היסטוריה טורקיה

אסיה הקטנה היא ערש התרבות האנושית, מקום שם הופיעה החקלאות ותרבות האלה לפני 10.000 שנה, והתקיימו חברות מטריאכליות מתקדמות במקומות כמו צ'טלהויוק. עם תחילת ההיסטוריה מופיעים בטורקיה ממלכות קדומות כגון זו של אוררוטו, בהרים שבמזרח טורקיה מקור הפרת והחדקל מעבדים לראשונה את המתכות ומפיקים נחושת וברזל. עם הפלישות של ההודו אירופאים מופיעה הממלכה החיתית האדירה שמתחרה במצרים על ההגמוניה במזרח התיכון.

בתקופה הקלאסית מתקיימות בטורקיה ממלכות מפוארות כגון זו של לידיה או פריגיה שבהם עבדו את האלה אם – סיבל. במערב טורקיה מתפתחת הברית האיונית ומופיעה הפילוסופיה היוונית. טורקיה היא חלק חשוב באימפריה הפרסית, ולאחר מכן זו של אלכסנדר מוקדון, וחלק מרכזי באימפריה הרומאית והביזנטית, כשלימים קונסטנטינופול הופכת להיות בירת האימפריה הרומאית והביזנטית.

התרבות הקדומה, תרבות האם, קתל הויוק:

היישוב הגדול ביותר בעולם מהתקופות הקדומות של קיום תרבות האלה הוא צ'טלהויוק בטורקיה שהתקיים בשנים 7100 עד 5500 לפנה"ס והגיע בשיאו ל10.000 איש. לפי הארכיאולוג ג'יימס מלארט שגילה את המקום, לתושבים הייתה מערכת אמונות מתקדמת ושלמה שכללה מיתולוגיה וסמלים והתרכזה בדמות האלה אם וביטוייה השונים. החברה הייתה מטריאכלית ונשים היו הדומיננטיות בתחומים הכלכליים דתיים והמשפחתיים. בנוסף ליושב זה יש בטורקיה ישובים נוספים חשובים כגון האצ'ילר מתקופה זו, כך שאנחנו יכולים לדבר על תרבות.

פסלוני נשים אלות שהתגלו בממגורות החיטה של צ'טל הויוק מצביעים על התפקיד המכריע של נשים בחקלאות. האלה נתפשה כפטרונית של הציד ונשים כנראה שהשתתפו גם בציד, ולכן יש יצוגים רבים של חיות המשולבות ומופיעות ביחד איתה. הנשים לבשו אריגי בד והיו מעורבות בתהליכי האריגה, צביעה, וטוויה, הם עסקו גם בקדרות של כלים וגם פסלים. פסלונים שנמצאו בהאצ'ילאר (ישוב נוסף ברמה האנטולית מאותה תקופה בעלת תרבות אלה דומה) מראים היכרות אינטימית עם הגוף הנשי. יש להניח שנשים היו מעורבות גם במסחר.

הבתים בצ'טלהויוק הם שוויוניים פחות או יותר, כמו בתרבויות אלה אחרות, צמודים זה לזה כשהגגות מהווים מרחב משותף. הבתים יוצרים מעין קונגלומרט אחד שבו היו עולים על הגגות שהיוו משטח מחובר ונכנסים את היחידה הביתית דרך פתח בגג בעזרת סולם. במקרה כזה משמעות המגורים בכפר היא שאנשים מעורבבים אחד עם השני, שומעים מעבר לקיר את דיבורי השכנים שלהם, ומבצעים יחדיו עבודות תחזוקה ובנייה, המבנה החברתי הנובע מסוג כזה של כפר שונה ממבנה חברתי הקיים בכפר שבו הבתים רחוקים ומבודדים אחד מהשני.

מסביב לחדר היו דרגשי שינה, ומתחת להם נקברו שלדים, וביניהם מוצאים גם מנהג של כיור גולגולות כפי שהיה נהוג בתרבויות אלה אחרות ברחבי העולם כמו יריחו. הדבר המעניין הוא שהפלטפורמה – דרגש שהיה מקום שנת הגבר הוזז ממקום למקום, בעוד שהדרגש של האישה שהיה גדול הרבה יותר נשאר קבוע. מתחת לדרגש הגבר נמצאו שלדים של גברים, אבל מתחת לדרגש האישה נמצאו שלדים של נשים ולעיתים יש ביחד איתם ילדים, מה שמראה שהילד נקשר לאימא ולא לאבא. בנוסף על כך נמצאו כלי עבודה כגון מעדר וגרזן מתחת לדרגש האישה, כמו גם תכשיטים.

מתוך 480 שלדים שנמצאו במקום רק 21 היו מכוסים באוכרה אדומה, והן היו כולם של נשים, זה מצביע על קיומה של קבוצת נשים כוהנות שהנהיגה את החברה, ולכן התקדשה לאחר המוות. 17 מהשלדים נמצאו בבתים יותר גדולים שיש השערה ששימשו כמקדשים לאלה. הבחינה של שלדים שנקברו מתחת לבתים מראה שלרוב זה היה נשים מבוגרות – זקנות. במקדש המרכזי מתחת לקיר עם הציורים של האלה, נקברה אישה מבוגרת עם תכשיטים רבים. צריך לזכור שבתרבות האלה האישה נחשבה לנותנת חיים מעצמה, בדיוק כמו שהאדמה עושה זאת.

בצ'תלהויוק התגלו הרבה שכבות, החל מהמאה 58 לפנה"ס נעלמים סצנות הציד, וזה קשור כנראה למעבר להסתמכות מלאה על חקלאות, עד אותה תקופה מוצאים הרבה פסלוני נשים ומעט של גברים, מאותה תקופה גם המעט הקיים נעלם, וכנראה שהאלוהות הנשית שנקשרה לחקלאות התחזקה (יש חוקרות פמינסטיות הטוענות שגברים הפכו להיות אובייקט מיני ותו לא).

הישוב צ'טלהויוק ממוקם על שתי גבעות בולטות בלב מישור פורה כשלוש רבעי שעה נסיעה דרום מזרחה מקוניה. בכניסה לאתר של שחזור של הבתים הקדומים ומוזיאון קטן. לאחר מכן עולים על הגבעה לסיור בין השרידים הארכיאולוגים.

חיתים

עד האלף השני לפנה"ס חיו ברחבי טורקיה עמים שוחרי שלום בעלי תרבות גבוהה. אחד מהם נקרא כנראה "חיתי", ואז החלו להסתנן לאזור שבטים הודו אירופים שהקימו ממלכה הקרויה על שם אותו עם בשם החיתים, שנתנה את הטון בחלקים גדולים של המזרח התיכון במהלך האלף השני לפנה"ס והתחרתה עם הממלכה המצרית החדשה על ההגמוניה ה"עולמית".

נהוג לחלק את הממלכה החיתית לשלוש תקופות:

התקופה החיתית הקדומה היא משנת 2000 לפנה"ס ועד 1750.

הממלכה החיתית התיכונה היא משנת 1750 לפנה"ס ועד שנת 1450.

תקופת האימפריה החיתית החדשה והמאבקים עם מצרים היא משנת 1450 לפנה"ס ועד לשנת 1200 לפנה"ס. בתקופה זו, החיתים השתלטו גם על חלקים מסוריה.

הפלישה של ההודו אירופאים לאנטוליה הייתה בדרכי שלום. הם התחתנו עם המקומיים ואימצו את תרבותם, ואף חלק מהאלים שלהם. החיתים הקימו ממלכה שהתכווצה והתרחבה חליפות, ובירתם הקבועה הייתה חתותש. בתקופה הקדומה היו בטורקיה ערי מסחר של האשורים, והם הראשונים שהכניסו את הכתב לארץ. החיתים היו יצרני וסוחרי ברזל החשובים בעולם החל מהמאה ה-15 לפנה"ס. המוצרים המוגמרים יוצאו בעיקר למסופוטמיה.

החיתים השתמשו בכתב יתדות שהובא ממסופוטמיה, וכן בכתב תמונות. האלים הראשיים שלהם בשלהי הממלכה היו אלת השמש "ארינה", ולידה בן זוגה "האתי", אל מזג האוויר. החיתים התייחסו בדתם לאלוהי השמיים, לשמש ולמספרים מקודשים, וזה אופייני לדת של אנשים שגרים רחוק מהים. התרבות החיתית נחשבת גם לתרבות הומאנית, עם חוקה מתקדמת ושיטת שלטון של בריתות.

לחיתים הייתה שושלת מלוכה המשכית מהקמת הממלכה ב-1750 לפנה"ס ועד סופה. המלך שלט ביחד עם המלכה, שלה היו סמכויות עצמאיות וחזקות, גם בתחום הדתי. מתחת להם הייתה האריסטוקרטיה, ומתחתם – האנשים החופשיים והעבדים.

החיתים הם אלה שבייתו סוסים לראשונה והשתמשו בהם למלחמותיהם. יש הטוענים שהקנטאורים האגדיים של היוונים היו למעשה לוחמים חיתיים שנראו ליוונים הקדמונים כיצורים מיתולוגיים.

נקודת המפנה בפריצתם לעולם והפיכתם לאימפריה אזורית הייתה כיבוש ממלכת מיתני והשתלטות על סוריה, וזה קרה בימי שופילוליומש, שמת ב-1323 לפנה"ס. הוא כבש את אוגרית ומאז תולדות אוגרית קשורים לתולדות החיתים. הוא גם יסד מרכז בכרכמיש, שהמשיך להתקיים גם לאחר שחתותש נפלה.

בשנת 1275 לפנה"ס מתקיים קרב קדש, בין המצרים בהנהגת רעמסס השני לחיתים, שבסיומו נחתם חוזה השלום הראשון בהיסטוריה, חוזה הכסף, החרות על קירות מקדש נוא אמון בלוקסור, וגם על קירות בניין האו"ם בניו יורק.

חתותש נחרבה ב-1200 לפנה"ס. זמנם של החיתים תם. החל זמנם של היוונים באסיה הקטנה (טרויה) ושל הממלכות המקומיות של פריגיה, לידיה ואחרות.

מעניין לציין שהמקורות החיתיים מדברים על כך שבשנת 1200 לפנה"ס מאיימים על הממלכה שני דברים: האחד הוא פלישה של אנשי מלחמה מסתוריים, כנראה גויי הים. מכתבים נואשים נשלחים מאוגרית לאנשי קפריסין בבקשות לדווח להם על התקדמות האויב הנזכר. הדבר השני המאיים על הממלכה הוא רעב נוראי. מכתבים נואשים נשלחים ממחוזות החיתים למושלים בבקשה להחיש משלוחים של מזון ממצרים, "אחרת נגווע כולנו ברעב". ייתכן מאוד שאסון אקולוגי גרם לרעב ברחבי העולם העתיק והביא לגלי פולשים נוודים בכל מרחב המזרח התיכון. גלי הפלישות הללו הביאו כנראה את הארמנים לארמניה.

לאחר החורבן ב-1200 לפנה"ס, קמו ממלכות נאו-חיתיות שסופחו לבסוף, במאה ה-9, על ידי האימפריה האשורית. העולם החיתי נעלם, נשארו רק אגדות.

לחיתים היה פנתאון של שנים-עשר אלים, אלא שהייתה קבוצה של 12 אלים ישנים וקבוצה של 12 אלים חדשים. הישנים הם האלים השוּמריים – אנו, אנליל, אנכי ודומיהם. בתיאוגוניה (ספר תולדות האלים) של קומרבי, אבי האלים החיתי, מופיע האל אנו השוּמרי בפרק הראשון. קומרבי מוריד אותו משלטונו ומחליפו, לאחר מכן ילדיו של קומרבי מסלקים אותו מהמלוכה ובראשם "תשוב" – בנו. בסופו של מאבק מכונן "תשוב", שהוא אל הסערה (שזוהה עם השור), שלטון אלים חדש ביחד עם אשתו "הבאט" (שזוהתה עם הפנתר).

האלה של הממלכה הייתה ארינה – השמש, מגינת המלכים והמלכות. בן זוגה היא האתי – אלוהי מזג האוויר. המלכים נחשבו לאלוהים והפכו לאל לאחר מותם. בנו של תשוב היה אף הוא אל שמש שנחשב למגן הצדק, ובן אחר שלו היה טלפינו – הוא אל הבריאה הזועם על בריאתו. בטקסטים החיתיםי מופיע סיפור על האל טלפינו שהחליט להיעלם – והתוצאות מורגשות מיד. הוא כועס ומסתתר, ומביא בכך אסונות על העולם. אלא שהאלים האחרים מרגיעים אותו ומחזירים אותו, ואת הסדר יחד אתו, לעולם.

במיתולוגיה החיתית מודגש סיפור הקרב של אל הסערה האתי עם הדרקון. זוהי גרסה מוקדמת של האגדה על סנט ג'ורג'. הדרקון מנצח תחילה את האל, אולם בעזרת האדם יצירתו והאלה אשתו, כוחותיו של האל חוזרים אליו והוא מביס את הדרקון ומבטיח בכך שגשוג לארץ. בניגוד לאלים של מסופוטמיה, האלים החיתיים הם אלוהי הרים ורמות גבוהות שבהם בולט מוטיב האל המסתתר, שהוא קצת כמו מזג האוויר והסערה – אי אפשר לדעת מה מסתתר מאחוריה.

הבירה של החיתים הייתה חתושש שנמצאת שעתיים נסיעה מאנקרה, זהו אתר ארכיאולוגי יפה, אלא שהשרידים החשובים ביותר נמצאים במוזיאון לתרבויות אנטוליה באנקרה, שגם היא הייתה מצודה חיתית, באולם המרכזי ישנם פסלים, כתובות ומצבות מאתרים חיתיים רבים ברחבי טורקיה.

טרויה (Troy)

תור הזהב של יוון הקדומה היה הזמן של האיליאדה והאודיסאה, בשנת 1280 לפנה"ס יצאו היוונים למלחמה עם טרויה שליד ים השיש, והחריבו אותה. זאת הייתה למעשה מלחמה בין יוון הקדומה שנטתה לתרבות מטריאכלית והעריצה את האלה אם, ובין יוון החדשה הלוחמת והפטריאכלית, הסיפור של חטיפת הלנה הוא למעשה סיפור חטיפת הנשיות הקדושה. (וראו את התפקיד החשוב של האלות ושל הנשים במלחמת טרויה).

בסופו של דבר העולם העתיק של טרויה והיוונים הקדמונים נעלם, ונשאר רק בסיפורים. אבל כיום בעקבות התגליות הארכיאולוגיות החדשות אפשר לבקר בטרויה העתיקה ולהחיות את העבר. האתר של טרויה הוא מפתיע בגודלו ובעושרו, בכניסה אליו נמצא שחזור של סוס העץ ואז מוביל אותנו שביל בין הארמונות, השערים והחומות, הבתים והמקדשים. שרידים של 3000 שנות ישוב על קובץ גבעות המתרוממות מעל המישור הפורה, מרחוק נראים מיצרי הדרדנלים והכניסה שלהם לים התיכון, באופן האי אימברוס ובאופק המרוחק יותר מתנשאים מעליו הפסגות של האי סמותרקי.

העיר המפורסמת הוקמה לפני חמשת אלפים שנה ויותר בצד האסיאתי של מיצרי הדרדנלים, בלב מישור פורה (שכיום נמצא כ20 ק"מ מהים, אך בעבר היה קרוב יותר) הנמצא לא רחוק משיפולי הר אידה, שהוא מקור המסורות של הסיבילה (נשים נביאות) והאלוהות הנשית שנודעה בשם סיבל. זה היה מקום מקודש ומרכז נבואה, אליו באו להתחדשות מכל רחבי יוון וכרתים.

טרויה הייתה מאורגנת כחברה תיאוקרטית הנשלטת על ידי מלכים ומלכות כוהנים, בה גברים ונשים שווים. לפי האגדה היא יוסדה על ידי דרדנוס, פליט של המבול, שהגיע לסמותראקי ולאחר ירידת המים עבר לטורקיה וייסד עיר בשם דרדנוס שעל שמה קרויים מיצרי הדרדנלים, הנמצאים לא רחוק מטרויה.

העלילות שמתוארות באיליאדה ובאודיסיאה משקפות אירועים שקרו בסוף התקופה המיקנית בשנת 1200 לפנה"ס. בעבר חשבו שזהו סיפור דמיוני, עד שהגיע הארכיאולוג היינריך שלימן (Heinrich Schliemann) וגילה את שרידי טרויה. ב-1870 הדהים היינרייך שלימן את העולם, כשגילה את טרויה ולאחר מכן את מיקנה. גילוי זה העלה שאלות רבות, כמו: מי היו התושבים שחיו לפי התקופה הקלאסית? מה הייתה אמונתם? מה פשר המונומנטים שהשאירו אחריהם? במסגרת החפירות נמצאו טומולוסים (גבעות מלאכותיות גדולות) מפוארים, חומות מאבני ענק, חדרים דמויי כוורת, מעגלים, ארמונות גדולים, ועוד. הממצאים תואמים לתיאורים הנמצאים בתוך הכתבים ההומריים.

היינריך שלימן מצא שכבת חורבן מהמאה ה-12 לפנה"ס. וזה מראה שטרויה נחרבה במהלך האליאדה ונבנתה מחדש כעיר בתקופה הקלאסית. בעיר גרו כ-10,000 איש, והיא הייתה קשורה למסורות עתיקות של הפלסיגים היוונים. הר אידה הסמוך לטרויה מקודש וקשור לאלה סיבל, שם נכתבו נבואות הסיבילות. פריס גדל בהר על ידי הנימפות, ארטמיס שכנה בו, לאלה הֶרה היה כוח בהר, ולבסוף הוא קשור להלן היפה, שאיננה רק דמות פיזית אלא מסמלת את הנשיות הקדושה שנפלה. שארית הפליטה של טרויה בורחת להר אידה.

הניצחון של היוונים על טרויה מסמל, מצד אחד, את השתחררות מכבלי המלוכה והדת של המזרח, אולם מצד שני את סוף תקופת תרבות האלה, הנפילה של טרויה הביאה בעקבותיה סבל רב למשתתפים במלחמה, ובסופו של דבר גם לחורבן יוון הישנה. הצאצאים של טרויה עברו לאיטליה, וייסדו שם את העיר אלבה לונגה ולימים גם את רומא.

מלחמת טרויה הייתה במידה רבה מלחמת אזרחים יוונית בין הדוקטרינה הישנה של שלטון האלה לבין הרוח החדשה של יוזמה ומלחמה גבריים. מסע אודיסוס מסמל חניכה. הוא הגיבור האחרון וחביבה של אתנה שנהיית המנטורית שלו ושל בנו. אשתו פנלופה מסמלת את הנפש, והוא יכול להתאחד אתה רק לאחר שהשלים את מסעו האישי.

לפני התקופות הארכאית והקלאסית, בזמן יוון הקדומה והממלכות המתקדמות של האלף השני לפנה"ס (סוף תקופת הברונזה) הייתה טרויה לב ההאזור החשוב ביוון, שהיה הצד הצפון מזרחי של הים האגאי והאזורים מסביב למצרי הדרדנלים וההר הקדוש אידה (מעל טרויה). זהו המקום שבו התחיל מחדש המין האנושי לאחר המבול, ואולי היה קשור לתרבויות אבודות שהתקיימו בעבר לחופי הים השחור ושקעו במבול מיתולוגי. התרבויות הקדומות היו קשורות לפוסיידון, אל הים. בין האיים סמותראקי ואימברוס היה מקום ארמונו, וגם מקום ארמונה של הטיטאנית תטיס.

בנוסף לביקור באתר הארכיאולוגי חובה לבקר גם במוזיאון הסמוך שבו ניתן לראות את הממצאים מהחפירות בטרויה, וגם באתרים העתיקים מכל האזור. בחוף שמול טרויה נמצא האי אימברוס, כיום בשלטון הטורקים. בעבר היה שם מקדש לכבירים ובמיוחד לקדמילוס – האל המקורנן, ומקום חניכה בו למדו תלמידים של פיתגורס. אימברוס הוא שם האל של המקום וקשור לשפה הלידית. מרחוק נראים פסגות האי סמותרקי שהייתה מרכז החניכה החשוב של העולם העתיק ומקום האלים הכבירים

ראו מאמר סמותרקי

פריגיה:

הפריגים היו חלק מגויי הים, בתקופת מידס, המאה השמינית, הם הקימו ממלכה חזקה ששלטה במרכז ודרום מזרח אנטוליה, המלך מידס נודע כדמות אגדית בין היוונים, האגדות שקשורות אליו הם האגדה על הקשר הגורקי, ועל האצבע שהופכת כל דבר שהיא נוגעת בו לזהב.

האגדה על הקשר הגורקי מספרת על גורדיוס שהיה איכר עני והגיע עם עגלתו לפריגיה, היכן שנביא מקומי אמר שהמלך העתידי יופיע עם עגלה. האנשים הפכו את גורדיוס למלך, והוא כאות תודה הקדיש את עגלתו לזאוס, קושר אותה בקשר מיוחד שנאמר עליו שמי שיתיר אותו ישלוט באסיה, האדם שהתיר את הקשר היה אלכסנדר מוקדון, והוא עשה זאת על ידי מכה בחרבו.

אגדה אחרת מספרת שמידס המלך היה שופט בתחרות מוזיקה בין פאן לבין אפולו. הוא פסק לטובתו של פאן, ובתגובה אפולו העניק לו אוזניים של חמור, מידס החביא את האוזניים תחת כובעו ולא הרשה לאיש לגלות את סודו. הספר, שלא יכל להכיל את עצמו לחש את הסוד לחור באדמה ומילא את החור עפר, על החור גדלו קנים שלחשו את סודו של מידס לכל רוח.

אגדת מגע הזהב מספרת שהמלך מידס קיבל ברכה מדיוניסוס שכל דבר שיגע בו יהפוך לזהב. כתוצאה מזה נהפך מאכלו, משקהו, ואפילו ביתו, לזהב. המלך המתחרט ביקש לבטל את המתנה וצווה לרחוץ את ידיו בנהר פקטולוס, כתוצאה מזה מזמן זה והלאה עפרות הנהר מכילות זהב.

לפריגים הייתה אלה חשובה בשם קובילה שהייתה אלת הטבע, הם הקדישו לה נסכים שמזכירים את החמאם הטורקי של היום. לימים קובילה זו מופיעה בתור קיבלה האלה אם, או הסיבל האלה נביאה.

לידיה:

זאת הייתה ממלכה גדולה במערב טורקיה שהגיע לשיאה ב680 לפני הספירה, ותרבותה השפיעה על כל טורקיה. ב546 המלך שלה הלך לאוראקאל מדלפי בכדי להיוועץ האם לצאת למלחמה עם הפרסים או לא? תשובתה של האוראקאל הייתה שהמלחמה תביא לנפילתה של ממלכה גדולה. המלך קראוסוס פירש זאת כנפילתה של ממלכת פרס בעוד שלמעשה הנפילה הייתה של ממלכתו שלו כתוצאה מהמלחמה הזאת.

התרומה החשובה ביותר של לידיה לתרבות האנושית הייתה ההמצאה של המטבעות, לראשונה הוטבעו מטבעות של אלקטרום ב640 לפני הספירה ושימשו במסחר.

הברית האיונית:

היוונים הקימו מושבות במערב טורקיה כבר בימי החיתים. במאה השמינית הוקמה ליגה של 12 ערים ראשיות שנקראה הליגה האיונית, כשאחת הראשיות מביניהן היא מילטוס. הערים האיוניות נכבשו על ידי כורש ב546 לפני הספירה ומילטוס נחרבה לאחר מרד ב494 לפני הספירה. כשנכבשו הערים האיוניות כל הפילוסופים והאמנים היגרו לאתונה ולאיטליה. לפי חלק מהחוקרים זאת אחת הסיבות לפריחה התרבותית של אתונה. ההישגים של אתונה מקורם בניסיונות מוקדמים באיוניה, אפילו הדמוקרטיה היוונית מקורה בניסיונות מוקדמים באיוניה.

השפעות מזרח ומערב בטורקיה:

לאורך כל ההיסטוריה אנחנו רואים בטורקיה מתח ומאבק בין שתי השפעות גיאוגרפיות תרבויתיות, השפעה אחת הבא מהמערב, מהים, מהאיים האגאים, וקשורה ליוון, לביזנטיון, ואף לעותמאנים. זאת השפעה רטובה, ירוקה, משכילה, של עושר ופתיחות. לעומתה יש את ההשפעה הבאה מהמזרח של המרחבים האינסופיים, רחבות הערבות, השפעה שמקורותיה הם איראן, ואף מרכז אסיה. זאת ההשפעה החיתית, הסלג'וקית, שגם היא פתוחה בדרכה שלה, הומאנית, מיסטית. הסיפור של טורקיה הוא המאבק בין שני ההשפעות הללו, כשכל פעם אחת מצמצמת את רעותה, משתלטת על שטחיה, דוחקת אותה לפינה, ולהפך. המערב הוא מרוכז, בעל אוכלוסיה רבה, תרבות של ערים. המזרח הוא פתוח, עם טבע חזק ובעל נוכחות, מראה על אפסות האדם. במערב יש את ההשפעה המרככת של הים. במזרח הרוח נושבת על פני הערבות. ההרים. גם במערב יש הרים אך הם טבולים בירק, ירוק כהה של האלונים, של החורשות המקודשות. המערב הוא ארצו של פוסידון, המזרח ארצה של השמש. קיסרויות גדולות יכלו לקום במזרח, כמו החיתים, הפרסים. גם המערב התארגן לכדי קיסרות גדולה אך תחת דוגמה מאחדת של הכנסייה, של האימפריה הרומית, של הנשר העותמאני. העותמאנים שילבו במידה מסוימת מזרח ומערב, מקור הכוח שלהם היה בסביבות ים השיש, איזניק, בורסה, ואחר כך באירופה באדריאנפול והבלקן, רק לאחר מכן הם ניפנו לכבוש את איסטנבול, זאת הייתה אימפריה מערבית שהשתלטה על המזרח בדיוק כדוגמתה של ביזנטיון, יוון ורומא, אלא שהשורשים של אותה אימפריה היו במזרח ברחבי ערבות אסיה.

המערב הוא מפורט, מחודד. המזרח הוא כולל, סוחף. המזרח הוא אינסופי, המערב מוכל בתוך עצמו, עולם בתוך עולם, הרבה עולמות, המזרח הוא עולם מתמשך אחד.. דרכי המשי הובילו לאסיה ומשם לסין. במערב התחבורה הייתה ימית והקשר היה עם אירופה, עם רומא, עם ווינה, עם רוסיה, עם הים השחור ומושבותיו. כל התנועה של רוסיה עוברת דרך מיצרי הדרדנלים, דרך איסטנבול. צריך להבין שהאימפריה העותמאנית הייתה למעשה אימפריה אירופאית שבה הרוב היו נוצרים, היא לא נשענה מעולם על החלקים הערביים והמזרחיים, במערב היה מקור כוחה, ולכן היא גם החזיקה מעמד עד המאה ה20. המערב זה אנשי ישוב, אנשי ערים, המזרח הוא הנוודים. זה כל הסיפור.