקרא מטסמור. ומי יכול היה ללמד בני אדם איך לייצר את המתכות אם לא האלים?

יש קשר פיזי ואנרגטי גם יחד בין שפך נהר לבין המקור שלו, ומבחינת השוּמרים, הרמה הארמנית והרי עֵבר הקווקז היו מקום מושב האֵלים, אתרים מקודשים.

מעבר מתרבות אם לתרבות אב

בזמן שבמצרים ושומר נבנו הפירמידות, המשיכו להתקיים ולהתפתח בעבר הקווקז תרבויות מטריארכליות של האלה. אלא שלפני ארבעת אלפים שנה לערך החלו לקרות האירועים שיביאו למעבר מתרבות האם לתרבות אב. הפלישות (יש אומרים התיישבות) הגדולות של העמים השמיים וההודו אירופאיים שהביאו לשינוי תרבותי, דתי וחברתי, ועיצבו את העולם כפי שאנו מכירים אותו כיום.

השלב האחרון בהתחממות כדור הארץ לאחר תקופת הקרח היה לפני כ-4,000 שנה לערך, והתבטא בהתייבשות הסופית של מדבריות סהרה וערב מצד אחד, ושל ערבות אסיה מהצד שני. העמים הנוודים שחיו באזורים אלו נאלצו לנדוד ופלשו לאזורי החקלאות של העולם העתיק, וזה הביא למעין מלחמת עולם של קין בהבל. העמים הפולשים היו השֵמים מצד אחד (אזורי הסהרה) והעמים ההודו-אירופאים מצד שני (הערבות האירואסייתיות).

עד לאותה תקופה, מחוץ למרכזי התרבות של מצרים ושומר שהיוו עולם בפני עצמו, אלוהים נתפשׂ בתור אישה – אֵלָה אֵם. זה בא לידי ביטוי בפסלונים ובחפצי הפולחן שאנו מוצאים במקומות כמו צ’טלהויוק (Çatalhöyük) בטורקיה, ובאתרים בעֵבר הקווקז כגון אגרק ((Agarak בארמניה, שם היה מתחם ענק ויחיד מסוגו של פולחן אֵלָה, או גבעת קרגליאני בגאורגיה (ויש אתרים נוספים רבים כאלה).

תרבות קיימה במשך אלפי שנים תור זהב אנושי של הרמוניה ושלום. מושגי מלחמה לא תפסו מקום חשוב, הסוס והגמל לא בויתו עדיין, ולכן אי אפשר היה לגמוא מרחקים. אדם יכול היה לקחת אתו רק מה שהיה באפשרותו לסחוב, ולכן עניין הכיבושים לא היה רלוונטי. הארגון החברתי נועד לטפל בבעיות של קיום, כגון הצפה של נהרות או פולחן משותף.

אלא שאז פלשו לעולם העתיק שבטים נודדים משטחי השממה שמסביבו. השֵמים פלשו למזרח התיכון והקימו את ממלכות בבל, אשור, אכד וארם. ההודו-אירופאים פלשו מצפון והקימו את הממלכות של החיתים, פרסים, מדים, פריגים וחורים, כנראה שהגאורגים הם עם שקדם לפלישות האלו, הארמנים היו חלק מהפלישות של ההודו-אירופאים.[16] העמים החדשים התערבבו והתמזגו עם התושבים הקדומים ושימרו חלק מהמסורות התרבותיות והדתיות הישנות. סיפור הפלישה נרמז במיתולוגיות ובספרי הדת,[17] ושרידים לתרבות האֵלָה נשארו בדמויות האלות השונות ובפולחן הקשור אליהן.

הופעת העמים השֵמיים

התיאוריה המקובלת ביותר כיום לגבי הופעת העמים השֵמיים היא שהם הגיעו ממדבריות הסהרה, בעודם עוברים דרך מצרַים. אחרים טוענים שמוצא העמים השֵמיים הוא ממדבריות ערב, מכיוון שערבית היא השפה השמית העתיקה ביותר. כך או כך, בתקופה זו מתבססים בכל רחבי הסהר הפורה הבבלים, הערבים, הארמים, המואבים, האדומים והאשורים, ובנוסף על כך יש ענף של שֵמיים דרומיים הכולל עמים מאתיופיה (תיגראי ואמהרה), מתימן מדרום חצי האי ערב. וכמובן אנחנו – העבריים.

עמים אלה מביאים דת חדשה (מונותאיזם ואלים זכריים), ארגון חברתי פטריארכלי שמתבטא בדמויות האבות (אברהם), דגש על מלחמה (תחילת הופעת הברזל והסוס), מערכת מוסר וצדק שונה המתבטאת בחוקי חמורבי – קוד החוקים הידוע בעולם העתיק. הם פולשים לרוב הממלכות במזרח התיכון (חוץ ממצרים), ומקימים את העולם כפי שאנו מכירים אותו היום. האשורים והבבלים הם עירוב של עמים שֵמיים עם תושבים מקומיים.

הפלישה ההודו-אירופאית

במקביל לפלישה והכיבוש של העמים השמים מתרחשים פלישה וכיבושים של קבוצת עמים הנקראת הודו-אירופאים על פני קשת גדולה של ארצות, החל מאירופה[18] וכלה בהודו, כאשר בתווך מצויים הבלקן, טורקיה, פרס והקווקז. המקור של העמים ההודו-אירופאיים אינו ברור – ייתכן שמערבות אסיה ואולי מאזור הרי פמיר, או מערבות רוסיה, מצפונה לקווקז (תיאוריית קורגן). הם מתפשטים על פני חלקים גדולים מהעולם העתיק, מחריבים ממלכות קיימות או מתמזגים איתן, ויוצרים תרבות חדשה הקיימת עד היום. ההודו-אירופאים מביאים תפישָׂה דתית חדשה (המבוססת על אלוהות זכרית, תפישָׂה מחזורית של החיים ושאיפה לחיי נצח), וגם יכולות טכנולוגיות וארגוניות כגון שימוש בברזל ובסוסים, כושר מלחמתי וארגון שבטי. אלה הם האָריים שפולשים להודו, החיתים שפולשים לטורקיה, הקלטים – לאירופה, עמי הפרסים והמדים, הפריגים והתראקים, וכן הארמנים שמגיעים לארמניה.

שתי התרבויות החליפו את התרבות הקדומה של האלוהות הנקבית והתמזגו עמה.

[1] לפי התנ”ך ומיתולוגיות עתיקות אחרות, תחילת המין האנושי המחודש, לאחר המבול, היא בהר אררט, שאין ספק שהוא אחד ההרים המרשימים בעולם ובולט בסביבתו באופן יוצא דופן. גם כיום, למרות שאיננו בשטח ארמניה, הוא מושך את העין מכל מקום, מהפנט ביופיו ובגודלו.
[2] סמלי השמש המעניינים ביותר הם סירות השמש שחרוטות על סלעים בפארק ציורי הסלע של גובוסטאן (Gobustan) באזרבייג’ן, שהוא אתר מורשת עולמי.
[3] זה לא שמישהו זרק פעם אבן למדורה ונוצרה בטעות נחושת…
[4] ליד הכפר טג’יסי (Tejisi) יש מנהיר בגובה 5 מטר משולב בקיר כנסייה.
[5] זה לא לגמרי מדויק, יש דולמנים שנמצאים מרחק מאות מטרים מחוף ים.
[6] כשיש בגוף פצע מגוף זר שחדר אליו, שמים סביבו בייגלה ואז חובשים, בכדי לקבע את הגוף הזר ולא ליצור עליו לחץ.
[7] האנרגיות של האדמה יוצגו על ידי פסלונים וציורים של שוורים, ולעתים רק קרניים.
[8] גם הקווקזי מתחלק לשלושה סוגים: נורדי, ים תיכוני ואלפיני.
[9] גרסה אחרת הטוענת שמייסד האומה הוא גיבור מיתולוגי בשם הייק שנלחם בטיטאנים (הענקים הקדומים).
[10] שטח של 220,000 קמ”ר יותר מפי שתיים משטחם של ארמניה וגאורגיה יחדיו כיום.
[11] תולדות האמונות והרעיונות הדתיים א’, עמ’ 42
[12] האלה הקווקזית הקדומה המוכרת בשמה היא ננה. במקביל אליה ולאחר מכן מופיעות אלות כגון סיבל הפריגית, ננה או אנאהיטה ההודו-אירופאית, ואיננה או עשתר השומרית.
[13] מצרים לפי הארכיאולוגים התחילה לפני 5,200 שנה והתקיימה כתרבות ודת במשך 3,000 שנה.
[14] תיאוריה אחרת אומרת שהם הגיעו מהדנובה והיו קשורים לתרבויות קדומות שם. ראו בספר “לב הבלקן” בסדרה טיולי תרבות ורוח, הוצאת פראג.
[15] ואכן, אגדות קווקזיות עתיקות מספרות על גזע של ענקים בלונדיניים עם עיניים כחולות, בעלי כוחות על, שנעלמו.
[16] למעשה, התרבות של ימינו היא שילוב של יהדות שהיא ממוצא שמי, והלניזם שהוא ממוצא הודו-אירופאי, שני מקורות השואבים מהמסורת הפטריארכלית.
[17] כמו למשל בתנ”ך, או באווסטות של דת זרתוסטרא.
[18] העמים העתיקים היחידים שנשארים באירופה הם העמים השוכנים בחבלי הבסקים ובפינלנד.