מסע הגיבור והנביאה אתרים במערב יוון

ביוון העתיקה הייתה מסורת של נשים נביאות – פיתיות וסיבילות, וגיבורים שעושים מסעות, המאמר מספר על האתרים דלפי, אורקאל האלון בדודוני, אורקל המתים בנהר האכרון, הר הליקון, הקשורים למסורת הפיתיה והסיבילה – נשים נביאות. ועל האתרים של האי של איתקה ומערת הקנטאור כיירון בחצי האי פיילון, הקשורים למסע הגיבור, כל האתרים נמצאים במרכז מערב יוון, אזור שלא מכוסה על ידי המאמרים האחרים שתמצאו באתר זה.

דודוני (Dodoni)

דודוני נמצאת בעמק גבוה באזור אפירוס, לא רחוק מיואנינה. זה היה המרכז הנבואי העתיק ביותר ביוון גופא. אם מוציאים מהמשוואה את סמותראקי האגדית, הוא קודם לזה של דלפי, ולפי האגדה נוסד על ידי כוהנות שהגיעו ממצרים העתיקה, תרבות מאגית ומיסטית מפותחת שהקדימה את יוון באלפי שנה. הן ייסדו מרכז נבואי, שבו מתנבאים לפי רשרוש עצי האלון, משל לקשר לטבע. מעל התיאטרון והמתחם העתיק נמצא הר מקודש בשם תומור, שהיווה כנראה משכן של אלת האדמה הקדומה, עד שהגיע זאוס וניכס אותו לעצמו.

המלומד ניקולס האמונד (Hammond N.G.L) התמחה במקדוניה העתיקה ואפירוס. הוא טוען שדודוני הייתה מרכז פולחן לאלה הגדולה, לפני שהפך להיות מרכז נבואה של זאוס. חלק מעסקת העברת הבעלות היה כנראה המשך מסורת הנבואה הקשורה לאלת האדמה, אלא שזאוס זוהה עם עץ האלון, והנבואה מזמנו והלאה הייתה קשורה להקשבה לרשרוש עלי האלון [2]. אחת הסיבות לכך שהאלון קודש הייתה תכונתו למשוך אליו ברקים, והקשר עקב כך עם אלוהי השמיים. חורשות אלון נחשבו למקום משכנו של האל.

הרודוטוס מספר שכוהנים מצריים בתבאי המצרית סיפרו לו על מקור הפולחן בדודוני ומכאן שיש קשר בין שני המרכזים (תבאי הייתה מקום מקדש אמון במצרים העתיקה), וכך הוא מספר: שתי כוהנות מתבאי נלקחו על ידי הפיניקים. אחת הגיעה ללוב והשנייה ליוון, והיא זו שהחלה את עבודת הנבואה במקום. זה קרה גם דרך הגעה של שני יונים שחורות שעפו מתבאי, אחת ללוב ואחת לדודוני. האחרונה התיישבה על עץ האלון והחלה לדבר בקול אנושי, וכך יוסד המקום.

בתקופה הקדומה דודוני הייתה מרכז לשבטים הדוריים וצפון יוון, בתקופה הקלאסית היא נהפכת למרכז ליוון כולה, בה עובדים את זאוס של הנאידות – נימפות המעיינות. לפי שטיינר, אודיסוס הגיע לכאן במסעותיו ובילה שבע שנים עם המלכה קלידצה, עד שהשלים את תקופת החניכה שלו והיה בשל לחזור הביתה מהמסעות המיתיים, שהם למעשה מסעות הנפש בדרך אל ההארה.

לפי המיתולוגיה היוונית, הלוחמים מצבאו של פריאמוס הטרויאני – ובנו של פריאמוס בראשם – הגיעו לאזור אפירוס ויישבו אותו. הם בנו את המרכז בדודוני ומעבירים אליו את האלון הקדוש. לפי פלוטרך, דיוקליון, בנו של פרומתיאוס ומחדש המין האנושי, ואשתו פיררה, התיישבו באפירוס וייסדו את מקדש דודוני.

מעניין לציין, שלא רחוק מדודוני, בשפך נהר האכרון, נמצא האורקל של המתים. ביחד עם דלפי אלה הם שלושת מקומות הנבואה המרכזיים של מערב יוון. ההבדל בין דודוני לדלפי הוא שבדודוני עבדו את זאוס, בעוד שבדלפי סגדו לבנו אפולו. לאלת האדמה קראו גאיה או ריאה ביוון, אבל דיונה באפירוס, ומכאן שם האתר.

הספינה של יאסון והארגונאוטים הייתה בנויה עץ אלון מדודוני, ולכן הייתה בעלת יכולת נבואית. המלך פירוס הפך את דודוני למרכז הדתי של ממלכתו (אפירוס) במאה ה-3 לפנה"ס. הוא בנה מקדשים לזאוס, להרקולס ולאלה דיוני. כמו כן הקים חומה מסביב לאתר וייסד מסורת של משחקי ספורט, תיאטרון ומוזיקה. בשנת 261 לספירה נוסד פסטיבל הניאות בדודוני, ומתחילים משחקים כלל-הלניים.

ב-167 לפנה"ס הרומאים ניצחו את המקדונים והרסו את דודוני. אוגוסטוס בנה את האתר מחדש בשנת 31 לפנה"ס, ובשנת 360 לספירה מגיע לכאן יוליאנוס הכופר בכדי להתייעץ באורקל לפני צאתו למלחמה עם הפרסים, שם נהרג.

בשנת 392 לספירה סוגר הקיסר תיאודוסיוס את כל המקדשים הפגאניים וכורת את האלון של דודוני. יחד עם זאת, ב-431 מכנס הבישוף תיאודורוס בדודוני את ועידת אפירוס הראשונה – ועידה של כלל הכנסייה, דבר המראה על החשיבות הנוצרית של המקום, שנגזרה כנראה מהחשיבות הפגאנית.

באתר ניתן לראות תיאטרון עתיק כמעט שלם, וכן שרידי מקדשים, שבתוך אחד מהם צומח אלון צעיר. בתקופה הקלאסית, היה במקום זה אלון עתיק ומקודש, והוא זה שסיפר על העתיד דרך רשרוש העלים. לידו נובע מעיין קדוש. במקום מוזיאון קטן ושרידי מבנים נוספים, אך עיקר יופיו הוא במיקום הנהדר לרגלי ההרים ובחורשות האלונים המקיפות אותו עד עצם היום הזה.

נהר האכרון (Acheron) – האורקל של המתים

בצפון מערב יוון, לא רחוק מחוף הים, בשפך נהר האכרון, נמצא אחד האתרים המקודשים ביוון ומקום האורקל של המתים. זהו מקום מפגש של שלושה נהרות היורדים מהרי אפירוס – נהר האכרון, נהר הפיריפלגטון, ונהר הקוקיטוס. בתרגום חופשי, משמעות שמותיהם של שלושת הנהרות הללו היא: "ללא שמחה", "גחלים לוחשות", ו"קינה". מדוע שמות כה נוראים לנהרות כה יפים? ובכן, היוונים האמינו שהם מובילים לנהר הסטיכס בשאול, והשמות הללו קשורים לתפישת המוות שלהם. מי שמת ירד לשאול ולא היה לו סיכוי לצאת משם. אלא שנשמות המתים היו מעבר לזמן ויכלו לדעת את העתיד, ולכן אחד ממוסדות הנבואה החשובים ביוון היה האורקל של המתים.

במקום מפגש הנהרות, בפתח של נהר האכרון יש גבעה סלעית ועליה מתחם מקודש הנקרא נקרומנטיון. בו התאפשר מעבר מְמדים לעולם שמעבר, עולם השאול, דרך מערה ובה קיר סלע סדוק. זה היה אחד המקומות אליהם הגיע אורפיאוס בחיפושיו אחר אאורידיקה. עולי רגל היו באים למקום מכל רחבי יוון ועולים בדרך התהלוכות. בהיכנסם הם היו שוהים בחדרים ועוברים הכנה של כמה ימים, הכוללת דיאטה מיוחדת. לאחר ההכנה היו יורדים עם הנביא או הנביאה לחדר תת קרקעי, שהיה מכוסה בחמש עשרה קשתות. בקצהו של החדר היה מפתח סלע טבעי בגודל של קשת, שבמרכזו סדק. דרך הסדק היו נשמות המתים יוצאות ומספרות לנוכחים מה עומד לקרות בעתיד. לאחר החוויה המטלטלת היו המבקרים עולים למעלה ויוצאים מהמתחם בדרך אחרת ממנה באו. כיום יש מעל חלק מהמקום כנסייה שהוקמה מאוחר יותר. האתר נתגלה מחדש רק ב-1958, וזוהה על סמך תיאורים של הרודוטוס וכותבים יווניים אחרים.

בעבר המקדש היה על אי, כיוון שהאזור כולו היה מוצף במים שמעליהם התנשא הסלע. מוטיב זה של אי במערב שאליו מגיעים נשמות המתים וממנו יש שער לשאול, קשור לשקיעת השמש וניתן למצוא אותו גם במקומות אחרים כגון באנגליה, באי של אוולון, ובסקוטלנד – באי של איונה. כיום, לאחר ניקוז הנהרות, יש במקום שפלה פורייה ולא רואים את הים. לא רחוק משפך נהר האכרון לים נמצא האי של איתקה, המזכיר את מסעות אודיסוס.

הפיתיה (Pythia) בדלפי

קראו מאמר על דלפי וקו המלאך מיכאל

האם אפשר לדעת את העתיד? לפי היוונים העתיקים, התשובה היא כן. לכל אדם גורל שנגזר מראש על ידי האלים, ובעזרת נביאות ועלייה לרגל למקומות מקודשים ניתן לדעת אותו. בעולם היהודי העתיק היו נביאים, בעולם הקלאסי נביאות. אחד ההבדלים ביניהם הוא שאצל הנביאות הגורל היה קבוע מראש, ואילו הנביאים הזהירו, כיוונו והתנו את העתיד בעשייה כזו או אחרת, לפי המסורת היהודית שבה יש לאדם זכות בחירה. אצל היוונים, הבחירה היחידה הייתה כיצד לקבל את הדברים שנגזרו מראש, וגם אם אדם ניסה להימלט מגורלו הוא לא הצליח, כדוגמת אדיפוס. זה היה הרעיון בבסיס הטרגדיה היוונית.

לאדם שחי ביוון הקלאסית היו כמה אפשרויות מעניינות לידיעת עתידו. הוא יכול היה ללכת לאורקל בדלפי, מקום שם ישבו נשים שנקראו "פיתיות" שהתחברו לאנרגיות של אימא אדמה דרך שאיפת עשן שיצא מסדק בקרקע. הוא יכול היה להצפין להרי אפירוס למתחם המקודש דודוני, מקום שם היו נביאים או נביאות שהקשיבו לקול רשרוש עצי אלון קדושים ולפי זה ניבאו את עתידו. הוא יכול היה ללכת לפתח נהר האכרון בצפון מערב יוון, אל מתחם שבו היה פתח לשאול, לעבור הכנה מיוחדת ולרדת לחדר תת קרקעי, שם היה מתקשר עם רוחות המתים שהיו מגלות לו את עתידו, והוא יכול היה אפילו להרחיק עד לתראקיה (כיום בדרום בולגריה), למקום מקדש דיוניסוס, שם היו שופכים יין על אש ולפי הענן של האדים אומרים לו מה יהיה בגורלו.

הנבואה בדלפי ניתנה על ידי הפיתיה, אישה שישבה בתוך מקדש אפולו על טריפוד, והתנבאה במלמולים אקסטטיים בלתי מובנים, כשהכוהנים שומעים את דברי ההתנבאות ומחברים אותו לטקסט של מילים במשקל שירי. רוב הנבואות לא היו חד משמעיות.

הפיתיה בדלפי מתוארת כשלווה, מאופקת, מרוכזת, כמו האל שאותו היא מייצגת. היא נבחרה מבין האיכרות, והתנבאה במועדים קבועים – בין שהיה זה באמצעות גרגרי קטניות שחורים ולבנים, שסימלו את הכן או הלא, או באמצעות פסוקים שיריים אניגמטיים. המוזה שלה הייתה זו של המשוררים. היא מקבלת את אור העתיד בצורת חזיונות, ואפולו נכנס לגוף שלה.

הפיתיה ישבה בחדר סגור. השואלים התקרבו עד למרחק מסוים, היא התבטאה בג'יבריש, ומי שתרגם אותה היו הכוהנים. רוב השאלות היו דברים בעלי הקשר פוליטי הקשורים להיטהרות של עיר, להתיישבות מעבר לים, למלחמות. הפיתיה עבדה יום בחודש. רק בתקופות מאוחרות יותר היו שלוש פיתיות שעבדו כל החודש, ואז המקדש נפתח לשכבות נרחבות יותר של האוכלוסייה. בתקופה הארכאית מעט מאוד אנשים יכלו להגיע אליה ולשאול שאלה.

יש תיאוריה הטוענת שהמקדש בנוי מעל שבר גיאולוגי שדרכו יוצאים מבטן האדמה אדים משכרים. לפני עשר שנים נעשה מחקר גיאולוגי באתר עצמו, שבסופו הגיעו למסקנה שיש שבר כזה ממש במקום שבו מקדש אפולו בנוי.

הסיבילה (Sibyl)

הסיבילה היה שם כללי לנביאות בימי קדם שמקבילות לנביאי ישראל. בנוסף לפיתיה מדלפי היו מרכזי נבואה נוספים של נשים מתנבאות בעולם הקלאסי שנקראו סיבילה. המסורת הגיעה כנראה מהמזרח והיא בעלת מאפיינים ייחודיים. בתקופות מאוחרות התערבב זיהוי מסורת נבואות הסיבילות עם הפיתיה בדלפי ומרכזי נבואה של אפולו.

המילה היוונית העתיקה "סיבילה" משמעה נביאה, וזה אחד מההסברים למקור השם. חוקרים מודרניים קושרים את השם לאלה קיבלה, שהייתה האלה-האֵם של הפריגים באזורי אסיה הקטנה. הסיבילה היא בת הנימפה ומכאן מתנת הנבואה שלה וחיים ארוכים. לפי המסורת היא חיה זמן רב, עד אלף שנה, וצופה בנבואותיה מתגשמות. נבואותיה הן שרשרת של אסונות, ברוח הנבואה היהודית, ורוח של בוז לבני האדם שמקורותיה הם ספרות יוון העתיקה.

לפי הגיאוגרף היווני פאוסניאס, הסיבילה קידשה עצמה במילים הבאות: "ואני נולדתי בין אנושי לאלוהי, מנימפה נצחית ואב שניזון מלחם, מצד אמי בת אידה, אך ארצו של אבי היא מרפסוס האדום, מקודש לאמי, והנהר שלו הוא האיידוניס."

בעולם העתיק היו שני סוגים של נבואות, האחת בתשובה לשאלה אישית, והשנייה התייחסות כללית לעתיד העולם, שנאמרה במעורפל, ולעתים תכופות עברה שינויים שלאחר מעשה. המודל המוקדם של נביאה מופיע בספרות יוון העתיקה, כמו קסנדרה, לדוגמא. אולם הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של הפיתיה בדלפי, שנתנה תשובות לשאלות אישיות ולעתים גם ממלכתיות, בצורה מרומזת ומשתמעת לשתי פנים. בזמן הנבואה היא נהפכה לאל עצמו, כשהיא נכנסת לטראנס והופכת למדיום. המלמולים שלה נרשמו על ידי כוהן אפולו שנכח במקום.

בניגוד לפיתיה בדלפי, הסיבילה היא יותר קלֵירווֹיָנטית (Clairvoyante פירושו 'רואת-בהיר') מאשר מדיום. היא לא מאבדת את אישיותה בתהליך הנבואה, אלא רואה את העתיד. בעוד שהפיתיה נתנה תשובות לשאלות, במיוחד איך לנהוג ולבחור, הרי שהסיבילה נתנה נבואות לגבי העתיד הכללי, ברוח הנביאים היהודים, חלקן אפוקליפטיות – נבואות שהסתמכו על סיפור העבר שמתחיל הרחק בהיסטוריה. הצורה של נבואות הסיבילה הייתה הקסמטר, כמו זו של הפיתיה בדלפי. אך המהות והתוכן היו שונים.

ליד דלפי

דלפי נמצאת בלב מחוז מרכז יוון הגדול והיפה, הגובל במפרץ קורינתוס בדרומו ובתסליה בצפון. בלבו מספר הרים יפים וחשובים מבחינת המיתולוגיה, בצד המערבי שלו העיר תבאי שהיא חלק ממחוז בואטיה ההיסטורי. להלן כמה מילים על שלושה מהאתרים של המחוז:

הר פרנסוס (Parnasos)

מעל דלפי מתנשא הר אדיר בשם פרנסוס (Parnasos), שהיה מקום מושבו של פגסוס הסוס המעופף. זהו הרי אדיר המגיע לגובה של 2,400 מטר ומשמש כיום כמרכז הסקי העיקרי של יוון. לרגליו ישנן עיירות ציוריות. בימי קדם הוא נחשב למקודש, ובו קיבל אורפיאוס את החניכה שלו מאפולו וגם את הלירה האגדית. הקנטאור הטוב כירון חי ביערותיו וחינך את הגיבורים תזאוס והרקולס.

הר הליקון (Helikon)

כשעתיים נסיעה מאתונה, לא רחוק מהר פרנסוס, נמצא הר נוסף בעל מראה דרמטי ובולט, אף שאינו גבוה במיוחד – 1,700 מטר. על מדרונותיו גדלים מגוון של צמחי מרפא וריח נדירים. ההר נחשב בעבר כמקודש וכמקום משכן המוזות. תשע המוזות היו אלות האמנות, היצירה והמדעים, פטרוניות המחול, המוזיקה, הכתיבה, ועוד. כיום יש בעמק שמדרום לו מנזר חשוב שנקרא האגיה לוקאס (Monastery of Òssios Loukás). זהו אתר מורשת עולמי ואחד המנזרים המרשימים ביוון, דוגמא לאמנות ביזנטית של ימי הביניים. המיוחד שבו הוא הפסיפסים הייחודים והפרסקאות שאין כמותם בכל יוון. הוא נוסד במאה ה-10 על ידי נזיר בשם לוקאס ושמר על צורתו ואמנותו המקורית, והוא נחשב לדוגמא הטובה בעולם של אמנות ביזנטית מתקופת השושלת המקדונית.

מסע הגיבור

החיפוש אחר כבוד ותהילה היה המוטיב שהניע את היווני וגם את האלים, הדור שקדם לתקופה ההיסטורית של ימינו נחשב כדור הגיבורים. אנשים משכמם ומעלה שיִיסדו ערים, הולידו עמים והתחילו את התרבות, הם היו אידיאל שאליו יש לשאוף.

"היוונים ביקשו להגשים את האידיאל ההרואי גם בשטחים אחרים, מלבד מלחמה, וגם אם היה שונה ממנו באיכותו, הם ביקשו אחר פעילויות התובעות ומעודדות אותן תכונות עצמן. כבר בזמנים קדומים דנו במעלה האמיתית, ה-arte של האדם". – בוארה

האפוסים ההומריים והטרגדיות הגדולות עוסקים בעיקר בגיבורים. ההמנונים ההומריים נשאו בחובם את רוח התקופה העתיקה, ועודדו את תפישת הגיבור, וזו מצידה הביאה לפעלתנות ולהישגיות, שלפעמים גלשו לחטא ההיבריס, אך לרוב הביאו ברכה על יוון. הכבוד הוא מדרבן רב-עוצמה לפעילות, ופעילות זו מביאה לגדולה האנושית. זה מה שהביא להישגיה של יוון הקלסית.

דור הגיבורים הוא חוליה מקשרת מבחינה קוסמית עם האלים והדורות הקודמים, הם האבות המייסדים של ערים או עמים. ארגוס משייכת עצמה לדמותו של דנאו, ותבאי – לדמותו של קדמוס. לדור הגיבורים יש חלק חשוב בעולם המיתי. גיבורים אלה מתפקדים כאבות קדומים למציאות היסטורית פוליטית קונקרטית.

ישנה סתירה בין השאפתנות של הלך הרוח ההרואי לבין המוסר שיסודו בשכל הישר. צריך למצוא את שביל הזהב ביניהם. גדולי הגיבורים כגון אכילס והרקלס (שהופך אחר כך לאל) שואפים למוות וזוכים בו, מתוך אמונה שגבורתם תעמוד להם בעולם הבא, וזה הדבר היחיד שנחשב.

"בדרכים כמו אלה עיצבה ההשקפה ההרואית, מורשת עבר רחוק, חלק ניכר ממחשבתם ומפעולותיהם של היוונים. הם התאימוה למסגרת העיר המדינה ולדרישותיה, וכשהנסיבות דרשו זאת, אף למסגרת הרחבה יותר של ההלניזם, שתמיד נתנו את דעתם עליו. בצדק טענו כי עולים הם על הברברים, משום שמבקשים הם אחר דוגמה נעלה יותר לשלמות המידות. שלא כעדרי ההמונים של מצרים ואסיה, או העמים הפרימיטיביים יותר שעל גבולותיהם. היוונים מצאו עיקרון שנתן משמעות לחייהם, ועורר אותם להישגים מדהימים. הם חשו כי שונים הם מאחרים, כי עליהם לעלות עליהם ולהשיגם, כי אדם זוכה בחותם אנוש בזכות מאמץ ללא ליאות והסתכנות שאינה נרתעת לאחור, על כן ניתקו עצמם מן התבנית הסטטית של חברה, ששלטה בכיפה בכל הארצות האחרות בתקופתם, ופנו ללכת בדרך חיים, בה נופלים הפרסים בידי הלהוטים ביותר אחריהם, והפעולה על כל צורותיה מבוקשת ומכובדת בה כתכליתו הטבעית של האדם." – בוארה

האי של איתקה (Ithaca)

האי של איתקה היה הבירה של האיים היוניים בתקופת מלחמת טרויה, ביתו של המלך אודיסוס האגדי, אליו שאף לחזור לאחר המלחמה, כפי שמסופר באודיסיאה.

התרבות היוונית התחילה עם הומרוס והסיודוס במאה ה-8 לספירה, כשהספר הראשון והחשוב ביותר עד ימינו אנו הוא האיליאדה והאודיסיאה, סיפורה של מלחמת טרויה באיליאדה, והמסע הבלתי אפשרי של הגיבור אודיסוס בחזרה הביתה באודיסיאה. האזורים שבהם התנהלה מלחמת טרויה היו מיצרי הדרדנלים, סמותראקי וצפון מזרח יוון. התנגשות התרבויות הייתה בין הלוחמים היווניים בעלי התרבות הפטריארכלית לבין העמים העתיקים, ובהם התראקים והטרויאנים שנטו לצד המטריארכלי, למאגיה והדר. לאחר שחרבו המרכזים במזרח, עשה את דרכו הגיבור אודיסוס מערבה, אך הדרך התארכה ויש הרואים בה אלגוריה למסע רוחני (על פי בית הספר האורפי), הפפירוס העתיק ביותר ביוון נקרא פפירוס דרווני, והוא נותן פירוש אלגורי לאודיסיאה.

לפי בית הספר האורפי, אודיסוס מסמל מודעות מתעוררת של האדם המחפש לאחר שנים רבות של התמודדות עם העולם, המיוצג על ידי הטרויאנים. מטרתו של אודיסוס היא למצוא ידע על עצמו ולחזור לאשתו הנאמנה פנלופה, המייצגת את האופי הגבוה והרוחניות. לשם כך, עליו לצאת למסע של עשר שנים ובו מכשולים רבים, בעוד פנלופה אורגת על הנול שלה תוואים ומבוכים.

גם הפילוסופים היוונים מוסיפים למיתוס ממד אלגורי: "לא הֶרה, לא אתנה ולא זאוס הינם הדברים, אשר אלה המקדישים להם מקדשים וקירות, מחשיבים אותם להיות. אלא הם גילום של הטבע ושל האלמנטים. אגממנון הוא אוויר, אכילס הוא השמש, הלנה האדמה, פריס האוויר, והקטור הוא הירח. בקרב האלים, דמטר היא הכבד, דיוניסוס הטחול ואפולו כיס המרה." – מטרודורוס למפדקוס, במאה ה-5 לפנה"ס.

לפי רודולף שטיינר, הרי שהמיתוסים הם תוצר לוואי של טקסי המיסטריות בעולם העתיק, והם מתארים עולם דימויים הנוצר אצל מי שמשתתף בתהליכים רוחניים אלה. החיפוש אחר גיזת הזהב הוא חיפוש הרוחני באדם, שניתן להשיג אותו רק בעזרת פעולות קסם (מדיאה).

האודיסיאה היא מסע בעולם של דימויים, שבו הגיבור צריך להתבגר ולגדול תחילה, לפני שיוכל לחזור הביתה. אודיסוס מחפש את המודעות העמוקה של הכוחות האלוהיים בנפשו. הקיקלופ, לדוגמא, מייצג כוח פיזי שצריך להתגבר עליו, הסירנות מייצגות תשוקות, וכן הלאה. לפי חוקרים כגון דונובין ואחרים האודיסאיה היא הוכחה לביקור של אודיסוס במקומות שנעלמו מהמפה, כגון אטלנטיס.

כיום איתקה הוא אי קטן ויפה שמגיעים אליו במעבורת, והוא חלק מקבוצה של שבעה האיים היוניים, כשהידוע ביניהם לתייר הישראלי הוא לפקדה הסמוכה.

מערת הקנטאור כיירון בחצי האי פיילון

הקנטאורים היו יצורים שהם חצי חיה וחצי בן אדם ולכן יצורים פראיים מלא תאוות ואלימות. מקום מושבם היה בחצי האי פיילון, אבל בסופו של דבר הם נוצחו על ידי שבט הלאפידים וגורשו למקומות אחרים ביוון. לפי מאמר של האוזמן ווולפגנג [3] (Walter Hausmann and Wolfgang Jochle) הקנטאורים היו שבט שהגיע לאזור פיילון ותסליה בתקופה המיקינית, הם היו לוחמים פראיים על גבי סוסים, המילה קנטאור משמעה צייד של שור הבר על גבי סוס, רק במאה השביעית הופיע החיבור בין סוס לאדם. מעניין לציין שהתסלים נודעו בכישורי הרכיבה שלהם גם בתקופה המקדונית והיוו את בסיס חיל הפרשים של פיליפוס מלך מוקדון ואלכסנדר הגדול.

כיירון היה שונה משאר הקנטאורים, וזה מתבטא באמנות בכך שהרבה פעמים יש לו רגלי אדם בניגוד לשאר הקנטאורים. הוא היה אדיב וחכם, מתורבת ואיש משפחה. כיירון נולד כבן של קורונוס ופליירה – הבת של הטיטאן אוקיינוס. אלא שאמו נטשה אותו כי התביישה במראהו והוא גודל על ידי אפולו וארטמיס, אפולו לימד אותו מוזיקה, רפואה ופילוסופיה, וגם חץ וקשת, כירון היה למחנך של הרבה מהגיבורים הגדולים של יוון, ובראשם אכילס ויאסון. ואכן הוא מקבל בברכה את הארגונאוטים במסעם. יש גם שקישרו אותו לדיוניסוס.

בגלל מוצאו האלוהי כיירון זכה בחיי אלמוות, אבל אחר שנפצע מחץ של הרקולס (טבול בדמה של ההידרה) ולאחר שסבל כאבים במשך תשעה ימים, הוא ביקש מהאלים שיפטרו אותו מעונש זה, ומת ונקבר בפלופונס. בקשתו של כיירון לבטל את חיי הנצח שלו אפשר לזאוס לבטל את עונשו של פרומתיאוס, לפי עיקרון הקרמה שעברה מאחד לשני. ובכך כיירון מגיע לשיא ייעודו כמרפא, מקריב עצמו למען אחרים וזוכה בכוח הריפוי בזכות סבלו המתמשך מפצעו. לאחר מותו זאוס הופך אותו למערכת כוכבים בשמיים שנקראת על שמו – קנטאור

על פי האוזמן ווולפגנג כיירון היה המנהיג של השבט הפולש שהגיע כנראה מתרקיה, הוא היה מרפא שמאן שברשותו ידע מהמסורת האסיאתית וההודו גרמנית, שהכיר את צמחי המרפא, ולאחר כיבוש תסליה וחצי האי פיילון הקים בית ספר שבו חינך את ראשי השבטים והנסיכים באזור ברפואה ופילוסופיה. בית הספר היה במערה פתוחה שלידה היה מדף סלע שבו לכאורה ישן כיירון ובת זוגתו, ומתחתיה שטח שבו גידלו צמחי מרפא. בשנת 1981 הם מצאו לטענתם מערה זו, שמתאימה לתיאורים במיתולוגיה ובכתבים העתיקים, לא רחוק מהכפר  Vizitsaבחצי האי פילון.

אל המערה מגיעים בהליכה קלה של ק"מ מעיקול הכביש החוצה את הנחל שלמרגלות הכפר. מחנים את האוטו והולכים בערוץ היפה, כשבחלק האחרון יש עלייה אל מערה שנמצאת מתחת למצוק ענק, מעל המערה קצת יותר דרומה יש מדרגות שמטפסות על הצוק ומגיעות למדף סלע המוביל אל קפלה התלויה מעל הצוק, לצוק שגובהו אולי כמה עשרות מטר יש צורה של חרמש ירח הפונה מזרחה ובעמק מתחת לו עוברת הרכבת הצרה ויש גשר רכבת. המערה עצמה היא לא גדולה מאד, אך יכול להכיל כמה עשרות אנשים ומשמשת כיום כמקום חניה ואיסוף של כבשים, חלקה חסום בחומת אבן, אך עם דלת נפתחת. בעלייה אליה יש שלט ביוונית שמציין שהגעתם למקום.

לפי האוזמן ווולפגנג לראשי השבטים הקדומים ביוון היה חשוב לשמור על בריאותם ובריאות בני משפחותיהם, וגם על בריאות הסוסים שלהם ולכן הם באו למערה בכדי ללמוד רפואה ופילוסופיה, אחד מהם היה אסקלפיוס, נסיך של טריקלה, הבירה העתיקה של מחוז תסליה, שבה הוקם לימים מקדש אסקלפיוס – האסקלפיון הראשון. נהוג לקשר את אסקלפיוס לאפידראוס בפלופנס, ומקובל ששם הוקם האסקלפיון הראשון והראשי, אלא שזאת מסורת מאוחרת יותר, המסורת הקדומה ההומרית מקשרת את אסקלפיוס וצאצאיו לטריקלה. תלמיד אחר של כיירון המרפא היה מלמפוס Melampous, נביא ומרפא שהתחיל שושלת של נביאים, כתב ספרים, והביא את פולחן דיוניסוס ליוון.

לפי האוזמן ווולפגנג, לאחר זמנו של כיירון בית הספר התחלק לשני זרמים: האחד של בני משפחות של כיירון שהמשיכו לרפא באופן מסורתי בחצי האי פיילון ובתי הספר שלהם היו במערות בטבע, מכיוון שצמחי מרפא היו מרכיב מרכזי בתורה. הם הקימו לימים מרכז בעיר דמיטריוס הסמוכה עיר שיוסדה על ידי דמטריוס פוליורקטס כבירת מקדוניה במאה ה3 לפנה"ס. בית הספר השני של חסידי אסקלפיוס העביר את מרכז הפעילות למתחמים בנויים שנקראו אסקפליון, שבהם היו חדרים מיוחדים שבהם יכלו אנשים לישון ולקבל תשובה לבעיותיהם בחלומות. האסקפליונים נפוצו בכל רחבי יוון ובחלקם היו מתקני רחצה וטיהור, הם היו בתי ספר לרפואה שאחד מהבוגרים שלהם היה היפוקרטס.

בנוסף לתפקידו כמרפא כיירון היה גם פילוסוף וכנראה הייתה יצירה קדומה של הסיודוס שנקראה Precepts of Chiron, ההוראות – הדרכה שכיירון נותן לאכילס הצעיר. חצי האי פיילון הוא אזור מיוער ויפה עם חופים דרמטיים וכפרים מסורתיים שבחלק מהם נשמרו כמה מהמסורות העתיקות.

ביבליוגרפיה

[2] Hammond, N. G. L. A History of Macedonia, Volume I: Historical Geography and Prehistory. Oxford: Clarendon Press, 1972.

[3] Hausmann, W., & Jöchle, W. (1988). The discovery of Chiron’s cave, a prehistoric school of medicine for animals and humans. Canadian Veterinary Journal, 29(10), 857–860

קראו על אתרי טיול ביוון (לחצו לקישור):

אתרים בתרקיה היוונית

אתרים במקדוניה היוונית

אתרי טיול בכרתים

אתרים במערב יוון

אתרים קלאסיים בפלפונס ואיתקה