מקדוניה היוונית (Macedonia)

כיום זהו מחוז נידח בארץ קטנה, אך בעבר מקדוניה הייתה מרכז העולם, בירתה של אימפריה אדירה, שהנחילה לנו את אחד מיסודות התרבות המערבית, את המחשבה היוונית, דרך ההלניזם. ישנו מעין מעויין של המרכזים העתיקים החשובים במקדוניה ההיסטורית, שהקודקודים שלו הם דיון בדרום, וורגינה במערב, פלה בצפון וסלוניקי במזרח. בין הערים הללו משתרעת שפלה פורייה גדולה שהייתה בעבר מקור העושר של מקדוניה. בירת מחוז מקדוניה כיום היא סלוניקי, העיר השנייה בגודלה ביוון, אך בעבר היו אלה אותם ערים עתיקות ונפלאות, אליהן נשים פעמינו.

המאמר מספר על הערים העתיקות של מקדוניה וסלוניקי, מרחיב על כנסיות ואתרי סלוניקי, נוגע בקצרה בשתי ערים חשובות נוספות במזרח מחוז מקדוניה – סרס ודרמה, ובשני מנזרי נשים חשובים, ומסיים בהר אתוס. במאמרים אחרים תוכלו לקרוא על אתרים טיול בתרקיה היוונית הסמוכה, כולל האי תאסוס. את השאר תצטרכו לגלות בעצמכם

נהרות מקדוניה היוונית

שני נהרות גדולים זורמים במקדוניה, האחד הוא האליקמון, הזורם כולו ביוון לאורך יותר משלוש מאות קילומטרים ויוצר כיום מערכת אגמים אדירה; והשני הוא האקסיום (וורדר), הזורם למרחק זהה. לפי היוונים הקדומים אם אתה רוצה שהכבשה שלך תהיה לבנה, תן לה לשתות מהאליקמון, ואם אתה רוצה שחורה, תן לה לשתות מהאקסיום.

הר אולימפוס ודיון (Dion)

הר אולימפוס הוא הגבוה ביותר ביוון, נישא על סביבותיו, ולא במקרה בחרו האלים אותו למושב. בתקופה הקלאסית (החל מהמאה ה8 לפנה"ס) מתעצבת אמונה בשנים-עשר אלים אולימפיים בהנהגתו של זאוס, השולטים על כל תחומי החיים והם אלה שמתגוררים בהר. מקדשים לזאוס מוקמים במרומי הרים, זהו זאוס האולימפי השולט על בני אדם, אבל יש גם את זאוס היפסיסטוס (הגדול והמרומם ביותר), המזוהה עם השמיים

מתחת להר אולימפוס יש עיר מקודשת בשם דיון (Dion) ובה שני מקדשים לזאוס, האחד לזאוס השמימי, מקדש קטן יחסית שנבנה כבר בתקופה הקלאסית, והשני מקדש גדול לזאוס האולימפי שהיה החשוב ביותר במקדוניה. המקדש נבנה בתקופה ההלנית במקום החורשה המקודשת לו. במקדש היה מזבח גדול מאד בגודל 20 מטר, הפולחן העיקרי של זאוס היה הקרבת שוורים, וכאן הקריבו לא פחות ממאה. מסביב למקדש הותקנו משחקים אולימפיים כלל הלניים. המקדש נמצא לא רחוק ממקורות הנהר vaphyras. נהר זה מתחיל במעיינות שופעים ומהם ממשיכה תעלת מים עד לים, בעבר ניתן היה לשוט דרכו מרחק 1.5 ק"מ לים (שכיום רחוק מרחק 5 ק"מ), לפי האגדה המים שלו הם מימיי נהר ההליקון שמגיעים מתחת לאדמה מרחק 22 ק"מ משם, הכוהנות הבכחיות רצו לרחוץ בנהר ההליקון את ידיהם המגואלות בדם לאחר הרצח של אורפיאוס, אבל הנהר התחמק מכך ולצורך העניין נכנס מתחת לאדמה. מתברר שאורפיאוס הגיע לחורשה המקודשת של דיון עוד קודם לכן וניגן שם ביחד עם המוזות, זה היה המקום של המוזות שהיוו מערכת אלוהית מתחרה לזו של האולימפיים, ילדים של זאוס ומנמונסיה – אלת הזיכרון.

בסמוך למקדש זאוס הפסיסטוס (הקטן) יש מקדשים עתיק לאלה דמטר היוונית ומקדש מהמאה השנייה לספירה לאלה איסיס המצרית, במקום של מקדש פריון קדום, גם מקדשים אלו ליד נביעות המים, פולחן דמטר היה קשור לטיהור במים, ואילו במקדש איסיס המים מוזרמים בתעלה שמסמלת את הנילוס. בדיון יש גם מקדש לאסקלפיוס שהיה מעין בית חולים, מקדש לארטמים, תיאטרון הלני, חומות עיר מהתקופה המקדונית, מבני ציבור נוספים מהתקופות ההלניות, רומיות, מבנים וכנסיות מתקופות מאוחרות יותר, קברים קדומים מהתקופה המקדונית, ועוד. חצי מהאתר הוא אזור מקדשים וחצי מהאתר הוא שכונות מגורים, אבל זה רק חלק קטן מהעיר שנחפר, וצריך לזכו שזה היה המרכז הדתי של מקדוניה. המקדונים אימצו אמונות של שכניהם התראקים, וכן את פולחן השמש של הפאונינים מצפון להם. הם האמינו במאגיה והיו להם חיי דת עשירים. אלכסנדר הגדול הקריב כאן קורבנות לפני היציאה למסע לאסיה.

אחד האתרים החשובים בדיון הוא הווילה של דיוניסוס, בה נראה אחד הפסיפסים היפים ביותר מהתקופה ההלנית של דיוניסוס חוזר מנצח על כרכרה מהמזרח. הפסיפס נמצא היום בבית מיוחד ליד המוזיאון, במוזיאון ממצאים חשובים מהחפירות כולל פסלים, וכן מחפירות של אתרים נוספים בסביבה. מתחת להר אולימפוס שוכנים כמה כפרים יפים, ובמיוחד הכפר ליכטוכורו, מהם יוצאת דרך אל חצי גובהו, ומשם יש שביל הולכי רגל עם בקתות אל הפסגה – הטיפוס לא קל.

וֶרגינה (Vergina)

לא רחוק מהאולימפוס נמצאת עיר קדושה בשם ורגינה. כאן נקבר מלך מקדוני– פיליפוס השני – שלמד מהיוונים ויישם את שיטתם בקנה מידה של מדינה, ובכך הביא את התרבות ההלנית לעולם. ורגינה נקראה בימי קדם איגאי (Aigai) והייתה הבירה העתיקה והעיר החשובה והקדושה במוקדון עד לימי פיליפוס, שנרצח בארמונותיה בזמן החתונה של מלך אפירוס ונקבר במקום. ב-1977, ארכיאולוג יווני שחפר את התל גילה מתחתיו מתחם קבורה מדהים ובלתי מופרע ברובו, ובו אוצרות זהב וכסף, חפצים אישיים, חפצי פולחן ודת, וכל מה שקשור לקבורת מלכים ואצילים מאותה תקופה.

אחד המבנים הראשונים שהתגלו בקומפלקס שמתחת לתל הוא מבנה מרובע הבנוי מאבנים גדולות, שנקרא ההרואיון. במבנה זה נמצאו שני ציורים יוונים עתיקים ונדירים של חטיפת פרספונה על ידי פלוטו ושבעה גברים יוצאים לציד, ביניהם אלכסנדר ופיליפוס. זהו אחד השרידים הנדירים של ציור מיוון הקלאסית.

לא רחוק משם התגלו סימני שריפה של גופה על במה במקום גבוה. האנשים היחידים ששרפו את גופתם ביוון היו השליטים מהשושלת הארגאידית, מכיוון שהם נחשבו לצאצאיו של הרקולס שנקבר בצורה דומה. היחיד שיכול היה להישרף בצורה כזו היה פיליפוס. ליד מקום שריפת הגופה יש קבר של אלכסנדר הרביעי, בנו של אלכסנדר מוקדון, ולידו קברו של פיליפוס עצמו. באפריז שמעל הכניסה לקבר ציורים נפלאים של סצנות ציד, בהם נראים פיליפוס ואלכסנדר וכל גדולי החצר. בקבר עצמו התגלו כתרים, תכשיטים, קופסאות זהב שבתוכן היו מניחים את העצמות ועליהן עיטור של כוכב וֶרגינה (הסמל של מקדוניה), בגדים, רהיטים, וציוד אישי של פיליפוס, כלי מלחמה, מגינים, ועוד. הממצא במקום משול לאוצר תות אנח אמון של יוון, והוא אתר חובה למטייל הרוחני וגם האחר.

בנוסף לקברים המלכותיים התגלו מאות קברים של פשוטי העם, הנותנים לנו מושג על אורח החיים היווני הקדום. בקברים בובות משחק של ילדים, כתובות, תכשיטי נשים, ועוד. וכן הארמון העתיק והתיאטרון שבו נרצח פיליפוס. אלא שעוד בזמן מלכות פיליפוס החלה וֶרגינה לפנות את מקומה כעיר החשובה במוקדון לפלה, ולימים היא נהרסה וננטשה. אחד המלכים האחרונים של מוקדון כיסה את מתחם הקבורה המלכותי בתל עפר ענק, ששמר על האוצרות עד לימינו אנו.

פֶּלָה (Pella)

הבירה של מקדוניה לאחר ורגינה הייתה פלה, אחת הערים הראשונות בעולם שהייתה לה תוכנית אב שהוכנה על ידי היפודומוס. בשנים האחרונות נערכים באתר חפירות, במהלכן נמצאו בתים של עשירים ובהם רצפות פסיפס מרשימות, מפעלים של ייצור קרמיקה, בובות וכלי בית, ששווקו לכל העולם העתיק; מקדשים מרשימים כמו המקדש העגול לדרדנוס, הבן של דמטר אלת האדמה והמייצג של כוח הטבע הזכרי; ובמיוחד מספר קברים על תכולתם, ביניהם כמה קברים של אצילים מקדוניים מן המאה ה-6 לפנה"ס, שבתוכם נמצאו מסכות זהב וכלי נשק, עוד מלפני הקמת העיר במאה ה-5 לפנה"ס.

האתר הארכיאולוגי עצמו שטוח ואין בו תוואי נוף או אתרים יוצאי דופן, אבל המוזיאון שבו הוא אחד היפים והעשירים ביוון. במסגרתו יש אולם המוקדש לפסיפסים שנמצאו בבתים ולחפצים המראים את חיי היום-יום, כולל מודלים של בתים. באולם נוסף ישנו שחזור של בתי המלאכה, המפעלים והשווקים. באולם אחר שוכן שחזור של המקדשים וממצאים הקשורים לאלים ולפולחן. המקום המרשים ביותר הוא בקומה השנייה, שם מוצגות מסכות הזהב שנמצאו בקברי האצילים, יחד עם כלי נשקם, מהצד האחד, והמסכות של האצילוֹת ביחד עם התכשיטים שלהן, מהצד השני.

הסיפור של העיר הוא שבמאה ה-5 לפנה"ס מחליט מלך מקדוני בשם ארכילאוס להקים בירה חדשה במקום וֶרגינה הסמוכה, ייתכן שבגלל סתימת נמלה של זו על ידי סחף של נהר האליקמון. פלה מוקמת בקצה מפרץ ים, ולפי תכנון של היפודמוס ממילטוס, שנחשב לאבי התכנון העירוני. ביסוד התכנון סדר וארגון, רחובות שתי וערב, ואזור ציבורי מרכזי שנקרא אגורה, ממנו יוצאים הרחובות לצדדים. כמו כן נכללו בתכנון אזור ציבורי נוסף של המקדשים ובנייני המלכים והאצולה, מערכת מים וניקוז. העיר צריכה הייתה להתאים ל-10,000 אזרחים חופשיים, או ל-50,000 אנשים באופן כללי.

היפודמוס היה פילוסוף, מתמטיקאי ורופא, והאמין שסידור העיר ישפיע על אורחות החיים ומחשבתם של תושביה. הוא תכנן את הערים פיראוס ליד אתונה, רודוס, וטוריום באיטליה. בפלה הוא תכנן וביצע את האגורה, שטח ציבורי מרובע במרכז העיר, הגדול ביותר בעולם, שלידו שווקים וחנויות בעלי מלאכה, רשת של רחובות היוצרת בלוקים של בתים. באזורים העשירים הבתים הם בית בכל בלוק בשטח של יותר מ-2,500 מ"ר, ובאזורים העניים יש כמה בתים קטנים יותר בכל הצטלבות רחובות. הבתים היו בני שני קומות, פונים כלפי חצר פנימית וסגורים כלפי חוץ.

פלה הייתה בירת מוקדון ואחת הערים החשובות בעולם בזמן פיליפוס ואלכסנדר הגדול.

סלוניקי (Thessaloniki)

סלוניקי נוסדה בשנת 315 על ידי הגנרל קסנדרוס, בנו של אנטיפטרוס, ונקראה על שם אשתו, תסלוניקי, שהייתה הבת של פיליפוס (כלומר אחות אלכסנדר) השם מורכב משני מילים: תסליה – אזור בצפון יוון, וניקי – ניצחון. פיליפוס נתן את השם לבתו בעקבות הניצחון על התסלים. בעקבות מותו של אלכסנדר התחילו מלחמות ירושה באימפריה. בסופן של מלחמות אלה השתלט גנרל בשם קסנדרוס על אזורי מקדוניה ויוון. הוא ביקש לייסד בירה חדשה, במקום פלה ההיסטורית, ובחר בסלוניקי הנמצאת במיקום מצוין של הנמל הטוב בבלקן. העיר פרחה ושגשגה, והפכה לאחת מבירות העולם ההלני.

במאה השנייה לספירה כובשים הרומאים את מקדוניה והופכים את סלוניקי לבירת מחוז מקדוניה. במקביל לכך נסללת הדרך הצבאית המחברת את רומא עם המזרח, שנקראת וִיָא אגנטיה ועוברת בסלוניקי ובפיליפי הסמוכה. התקופה הרומאית היא תקופת שגשוג כלכלי. בזמנו של אוגוסטוס מוּכּרת סלוניקי כעיר עצמאית והופכת למרכז תרבות ומסחר. מסיבה זו מגיע אליה השליח פאולוס ומייסד בה את הקהילה הנוצרית הראשונה באירופה. פאולוס שולח שתי אגרות לאנשי סלוניקי ומנחה אותם בחיי טוהר ואמונה, כשהוא מסביר את הדוקטרינה הנוצרית וביאתו המחודשת של ישוע.

לשיא התפתחותה בתקופה הקלאסית מגיעה סלוניקי בזמן הקיסר גלריוס, מי שהיה בן טיפוחיו של הקיסר דיוקלטיאנוס (Diocletianus) ויד ימינו, חלק מהרביעייה ששלטה באימפריה והאיש שנועד לרשת אותו. גלריוס הופך את סלוניקי לבירתו ומקום מושבו. הוא בונה בנייני ציבור נהדרים שחלקם נשאר עד היום (הרוטנדה והפורום), את ארמונו, וגם מקים קשת ניצחון מרשימה לכבוד ניצחונו על הפרסים (סאסאנים) ב-298 לספירה, ניצחון שנתפש על ידו כחסד אלוהי.

עם הפיכת האימפריה הרומאית לנוצרית בונה הקיסר קונסטנטינוס את נמל סלוניקי מחדש במאה ה-4 לספירה והפך אותה לעיר השנייה בחשיבותה באימפריה הביזנטית, הקיסר יוסטניאנוס השני (במאה ה-6) שחרר אותה אחת לתמיד מפחד פלישות הברברים, בנצחו את הסלאבים. כבר בימים אלו נבנו חלק מכנסיות העיר, שנשתמרו עד היום. מסיבה זו מופיעות בסלוניקי הכנסיות היווניות אורתודוקסיות הגדולות והחשובות ביוון.

בתקופת האימפריה הביזנטית האמצעית, במאות ה-7–11 לספירה, מצטמצם שטח האימפריה לאזורים דוברי יוונית. סלוניקי היא מרכז תרבות, מסחר, לימוד ודת, שנייה רק לקונסטנטינופול. השליחים אל הסלאבים, קיריל ומתודיוס, באים ממנה. במאה ה-9 מוקמים מנזרים ראשונים בהר אתוס, והרבה מנזירי מצרים, סוריה ומדבר יהודה, הקשורים למסורת המיסטית העתיקה, מוצאים מפלט בהר הנידח והיפה. ב-904 נבזזת סלוניקי על ידי ערבים, אך מתאוששת וחוזרת לגדולתה.

במאות ה-10–11 סלוניקי היא מעוז ביזנטי כנגד הדומיננטיות הבולגרית. בזיל השני עושה אותה למרכזו. בתקופה זו מתחילות החגיגות לכבוד סנט דימיטריוס, שנחשב לקדוש המגן על העיר. אבל זה לא עוזר לה, שכן ב-1185 סלוניקי נכבשת ונשדדת על ידי הנורמנים. מעט לאחר מכן, מסע הצלב הרביעי ב-1204 מסתיים בכיבוש קונסטנטינופול וייסוד ממלכה לטינית. שלטון הדיכוי נמשך עשרים שנה, ואז העיר משוחררת על ידי שליט אפירוס, אחד משלושה האזורים שנשארו בשלטון הביזנטיים. וכך, ב-1224 סלוניקי מצטרפת לממלכה הביזנטית היוונית של אפירוס, ולאחר שחרור קונסטנטינופול על ידי השושלת הפליאולוגית מאיזניק, היא מצטרפת לאימפריה הביזנטית המתחדשת ב-1271. לאחר מכן מתחילה תקופה של פריחה תרבותית, דתית ואמנותית מחודשת – שנקראת הרנסנס הפליאולוגי.

המאה ה-14 ידועה כתקופת תור הזהב של סלוניקי. בתחילת המאה שלטה בעיר מלכה בשם אירינה. היא הדפה ניסיונות של הקטלאנים לכבוש אותה. העיר זכתה לעצמאות שלטונית. אמנים, פילוסופים, תיאולוגים, מדענים ומוזיקאים התיישבו בעיר. המרכז בהר אתוס התפתח והפך לירושלים של העולם האורתודוקסי.

אחד המאפיינים של סלוניקי בתקופה זו הייתה המחלוקת של ההסיכאזם. התנועה ההסיכאזית הונהגה על ידי גרגוריוס פַּלַמַאס, שלימים נהיה מטרופוליטן העיר, הוא נקבר בקתדראלה העירונית ב-1359 שקרויה על שמו. פלמאס היה קדוש גדול שפנה אל הרגש והמיסטיקה, חידש ופיתח את מסורת התיאוזיס הנוצרית ותרגולות ההסיכאזם. סיעתו זכתה במלחמת האזרחים באימפריה הביזנטית המתכווצת, ומורשתו נשארה לנצח.

סלוניקי הפכה לגרורה עותומאנית כבר ב-1387. ב-1423 העביר השליט את השלטון לוונציה מתוך תקווה שהיא תוכל להתנגד לעותומאנים. אלא שזה לא עזר, וב-1430 נפלה סלוניקי בידי הכובשים החדשים, חלק מהכנסיות הפכו למסגדים, אבל לאחר תקופת קושי קצרה העיר חזרה למסלולה והפכה להיות מרכז חיים חשוב.

היהודים הגיעו בסוף המאה ה-15. במאות ה-16 וה-17 סלוניקי פורחת והיא מרכז הסנג'ק – מחוז. הנוצרים תופסים בה תפקיד משני, ואילו העדה הגדולה והחשובה ביותר היא היהודית. סלוניקי נקראת "ירושלים של הבלקן", וליהודים יש מונופול על תעשיית הטקסטיל ואספקת הבגדים לצבא העותומאני. מתפתחת גם קהילה מוסלמית ניכרת שחלקה הם שבתאים (דוֹנְמֶה), יהודים שהתאסלמו, אך הנוצרים שומרים על מקומותיהם וכנסיותיהם ההיסטוריות.

המאה ה-18 היא תקופה קשה באימפריה וכך גם בסלוניקי, במיוחד לנוצרים, אך דברים משתנים במאה ה-19. סלוניקי נשארת בתחומי האימפריה העותומאנית לאחר המרד היווני והופכת להיות בירת הבלקן העותומאני. ב-1871 נבנית רכבת המחברת את סלוניקי עם סקופיה, וב-1888 הקו מתחבר ליוגוסלביה. בעיר נבנות שכונות חדשות ומוקמים בנייני ציבור. בסוף המאה מגיעה האוכלוסייה ל-130,000 איש, שיותר ממחציתם יהודים.

ב-1912 מכריזות יוון, בולגריה, סרביה ומונטנגרו מלחמה על האימפריה הגוועת, וסלוניקי משוחררת משלטון הטורקים ב-21.10.1912, יום דמיטרוס הקדוש, המגן של העיר. איך לא?

והנה התברר שלכנסיות סלוניקי קרה נס. בזמן התקופה העותומאנית הן הפכו למסגדים, קירותיהן כוסו בטיח ששמר על הציורים והפסיפסים יקרי הערך העתיקים, עם השחרור הן שופצו וחזרו לתפקידן המקורי ככנסיות והאוצר התגלה. כנסיות סלוניקי נחשבות בין הגדולות, העתיקות והחשובות ביותר בעולם האורתודוקסי.

אתרים עתיקים בסלוניקי

קשת גלריוס (Galerius)

קשת הניצחון היא לכבוד הניצחון על הסאסאנים ב-298 לספירה, עליה תבליטי שיש המתארים ניצחון זה. בקשת ארבע שורות של תבליטים: בעליונה מלחמות פרשים, מתחת מלחמות בין פרסים ורומאים, למטה גלריוס ודיוקלטיאנוס מבצעים פעולות פולחניות, ובתחתונה אלות ניצחון ושלל. באחד התבליטים נראה גלריוס מחזיק מגן ועליו דמותו של הרקולס. המבנה מכוון כלפי הר אולימפוס שנמצא מהצד השני של המפרץ והוא היה קשור בשדרת עמודים למבנה עגול ענק שנועד להיות מקדש לאלים, בדומה לפנתאון ברומא, אך לימים הפך להיות כנסייה.

הרוטנדה (Rotunda)

הרוטנדה הייתה מקדש פגאני שאותו בנה גלריוס לכבודו של יופיטר – השמש שמאחורי השמש. זאת הייתה הכיפה השנייה בגודלה בעולם לאחר הפנתיאון ברומא, ובעלת צורה דומה. אלא שקונסטנטינוס הפך את הרוטנדה לכנסייה המוקדשת לגיאורגיוס, המוסלמים הפכו את המקום למסגד, וזה חזר להיות כנסייה לאחר 1912, בה מצויים פסיפסים עתיקים חשובים ובלעדיים.

הארמון הרומי וההיפודרום

מדרום לקשת גלריוס נשארו שרידים לא מרשימים במיוחד של הארמון שלו וההיפודרום, כולל מבנה מתומן גדול שלא ברור למה שימש, מרשימים יותר הם שרידי החומה העתיקה שהקיפה את העיר ומובילה אל המצודה ששולטת עליה מצפון.

האגורה (Agora)

במרכז העיר, ליד כנסיית דמיטריוס הקדוש, ובדרך אל שדרות אריסטוטלוס המובילות אל הים, נמצא שטח פתוח גדול בו ניתן לראות את האגורה העתיקה של העיר הרומאית שהוקמה במאה ה-1 לספירה, על בסיס האגורה ההלנית הקדומה. זהו שטח מרובע מוקף עמודים שבצד אחד שלו אודיאון (תיאטרון מקורֶה קטן) מרשים. מצפון לאגורה הרחוב הראשי של העיר ובו שרידי חנויות, עמודים ומבנים, ובתחילתו שירותים ציבוריים עגולים. הרומאים נהגו לעשות את צרכיהם בשירותים משותפים משעשעים, ומשם היו תעלות ביוב שלקחו את השפכים אל הים.

כנסיות בסלוניקי

כנסיית הקדוש דמיטריוס (Church of St. Dimitrius)

המבנה הנוכחי נבנה במאה ה-5, נשרף ושוקם במאה ה-7, נשרף ושוקם שוב בתחילת המאה ה-20. זוהי הכנסייה הקדושה ביותר בסלוניקי, ואתר עלייה לרגל במשך הדורות. שם נמצאים שרידי גופתו של הקדוש המגן על העיר – דימטריוס. זה היה בית מרחץ רומי ישן שבו הוא הוחזק במעצר, ולאחר מכן גופתו הושלכה לבאר. בתוך הבניין רצועות של פסיפסים מהמאה ה-7–8, וכן מבנה משושה עם כסף וזהב שהוא הקבר הסמלי של דימיטריוס.

הקבר הוציא מתוכו שמן מקודש בעל תכונות ריפוי במשך דורות, ולאחר שמלך איליריה נרפא בעזרתו ב-415 הוא תרם כסף לבניית הכנסייה.

ובכן, דימטריוס היה חייל רומאי, בן למשפחה סנטורית מכובדת מסלוניקי, שנולד ב-270. הוא מוצא להורג על אמונתו ב-306 משופד על חנית. יש לו עוזר בשם נסטור שנרצח גם כן. דימיטריוס נהיה הפטרון של העיר ומתערב באופן מופלא בקורותיה העתידיות, מגן עליה ומציל אותה מהתקפות הסלאבים במאה ה-7, מהתקפות האווארים במאה ה-6, ומהתקפות הגותים במאות ה-4–5 לספירה. האטריבוט שלו הוא לוחם על סוס המקביל לסנט ג'ורג, אלא שבעוד שלג'ורג אין זקן, הרי שלדימטרי יש זקן שחור, ובעוד שג'ורג הורג דרקון, הרי שדימיטרי הורג גלדיאטור בשם לינוס. הוא לא הרג אותו ישירות, אלא בעזרת התפילות שלו ושל תלמידו נסטור.

סנט ג'ורג וסנט דימיטרי הם הקדושים הפופולארים ביותר ביוון ובבלקן, ימי הציון שלהם נקשרים עם הרועים ומעבר העונות. החג של סנט ג'ורג' במאי הוא הזמן שבו העדרים היו עולים להרים, והחג של סנט דימיטרי באוקטובור הוא הימים שבהם היו יורדים לעמקים. הספר הראשון על סנט דימיטרי נכתב במאה ה-7, אז גם נתגלו לראשונה שרידים של גופתו, שזוהו בזכות המור שיצא מהעצמות ולכן הוא נקרא "מוציא המור".

כנסיית אהרופייטוס

נמצאת במרכז העיר, הוקדשה בתחילה לאם האלוהים ונבנתה במאה ה-5, כחלק מהמאמץ כנגד הכפירה הנסטוריאנית. הייתה בה תמונה של מרים שלא נעשתה בידי אנוש, וזו משמעות השם. בשלב כלשהו בזמן הכיבוש העותומאני היא הפכה למסגד. עם השחרור מהעותומאנים, הכנסייה חזרה לתפקד והתגלו בה פסיפסים עתיקים ויפים.

כנסיית האגיה סופיה (Hagia Sofia)

כנסייה זו נבנתה במקביל לאיה סופיה באיסטנבול בתחילת המאה ה-6, זמנו של יוסטיניאנוס, ויש בה אלמנטים מקבילים. אלא שיש אומרים שהיא נבנתה במאה השמינית, לאחר המחלוקת האיקונוקלאסטית. כך או כך, היא הפכה לקתדרלה ב-1205 על ידי הלטינים. שילוב של בזיליקה עם צלב יווני וכיפה עגולה בקוטר עשרה מטרים, מיוחדת הודות לפסיפסים שבה.

כנסיית הנביא אליהו (Chapel of the Prophet Elias)

זו כנסייה שנבנתה במאה ה-14 כקתוליקון של מנזר, דומה למנזרים בהר אתוס. במקום שבו הייתה טירת השליט, הפכה למסגד וחזרה להיות כנסייה. הרבה מהכנסיות האורתודוקסיות קרויות על שם אליהו מפני היותו מודל לחיקוי, במיוחד במקומות גבוהים.

כנסיית סנט פנטליימון (Church of St. Panteleimon)

אתר מורשת עולמי, נבנתה בתחילת המאה ה-14. פנטליימון היה רופא, מלומד, שחי במאה השלישית לספירה במערב טורקיה, כנראה ממוצא יווני. הוא הבין שאין לו פיתרון לבעיה הגדולה ביותר של האדם, והיא המוות, ולכן הפך לנוצרי. הכנסייה הייתה כנסיית מנזר, כאן נוצר לראשונה בית ספר המקדוני של ארכיטקטורה, שבו מופיעים המרכיבים הבאים: תופי כיפה מורמים, שילוב של לבנים, ארבעה עמודים וארבע קשתות בסגנון הגבהה אופייני המשחזר ימי קדם.

כנסיית ניקולאס היתום (אורפנוס) (Church of Saint Nicholas Orphanos)

גם היא מתחילת המאה ה-14. בכנסייה זו מצויים כמה מהציורים היפים ביותר מהרנסנס הפליאולוגי, מסודרים כמערך שלם. הכנסייה נמצאת בעיר העליונה.

כנסיית מרי של הנפחים – מריה הלקאון (Church of Panagia Halkeon)

נמצאת בלב העיר, נבנתה במאה ה-11, מייצגת את בית ספר אדריכלי של קונסטנטינופול שקדם לבית הספר המקדוני. הכנסייה נבנתה היכן שהיה מקדש להפיסטוס – אל הנפחים. זהו אזור הנפחים, באתר יש אולמות נפחים תת קרקעיים, ששם לימד סנט דימטרי את התושבים. גם כנסייה זו עברה את שלב המסגד.

סרס (Serres)

סרס היא העיר הגדולה בצפון לאחר סלוניקי. היא שוכנת בלב מישור פורה הידוע בגידול הטבק שבו, לא רחוק מההרים. הייתה בה קהילה יהודית חשובה החל מהמאה ה-16, המקובל יוסף טאיטאצק מחבר "ספר המשיב" היה רב העיר, ורבים מתושביה הצטרפו לשבתאוּת. סרס הוקמה כבר באלף השני לפנה"ס, יושבה על ידי פריגים בזמן מלחמות טרויה, הפכה לגדולה בתקופה הרומית, והייתה מוצב קדמי של האימפריה הביזנטית אל מול הבולגרים. הצאר הבולגרי קוליאן הרס אותה במאה ה-13, והסרבים כבשו אותה במאה ה-14. סטפן דושן העביר לכאן את הבירה לזמן קצר. אבל הכי חשוב: זו עיר הולדתה של הזמרת גליקריה.

כמה ק"מ מצפון לסרס ישנו מנזר מדהים של יוחנן המטביל Holy Monastery of saint Jhon the Forerunner ar Serres

הר אתוס

מרכז הרוחניות והנזירות האורתודוקסי – קראו מאמר על הר אתוס

מנזרי נזירות מסביב להר אתוס

מסביב להר אתוס, שהוא רפובליקה נזירית של גברים בלבד, ישנו מספר גדול יחסית של מנזרי נשים, חלקם צופים אליו מרחוק, מהדהדים את המסורת העתיקה של מנזרי גברים ונשים הצופים זה אל זה משני צדי הנהר במצרים, וחלקם נמצאים ביבשה שמסביבו, מחקים את האדריכלות והאמנות המופיעה בו. דומה הדבר, כאילו הנשים תומכות במאמץ הגברי מרחוק.

להלן כמה מהמנזרים המעניינים:

המנזר של טימיוס פרודרומוס (Monastery of Timios Prodromos)

מנזר זה נמצא מעל הכפר אקריטוכורי (Akritochori), צופה על אגם קרקיני בצפון יוון. מנזר חדש זה נבנה רק בשנות ה-80 של המאה ה-20 כתוצאה מחזון של נזיר בהר אתוס, אלא שהכנסייה הגדולה שבו מחקה את כנסיית האגיה סופיה מאוכריד במקדוניה, שנבנתה במאה ה-10 לספירה והיא דוגמא לאדריכלות ביזנטית מתקופת השושלת המקדונית. בנוסף על כך יש בבניין מוטיבים מכנסיות ביזנטיות חשובות אחרות. שאר מבני המנזר (שהוא כיום מנזר נשים פעיל) מחקים את מנזר קסנופון (Xenophon) מהר אתוס, ממנו הגיע הנזיר.

המנזר נבנה תוך כדי שימוש בטכניקות מסורתיות. אבני הריצוף ברחבה שלפני הכנסייה הובאו מהר אתוס, אולם הכנסייה מואר בנרות בלבד ואין בו חשמל. על רצפתו ישנה עבודת פסיפס יפהפייה של הנזירים מהר אתוס, ובאמצעה משטח אבן פורפיר, שנחשבה לקדושה בימי קדם. הבניין מלא סמליות. המנזר מונהג עד היום על ידי נזירים מהר אתוס ששמרו את המסורת המיסטית הנוצרית, והוא המקום הכי דומה לאתוס שאפשר להגיע אליו, מבלי להיכנס להר עצמו. הנזירות מקבלות אורחים בחדר קבלת האורחים המפואר, עם קפה ומתוקים, ולידו יש גם חנות של תוצרת מנזר ומזכרות.

המנזר של פנגיאה איקוסיפיניסה (Monastery of Panagia Eikosifinissa)

מנזר זה הוא המנזר החשוב בהר פאגאיו מצפון לקוואלה. הוא הוקם במאה ה-6 ובנוי על גבי מקדש יווני עתיק ואתר הקדוש לדיוניסוס. זהו אחד המנזרים היפים בבלקן, שנבנה ונהרס כמה פעמים. יש אומרים שזהו המנזר הקדום ביותר ביוון שנבנה כבר ב-400 לספירה. המנזר היה המרכז הרוחני של צפון יוון בתקופה העותומאנית, הייתה בו ספרייה חשובה, בית ספר, ומאות נזירים, במלחמת העצמאות היוונית 1821, וגם במלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה הוא מילא תפקיד חשוב, המנזר נכבש ונשדד על ידי הבולגרים ב-1917, והוקם מחדש כמנזר נזירות בשנות ה-60 הפעיל עד היום. הוא ממוקם בנוף נפלא על מעיין ובתוך יער בצלע ההר.

קראו על אתרי טיול ביוון (לחצו לקישור):

אתרים בתרקיה היוונית

אתרים במקדוניה היוונית

אתרי טיול בכרתים

אתרים במערב יוון

אתרים קלאסיים בפלפונס ואיתקה