המנזר הווייטנאמי בלומביני

המנזר הווייטנאמי בלומביני נקרא Vietnam Phat Quoc Tu והוא נמצא במתחם המערבי השייך למרכבה הגדולה. זהו אזור גדול ויפה עם צמחייה מרובה, הרים מלאכותיים, פסלים בגנים, בריכות מים, מנזר ומקדש מרכזי. מקום מדהים כמו שאר המתחמים הגדולים האחרים. 

מי שיזם את הקמת המנזר הוא הנזיר הווייטנאמי תיך הואן דיו Thích Huyền Diệu שהקים גם מקדש וייטנאמי ב־Bodh Gaya  בהודו ב1887, בשנת 1993 ממשלת נפאל הזמינה אותו להקים מקדש בלומביני והוא לקח אזור ביצה והפך אותו למתחם מקסים כשמי שבא לקנן בגנים שלו ושוקם דרך כך באזור הוא עגור השר, העוף הגבוה בעולם, שהיה בסכנת היעלמות באזור, ההגעה של עגור השר למתחם הווייטנאמי נתפשה כנס על ידי המקומיים, ובנוסף אליה התרחשו ניסים נוספים במהלך הבנייה, עליהם כתב הנזיר בספר בווייטנאמית בשם "כשהעגורים חזרו"Khi hồng hạc bay về  הספר מופיע באנגלית בשם When the Sarus Cranes Come … and the Miracles 

הואן נולד במחוז Bến Tre בדרום וייטנאם, יצא כנזיר בגיל צעיר לצרפת ולמד במוסדות בודהיסטיים שם, לפי הביוגרפיה של הארגונים הקשורים אליו, הוא למד בסורבון ופעל במשך שנים באירופה לפני שהחל בהקמת מרכזים בודהיסטיים באתרי העלייה לרגל הגדולים. קודם הקים את Vietnam Phat Quoc Tu  בבודהגאיה שבהודו, ולאחר מכן פנה ללומביני. 

לדבריו, הוא הגיע ללומביני כבר ב־1970 והחל לחלום על הקמת מנזר וייטנאמי במקום הולדת הבודהה. בשנת 1993 אושרה הקצאת הקרקע למנזר. בהתחלה הוקצה מגרש בשטח 120 על 120 מטר, ולאחר מכן המלך בירנדרה תמך בהקצאת שטח גדול יותר לפרויקט. 

הבנייה לקחה הרבה זמן, היא לא נעשתה כפרויקט ממשלתי, אלא התקדמה במשך השנים על בסיס תרומות, ונעצרה כשלא היה מספיק כסף להמשיך. בשלב כלשהו הצטרף לתכנון האדריכל הווייטנאמי החשוב Nguyễn Bá Lăng שהתפרסם בתכנון מקדשים וייטנאמיים אחרים. 

ב־12 בדצמבר 2012 בשעה הסמלית 12:12:12, נערך במתחם טקס גדול שסימן את השלמתו או הקדשתו של שלב מרכזי בבנייה. אלא שהמתחם המשיך להתפתח והייתה לו חנוכה מחודשת ב2025. 

המתחם שלו הוא ניסיון ליצור וייטנאם קטנה בלומביני, ויש לו זהות ומאפיינים וייטנאמיים, הבניין המרכזי מאופיין בגגות מדורגים בעלי קצוות מורמים, רעפים אדומים, עיטורי דרקונים וצבעי צהוב־אדום המזוהים עם מקדשים וייטנאמיים. התכנון משתמש בבטון מודרני אך מחקה את הפרופורציות והמוטיבים של מקדשים מסורתיים. 

אחד הבניינים החשובים הוא פגודה על עמוד הנמצאת על אי בתוך בריכה מרובעת, זאת גרסה גדולה יותר (פי 2.5) של One-Pillar Pagoda Chùa Một Cột הפגודה בעלת העמוד האחד המפורסמת של האנוי שנבנתה במקור במאה ה11. האדריכל Nguyễn Bá Lăng שתכנן את המתחם בלומביני הוא זה ששחזר את הפגודה המקורית בווייטנאם, סמל של התרבות הווייטנאמית. 

אם מסתכלים על המקדש מבחוץ, אחד הדברים החריגים הוא מערכת של סלעים והרים מלאכותיים שסביב המבנה. גרם מדרגות גבוה עובר ביניהם ומוביל אל המקדש. זה שייך למסורת מזרח־אסיאתית רחבה של יצירת נוף מקודש בתוך מתחם המקדש: הרים, מים, עצים, מערות וגשרים אינם רק קישוט אלא יוצרים מעין עולם אידיאלי מוקטן (הארץ הטהורה). במקרה הזה מתקבלת תחושה שהמקדש עצמו צומח מתוך הר. 

Huyền Diệu רצה שהמבקר הווייטנאמי ירגיש כאילו הגיע הביתה, בחצר הנרחבה נוספו בריכות לוטוס, גשרים, עצים ושבילים. הגן כולל לא רק סמלים בודהיסטיים אלא גם דימויים של כפר וייטנאמי: במבוק, לוטוסים, בריכות ודמות של ילד היושב על תאו ומנגן בחליל 

בפנים המקדש יש מזבח המעוצב באופן וייטנאמי, עם מספר פסלי בודהה מוזהבים. בין היתר Śākyamuni Amitābha  ו־Bhaiṣajyaguru  בודהה הרפואה, ולצידם דמויות בודהיסטווה כגון Avalokiteśvara  ו־Kṣitigarbha 

סדר היום כלל תפילות וקריאת Śūraṅgama Sūtra בשעות 4:00–5:30 בבוקר, מדיטציה בבוקר ואחר הצהריים, צלצול בפעמון וטקסים ומדיטציה בערב. זה שילוב אופייני מאוד לבודהיזם המהאיאני הווייטנאמי: סוטרות, פולחן ומדיטציה באותו מוסד. 

מבחינה אמנותית הוא חשוב משום שהוא אחד המקומות שבהם אפשר לראות בצורה הברורה ביותר את הרעיון של קנזו טנגה למתחם לומביני: כל מסורת בודהיסטית מביאה למקום הולדת הבודהה את השפה הדתית והאדריכלית שלה. כאן לא רואים "בודהיזם בינלאומי ניטרלי", אלא ממש בודהיזם וייטנאמי שהועתק אל נפאל – גגות, דרקונים, פגודת העמוד האחד, במבוק, לוטוסים, פסלי Quan Âm  ונוף של כפר וייטנאמי. זהו אחד המתחמים החריגים בלומביני בכך שהגן והנוף המלאכותי הם חלק מהמסר הדתי כמעט באותה מידה כמו אולם הבודהה עצמו. 

מה מיוחד בבודהיזם הווייטנאמי? 

בודהיזם וייטנאמי שייך לזרם המרכבה הקטנה מהאיאנה, אבל הוא משלב בדרך כלל מרכיבים נוספים: 

Thiền הגרסה הווייטנאמית של Chan/Zen
Pure Land Tịnh Độ ובעיקר פולחן  Amitābha
פולחן Avalokiteśvara שבווייטנאם מוכר כ־Quan Âm
פולחן Kṣitigarbha Địa Tạng
קריאת סוטרות וטקסי תפילה מסורתיים. 

הדבר הבולט ביותר הוא הסינתזה. רוב הבודהיזם של בני ה־Kinh  הרוב האתני בווייטנאם, הוא מהאיאנה מזרח־אסיאתית, שהתפתחה בהשפעה סינית עמוקה. אבל בווייטנאם הגבולות בין אסכולות אינם קשיחים. מקדש אחד יכול לשלב מדיטציית Thiền המקבילה הווייטנאמית ל־Chan/Zen יחד עם Tịnh Độ הארץ הטהורה, תפילה ל־Amitābha  קריאת סוטרות ופולחן בודהיסטוות. חוקרי הבודהיזם הווייטנאמי מתארים במיוחד את הצירוף Chan–Pure Land כאחד המאפיינים המרכזיים של המסורת 

שלוש התורות – ברקע נמצא הרעיון של Tam Giáo שלוש התורות- בודהיזם, קונפוציאניזם ודאואיזם. מבחינה היסטורית וייטנאמים לא תמיד ראו צורך לבחור רק באחת מהן. אותה משפחה יכולה להשתמש באתיקה קונפוציאנית, בטקסים בודהיסטיים ובאמונות בדאואיזם וברוחות מקומיות. זו אחת הסיבות שהבודהיזם הווייטנאמי נראה לעיתים פחות "טהור מבחינה אסכולתית" ויותר אינטגרטיבי. 

Thiền הזן הווייטנאמי 

לווייטנאם יש גם מסורת זן מקומית חשובה Trúc Lâm "יער הבמבוק". היא נוסדה בסוף המאה ה־13 בידי המלך Trần Nhân Tông שוויתר על כס המלכות, נעשה נזיר והקים מרכז בהר Yên Tử 

Trúc Lâm  והיא נחשבת למסורת וייטנאמית עצמאית, שבתוכה התמזגו בודהיזם מהאיאני עם אלמנטים של חשיבה קונפוציאנית ודאואיסטית.  

אמיטאבהה והארץ הטהורה 

במקדש בלומביני רואים על המזבח את Amitābha אמיטאבהה, הבודהה שהחליט לאחר התעוררותו ליצור ארץ טהורה בסוף מערב שכל הקורא בשמו יוכל להיוולד בה מחדש ולהגיע להארה, הדרך היא לדמיין את הסביבה שלנו הנוכחית כגן עדן, ויש מקומות העוזרים לכך, אמיטאבהה הוא מן הבודהות החשובים ביותר בחיי הדת הווייטנאמיים. דקלום שמו – niệm Phật נועד לטהר את התודעה וליצור תנאים ללידה ב־Sukhāvatī  הארץ הטהורה, זו היא אחת מצורות התרגול הנפוצות ביותר בבודהיזם הווייטנאמי. 

 Quan Âm בודהיסטווה החמלה הנשית 

דמות מרכזית נוספת היא Quan Âm היא הצורה הווייטנאמית של Guanyin או Avalokiteśvara הבודהיסטווה של החמלה. פולחנה עממי מאוד: מבקשים ממנה הגנה, בריאות, ילדים, הצלה מסכנות וחסד. מבחינת החיים הדתיים של רבים מן המאמינים, היא לעיתים נוכחת כמעט באותה מידה כמו הבודהה עצמו. מחקרים על הדת הווייטנאמית מתארים אותה כ־Lady Buddha of Compassion  בתוך מערכת רחבה של פולחנים מקומיים 

לא כל הבודהיזם בווייטנאם הוא מהאיאנה. בדרום, במיוחד בדלתת המקונג, קיימת מסורת Theravāda  חזקה בקרב ה־ Khmer Krom ובמאה ה־20 התפתחה גם תרוואדה בקרב וייטנאמים אתניים. בנוסף קיימת מסורת Khất Sĩ מסדר הקבצנים, המשלבת מאפיינים מן התרוואדה ומהמהאיאנה. במובן הזה וייטנאם יוצאת דופן במזרח אסיה: אפשר למצוא בה מהאיאנה סינית־וייטנאמית Zen/Thiền Pure Land ותרוואדה, לעיתים זו לצד זו. 

ובמקרה של Thích Huyền Diệu והמנזר בלומביני, החיבור של Thiền עם Tịnh Độ מדיטציה יחד עם מסורת הארץ הטהורה מתאים היטב לדגם הווייטנאמי הזה. מקור בודהיסטי וייטנאמי המתאר את פעילותו מציין במפורש שהוא לימד thiền tịnh độ  שילוב של מדיטציה ותרגול הארץ הטהורה. 

ביבליוגרפיה 

DeVido, Elise Anne. “Buddhism in Vietnam.” In Oxford Bibliographies in Buddhism, edited by Courtney Bruntz. New York: Oxford University Press, 2012.  

Thích Huyền Diệu. When the Sarus Cranes Come and the Miracles. Ho Chi Minh City: Van Nghe Publishing House, 2008.  

Tran, Anh Q. “Of Gods and Heroes: Worship in Traditional Vietnam.” In Gods, Heroes, and Ancestors: An Interreligious Encounter in Eighteenth-Century Vietnam. AAR Religion in Translation. New York: Oxford University Press, 2017.  

אתרי אינטרנט ומקורות מצולמים 

An Vietnam Phat Quoc Tu. (n.d.). An Vietnam Phat Quoc Tu. 

Khi hồng hạc bay về – Thầy Huyền Diệu Official. (n.d.). Home [YouTube channel]. YouTube.  

Khi hồng hạc bay về – Thầy Huyền Diệu Official. (2020, January 24). Chuyện ít biết về 2 ngôi chùa Việt đầu tiên trên Thánh địa Phật giáo [Video]. YouTube.