מסלול מסתורין יווני

אזור לא מוכר של יוון הנקרא תרקיה היוונית. זהו אזור עם הרים גבוהים, שני איים מקסימים, ערים עתיקות, ומרכזי חניכה של ימי קדם הקשורים לאורפיאוס, דיוניסוס והאלים הקדומים של יוון הנקראים הכבירים, באופן כללי כל אזור צפון מזרח יוון, בואכה מצרי הדרדנלים ומקומה של העיר טרויה העתיקה, היה מקום של תרבויות מפותחות בתקופת יוון הקדומה, שלפני התקופה הקלאסית, כלומר באלף השני לפנה”ס ולפני כן. זה היה מקום של תרבות האלה בפרהיסטוריה, ומסורות רוחניות שנשתמרו בתרבויות המתקדמות שנעלמו עם הפלישה של הדורים והיונים ותקופת החושך של יוון.

בתרקיה היוונית יש כמה מהמקומות המסתוריים של התרבויות שנעלמו, מעין תור זהב וכסף ביוון לפני דור הגיבורים, מקומות מקודשים בהרים ובאיים, במערות והמעיינות, מרכזי חניכה עתיקים כגון סמותרקי שהתקיימו בזמן תקופת יוון הקלאסית וגם לאחר מכן, אפשר לקרוא על המסורות הרוחניות הללו במאמרים הרבים באתר. בנוסף על כך על מסורת המיסטיקה הנוצרית והנזירות שאזור זה הוא הבית שלה.

אתם מוזמנים לקרוא גם מאמר על המחוז הסמוך לתרקיה היוונית והוא מקדוניה היוונית.
וגם על מסלול טיול מסתורין יווני באתר

כדי להרחיב מעט את היריעה ולסייע בהבנה הגיאוגרפית וההיסטורית, להלן כמה דפים על האזור והאתרים המרכזיים שבו:

מחוז מזרח מקדוניה ותרקיה

אחד מ-13 המחוזות של יוון נקרא “מזרח מקדוניה ותראקיה”. זהו אזור גדול בצפון מזרח המדינה, יפה וכמעט לא מוכר למטייל הישראלי, ובו מספר אתרים חשובים, כולל האיים סמותראקי ותאסוס. הבירה שלו היא העיר קוואלה, צפונו גובל בהרי רודופי היפים, בהם מספר עיירות ציוריות, אתרי סקי וטבע. המזרח גובל בטורקיה והמערב במקדוניה היוונית, בדרום יש כמה מהחופים היפים ביותר ביוון. המאמר שלפניכם יפרט על כמה מהאתרים והערים החשובות במחוז עצמו (כולל האי תאסוס), במאמר נוסף ומפורט תוכלו לקרוא על האי סמותרקי, שהוא הגבוה בים האגאי, מקום פולחן של המסתורין העתיקים (לחצו למאמר על סמותקרי), נתחיל בלב המחוז – עיר הנמל ההיסטורית קוואלה וסביבותיה.

קוואלה (Kavala)

קוואלה היא עיר הנמל הגדולה והיפה של צפון מזרח יוון. היא נמצאת מהצד השני של חצי האי חלקדיקי (לעומת סלוניקי), ומשמשת אתר תיירות ומקום מעבר לאי תאסוס. קוואלה הייתה מרכז עותומאני חשוב ובה נולד מוחמד עלי, שליט מצרים במאה ה-19 שכבש גם את ארץ ישראל. העיר הוקמה במאה ה-6 לפנה”ס ונקראה ניאפוליס, בימי הביניים היא נקראה כריסטופוליס – עירו של ישוע, והשם קוואלה הוא חדש, יש אומרים שמקורו בשם “קבלה”, מפני האוכלוסייה היהודית הגדולה שהייתה במקום.

בתקופות היסטוריות קדומות עבדו בעיר את האֵלה האֵם, ובמטבעות נראית גורגנה מצד אחד ואלה מהצד השני. היא הייתה עיר פוליס עצמאית שהתבססה על המכרות העשירים של הר פאגאיו. במלחמות הפלופונסיות נשארה נאמנה לאתונה. בתקופת הרומאים היא הושפעה מפיליפי הקרובה אליה. הווִיא אגנטיה (הדרך הראשית של האימפריה הרומאית שחיברה את רומא עם ביזנטיון והמזרח) שחלקים ממנה שרדו עד היום, עברה דרכה.

הביזנטים שלטו בעיר וביצרו אותה כנגד התקפות הברברים, ובימי האימפריה האחרונים – כנגד התקפות האירופאים והטורקים. השליטים האחרונים שבה היו מהשושלת הפליאולוגית הביזנטית. באותה תקופה היה האזור מרכז של אמונה נוצרית ומיסטיקה של התאוזיס והמסורת של ההסיכאזם שהתבססה בהר אתוס הסמוך.

העותומאנים הרסו את העיר ולאחר מכן בנו, פיתחו וטיפחו אותה מחדש, כשהם בונים בה במאה ה-16 אקוודוקט הקיים עד היום. האקוודוקט שנבנה על ידי סולימאן המפואר שולט על נופה של העיר, וכן המצודה המרשימה שמתחת לה נמצא הנמל. בתוך החומות נמצאת עיר עתיקה עם סמטאות ציוריות המשקיפות על המפרץ המקסים, ומרחוק נראים ההרים הירוקים של האי תאסוס.

קוואלה פרחה ושגשגה במאה ה-19 והייתה בה קהילה יהודית ומוסלמית חשובה, אלא שבמלחמות הבלקן 1912 היא נכבשת, והתבצעו בה ובסביבתה חילופי אוכלוסין. אלפי פליטים יווניים הגיעו אליה ולצפון יוון מטורקיה, וחלק גדול מהתושבים המקוריים עזבו. העיירה החדשה התפתחה בעיקר סביב תעשיית הטבק והנמל.

האתרים העיקריים של קוואלה

האימרט מהמאה ה-19 – מבנה עותומאני מרשים מסביב לחצר ובו 18 כיפות בדיל וקירות ורודים, שנבנה על ידי מוחמד עלי והיה מקום סמינר לשלוש מאות תיאולוגים. זה המבנה האסלאמי הגדול באירופה, כיום יש במקום מלון, מסעדה וקפה.

הבית של מוחמד עלי – משמש כיום כמוזיאון. הוא היה תקיף עותומאני מתחילת המאה ה-19, שהשתלט על מצרים וייסד את מצרים החדשה, אלבני במקורו. הראשון לשושלת המלוכה המסתיימת בפארוק. בשיא כוחו כבש חלקים מהים האגאי, עוזר לטורקים להילחם ביוונים. הבית מתוחזק על ידי ממשלת מצרים.

המוזיאון הארכיאולוגי – האלה הבתולה (אתֵנה) הייתה הפטרונית של ניאפוליס ויש במוזיאון מספר דמויות חימר שלה, כמו גם חדרים ובהם ממצאים מחפירות פיליפי וקוואלה-ניאפוליס, וכן חדר ובו ממצאים חשובים מחפירות אמפיפולי.

הר פאגאיו  (Paggaio)

מצפון לקוואלה, צופה על העיר, נמצא אחד ההרים היפים ביוון. הר פאגאיו  שעליו היה עולה אורפיאוס להתפלל לשמש, ולפי אחת הגרסאות הוא מקום מושבו של דיוניסוס. ההר נמצא לא רחוק מקוואלה ופיליפי – זהו הר המתנשא בתלילות לגובה אלפיים מטר, קרוב לים, עם מצוקים ונופים אדירים. ההר ידוע גם בשם ניסה Nysa כשם הנימפות, והתראקים קראו לו הר המעיינות בהתאם.

הר פאגאיו הוא כמעט בלתי נגיש בגלל המצוקים והצמחייה העבותה. בעבר היו עורכים על ראש השיש שלו טקסים לדיוניסוס, ובנוסף על כך, במדרונותיו היו מכרות עתיקים חשובים של כסף וזהב. גם כיום ההר כמעט ולא מתוּיַר ולא מוכר, למרות קרבתו לחופים ולעיר קוואלה.

בימי קדם היה על ראשו של ההר אורקל וכוהנים לאל בכחוס דיוניסוס, שהקריבו סוסים לבנים לאל תרקוס. הם היו קשורים לשבט הבסה התראקי מהרי רודופי. שבט נוסף הנזכר בקשר לפאנאיו הוא שבט הדרדני.

לפסגה של ההר קוראים ה”עין”. נמצאים בה הרבה אתרים ומערות עם ציורי סלע עתיקים, ויש עליה מגוון ביולוגי עשיר ופורה של צמחים ובעלי חיים.

לפי המיתולוגיה, ליקורגוס מלך תראקיה (Lycurgus of Thrace) גירש את דיוניסוס וחסידיו אל ההר מכה והרג בהם במלמד בקר. הוא נענש על כך בטירוף שגרם לו להרוג (לגזום – הוא חשב שהם צמח) את בנו ואשתו. הגשם הפסיק לרדת והארץ התייבשה, התושבים מרדו ומסרו אותו לסוסים אוכלי האדם בהר פאגאיו וזה היה סופו. דיוניסוס חזר להביא ברכתו לארץ.

ההר נקשר כבר מימי קדם בטרגדיות. פאגאיו היה בנו של מרס שהתאבד בקפיצה מהמצוקים האדירים. המנזר החשוב בהר הוקם במאה ה-6 ונקרא על שם מריה באחת ההופעות שלה – פנגיה איקוסיפיניסה   Monastery of Panagia Eikosifinissa בצפון ההר נמצא הכפר ניקיסיאני Nikisiani ממנו ניתן לראות את צוקי הפסגה, שעליה אתר סקי.

הר נוסף הקשור לדיוניסוס הוא הר קיתרון (Cithaeron) הנמצא בין תבאי לאתונה, בגבול שבין בואטיה לאטיקה, שכיום נמצא ליד Plataea ו-Erythrai על הכביש הראשי. ההר מזוהה עם ניסוס (Nisus),  אביו החורג של דיוניסוס, שמזוהה גם עם סילינוס (Silinus) האב המאמץ, שלימד אותו לנגן. סיליניוס הוא הסאטיר הזקן המלווה את פמליית דיוניסוס.

לרגלי הר פאגאיו נמצאים האתרים החשובים של פיליפי, אמפופילי והמנזר של איקוסיפיניה

המנזר של פנגיאה איקוסיפיניסה  (Panagia Eikosifinissa)

מנזר זה הוא המנזר החשוב בהר פאנגאיו מצפון לקוואלה. הוא הוקם במאה ה-6 ובנוי על גבי מקדש יווני עתיק ואתר הקדוש לדיוניסוס. זהו אחד המנזרים היפים ביוון, שנבנה ונהרס כמה פעמים. יש אומרים שזהו המנזר הקדום ביותר ביוון שנבנה כבר ב-400 לספירה. המנזר היה המרכז הרוחני של צפון יוון בתקופה העותומאנית, הייתה בו ספרייה חשובה, בית ספר, ומאות נזירים, במלחמת העצמאות היוונית 1821, וגם במלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה הוא מילא תפקיד חשוב, המנזר נכבש ונשדד על ידי הבולגרים ב-1917, והוקם מחדש כמנזר נזירות בשנות ה-60 הפעיל עד היום. הוא ממוקם בנוף נפלא על מעיין ובתוך יער בצלע ההר.

פיליפי  (Philipi)

במאה ה-4 הקים פיליפוס השני את פיליפי בצד המזרחי של הר פאגאיו על גדות נהר הנסטוס. הוא קרא לעיר על שמו. הוא ייסד בה מטבעה, והיא הפכה לשער בין אסיה לאירופה. פיליפי היא אתר ארכיאולוגי חשוב (מורשת עולמי) הנמצא לא רחוק מקוואלה, היא נבנתה במלוא הדרה בתקופתו של אלכסנדר מוקדון. עיר זו הייתה אתר מרכזי לפעולתו של השליח פאולוס, כפי שמופיע במכתבים אל הפיליפיים, וחשיבותה נובעת מכך שהיא הפכה למקום הקהילה הנוצרית הראשונה באירופה.

העיר הייתה חשובה גם בתקופה הרומאית: בפיליפי וסביבותיה התרחש קרב פיליפי בין אוגוסטוס קיסר ואנטוני לבין ברוטוס וקסיוס (ברוטוס קבר את קסיוס בתאסוס), את ותיקי הקרב יִישב אנטוני בעיר שהפכה לקולוניה רומית. העיר נבנתה מחדש בזמנים שבין הקיסר קלאודיוס לבין הקיסר אנטונינוס פיוס והפכה לרומא קטנה. פאולוס הגיע לכאן עם סילאס, טימותי וכנראה גם לוקס האוונגליסט. זה היה המקום האירופאי הראשון שבו הופיע הנצרות (לפי מעשי השליחים יז, 12–40). בתקופה הביזנטית, כנסיות העיר התחרו בסלוניקי וקונסטנטינופול. בתחילת המאה ה-7 רעידת אדמה הרסה את הכנסיות העתיקות, אך הן נבנו מחדש.

דרך הוִויא אגנטיה (הדרך הראשית של האימפריה הרומאית) עוברת מצפון להר פאגאיו דרך פיליפי אל קוואלה, שנקראה אז ניאפוליס. פיליפי ניקזה את הביצה שהייתה באזור זה. הביצורים שלה חוסמים את הדרך בין הביצה להר. העיר הייתה מתחילתה עצמאית בעלת מוסדות פוליטיים משל עצמה, מכרות זהב חדשים התגלו לידה, אולם היא ננטשה בתקופת העותומאנים.

באתר העתיק ניתן לראות: תיאטרון רומי, שמשמש לפסטיבלים, מקום שהיה תא המאסר של פאולוס וסילאס, הרבה בזיליקות נוצריות, מקום מושב הבישוף, שרידים מן הוויא אגנטיה, סטואה, בית מרחץ, מוזאיקות עגולות לא שגרתיות, מקום טבילה, פורום רומאי מתקופת מרקוס אורליוס, בתי שימוש רומאיים, מקדשים, ועוד. בסמוך לאתר עצמו נמצא מקום נוצרי חשוב, יפה ומיוחד מאד, מקום הטבילה של לידיה, האישה האירופאית הראשונה שהתנצרה. Holy Baptistery of  Saint Lydia of Philippi

אמפיפולי  (Amfipoli)

ב-437 לפנה”ס הקימו מתיישבים מאתונה את העיר אמפופולי, בצד המערבי של הר פאגאיו על גדות נהר הסטרומה. אמפיפולי היא אתר ארכיאולוגי עתיק וחשוב, בתחילה היא הייתה מושבה שנוסדה על יד התראקים והתעשרה ממכרות הכסף והזהב בהר הסמוך. אלא שהיא סופחה על ידי האימפריה האתונאית במאה ה-5 לפנה”ס והפכה לפוליס שהיווה סלע מחלוקת בין ספרטה לאתונה. תוקידס נכשל בהגנה עליה ולכן נשלח לעשרים שנות גלות, ואז כתב את ההיסטוריה שלו.

הספרטנים השתלטו על אמפיפולי במאה ה4 בעזרת הגיבור שלהם ברסידס, שנהרג לאחר מכן במלחמות עם האתונאים. הכיבוש שלה היה נקודת מפנה במלחמות הפלופונסיות מכיוון שהוא אפשר לספרטנים לחדש את קופת האוצר המידלדלת שלהם.

אמפיפולי המשיכה להיות עיר חשובה במשך כל התקופה היוונית רומית. שרידים מרשימים נשארו מתקופות עתיקות, כולל ציורי קיר נדירים מן התקופה ההלנית, קברים מקדוניים עתיקים ואריה מפורסם מגולף באבן. אלכסנדר הפליג מכאן לאסיה, ולכאן הגיעו אשתו רוקסנה ובנו לאחר מותו.

בעקבות קרב פידנה (168 לפנה”ס), נהייתה אמפיפולי בירת פרובינציה רומאית, ואפילו פאולוס ביקר כאן. הוויא אגנטיה, הדרך הראשית של האימפריה הרומית, עוברת סמוך לעיר. ניתן לראות באתר גשר על נהר הסטרומה, ששרידים ממנו (עשויי עץ) נשתמרו, וכן חומה גדולה מסביב לעיר ולאקרופוליס, שרידי כנסיות פסיפסים, ובית הלני עם עיטורי קיר.

במוזיאון של אמפיפולי ישנם ממצאים מקברים מקדוניים, ביניהם קופסת הקבורה של ברסידס מכסף, וכתר מזהב.

קבר קסטה (Kasta Tomb)

ליד אמפיפולי נמצא אחד האתרים החשובים ביותר מהתקופה ההלנית – קבר אמפיפולי, הידוע גם בשם קבר קסטה. זהו אחד האתרים הארכיאולוגיים המרשימים ביוון, הנמצא מתחת לטומולוס הגדול ביוון העתיקה. החוקרים חושבים שנבנה על ידי אלכסנדר מוקדון כזכר להפאיסטיון, חברו האינטימי. ייתכן והמבנה תוכנן על ידי דינוקראטס מרודוס (Dinocrates of Rhodes) האדריכל של אלכסנדר.

דינוקרטס מרודוס היה הארכיטקט של אלכסנדר מוקדון. הוא אהב את האזור הזה ותכנן לבנות בתחילה את העיר אלכסנדריה על מורדות הר אתוס, מכשזה לא הצליח, הוא תכנן לפסל על צוקי הר אתוס דמות ענק של אלכסנדר, אך בסופו של דבר ההר ניצל ודינוקרטס תכנן ובנה את העיר אלכסנדריה במצרים (בין שאר העבודות שהוא עשה זה לבנות מחדש את מקדש ארטמיס באפסוס שנחשב לאחד משבעה פלאי עולם ונהרס על ידי השליט ארסון ביום שאלכסנדר נולד).

בקבר נמצאו שני ספינקסים, שני פסלים של נשים בסגנון קאראי – אישה עם סל על ראשה תומכת עמוד. אלה הן העלמות של קארָיַאי(Karyai) –, מקום בפלופונס ששם היה מקדש לארטמיס, בו נשים מתקדשות רקדו ועל ראשן סלים של ענפי זית, כשהן מדמות צמחים רוקדים. יש פסלים כאלו באקרופוליס באתונה. בדלפי. וכאן המקום לציין שהשוני בקבורה המקדונית לעומת הקבורה היוונית הוא ההתייחסות לעולם המתים ולדמויות של אלוהויות נשיות. וכך, בתוך הקבר נמצא פסיפס של פרספונה נחטפת על ידי האדס, המזכיר את הקבר של פיליפוס בוורגינה.

כמה עשרות ק”מ צפונה מקבר זה, לא רחוק מהעיר דרמה, נמצאו קברים מקדונים נוספים מאותה תקופה ובאותו סגנון – חדר עם מסדרון בתוך טומולוס. בכפר קורינוס Korinos נמצאו שני קברים שנקראים (איך לא?) הקבר המקדוני א’ והקבר המקדוני ב’.

האי תאסוס

מדרום לקוואלה נמצא האי הגדול והיפה תאסוס, הוא נחשב לאי הירוק בים האגאי, מכוסה ביערות והרים המתנשאים לגובה של 1300 מטר, ויש בו מכרות שיש חשובים. מגיעים אליו במעברות היוצאות מקוואלה, אבל קו המעברות העיקר שיוצא בתכיפות גבוהה יותר הוא משפך הנהר נסטוס, מנמל הנקרא קרמוטי keramoti הנמצא רק כמה ק”מ מהאי. באזור הדלתא של הנהר יש כמה שמורות טבע יפות ובסמוך אליו גם פארק לאומי נסטוס nestos ובו מנזר מיוחד שמגיעים אליו בגשרים על המים ונקרא על שם הקדוש ניקולאי Holy Monastery of Saint Nicholas.

לימנוס תאסוס  (Limnos Thasos)

זו הבירה של האי, אליה מגיעות המעבורות, האקרופוליס והתיאטרון של לימנוס תאסוס הם השרידים המרשימים ביותר מהעיר העתיקה. התיאטרון הוא מהמאה ה-5 לפנה”ס, אך שופץ על ידי הרומאים, עולים אליו מהנמל. ממנו ממשיכה הדרך במעלה ההר על פני קפלה קטנה, כשמגיעים לפסגת האקרופוליס (העיר העליונה שהייתה על ההר) מתגלים שרידי מצודה מימי הביניים הבנויה על יסודות מגליתיים עתיקים (חומות קיקלופיות), ומשולבים בה מגדלים ביזנטיים. לידה נמצאת המערה והאתר המקודש לאל פאן.

שער תת קרקעי בקצה המצודה מוביל אל אוכף ומשם לפסגה שנייה של הרכס ועליה בסיס מגליתי של מקדש לאפולו, משם יש אוכף נוסף ומגיעים אל נישה חצי עגולה חצובה בסלע ובה חרוטה דמותו של האל פאן, הוא יושב בשקערורית הסלע המרשימה הנמצאת על מדרון סלעי, מנגן בחליל פאן שלו ומקבל את מעריציו. הדרך מטפסת אל פסגה שלישית סלעית חצובה ומרשימה וממנה יורדת דרך תהלוכות תלולה עם מדרגות אל העיר, כמו האתרים המגליתים האחרים של הבלקן – פרפריקון, טטול, זהו אתר קדום מאוד. המרחקים באקרופוליס לא גדולים והמקום שקט.

ליד הנמל נמצא המוזיאון ארכיאולוגי של תאסוס ובו חדרים עם מוצגים החל מהתקופה הניאוליתית, ממצאים מהעיר כגון השער של ארטמיס והמרכבה מהמאה ה-5 לפנה”ס. פסלים ממקדש פוסידון, כולל פסל של אישה על דולפין, ושער הרמס והחסד (שהוא גם סמלה של העיר). אך המוצג החשוב ביותר נמצא בכניסה, פסל גדול ומרשים מסוג ה”קורוס” (Kouros) המזכיר את הסרט אווטאר ויצורים חוצנים.

הקורוס הם פסלים גדולים (זה שבתאסוס הוא מעל שלושה מטר!) של צעירים מהתקופה הארכאית, הקשורים לאפולו. יש אומרים שהם חיקוי והתפתחות של פיסול מצרי. למצרים הייתה רשת של עשרים ואחד ריבועים (כנראה סמליים) שבתוכה מיקמו את החלקים השונים של הגוף. וכך הדמות לא נראית אנושית, אלא חוצנית, רק בסוף התקופה הארכאית עוברים לייצוג נטורליסטי.

בפסלי הקורוס רגל שמאל צועדת קדימה והידיים לצדי הגוף, לעתים מאוגרפות, פסלי הנשים נקראו “קורה” kore וגם בהם רגל שמאל קדימה, אלא שיד שמאל היא לרוב על החזה, כמו בפסלי תרבות האלה הקדומים.

ליד המוזיאון נמצאת האגורה העתיקה שנבנתה במאה ה-4 לפנה”ס, מסביב לה סטואה שעמודיה קיימים בחלקם עד היום, וכן שער מונומנטלי עם מדרגות ועמודים דוריים. בקצה הרחבה המזבח הגדול. באגורה הרבה מזבחות ומונומנטים, כמו זה של גלאוקוס (Glaukus) אחד המתיישבים הראשונים מפארוס. במקום ישנו מונומנט של חרטום ספינה וגלים כמו בסמותראקי, ושרידי מקדש לזאוס.

אליקי  (Aliki)

בדרום חצי האי תאסוס ישנם שני מפרצים יפים וביניהם מעין חצי אי של גבעות מיוער, שהוא אחד המקומות המוזרים והיפים ביוון כולה. כל החוף הדרומי של חצי האי הוא מחצבת שיש אחת גדולה, הגבעות נחצבו ופוסלו בצורות גיאומטריות לבנות משונות, המתבלטות מול הגלים. האוניות היו מגיעות מהים ומעמיסות את השיש עם מנופים. השביל שעל הצוקים מספק תצפיות נפלאות. באחד המפרצים יש מקדשים לאפולו ומערת חניכה, ובשני – מבחר מסעדות עם מאכלי ים.

מנזר המלאך מיכאל (Monastery of Archangel Michael)

באי תאסוס לא רחוק מאליקי (Aliki) הצוקים מתרוממים מעל המים, ומעליהם מתנשא מנזר נזירות חדש, במקום שבו בנה לפני אלף שנה קדוש מתבודד כנסייה. המיקום הדרמטי של המנזר מעל הצוקים מספק תצפיות נפלאות ותחושת רוממות הרוח, המבקרים מתכבדים בממתק וקפה, כמנהג הנזירים של הר אתוס שנראה במרחק. בחנות המנזר מבחר מעניין של ספרים באנגלית על מסורת ההסיכאזם – המדיטציה הנוצרית מיסטית, והתפישה האורתודוקסית של התיאוזיס (להיות כמו אל) וריפוי הנפש.

מה הדרמה Drama?

הבירה של האזור שנמצאת למרגלות ההרים ומדרום להם היא העיר דרמה Drama. זוהי עיר עתיקה מהתקופה ההלנית, בה טירה מהתקופה הביזנטית (מזמן השושלת הביזנטית קומאנית). כמו כן יש בה מוזיאון ארכיאולוגי מעניין עם ממצאים מהתקופות הניאוליתית והקלאסית, במיוחד כאלה הקשורים לפולחן דיוניסוס, וכן מוזיאון נוצרי מעניין הכולל איקונות. דרמה היא לרגלי הרי דרמטיים: המשך של הרי פירין ורודופי, המתנשאים לגובה של יותר מ-2,200 מטר. בסביבתה ישנם מקורות מים רבים ובלב העיר נביעה וסביבה בריכה ופארק יפה. ממנה יוצא כביש אל הרי רודופי היווניםץ דובר על אזור קרסטי מאוד (זה אומר מצוקים ומערות), שמקבל כמויות גדולות של גשם ויש בו יערות אשוחים גדולים. הנוף בהרי רודופי מיוחד ושונה מכל מקום אחר ביוון, והוא מתאפיין בשפע מים, נהרות וצמחי מרפא. זאת ארצו של אורפיאוס האגדי והעם התרקי.

סמוך לדרמה יש כמה ממערות הנטיפים היפות ביוון. מערת נהר האגיטיס Aggitis River Cave היא מערת נטיפים עם נהר הזורם דרכה היחידה ביוון, שגילו אותה לראשונה באמה ה19 היו בטוחים שזה הנימפאון (מקום הנימפות) של ימי קדם. יש בה שרידים פרהיסטוריים ומסלול הליכה על גשרים מעל המים. מערה מדהימה אחרת נקראת אליסטרטי Alistrati Cave

מצפון לדרמה נמצאים האגמים של נהר הנסטוס, הנראים כמו פיורד ארוך וציורי. יש הרבה מסלולי טיול בהרים, כפרים נידחים, רבים מהם של אוכלוסיית הפומוק, שהם סוג של מוסלמים בולגרים. באופן כללי מחוז תרקיה ומזרח מקדוניה הוא היחיד ביוון שיש בו אוכלוסייה מוסלמית ניכרת, כשליש מבין 600.000 תושבי המחוז, ויחד עם זאת זה אזור חשוב של מנזר. הקדוש החדש של הנצרות המקומית הוא אחד בשם ג’ורג’ מדרמה

המנזר של טקסיארכס Holy Monastery of Taxiarches (Sipsa)

כחצי שעה נסיעה מדרמה נמצא מנזר של הקדוש המודרני ביותר מבין קדושי יוון סנט ג’ורג’ מדרמה Saint George of Drama שנפטר ב1959 וידע להתרומם באוויר, הוא היה בעל יכולות קלרוויינטיות ונבואיות, כיום יש במקום מנזר של 30 נזירות העוסקות בציורי אייקונות, תפירת כובעי בישוף ומלאכות יד מרתקות נוספות. זהו אתר ביקור יפה ומעניין, הוא נקרא Ascension of the Savior Monastery

ג’ורג’ מדרמה נולד ב1901 בגיאורגיה, למשפחה של פליטים יוונים מחצי האי קרים,  הוריו נפתרו בגיל צעיר באותו היום, אחיו התעלל בו, והוא נמלט להרים, שם הוא ניצל על ידי כפריים טורקים שלקחו אותו לפונטוס, בגיל שבע הוא עלה לרגל למנזר יווני אורתודוקסי בהרי הפונטוס Sumela Monastery והראה נטייה דתית. בגיל 9 הוא הצטרף כפרח נזירות למנזר בגיאורגיה, הוא חיכה עשר שנים עד שהוסמך באופן רשמי לנזיר ב1919 וקיבל את השם של “שמעון”. לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון הוא וחבריו הנזירים נכלאו, עונו, והוצאו להורג. גוגר קרסלידי (זה היה כינויו) ניצל באופן פלאי לאחר ששלושה כדורים שפגעו בו בזמן ההוצאה להורג כמעט ולא השאירו חותם. לאחר שחרור מכלא המשיך לפעול בגיאורגיה וצבר מוניטין של קדוש, ב1925 הוכתר ככומר וקיבל את השם “גורג”. הוא ידע מספר שפות ופעל בארמניה, גיאורגיה ורוסיה לפני שהגיע לכפר טקסיארכס ביוון ב1929 שם חי פעל עד סוף ימיו.

הוא היה המנהיג הרוחני של דרמה. ב1936 עלה לרגל לישראל ובילה במנזרי המדבר וירושלים, הסמל של הצלב הופיע באופן מסתורי על גולגלתו, הוא עשה מעשי ניסים רבים וידע לנבא, ב1939 הוא קיבל מהממשלה היוונית חלקת אדמה להקים מנזר קטן, הוא ניבא את מלחמת העולם השנייה ומלחמת האזרחים היוונית שתבוא בעקבותיה. הוא נידון למוות בפעם השנייה בחייו ב1941 על ידי חיילים בולגרים, אבל לאחר שראו אותו מתפלל בדממה וביטחון הם ברחו.

קסנתי (Xhanti)

מזרחה לדרמה נמצאת העיר קסנתי שמעבר לכל דבר אחר חשיבותה היא בכך שזה מקום הולדתו של מאנוס חג’ידאקיס. מדובר בעיר תוססת בת יותר מ-50,000 איש, הידועה בשם עיר אלף הצבעים, על שם מגוון האוכלוסייה שבה. היא מפורסמת בזכות הקרנבלים המתקיימים בה בפברואר וספטמבר, וכן שוק יום השישי. קסנתי הוקמה כנראה בתקופה העתיקה, ויש בה שרידים מימי הביניים ובניינים משומרים מהתקופה העותומאנית. החלק היפה של העיר הוא הסמטאות העתיקות, בהן יש הרבה כנסיות, ונהר הפורץ מההרים אל העמק.

קומוטיני (Komotini)

ממזרח לקסנתי נמצאת עיר נוספת שהיא שער להרי רודופי וזו קומיטיני. העיר שהיא באופן רשמי בירת המחוז של תרקיה ומזרח מקדוניה, הוקמה במאה ה-2 לספירה והייתה תחנת מסחר חשובה על הויא אגנטיה. יש בה מיעוט מוסלמי גדול ומראה צבעוני ומגוון, השונה מערים אחרות ביוון. היא הפכה להיות חשובה לאחר חורבן עיר בשם מוסינופוליס באתר סמוך, פליטים התיישבו בה (במאה ה-12), ומאז גדלה והתפתחה, וכיום היא עיר שוקקת ובה אוניברסיטה. בעבר הייתה בה קהילה יהודית שנשמדה בשואה. בקומוטיני הרבה מסגדים, זאוויות (מרכזים של סוּפים), כנסיות וחומה עתיקה. היא קרובה מאד לגבול הבולגרי ולא רחוקה מטורקיה.

אלכסנדרופולי (Alexandroupoli)

זאת עיר הנמל המזרחית של יוון, הנמצאת לא רחוק מהדלתא של נהר המריצה והגבול הטורקי, ממנה יוצאות המעבורות לאי של סמותרקי. בעיר יש שרידי התיישבות עתיקים, אבל היא התפתחה למרכז עירוני ונמל חשוב רק בסוף המאה ה19, ונבנתה לפי תכנון אירופאי. יש לידה חופים יפים ומלונות נופש רבים.

קראו מאמר על טקסי המיסתריות באי סמותרקי