השליחים אל הסלאבים

במאה ה-9 היו שלושה אנשים חשובים בפוליטיקה הביזנטית: הקיסר מיכאל השלישי, דודו ברדס (שלימים הפך לקיסר בעצמו) והפטריארך פוטיוס (photios). שלושה אלו החזירו את פולחן האיקונין וחיזקו את מוסדות האורתודוקסיה הנוצרית. הם רצו ליצור הגמוניה אורתודוקסית בעולם הנוצרי, ועשו זאת על ידי שליחת מיסיונרים לכל העולם, וכן על ידי הקמת אוניברסיטה בארמון מגנאורה (Magnaura), שהפכה להיות המרכז הרוחני של הרנסאנס האורתודוקסי החדש. לימדו שם מדעים, היסטוריה, הנדסה, מוזיקה, שפות, רטוריקה ועוד (את כל המדעים הקלאסיים), כמו גם תיאולוגיה, פילוסופיה ומיסטיקה.

הבוגרים והסגל של האוניברסיטה היוו את הבסיס למשלחות אל העמים שמצפון לאימפריה, משלחות של מאות אנשים שהגיעו בתחילה אל הכוזרים היהודים ולאחר מכן לעמים הפגאניים הסלאבים, ובידיהם הצעה שאי אפשר לסרב לה: השכלה והקמת מוסדות אקדמיים שיחזקו את השלטון ויבססו אותו, בתמורה להמרה לנצרות האורתודוקסית.

קיריל ומתודיוס

שני השליחים החשובים והמפורסמים ביותר הם קיריל ומתודיוס, שנשלחו למוראביה ביחד עם שלוש מאות מתלמידיהם. המפורסמים שבהם הם קלמנט Klement)) וסנט נחום (Nahum). ארבעה שמות אלה הם 'אייקונים' בארצות הבלקן.

מתודיוס נולד ב-817, וקיריל עשר שנים מאוחר יותר. אביהם היה המפקד הצבאי של אזור סלוניקי ואִמם הייתה סלאבית, אביהם נפטר כשקיריל היה בן 14 והאחים עברו לחסותו של שר בכיר באימפריה הביזנטית בשם תיאוטקיסטוס. שר זה היה אדם משכיל בעל השפעה, שהיה מעורב בהקמת האוניברסיטה במגנאורה. הוא העביר לשם את קיריל, שהיה לאחד התלמידים המצטיינים במוסד. קיריל התגלה כגאון בשפות ותיאולוגיה. הוא ידע ערבית ועברית על בוריין, החל ללמד כפרופסור מן המניין וכראש החוג לשפות, והוסמך ככומר. באותו הזמן, אחיו עבר למנזר בהר אולימפוס וחי שם כנזיר. גם האח היה מוכשר ועלה בדרגות עד שהפך לראש המנזר, וכפועל יוצא מכך, היה מעורב ומשפיע בפוליטיקה והדת באימפריה. קיריל שהושפע ממאבקי הכוח על הפטריארכיה, ונאלץ לברוח למנזר של אחיו מתודיוס. יש ספר עליו שנקרא "חיי קונסטנטין" (קראו לו קיריל קונסטנטין), שנכתב ב-870 בתמיכת אחיו. בספר כתובות מהגותו.

מורהו ומדריכו האישי של קיריל היה פוטיוס הגדול, פטריארך קונסטנטינופול, שהיה איש אמונם של הקיסרים מיכאל השלישי וברדס. בהכירו את כישרונותיו של תלמידו, הוא שכנע את הקיסר לשלוח אותו בשליחויות דיפלומטיות. בתחילה הוא נשלח לחצר החליף בבגדד, אותה הכיר פוטיוס באופן אישי, במטרה לשפר את היחסים עם החליפות ולהחליף מידע. לאחר מכן, בשנת 860, נשלח קיריל ביחד עם אחיו מתודיוס אל הכוזרים בצפון הים השחור, במטרה להניאם מלהפוך להיות יהודים ולפתות אותם להפוך לנוצרים. זה לא עבד, וכך בשנת 862 נשלחו קיריל ומתודיוס למשימה חדשה שנתגלתה כשליחותם החשובה ביותר, ומה שהפך להיות תכלית חייהם. המלך המוראבי רסטיסלב ביקש מהקיסר מיכאל השלישי שישלח לו מלומדים כדי שיעזרו בניצור נתיניו. האמת היא שהנצרות כבר הגיע למוראביה וחלק גדול מהתושבים כבר התנצר, אלא שהייתה זו נצרות קתולית, ורסטיסלב חיפש עצמאות מההשפעה הפרנקית על ארצו, ולצורך כך היה לו חשוב להשיג תמיכה פוליטית ודתית מביזנטיון.

לאחר מותו של קיריל הפךמתודיוס  לפעיל יותר, ונאבק בבישופם הפרנקים. קלמנט מאוכריד כתב על "חיי מתודיוס". לפי הספר הזה קיריל ומתודיוס נשלחו אל הכוזרים להיאבק ביהודים שמשמיצים את הדת הנוצרית, וסיימו עם חילול השם הזה. אבל בחיי קונסטנטין הם מגיעים אל הכוזרים במצוות הקיסר ובשליחות דיפלומטית שכללה חילופי אסירים, אבל במסגרתה יש ויכוח עם מוסלמים ויהודים. קיריל מנצח אותם בטיעונים, ומתודיוס בתפילה. אחרי שהרוסים תקפו את קונסטנטינופול ב-860 יש ברית בין הכוזרים לביזנטים, מאה שנה מאוחר יותר ב-960 הרוסים כובשים את הכוזרים והממלכה שלהם מפסיקה להתקיים. קיריל לומד עברית כדי שיוכל להתווכח תיאולוגית עם היהודים בחצר המלכות הכוזרית שהייתה בחרסון. רוח הקודש ציוותה על השליחים ללמד את כל העמים בשפתם. בחרסון קיריל מנצר שומרוני, והסיפור הוא כנראה סמלי. לאחר מכן הוא פוגש סלאבי ובעזרת רוח הקודש מצליח להבין את שפתו (סיפור די מוזר כי קיריל ומתודיוס היו כביכול ממוצא סלאבי), ואולי זה היה הפעם הראשונה שהכתב הסלאבי הופיע לפחות כרעיון. באותה תקופה חצי האי קרים היה כנראה מיושב בנוצרים ביזנטיים, והכוזרים שלטו על רובו או כולו. חלק מהכוזרים היו כנראה בתחילה מוסלמים, וחלקם נשארו כאלו גם כשהם אימצו את היהדות. מוצאים מטבעות כתובות בערבית אבל עם מסרים יהודיים. האליטות הפכו ליהודים ב-838 וזה מלווה בשינוי מנהגי קבורה.

שפת קודש חדשה

"ללמד בלי אלפבית וספרים זה כמו לכתוב על המים", אמרו קיריל ומתודיוס לקיסר הביזנטי מיכאל השלישי לפני שעזבו למוראביה. צריך להבין, שעד למאה ה-9 הכנסייה טענה שיש שלוש שפות קדושות: עברית, יוונית ולטינית. העברית לא הייתה טובה לצורכי קהל הכנסייה, היוונית עוותה עם הדורות ואיננה טהורה, וכך טענה רומא שרק הלטינית יכולה לשמש כשפת קודש, שכן שימוש בשפה אחרת יטמא את מילתו של האל. כך הייתה לרומא התנגדות ליצירת שפת קודש חדשה. אלא שלביזנטיים לא היה אכפת.

קיריל ומתודיוס הגיעו למוראביה ויצרו שם את האלף בית הראשון הסלאבי הראשון שנקרא "גלגוליתי" והכיל 38 אותיות. לאותיות היה ערך מספרי ודיבורי. המקור של האותיות היו הצלילים של השפה הסלאבית. באותה תקופה, השפות הסלאביות השונות היו דומות. כך הייתה השפה הסלאבית העתיקה לשפת קודש כמו הלטינית, שפת האם של כל הסלאבים.

לפי מקורות שונים (Soulis, George C. "The legacy of Cyril and Methodius to the Southern Slavs." Dumbarton Oaks Papers 19 (1965): 19-43) לכתב הגלגוליתי הראשוני הייתה משמעות רוחנית והוא התבסס, בין השאר, על סימנים אלכימיים. הסלאבים האמינו שהוא נוצר בהשראה אלוהית. יותר מאוחר התאים תלמידו של סנט קיריל את הכתב לאותיות היווניות והעולם הביזנטי ויצר את הכתב הקירילי, ולמרות זאת במשך מאות שנים המשיכו להשתמש בכתב הגלגוליתי במקומות שונים בבלקן ומרכז אירופה. התפישה שהביאו איתם קיריל ומתודיוס הייתה שוויון של שפות ועמים, עד אז האמינו שהאותיות היווניות או העבריות הופיעו על הצלב של ישוע באופן פלאי ולכן הן מקודשות

האחים הכשירו תלמידים שיעזרו להם במשימה הכבירה והחלו בשנת 863 במפעל של תרגום כתבי הקודש לסלאבית. הם כתבו גם את קוד החוקים האזרחי הסלאבי הראשון, ובמסעותיהם למוראביה הפיצו את הספרים והבשורה וזכו להצלחה והתלהבות רבה. ההצלחה הביאה להתנגדות וחשדנות מצד רומא ואנשי הדת הגרמניים קתוליים. האחים נקראו לבירור ברומא, שם למרבה הפליאה זכו להכרה וברכה על מפעלם מצד האפיפיור, שראה את פועלם כחלק מהמאמץ הנוצרי הכללי וכתואם את הנוסח הרומאי, ולאו דווקא כקשור לנוסח התפילה הביזנטי.

במסע לרומא קרו שני דברים: ראשית דבר, הם התקבלו בברכה באזורי פאנוניה – הונגריה וסרביה של היום – וזרעו את זרעי האורתודוקסיה הנוצרית בסרביה, הדבר השני הוא שקיריל נפטר זמן קצר לאחר הביקור והאח מתודיוס ביחד עם התלמידים המשיך את העבודה לבדו. זה קרה ב-865, שלוש שנים לאחר שהתחילו בעבודתם. מתודיוס המשיך במפעל עד לפטירתו, עשרים שנה אחר כך.

במשך תקופה של עשרים שנה עברו מתודיוס ותלמידיו במרחבי פאנוניה (מרכז הבלקן) ומוראביה והפיצו בכל מקום את נוסח התפילה הסלאבי ואת ספרי הקודש בשפה הסלאבית. מאחורי הקלעים התנהל מאבק איתנים ביניהם לבין הפטריארך של זלצבורג ואנשי הדת הגרמניים על השליטה במחוז הדתי ועל הסמכות. הגרמנים טענו נגדם שהם מכניסים דרך השפה הסלאבית את נוסח התפילה הביזנטי ומכוונים אנשים לדרך של ביזנטיון. מתודיוס טען להכרה בו כאחראי הדתי על אזורים אלה ובתלמידיו כעושי דברו. כל הטענות התנקזו לכיוון האפיפיורות ברומא, כשמתודיוס נעזר במלכים המקומיים. כל עוד חי, הייתה ידו של מתודיוס על העליונה והמתחים היו מתחת לפני השטח, אולם לאחר מותו בשנת 865 הסיר האפיפיור את הכרתו בממשיכו, גוזרד, כארכיבישוף של אזורי פנוניה ומוראביה, הכתיר במקומו את מתנגדיו של מתודיוס, ואסר על השימוש בנוסח הסלאבי בתפילה.

לאחים הקדושים קיריל ומתודיוס היו שלוש מאות עוזרים וחמישה תלמידים קרובים והם קלמנט, נחום, סאבא, אנגלריוס וקורזד. לאחר מותו של מתודיוס והגזרות של האפיפיור רדפו הכמרים הגרמנים את העוזרים ומכרו אותם לעבדות. חמשת התלמידים הקרובים עונו, נכלאו וגורשו ממוראביה. שניים מהם – קלמנט ונחום התכוננו לחזור לביתם שבמקדוניה. בדרכם חזרה עצרו בפליסקה בירת בולגריה, תרגמו ספרים עתיקים מיוונית לסלאבית ורכשו את לב המלך. הוא ביקש שנחום יישאר בפליסקה ויהיה אחראי על חינוך הנסיכים וילדי האצולה וקלמנט יעבור לאוכריד שם יקים אוניברסיטה סלאבית ראשונה, וששניהם יהיו אחראים על הפיכת הבולגרים לנוצרים, וכך היה.

הרדיפות של מוראביה הובילו להשמדת רוב ספריהם של קיריל ומתודיוס. עבודתם של נחום וקלמנט באוכריד שבמקדוניה הייתה הגשמת המשאלה של הבאת אור והארה לסלאבים והמשך המפעל שלהם. קלמנט שיפר את הכתב הגלגוליתי שהמציא קיריל והפך אותו לכתב הקירילי, בו אנו משתמשים עד היום, בעזרת כתב זה תורגמו הברית החדשה והתנ"ך ונוצרה שפת קודש חדשה.

הגעת השליחים לאימפריה הבולגרית – קלמנט ונחום מאוכריד

פוטיוס (פטריארך קונסטנטינופול) חשב שניצור הסלאבים הוא הזדמנות לתקן את עיוותי העבר וליצור אצלם נצרות שתהיה קרובה ביותר באופייה לנצרות האמיתית שאליה הטיף ישו, נצרות שהיא דרך רוחנית להארה, הקשורה לדת אישית פנימית ולחיי טוהר. הוא שלח שליחים אל הסלאבים בכדי לנצר אותם. הראשונים שנשלחו היו קיריל ומתודיוס, והם הגיעו בתחילה אל מוראביה שהייתה ממלכה סלאבית ראשונה במרכז אירופה באזור צכוסלובקיה לשעבר. יחד איתם הגיעו הרבה שליחים/תלמידים אחרים. לאחר מותם של קיריל ומתודיוס וכישלון השליחות למוראביה הגיעו שניים מתלמידיהם הקרובים לבולגריה. היו אלה סנט נחום וסנט קלמנט.

באותה תקופה שלט בבולגריה החאן בוריס שהבין את היתרונות של הפיכת המדינה לנוצרית, בשנת 885, יותר משלושים שנה לאחר שעלה לשלטון, בוריס הופך לנוצרי אורתודוקסי. הוא מעביר את הבירה למקום בשם פרסלב. בבירה הישנה פליסקה יש יותר מדי כוח לבויארים, האצילים המתנגדים לנצרות, ולכוהני הדת הפגאניים התומכים בהם. הוא מאמץ את השם "מיכאל" וקורא לעצמו צאר (קיסר) במקום חאן.

נחום וקלמנט הגיעו למלך הבולגרי בוריס והציעו לו (במידה מסויימת) עסקת חבילה, אם יקבל את הנצרות האורתודוקסית הם יקימו עבור עמו אוניברסיטה ומוסדות לימוד, בהם יתחנך הדור הצעיר, יפתחו כתב לשפה הסלאבית ויתרגמו את כתבי הקודש לסלאבית. המלך יהיה שליט בחסד האל, ולא רק בזכות עצמו. בוריס קפץ על המציאה. וכך, נחום הקים מוסד לימודי בפרסלב – בירת הממלכה[1] וקלמנט הורחק לאוכריד, שם ייסד אוניברסיטה אגדית בה למדו 3,500 איש. על חיי הדת, הקדושים, הארת הנפש, תנ"ך וספרות. הקוריקולום כלל: שירה, נאום סלאבי, תרגום של ספרים מיוונית לסלאבית, חוק, היסטוריה דתית ואזרחית, לימוד הטבע, פילוסופיה, רפואה, ועוד.

בגבעת פלאוסניק מעל אגם אוחריד מוקמת אוניברסיטה ראשונה מסוגה בראשות סנט קלמנט, בה למדו מאות אנשים. קלמנט כותב ללא לאות מזמורים בסלאבית, דברי שבח למריה והקדושים, תפילות ודברי הגות, בהנהגתו הושלם מפעל תרגום ספרי התנ"ך, הברית החדשה וכבתי אבו הכנסייה לסלאבית. הוא מלמד על חיי הדת, הקדושים, הארת הנפש, יוצר מרכז לתרבות ונצרות סלאבית ראשון מסוגו, וממונה לבישוף הסלאבי הראשון בבלקן ב-893. לפי הביוגרף שלו האידיאל של קלמנט היה מתודיוס מורהו ואביו הרוחני, הוא במידה רבה ממשיך את דרכו ומשלים את מפעלו. הם נדמה בעיני הבולגרים לסנט פאול אצל הקורינתיים המטיף לשוויון של השפות בעולם

במקביל אליו מייסד אחיו ושותפו לדרך הרוחנית סנט נחום בית ספר דומה בפרסלב שמיועד בעיקר לחינוך בני האצולה וביניהם הצאר לעתיד סימיון, בחלוף השנים ביקש קלמנט שנחום יעבור לאוכריד כדי לעזור לו בעבודת בניהול האוניברסיטה, וכך היה. סנט נחום היה לראש האוניברסיטה של אוכריד, בעוד קלמנט מתרכז בתפקידו כראש הדתי של הבולגרים. כתוצאה ממאמציהם, 3500 תלמידים סיימו את האוניברסיטה הסלאבית הראשונה. תכנית הלימודים כללה: שירה, נאום סלבי, תרגום של ספרים מיוונית לסלאבית, חוק, היסטוריה דתית ואזרחית, לימוד הטבע, פילוסופיה, רפואה, ועוד.

סנט נחום בונה ביחד עם קלמנט את המנזר של רבי המלאכים מיכאל וגבריאל, הידוע היום כסנט נחום של אוחריד. המנזר נמצא על המעיינות של מקור הנהר דרים, מתחת להר גליקיצה. הבנייה נשלמה ב-905 וקלמנט מקדש את המקום. שנים ספורות לאחר מכן התדרדרה בריאותו של סנט נחום והוא פרש למנזר ובילה את שארית ימיו בבידוד ותפילה. לאחר שנות פעילות ציבורית רבות הן במוראביה ובפרסלב והן באוכריד, עייפה נפשו של נחום מאנשים, והשתוקקה לחזור לדרך הנזירות ולהתאחד שוב עם אלוהים. הוא פרש למנזר המרוחק ובילה בו את שנותיו האחרונות, תוך כדי שהוא עושה מעשי ניסים ומתחיל את מסורת הנזירות של בולגריה ומקדוניה. אין צורך לציין שהמנזר הפך מהר מאד למקום עלייה לרגל, לימוד, ובמיוחד ריפוי, מכיוון שסנט נחום היה רופא. הוא מת ונקבר במנזר בשנת 910.

קלמנט מונה לבישוף הסלאבי הראשון בבלקן ב-893 בזמן הנסיך סימיון הראשון, הוא מת עשר שנים אחרי נחום וקבור במנזר של סנט פנטלימון, שהוא עצמו בנה באוכריד. מהכתבים של קלמנט והאוניברסיטה של אוחריד נשארו הבשורה של מרי, מזמורי סיני, ספרי תפילה, קודקס וַתיקן (Codex Vaticanus) ועוד.

בנוסף לקלמנט ונחום ישנם אנשים חשובים אחרים התורמים להתפתחות הנצרות הסלאבית, ראש וראשון ביניהם הוא הצאר סמואל שנחשב למלך הבולגרי הגדול ביותר ובמקביל לכך לאחד האנשים המשכילים של תקופתו, נאמר עליו שהוא היה "תלמי החדש של הסלאבים, שכמו הדבורה השקדנית, אוסף את הצוף מכל הפרחים". הוא שהה מספר שנים בקונסטנטינופול, ידע יוונית על בוריה, היה בקיא בכתבי אריסטו והזדהה בעם דמוסטנס, סימיון שנודע גם בכינוי "חצי יווני"  העריך והעריץ את הגותו של יוחנן פה זהב (כריזוסטמוס) והכין אנתולוגיה של כתביו שנקראה "נהר הזהב".

קונסטנטין הפרסברטר (Constantine the presbyter) היה בישוף של פרסלב לאחר זמנו של סנט נחום, הוא תרגם את הדרשות של אתנסיוס הגדול כנגד הכפירה האריאנית לסלאבית, יוחנן האכסרך (John the Exarch) תרגם כתבים של יוחנן מדמשק שהיה עבור הסלאבים מקור השראה למזמורים דתיים, הוא גם כתב הערות קוסמולוגיות על פרק א' בבראשית. הנזיר קרבר האמיץ (Khrabr the Courageous) כתב הסבר למשמעות הרוחניות של האותיות הסלאביות, הוא טען שמכיוון שהכתב הסלאבי הומצא על ידי אנשים קדושים, ואין צורה קדומה שלו, הוא טהור יותר מהכתבים הקדושים העתיקים.

הוגי הדעות המתורגמים החשובים בנצרות הסלאבית בנוסף לאלו שהוזכרו כבר (אתנסיוס הגדול, יוחנן פה זהב, יוחנן מדמשק), היו שלושת אבות הכנסייה האורתודוקסית מהמאה ה4 – בזיל הגדול, גרגורי מניסה, וגרגורי מנזיאנזוס, בנוסף אליהם חשובים גם קיריל מירושלים (בישוף ירושלים במאה ה4), אפרים הסורי (מאה 4 הכנסייה הסורית), והכתבים המיסטיים של יוחנן של הסולם מהר סיני במאה ה6 לספירה.

הבישופות של אוחריד, שנוסדה על ידי קלמנט ונחום, הפכה בזמנו של הצאר הבולגרי סמואל (סוף מאה 10 תחילת מאה 11) שהעביר את הבירה לאוכריד לפטריארכיה, אלא שעם ההפסד שלו היא ירדה לדרגת ארכיבישופות, כך או כך זה היה המרכז הרוחני של הנצרות הסרבית ומקום של אור שהאיר את כל הבלקן והשפיע על הסרבים והסלאבים האחרים מצפון. המרכז הרוחני נוצרי סלאבי באוכריד התקיים במשך שמונה מאות שנים, עד שהארכיבישופות פורקה על ידי הסולטאן מוסטפה השלישי ב-1767, במקביל לפירוק הארכיבישופות של הסרבים בפג'ה והכפפת כל הנוצרים לפטריארכיה באיסטנבול. הכנסייה הוקמה מחדש ב-1958 והוכרה כארכיבישופות עצמאית על ידי הכנסייה הסרבית והפטריארך של איסטנבול.

המקדונים רואים בצאר סמואל שליט מקדוני ולא שליט בולגרי, ואת הפטריארכיה באוחריד כפטריארכיה מקדונית עצמאית, והם מנסים לחדש אותה בימים אלו. הפטריארכיה מקדונית חדשה הוקמה ב-1958, אך היא עדיין לא הוכרה כעצמאית על ידי הכנסייה הסרבית והפטריארך של איסטנבול.

המיוחד בנצרות הסלאבית בלקנית

המיוחד בנצרות הבלקנית הוא שני דברים: קודם כל היא נוסדה כנצרות לאומית, כלומר דת עצמאית נפרדת הקשורה ללאום מסוים, ולא ספרי קודש בשפת אותו לאום, קדושים מאותו הלאום, וארגון דתי ופוליטי הקשור לאותו לאום, קצת כמו היהדות וישראל. הנצרות הבולגרית החלה כנצרות נפרדת עם קדושים משל עצמה, שפת קודש משל עצמה, ומבנה של מנזרים ושלטון מקומי כשהמלך – קיסר הוא בראש הכנסייה. היא זאת שמלעשה גיבשה את הבולגרים לעם, בדיוק כמו שהיהדות גיבשה את היהודים לעם. הנצרות הסרבית החלה גם היא כנצרות נפרדת עם קדושים משל עצמה, שפת קודש משל עצמה ומבנה של מנזרים ושלטון מקומי כשהמלך – קיסר הוא בראש הכנסייה. כל אחת משתי הכנסיות הלאומיות רכשה היסטוריה מקומית, וכך היו לבולגרים ולסרבים מעין דוד משל עצמם, ומעין משה משל עצמם, ונוצרה מיתולוגיה וזהות לאומית.

הדבר השני הוא שהנצרות הללו הושפעו מהמרכז הרוחני נוצרי שהלך והתפתח בהר אתוס, סימיון הראשון המלך הבולגרי הגדול ביותר היה נזיר בהר אתוס, סנט סאבא מייסד הנצרות הסרבית היה ראש מנזר בהר אתוס, לבולגרים יש מנזר לאומי חשוב בהר אתוס בשם זוגרף zograf, ולסרבים יש מנזר לאומי חשוב בהר אתוס בשם הילנדר hillander. בהר אתוס התפתח זרם התיאוזיס הנוצרי, האפשרות של בן אדם להפוך לאל. בעולם הקתולי הנצרות הפכה לדת של אמונה, אלא שבעולם האורתודוקסי ובמיוחד בהר אתוס היא התגבשה כדת של רוחניות והתפתחות, מעלה ומיסטיקה. וכך המטרה של אנשים (נזירים) הייתה להגיע להארה והתפתח מושג האיש הקדוש, לא במובן של נס כפי שמופיע בקתוליות, אלא במובן של מורה מואר כפי שקיים במזרח. וכך יכלו לקום לנצרויות הבולגריות והסרביות אנשים משכמם ומעלה שהיוו מוקד להערצת ההמונים ומודל ללכת בעקבותיו, ועד היום ישנם אנשים מיודים שמתערבבים בקהל ומובילים את האנשים ואת הקהילה מכוח הכריזמה שלהם וחוכמתם, ולא רק מכוח מעמדם.

העיר אוחריד (Uchrid)

העיר אוחריד שוכנת לחופי צפון אגם אוחריד ויש לה חשיבות היסטורית גדולה: בה התחילה הנצרות הסלאבית, הומצא הכתב הקירילי והוקמה האוניברסיטה הנוצרית הראשונה באירופה. זאת ירושלים של הסלאבים, עיר 361 הכנסיות.

היא הייתה מרכז רוחני, שהאיר את סביבתו במשך כל ימי הביניים, וגם כיום זהו האתר הקדוש והחשוב למקדונים בעולם. החלק העתיק של אוחריד, שהוכרז כאתר מורשת עולמית, נמצא על גבעה הצופה אל האגם, הוא מוקף בחומה ויש בו סמטאות ציוריות וכנסיות נפלאות. ממזרח ומצפון משתרעת העיר החדשה, שאינה גדולה במיוחד. לאורך חופי האגם בצדו המזרחי והדרומי יש ריביירה יפהפייה, בה פזורים מלונות רבים בכל הרמות. זהו אתר הנופש העיקרי של תושבי סקופיה, הנמלטים לכאן מחום הקיץ, לצד התיירים הרבים המציפים את העיר.

לפי האגדה, אוחריד נוסדה על ידי קדמוס, נסיך פניקי, אחיה של אירופה, שייסד קודם לכן את תבאי (לפי הרודוטוס היה זה בשנת 2,000 לפנה"ס). קדמוס נחשב לזה אשר הביא את הכתב הפיניקי ליוון וייסד את המסתורין באי סמותרקי, אלא שבשלב כלשהו הוא גורש מתבאי והגיע לאגם אוחריד, שם יסד את העיר ליכניס, שלימים נקראה אוחריד. בין אם נכונה האגדה הזו או לא מעניין לציין שגורלה של אוחריד נקשר להמצאת כתב 3,000 שנה מאוחר יותר, הלא הוא הכתב הקירילי.

העיר נמצאת על הדרך הוויא אגנטיה, אולי הדרך החשובה ביותר באימפריה הרומית, שקישרה את רומא עם ביזנטיון, דרך נמל דורס. היא נבנתה לראשונה על ידי המקדונים בזמנו של פיליפוס מוקדון (מאה 4 לפנה"ס), ולאחר מכן על ידי הרומאים שהקימו תיאטרון שנמצא בשימוש עד היום.

הבולגרים כבשו את העיר במאה ה-9 ושינו את שמה לאוחריד. החשיבות שלה עלתה לאחר שהאחים קלמנט ונחום הגיעו לבולגריה ונשלחו על ידי הצאר בוריס שהפך להיות נוצרי להקים אוניברסיטה ראשונה מסוגה באוחריד שתפתחת את השפה, התרגום, התרבות וההשכלה הסלאבית. וכך פיתח קלמנט את הכתב הקירילי באוחריד והקים בה מוסד לימוד מפואר שבו תורגמו ונכתבו הספרים הראשונים בכתב החדש

בסוף המאה העשירית עובר המרכז של האימפריה הבולגרית למערב והאחים קומיטופלי מעבירים את הבירה לסקופיה ולאחר מכן הצאר סמואל מעביר אותה לאוחריד. הוא בונה את המצודה של אוחריד ומוצא בה בסיס נוח למאבק נגד הביזנטים. אוחריד הופכץ להיות מקום מושב הפטריארכיה הבולגרית משנת 990 לשנת 1018, ואומרים שאותו הזמן היו בה 365 כנסיות, אחת לכל יום של השנה, והיא נקראה 'ירושלים של הסלאבים'.

לאחר הכיבוש הביזנטי המחודש הפכה אוחריד לארכיבישופות, שהתקיימה עד למאה ה-18. במאה ה-16 הגיעה הארכיבישופות לשיאה ושלטה על חלקים גדולים מהבלקן. רוב הכנסיות ההיסטוריות הקיימות כיום נבנו על ידי הביזנטיים והבולגרים, אך יש כמה הקשורות לזמן שליטתה של האימפריה הסרבית באוחריד במאה ה-14. העותומאנים הפכו את אוחריד לבירת סנג'ק (מחוז), וכך יש באוחריד עד היום אוכלוסייה טורקית, אלבנית, ומבני דת מוסלמים. אבל האתרים החשובים ביותר הם מהתקופה הקלאסית והכנסיות של ימי הביניים ולאחר מכן.

יש באוחריד תיאטרון רומי משוחזר שמשמש להופעות, מוזיאון ארכיאולוגי חשוב, בתים הבנויים בבנייה מסורתית ומיוחדת מהמאות 18-19, העיר כולה היא עיר מוזיאון שבה יש הרבה בתי מוזיאון, בין הסמטאות של העיר העתיקה יש שלל בתי קפה, גלריות, וסדנאות ייצור של פניני אוחריד, נייר, עבודה בעץ, ציור אייקונות ועוד. ליד העיר העתיקה יש מדרחוב גדול עם הרבה חנויות ומסעדות המוביל את הטיילת והמזח לחופי האגם.

כנסיות אוחריד

קתדרלת סופיה (Sofia)

בתוך העיר אוחריד עצמה, בין הרחובות העתיקים, נמצאת קתדרלה הגדולה הקרויה על שם אלת החוכמה – סופיה, הכנסייה נבנתה כבר במאה ה-9 עם הגעת הבולגרים אל העיר, ובמתכונתה הנוכחית על ידי הצר סמואל שייעד אותה להיות כנסיית פטריארכיה בסוף המאה ה-10. הבניין הראשי הוא מתקופה זו ותחילת המאה ה-11 כשנוספו אליו חלקים במאה ה-14, כולל חזית העמודים והקשתות היפה בצד המערבי.

החשיבות של הכנסייה היא, בין השאר, שבה נמצאים הציורים היחידים השמורים במקדוניה מהמאה ה-11. ניתן לראות את ההבעה הרגשית העזה והיכולת האמנותית הגבוהה של התמונות, המרמזות על תפישה נוצרית השונה מהקיפאון של ביזנטיון. במקום זה היה מושב הארכיבישוף של אוחריד עד לתקופה העותומאנית, אבל העותומאניים הפכו אותו למסגד והארכיבישוף עבר למנזר אם האלוהים הסמוך

השם סופיה קשור בתפישה הנוצרית המיסטית שיש בינינו לבין אלוהים – עולם ביניים של אנרגיות – ספירות, שהתחתונה שביניהן ובעלת ההשפעה הגדולה ביותר על העולם היא החוכמה – סופיה, שהיא התגלמות של המילה – הלוגוס והאור האלוהי. כנסיות על שם סופיה נבנו בכל העולם הנוצרי ובמיוחד בבולגריה. הבירה הבולגרית קרויה עד היום על שם כנסיית סופיה שבתוכה. ייתכן שיש לזה קשר להשתרשות תורות נצרות מיסטית ואף כופרת באימפריה הבולגרית באותה תקופה, הצאר סמואל נטה לכפירה הבוגומילית ונתמך על ידה.

פלאוסניק (Plaosnik)

אוחריד קשורה לשני קדושים: סנט קלמנט וסנט נחום, שנראים מחזיקים ספר בכיכר המרכזית שלה, לחופי האגם. קלמנט הקים על הגבעה שנקראת "פלאוסניק", בית ספר שנחשב לאוניברסיטה הראשונה באירופה, בו פיתחו את האלפבית הקירילי ותרגמו את כתבי הקודש לסלאבית ולידו בנה כנסייה גדולה שנקראה על שמו. הרעיון היה שכך יוכלו להימנע מהשפעה ביזנטית יוונית. האוניברסיטה והכנסייה תוככנו על ידי קלמנט עצמו שהנהיג את הכנסייה הבולגרית והיה הארכיבישוף העצמאי הראשון.

המתחם של פלאוסניק הוא גדול ויפה ונחשב למקום הקדוש ביותר במקדוניה, בתוכו נמצאת הכנסייה על שם סנט פנטלימון, שהוקמה על בסיס הכנסייה של סנט קלמנט שנהרסה על ידי העותומאניים במאה ה-15, הכנסייה אמנם חדשה איך היא נבנתה לפי האדריכלות של התקופות הקדומות. ב2002 הושלם בניין הכנסייה הנוכחית ושרידיו של הקדוש הועברו אליה מכנסיית אם האלוהים הסמוכה ברוב עם. כיום מקימים המקדונים את האוניברסיטה של קלמנט מחדש באותו המקום, הבנייה המחודשת של המתחם מסמלת עבורם את התחדשות וניצחון הנצרות המקומית.

סנט קלמנט קבור בקריפטה בתוככי הכנסייה, שאליה מגיעים המונים בחגים ובאירועים דתיים. בסמוך לכנסייה ניתן לראות את החפירות הארכיאולוגיות של מבנה האוניברסיטה הקדום וכן שרידי בזיליקה ביזנטית גדולה עם פסיפסים יפים, בחצר הכנסייה אגן טבילה עתיק ומרשים. ממתחם פלאוסניק יש שביל שיורד לחופי האגם ולכנסיית קנאו.

כנסיית אם האלוהים

מתחם פלאוסניק הוא על הגבעה הגבוהה והמערבית של אוחריד, כשמעליו יש את המצודה שבנה צאר סמואל, בצד המזרחי של העיר מול גבעת פלאוסניק יש גבעה נוספת ועליה כנסייה חשובה מהמאה ה13 בשם אם האלוהים, ולידה בית הארכיבישוף של אוחריד ומוזיאון אייקונות קטן. בתוך הכנסייה ציורי פרסקאות נפלאים שהם מיטב הציור של הרנסנס הפלאולוגי מסוף המאה ה-13, שנעשה בידי שני הציירים החשובים ביותר באותה תקופה Michael and Eutychios שמגיעים כאן לשיא יצירתם. מחזור ציורים אחד מתאר אירועים מחיי מריה, כולל כאלו שלא מופיעים בברית החדשה, ומחזור ציורים נוסף מתאר אירועים מחיי ישוע כולל תיאור מוזר של ישוע עולה מרצונו בעזרת סולם על הצלב. הציורים משקפים את התפישות המיסטיות שרווחו באותה תקופה ומלמדים אותנו שאדם צריך להקריב את האני הישן שלו – האגו, מרצון בכדי להיוולד מחדש לעולם הרוחני, וכי הלידה הזו נעשית בעזרת העיקרון הנשי של ההולדה והטוהר המסומל על ידי מריה.

כשהעותומאנים הפכו את כנסיית פלאוסניק למסגד ולאחר מכן הרסו אותה, הועברו שרידיו של סנט קלמנט למקום זה והיא הייתה הכנסייה הראשית של אוחריד, מקום מושב הארכיבישוף ששלט מבחינה דתית על חלקים גדולים מהבלקן עד לסוף המאה ה-17 וגם בחלק מהתקופות שלאחר מכן. הכנסייה נמצאת בתוך מתחם גדול שלו שער כניסה עם מגדל מרשים, ובתוכה בית הארכיבישוף וספריית הארכיבישוף, לידה בית קברות ובו קבורים כמה מהאישים החשובים בהיסטוריה של מקדוניה, הן מבחינה ספרותית וחינוכית והן מבחינה דתית.

כנסיית קנאו (Caneo)

כשיורדים מהגבעה של אוחריד לכיוון האגם, מגיעים לכנסייה שנחשבת ליפה ביותר והמצולמת ביותר במקדוניה. המקום נבנה במאה ה-14 על ידי הסרבים ששלטו באותה תקופה באוחריד ויש בו השפעות של סגנון מוראבה הסרבי. בדרך כלל בכנסיות אורתודוקסיות יש מבנה של צלב ועליו כיפה. באדריכלות הסרבית החלו להרים את הכיפה אל על, תוך יצירת אפקט של משיכה כלפי מעלה למי שנמצא בפנים. סגנון מוראבה והוא הגיע לשיאו בתקופתו של סטפן דושאן במאה ה-14 שהשתלט על מקדוניה וחלקים גדולים מהבלקן. ניתן לראות כנסיות דומות בסכר מטקה ליד סקופיה ובמנזר אוסטרוג במזרח המדינה.

כנסיית קנאו ממוקמת על צוקים שמתנשאים מעל האגם. במקום מפגש הצוקים עם המים יש קפלה ומערה קטנה וזהו המקום הקדוש העתיק ביותר באוחריד, שהיה קדוש כנראה כבר מתקופות פרהיסטוריות. לפי האגדה הנוצרית אל המערה הגיע סנט ארסמוס, שהיה מלומד ומרטיר במאה ה-3 בביזנטיון. לפי האגדה המוסלמית אל המערה הגיע הקדוש סארי סלטיק מקפדוקיה במאה ה-14 ונלחם כאן בדרקון.

המשיכו למאמר על – אתרים נוצרים באגם אוכריד ומסלול במערב מקדוניה

[1] רבים מן השמות של האלים הסלאבים הקדומים מופיעים בשמות מקומות בבלקן

[1] בפרסלב נבנה מנזר בבראשות סנט נחום בו למד ושהה גם הבן של בוריס, שלימים ירש אותו – סימון הראשון, ועם הפיכת הבולגרים לנוצרים נבנתה שם בירה חדשה במקום פליסקה – הבירה הקודמת.