האטרוסקים באיטליה

האטרוּסקים

האטרוסקים הם התושבים הקדומים והתרבות המפותחת הראשונה המוכרת לנו באיטליה. עם מסתורי שהגיע לאיטליה בסוף האלף השני לפנה"ס, לא ידוע מהיכן, והתיישב במרכז צפון איטליה. הכתב שלהם עדיין לא פוענח ולכן אנחנו לא יודעים עליהם הרבה מלבד ממצאים ארכיאולוגיים ותיאורים של כותבים מאוחרים יותר. התמונה שמצטיירת היא של תרבות מתקדמת המבוססת על ברית של ערים.

מתברר שהייתה להם יכולת טכנית גבוהה בעיבוד מתכות (יציקה של פסלים מברונזה), יכולות בנייה ופיסול, וחוש אמנותי ואסתטי מפותח במיוחד. ברחבי טוסקנה נמצאו שרידים מרשימים ביותר של פיסול וציור, ארכיטקטורה ואמנות אטרוסקית, המוצגים כיום במוזיאונים ברחבי העולם, כולל בארץ (מוזיאון ארצות המקרא).

לפי מירצ'ה אליאדה האטרוסקיים הם מיזוג של תושבים מקומיים עם פולשים זרים, אולי הודו-אירופאים, אולי לידים, והאגדות שלהם משקפות את המאבק והמיזוג הזה. יש אומרים שהם הפלסגים, התושבים הקדומים של יוון.

האטרוסקיים פיתחו תרבות עירונית בעיקר באזור טוסקנה (מכאן השם אטרוסק – טוסקן). הייתה להם ברית של שנים עשר ערים שהונהגה על ידי מלכים ובנוסף אליהם היה מעמד של כוהנים, מעין דרואידים חכמים, ומסורת של טקסים דתיים ועלייה לרגל במשך השנה.

לנשים היה מעמד שווה לגברים ויש פסלים נהדרים שלהן שוכבות על ארונות הקבורה. האטרוסקים חפרו מערכות קבורה מתחת לאדמה, שייתכן ששימשו לפולחן, מתוך אמונה בקיום ישויות אנרגטיות באדמה שאותן אפשר לעורר. הם היו אנשים דתיים מאוד שהושפעו ממצרים, היה להם ספרים שבהם נשמר ידע סודי (כנזכר לעיל – הכתב לא פוענח עדיין).

בסופו של דבר הם נכבשו על ידי הרומאים, נטמעו באימפריה, ותרבותם נעלמה.

הקיום של ברית ערים מתקדמת, חופש לתושבים, מסורת אמנותית גבוהה, הישגים בפיסול ובציור, לפני ובמקביל ליוון הקלאסית בטוסקנה, מעורר מחשבות לגבי קשר מיסטי אפשרי בין ערי האטרוסקים לערי הרנסאנס העצמאיות שהופיעו באותו אזור אלפיים שנה מאוחר יותר. נדמה כאילו הגאונות האמנותית ושאיפת החירות והשוויון עברו מערי האטרוסקיים לפיזה, סיינה ופירנצה. כשבדרך הם משפיעים על האימפריה הרומאית ועל העולם כולו.

אתר אטרוסקי נקרופוליס צרווטרי איטליה

הרוחניות האטרוסקית

הרוחניות והתפיסה הדתית של האטרוסקים היו מורכבות, ספוגות מסתורין, והיוו את מרכז חיי היומיום שלהם. בניגוד ליוונים או לרומאים המאוחרים, שתפסו את העולם הבא לעיתים קרובות כמקום קודר ועגום (כמו השאול היווני – האדס), האטרוסקים ראו במוות המשך ישיר, מפואר ואף שמח של החיים הארציים.

העדויות המרכזיות על אמונותיהם באות מתוך הנקרופוליס (ערי המתים) שלהם, שתוכננו ממש כערי חיים אמיתיות עם רחובות, בתים וכיכרות. קבריהם של בני המעמדות הגבוהים לא נועדו להסתיר את המתים, אלא היו מעוצבים כבתים נוחים ומרווחים, מלאים בריהוט, כלי מטבח, תכשיטים וכלי נשק. ציורי הקיר העשירים בטארקוויניה ובצ'רווטרי אינם מציגים רוחות רפאים אומללות, אלא סעודות משפחתיות שמחות, משתאות שבהם בני הזוג מסובבים יחד על ספות (klinai) מנגנים בחליל, רוקדים, צדים ומתעמלים. התפיסה הייתה שהנשמה ממשיכה ליהנות מהתענוגות החומריים של החיים, ושהקשר בין החיים למתים נשמר באמצעות פולחן אבות קבוע והגשת מנחות מזון ויין בקברים.

לצד האופטימיות והחגיגיות שבסעודות הקברים, התקיימה באמונה האטרוסקית מערכת מורכבת ומפחידה של יצורים על-טבעיים, שדים ואלים שתיווכו בין עולם החיים לעולם המתים: חרון (Charun) שד המוות האטרוסקי, שלעיתים קרובות תואר כדמות גברית בעלת אוזני חיה, שיניים חשופות ועור בצבע כחלחל-ירקרק (צבע של גווייה), החובט בפטיש כבד שנועד ללוות את המתים למסעם האחרון או לוודא את מותם. וואן (Vanth) דמות נשית מכונפת ומיסטית, המופיעה לעיתים קרובות לצד חרון. בניגוד אליו, היא נתפסה לעיתים קרובות כמלאכית מוות מגוננת המלווה את הנשמה במסעה אל עבר השערים שבין העולמות, ולעיתים מחזיקה לפיד בוער או מגילה שבה רשומים מעשי האדם.

האטרוסקים האמינו שהמתים יוצאים למסע ארוך ומפרך אל עולם הבטן של האדמה, ולשם כך צוידו במפות דרכים רוחניות, קמעות ומנחות קבורה שיעזרו להם לצלוח את המכשולים.

הרוחניות האטרוסקית לא התבססה על כתבי קודש פילוסופיים או מיתולוגיות עלילתיות בסגנון היווני, אלא על תורה דתית קפדנית המכונה "דיסציפלינה אטרוסקה" (Etrusca disciplina) לפי האמונה, תורה זו התגלתה להם על ידי ישויות על-טבעיות, ובראשן נביא פלאי בשם טאגס (Tages) – ילד בעל חוכמת זקנים שנחרש מתוך תלם חריש באדמה.

העיקרון המרכזי של דת זו היה שהיקום כולו הוא אורגניזם חי וקדוש, וכי כל תופעה טבעית היא מסר ישיר מהאלים. תפקידם של בני האדם – ובעיקר של מעמד הכוהנים המומחים – היה לפענח את המסרים הללו ולשמור על ה"פקס דאורום" (Pax Deorum) – השלום וההרמוניה בין האדם לאלים.

אמנות החיזוי והתקשור עם האלים

מכיוון שהאטרוסקים האמינו שרצון האלים נקבע מראש אך ניתן ללמוד אותו כדי להימנע מאסונות, פיתחו מדע דתי של חיזוי עתידות ופרשנות סימנים: התרגולת העיקרית נקראה הרוספיקי (Haruspicy) בדיקת כבדי קורבנות. הכבד נתפס כמיקרוקוסמוס של השמים והיקום, וכל כתם, פגם או צורה חריגה בו פורשו כמסר ספציפי מהאלים. (דוגמה מפורסמת לכך היא "כבד פיאצ'נצה" – דגם ברונזה של כבד כבשה המחולק לבתים אסטרולוגיים-דתיים). בנוסף לכך הם תרגלו אוגוריה (Augury) פירוש תעופת ציפורים, קולותיהן ונתיבן. אסטרולוגיה ואורנומנטיקה: פרשנות ברקים, רעידות אדמה ותופעות שמימיות חריגות וחלוקת כיפת השמים למגזרים שבהם שולטים אלים שונים. ועוד

הרומאים למדו מהאטרוסקים את אמנויות הניחוש. במאה ה-15 התגלו מחדש קברים אטרוסקיים וזה חיזק את האתוס שניסה לקדם קוזימו דה מדיצ'י בדבר טוסקנה כמדינה המובילה את התרבות האיטלקית, אם האטרוסקים היו עם מתקדם שהוריש את תרבותו ותפיסת עולמו לרומאים, והטוסקנים צאצאים של האטרוסקים, הרי שמגיע להם בזכות הבכורה באיטליה, מכאן התפתחה התפיסה של אטרוריה כזהות תרבותית גאה והגישה שדגלה בניב הטוסקני כזה שצריך להיות המודל לשפה באיטליה (דבר שאכן קרה)

אנשי הרנסנס באיטליה לא רק שהכירו את האטרוסקים, אלא פיתחו סביבם תנועה תרבותית, פוליטית ואזוטריסטית ענפה שעיצבה במידה רבה את תפיסת עולמם. במהלך המאות ה-15 וה-16 התעוררה בטוסקנה ובמדינת האפיפיור תופעה המכונה במחקר "המיתוס האטרוסקי" (Il Mito Etrusco) עבור ההומניסטים של פירנצה ושליטי בית מדיצ'י, האטרוסקים היו אבותיהם הישירים – ציוויליזציה מפוארת שקדמה לרומא האימפריאלית וליוון הקלאסית.

דמות המפתח בעיצוב הנרטיב האלטרנטיבי-רוחני של האטרוסקים ברנסנס היה הנזיר הדומיניקני אניו דה ויטרבו (Annio da Viterbo, 1432–1502) בחיבורו המונומנטלי Antiquitates (1498) שהתבסס על שילוב של ממצאים ארכיאולוגיים וזיופים ספרותיים מבריקים שייחס להיסטוריונים עתיקים (כמו ברוסוס הבבלי), טען אניו כי אטרוריה יושבה מיד לאחר המבול על ידי נח עצמו. לפי תיאוריה זו, נח הגיע לאיטליה תחת השם של האל הדו-פרצופי יאנוס (Janus) (או וורטומנוס האטרוסקי), ולימד את האטרוסקים ישירות את החוכמה האלוהית הקדמונית, האסטרולוגיה והקבלה שקדמו למתן תורה ולפילוסופיה היוונית.

חוקרים והוגים במעגל הניאופלטוני וההרמטי (ובהם ג'ילס מוויטרבו ובהמשך אתנסיוס קירכר) קשרו את הידע של האטרוסקים למסורת של Prisca Theologia – שרשרת החוכמה הנסתרת שעברה מהרמס טריסמגיסטוס וזורואסטר. השפה האטרוסקית נחשבה בעיניהם לשפה קדושה הקרובה לעברית ולתוכן הארמי המקורי, ולא ללטינית או ליוונית.

בשנת 1507 נחשף בקסטלינה אין קיאנטי קבר מונומנטלי (שנחשב אז לקברו של המלך האטרוסקי פורסנה), ובשנת 1553 התגלה פסל הברונזה המפורסם של הכימרה מארצו (ובהמשך "הנואם" ב-1566). הדוכס קוזימו הראשון דה מדיצ'י אימץ את הממצאים הללו כדי לבסס את תוארו כ-Magnus Dux Etruriae (הדוכס הגדול של אטרוריה), במטרה להציג את טוסקנה כישות תרבותית ורוחנית עצמאית ונעלה על רומא של האפיפיורים. אמנים כגון לאונרדו דה וינצ'י (שתיעד ממצאים אטרוסקיים והתעניין בארכיטקטורה של קבריהם), מיכלאנג'לו וג'ורג'ו וזארי (ששיבח את ה"סגנון הטוסקני/אטרוסקי" העתיק בהקדמה לספרו חיי האמנים ואף סייע ברפאות הכימרה) הושפעו ישירות מאמנות זו. לאונרדו דה וינצ'י לא רק "תיעד" ממצאים קיימים, אלא תכנן סקיצות למאוזוליאום מונומנטלי (סביב 1507–1508) בהשראת חשיפת הקבר האטרוסקי בקסטלינה אין קיאנטי

תומולוס אטרוסקי צוורטרי איטליה

תיאוריות אלטרנטיביות

בחינה מבוססת מקורות של הזרמים הרוחניים והאלטרנטיביים סביב האטרוסקים מעלה ארבע אסכולות היסטוריות ופילוסופיות מובחנות (מעבר לתיאוריות הניו-אייג' הכלליות):

אסכולת צ'ארלס גודפרי ללנד וה"דת העתיקה" (La Vecchia Religione)

בסוף המאה ה-19 פרסם החוקר והפולקלוריסט האמריקאי צ'ארלס גודפרי ללנד (Charles Godfrey Leland) שני ספרים מכוננים: Etruscan Roman Remains in Popular Tradition (1892) ו-Aradia, or the Gospel of the Witches (1899) ללנד ביצע מחקר שדה בקרב איכרים ומכשפות עממיות (streghe) באזור רומאניה וטוסקנה, וטען כי מתחת למעטה הקתולי שרד פולחן פגאני מחתרתי רציף של אלות ואלים אטרוסקיים. לפי תיעודו של ללנד, האיכרים בטוסקנה של המאה ה-19 עדיין קראו בשמותיהם של האלים האטרוסקים בצורתם המשובשת: האל הראשי טיניה (Tinia) הפך לרוח הסערה והברקים Teramo או Tinia אל היערות סילוונוס/סלוואנס; והשד המכונף טאגס או רוחות ה-Lasas הפכו לפיות ולרוחות ביתיות המקבלות מנחות. מחקריו של ללנד הם הבסיס ההיסטורי שעליו נבנתה תנועת הוויקה (Wicca) והניאו-פגאניזם במאה ה-20.

המסורתיות האיטלקית ו"המסדר הפיתגוראי" (המאה ה-20)

בתחילת המאה ה-20 קמה באיטליה אסכולה אזוטרית-פילוסופית בהובלת הוגים כגון ארתורו רג'יני (Arturo Reghini) ויוליוס אבולה (קבוצת UR) הוגים אלו פיתחו תיאוריה אלטרנטיבית לדת המערבית המבוססת על "המסורת האיטלית-פיתגוראית". לפי משנתם, בחצי האי האיטלקי התקיימה חוכמה רוחנית ומאגית פרימורדיאלית (קדמונית) שהתגלמה באטרוסקים ובפיתגוראים של דרום איטליה. הם ראו ב-Etrusca disciplina (תורת הברקים, חלוקת השמים ל-16 בתים אסטרולוגיים וראיית הקוסמוס כגוף חי שבו המיקרוקוסמוס של כבד הקורבן משקף את המאקרוקוסמוס השמימי) מדע קדוש ומדויק של השפעות קוסמיות (המקביל לאלכימיה הרוחנית ולהרמטיציזם), בניגוד לדת של אמונה עיוורת או רגשנות.

המיסטיקה החושית של ד.ה. לורנס (Sketches of Etruscan Places, 1932)

אחת התפיסות הרוחניות המשפיעות ביותר במאה ה-20 על תרבות האטרוסקים עוצבה על ידי הסופר וההוגה הבריטי ד.ה. לורנס, שסייר בערי הקברים של צ'רווטרי, טארקוויניה ווולטרה בשנות ה-20 של המאה ה-20. לורנס הציב את הרוחניות האטרוסקית כאנטיתזה מוחלטת לרציונליזם הקר של יוון, למיליטריזם הכוחני של רומא, ולסגפנות הנוצרית. לפי פרשנותו הרוחנית-פילוסופית, האטרוסקים חיו בתודעה "קדם-דואליסטית" שבה לא הייתה הפרדה בין גוף לנפש או בין חיים למוות. הסמלים הפאליים (Cippus) והסמלים הנשיים בכניסה לקברים, יחד עם הריקוד והמשתה המצוירים על הקירות, פורשו על ידו כביטוי לדת של "חיוניות קוסמית" (Cosmic Vitality) – שבה האדם חש את הזרם האנרגטי החי של היקום בכל תא בגופו, והמוות אינו אלא המשך טבעי של זרימה זו בתוך בטן האדמה.

תיאוריות "המטריארכט הקדום" של יוהאן יאקוב באכהופן

החוקר השוויצרי בן המאה ה-19 יוהאן יאקוב באכהופן (Johann Jakob Bachofen) בספרו המשפיע Das Mutterrecht ("זכות האם", 1861) ובמחקרו על מיתוס טנקוויל (Die Sage von Tanaquil, 1870) השתמש באטרוסקים כעמוד תווך לתיאוריה ההיסטורית-אלטרנטיבית שלו: באכהופן טען כי האנושות הקדומה נשלטה על ידי חברות מטריארכליות וגינקוקרטיות שסגדו לאלה האם הגדולה ולאדמה, לפני שהוכנעו על ידי הפטריארכיה ההודו-אירופית (המיוצגת על ידי רומא ויוון האפולוניות). מעמדן החריג של הנשים האטרוסקיות, שייכות הירושה והייחוס לעיתים קרובות דרך האם (מטרונימים שמופיעים בכתובות קבורה אטרוסקיות רבות), ודמותה של המלכה והנביאה האטרוסקית טנקוויל (Tanaquil) שהמליכה מלכים ברומא – שימשו עבור באכהופן (ומאוחר יותר עבור חוקרות כמו מריה גימבוטאס והתנועה של רוחניות האלה) כהוכחה לכך שהאטרוסקים היו המעוז האחרון באירופה של תרבות האלה הקדומה.

מה אומר המדע המודרני על תיאוריות אלו?

מחקרים ארכיאולוגיים וגנטיים עדכניים (כגון מחקר ה-DNA המקיף של Posth et al., שפורסם בכתב העת Science Advances ב-2021) הפריכו את תיאוריות המוצא המזרחי/ארמי של אניו דה ויטרבו ושל הרודוטוס: נמצא כי האטרוסקים נשאו פרופיל גנטי הדומה מאוד לשכניהם הלטינים ברומא (כולל מרכיב משמעותי מערבות אירואסיה מתקופת הברונזה), למרות שדיברו שפה לא-הודו-אירופית ששרדה מהתקופה הנאוליתית. עם זאת, בתחום הדת והרוחניות, המחקר האקדמי (כגון מחקריהן של ננסי דה גרומונד וסיביליה היינס) מאשש כי תפיסת היקום האטרוסקית אכן הייתה הוליסטית וסימבולית באופן חריג: "כבד פיאצ'נצה" וכתבי ה-Etrusca disciplina מדגימים מערכת קוסמולוגית שבה השמים, האדמה וגוף החי משתקפים זה בזה בתיאום גיאומטרי מדויק – עיקרון ההולם להפליא את תורת ההתאמות (Correspondences) שאותה חיפשו ההומניסטים של הרנסנס. הפרשנות של באכהופן שראתה בכתובות האטרוסקיות עדות ל"שלטון אימהות" (מטריארכט) נדחתה במחקר המודרני; האטרוסקים ניהלו חברה פטריארכלית שבה לנשים היו זכויות חברתיות וכלכליות נרחבות יחסית ליוון ורומא, אך לא שלטון פוליטי.

קבר הכותרות אטרוסקי צוורטרי איטליה

הנקרופוליס האטרוסקי בצ'רווטרי (Cerveteri)

האתר האטרוסקי היפה והחשוב ביותר הוא הנקרופוליס של צ'רווטרי הנמצא כארבעים ק"מ משדה התעופה של רומא – פיומיצ'ינו, בשולי אחת מהערים האטרוסקיות החשובות והגדולות ביותר לפני 2,900 שנה, שנקראה קאירי (Caere), בה נמצאים כמה מהשרידים המרשימים ומעוררי המחשבה ביותר באיטליה.

הנקרופוליס (עיר הקברים) של קאירי הוא הגדול בים התיכון והוכר כאתר מורשת עולמי. הוא מאורגן בצורה של עיר, שבה יש שני סוגי בניינים – קברים (שחלקם חצוב בסלע וחלקם בנוי): עגולים בצורת טומולוס ומרובעים בצורת בתים. בתוך מבני האבן הגדולים, שחלקם כאמור עגולים וחלקם מרובעים, חלקם חצובים בסלע וחלקם בנויים, ישנם חדרים עם ציורים, תגליפים ופסלים על ארונות קבורה יפהפיים מאבן. בחלקם נמצאו חפצי קבורה, ובאחד מהם אף אוצר זהב. בעיירה הסמוכה יש מוזיאון ובו חלק מהממצאים, אך רובם נמצא במוזיאוני הוותיקן ובמוזיאון האטרוסקי ברומא.

העיר הוקמה במאה ה-9 לפנה"ס וממוקמת במרחק כמה קילומטרים מהים. היא מתבססת על תעשיית כריית הברזל והמתכות בגבעות האזור, אותם היא ייצאה דרך מספר נמלים סמוכים. היו לה יחסי קרבה עם רומא, אבל היא נכבשה על ידי הרומאים בתחילת המאה ה-3 לפנה"ס וירדה ממעמדה. העיר הייתה כה עשירה בתקופה הקלאסית, עד שהפכה לעיר הלא-יוונית היחידה שהורשתה לקיים בית אוצר בדלפי שביוון, שנחשבה באותה תקופה למרכז הרוחני של העולם העתיק כולו.

בנקרופוליס של צ'רווטרי יש תומולוסים גדולים שחלקם בקוטר עשרות מטר, הבסיס שלהם לעיתים הוא חציבה בסלע או קיר אבן עגול אחד, ובתוכם יש פתחים שמובילים לחדרים, ולעיתים כמה כניסות מכמה כיוונים (ראו בתמונות). הצורה העגולה מופיעה כמבנה קבר בכל העולם ואומצה בסופו של דבר על ידי הרומאים, וכך אוגוסטוס בונה עיגול ענק בכדי לתמוך בתהליך האפותאוזיס שלו – הפיכתו מאדם לאל לאחר מותו. הצורה העגולה נתפסה כמעין ביצה קוסמית שבתוכה הנשמה יכולה להיוולד מחדש לאחר המוות. הצורה העגולה של התולוס תמכה בתהליך הזה והייתה תנאי להתקיימותו, האפשרות שלו. המבנה של התומלוסים מזכיר תומלוסים דומים ביוון (מיקיני), בתרקיה (עמק המלכים), ובמקומות רבים בעולם והוא מבוסס על ארכיטיפי פרהיסטורי הקשור לתרבות האלה.

הנקרופוליס והמוזיאון בטַרקוויניה (Tarquinia)

50 ק"מ מצפון לקאירי נמצאת העיר האטרוסקית טרקוויניה שבמאה ה-10 לפנה"ס והפכה לעיר האטרוסקית החשובה ביותר במאה ה-4 לפנה"ס. כמו קאירי הסמוכה, הכלכלה שלה התבססה על מכרות בגבעות שבסביבה, והיא נמצאת במרחק כמה קילומטרים מהים. טרקוויניה הייתה המרכז המסחרי של האטרוסקיים. שניים משבעה המלכים הקדומים של הרומאים הגיעו מעיר זו (ונקראו לכן טרקווינוס), והיא נקשרה לדמויות מיתולוגיה יוונית כגון דרדנוס.

כמו אלבה לונגה שליד רומא, טרקוויניה הייתה מרכז של נבואה. ותפקיד זה שלה המשיך גם לאחר שנכבשה על ידי הרומאים בתחילת המאה ה-3 לפנה"ס, בטרקוויניה פעלה כת של נביאים כוהנים שניבאו לפי כבד בעלי חיים שהוקרבו לאלים.

סמוך לעיר שוכן בית הקברות שנקרא מונטרוצי נקרופוליס (Monterozzi Necropolis) והוא אתר מורשת עולמי. חלק מהקברים מוקדמים, אבל החשובים שבהם הם מן המאות ה-6–7 לפנה"ס. הם חצובים ברובם בסלע ולעתים מכוסים בטומולוס אדמה. בתוכם נמצא האוסף החשוב ביותר של ציורי קיר אטרוסקיים עתיקים, המגלים לנו טפח מחייהם, אמונתם ותרבותם. בחלק מהקברים התגלו סרקופגים עם מכסה מפוסל מרהיב וחפצי קבורה. הממצאים בקברים מראים את רמת העידון והתחכום שאליו הגיעה האמנות האטרוסקית.

נקרופוליס מונטרוצי כולל מאות קברים מצוירים, מהם מספר קברים הפתוחים לציבור. הציורים מציגים משתאות, ריקודים, מוזיקה, ציד, מיתולוגיה ואמונות על המוות והעולם הבא. בבית הקברות כדאי להתמקד במיוחד בשלושה קברים: קבר הנמרים (Tomba dei Leopardi) – משתה המתים, מוזיקאים ורקדנים. קבר הציד והדיג (Tomba della Caccia e Pesca) –  סצנות ימיות, ציפורים וקפיצה למים; מן הציורים המיוחדים בעולם האטרוסקי. קבר האוגורים (Tomba degli Auguri) – תיאורי טקסים ומשחקים הקשורים למוות.

בנוסף לקברים טרקווינה היא עיר ימי ביניים מוקפת חומה יפה, ההמוזיאון הארכאולוגי הלאומי  (Palazzo Vitelleschi) נמצא בארמון רנסנסי מהמאה ה־15 מעל שער העיר המערבי. המוצג המפורסם ביותר הוא זוג הסוסים המכונפים מטרקוויניה, עיטור טרקוטה ממקדש אטרוסקי מהמאה הרביעית לפנה"ס. במוזיאון גם סרקופגים, כלי חרס יווניים ואטרוסקיים, תכשיטים וציורי קברים שהועברו לשימור.

העיר התת-קרקעית של אורבייטו (Orbieto)

אורבייטו ידועה בקתדרלה הגותית הנפלאה שהוקמה בה במאה ה13, אך מתחתיה מצוי מבוך של מנהרות, חללים ואולמות שחלקם הגדול מהתקופה האטרוסקית (ביניהם חללים מסתוריים בצורת פירמידה). רבים מההיסטוריונים חושבים שאורבייטו הייתה מקום עיר הקודש האטרוסקית וולסיני (Volsinii), בה היה המקדש המרכזי שלהם שנקרא פאניום וולטומנאי (Fanum Voltumnae). פעם בשנה, נציגי 12 הערים שהיוו את הליגה האטרוסקית נפגשו במקום. זה היה האומפולוס – מרכז העולם שלהם.

ליד הקתדרלה יש את המוזיאון האטרוסקי, סמוך לעיר התגלו שני בתי קברות אטרוסקיים ובהם קברים דמויי בתים בסגנון קאירי וטרקוויניה. האחד נקרא קרוצ'יפיסו דל טוּפוֹ (Crocifisso del Tufo) והוא מהמאה ה-6 לפנה"ס, והשני נקרא נקרופוליס דֶלה קאניצ'לה (Necropolis della Cannicella).

מבנים אטרוסקים צוורטרי איטליה

כתיבת תגובה