מתוך ההקדמה לספר "מסתורין יווני"

יוון היא ערש התרבות המערבית. האור שלה זרח בכל העולם לפני 2,500 שנה. ביוון צמחו הפילוסופיה, המוסר, הפוליטיקה, ודרך המחשבה שאנו משתמשים בה עד היום, המבוססת על היגיון. אלא שבנוסף לכך, ביוון העתיקה התחילו האמנויות ציור, פיסול, ספרות, שירה ותיאטרון, מוזיקה ואף ספורט (אולימפיאדה). היוונים היו הראשונים בעולם ששיחקו משחקים ונהנו מהאסתטיקה. יוון היא ארץ המוזות, ובמקביל לכך מקור המדעים – היסטוריה, גיאוגרפיה, מתמטיקה ורפואה. בעלי מחשבה מודרנית הופיעו לראשונה ביוון הקלאסית, וזאת בנוסף לפילוסופים, מדינאים, מחזאים, משוררים ומורים. שמות כמו אריסטו, אפלטון ופיתגורס האירו את שמי העולם.

החברה המערבית כיום בנויה על שתי רגליים: האחת היא המוסר היהודי נוצרי, והשנייה היא הגישה המדעית, החברתית, ההגיונית והאמנותית של היוונים, שהגיעה לעולם דרך ההלניזם.

אלא שיוון העתיקה לא הייתה רק היגיון ואמנות, היה בה וֶקטור שלישי, צד מיסטי של חיפוש אחר משמעות וחיי נצח. ביוון התפתחו מסורות מסתורין, בתי ספר אזוטריים שלהם צורות מחשבה גבוהות. לפי שטיינר (מורה רוחני שפעל בתחילת המאה בשוויץ וגרמניה) היוונים הם הראשונים שהשתמשו בצבע הכחול באמנות, מכיוון שהופעלו אצלם לראשונה יכולות מנטליות גבוהות של האדם. היוונים נפטרו מהצד האחד מן הדת הקונבנציונאלית, מן החברה התיאוקרטית בראשות מלך, מן האמונות התפלות של היוושעות בזכות המאגיה. הם עמדו בזכות עצמם ואמרו: "האדם הוא מידת כל הדברים", "העולם היה תוהו, באה מחשבה ועשתה בו סדר".

אלא שמהצד השני, היוונים עסקו גם בנסתר, ברוח, בנפש; אפלטון מדמה את האנושות לחיה הנמצאת במערה ורואה צללים על הקירות שנגרמים על ידי אור השמש בחוץ (מָשָל המערה), נדמה לה שזאת המציאות, אך למעשה זוהי רק השלכה של משהו אמיתי יותר שנמצא בחוץ, והוא השמש הרוחנית – צריך לצאת החוצה ולהתבונן במציאות שמאחורי ה"מציאות". אפלטון הוא חלק מיוון שחיפשה אחר רוחניות, עולם אידיאות, שמש. הביטוי הנמוך של זה היה הפילוסופיה והלימוד, הגבוה יותר – תורות המסתורין העתיקות, תרגולות הנבואה והאחוות המיסטיות. על כך נפרט בספר, כמו גם על מקומות מקודשים ואנרגטיים, מסורות דתיות ורוחניות, אמנות ואדריכלות סמלית, מיתוס החיפוש האנושי אחר משמעות (מסע הגיבור), ועוד.

המיסטיקן וההיסטוריון של הדתות, מירצ'ה אליאדה, מספר שישנם שני מישורים של קיום בחיים: האחד הוא הרגיל והיומיומי; אלא שמדי פעם הוא נבקע דרך כיוון או מרכוז שמביאים איתם את המישור האחר, הופעה של הקדוּשה, וזו נותנת משמעות לחיינו, הופכת את הכאוס לקוסמוס (מילה יוונית שמשמעה סדר)[1]. הקורס במכללה האלטרנטיבית מרקם, שבו השתתפתי וגיליתי לראשונה את הנפלאות של תרבות יוון העתיקה, נקרא "האדם מחפש אחר משמעות, חוקים וסדר". אין כמו יוון מההיבט הזה. החיפוש האנושי אחר משמעות היה בתקופה ההיא נמרץ, מגוון, נועז ונושא פרי. מספרים לנו שהפילוסופים היווניים ניסו בתחילה להסביר את מבנה החומר, הקוסמוס, מתוך תפישה בסיסית ועמוקה של סדר, אבל בנוסף לכך הם ניסו להסביר את מבנה הנפש, ואת המשמעות של הסדר, את הדרך הנכונה לחיות חיי אנוש, הן באופן פרטי והן באופן קולקטיבי. בתי ספר שונים נתנו תשובות שונות, חלקן ידועות וחלקן לא, שרלוונטיות אפילו בחיינו כיום, ויותר מתמיד. אינני מדבר רק על פילוסופיה שהייתה בתקופת יוון דרך חיים ולא מחשבה עקרה, אלא על בתי ספר של המסתורין של אורפיאוס, דיוניסוס, אלת האדמה דמטר, ואחרים.

המסתורין הגדול ביותר שחיי אדם ניצבים בפניו הוא המוות. ביוון העתיקה ביטלו, מצד אחד, את האמונה בעולם שמעבר וקִטלגו אותה כלא חשובה. כששאלו את סוקרטס מה דעתו על חיים לאחר המוות הוא אמר: "אני לא יודע וזה גם לא מעניין אותי, יש לי מספיק מה לעשות בעולם הזה". אבל מהצד השני, עסקו במבנה הנשמה והנפש, בפרשנות אלגורית של המיתוס ושאיפה לחיי נצח. זה לא נועד לכולם. הפפירוס הקדום ביותר ביוון נקרא פפירוס דרווני מהמאה ה-5 לפנה"ס, והוא לוקח את סיפור האודיסיאה ומראה איך הוא מהווה למעשה אלגוריה למסעה של הנפש לחזור הביתה אל אלוהים. פפירוס זה קשור למסורת המסתורין האורפי, המספרת על הנגן המיתולוגי אורפיאוס שירד לשאול בכדי להציל את אהובתו והצליח לצאת משם ולחזור לעולם. אורפיאוס במידה מסוימת מת וקם לתחייה מחדש. לאחר הטרגדיה שחווה הוא זוכה להארה ומלמד אנשים דרך מוזיקה וריקוד את הריתמוס היקומי ומבנה הנפש. בכך הוא מקדים את זמנו של ישוע הנוצרי, שמת וקם לתחייה מחדש, ומלמד אנשים בצורה גלויה, וגם באופן חבוי בטקסט ובספרים חיצוניים, את הסוד של מות האני הישן ותחיית הרוח.

יוון של היום מתרפקת במידה רבה על מורשת שתי תרבויות שהופיעו בה במהלך הדורות. האחת זו תרבות יוון הקלאסית, שהגיעה לשיאה באתונה במאה ה-5 לפנה"ס, והשנייה היא התרבות הביזנטית אורתודוקסית, שהתפתחה במרכזים האינטלקטואליים של האימפריה הרומית החל מהמאות 3–4 לספירה, ממשיכה את מסורת הפילוסופיה והמיסטיקה של ימי קדם.

יוון של היום היא במידה רבה המשך של האימפריה הביזנטית, שנקראה האימפריה השקטה ושלטה מהמרכז שלה בקונסטנטינופול על שטחי יוון במשך יותר מאלף שנה, החל מהמאה ה-4 לספירה וכלה במאה ה-15, מבוססת ומבססת את הנצרות האורתודוקסית. יוון היא לב הנצרות האורתודוקסית. המסתורין היווני ממשיך במסגרת נצרות זו, שהיא הרבה יותר מיסטית מהמערבית, ושומרת על מסורת התיאוזיס – הפיכת אדם לאל, והֶסיכאזם – מדיטציית ההירגעות וההתחברות לאור הרוחני.

היוונים הם עם מאמין, הכנסייה שמרה על הזהות הלאומית והתרבות במשך מאות שנים של כיבוש זר. המרכז הרוחני של הנצרות האורתודוקסית נמצא בהר אתוס בצפון יוון, כך שהנצרות הביזנטית אורתודוקסית היא חלק מהותי ואינטגרלי של החברה. יש לנצרות זו פן מיסטי אזוטרי. בספר אכיר לקוראים את המקומות המיוחדים של נצרות זו, הממשיכים מסורות של ימי קדם, ואראה איך המסורת של התפתחות רוחנית זו דומה למסורות המסתורין של אורפיאוס, דיוניסוס ודמטר, ובמידה מסוימת ממשיכה אותם. ישוע הוא דמות אורפיאוס שירד לשאול ויצא בשלום, או דיוניסוס הנקרע לגזרים וקם לתחייה מחדש.

יש כמובן דברים חדשים שהגיעו עם התפתחות הנצרות, כמו המוסר היהודי, ומסורות רוחניות ממקורות אחרים כגון הפלטוניזם האלכסנדרוני, אבל ככל שחופרים יותר עמוק חוזרים אל יוון העתיקה, מקור כל הדברים.

יוון של היום, כמו רוב מדינות העולם, מתרפקת על הקפיטליזם המערבי. כולם רואים את אותם סדרות בטלוויזיה – כוכב נולד, מאסטר שף, אבל בשפה שלהם, כולם כל הזמן עסוקים בפלאפונים שלהם, ובמיליון הודעות שאין להן כל משמעות, ושכל תכליתן להעסיק את האדם מבוקר ועד ערב. כולם נחשפים לאותן שאיפות (כסף, מין, כוח) ולאותם יצרים. המטרה של הטייל הרוחני ביוון היא להתרחק מכל זה ולצאת למסע בעקבות גיזת הזהב הפרטית שלו, להפליג בין האיים והארצות כמו אודיסוס במסעו הארוך הביתה. בכדי לעשות את המסע הפנימי, המסע הרוחני, אנחנו נעזרים במסע הפיזי. וזה כדאי, מכיוון שיוון היא אחת הארצות המגוונות והיפות באירופה. ארץ קטנה – אבל עולם בפני עצמו. פסיפס של מסורות פולקלור, מוזיקה, אמונות, מנהגים. למרות שטחה הלא גדול, נדמה שיוון היא עולם שלם ולו חלקים מרובים. ישנה יוון ההררית ויוון של האיים השונים, יוון של הפלופונס ויוון של הצפון. תראקיה, מקדוניה, אפירוס, תסליה – כל אזור בעל ייחוד משל עצמו, כפי שהיה בימי קדם, שבהם כל עיר הייתה עצמאית וישות בפני עצמה. היוונים הם אינדיבידואלים מושבעים, אוהבי החיים הטובים, נוחים לבריות, חברותיים, ועם זאת פטריוטיים, רגשיים ואמיצים, ממש כפי שהיה בתקופה הקלאסית.

מסלול יוון העתיקה

במסלול יוון הקלאסית כללתי אתרים חשובים במרכז יוון והפלופונס. מסלול יוון העתיקה מתחיל באי של סמותראקי, מקום אליו הגיע הנסיך קדמוס הפיניקי לראשונה וייסד את המסתורין של נישואי הקודש בין אלים ובני אדם. משם נמשיך למקומות המקודשים לאורפיאוס ודיוניסוס כגון טטול (בבולגריה הסמוכה) והר פאגאיו, נבקר באי היפה תאסוס ונעבור להר אולימפוס, מקום האלים. לאחר מכן נבקר באתרים בצפון יוון: נתחיל בדודוני, המרכז הנבואי הקדום ביותר שהוקם על ידי כוהנות ממצרים; נרד לשאול בפתח נהר האכרון; ולבסוף, נחפש את הדרך הארוכה הביתה לאי איתקה של אודיסוס. מהצפון אנחנו עוברים למרכז ולדרום. נבקר במרכז הנבואי הקדוש ביותר ביוון שהוקם על ידי אפולו בדלפי, באולימפיה של זאוס, ערים יווניות עתיקות נוספות כגון תבאי וקורינתוס, בשרידים מגליתיים קדומים של מיקנה וארגוס, כולל אבני ענק ופירמידות לא מוסברות, ולבסוף באתונה המפוארת ובפרתנון באקרופוליס.

המסלול עוקב אחר ההתפתחות ההיסטורית, שבמקביל אליה ישנה התפתחות רוחנית וגם התדרדרות מוסרית, כפי שמופיע באגדה היוונית על דורות שונים של בני אדם, בספר "מעשים וימים"[1].

מאתונה מובילה הדרך אל מקדוניה, שם עברה התרבות היוונית שינוי והתפתחות והפכה למה שאנחנו קוראים ההלניזם. אנו נבקר באתר הנפלא של העיר המקודשת וֶרגינה, שם נמצא קבר פיליפוס, בפלה, אחת הערים הראשונות בעולם שתוכננה באופן גיאומטרי על ידי היפודמוס, מתכנן הערים היווני הראשון; ונסיים בסלוניקי, שהייתה גם מרכז שלטון רומאי.

הטיול שלנו מתחיל בצפון יוון מסיבה אחת (קדימות המרכז בסמותראקי) ומסתיים בצפון מסיבה אחרת (ההלניזם המופיע בסוף התקופה הקלאסית). אנו עושים מסע שבו נעבור תקופות ומסורות רוחניות שונות, שמאחוריהן רצון משותף להגיע למשמעות והארה.

העניין הוא איך לרתום את הטיול ביוון (או לצורך העניין בכל מקום אחר) ואת החשיפה לאתרים הנפלאים, לטובת הבנה של אתוס אנושי כללי של החיפוש אחר משמעות במהלך הדורות וניסיון לכונן חברה אנושית מתוקנת. לפי אריסטו ישנן ארבע מסגרות אנושיות: משפחה, כפר, פוליס ושותפות אנושית כללית. הספר "מסתורין יווני" מנסה לכוון את הקורא לכיוון של שותפות אנושית כללית ועליונה, שאנחנו חלק ממנה. במסגרת זו היה תפקיד חשוב ליוון הקלאסית כאחת המעצבות של תרבות המערב, ולנצרות האורתודוקסית כמקדמת המוסר והאמונה.

כמו יאסון והארגונאוטים, כולנו עושים מסע בחיפוש אחר גיזת הזהב, ולעתים צריך לעבור הרפתקאות רבות, כמו שעבר אודיסוס, עד להגעה הביתה.

הקדמה למסלול יוון הנוצרית – המשך של העבר

העולם העתיק בתקופתו של ישוע נחלק לשתי תרבויות: במערב הים התיכון דיברו לטינית והתרבות הייתה רומית, ואילו במזרח הים התיכון דיברו יוונית והתרבות הייתה הלנית. שני החלקים השתייכו לאותה אימפריה, ובכל זאת היו שונים בתרבותם ובתפישתם הדתית. לימים נחלקה האימפריה הרומית לפי קווי חלוקה אלה.

תפישת החיים של הצד הרומי הייתה של משמעת, סדר, ערכים, היררכיה וטקסיות הפולחן, מלווה בתחושת אשמה עמוקה שהייתה קשורה לאופי הרומי. תפישת החיים של העולם ההלני הייתה של מסתורין, קִרבה לטבע וניסיון לראות את הסדר והאלוהות בתוכו. ניסיון לחיות חיים טהורים יותר מתוך אמונה בגאולה ובתחייה וחופש. הצד ההלני טיפח יותר את שמחת החיים והאמנות.

שתי נקודות השקפה שונות אלה, שהן בעלות אופי תרבותי שמקורותיו עתיקים, באות לידי ביטוי בהבדלים בין אופי הכנסייה המערבית-הקתולית לבין אופי הכנסייה המזרחית-האורתודוקסית. בכנסייה האורתודוקסית מהותה של הנצרות איננה אשמה (חטאנו, פשענו) וציות, אלא המסתורין של החיים. המיסטריות של היוונים הקדמונים מן התקופה שלפני הנצרות, שהיו קשורות לכוחות הטבע ולחגיגות התיאטרון והאמנות, באות לידי ביטוי בפולחן הכנסייה האורתודוקסית.

הדרמה הקוסמית של מוות ולידה מחדש הופכת להיות אנושית בדמותו של ישוע. האירועים השונים בחייו הם אלגוריים ומתייחסים למצבים מהותיים בחיי אדם ולשלבים השונים בדרך הרוחנית באופן כללי. ישוע הוא "בן אלוהים שהופיע כאדם, בכדי להראות לבני אדם את הדרך להיהפך לאלוהים." המסתורין של העולם ההלני עבר לכנסייה האורתודוקסית, ובמהותו השאיפה להשיג חיי נצח, כמו בטקסי החניכה של אלואסיס וסמותראקי.

שטיינר בסדרת הרצאות בתחילת המאה ה-20 מבאר את מסורת המסתורין של העולם ההלני. הוא טען שהמיסטריות היווניות הושפעו ממצרים, פרס והודו, ומשווה בין בודהה לישוע. שטיינר אומר שישוע עבר חניכה במקומות שונים בעולם כולל במסתריות היווניות וכן שהמסורת המצרית עברה אליו, הדרמה של מותו ותחייתו של אוסיריס עברה לישוע. וכך הנוצרים שותפים לידע העתיק שהעולם הוא אלוהי. ארבעת כותבי הבשורה לקחו את חומריהם מארבע מסורות מסתורין שונות.

אותם אלמנטים של כתות המסתורין מופיעים בסיפורים על חייו של ישוע ובאגדות של הקדושים. מרים אמו של ישוע מחליפה בנצרות האורתודוקסית את דמות האם הגדולה של העולם ההלני, דמטר אלת האדמה ולפניה גאיה, וכך, דמותה של האלה הפגאנית הקדומה מופיעה באופן מפתיע בפסיפסים של כנסיות ומנזרים אורתודוקסיים. כי זו אותה אדמה שישוע דרך עליה והרווה אותה בדמו, ומכאן שהיא נתקדשה. זו אם ארצית שהכילה את אלוהים–ישוע בתוכה, ולכן יש מסתורין בדת הנוצרית אורתודוקסית שנקרא: אם האלוהים – תֵאודוקיס.

בעולם ההלני שקדם לנצרות היו שלושה נושאי לימוד מועדפים: אתלטיקה, אמנות ומיתולוגיה. דרך המיתולוגיה למדו אנשים את סודות החיים והמוות, העצב והשמחה, מסתרי חיי אנוש, ודרכה הם גם זכו לקתרזיס (טיהור). הסיפור הנוצרי מחליף את המיתולוגיה. גם הגישה ההלנית לאמנות ולשירה עוברת לנצרות האורתודוקסית. רק על האתלטיקה הנוצרים ויתרו, ובמקום הערצה לגוף האדם ותכונות האדם כאמת המידה לכל הדברים, הם פיתחו הערצה לדמות האדם הרוחני, התיאוזיס.

היוונים היו הגויים הראשונים שקיבלו את הנצרות. רוב המכתבים של פאולוס ופטר בברית החדשה מופנים לקהילות דוברות יוונית. הספר עצמו נכתב ביוונית ומושפע מתפישות הפילוסופיה והמסתורין ההלני. ההלניזם השתלט במידה רבה על מזרח האימפריה הרומית, ובשלב מסוים אף הוחלפה השפה הלטינית ביוונית כשפה רשמית.

בשנת 310 לספירה עולה לשלטון קונסטנטינוס הגדול, שמעביר את הבירה לקונסטנטינופול (כיום איסטנבול) והופך את הנצרות לדת רשמית. הוא מכנס ועידות כנסייה המחליטות על עיקרי האמונה הנוצרית, ומרכז הפעילות התרבותית והדתית עובר למזרח, לאזור הים האגאי. בסוף אותה מאה מתחלקת האימפריה הרומית לשניים, ומזמן זה והלאה החלק המזרחי נקרא האימפריה הביזנטית, והיא מתקיימת במשך יותר מאלף שנה. יוון של היום היא במידה רבה המשך של האימפריה הביזנטית, ויש בה תפקיד חשוב לכנסייה.

במסלול יוון הנוצרית כללתי מפתחות להבנת המשמעות של האמנות והאדריכלות בכנסיות ומנזרים. מסלול טיול בעקבות יוון הנוצרית ייקח אותנו אל המרכזים של הנצרות המיסטית, סלוניקי, מטאורה, הר אתוס והמנזרים הקרובים אליו. ישנם אתרים נוצרים רבים ביוון שלא נכללים במסלול זה, החל מהמקומות שאליהם הגיע פאולוס במסעותיו אל הנוצרים הראשונים וכלה בכנסיות אתונה ומושב הפטריארכיה היוונית. מתחילים בצפון בסלוניקי והר אתוס, ממשיכים למנזרים מסביב בתרקיה היוונית ומקדוניה היוונית (ראו מאמרים נפרדים), ממשיכים למטאורה ומשם לאתונה.

קראו את המאמרים הבאים על תרבות ורוחניות ביוון (לחצו לקישור):

מבוא לטיול ביוון

יהדות ספרד בבלקן

יוון העתיקה

יוון הלא ידועה (מלפני ההיסטוריה)

תרבות, אמנות ורוחנית מינואית

היסטוריה יוון העתיקה

דת ורוחניות ביוון העתיקה

רוחניות והיסטוריה של התראקים

המסתורין של דיוניסוס

טקסי המיסטריות בסמותרקי ואלאוסיס

יוון הנוצרית

נצרות אורתודוקסית יוון והבלקן

הנצרות המיסטית כולל הר אתוס

רוחניות אורתודוקסית הסיכאזם ותיאוזיס

פסלים במוזיאון אולימפיה יוון[1]    מירצ'ה אליאדה הגיע לתגליותיו על שני מישורי יקום, כשאחד מפציע דרך השני, בעזרת כתיבה אסוציאטיבית במסגרת היותו סופר בדיוני, ודרך תרגולות של מדיטציות, מחשבות, הרהורים והפלגות במחוזות דימוי תרבויות עתיקות, ובמידה רבה נעשה זאת במסגרת הספר.

[1] אנחנו שייכים לדור ששכח את גדולתו ורחוק מהמקור, אבל כל זה קורה כדי שנוכל לחזור אליו מחודשים וטהורים.

ראו הצעות לטיולים ביוון