טקסי המיסטריות בסמותראקי ואלואסיס ביוון

סמותראקי (Samothraki)

האי המקודש סמותראקי הוא מקום המסתורין של הפלסיגים (התושבים הקדומים של יוון), כמו הארגונאוטים במסעם אחר גיזת הזהב, נצא לשם בכדי לקבל ברכה למפליגים בימים (של הידע), ולגלות את החלק הרוחני בתוכנו. ביקור במקומות יכול לעורר בתוכנו חלקים רדומים, לא מוכרים. יוון העתיקה והמסתורית עדיין חיה ונושמת, וניתן להתחבר אליה ולהרגיש אותה.

קדמוס היה נסיך פיניקי שקיבל חינוך במצריים וכנראה הגיע לראשונה לאי סמותראקי לפני 4,000 שנה. הוא קיים שם לראשונה את הנישואים המקודשים – הירוגמיה בין בני אדם לאלים. הוא נישא לנימפה הרמוניה ולימד אנשים את סוד חיי הנצח. במקביל אליו הגיעו למקום מדיארה, המכשפה מגיאורגיה, שהביאה עמה פולחן אֵלָה קדום מאגי, וגם יאסון והארגונאוטים. לאי קדוש זה, שהיה המרכז הנבואי והמקודש של יוון הרבה לפני דלפי, הגיעו הרקלס, דיוניסוס ואורפיאוס, אפילו דרדנוס, שחידש את הגזע האנושי לאחר המבול, הגיע לכאן תחילה.

האי של סמותראקי הוא אי קטן לא רחוק מהדרדנלים וגבול יוון טורקיה, המתרומם בתלילות מהים עד לגובה של יותר מ-1,600 מטר, והוא הגבוה ביותר בים האגאי. באופן כללי, כל האזור הקרוב למיצרי הדרדנלים הוא אזור של פולחן אלוהויות נשיות קדומות. מהצד האסיאתי של מיצרי הדרדנלים נמצאת טרויה העתיקה והר אידה, מקום פולחן האלה קיבלה, ומקור מסורת הסיבילה (נביאות נשים), מהצד האירופאי של המיצרים נמצאים יערות והרי תראקיה, מקום מקדשי דיוניסוס ואורפיאוס.

טקסי חניכה בסמותראקי יוסדו בזמנים קדומים על ידי אאיסיון (Iasion), בנו של זאוס, שחי במקביל לאחיו דרדנוס (Dardanos), האיש ששרד את המבול והחל את השושלת של טרויה.[1] במרכזם עמדו ארבע אלוהויות (שלוש מהן – נשים) עם שמות לא יווניים (הם נקראו “הכבירים”, השם מרמז על מוצא פיניקי מזרחי), הקשורות לגוף הפיזי, האתרי, האסטרלי, האגו ועקרון הבריאה. מטרת החניכה הייתה השגת חיי נצח.

מי היו האלים הכבירים?

האלים הכבירים היו אלוהויות שקדמו לאולימפיים, ואסור היה לבטא את שמם. הם נקראו ‘הכבירים’, אולם מונח זה היה תואר או מצב קיום, ולא שֵם. הפנתיאון מתרכז סביב האם הגדולה, שעל-גבי המטבעות של סמותראקי נראית כאישה יושבת ואריה לצדה. שמה הסודי הוא אקסיירוס (Axieros), והיא קשורה לאלה הפריגית והאנטולית, האם הטרויאנית של הר אידה. היוונים זיהו אותה עם אלת הפוריות דמטר, או עם סיבל, אלת המדינה הפריגית. היא מזכירה את רֵיאָה (Rhea) המינואית, המגיעה במרכבה רתומה לאריות.

את האם הגדולה עבדו בעזרת סלעים קדושים,[2] שנמצאו במקומות שבהם הקריבו קורבנות והביאו מנחות, מכיוון שהיא אלת עולם הפרא וההרים.

בנוסף לאלה האֵם עבדו בסמותראקי את הקטה ואפרודיטה, שהיו קרובות יותר ליוונים.

הֶקטה היא אֵלָה שהולכת ומזדקנת במשך היום, מתה – ונולדת מחדש בלילה. היא מזוהה מצד אחד עם השמש ומצד שני עם האדמה והמסתורין שלה. היא אֵלָה הקשורה לכישוף, לירח וללילה, לכוחות שיצאו מתיבת פנדורה (אמפוזות), ומופיעה במצרים בתור קאט – אֵלָה עם ראש צפרדע. מקומה בצמתים ובכניסות, ולפי האגדות היא סבתה של מדיאה ואמה של המכשפה קירקה. אפרודיטה היא אלת האהבה. הקטה ואפרודיטה הן דמויות נשיות הקשורות לאהבה, קסם ומאגיה.

האל הכביר הבא הוא קדמילוס (Kadmilos) (השם מזכיר את קדמוס), אל פוריות פאלי בעלה של אקסיירוס, שסמלו הוא ראש איל ושרביט. הוא מזכיר את האל המקורנן של הדת האירופאית הקדומה, כפי שמופיעה בספריהם של המלומדות מרגרט מארי ומריה גימבוטאס, שהאמינו בקיום דת משותפת עולמית בפרהיסטוריה, הקשורה לכוחות הטבע וסמלה קרניים.

ההופעה הרביעית של האלים הכבירים קשורה לנישואים המקודשים בין קדמוס להרמוניה. הנסיך מפיניקיה הגיע לסמותראקי לעבור את המסתורין, התקבל על ידי הנימפה הרמוניה ונשא אותה לאישה. היו אלה הנישואים הראשונים בין בני אדם לאלים, שנחגגו ברוב טקס והיוו את הבסיס לפולחן. לאחר מכן עבר הזוג הצעיר לעיר תבאי, ולבסוף לאוכריד שבמקדוניה, שהייתה אז בשלטון האילירים (עם הודו-אירופאי קדום, אביהם של האלבנים).

דרדנוס ואיאסוס,[3] בניו של זאוס, שלטו כמלכים על העולם האנושי לאחר אטלס. האחות שלהם היא הנימפה הרמוניה (לפי גרסאות אחרות הלנה מטרויה), היא נולדה בסמותראקי, ומזוהה עם האהבה המאחדת את כל האנשים, אחדות וסדר תרבותיים, עם האלה הרומאית קונקורדיה, ועוד. כשהגיע למקום קדמוס היא התאחדה אתו, איחוד של הזכרי והנקבי המסמל אהבה בין האנשים.

לפי דיודורוס סיקולוס (Diodorus Diculus) (אחד המקורות העתיקים על אטלנטיס) המתחם המקודש בסמותראקי הוקם על ידי מיירינה (Myrina) מלכת האמזונות, שהייתה בת ברית של הורוס מלך מצרים. היא שלטה על פריגיה וניצחה את האטלנטים, אך נוצחה על ידי מופסוס התראקי (Mopsus) שהיה חכם ומאג.

היא נסחפה לאי, שם היה לה חזון וחלום ובעקבותיו הקימה מתחם המקודש לאלה סיבל. מעניין לציין שאי דומה וסמוך – הר אתוס – מוקדש אף הוא לאלה מריה (אמו של ישוע). האי נקרא בתחילה סאמוס, כשם האי שמדרום לו, ורק עם בוא התראקים הפך לסמותראקי.

האלה אם סיבל מהר אידה הושיבה באי את בניה הקוריבנטס (Korybantes), רקדנים חמושים שסגדו לה בריקוד ותיפוף, הם רקעו ברגליהם באדמה לקול תיפוף קצבי. הרעש שהם עשו מנע בזמנו מקורונוס לגלות את זאוס שהוחבא במערה על ידי גאיה. הם שמרו גם על דיוניסוס הצעיר, והיו מאגים ונביאים. הייתה להם מתכת בעלת תכונות קסם. לעתים הם מזוהים עם נערים צעירים בטקסי בגרות ולעתים עם ענקים וטיטאנים.

ובכן, סיבל נתנה לקוריבנטס (הרקדנים הצעירים) את הטקסים, וייסדה את המיסטריות. המקום היה פתוח לכולם, כל אחד יכול היה להשתתף, ללא קשר למגדר, גיל, מעמד או שייכות לאומית, ובכל זמן.

הטקסים נוהלו על ידי הכוהנות בראשות הכוהנת הגדולה שנקראה סיבל.

הפסטיבל המרכזי התרחש באמצע יולי, ובלבו מחזה מקודש שתחילתו חיפוש אחר העלמה החסרה (אירופה, פרספונה), ולאחריו התקיימו נישואים מקודשים (Ieros Gamos), המיוצגים על ידי נישואי קדמוס והרמוניה, אשר מחברים את הניגודים בתוכנו. באתר נמצאו כותרות עם עיטורים שמרמזים לכך.

הרודוטוס (אבי ההיסטוריה) עבר חניכה באי הזה, וכך גם פיתגורס (המתמטיקאי), ליסנדר מייסד ספרטה, אפלטון ואריסטופנס, וארו הרומאי ואפילו הקיסר אדריאנוס.

טקסי החניכה בסמותראקי

הכניסה העתיקה לאתר הייתה ממזרח, מקום שם נמצא ההר ושרידי חומת ענקים (קיקלופים) מימים עברו לא ידועים, כמותה יש מעטים ביוון – אבני ענק שלא ברור מי הביא וסידר אותן ולשם מה. מהכניסה הדרך עוברת אל תיאטרון עגול פתוח, בו היו עשרים ושניים פסלים מברונזה, ומשם מובילה דרך תהלוכות אל העמק, בו נמצאים מספר גדול של חדרים ומקדשים.

ההכנה לחניכה נעשתה בחדר שנקרא Anaktoron, שם המזכיר את הענח של מצרים, ומשמעו חדר האדונים. זה החדר הצפוני ביותר הצופה אל הים. המתקדש לבש לבן וניתנה לו מנורה. הוא רחץ טקסית באגן בצד הדרום מזרחי ונסך לאלים בבור עגול.

הדרגה הראשונה נקראה Myesis, בה הוצגו סמלים קדושים וניתן הסבר שלהם. המתקדש גילה את הקשר בין שמיים ואדמה, הזכרי והנקבי, מקבל הגנה ותקווה לחיים טובים יותר לאחר המוות וגם לפניו. המתקדש קיבל קמע – סרט שני (צבע אדום) ששמים על המותניים, וכן טבעת ברזל שנחשפה לכוח של אבנים מגנטיות.[4]

מהלך הטקס היה כנראה כלדלהן: החניכים רחצו, הִטהרו, ונכנסו למתחם המקודש ממזרח, עברו דרך שער (ייתכן שעם עיניים קשורות) והגיעו לתיאטרון העגול הגדול, בו היו עשרים ושניים פסלים של דמויות אנוש או אלים (לא ברור כיום). הם שמעו הצהרה ועברו בחינה של שאלות כמו: מה הדבר הרע ביותר שעשית?

לאחר מכן הם עברו בדרך התהלוכות את הענחטורון, שם הוצגו לפניהם סמלים וסופר להם הסיפור על חטיפתה של הנימפה הרמוניה, או בגרסאות אחרות פרספונה. החניכים המזועזעים יצאו לחפש אותה ביערות שבסביבה והמהומה הייתה רבה, אבל אל דאגה, בסופו של דבר הנערה נמצאה וההרמוניה הושבה על כנה. או-אז נאספו כולם בחזרה כדי לחגוג את האיחוד המחודש של קדמוס עם הרמוניה, והפעם מרצון ולא בכפייה, תוך כדי ריקוד, שירה ואולי גם יחסי מין מקודשים.

ייתכן שבשלב זה השתמשו באולם נוסף שנמצא ליד הענחטורון ונקרא הטֶמֶנוֹס (Temenos), או אולם רוקדי המקהלה. בפסאדה שלו היו קרוב ל-900 פסלים בכותרות של נשים רוקדות. ממצאים ארכיאולוגים מראים שבאולם הקריבו נסך וחיות, במטבעות סמותראקי נמצא ראש אייל, נמצאו הרבה קערות המתאימות לנסך, שאותן כנראה הביא עימו החניך או החניכה.

דרגת החניכה השנייה נקראה Epopteia (ומשמעותה התבוננות, מדיטציה) נעשתה בבניין שנקרא ההיארון (שמשמעותו – מקום קדוש, בניין מאחורי המקדש הראשי בו היה כנראה לפיד ענק, ונתגלו בו אין ספור מנורות ותומכות לפידים). זה היה מקום של התבוננות, ומעניין שהוא יותר פנימי, ממנו לא רואים את הים, אלא במקרה הטוב את ההר.

את האפופטיאה אפשר היה לעשות מיד לאחר המייסיס, או לאחר זמן, ובכל מקרה רק מספר מצומצם של חניכים עברו אותה, ולכן נוטים לחשוב שהיו תנאים מוקדמים קשים, כנראה בתחום המוסר או הרוחניות ולאו דווקא בתחום הכלכלי או החברתי. הקבלה לדרגה זו הייתה לאחר וידוי חטאים שנעשה לפני ההיארון.

המתקדש עבר הִטהרות סמלית ונתן קורבן לאש הקדושה. משם הוא עובר ללב קודש הקודשים, שם הוא מבלה בהתבוננות ומדיטציה, לאחר מכן הוא מובל לאפסיס בחלק האחורי של הבניין שהזכיר מערה – גרוטו. ההיירופנט ישב על במה באפסיס ודקלם, הקריא, את הליטורגיקה, כשהוא מראה את הסמלים של המסתורין. בסוף הטקס נלקח המשתתף לחדר הצפוני, למקום המקודש, שם קיבל את ההתגלות השלמה ומסמך המאשר את השתתפותו במסתורין, וכמו כן ניתנה לו האפשרות לחרוט את שמו על לוח הנצחה במקום.

במסגרת החניכה השנייה ראו את האור של הכבירים, המסתורין זוהה עם אור רוחני פלאי, וייתכן שזה עבר אחר כך לנצרות.

לפי פלוטרך, פיליפוס השני עבר חניכה בסמותראקי ביחד עם אולימפיה ושם הם התאהבו. מאז נוצר קשר בין השושלת הארגאידית (זו של אלכסנדר מוקדון) לבין המקדש והשושלות של הדיאודוכים (השליטים) ההלניים, ממשיכי מסורת, אלכסנדר ובמיוחד התלמים והאנטגונידים.

פיליפ השלישי ממקדון, אחיו למחצה של אלכסנדר, היה תורם מרכזי למתחם המקודש, וכנראה שבנה את הטמנוס וההיארון. תלמי השני, מייסד הספרייה באלכסנדריה, בנה את הכניסה.

השריד הכי מרשים שהתגלה בסמותראקי הוא הפסל של ניקה אלת הניצחון, שאומרים שהוסיף ממד חדש לאמנות ולפיסול (נמצא כרגע במוזיאון הלובר בפריז). הוא נתרם למקום במאה ה-2 לפנה”ס על ידי אנשי רודוס, בזכות הצלתם הפלאית מאנטיוכוס השלישי (אביו של אנטיוכוס הרשע). ההלנים הביאו ספינת מלחמה לסמותראקי, הקימו אותה מחדש במקדש כהקדשה לאלים, והפסל עמד עליה.

לפי היפוליטוס – בישוף קפריסין במאה השלישית, בכתביו כנגד הכת הגנוסטית של הנחשיים – במסגרת המסתורין של סמותראקי מהללים את האדם הראשוני, אדמס, מכיוון שבמקדש בסמותראקי היו שני פסלים של אנשים ערומים עומדים זקוף עם ידיים מושטות למעלה לשמיים ואיבר מין זקוף. אלו הם “דמויות של האדם הקדום והאדם הרוחני שנולד”. לפי דבריו המוח הוא האב והמוח הקטן הוא הבן. חלקי הגוף השונים מסמלים את הסדר הקוסמי, לדוגמא: האור הוא האב והבן משול ליכולת לראות, התנוחה הזקופה מאפשרת לאדם להסתכל למעלה על הכוכבים וסדר תנועתם, האור בעין הנמשך עד לכוכבים, וכך הבן מתחבר עם האב. באישון יש מעבר בין אור לחושך ביקום, כי הוא מכוסה על ידי העפעפיים. המעיים הם כמו הנחש המלמד ידע, נחבא בתוכנו. ארבע הנהרות בגן עדן הם ארבעת החושים, וכן הלאה.

פרופסור ברמר (Bremmer), בספרו על כתות המסתורין היווני, מוסיף שהחניכים הגיעו עם לפידים, ועסקו בריקודים לצלילי מצילתיים ותופי מרים (מתנה מקדמוס והרמוניה ביום חתונתם). הם חיפשו את הנימפה שנעלמה, שכן קדמוס חטף את הנימפה הרמוניה כששט על פני סמותראקי. השלב הראשון של החניכה, ה-Myesis, הסתיים עם מציאת הנעדרת וקבלת סרט סגול, אותו קשרו מתחת לבטן. כך אודיסוס ניצל מסערה, כשקשר את הסרט מסמותראקי באזור האגן. למעשה, סמותראקי הוקמה גם כמרכז ישועה של ספנים מהים הסוער. וייתכן שגם מהים הסוער של החיים, מן היצרים. בנוסף על כך, החניכים קיבלו טבעת ברזל ממוגנטת, לעתים מצופה זהב, שלה כוח של האֵלה. השפה שדיברו בה הייתה תראקית עתיקה, בנוסף ליוונית.

איך מבקרים בסמותראקי

סמותראקי הוא אי קטן יחסית המצטיין בנופי הטבע שבו, יש בו תופעה מיוחדת של נקיקים צרים סגורים ובהם בריכות מים, המתאימים לטיול סנפלינג ואתגרי. המעבורת מגיעה לאי רק פעם או פעמיים ביום, מעיר הנמל של אלכסנדרופוליס, מרחק שעתיים הפלגה.

בנמל יש מספר טבֶרנות וכמה אכסניות פשוטות (אין מלונות פאר). לרגלי ההר, כמה קילומטרים מהנמל, נמצא הכפר העיקרי של האי, הקרוי על שמו – סמותראקי.

כביש היקפי לוקח את המתעניין לחופים נפלאים בצד הצפוני ובהם יערות אלונים, ולמפרצים ומפגש מרתק בין הר וים בצד הדרומי. אין כאן אתרי תיירות רשמיים, אלא כמה בתים כאן ושם, כמו פעם. האתר הארכיאולוגי נמצא כמה קילומטרים מהנמל ובו מוזיאון קטן. ניתן לראות את המבנים, הרבה ממצאים בשטח, ובעיקר ליהנות מן האווירה.

קדמוס הפיניקי (Cadmus)

לפי המיתולוגיה, תחילתה של יוון קשורה לנסיך פיניקי בשם קדמוס, אחיהם של פניקס ואירופה, שיצא לחפש את אחותו ולהחזיר אותה לאחר שנחטפה על ידי שור, שהיה זאוס בתחפושת.

קדמוס היה מורה מואר מהמזרח, שגדל בעיר צור שבלבנון, ומכאן גם שמו (קדם – מזרח). הוא הביא את הכתב הפיניקי ליוון, ובמקביל לכך גם את טקסי המסתורין. הרודוטוס טוען שהוא חי בשנת 2000 לפנה”ס, לפני מלחמות טרויה.

קדמוס הגיע במצוות אביו לאי סמותראקי בצפון הים האגאי, עם אמו טֶלֶפאסה (Telephassa), ובן דודו (Thasus) (שנתן את שמו לאי הסמוך), שם הוא פוגש את הרמוניה הנימפה ונושא אותה לאישה, מייסד את טקסי המסתורין. מסמותראקי הוא הולך לדלפי, מקום האורקל החשוב ביותר בעולם העתיק, בכדי לקבל הכוונה להמשך דרכו, הפיתיה (נביאה) שבמקדש יועצת אותו לייסד עיר במקום שבו ייקָרה על דרכו דרקון, אותו הוא צריך להרוג. קדמוס מגיע לתבאי, ובעזרת האלה אתנה הורג דרקון ומייסד במקום עיר. הוא מובל למטרתו על ידי פרה קדושה. בדרכו לתבאי הוא יוצר סוג חדש של אנשים על ידי זריקת אבנים שהופכות לאדם, מהן נוצרות שושלות האצולה של יוון. קדמוס מביא לעיר החדשה את המסתורין של ה”כבירים”. בהמשך חייו הוא עוזב את תבאי ומייסד את אוכריד במקדוניה ואת בודווה במונטנגרו, ולבסוף הוא הופך לנחש או דרקון.

הפיניקים הם עמים כנעניים שהתיישבו באלף השלישי לפנה”ס לאורך מישור החוף של לבנון וסוריה בערי מדינה. הם היו יורדי ים נועזים שהקימו מושבות בכל הים התיכון, מייצאים את התרבות שלהם, כולל השפה והפולחן, למקומות כמו קרתגו וספרד. יש אומרים שהגיעו עם הספינות שלהם עד לבריטניה ואירלנד, ואף לאמריקה. האלים שלהם היו בעל שמין, אל האור והשמיים, בורא ומחדש, ומלקרת – מלך העיר, פטרונה של צור, שזוהה עם הרקולס. בכוחו הרב הוא הפך רע לטוב, הביא חיים מההריסות, והחזיר את השמש לאדמה בזמן ליקוי החמה, תוך שהוא מנטרל השפעות אסטרולוגיות רעות. לפי האגדה מלקרת כבש גזעים פראיים בחופים רחוקים, שתל את הסלעים בגיברלטר, והקים מושבות בים התיכון.

אנו רואים, אם כן, שתחילתה של יוון קשורה להגעה של אנשים ממצרים והמזרח. וכך, העיר ארגוס, הנחשבת לעיר היוונית הראשונה, נוסדה על ידי אחי מלך מצרים, המרכז הנבואי הראשון בדודוני יוסד על ידי שלוש נשים, כוהנות חתור שהגיעו ממקדש אמון רע במצרים. המרכז הרוחני הראשון בסמותראקי וגם העיר הראשונה ביבשה, תבאי, הוקמו על ידי קדמוס הפיניקי.

ליד סמותראקי

סמותראקי הייתה מרכז מקודש שהוא חלק מסביבה יוונית מוקדמת הקשורה לתרבויות האלה המפותחות הקדומות, מרכזי מסתורין קדומים התקיימו גם באיים שלידה, אימברוס ולמנוס, וגם בארצות הסמוכות, תראקיה, טרויה ופריגיה. זה היה עולם שלם ומפותח שחרב בעקבות מלחמות אפיות ושינויים אקלימיים שהונצחו באיליאדה ובמיתולוגיה. היופי של ההגעה לסמותראקי הוא בחיבור לעולם קדַם-יווני זה.

המסתורין של הכבירים נקראו גם המסתורין של הפלסיגים – כך כונו התושבים הקדומים של יוון לפני בוא ההודו-אירופאים, היונים, האכאים והדורים. היו כנראה קבוצות שונות מהם, שדיברו שפה ברברית, שונה מן היוונית המאוחרת. לא ידוע בדיוק מי הם היו. יש אף תיאוריה, שלפיה אלה הם הפלישתים שנאלצו לנדוד בגלל הגירות העמים החדשים. הפלסיגים נחשבו ביחד עם התראקים לתומכים של טרויה. האלים שלהם היו הכבירים וכן האלוהויות הנשיות, ולאו דווקא האלים האולימפיים.

האזור החשוב ביוון בתקופה ההיא היה הצד הצפון מזרחי של הים האגאי והאזורים מסביב למצרי הדרדנלים וההר הקדוש אידה (מעל טרויה). זהו המקום שבו התחיל מחדש המין האנושי לאחר המבול, ואולי היה קשור לתרבויות אבודות שהתקיימו בעבר לחופי הים השחור ושקעו במבול מיתולוגי. התרבויות הקדומות היו קשורות לפוסיידון, אל הים. בין האיים סמותראקי ואימברוס היה מקום ארמונו, וגם מקום ארמונה של הטיטאנית תטיס.

בחוף שמול סמותראקי ובים הסמוך יש כמה אתרים מעניינים:

האי אימברוס, שהוא הכי קרוב לסמותראקי, הוא כיום בשלטון הטורקים. בעבר היה שם מקדש לכבירים ובמיוחד לקדמילוס – האל המקורנן, ומקום חניכה בו למדו תלמידים של פיתגורס. אימברוס הוא שם האל של המקום וקשור לשפה הלידית.

המסתורין של אלאוסיס (Eleusis)

בקצה דרך התהלוכות המוליכה מאתונה, לחופי המפרץ של אלואסיס, נמצא מקום המסתורין החשוב ביותר בעולם הקלאסי, המיסטריות של אלואסיס נודעו בעולם כולו, והם התקיימו באתר הנמצא במפרץ יפה ממערב לאתונה, שם זכו אנשים בחיי הנצח לאחר שעברו חניכה שנקראה על שם אלת האדמה דמטר, שנתנה למקום את חסותה.

באלואסיס נלמדו סודות הטבע בקשר להתפתחות הנפש האנושית ולידת האגו. המתקדש חווה מחדש את איבוד היכולת העל-חושית ולידת האגו, אבל יכול היה להתחיל במסע העלייה אל הרוחניות וחיי נצח, שמשמעם חיבור עם האלים. השתקפויות של הפולחן ניתן למצוא בהמנונים ההומריים ובכתבים פילוסופיים. הדרך הרוחנית של אלואסיס קשורה למוות ולידה מחדש כפי שהם מתבטאים במחזורי הטבע וכדור הארץ. צריך להתחבר לאנרגיות של אימא אדמה בכדי לחוות את תפקידו של האדם והאפשרויות שלו.

טקסי המיסטריות הגדולות התקיימו בכל שנה בסוף הקיץ, ב-14–23 בספטמבר. היו להם הרבה מאוד שלבים ומרכיבים: חפצים קדושים, תהלוכת לפידים, טקסי היטהרות ורחצה, הימנעות משינה, שתיית הקיקיון (Kykeon), כניסה לחדר פנימי במקדש שנקרא טריסטריון (Tristerion), טקס סודי, משתה וסעודה קדושה, ריקודים ופסטיבל לילי, טקסי כיבוד מתים. אלא שבשורה התחתונה היו אלה טקסים סודיים.

לפי פרופסור ברמר, המסתורין של אלואסיס היה פתוח לכול, אלא שהטקס דרש זמן וכסף, ולכן לא כולם יכלו להשתתף בו.

בספטמבר התאספו מעל שלושת אלפים חניכים באגורה באתונה לתחילת הפסטיבל, ולאחר מכן הלכו לטבול בים. ב-19.9, לאחר שלושה ימי מנוחה, הם הלכו בתהלוכה למקדש דמטר ופרספונה באלואסיס, שם הם קראו בשמו של דינוסוס, Iakchos – בשלב זה התרחש היפוך של המעמד החברתי, וכולם הפכו להיות שווים. החניכים הגיעו לאלואסיס לעת ערב רוקדים. חלק מהגברים הרימו שור שנועד לקורבן באוויר, מפגינים יכולת פיזית מרשימה. בלילה נאספו כולם ברחבה גדולה ושם הראו את החפצים המקודשים.

היו שני לילות שבהם היו נאספים. הלילה הראשון הוקדש למייסיס (Myesis), לכל אלו שבדרך. כולם הלכו לחפש את פרספונה וכשזו נמצאה וחזרה לאדמה, הייתה שמחה רבה.

הלילה השני היה רק למתקדמים יותר, ל-Epopteia, והוקדש לצפייה. ייתכן והיה מין מקודש המבטא את חתונת פרספונה, היו שירה וריקוד. את הטקס הוביל ההיירופנט (כוהן מורה). החניכים נחשפו למחזה מפחיד. כנראה שראו אש והולדת ילד. אולי היה זה Ploutos, אל השפע. היו מראים להם אגד שיבולי חיטה המסמל את דמטר. ההיירופנט היה קורא במלוא ושיא קולו. כנראה שהיה גם מרכיב של אור.

הלילה הראשון הסתיים עם החזרה של פרספונה, השני עם הצגת שיבולי חיטה ולידת השפע – חקלאות. Triptolemos הוא אבי החקלאות, שהופך להיות שופט בשאול.

הטקס וההצגה היו פשוטים, אבל ייתכן והייתה להם פרשנות אלגורית מיסטית עמוקה, כמו בתורה שבעל פה ובקבלה.

מירצ’ה אליאדה מזכיר קטע של תמיסטיוס המצוטט על ידי פלוטרכוס, שבו נעשית השוואה בין התנסויות הנשמה לאחר המוות, לבין המבחנים של המועמד במיסטריות הגדולות של אלואסיס. בתחילה המתקדש תועה בחשכה, שם הוא מתנסה בחרדות שונות. פתאום הוא רואה אור נפלא ומגלה אזורים טהורים, שומע קולות, רואה ריקודים. המועמד, כתר על ראשו, מצטרף אל האנשים הקדושים והטהורים. הוא רואה את אלה שלא הוכנסו לסוד, מצטופפים בבוץ ובערפל, שקועים בעליבותם בשל הפחד שלהם מפני המוות וחוסר אמונתם באושר הצפוי מעבר מזה.

כיום זהו אתר ארכיאולוגי עם שרידי מקדשים, רחבה ומערה, הנמצא בקצה עיר קטנה. העדויות הארכיאולוגיות וההיסטוריות מצביעות על פולחן רצוף מהמאה ה-7 לפנה”ס ועד למאה ה-4 לספירה.

דמטר ופרספונה (Demeter and Persephone)

דמטר היא אלת האדמה ואחת משנים-עשר האלים האולימפיים, אחותו של זאוס, יש כאלו המקשרים אותה לאלה הגדולה, האלה החקלאית, האלה אם, בניגוד לשאר האלים היא קרובה לבני אדם, האלה של ישוב הקבע, הקהילה, שזוכה לפולחן יום יומי בבית ובשדה, מאפשרת את צמיחת הדגן והשעורה. היא לובשת שביס, שהוא לבוש אריסטוקרטי של האישה היוונית.

יום אחד, בעודה בשדה, היא חווה את בתה פרספונה צועקת ונעלמת, האדס אל השאול חוטף אותה אל ממלכתו. דמטר שבורת לבב יוצאת לחפש אותה ברחבי הארץ. בהגיעה לחצר מלך אלואסיס היא מתחפשת לאישה זקנה ומתקבלת כמטפלת ליורש העצר הקטן, בו היא כנראה מוצאת תחליף לבת האבודה. בלילות היא שמה את הילד באש קדושה ומשקה אותו באמברוזיה (משקה האלים) בכדי להפוך אותו לבן אלמוות, מה שמפריע מאוד לאימא המבועתת שמגלה את המחזה יום אחד. דמטר מתגלה לפני המלכה אם ואומרת לה שבגלל התערבותה הילד לא יזכה בחי נצח.

לאחר החשיפה דמטר מורה למלך אלואסיס לבנות מקדש, היא נכנסת למקדש ומסרבת מרגע זה והלאה לתמוך באדמה ובני אדם, עד שבתה תוחזר אליה. המשמעות היא חורבן טוטלי, שתקף גם לאלים שלא מקבלים יותר ברכות וקרבנות, וצריכים להתערב. זאוס שולח את הרמס להאדס להורות לו לשחרר את פרספונה. האדס נותן לה ללכת אך בגלל שאכלה גרגר של רימון היא חייבת לחזור, ואז מגיעים להסכמה שחלק מהשנה פרספונה תהיה בשאול ובשאר על פני האדמה.

פרספונה ודמטר מתאחדות באלאוסיס. פרספונה ממשיכה לקיים את תפקידה כמלכת השאול, מלכת המתים, ובגרסאות מסוימות כשופטת של הנשמות. לאחר פתרון המשבר הקוסמי, דמטר מלמדת את הבן של מלך אלואסיס איזה פולחן צריך לעשות לכבודה, שבו יש התמודדות אישית עם מוות ועם המחזור התמידי של צמיחה וגדילה מחדש.

הסיפור על פרספונה מגלה את הקשר בין האדמה לאדם. דמטר היא המקור של מודעות אנושית והיא מנסה להפוך בני אדם לאלים, להעניק להם חיי נצח, אך ללא הועיל.

 

[1] הוא מצא מפלט על הר סמותראקי בזמן המבול ולאחר מכן עבר לאסיה הקטנה, שם יִיסד את הפולחן של סיבל ביחד עם צאצאיו ואת העיר טרויה. מיצרי הדרדנלים קרויים על שמו.

[2] במקדשי סמותראקי ישנם סלעי פּורפִיר (porphyry) שביוון העתיקה נחשבו לקדושים וקשורים לאצולה. זהו הסלע הקשה בעולם, והשתמשו בו גם ברומא. הסלעים בסמותראקי מופיעים בכמה צבעים: אדום, ירוק, כחול ואפור.
[3] דרדנוס היה בנם של זאוס ואלקטרה (המשמעות של אלקטרה, הבת של אטלס, היא נוצץ, זוהר, היא מזוהה עם הפליאדות ונקראת גם אטלנטיס על ידי אוביד הרומי). דרדנוס ואיאסוס זוהו על ידי הרומאים כקסטור ופולוקס, האחים Diocuri, המהווים ביחד את מזל תאומים.
[4] צמידי ברזל מגנטיים היו אחד מהאביזרים של פולחן האלה באסיה הקטנה בזמנים קדומים.