המאמר הוא חלק מעבודת הדוקטורט: מחוללי קדושה במקומות קדושים כריזמטיים בישראל.

מחוללי קדושה בגנים הבהאים בעכו

הבהאים הם דת חדשה שהתחילה בישראל בסוף המאה ה19 והיא מתפשטת ברחבי העולם, מייסד הדת שנחשב להתגלמות של זוהר האל (בהא), חי עשרים ושתיים שנה בעכו וסביבותיה ונקבר באחוזה כפרית מפוארת מצפון לעיר. מסביב לקבר ולבית שבו בילה את שנותיו האחרונות נבנו גנים מפוארים, וזהו המקום הקדוש ביותר בעולם לבהאים. לימים נקבר מבשר הדת – הבב בחיפה וכך גם ממשיך דרכו של הבהא – בנו עבדל בהא, במקדש מפואר על מורדות הכרמל, עטוף בגנים ששופצו לאחרונה בשנת 2000. המקדש והגנים הבהאים בחיפה, משתרעים מראש הכרמל ועד תחתיתו וצופים אל המרכז בעכו. בימים אלו נבנה אתר קדוש בהאי שלישי בפאתי עכו באזור נחל הנעמן, מקום שם הבהא נהג לנפוש והיו לו התגלויות.

לבהאים אין בתי תפילה ספציפיים שבהם מתקיים פולחן יומיומי כגון מסגד, בית כנסת וכנסייה, אבל יש להם בכמה מקומות בתי תפילה כלליים גדולים שבנויים בצורה מיוחדת. בישראל יש מעין את מקדש הבב ומוסדות כלליים המאכלסים בניינים מיוחדים בחיפה. ומהצד השני של המפרץ אחוזת קבר, בית, מרכז מבקרים שיבנה בקרוב מחדש ובאופן מפואר מצפון לעכו, ובימים אלו כאמור נבנה מרכז בהאי שלישי בפאתי העיר עצמה.

המקום הקדוש ביותר לבהאים נמצא באחוזת בהג’י מצפון לעכו, שם בילה מייסד הדת את שנותיו האחרונות ושם הוא קבור. צורתו הכללית של המתחם הבהאי בעכו היא עגולה, והדבר מבטא את הספירות השמימיות. העיגול הוא מעין גן, תחום חדש בגן העדן, המרוכז סביב מקום קברו וביתו של הבהאא אֻללה. “שוכני גן העדן הגבוה ביותר הודיעו לילדי ההבטחה כי בתוך קדושת גן עדן, גן עדן שמימי, הופיע גן חדש, סביבו מעגל…”.^[1] גם בתי תפילה בהאים ברחבי העולם מצווים להיבנות בצורה עגולה, מבחינה הפנומנולוגיה של הקדושה עיגול הוא אכן ארכיטיפ של מציאות שמימית.

הבהאים מייחסים חשיבות רבה לגנים ומשקיעים כסף רב בהקמתם ובתחזוקתם. אם להאמין לכתוּב בדפי ההסבר המחולקים למבקרים בהם, הרי שלגנים אין שום משמעות, אבל העמקה בכתבי הבהאים עצמם, ובמסורות המוסלמית והפרסית שמהן יצאה הדת הבהאית, חושפת את המשמעות החבויה בהם. הגן מסמל במידה רבה את גן העדן. תפקידו להזכיר למאמין את המקום שממנו בא ושאליו ישוב, ולעורר בו חוויית קדוּשה. דימויי גן העדן בספרות הבהאית נקשרים לביטויי רוחניות אנושית בשיאה, ומאמין אמיתי יכול לחוות את גן העדן על פני האדמה: “זה חפצנו, לראותכם כמראות עדן על האדמה”.^[2]

בהאא אֻללה נקבר בחצר ביתו, כמנהג הימים ההם. לימים הוקמו סביב הבית ומבנה הקבר הסמוך אליו גנים המשתרעים על פני שטח גדול מאוד. לגנים חלק פנימי המוקף גדר שׂבכה מעוצבת ומעוטרת בצבעים שחור וזהב, וחלק חיצוני עם שטחים נרחבים שבכניסה אליו מבנה כניסה יפה, מעליו מקום תצפית ובו מזרקה. הבהאים מתפללים לכיוון הגנים בעכו, הקיבלה של בתי התפילה היא לכיוון הגנים בעכו, וכל בהאי מצווה לעלות לרגל לקבר הקדוש פעם אחת בחייו.^[3]

לא ניתן להפריז בחשיבות הקבר והגנים הבהאים בעכו לבהאים עצמם, אלא שהמקום פתוח גם לביקור של אנשים אחרים, כולל בבניין הקבר עצמו, ורבים מתפעלים מיופיו, סידורו, תכונתו של המקום, ויש רבים שחווים במקום חוויות אסתטיות וכאלו של קדושה. הסיבה לכך היא המחוללים הקיימים במבנה הגנים והמערך כולו (כולל הבניינים), ובכך ידון המאמר שלפניכם.

לפי מחקר המקומות הקדושים שערכתי[4], ישנם מקומות שתומכים בהופעת חווית קדושה באדם כפי שמתואר בענף מדעי הדתות והפסיכולוגיה של הדת[5]. הקדושה היא חוויה של אחדות, פתיחות, כניעה בפני כוח גדול יותר נשגב וידידותי המביאה לשחרור יכולות, רגשות ותחושות מרוממות באדם[6], חיבור לחווית המישור והשיא והחלקים הטרנספרסונליים בנפש[7]. זה קורה בזכות מערכים דינמיים במקומות קדושים שקראתי להם מחוללים הנתפשים ומהדהדים מערכים של תפישה אצלנו, מערכים (מחוללים) כגון: דואליות מאחדת, יוצא דופן נשגב, מרכז מחבר ומורכבות פרקטלית.

המחוללים נמצאים במקומות קדושים כריזמטיים, שנבנו באופן חופשי מתוך התייחסות לקדושה ובתהליך של השראה, והם מורכבים ומגוונים מספיק בכדי להכיל אותם, אלו מקומות שנתפשים בקהל הרחב כמיוחדים, בעלי השפעה, כריזמטיים, ומהווים עקב כך נקודות התייחסות ומוקד לזהות דתית קדושתית. נקודות המוצא של המאמר הם שיש שני סוגים של דת: האחת חיצונית שגרתית שמהותה ביטחון, זהות, השתייכות חברתית, חיזוק האגו. והשנייה פנימית חוויתית שמהותה תהליך של קונברסיה שקורה כתוצאה ממגע עם הקדושה. הדת והקדושה שהמאמר מתייחס אליה היא הסוג השני. הנחת יסוד נוספת היא ישנם שני סוגים של מקומות קדושים, מקום שנבנה לפי תבניות קבועות והוא מוקד של פעילות דתית וחברתית שגרתית ועקב כך מתנה את המבקרים בו ושומר אותם במישור היומיומי והזמני[8], ומקום כריזמטי שהוא מוקד של פעילות דתית אישית חווייתית תהליכית, שנבנה באופן חופשי ויש בו מחוללים של קדושה.

יש כיום בעולם בלבול מושגים, לא כל דבר שנקרא קדוש הוא אכן קדוש, ולא כל מקום קדוש הוא אכן כזה. הגנים הבהאים בעכו הם דוגמא למקום קדוש כריזמטי שמשפיע על המבקר בו, נבנה בצורה חופשית השראתית ועקב כך יש בו מחוללים של קדושה.

המסע הרוחני

האתר גדול מאוד, מהכניסה ועד החלק הפנימי משתרעת שדרה שאורכה כקילומטר. תחילתה בכד מיוחד שהובא מאיראן ועליו עיטורים המספרים את האגדה על מסע הציפורים,^[9] אגדה עתיקה שהיא חלק מהתרבות האיראנית ושהועלתה על הכתב על ידי המשורר הסוּפי הפרסי פריד א־דין עטאר (فَریدالدّین عطّار, 1221-1142) במאה השלוש־עשרה. האגדה מספר על הר אגדי בקצה העולם (הר קף) שעליו יש ציפור אגדית (סימורג) שחיה לנצח, מעין ציפור פניקס, הסיפור הוא על התארגנות ומסע קבוצה של ציפורים אל המקום והיצור המיתולוגי בכדי למצוא תשובה לבעיות הקיום ובראש ובראשונה המוות.

בהאא אֻללה (מייסד הדת הבהאית והתגלמות זוהר האל שקבור בלב האתר) השתמש בנוסח אגדה זו בבואו לתאר את המסע הרוחני שעל המאמין לעבור, כפי שהדבר מופיע בספרו המיסטי שבעת העמקים.^[10] הכד שהובא מאיראן מחבר את המקום לממד של עתיקוּת ומיתולוגיה, ומשרה עליו את המאנה שלו. המשמעות של נוכחות החפץ המתאר את מסע הציפורים בכניסה לגן קברו של בהאא אֻללה היא שמקום הקבר הקדוש הוא ההר הקוסמי – הר קף והביקור בגן ובקבר הוא המסע.

המסע הרוחני (מסע הציפורים) משתקף במסע בתוך הגן מהכניסה ועד לקבר הקדוש (וגם במסע העלייה לרגל אל הקבר עצמו). לפי בק, בפנומנולוגיה של המיסטיות שלושה מוטיבים אוניברסליים מספרים על החוויה המיסטית במונחים של אלגוריה: המסע, אלכימיה ואהבה. המסע הפנימי מסמל את הנדודים של המחפש בדרך אל האלוהים, האלכימיה היא הטרנספורמציה שמתרחשת במרוצת הדרך והאהבה מוליכה לאיחוד עם האלוהים.^[11] המסע הוא גם חיפוש אחר האהוב, ולכן במסע אל לב הגן הבהאי, שם שוכן משכנו של בהאא אֻללה, נחשפים למראות, לריחות, לצלילים ואפילו לתחושות (על ידי דריכה על חלוקים או שברי חרס), כולם שונים מהרגיל, והמסע מחולל טרנספורמציה, כלומר חוויית קדוּשה, והמטרה היא התאחדות עם האהוב הוא הבהאא אללה.

המסע של הציפורים הוא אל הסימורג, ציפור מיתולוגית השוכנת על הר קף, ההר הרוחני שבסוף העולם. הציפור היא בהאא אֻללה – נבחר האל היושב על ענף עץ גן העדן, שממנו יצאו הנביאים הקודמים.^[12] ההר שאליו הציפורים עפות ושעליו שוכנת הסימורג הוא ההר הקוסמי המחבר בין שמים וארץ, הוא מרכז העולם. זהו מקום קברו של בהאא אֻללה, שבזכות כל מה שתואר לעיל יש בו תכונה של מחולל הקדוּשה המרכז המחבר.

הגן הוא כמובן גן העדן. לפי הבהאים, גן העדן השמימי הוא סמל לחברה ראשונית אידיאלית על פני האדמה, כפי שהבהאים משתדלים להיות. וכך נפגשים האופקי (הגן והמסע) והאנכי (בהאא אֻללה והקבר הקדוש), טרנסנדנציה ואימננציה; דימויי גן העדן נקשרים לביטויי הרוחניות האנושית בשיאה, ומאמין אמיתי יכול לחוות גן עדן על פני האדמה.^[13] בהאא אֻללה מתואר כציפור בגן עדן חדש שצורתו עגולה,^[14] ולכן הוא קבור בתוך גן עגול גדול שמזכיר גן עדן, אבל הציפור עצמה היא חופשייה, היא יכולה להמריא למרומים, וכך גם בסופו של מסע הציפורים אל הסימורג מתברר לציפורים שקיומם האמיתי הוא מעבר לזמן ולמקום, ולמעשה התשובה נמצאת בתוכם בממד אחר.

הכד בכניסה לגן מספק את הפרשנות לביקור בו. פרשנות זו מוכּרת לחלק מהבהאים מספריו של בהאא אֻללה, ולא זמינה למבקרים האחרים, היא מוסיפה לפעולת המחוללים של הקדושה ולו גם באופן עקיף. מוטיבים נוספים בגן בעלי משמעות לעולי הרגל הבהאים הם הגביעים המעוטרים הניצבים על מעמדים בכל מקום ופסלי הטווסים. הגביע מסמל את השיכרון האלוהי והטווס – את ציפור הסימורג, שהיא כאמור בהאא אֻללה וחיי נצח. כשעולה רגל בהאי מצוי בכתבי הקודש ומבקר בגן, המקום נמלא חיים והופך למרכז מחבר לכל מה שהוא יודע ומכיר – לאמונתו ולתפיסתו את המציאות, וזה עוזר לחולל בו התחברות אל הקדוּשה.

אלא שגם המבקר ה”רגיל” לא יכול שלא להיות מושפע מהמקום, מיופיו, גודלו, מורכבותו, הדרו, ומחוללי הקדושה שבו שהם מעין ארכיטיפים אוניברסליים. כל המבקרים במקום צריכים לעשות “מסע” מהכניסה אל מבנה הקבר, לעבור שערים, חלקים שונים, הם נחשפים למראות, ריחות, טקסטורה, צלילים (של הטבע), מקבלים על עצמם התניות ובכלל זה שמירה על שתיקה, ויוצאים מהמקום אחרת מאשר הם נכנסו אליו. בפרקים הבאים נבחן איך מחוללי הקדושה מופיעים במקום קדוש זה.

דואליות מאחדת במקדשים הבהאים

אחת הדוגמאות היפות ביותר לפעולת מחולל הקדושה דואליות מאחדת נמצא בחלוקה של המקומות הקדושים הבהאים לשני מרכזים נפרדים המתייחסים זה לזה בשני צידי מפרץ חיפה, האחד הוא מקום קבורתו של מייסד הדת בעכו, והאחר הוא מקום קבורתו של המבשר בחיפה. הקשר בין האתרים בא לידי ביטוי בכך שהגנים הבהאיים בחיפה – המקיפים את מקום קברו של המבשר – פרושׂים בקו ישר מראש ההר ועד תחתיתו, קו המצביע לכיוונה של עכו, מקום קברו של המייסד (הבשורה), שהמתחם שלו מעוצב בצורת עיגול.

המבשר, בעל האופי הזכרי מעצם פעולתו, מתקשר עם מרכיב אדריכלי נופי של קו ישר, בעוד שהבשורה, שהיא נקבית מעצם מהותה, מתקשרת למרכיב אדריכלי נופי של עיגול.[15] בספר הקדוש ביותר של הבהאים נאמר בפסוק 133: “נשאו את שני המעונות בשני מקומות הקודש ואת כל אתר ואתר אשר בו נח כיסא כבוד ריבונכם הרחמן. זה הדבר אשר יצווה אתכם ריבון היודעים”.[16] למעשה, המקומות הקדושים מבטאים את הדואליות של התגלות הקודש לפי הבהאים, וקיומם של שניהם מסייע בהטמעת תפיסה זו. כלומר, החיבור ביניהם והתייחסות שלהם זה לזה היא מחולל הקדוּשה של הדואליות המאחדת.

הדואליות של מופע הקדוּשה בדת הבהאית מתבטאת בכך ששמו של מייסד הדת הוא בהאא אללה, כלומר זוהר האל, הוא לא התגלמות של האל עצמו, אלא של זוהר האל, האצלה ראשונית של האל הנקשרת עם החוכמה והיא נקבית במהותה, ומכאן שיש שתי ישויות אלוהיות, אחת היא האלוהים הנסתר, והשנייה היא ההקרנה שלו, שממנה נברא העולם. זאת תפיסה המשותפת גם לענף המיסטיקה הסופית באסלאם, שהשפיע על הדת הבהאית. ישנה דואליות של אלוהות, וישנה גם דואליות של גוף ורוח באדם ובעולם והיא משתקפת בקיומם של שני מרכזים דתיים נפרדים המשרתים מטרות שונות. בעכו נמצא מרכזהּ הרוחני של הדת, המקום שלכיוונו מתפללים, ואילו בחיפה נמצא המרכז האדמיניסטרטיבי, הממשלתי והחברתי של הבהאים, שם נמצאים מוסדות הדת והמועצה העליונה. בעצם קיומם של שני מרכזים נפרדים מודגשת הדואליות של העולם הזה והעולם שמעבר – גוף ונפש, חומר ורוח, ומצב זה משדר למאמינים כי יש עולם גלוי המחייב את פועלם ואת אחריותם ויש עולם נסתר אלוהי, שהוא חסד שמימי שאליו הם אמורים לשאת את עיניהם.

לפיכך, המערך הדואלי של שני האתרים הקדושים והקשר ביניהם הם שמחוללים את רגש הקדוּשה. האוריינטציה של התפילה מחיפה לעכו יוצרת מעין ציר עולם המחבר בין המישורים. אלמלא המרכז בחיפה וההפרדה בין המוסדות האדמיניסטרטיביים הארציים למקום הרוחני, התחושה הסובייקטיבית של קיום עולמות נסתרים הייתה נגרעת, והדת הייתה נתפסת יותר כמוסד חברתי ותרבותי. לכן הדואליות של שני מקומות קדושים מסוגים שונים הקשורים זה לזה, ומתייחסים (פיזית) זה לזה, מחוללת קדוּשה.

מורכבות פרקטלית בגנים הבהאיים עכו

מחולל הקדוּשה מורכבות פרקטלית יכול להופיע גם בסידור של גנים ושל סביבות מלאכותיות אחרות, ולא רק במבנים, ולעיתים הוא אף מופיע במקומות מיוחדים בטבע. אחד ממאפייניו הוא הגיאומטריה המקודשת, וזה מה שעומד בבסיס של תכנון גנים בתרבויות ובדתות עתיקות כגון הפרסית והאסלאמית, במיוחד אלו המאמינות בקיומו של גן העדן. בתרבות הפרסית ובדת האסלאם היקום (והקיום) בצורתו האידיאלית – גן העדן – יכול להיות מיוצג בדמות גן פיזי, כך בספרות ובשירה וכן באדריכלות המקודשת, והדבר הוביל להקמת גנים מיוחדים לפי עקרונות קוסמיים ובתבניות של גיאומטריה מקודשת. דרך הגן הפיזי, הוא המישור הארצי, אפשר להתחבר לגן העדן ולשוב למצבו הראשוני והמקודש של האדם. פעולתו של מחולל קדוּשה מעין זה מתקיים בגנים הבהאיים בעכו ובחיפה.

במתחם שלושה מעגלי קדוּשה, שבגבולו של כל אחד ניצבים גדר ושומר משגיח המחלק הנחיות. המעגל הראשון הוא מתחם הגנים העגול כולו, שבגבולו נמצא שער הכניסה לאתר. המעגל השני הוא הגנים הקרובים לבית ונראים ממנו, ובהם ערוגות פרחים ודשאים, בגבולו נמצא שער כניסה ושומר. המעגל השלישי הוא מבנה הקבר, מעין מקדש השוכן ליד הבית שבו התגורר בהאא אֻללה, בכניסה אליו יש שומר, מקבלים הנחיות, ונכנסים רק בקבוצות עם ליווי ובשתיקה. החלוקה הזו היא טיפולוגיה המשקפת ומבטאת את מבנה העולמות. לפי הבהאים, ישנם שלושה עולמות מקבילים: עולם האלוהות הנסתר, עולם הציווי המתבטא דרך הנביאים ועולם הבריאה הפיזי והגלוי. הקבר הוא מקום האלוהות הנסתר, הגן הפנימי המסודר משקף במידה מסוימת את עולם הציווי ואת הקשר שלו לעולם הבריאה.^[17] והגנים והשטחים שמסביב את העולם הפיזי.

בגן הפנימי במיוחד (אך גם בחיצוני) בולטות הצורות הגיאומטריות של ערוגות הפרחים, המספרים והצבעים, והן מרמזות לקוסמולוגיה ולסדר הבריאה. הבהאים מייחסים חשיבות רבה למספרים ולצורות, שהרי הם מבטאים מציאוּת רוחנית, עולם של אידיאות, והדבר בא לידי ביטוי בצורותיהן ובמספרן של ערוגות הפרחים בגן, למשל כוכבים, מתומנים ומחומשים. הגיאומטריה משלימה את האסתטיקה ואת היופי בבחינת צורה ותוכן, כשני מכלים של קדושה. קיומו של היקום מחייב את התגלות האל, את השתקפות תאריו הגלויים הפועלים בעולם הבריאה בדרכים שונות, וזה נעשה דרך ארכיטיפים. האסתטיקה והיופי של הגן תורמים לעירור זיכרון עמום של מה שהנשמה הייתה פעם חלק ממנו, והם גם מצביעים על הכיוון שאליו יש לשאוף.

מחולל הקדוש מורכבות פרקטלית מתבטא בצורות גיאומטריות וגם במספרים, לדוגמה המספר שבע הוא מספר טיפולוגי (ארכיטיפי) – אנחנו רואים שבעה צבעים, שומעים שבעה צלילים, שני החושים העיקריים שלנו קולטים את המציאות דרך מסננת של שבע. בנוסף לכך אנחנו זוכרים שבעה פריטים בזיכרון האנושי קצר המועד (עד שבעה אנשים בקבוצה אין צורך בספירה). ואם נתבונן בשמים נראה שבעה גרמי שמים נעים והשאר קבועים במקומם, וכן הלאה. גם המספר חמש הוא ארכיטיפי, וכבר הורחב לעיל על המספרים שלוש (משולש) וארבע (ריבוע). מופע של מספרים טיפולוגיים, למשל שבע הגומחות לשבעת האלים בפנתיאון ברומא, הוא מורכבות פרקטלית, מכיוון שהמספר משקף עיקרון קוסמולוגי. ואין זו בהכרח מציאוּת אונטולוגית, כפי שטוענת למשל הקבלה היהודית (שבעה רקיעים), אלא תבנית בתפיסה האנושית שמסדרת את העולם. אי לכך, בתדר מסוים של סדר מתקיים חיבור בין המישורים ומופעלת האפשרות לחוויה דתית, להתחברות אל הקדוּשה. וכך, בגן יש הופעה של הרבה כוכבים מתומנים, עיגולים, ריבועים, חלוקה של צורות גיאומטריות וחלקים בגן לשלושה וארבעה, וחזרה על מוטיבים קישוטיים לפי מספרים מסויימים.

מחולל הקדושה יוצא דופן נשגב

הגנים ויופיים מסמלים את דמותו של בהאא אֻללה, מייסד הדת והתגלמות זוהר האל בחייו, את יופי מילותיו ואת בשורתו לאנושות; בניית הגנים הבהאיים נובעת מתפיסת העולם הגורסת כי צריכה להיות התאמה בין שלמות האדם לשלמות הבריאה, ולכן הצורך לפאר את בריאתו של האל במעשה הבנייה המושלם במקום קבורתו של האדם השלם. החוויה האסתטית קרובה לחוויית הקדוּשה. לפיכך, תפקידם של הגנים לפי הבנתי הוא לעורר את חוויית הקדוּשה באדם באמצעות מבנם, סידורם, האסתטיקה שלהם, ניקיונם, יופיים וסמליותם, בדגש על אור, ירק ונוכחות של חפצי אמנות.^[18]

כל מי שמבקר בגנים הבהאים מהלל ומשבח את יופיים יוצא הדופן, היופי הזה אמור להזכיר לנו את מצבו המקורי של האדם לפני הבריאה והלידה, כנפשות עם האלוהים בגן העדן, ולכן כל כך חשוב לטפח ולהשקיע בהם, הדרך הבהאית כפי שמופיע בספר שבעה העמקים מתחילה בעמק החיפוש, ועוברת דרך מפגש עם יופי יוצא דופן לעמק האהבה, זה יכול להיות יופי של אישה, יופי של מקום, והיופי של מילותיו והמסר של הבהא אללה. כך או כך היופי הארצי מזכיר לנו את היופי האלוהי, מעורר זיכרון תת מודע הקיים בנפש שלנו, או במילים אחרות מחולל קדושה.

מחולל קדושה מרכז מחבר במקדש הבהאי עכו

בדומה לבית המקדש עבור היהודים, ומכה עבור המוסלמים, מקדש הבהאים מצפון לעכו הוא ציר העולם שאליו המאמינים מכוונים את תפילותיהם ומשם הן עולות לשמים. הן יכולות לעלות לשמים מהמקום הזה מכיוון ששם התגורר ופעל מייסד הדת, בהאא אֻללה בשתים־עשרה השנים האחרונות לחייו, ושם הוא גם נקבר, ומכיוון שבחייו הוא היה מרכז מחבר אל עולמות עליונים, התגשמות של האור האלוהי, כך גם הפך להיות מקום קברו לאחר מותו.

בגנים בכלל, ובגן הפנימי בפרט, בולטת נוכחותם של עצים – ברושים, עצי שקמה עתיקים ענקיים ועצי הדר בתוך מבנה הקבר עצמו, צמחיית הגן היא חלק אינטגרלי מהקדוּשה וכבר נכתב שהעץ הוא אחד הארכיטיפים של ציר העולם, ואכן, לחלק מהעצים יש משמעות במיסטיקה המוסלמית ובמסורת הגנים הפרסיים. למשל, הברוש מסמל מַעֲבָר לעולם שמֵעֵבֶר. העצים הם ביטוי של ציר העולם המקשר, מבחינת הזמן המיתי, בין האדם לגן העדן, ומבחינת הזמן ההיסטורי – למסורת הגנים הפרסיים העתיקה ולמסורת הגנים המוסלמית־סוּפית. קשר זה חשוב מפני שבהאא אֻללה מיוחס מצד אחד לשושלת של זרתוסטרה ומהצד האחר לשושלתו של מוחמד.^[19] הגן מחבר את המבקר במקום למורשת של המיסטיקה המוסלמית ולאגדות הפרסיות העתיקות, ועל ידי כך נוצר חיבור בין ההווה והעבר. זאת ועוד, הכתבים הבהאיים עצמם מתייחסים לעץ הלוט האגדי, עץ שמֵעֵבֶר לו אין מַעֲבָר (בימים קדומים נהגו הערבים לשתול עץ בסוף דרך, ועץ זה הפך בקרב הבהאים לסמל של עץ שמֵעֵבֶר לו קיימת מציאות אחרת).^[20] עץ הלוט מזכיר במידה מסוימת את הלימינליות של טרנר,^[21] ובמידה רבה את ארכיטיפ העץ הקוסמי המופיע אצל אליאדה.^[22]

המרכז של הגן, שהוא גם מעין מעגל שלישי ופנימי של הקדוּשה, הוא מבנה הקבר, שאליו אפשר להיכנס רק בשעות קבועות ובתנאים מסוימים (בשתיקה, עם ליווי, לאחר הכנה). בכניסה לבית הקבר נראית שמש זהובה על רקע שחור המסמלת את בהאא אֻללה, שהתייחס לעצמו כמקום זריחת השמש.^[23] האור הפיזי וההארה הרוחנית הם סמלים ראשיים בדת הבהאית, המתבטאים בשמו של מייסד הדת – בהאא (“זוהר”). השמש היא אחד הסמלים הפוטנטיים ביותר למרכז מחבר, מכיוון שהיא מקור החיים, האור והחום, והכול סובב סביבה. אבל לפי תפיסת המיסטיקה הבהאית, ישנם שני סוגים של שמש, שמש פיזית ושמש רוחנית, כשם שיש שני סוגים של אור, אור פיזי ואור גנוז. המילה “בהאא” מסמלת את האור הרוחני, ובצוּרת הכתב שלה היא אחד הסמלים הראשיים של הבהאים, המופיע בקליגרפיה מיוחדת.

מעל השער בכניסה לחלקו הפנימי של הגן כתובה המילה “בהאא” בתוך עיגול בכתב מחובר, באופן היוצר שלושה קווים אופקיים המחוברים בקו אנכי אחד. צורת הכתב הזו משקפת את מבנה שלושת העולמות: עולם מקודש (אלוהי), עולם חולין (ארצי) ועולם ביניים של דימויים, אורות וזוהר, הנמצא בין שניהם. ואלו הם מקומו ותפקידו של בהאא אֻללה – להיות מחבר בין העולמות. הצורה הגיאומטרית של אותיות המילה “בהאא” המחוברות מסבירה את מהותו של בהאא אֻללה כציר עולם.

לפי משה שרון,^[24] הקו האופקי העליון מסמל את מלכות האל, הקו האמצעי מסמל את שליחיו, והקו התחתון – את האנושות, ואילו הקו האנכי מסמל את רוח האל המאחדת את שלושתם. זהו בהאא אֻללה. הוא אינו ההתגשמות של האל, כפי שניתן לחשוב, אלא של זוהר האל, הוא ההאצלה הנובעת ממנו, הוא מעין עיקרון משני נקבי השולט על עולמות הציווי והבריאה. הוא מכנה עצמו גם “המילה” או “העט”, ביטויים המזכירים את הלוגוס הנוצרי או את אדם שלם המוסלמי.

עולם הביניים בין הישות האלוהית הנעלמת לממשות הפיזית של הבריאה הוא עולם האידיאות האפלטוני, הוא המציאוּת שממנה באים הנביאים והאימאמים, זהו עולם המציאות הרוחנית שנקרא עולם הציווי בטרמינולוגיה הבהאית. עולם המציאוּת הפיזית הוא עולם הבריאה, עולם האפשר. התגלות הנביא היא בו־בזמן בעולם הציווי ובעולם הבריאה (צד אחד שלו הוא כלפי עולם האלוהות והצד האחר – כלפי עולם הארץ). זוהי מציאוּת המורכבת משלושה רבדים, והיא ציר עולם המתבטא בקו האנכי המחבר בין שלושת הקווים האופקיים בקליגרפיה הסמלית של אותיות השם “בהאא”.

תפקידו המרכזי של בהאא אֻללה כציר עולם מתבטא בחשיבות המקום שבו בילה את שתים־עשרה השנים האחרונות לחייו ושבו הוא קבור – אחוזת בהאג’י, שהיא מוקד התפילות של הבהאים בכל העולם, הקיבלה, מקום שאליו כל בהאי מצווה לעלות לרגל פעם בחייו, מרכז עולם. מרכזיותו של מתחם בהאג’י בעכו מתבטאת בכך שהגנים הבהאיים בחיפה מכוונים אליו. חיבור קו הגנים מראש רכס הכרמל ועד לתחתית ההר ייצור קו ישר המצביע לכיוונה של אחוזת בהאג’י, מקום התגלותו של בהאא אֻללה.

בפסוק הראשון של הספר הקדוש ביותר נכתב: “ראשית לכל אשר צוה האלוהים את עבדיו – דעת מקום מזרח שמש חזונו ומקום התגלות מאמרו אשר הוא־הוא מקום מציאות עצמותו בעולם הציווי והבריאה”.^[25] בהאא אֻללה הוא מקום התגלות מאמרו של אלוהים בעולמות הציווי והבריאה. מקום קברו והגן הקדוש סביבו מבטאים זאת במידה רבה והופכים לציר עולם, למרכז מחבר מחולל קדוּשה. זה מתאפשר ומתרחש, בין השאר על ידי התייחסות הגן והמקום הקדוש לכתביו של בהאא אֻללה המתארים את המסע הרוחני בדמות מסע הציפורים אל הר קף, ועל ידי הצורה העגולה של הגן והקבר הקדוש במרכזו.

הביקור בגן הופך למעין מסע כזה בעזרת דמויות הטווסים והגביעים שבו, הדרך והשלבים שיש לעבור, והכד בכניסה, צורתו העגולה של הגן והסמלים שבו, האסתטיקה והגיאומטריה, מקומו הנסתר של הקבר, ועוד. ישנם בגן מוטיבים נוספים הלקוחים מכתביו של בהאא אֻללה. הקבר במרכז הגן הוא מעין שמש רוחנית, כפי שהיה בהאא אֻללה בחייו. העובדה שהוא גר בבית הסמוך למקום קברו ושם החדר שבו שהה, בגדיו וחפציו, מוסיפה לגן הילת קדוּשה והופכת אותו למעין ירושלים שמימית, בדומה לחצרות הצדיקים החסידים.

לסיכום

עבור המאמינים הבהאים “מקום התגלות מאמרו”, שהוא מושג מופשט, הופך למציאוּת פיזית שיש להתייחס אליה והיא במוקד הפולחן (תפילה ועלייה לרגל), היא המקום הקדוש עצמו. דמותו של בהאא אֻללה (זוהר האל) והימצאות קברו בלב הגן בעכו, הופכים את המקום למחולל קדוּשה של מרכז מחבר.

אבל גם בקרב המבקרים האחרים בגן מופיע מחולל זה מסיבות אחרות לגמרי – המבנה הפיזי של הגן, המעגלים שבו והקבר שבמרכזו, הדרך שיש לעשות עד אליו, נוכחותו של עץ גדול ועתיק, האיסור על הדיבור במקום הקבר והכניסה המותנית והמוכוונת אליו על ידי האחראים על המקום, ובלב כל זה חדר הקבר המסתורי והמצועף, עם יצירות האמנות הנפלאות שבו (אגרטלים, ריח הקטורת, הצבעים והשטיחים. החדר מתגלה בחלקו לנכנס בתוך בניין הקבר, וניתן לשהות בחדרים שלידו בתפילה ומדיטציה. כל הדברים הללו יוצרים בקרב המבקר מחולל קדוּשה של מרכז מחבר. כזכור, בגן יש גם מחוללי קדוּשה אחרים כגון יוצא הדופן הנשגב, ויחד הם מאפשרים חוויה של מציאוּת אחרת בכל אדם באשר הוא אדם.

ראו גם מאמרים

עקרונות הדת הבהאית וקורות הבהאא אללה

עכו עיר הקודש והגנים הבהאים מצפון לה

ביבליוגרפיה

אוטו, רודולף, הקדושה: על הלא־רציונלי באידיאת האל ויחסו לרציונלי, תרגמה: מרים רון, תל־אביב: כרמל, 1999.

אליאדה, מירצ’ה, תבניות בדת השוואתית, תרגם: יותם ראובני, תל־אביב: נמרוד, 2003.

בן אריה, זאב, מחוללי קדושה במקומות קדושים כריזמטיים בישראל. עבודת דוקטורט חוג ללימודי ארץ ישראל. אוניברסיטת חיפה

בן אריה, זאב, מאפייני קדושה במקומות קדושים בישראל, חיבור לשם קבלת התואר מוסמך האוניברסיטה, אוניברסיטת חיפה, 2019.

ג’יימס, ויליאם, החוויה הדתית לסוגיה: מחקר בטבע האדם, תרגם: יעקב קופליביץ, מהדורה שנייה, ירושלים: מוסד ביאליק. 1959.

יונג, קרל גוסטב, פסיכולוגיה ודת, תל־אביב: רסלינג, 2005

שרון, משה, “הבהאאים בישראל”, בתוך: אלי שילר וגבריאל ברקאי (עורכים), הבהאאים בישראל, ירושלים: אריאל, תשס”ה, עמ’ 41-6.

שרון, משה, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה – הספר הקדוש ביותר (אלכתאב אלאקדס) לבהאא אללאה, ירושלים: כרמל, תשס”ה.

Baháʼuʼlláh, The Seven Valleys and the Four Valleys, Project Gutenberg, 2005.

Barrie, Thomas, The Sacred In-Between: The Mediating Roles of Architecture, Abingdon: Routledge, 2010.

Beit-Hallahmi, Benjamin, and Michael Argyle, The Psychology of Religious Behavior, Belief and Experience, London: Routledge, 1997.

Buck, Christopher, Paradise and Paradigm: Key Symbols in Persian Christianity and the Baha’i Faith, Albany, NY: State University of New York, 1999.

Eliade, Mircea, The Sacred and The Profane: The Nature of Religion, tr. Willard R. Trask, New York: Harcourt, 1959.

Farid ud-Din Attar, The Conference of the Birds, tr. Afkham Darbandi and Dick Davis, Harmondsworth, England: Penguin Books, 2011

Ittelson, William H., Harold M. Proshansky, Leanne G. Rivlin, and Gary H. Winkel, An Introduction to Environmental Psychology, New York: Holt, Rinehart and Winston, 1974.

Kandinsky, Wassily, Concerning the Spiritual in Art, Bexar County, TX: Bibliotech Press, 2012.

Maslow, Abraham H., Religions, Values, and Peak-Experiences, Columbus, OH: Ohio State University Press, 1964.

Meizler, Michael Steven, Baha’i Sacred Architecture and The Devolution of Astronomical Significance: Case Studies from Israel and the Us, Thesis Diss., University of Arkansas, 2016

Rennie, Bryan S., Reconstructing Eliade: Making Sense of Religion, Albany, NY: State University of New York Press, 1996.

Turner, Victor, “The Center out There: Pilgrim’s Goal”, History of Religions 12 (1973), pp. 191-230.

הערות

[1] Christopher Buck, Paradise and Paradigm: Key Symbols in Persian Christianity and the Baha’i Faith, Albany, NY: State University of New York, 1999, p. 179

[2] שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה, עמ’ 252 (פסוק 106).

[3] שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה, עמ’ 151.

[4] בן אריה, זאב, מחוללי קדושה במקומות קדושים כריזמטיים בישראל. עבודת דוקטורט חוג ללימודי ארץ ישראל. אוניברסיטת חיפה

[5] Beit-Hallahmi, Benjamin, and Michael Argyle, The Psychology of Religious Behavior, Belief and Experience, London: Routledge, 1997.

[6] ג’יימס, ויליאם, החוויה הדתית לסוגיה: מחקר בטבע האדם, תרגם: יעקב קופליביץ, מהדורה שנייה, ירושלים: מוסד ביאליק. 1959.

[7] Maslow, Abraham H., Religions, Values, and Peak-Experiences, Columbus, OH: Ohio State University Press, 1964.

[8] Ittelson et al., An Introduction to Environmental Psychology, p. 90

[9] Farid ud-Din Attar, The Conference of the Birds, tr. Afkham Darbandi and Dick Davis, Harmondsworth, England: Penguin Books, 2011

[10] Baháʼuʼlláh, The Seven Valleys and the Four Valleys, Project Gutenberg, 2005

(https://www.gutenberg.org/ebooks/16986)

[11] Buck, Paradise and Paradigm, p. 169

[12] שרון, “הבהאאים בישראל”, עמ’ 12.

[13] Buck, Paradise and Paradigm, p. 177

[14] שם, עמ’ 179.

[15] משה שרון, “הבהאאים בישראל”, בתוך: אלי שילר וגבריאל ברקאי (עורכים), הבהאאים בישראל, ירושלים: אריאל, תשס”ה, עמ’
31-23.

[16] משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה – הספר הקדוש ביותר (אלכתאב אלאקדס) לבהאא אללאה, ירושלים: כרמל, תשס”ה, עמ’ 264. הדואליות מתייחסת לשני המעונות של הבאב ושל בהאא אֻללה בבגדד ובשיראז, אבל בהשאלה אפשר לייחס זאת גם לשני המקומות הקדושים לבהאים בישראל.

[17] שם, עמ’ 151.

[18] Coordinator of the Research Office of the Bahá’í National Center in Wilmette, Illinois: https://bahai-library.com/viswanathan_bahai_pilgrimage_israel#29

[19] שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה, עמ’ 48.

[20] שם, עמ’ 216.

[21] Turner, “The Center out There: Pilgrim’s Goal”, pp. 191-192

[22] אליאדה, תבניות בדת השוואתית, עמ’ 169.

[23] בית תפילה בהאי נקרא מַשְרִק אל־אד’כאר (مشرق‌ الاذکار) – “מזרח שמש האזכרות (של שם האל)”. ראו שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה, עמ’ 109.

[24] שם, עמ’ 170.

[25] שם, עמ’ 187.