מדע מסתרי האדמה וקווי אנרגיה

בשנות ה-90 התפרסמה תיאוריה מדעית בשם "השערת גאיה" (Gaia hypothesis), הטוענת שכדור הארץ הוא יצור חי ואינטליגנטי, רק בממדים הרבה יותר גדולים ואחרים ממה שאנחנו מכירים. אחת ההוכחות לכך היא שהכדור שמר על טמפרטורה קבועה במשך כל זמן התפתחות החיים שבו (3 מיליארד שנה), וזאת למרות שהקרינה מהשמש עלתה ב-30%. היכולת לשמור על תנאים קבועים בסביבה משתנה היא יכולת של בעל חיים אינטליגנטי, בעל מערכות וויסות ובקרה. כדור הארץ עשה זאת על ידי הולדת סוגי חיים מתוכו (צמחים) שייצרו חמצן וקליטת דו תחמוצת הפחמן בימים ובסלעים. במילים אחרות, כדור הארץ יצר מתוכו חיים בכדי לווסת את עצמו ולהשפיע על הסביבה. (בנוסף על כך, החמצן שנוצר יצר שכבה של אוזון בסטרטוספֵרה, שהגנה על כדור הארץ מפני קרינות מזיקות מהיקום, וכך החיים יכלו לצאת מהמים אל היבשה – תכונה נוספת של חיים היא שיש להם קרום בררני).

אם תיאוריית גאיה נכונה, הרי שאפשר להשליך ממנה גם לכיוון הרוחני, ולהציע שלחלקים שונים של האורגניזם הענק הנקרא כדור הארץ יש תפקיד שונה, וכי ישנם מקומות על פני כדור הארץ שיש להם תפקיד מיוחד והם נמצאים על רשת של קווי אנרגיה שהם כמו מרידיאנים בגוף האנושי. כאן נמצא הפתח שדרכו אנו נכנסים לתחומים שונים של מדעים אלטרנטיביים, הבודקים את הקשר בין הסביבה – האדמה – אל האדם, ואלה הם:

קווי אנרגיה – ליי ליינס

אלפרד ווטקינס (Alfred Watkins, 1855–1935) היה מודד וארכיאולוג חובב שגילה את תופעת קווי ליי (Ley Lines) – קווי אנרגיה המרשתים את כדור הארץ. זה הגיע אליו בתור תובנה פתאומית: בעודו עומד על גבעה במערב אנגליה על גבול ויילס בשנת 1921, הוא הבחין שחלק גדול מהאתרים ההיסטוריים והקדושים שאותם הוא רואה ממקום עומדו מסודרים על קו ישר אחד. רבים מן האתרים הכילו בשמם את המילה ליי, ומכאן השם קווי ליי או "ליי ליינס".

ווטקינס הבין בחטף שהארץ מרושתת בקווים המסודרים לפי צורות גיאומטריות, האתרים של היום, כנסיות וכיוצא בזה, בנויים על בסיס אתרים קודמים, ולכן הם שומרים על הצורה. נראה כאילו מישהו פיסל ועיצב את אימא אדמה בכדי לשפר את הסידור והתפקוד האנרגטי שלה. לפי תפישתו של ווטקינס, הדבר נעשה בתקופה הניאוליתית, הנמשכת עד תקופת ברונזה. הקווים שימשו לעיתים כרשת דרכים שחיברה מקומות במרחב.

ווטקינס התחיל לחקור את נושא הקווים, סידור של מקומות מיוחדים כגון כנסיות, דרכים, עצים יוצאי דופן, אתרים מגליתים ועוד. בשנת 1925, בעודו סוקר מפה של אזור הרפורדשייר (Herefordshire) במערב אנגליה, הייתה לווטקינס הצפה של מידע עתיק, חזון, אשר בעקבותיו הוא כתב את הספר The Old Straight Track והקים אגודה של תומכים בתיאוריות שלו (אותן ניסה להציג גם בפני החברה הגיאוגרפית). הוא טען כי אלה הן דרכי סוחרים מהתקופה הניאוליתית, ששטחן נוקה וסומן בכדי לעזור בתנועה. לפי אחת הפרשנויות, המילה Ley משמעה שטח שניקו אותו, חשפו אותו. ווטקינס נפטר ב-1935 וב-1948 נסגר מועדון הקווים הישרים שהוא הקים. במקביל אליו התפתחו תיאוריות גם בכיוונים אחרים.

בשנת 1935 כתבה המיסטיקנית דיון פורצ'ן[1] (Dion Fortune, 1890–1946) נובלה בשם The Goat-Foot God ("האל בעל רגל התיש") ובה היא מפתחת את התפישה של קווי כוח. היא שרטטה את המפה האנרגטית של אנגליה וציינה ארבעה קודקודי השפעה, אשר יוצרים ביניהם מעוין המכיל את הארץ, והם מצודת טינטג'ל במערב (ראו בהמשך), הקתדרלה של סנט אולבנס (St. Alban's) במזרח, האי הקדוש[2] והמנזר של לינדיספארן (Lindisfarne) בצפון, וחצי האי סנט אולבנס (St. Alban's Head) בדרום.[3]

אחד מעמיתיה, ארתור לוטון (Arthur Lawton) טען ב-1938 שקווי הליי הם קווים של כוח קוסמי שאפשר לחוש בהם בעזרת מוט ניחוש. במלחמת העולם השנייה העניין בקווי הליי דעך במקצת, אלא שבשנות ה-60 התעורר בהם עניין מחודש. ב-17.12.1962, באותו יום שבו הוקמה פינדהורן (היישוב הרוחני הראשון של "העידן החדש" שקם באיים הבריטים, בצפון סקוטלנד), הוקם מחדש מועדון הקווים הישרים, בראשות אלן ווטקינס, בנו של אלפרד ווטקינס, שחקר את תופעת קווי הליי בדרום מערב אנגליה. בכנס ייסודו של המועדון סיפר ווטקינס על יכולותיו העל-חושיות של אביו ועל הקשר של מקומות באדמה ליסודות. לפי דבריו, הקווים (דרכים) נועדו למטרות טקס או לימוד ולא היו דרכי מסחר בלבד.

אחד מחלוצי תיאוריות העידן החדש היה טוני וֶּד ((Tony Wedd, שטען כי קווי הליי (ליי ליינס) הם קווים מגנטיים העוזרים לנחיתת צלחות מעופפות. הוא הקים אגודה ועיתון שנקראו "ציידי הקווים", ולימים החליף אותו פול דוורו (ראו בהמשך) כעורך העיתון. אבל האדם החשוב ביותר בהקשר של תיאוריות חדשות לגבי קווי האנרגיה הוא ג'ון מישל, אשר ב-1969 פרסם את הספר View Over Atlantis ובו הוא מקשר בין קווי הליי (ובמיוחד הקו העיקרי של אנגליה – קו מיכאל) לבין גיאומטריה מקודשת, מספרים, פנג שואי, איתור מוטות ועוד. הספר מספר על עידן זהב של תרבות מתקדמת (אטלנטיס) ועל הקשר של המין האנושי עם האלוהות שאבד, אך יתחדש לקראת עידן זהב חדש, מודרני ועכשווי, כשאנגליה היא מרכז השינוי. הליי ליינס הם קריאה לצלחות מעופפות מעולמות אחרים שיעזרו בהופעת עידן זהב זה, וזאת מפני שגם עידן הזהב הקודם נעזר בביקורים של חייזרים.

ג'ון מישל (John Michell, 1933–2009) היה אחת הדמויות החשובות בתנועת מסתרי האדמה המתחדשת והרוחניות של אנגליה ובמיוחד בחוגים של גלסטונברי, סופר וכותב פורה, שהיה מקורב ללהקת האבנים המתגלגלות, מוזיקאים ודמויות ידועות אחרות מדור ההיפים.[4] הוא פיתוח את רעיונותיו של אלפרד ווטקינס בדבר קווי אנרגיה – Ley Lines – לכיוונים רוחניים ואזוטריים.

ג'ון מישל משווה בין קווי הליי לקווי הדרקון הסיניים, הנקראים לונג מיי (Lung-mei), וטוען לתפוצת אמונה כלל עולמית, קדם-נוצרית, הקשורה לקווי אנרגיה. לפי טענתו, הקווים בנויים על קווי אנרגיה של האדמה, שהם חלק ממפת השדה המגנטי של כדור הארץ. בזמן קיום התרבות הקדומה של אטלנטיס, האליטה הכוהנית המתקדמת שהנהיגה אותה ערכה מחקר על הגיאוגרפיה העולמית ויצרה את האתרים המגליתים לאורך הקווים בכדי לתעל את האנרגיה של כדור הארץ לטובת האנושות. הקווים מבטאים מערכת אוניברסלית, עתיקה ואמיתית של אמונה  באנרגיות אדמה שהתפשטה בכל רחבי העולם העתיק. אלא שהיכולת שלנו לחוש ולהשתמש באותם אנרגיות אבדה עקב התדרדרות מוסרית ואנושית – אולם היא תתגלה מחדש בתקופתנו.

ב-1974 פרסם אדם בשם פול סקריטון (Paul Screeton) את הספר Quicksilver Heritage – The Mystic Leys. באותה תקופה הוא החליף את טוני וֶּד בתור עורך העיתון "ציידי הליי ליינס", המשמש כבמה מרכזית לתיאוריות המתפתחות של קווי אנרגיה המרשתים את האדמה.

בשנת 1976 מחליף פול דוורו (Paul Devereux) את פול סקריטון כעורך של "ציידי הליי ליינס", ומשמש בתפקידו במשך שנים רבות, אלא שהוא נוקט בגישה אחרת מקודמיו. הוא יוצא נגד המיסטיפיקציה שלהם (הוא מאלה שאוהבים לצעוק "המלך הוא עירום") ומכוון לשילוב גישה מדעית ביקורתית עם פתיחות לתיאוריות אלטרנטיביות. עם השנים הוא פונה לכיוון האקדמי ונעזר לצורך מחקריו במוסדות אקדמיים שונים ברחבי העולם.

לפי דוורו, יש הרבה פנטזיה בתיאוריות האלטרנטיביות של קווי האנרגיה. הוא מציע הסבר שלפיו הקווים קשורים למצבי מודעות של הקדמונים ומהווים תוצאה של חוויה על-חושית של שמאנים בטקסי טראנס, שבהם הם היו יוצאים מחוץ לגוף ועפים כמו ציפורים בקו ישר. בתרבויות שונות היה נהוג טראנס שמאני והחוויה בכולם היא דומה. יש משהו הקשור למודעות האנושית שמתבטא בצורות גיאומטריות מסוימות המופיעות במצבי טראנס. מפני הקשר של מצב הטראנס והשמאן לעולם המתים, נחשבו הדרכים הישרות לדרכי רוחות המתים, וכך הם התקבלו בתרבויות שונות ברחבי העולם. מכאן שקווי הליי בפרט וקווי אנרגיה וגיאוגרפיה מקודשת באופן כללי קשורים לדרך התפישה שלנו, למודעות האנושית, וזה מסביר מגוון תופעות, החל מהפנג שואי הסיני (שממליץ, לדוגמא, לא לבנות בתים בקו ישר למונומנטים אחרים, אלא בעיקול, וכך גם בכניסה לבית), המשך בקווי הנסקה (בספרדית Líneas de Nazca) בפרו (והייתי מוסיף גם קו קיי בנגב), וכלה בקווי הליי (ליי ליינס) באנגליה.

בתרבויות כגון אלה של דרום אמריקה, שבהן היה נפוץ השימוש בקקטוס המעורר הזיות הנקרא סן פדרו, או בצמח האיוואסקה, יש שרידים לקווים ישרים, שמאנים הפועלים כיום מתארים חוויה של יציאה מהגוף וההתקדמות במרחב הרוחני בקו ישר, בניגוד למרחב הארצי. כך שההתקנה של קווים ישרים על פני הארץ נועדה לסייע ביצירת מרחב רוחני על פני האדמה ולעזור לרוחות במסעותיהן. מן הצד השני, מבנים כמו מבוכים נועדו ללכוד את הרוחות במסען. במילים אחרות, קו ישר מאפשר מעבר לרוח, בעוד שקו מעוקל מעכב את התנועה שלה.

התפישה של התנועה הרוחנית עברה למישור הפיזי, ולפיכך נבנו דרכים ישרות בכדי לשמש לוויות וטקסים הקשורים עם המתים בנוסף לטקסי הטראנס. לעיתים הדרכים מכוונות כלפי זריחות ושקיעות של כוכבים מסוימים בזמנים מיוחדים בשנה. צריך לזכור בהקשר זה, שקו ישר הוא ארכיטיפ הופעה של קרן שמש.

כיום יש נטייה ללגלג על נושא קווי האנרגיה ולקטלג אותו תחת הכותרת של פסבדו-מדע. לפי דעתי, זה נובע, בין השאר, מניתוק הקשר שלנו לטבע עקב המגורים בערים. למי שיוצא לטבע ברור שיש חשיבות לאוריינטציה (כיוון), וזה אחד המוטיבים המרכזיים בהתמצאות במרחב. הרבה מהאתרים העתיקים בעולם (וגם בארץ), קשורים לנושא של כיוון – אוריינטציה – למקומות בולטים על פני האדמה ובשמיים. זהו אחד המרכיבים של מקום קדוש ותחושת הקדושה, כפי שאני מראה במחקרים שלי באוניברסיטת חיפה. ההמשך של כיוון – אוריינטציה – הוא קווי אנרגיה, או במילים אחרות – כיוון מתמשך.

לקווי האנרגיה יש, פעמים רבות, נקודת התחלה כמו פסגת הר מיוחדת או עצם בולט טבעי ולא טבעי (מגלית), ועליהם ולאורכם יש טומולוסים של אבנים, מצבורי סלעים, אבני סימון גדולות או ערֵמות עפר מלאכותיות ומגליתים כגון דולמנים, מעגלי אבנים, מנהירים ורוגמים. וכך, הקווים מופיעים בכל העולם כבר בתקופות קדומות, עוד לפני שבנו בניינים, החל מהתקופה הניאוליתית (האבן) ואולי גם לפני כן (בתקופה הפליאוליתית, כשגרנו במערות). עם התפתחות התרבות האנושית נבנו על מקום האתרים והקווים הקדומים כנסיות, מבצרים, ומבנים מלאכותיים אחרים כגון כבישים.

באנגליה יש שני קווי אנרגיה עיקריים שעליהם אני מרחיב בהמשך: האחד הוא הקו של המלאך מיכאל, והשני הוא קו צפון דרום המחבר את מעגלי האבנים של לונג מג באזור האגמים בצפון ואייווברי בדרום.

אקו-פסיכולוגיה (Ecopsychology):

זהו תחום שמרני יחסית, שצריך להרחיב עליהם בפעם אחרת ובהקשר אחר. האב המייסד של טריטוריה זו הוא אדם בשם תיאודור רוזאק (Theodore Roszak) שכתב את הספר The Voice of the Earth וכן את הספר Ecopsychology: Healing the Mind, Restoring the Earth, בהם הוא טוען לקשר של אדם עם הסביבה, שהודות לו הליכות בטבע תורמות לבריאות נפשית, וכן הלאה.

ארכאו-אקוסטיקה (Archaeoacoustics):

זהו תחום המאיר באור חדש את נושא המגליתים, האיש שמוביל נושא זה כיום הוא פול דוורו (Paul Devereux), שבודק אקוסטיקה של אתרים ארכיאולוגיים. לפי דבריו, מיקום האבנים בסטונהנג' וסוגן נקבע על ידי האקוסטיקה והתכונות המוזיקליות שלהן. תרבויות פרהיסטוריות השתמשו בקונכיות ענק בכדי ליצור מוזיקה, ולצורך כך השתמשו גם באבנים וחומרים טבעיים אחרים. הוא בדק את צלילי האבנים באֵייוובּרי וכתב בעקבות כך ספר בשם Stone Age Soundtracks. במסגרת שדה מחקר זה נחקרו מערות פרהיסטוריות וכן מקדשים תת-קרקעיים כגון מקום הנקרומנטיון (Nekromanteion) – הכניסה לעולם המתים – בנהר האכרון בצפון יוון.

במחקריו של דוורו על סטונהנג', הוא הגיע למסקנה שהאתר הוא סוג של קסילופון (גלוקנשפיל) פרהיסטורי ענק,[5] שבו ניגנו בזמן החגים והטקסים. מסיבה זו הובאו האבנים מרחוק. הוא בדק את סוג האבן במקום המקור שלה, והגיע למסקנה שסוג אבן זה (אבן כחולה) מתאפיין ביכולת ליצור צלילים.[6] מחקר נוסף שלו הראה שגלעדי (תלי) אבנים (Cairns) מהדהדים בתדר של 111Hz שהוא תדר מקודש. לפי טענותיו, פיתגורס ביסס את הסולם האקוסטי שלו על תדר זה, אשר אחת מתכונותיו היא כיבוי חלקים פעילים במוח, כגון האונה הקדמית והתפישה השפתית, דבר המאפשר תקשור ברמה עמוקה יותר )ואכן, הניסיון שלי מלמד שקשה לחשוב תוך האזנה למוזיקה בתדר 111Hz).

ישנם טענות נוספות על כך שלשירים ומוזיקה היה תפקיד הרבה יותר חשוב בתקופה הפרהיסטורית ממה שנדמה לנו, ומלאכות כגון קדרות וחקלאות, למשל, לוו בשירה. לטענתו של פול דוורו ,הצלילים (עד כמה שהדבר ישמע מוזר) הוטבעו בכדים, בחימר, ובעתיד ניתן יהיה לשחזר אותם בחזרה משם, וכך להתחבר לקולות העבר. הקדמונים הצליחו להקליט קולות בכל מיני חפצים דרך התדר שהוטבע בהם בזמן שהם נוצרו.

דאוזינג – מקלות ניחוש (Dowsing)

זאת אחת מהאומנויות העתיקות המזוהות ביותר עם נושא מסתרי האדמה. הדאוזינג היא שיטה של שימוש במקלות ניחוש העשויים מעץ או מתכת, בעבר השתמשו בהם לגילוי מים, מתכות, מינרלים, וגם להרגיש קדושה של מקומות, וכיום הם משמשים בקרב חסידי העידן החדש לגילוי קווי אנרגיה, קווים מגנטיים, אזורים של אנרגיה טובה ומזיקה, וגם כדי להרגיש את האאורה (השדה האלקטרומגנטי) של חפצים, צמחים ובני אדם.

שרידים לשימוש בטכניקת הדאוזינג קיימים בכל העולם, כולל שימוש בהם גם כיום בקרב שבטים הנקראים "פרימיטיביים" באוסטרליה, אמריקה ואפריקה. יש בידינו עדויות היסטוריות מתרבויות כמו תרבות מצרים והתרבות הקלטית, שבהן השימוש במוטות ניחוש היה חלק מהפרקטיקות של המאגיה. המקלות הם בדרך כלל בצורת האותיות V או Y או L. כך או כך חשוב להבין שמקלות ניחוש עובדים דרך החלק הלא מודע של המחשבה. המרגיש את האנרגיה וגורם ליד לנוע, ולא להיפך, כפי שמקובל לחשוב בטעות – שהמקלות נעים מכוח חיצוני כלשהו בעצמם.

גאומנטיה (Geomancy)

התחום של גאומנטיה קשור לניחוש (Divination) על פי צורה, אך גם לנושא מסתרי האדמה. באופן רגיל משמעות המילה היא שזורקים עפר או אבנים, והצורה שבה הם מסתדרים מספרת לנו משהו לגבי ההווה והעתיד. הגאומנטיה קשורה לעקרונות של יחס, מספר, מדידה וצורה. היא מגלה לנו שקו ישר נמצא בצללים, קרניים ושיקוף שלהם, בגזע, סלע או מפל. העיגול לעומת זאת נראה בשמש ובירח, בקשת, בענן ובבארות, ואילו יחסים מיוחדים נמצאים בעלים על עץ או בענפים, וכן בצורות מורכבות של קריסטלים.

בהקשר של מסתרי האדמה, הגאומנטיה קשורה לסידור של אתרים, ליחסים ביניהם ולצורות הארכיטיפיות המופיעות בהם, כמו לדוגמא מקבץ של אבנים או אתרים בצורת עיגול, או סידור של אתרים ביחס למרכז מסוים בצורת מעוין או מרובע, וכן הלאה.

קרינה ותכונות אנרגטיות

אם כדור הארץ הוא יצור חי, הרי שיש לו קרינה אלקטרומגנטית. ישנם אנשים שניסו למדוד קרינה של אבנים, מגנטיוּת, אולטרה סאונד, וכל מיני סוגים אחרים של קרינה. פול דוורו חקר טענות לגבי תכונות אנרגטיות של אתרים קדושים פרהיסטוריים, ואף הקים לצורך כך כבר ב-1977 גוף שנקרא פרויקט הדרקון ((The Dragon Project. במחקריהם הרבים הם הפריכו רבות מן הטענות על תכונות מיסטיות של מקום כזה או אחר, ויחד עם זאת נמצאו עדויות ברורות לאנומליוּת מגנטית או לקרינה אנומלית כזו או אחרת בחלק מהמקומות שבהם מופיעים האתרים המגליתים. נמצא שבוני המגליתים העדיפו מקומות שבהם יש הופעה תדירה יותר של תופעה הנקראת "כדורי אור", הקשורה לשדות האנרגטיים של כדור הארץ.

לפי דוורו, יש תופעה של אורות טבע, כמו אורות הקוטב, שמופיעה במקומות מסוימים באדמה, והיא מתקשרת לבניית מעגלי האבנים. זהו גוף של אור שמחזיק מעמד זמן מסוים, בדרך כלל בצורת עיגול, שיכול לנוע על פני השמיים ומצוי בבסיס חלק מהתצפיות של צלחות מעופפות. לטענת דוורו, אלה הם שדות מגנטיים שיכולים גם לשנות מחשבות במוח ולגרום להזיות או לחוויות מיסטיות. וייתכן כי אלה אירועים ברמה האטומית, אשר מיתרגמים אצלנו כחוויות חושיות. יש להם תכונות לא הגיוניות, כגון שהם נראים מצד אחד בלבד אך לא מצדם השני ונדמה שלעיתים יש להם אינטליגנציה והם ישות חיה.

מחקר אחר שלו הראה קשר בין קווי שבר גיאולוגיים ודיווח על תצפיות עב"מים. המסקנה שלו הייתה שקווי שבר גיאולוגי יוצרים אורות אדמה וזה מתפרש כעב"מים. הפלסמה שדרכה האורות מופיעים רגישה למצב התודעתי של האדם המתבונן ויכולה לשנות צורה בהתאם.

זאת ועוד, ב-1990 נעשה ניסוי של שינה וחלומות במקומות מגליתים קדושים, והתגלה שסטטיסטית יש יותר חזיונות וחלומות דמויי הזיה במקומות הללו, בהשוואה לשינה בבתים. במסגרת המחקר נבדקה ההשערה שלפיה יש למקומות "שדה זיכרון" המשפיע על האנשים הישנים בהם.[7]

ויליהלם רייך (Wilhelm Reich 1897-1957) היה מדען שטען שיש אנרגיה בשם אורגון הקיימת בכול, היא עוברת מהנמוך לגבוה, נעה ממערב למזרח, וניתן לראות אותה בחשיכה. צבעה כחול והיא מופיעה ומשפיעה על מצבים שונים בטבע. ייתכן וזה מסביר את הקדושה של הטבע הכחול לכוהנים הדרואידים שקידשו מקומות מסוימים בטבע.

מסתרי האדמה ותחילת התרבות האנושית

לפני 12,000 שנה העולם נראה אחרת. זה היה סוף תקופת הקרח ובריטניה נראתה בערך כמו גרינלנד, מכוסה שכבה עבה של קרח במקומות רבים, ורק בחלקה הדרומי מישורי טונדרה קפואים. אלא שאז כדור הארץ התחמם, וזרם הגולף פרץ את דרכו לים הצפוני, כשהוא מלפף את בריטניה במים חמים חיוניים, שהפכו את מזג האוויר שלה לנסבל להתיישבות אנושית מצד אחד, ולנושא לשיחה אינסופית בין שתיית תה אנגלי אחד לשני – מהצד השני…

לפני 10,000 שנה מופיע האדם המודרני בבריטניה במערות וביישובים – אלה הם הציידים לקטים של תקופת האבן. לפי ההיסטוריה המקובלת, החקלאות מתחילה לפני כ-6,000 שנה, כשבכל רחבי האי מוקמים כפרי בקתות שמזכירים מאוד את השבטים האפריקאים. ורק עם בוא הרומאים, בזמנו של יוליוס קיסר בסוף המאה ה-1 לפנה"ס, מתחילה בבריטניה תרבות עירונית. אלא שבמשך תקופה ארוכה זו הגיעו תושבי האי להישגים מדהימים.

כבר לפני 6,000 שנה, ויש טוענים לפני 8,000 שנה, מופיעים מבני אבן ענקיים מסתוריים בכל רחבי האי, החל מאיי אורקני בצפון, המשך בויילס במזרח וכלה בקורנוול בדרום, כאשר רובם בצד המערבי, קרוב לאוקיינוס. רבים מהם קשורים לאנרגיות הקורנות מהאדמה, ובאים מתוך תפישה שהכדור הארץ היא יצור חי ונושם, המקושר ליקום במקומות מסוימים. המבנים הראשונים הם לרוב תלים מאורכים ובתוכם חדרים, המזכירים רחם נשי. בנוסף על כך מוקמות סוללות עפר עצומות, מעוצבות גבעות, מוקמים תלים מלאכותיים, ומתקדשים אתרים טבעיים כגון סלעים בולטים.

אחד האנשים שעל תובנותיו ומחקריו אני מסתמך בכתיבת ספר זה הוא ג'ון מישל (John Michell), נביא של העידן החדש שחי בגלסטונברי (נפטר ב-2009),[1] ועסק הרבה באנרגיות אדמה, בתרבויות עבר לא ידועות ובאתרים קדושים. לפי דבריו, תחילת התרבות האנושית התאפיינה בנדודים של קבוצות לקטים על פני האדמה במסלול קדוש, כשהם עוברים ממקום למקום ומקיימים את תפקידם כבני אדם הקולטים אנרגיה מהיקום ומעבירים אותה לאדמה. הם נדדו לפי עונות השנה, הכירו את המקומות הקדושים, והתאחדו עם הבריאה באופן אינטואיטיבי ואינסטינקטיבי. זה היה גן העדן האבוד, והוא אבד בעקבות הפיכת האדם לחקלאי והתיישבותו בבתים. כל השנה הייתה בעצם תהליך עלייה לרגל אחד מתמשך אל המקומות הקדושים שבהם יש אנרגיה מיוחדת, וסביבם התפתחו סיפורים ואגדות. האדמה נתפשה כיצור חי בעל חלקים שונים. בזמן הביקור התרחשו טקסים ופסטיבלים והידע עבר מדור לדור. הנוף דיבר וסיפר סיפור הקשור לרוחות האבות. האדם לא הפר את האיזון הטבעי, אלא היה חלק מהטבע מתוך ערנות, מודעות והבנה של הסביבה.

עם המעבר ליישוב קבע אבד הקשר עם האדמה, וכתחליף לכך הונהגו חגים וטקסים המציינים את אירועי הטבע הבולטים. כמו כן התפתחו עליות לרגל למקומות קדושים, כדרך לפצות על המסע המקודש, שהיה מהות החיים. תהליך דומה קרה בעולם כולו.

פלוטרכוס (Plutarch) היה כוהן בדלפי במאה ה-1 לספירה וכתב ספר שנקרא "שקיעת האורקל" (Decline of the Oracle), בו יש התייחסות לאנרגיות האדמה של הנחש פיתון – בנה של גאיה אלת האדמה, ששלט בדלפי לפני בוא אפולו. לפי דבריו, המקדשים והמזבחות על פני הארץ יצרו גוף מקודש אחד גדול. בעזרת מחזור הטקסים והפסטיבלים זומנה הרוח של האדמה, משפיעה מטובה.

וכך, עצתו של אפלטון למתיישבים חדשים בספרו "חוקים" היא לחפש את המקומות הקדושים של התושבים המקומיים ולקיים חגיגות בימים הדרושים, ויש צורך לפחות ב-365 פסטיבלים בשנה, כדי שכל מקדשי הרוחות המקומיות יבוקרו ויכובדו בעונתם.

הבנת נושא זה לעומק קשורה לתובנה הבאה: כדור הארץ תומך בקיום החיים האורגניים בכדי שיוכלו לקלוט עבורו אנרגיות מהיקום שהוא לא יכול לקלוט בעצמו, ולכן הוא מגדל אותם. האדם הוא החיה היחידה (עד כמה שידוע לנו) המסוגלת להתפעל מזריחת השמש, להרגיש התעלות, יראה, טהרה, הוד, נפלאות – שלל רגשות הקשורים לעולם המונחים הדתי והרגשי. האדם הוא חיה מתבוננת, שמה לב, מחברת בין הדברים ומוצאת את ההקשרים שלהם. הרגשות הללו משמעם אנרגיה לכדור הארץ, אותה אין ביכולתו לקבל משום מקום אחר.

במסגרת המסלול הקדוש מילאו בני אדם את תפקידם בהרמוניה עם כל החי האחר, כפי שעשו עד לא מזמן האבוריג'ינים באוסטרליה, למשל. אלא שעם הקמת יישובי קבע ותחילת החקלאות, אי אפשר היה לעשות יותר את המסע הקדוש העובר במקומות שונים על פני האדמה. לכן הוקמה במקום זאת רשת של מקדשי טבע בצורת – מעגלי אבנים, תלי עפר, דולמנים, מערות, מעיינות ובארות, ונעשו בהם טקסים לאורך השנה במסגרת חגיגות הזמן הקדוש.

אלא שיש כאן משהו נוסף, אחר, ומלהיב עוד יותר:

לפי מקורות אלטרנטיביים, לפני 10,000 שנה לערך התרחש האסון האחרון שהביא לשקיעתה הסופית של יבשת אטלנטיס, בה התקיימה תרבות מפותחת טכנולוגית ודתית שהונהגה על ידי מעמד כוהנים, אנשי מאגיה ומדע. בעקבות האסון הגיעו פליטים מבתי הספר של הכוהנים היידעונים לחופים המערביים של אירופה, והם הנחו את האוכלוסייה המקומית בבניית מקדשי הטבע באופן שיעצים את אנרגיית האדמה, יגרום לשדות להניב, לחיות הבית להיות פוריות, וליחסים אנושיים להיות טובים יותר.

עוד לפני השקיעה השל אטלנטיס, קבוצה של כוהנים מדענים עיצבה רשת של אתרים על פני כדור הארץ, שתפקידה להפעיל את אנרגיית האדמה בכדי לעזור ולתמוך בהתפתחות התרבות האנושית. הם עברו על פני כל כדור הארץ כולו, כשהם מעצבים אתרים כמו גבעת גלסטונברי או גבעת בורו ממפ הסמוכה, בצורה המתאימה (כפי שהם נראים כיום), ובהתייחסות אחד לשני (על אותו קו אנרגיה), מערימים אבנים טבעיות אחת על השנייה כמו בצ'ייז רינג בקורנוול, מקימים תל מלאכותי ענק כמו במקומות כמו גבעת סילבֶּרי באֵייוובּרי, או מעגל אבנים כמו באֵייוובּרי, חופרים תעלה במקום זה או אחר, מקימים אבן, מטים נהר, וכל זאת על פי רשת קווים המתייחסת לשמיים וכדור הארץ ובמיקומים שנבחרו מראש. הידע שלהם התייחס לקווי האנרגיה המרשתים את כדור הארץ, ועל ידי בניית האתרים הם העצימו את השדה האנרגטי והמגנטי שלו ואפשרו לחיים בכלל ולבני אדם בפרט להתפתח ולמלא את תפקידם כיצורי גשר וקשר בין היקום לעולם.

וכך אנו מוצאים כיום לדוגמא מספר אתרים עתיקים חשובים, המסודרים על פני קו אחד שנקרא קו המלאך מיכאל (ראו פרק בהמשך), המכוון לזריחת ושקיעת השמש בימים מיוחדים בשנה, או מספר אתרים אחרים המסודרים לפי מערך כוכבים בשמיים.

הכוהנים שהגיעו מאטלנטיס הקימו, בין השאר, מבנים דמויי תל ארוך ובתוכם מסדרון וחדרים חשוכים בצורת רחם, בהם מופיעים סימנים מסתוריים, רבים מהם בצורת ספירלות או גלים, שמוארים כשהאור חודר פנימה ביום מסוים בשנה. במקומות אלה הונחו גולגולות של אנשים מפותחים שהיוו קולטנים של אנרגיה, כשם שבכנסיות נוצריות הונחו גולגולות של קדושים, מפני שהאמונה הייתה שעצמות הגולגלות בפרט ועצמות בכלל משמרות את האנרגיה של האדם החי. את הגולגולות היו מוציאים לשמש בימים חגיגיים ולאחר מכן מחזירים אותן למקומן, כך מעלה המחקר הארכיאולוגי במקומות כגון הרוגם הארוך של ווסט קנט ליד אֵייוובּרי, או הדולמן של טינקיןווד בויילס (אמונה שעברה לאחר מכן אל הקלטים).

הכוהנים האטלנטיים ידעו להפעיל אנרגיות אדמה, לגרום לאור להופיע מהאוויר ולחומר – לשנות צורה, ועוד דברים שכיום נחשבים לפלאיים. אלא שצריך להביא בחשבון שהאטמוספרה האנרגטית בתקופת אטלנטיס (כנראה לפני 20,000–30,000 שנה) הייתה אחרת, כך שמה שעבד אז לא יכול לפעול כיום. כך או כך, אנחנו מוצאים בבריטניה הרחוקה מבני ענק מרשימים כבר מלפני 7,000 שנה (לפי ההיסטוריה הרשמית), הרבה לפני תחילת ההיסטוריה האנושית בשוּמֶר ובמצרים. ואם כך הוא הדבר, הרי שבבריטניה נמצא הסוד של האופן בו הפכנו מאנשי תקופת האבן לבני תרבות מתקדמת.

לפי ג'ון מישל, החל מהאלף החמישי לפנה"ס החל להתרחש דבר-מה דרמטי ומסתורי בחופים המזרחיים של האוקיינוס האטלנטי, החל מהאיים הקנריים דרך ספרד, פורטוגל, חבל ברטאן שבצרפת, אירלנד, חלקים מסקנדינביה ובריטניה. בכל המקומות הללו מופיעים מבני אבן גדולים שנבנו בכישרון רב.

המבנים העתיקים ביותר הם תלים (רוגמים) ארוכים הנקראים Long Barrow, ניתן לראות דוגמאות שלהם בניוגריינג' ((Newgrange שבאירלנד, מיס האו (Maes Howe) באי אורקני, ברין קל'י ד'י (Bryn Celli Ddu) באנְגְלסִי שבויילס, הם בנויים ממעבר מקורה באבנים גדולות, המוביל לחדר פנימי שממנו יוצאים לעיתים חדרים צדדים הקבורים עמוק בתוך תל אדמה מעוצב (רוגם). בתוך החדרים הפנימיים ומחוץ להם אבנים עם סמלים ותווים שמשמעותם לא ידועה, חלקם מתגלים רק בתאורה מסוימת שמופיעה בשעות וימים ספציפיים בשנה. יש משחק של אור וצל המשתקף בסמלים החרוטים על קירות החדר הפנימי. המסדרונות מכוונים כלפי השמש, כך שקרן אור יכולה לחדור אליהם בזמן מיוחד בשנה, והיא כמו מפרה את האדמה ומחברת בין הזכרי לנקבי (זה יכול להיות גם אור ירח או כוכבים). הארכיאולוגים טוענים שהמבנים שימשו לקבורה, אך אין זה פוסל שימוש שלהם למטרות אחרות (בכנסיית ווסטמינסטר באנגליה יש הרבה עצמות של קדושים, אולם אין פירוש הדבר שהמקום הוא בית קברות, לדוגמא).

מבנים כאלה התגלו גם במקומות אחרים בעולם, אבל המקור שלהם הוא לחופי האוקיינוס האטלנטי, שם נמצאים התלים העתיקים ביותר, כמו לדוגמא קרקאדו (Kercado) בברטאן שבצפון מערב צרפת, אשר מתוארך בבדיקת פחמן ל-4800 לפנה"ס. וכך, התפתחות התרבות האנושית התרחשה ממערב, מהאוקיינוס האטלנטי, למזרח – ולא להיפך, כפי שנוטים לחשוב.

בנוסף לג'ון מישל, אדם בשם ג'. פוסטר פורבס (J. Foster Forbes) כתב ספר בשם "העבר הבלתי מתועד" (The Unchronicled Past) ובו מופיעה טענה שלפיה המבנים המגליתים נבנו לפני עשרת אלפים שנה (ולא שבעת אלפים או פחות, כפי שטוענת ההיסטוריה הרשמית) על ידי אנשים מהמערב – כוהנים ששרדו את אסון אטלנטיס, שבנו אותם במטרה לתחזק את הסדר החברתי, לשמש כמצפה ירח וכקולטנים של אנרגיה כוכבית בעונות מסוימות – וכי המבנים הללו עזרו בשיפור פריון האדמה וייצוב רווחת האנשים על ידי העצמת השדות האנרגטיים של כדור הארץ.[2]

חוקר אלטרנטיבי נוסף בשם אלכסנדר תום (Alexander Thom), שכתב ספרים כגון Megalithic Lunar Observatories או Megalithic Sites in Britain, מראה שיחידת המדידה בה השתמשו הקדמונים בבניית המגליתים הגדולים בבריטניה היא 2.72 רגל (2.05 מטרים), מה שנקרא היארד המגליתי (ראו בהמשך), וטוען שהיה להם מדע מפותח של מספרים, גיאומטריה, אסטרונומיה, גיאוגרפיה והנדסה. הם לא היו "הפראים מתקופת האבן", אלא חברת אנשים מסודרת שנשלטה על ידי כהונה דתית מדעית.

משנת 5000 לפנה"ס מופיעים, כאמור, מבנים גדולים, מגליתים ותלי עפר כמו הרוגמים הארוכים בבריטניה. וגם דמויות ענק על הגבעות, כמו בווילטשיר שבאנגליה. המבנים קשורים לפולחן אדמה שמתפתח בזמן הזה. מעניין לציין שלפני כן היה פולחן של מים בבריטניה. החוקרים לא יודעים להסביר את השינויים בפולחן, והטוב ביותר שהם יכולים להפיק הוא הסברים על שינוי מזג האוויר, אך זה מתקשר גם לשינויים במקומות אחרים בעולם, וייתכן שאלה קשורים להשתנות המזלות, לעידנים האסטרולוגיים.

ההיסטוריה הרשמית מתחילה רק אלפיים שנה יותר מאוחר (3000 לפנה"ס) ובבריטניה שלושת אלפים שנה מאוחר יותר עם הגעת העמים הקלטים (2000 לפנה"ס), אלא שמתברר שלפניהם תרבויות עתיקות לא מוכרות, הום אלו שמקימים את המגליתים (מעגלי האבנים, דולמנים, תלים). למעשה, רוב האתרים הקדושים הללו ננטשו עם הגעת הקלטים. ההתחלה היא בשנת 5000 לפנה"ס עם בניית הרוגמים (תלים ארוכים), החל משנת 3000 לפנה"ס מתחילה תקופה של בניית מעגלי אבנים, שהשיא שלהם הוא מעגלי האבנים באֵייוובּרי וסטונהנג', אלא שב-1000 לפנה"ס, עם התפשטות האמונה הקלטית בכוחות הטבע ובתי הספר של הדרואידים, מעגלי האבנים ננטשים ומתחיל פולחן של יערות, מעיינות ובארות.

מכל מה שנכתב עד כה, ניתן להסיק שבפרהיסטוריה התקיימה דת עולמית עתיקה ומסתורית בחלקים גדולים של אירופה והעולם, כולל המזרח התיכון. היא התבטאה בבניית מגליתים והתבססה על מספר, גיאומטריה, העקרונות שמאחוריה, סוג מסוים של אנרגיה שמופעל על ידי פרופורציות וסידורים נכונים – אנרגיה שאולי המקביל שלה הוא הצ'י במזרח, המופעל על ידי הסידור הנכון של הפנג שואי.

במסגרת אותה דת נלמד והוטמע ידע שלא ניתן ללמוד אותו בצורה הרגילה, והוא יכול להיקלט רק לאחר הכנה שכללה מוזיקה וגיאומטריה, התנסות על חושית באתרים מקודשים, חניכה בתוך האדמה, טקסים בתוך מעגלי האבנים, התחברות אל האנרגיות. כשזה קרה, ברגעים נדירים של קליטה והתחברות לעולמות שמעבר, מחסום הזמן הוסר והתקבלו תובנות ביחס לעבר או לעתיד. הידע הועבר באמצעות, דרך ובתוך מקדשי הטבע, המבנים המגליתים (כגון דולמנים) ומעגלי האבנים של העולם הפרהיסטורי.

קראו עוד מאמרים על אנגליה

הערות

[1] ג'ון מישל כתב ספר בשם A Little History of Bladud, המתייחס למלך אגדי של בריטניה בשם בלדוד שמנסה לעוף כמו איקרוס. ב-1972 הוא פרסם ספר בשם "מבט על אטלנטיס כעיר ההתגלויות" ובו הוא מתעמק בנומרולוגיה, גימטריה, גיאומטריה מקודשת, ומפתח את המושג של ירושלים החדשה. בשנת 2000 פרסם מישל את הספר "מקדש מעל ירושלים, התגלות". שבו מופרשים קווי האנרגיה של ירושלים. בשנת 2007 נישא לדניס פרייס, הדרואידית הראשית של מסדר הדרואידים של גלסטונברי. הוא תמך ברעיונות הקשר הבריטי ישראלי, שלפיו הבריטים הם צאצאי עשרת השבטים, וכן שהאי הבריטי קדוש ובו תיוולד ירושלים החדשה.
[2] הטענות לגבי הזמן והתפקיד מהדהדות את הטענות של ולָדימיר מֶגרה (Vladimir Megre) לגבי הדולמנים שהתגלו באבחזיה לחופי הים השחור.

[1] כותבת פורייה, מתַקשרת ומורה שהייתה מהמשפיעות ביותר על התפתחות התנועה הניאו-פגאנית והכישוף באנגליה, וייסדה את האחווה של האור הפנימי (Fraternity of the Inner Light), שפעלה בגלסטונברי ובלונדון וקיימת עד היום.
[2] זה למעשה אי שמחובר ליבשה בזמן השפל ואז הוא חצי אי, כדוגמת האי סנט מייקל בדרום מערב קורנוול.
[3] חצי האי הוא חלק מ"חוף היורה", מקום גיאולוגי ייחודי, ויש בו מחצבות של שיש ששימש לבניית הארמונות הבריטיים, הנמצא רק באזור זה ובאיים הסמוכים ונקרא אבן פורטלנד (Portland Stone). כמו כן שוכנת בחצי האי כנסייה נורמנית.
[4] בין השאר הוא ביקר בישראל ופיתח את מודל ירושלים של מעלה ביחד עם ד"ר יצחק חיות-מן, אשר מסביר באופן אחר את מבנה העיר העתיקה.
[5] The Research on the Acoustic Behavior in Megalithic Sites in the UK, by Prof. Robert Jahn.
[6]האבנים הם מן המחצבה של גבעת פרסלי (  (Preseli Hills Stonehenge Quarryבדרום מערב ויילס.
[7] זה מזכיר, כמובן, את התפישה של האבוריג'ינים באוסטרליה לגבי מקומות קדושים הקשורים ל"זמן חלום".