אתרי יוון הקלאסית

לפניכם כמה אתרים שהיו חשובים מבחינה דתית ליוונים, בראש ובראשונה הפרתנון באתונה (המופיע בסוף מאמר זה), וכן מקדשים באתיקה, האתר של אולימפיה ואתרים נוספים בפלופונס. הרקע של אתרים אלו חשוב למטייל ביוון המעוניין בהתחברות אל המורשת הרוחנית שלה.

פלופונס (Peloponnese)

זהו חצי אי גדול (בגודל מדינת ישראל) מיוער ומחורץ ובו מפרצים יפהפיים, הרים גבוהים (עד 2,350 מטר), הרבה מים ונוף מקסים. הפלופונס היה ערש התרבות היוונית, בו התיישבו הדורים ובדרומו התקיימה ספרטה, אלא שהיו בו גם ערים עתיקות אחרות ומגוון תרבותי שקיים עד היום. העיר העתיקה והחשובה שבו בתקופה הטרום דורית הייתה מיקנה, ולפניה ארגוס הסמוכה. המסלול שלנו מתחיל בשער לפלופונס – העיר קורינתוס, ממשיך לאפידוראוס מקום אל הרפואה אסקלפיוס, מיקיני וארגוס הקדומות, ומסיים באולימפייה, מקומו של זאוס.

קורינתוס (Corinth)

חצי האי פלופונס מחובר ליבשת יוון במיצר צר שרוחבו שישה קילומטרים. מיצר זה הוא שער הכניסה לפלופונס, ולכן לעיר השולטת עליו יש חשיבות גדולה, ועיר זו מבחינה היסטורית היא קורינתוס. היא הייתה אחת הערים הראשיות של יוון, וחשיבותה גדלה לאחר שתושבי העיר בנו מסילה בין שני הימים שמצדי המיצר, שעליה היו גוררים סירות מצד אחד לצד שני, חוסכים על ידי כך את המסע הארוך מסביב לחצי האי. לעיר יש נמל, מתחם מקודש, אגורה ואקרופוליס השולט עליה, שהוא בעצם מצודה על שתי גבעות סלעיות מבוצרות. האתרים הבולטים בקורינתוס הם מבצר אפולו, דרך המובילה מהעיר לנמל, האודיון, האגורה ששופצה בתקופה הרומאית. שרידי התיאטרון, והמעיין העתיק.

לא רחוק מקורינתוס, בצד האחר של המיצר שנקרא איסתמוס, שוכן מקדש לפוסידון, וכן מקדש להרה מצפון למיצר, במקום הנקרא פרהצורה. באיסתמוס התקיימו כל שנתיים תחרויות פַּן-הלניות כמו באולימפיה. לפי האגדה, לקורינתוס הגיעו מדיארה ויאסון מגיזת הזהב, ואת העיר ייסד סיזיפוס – התחלה לא כל כך טובה לעיר כה מוצלחת…

כיום קורינתוס היא עיר יחסית גדולה וכל המיצר והמפרצים שמשני צדדיו מרהיבים ביופיים ומכילים בתי מלון ונופש מכל הצדדים. כשחוצים את המיצר כלפי הפלופונס ישנה דרך יפה, ההולכת לאורך הרים מיוערים הגובלים בים בחוף המזרחי של חצי האי ומובילה את המטייל אל אפידראוס, ומשם אל נאפיליו והאתרים ההיסטוריים של ארגוס ומיקני.

בקורינתוס החדשה נמצאת כנסייה של סנט פאול שכתב מכתב אל הקורינתיים. תעלת קורינתוס שנחפרה בסוף המאה ה-19 מחברת את שני צדדי המיצר.

אפידראוס (Epidavros)

מקום מקדש אסקליפיוס, בית החולים הראשי של העולם העתיק. נמצא באזור מיוער לא רחוק מחוף הפלופונס המזרחי. במקום יש שרידי מקדשים, תיאטרון יווני שהוא מהשלמים והיפים בעולם, ומוזיאון עם חפצים שנמצאו בחפירות. זהו אתר חובה למתעניינים ביוון הקלאסית ואחד היפים שביניהם.

אסקלפיוס היה אל הרפואה וידע גם להיות מתים, הבת שלו הייתה היגיאה (מכאן המילה היגיינה), ובידו החזיק מטה עם נחשים. את הקריירה שלו הוא התחיל בתור רופא בן תמותה, למרות שלפי חלק מהגרסאות אביו היה אפולו, ורק לאחר מותו הפך לאל. היפוקרטס היה מהשושלת שלו. הוא נולד באפידראוס והקים בה את האסקלפיון, המקדש לחולים, שעיקרו אולם שינה ענק, שם ישנו החולים, מחכים לאל שיתגלה להם בחלומם, יאבחן את מחלתם וייתן את המרשם לרפואה שלמה.

מיקנה (Mycenae)

למרות שבמהלך מסלול תרבויות עתיקות אנו מתקדמים קדימה בזמן, הרי שבאתר זה נאלץ לחזור הרבה אחורה, מכיוון שהוא קשור לתקופות הקדם קלאסיות, ולמעשה נתן להם את שמן. העיר מיקנה שלטה על יוון באלף השני לפנה"ס ונתנה את שמה לתקופה הקדם קלאסית. היא הגיבורה של האיליאדה והאודיסיאה ושל רבות מן הטרגדיות היווניות, מכיוון שנשלטה על ידי שושלת בית אטראוס המקוללת.

במאה ה-15 לפנה"ס באה לידי סיום תרבות חשובה בתולדות העולם, הלא היא התרבות המינואית, שנחשבה לשיא תרבויות האלה בעולם, אלא שהיא המשיכה להתקיים באופן חלקי תחת השם התרבות המיקנית בערי יוון עד המאה ה-12 לפנה"ס. זה היה תור הזהב של יוון הקדומה, הזמן של האיליאדה והאודיסיאה. התרבות המיקנית הייתה תרבות של אצולה צבאית, אך הם נטו לכיוון פולחן האֵלה, וזה מתבטא בתפקיד החשוב של האלות ושל הנשים במלחמת טרויה. הלן מטרויה איננה רק אישה פיזית, אלא מייצגת את הכוח הנשי של החוכמה והיופי.

במיקנה היה מרכז מסתורין ורוחניות הקשור לאפולו, למקרוקוסמוס וליכולות החשיבה. האקרופוליס שלה נבנה על ידי פרסאוס, הגיבור שהרג את המדוזה ופעל במזרח הים התיכון, הוא היה מתקדש מצרי ופיניקי. מהדם של מדוזה, שאותה הרג בעזרת אתנה, נוצר הסוס המעופף פגסוס (יצירתיות) והענק כריסור (חרב זהב – סמל של מחשבה בהירה). על פי שטיינר, פגסוס מייצג צורת מחשבה אנושית גבוהה שהיוונים הביאו לעולם, המתקשרת להופעת הצבע הכחול באמנות.

העיר נמצאת על גבעה מבוצרת בין שני הרים במיקום מקודש. הדבר הבולט מייד למבקר הם החומות הקיקלופיות המרשימות, שבנויות מאבני ענק בגדלים לא סדירים (מזכיר קצת את קוסקו בדרום אמריקה). מעל שער הכניסה מצויה אחת האבנים הגדולות ביותר, ועליה מפוסלים שני אריות הפונים אחד כלפי השני. המקום נותן תחושה של מסתורין. באקרופוליס (חלק עליון) של העיר מקדשים, מבני קבורה, ארמונות. הוא זה שמוגן על ידי החומות. ממערב לאקרופוליס גבעה מלאכותית, שהיא למעשה תל קבורה ענק. מקום זה נקרא קברו של אגממנון, והוא מעין פירמידה חרוטית אדירה הבנויה מאבני ענק ובמרכז חלל כיפה עגול מאורך.

היינריך שלימן חפר את האתר בסוף המאה ה-19 לאחר שמצא את טרויה. הוא מצא קסדה עשויה לוחות, המתוארת לפרטים באודיסיאה, וכן מסכת זהב, שלפי הרומנטיקנים הבריטיים מתארת את פרצופו של אגממנון. חלק מהממצאים ניתן לראות במוזיאון המרשים במקום.

ארגוס (Argos)

ארגוס נחשבת לעיר העתיקה ביוון והחשובה בפלופונס עד עליית ספרטה. לפי האגדה היא יוסדה על ידי דנאוס, אחיו של מלך מצרים אגיפטוס האגדי, שברח ליוון. היו לו חמישים בנות שבאו אתו וקיימו רומנים עם אלים שונים. הארכיאולוגים מצאו בה שרידים לפני ארבעת אלפים שנה, אך בסביבתה נמצאו פירמידות עם אבני ענק מלפני חמשת אלפים שנה. הידועה ביותר היא זו של הליקון (Helicon), עובדה המחזקת את הקשר עם מצרים. מעניין לציין, שאמנהוטפ השלישי נחשב על ידי היוונים כמלך אגדי שנהרג במלחמת טרויה. תקופתו של אמנהוטפ השלישי הייתה תקופה של רווחה, שגשוג, אמנות, שבה הגיעה מצרים לשיא תרבותי וגיאוגרפי. השם אמנהוטפ הוא שם כללי של מלכים בשושלת ה-18. הוא הפרעה שנשארו ממנו הכי הרבה פסלים, כ-250, כולל שניים ענקיים, המכונים 'הקולוסי של ממנון'. ממנון היה מלך אתיופיה שהוביל צבאות לעזרת טרויה ונהרג על ידי אכילס.

ארגוס היא עירה של הֶרה, אשתו של זאוס ואֵם האלים. כיום היא מרכז חקלאי ומסחרי של האזור. מעל העיר יש מצודה מרשימה ולרגליה תיאטרון, ושרידים רומאים אל מרחצאות ואגורה. תשעה קילומטרים מחוץ לארגוס, על מורדות הר אוויה (Evia), נמצאים שרידי ההרואיון, אחד המתחמים המקודשים החשובים בתקופה הקלאסית שהוקדש להרה. במקום זה הפכה הנימפה איו לפרה.

ליד ארגוס נמצאים המעיינות הקרסטיים הגדולים של לרנה (Lerna) במפרץ של נאפפיליו, שם הייתה הידרה שהרקולס הרג. למים תכונות מרפא והם קדושים לפוסידון אל הים, יש שם בארות שהיו אחד הכניסות לעולם התחתון, בהם היו חוגגים את המסתורין של דמטר. בימי קדם היה בלרנה אגם בלי תחתית, דיוניסוס הודרך לאגם זה, שבינתיים התייבש ומשם עשה דרכו לעולם התחתון בכדי לחלץ את אמו – סמלה.

אולימפיה (Olympia)

המרכז החברתי דתי החשוב ביותר ביוון היה במשך שנים רבות אולימפיה בצפון מערב חצי האי פלופונס. זה היה כאן שהמשחקים האולימפיים הפאן הלניים התקיימו כל ארבע שנים, אליהם הגיעו כולם, ובמהלכם הוכרז שלום בין הערים השונות. כאן היה מקום מושבו של זאוס שבא להתערב בין בני אדם, בעוד שמקום מושבו באולימפוס היה מרוחק ומנותק.

זהו אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביוון הקלאסית ואולי החשוב שביניהם. המשחקים האולימפיים היו האירוע הפַּן-הלני החשוב ביותר. לפי האגדה ייסד אותם לא אחר מאשר הרקולס לאחר שהשלים את משימותיו. במרכז המתחם שרידי מקדש זאוס, שבו היה הפסל המפורסם של פידיאס, שנחשב לאחד משבעת פלאי העולם העתיק.

האתר נשלט על ידי גבעה מקודשת והוא נמצא בעמק פורה ויפה לחופי נהר. הגבעה כונתה על ידי היוונים גבעת קרונוס ועל הצד המערבי שלה היה מקדש קדום לגאיה אלת האדמה, לפי סקולי זאת הייתה גבעה מקודשת לאלה בימים קדומים.  לרגלי הגבעה מצויים מקומותיהם של ה"אוצרות", שם היו מחזיקים ערי יוון את האוצרות שלהם – מקדשים רבים, מרחצאות, בתים היסטוריים, ומה שחשוב ביותר – האצטדיון האולימפי בו נערכו תחרויות. לפי סקולי הגבעה היא האריה, אבל מרחוק נראים שני פסגות של הר משונן שהוא השור, זהו הר Acrocorinth

המשחקים האולימפיים נערכו לכבודו של זאוס והתחילו במאה ה-8 לפנה"ס והתקיימו במשך 1,200 שנה, עד למאה ה-4 לספירה. עם חידושם במאה ה-19 מובא כל פעם לפיד מאולימפיה העתיקה למקום המשחקים של היום. בזמן המשחקים הייתה מוכרזת הפסקת אש בכל רחבי יוון – השלום האולימפי.

המוזיאון של אולימפיה מצטיין בממצאים שבו, פסלים ששרדו מהמקדשים ובהם מיטב אמנות יוון. מפורסם במיוחד הפסל של דיוניסוס.

אטיקה (Attica)

מהפלופונס נמשיך למחוז המפורסם של אטיקה, בו נמצאת אתונה, הלב של יוון. המרכז הרוחני של אזור זה, ובמידה רבה של יוון כולה, היה מקום המסתורין של אלואסיס. ממזרח לאתונה נמצאים שרידי מקדש ארטמיס, ובאקרופליס נמצא אחד מפלאי העולם, הפרתנון. בנוסף לכך יש את האתרים הבאים: Archaeological Site Oracle Trophonius, בעיר livadia, וגם את האתר Archaeological Site of Amphiareion of Oropos

מקדש ארטמיס בבראורון (Brauron)

בצד המזרחי של אטיקה, בסמוך לים, נמצאים שרידים של מקדש לארטמיס במקום יפה הנקרא בראורון. ארטמיס-דיאנה הייתה אלת הציד. הציד נתפש כיום על ידנו כמשהו מגונה הקשור להרג, אך לא כך היה בימי קדם. אחד התנאים להיות שליט טוב היה מבחן הצייד, פיתוח יכולות מעקב, הרגשה, קליטה של בעלי החיים, המסמלת יכולת הנהגה של בני אדם.

במסגרת הלימודים של דרכי ארטמיס-דיאנה, הלוגוס, המילה היוצרת, נחוותה ככוח הנמצא בטבע ובבני האדם והמסוגל לאחד אותם עם עולם הרוח. ארטמיס-דיאנה קשורה לאינטואיציה, הכוהנות שלה היו נשים צעירות בתולות שנקראו "דובות".

המיקום של המקדש באזור גבעות טבעי, לא רחוק מהים, וקרוב לאתונה הופך אותו למקום ש"שווה ביקור", ולו רק בכדי להרגיש את האווירה של ימי קדם. זה היה מרכז חניכה לבנות הנעורים. מדי שנה הייתה תהלוכה שיצאה מאתונה וליוותה את הנערות הצעירות שהולכות לשרת את ארטמיס במשך שנה במקדש שלה. לפי סקולי האתר הוא מיקני עתיק ומכוון כלפי הר עם פסגה כפולה (מקורנן) בשם Perati.

תבאי  (Thebes)

אחד מהערים המרכזיות של יוון העתיקה, שהרבה שרידים ממנה לא נשארו. לכאן הגיע קדמוס וייסד את העיר הראשונה ביוון ממציא את הכתב, זה היה מקום הגיבורים היוונים הראשונים שנאבקו עם האלה, וכך הרקולס צריך לבצע משימות אכזריות של הרה בכדי להוכיח את עצמו, העיר חבויה בין קפלים של קצה מישור פורה, מכוונת כלפי פסגה כפולה של הר Citharion והר בצורת ספינקס בשם Phaga . היה בה מקדש נבואי לאפולו

אתונה (Athens)

אתונה היא השיא של יוון הקלאסית, עיר שהפיצה אור במשך מאה שנה, המאיר עד היום, מקום מושבם של סוקרטס, אפלטון ואריסטו, של הטרגיקונים הגדולים, הפילוסופים ואנשי מדע ומדינה. לפי האגדה, מי שייסד אותה הוא הגיבור תזאוס האגדי, אך מי שנתן לה חוקה הוא סולון, המופיע בדיאלוגים של אפלטון כמתקדש מצרי.

ישנם הרבה אתרים לראות באתונה, ביניהם המוזיאון הארכיאולוגי החדש, אלא שהמרשים מכל הוא הפרתנון שעל האקרופוליס. לפי סקולי (Vincent scully) האקרופוליס היה הר קדוש יקני קדום, הוא מכוון כלפי הפסגה הכפולה של הר Hymettos שעליו היו אתרים קדושים כפי המסורת הכרתית. בהר הזה היה גם מקדש לאפרודיטה ליד מעיין Kaisariani.

תזאוס מייסד אתונה (Theseus)

תזאוס הוא בנם של המשותף של האל פוסיידון ואיאגוס, אחד ממלכי אתונה הקדומים, שהזדווגו עם אייתרה (Aethra), שהרתה לשניהם באותו הלילה – מערבבת אדם ואל. האקט המיני המוזר הזה הביא להולדת אחד מהגיבורים המייסדים של יוון. הייחוס האלוהי שלו הפכו לבן דוד של הרקולס, והחלק האנושי שבו לחבר אמת, שעזר לו בעת צרה. כך הפך תזאוס לגיבור הגדול של האתונאים והשבטים היוניים, המשלב חוכמה וכוח, אנושיות ויצירתיות, בעוד הרקולס הוא גיבורם של הדורים.

המילה "תסמוס" משמעה סדר חברתי חדש – מוסד. תזאוס מאחד את כפרי איתקה, שם נשארו יסודות של אוכלוסייה קדומה מלפני בוא היוונים, ומייסד מחדש את אתונה כפוליס אזרחים.

לפני יוון הקלאסית הייתה כנראה עיר על האקרופוליס הדומה למיקנה. תזאוס מציל את האתונאים ממורא המינאטור בקנוסוס, מוצא את דרכו בתוך המבוך (השיגעון) בעזרת חוט ההיגיון. בנוסף על כך, הוא הורג שודדים, מפלצות, ויצורי כאוס והרס רבים ברחבי הארץ. השלטון שהוא מביא זו דמוקרטיה שבה כולם שווים ואין זכויות יתר למלך, כזה המבוסס על צדק ואידיאלים נשגבים. תזאוס דואג לחלשים ולחסרי הישע. כמו הגיבורים האחרים, הוא משתתף במסע הארגונאוטים בחיפוש אחר גיזת הזהב ועובר חניכה באי סמותראקי.

מעניין לציין שהוא חוטף את הלנה הקטנה, הבת של זאוס ואחותם של קסטור ופולוקס, שלימים הופכת להיות הלנה היפה מטרויה. במילים אחרות, הוא מתחבר עם הנשיות שנפלה.

הפרתנון (Parthenon)

תקופת השיא של יוון הייתה במאה ה-5 לפנה"ס, לאחר ניצחונם על הפרסים, ניצחון שאפשר להם לשמור על תרבותם ודתם. היה זה ניצחון גורלי מבחינתם, והוא שינה פני העולם לשנים רבות. אז נבנה הפרתנון, לכבודה של האלה אתנה פרתנוס – אתנה הבתולה, ומכאן שמו. בנוסף להיותו פסגת האדריכלות היוונית הקלאסית היה המקדש גם מקום האוצר של הליגה האתית דלית, ולאחר מכן של האימפריה האתונאית.

המיוחד במקדש הפרתנון הוא שהמראה שלו משתנה ככל שמתקרבים אליו. ככל שעולים בהר שעליו הוא בנוי, משתנה הפרספקטיבה ומתגלות זוויות אחרות, חלקים נוספים של הבניין ונופי רקע מוסתרים. המקדש הוא דינמי לעין עולה הרגל. ההשתנות היא מסורת מצרית שמופיעה במקדש חתשפסות בלוקסור. במקדש זה, הבנוי בצורה של מדרגות, יש קומה שנעלמת ומופיעה שוב ככל שמתקרבים. המקדש כאילו מדבר, אומר משהו, מגלה טפח ומכסה טפחיים.

זאת ועוד, בבניין ישנה התייחסות לפרספקטיבה של המבקרים במקום. חוקי הפרספקטיבה מופיעים ביחס שבין הרצפה לתקרה, בין החזית לאחור, כך שנוצרת השפעה של איזון וסימטריה על הצופה בבניין מלמטה.

למקדש הפרתנון באתונה יש קשר, אינטראקציה, עם הסביבה. אחד העקרונות של בניית מקדשים בעולם הקלאסי הייתה הקשר שבין מקדש לסביבתו. זאת מסורת פגאנית עתיקה, שהחלה בתקופה שבה התרבות נשלטה על ידי אלוהויות נשיות (מטריארכליות). מקומות מקודשים בטבע התייחסו להרים באופק, לנקודות זריחת ושקיעת השמש והכוכבים, לנקודות נוף בולטות. הפרתנון באתונה בנוי כך שהעלייה אליו מגלה את פסגות ההרים מסביבו. זאת ועוד, המקדש מכוון כלפי פסגת אחד ההרים.

מקדשים היו נבנים במידת האפשר מצפון לעיר על גבעה גבוהה. גבעה זו נקראה האקרופוליס, העיר העליונה, והיא סימלה את ההר הגבוה אולימפוס בצפון, מקום מושב האלים. לעתים קרובות, הכיוונים שלהם היו כלפי צפון או מזרח, כפי שהיה בבית המקדש בירושלים.

האקרופוליס באתונה הוא סלע הר בולט מעל סביבתו, שלמרגלותיו יש מעיין. גם ללא הבנייה היה המקום, שבו לפי האגדה התיישב תזאוס, נקודת נוף בולטת ומיוחדת. המיקום המיוחד של הפרתנון על גבעת האקרופוליס ממשיך את מסורת המקדשים הפגאניים, שנבנו במקומות בולטים בטבע, ומשלבים במיקומם מעיין, סלעים או הר.

בבניית המבנה בולט נושא הפרופורציות המקודשות, כגון יחס הזהב והפרופורציה של שני שליש ושליש. הפסל פידיאס, שהיה אחראי על עיטור הבניין ותכנונו, נתן את האותיות הראשונות של שמו ליחס הזהב "פי". ואכן יחס זה, המופיע בגוף האנושי ובטבע, בדרך שבה גדלות ספירלות, ובטור המתמטי של פיבונצ'י, הוא זה שעומד בבסיס התכנון של הפרתנון. בנוסף על כך המקדש נבנה לפי סדר דורי, עליו אני מרחיב בהמשך.

מקדשים יוניים הכילו בתוכם אולם מרכזי שבו פסל האל, והאולם היה מלבני. מחוצה לו הייתה מבואת כניסה, מבפנים היה חדר שאליו הורשו להיכנס רק כוהנים, ולאחריו מרפסת לאיזון המבנה. המבנה היה מוקף בעמודים – בחזית מספר עמודים זוגי ובצדדים מספר עמודים כפול, פחות או בתוספת עמוד אחד, כך שייווצר מספר עמודים לא זוגי. כך גם נבנה הפרתנון, אבל בקנה מידה גדול יותר מהרגיל.

הפרופורציות, המיקום והמבנה עצמו נותנים למקדש הפרתנון את צורתו, אך מה שנותן לו את הרוח זו עבודת האמנות שבתוכו. פידאס יצר פסלים שגרמו לאנשים לבכות. הוא יצר את הפסל של זאוס במקדש אפולו באולימפיה, שהביא אנשים לתובנות חדשות על הדת. בפרתנון הוא יצר את הפסל אתנה פרתנוס, אתנה הבתולה, שהוחזק במקדש, ופיקח גם על יצירת התבליטים והפסלים באפריזים ובגמלונים. יש סדר ומשמעות בתבליטים: האלים מופיעים בגמלונים, המיתוס והמפגש בין האלים לאדם במטופות, ותהלוכה לכבוד האלה אתנה – באפריז הפנימי. בגמלונים הפסלים הם חופשיים, ולא תבליטים או חצאי פסלים. בנוסף לכך, המקדש כולו היה צבוע בצבעים עזים.

אדריכלות מקדשים יוונית

המקדשים ביוון מבטאים מערכת תרבותית שונה מזו של מצרים ואף מזו של ירושלים. בולט בהם מרכיב האמנות, שהוא שונה במהותו מהפאר, יש בו יסוד אנושי וביטוי אישי, יחד עם פרופורציות קבועות המשקפות את סדר העולם. האמנות מחזירה את הדגש אל האדם. מטרת האמנות במקדשי יוון הייתה לתת ביטוי לגאוניותו של האמן. המקדשים היו דוגמא ליכולת האנושית, ולאו דווקא מצבות פאר לכוחם של האלים.

מקדשים ביוון היו קודם כל יצירת אמנות שנועדה להרחיב דעתו של אדם. עיקרם ההרמוניה שבהם, היופי. הפסלים של האלים היו ענקיים בהשוואה למקדשים במקומות אחרים בעולם, והם היוו יצירת אמנות בפני עצמה. אומרים שמי שראה את פסל זאוס במקדש באולימפיה חווה ממד נוסף של הדת. הבניינים היפים תיארו את הסדר היקומי שאותו גילו היוונים, שבעיקרו נשען על מבנה העולם ומבנה האדם.

ההרמוניה שאותה גילו היוונים ביקום, החוקיות שאותה כל כך ניסו להבין, ההיגיון שלהם, המתמטיקה והגיאומטריה – כל אלה באו לידי ביטוי מושלם במקדשים, כשם שהם באים לידי ביטוי בגוף האדם. אל תוך הסדר הופיע האידיאל של יופי שהוא מעבר לסדר המושלם, שהוא תוצר של המוזה, ולא ניתן להסביר אותו במושגים לוגיים.

המקדשים נבנו בתחילה בשני סדרים: אופן גברי, המתייחס למקדש הדורי, ואופן נשי, המתייחס למקדש היוני. הסגנון הדורי התפתח החל מהמאה ה-7 לפנה"ס בקרב השבטים ההרריים של יוון, ונחשב לגברי במהותו. בעמודים הדוריים יש עשרים חריצים, והם יושבים היישר על הרצפה, עם בסיס עמוד מינימאלי. כותרותיהם חפות מעיטורים. האפריז (החלק העליון) מורכב ממטופות – לוחות המעוטרים בתבליטים גבוהים וביניהם טריגליפים – לוחות אבן המאופיינים בשני חריצים אנכיים. הגמלונים המשולשים עוטרו אף הם בפסלים ובתבליטים גבוהים. משני צדי הגמלונים היו גרגוילים. העמוד הדורי הופיע במקדשים לאלוהים זכריים ולווה ב"סדר דורי".

הסגנון היוני התפתח בקרב השבטים היוניים שהתיישבו באסיה הקטנה במאה ה-5 לפנה"ס נחשב לסגנון נשי. החן המעודן שלו והעיטוריות הרבה היוו ניגוד גמור לעוצמה ולסגפנות של הסגנון הדורי. המאפיינים הבולטים הם עמודים גבוהים ודקיקים, ובהם עשרים וארבעה חריצים, שהיו מונחים על בסיסים מעוטרים ומעליהם כותרות שצורתן כצורת מגילה או שבלול. בחלק העליון של הבניין אפריז המפוסל לכל אורכו, וכרכוב המעוטר בשורה של צורות סגלגלות ומחודדות. גמלון המעוטר באקרוטריה בצורת עלי דקל בזוויות המשולש. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא מקדש אתֵנה ניקה שבאקרופוליס של אתונה. העמוד היוני הופיע במקדשים לאלוהויות נשיות ולווה ב"סדר יוני".

הסגנון הקורינתי התפתח עם הזמן כסגנון שלישי ועיקרי, נובע מצורת עלי צמח האקנטוס. לפי האגדה, המלך של קורינתוס ביחד עם האדריכל הראשי של העיר שוטטו בבית קברות, ושם פגשו אישה שהתאבלה על מות בתה וחיפשה סל משחקים שלה בכדי שתוכל לשחק עם ילדה דמיונית. הסל נפל על האדמה ובין הקש הקלוע צמחו עלי אקנטוס, וזה נתן השראה לאדריכל לאמץ סגנון כותרות חדש.

הסגנון הקורינתי מסמל את הילד, התוצר, שקורה במפגש שבין הזכרי – דורי, לנקבי – יוני. הסגנון הפך להיות הפופולרי בעולם הרומי, אך איבד את משמעותו המקורית עם הזמן. עמוד הקורינתי הפך לפופולרי ביותר במבני ציבור ומקדשים מסוגים שונים.

המקדשים היווניים היו בנויים, לרוב, סביב אולם מלבני הנקרא נָאוס (Naos), ובו פסלו של האל. משני עברי הנאוס אכסדרה שעליה סוככו עמודים שנקראה "פריסטיל" (Peristyle). מלפניו ומאחוריו מרפסות עם עמודים ורחבות כניסה. מאחורי הנאוס נפתח לעתים חדר פנימי, שאליו רק הכוהן יכול היה להיכנס. המקדש תואר בהתאם לכמות העמודים שבחזיתו ובחלקו האחורי. אורכו של המקדש היה בדרך כלל כפול מרוחבו.

סוג בניין אחר היה ה"תולוס" – בניין מעוגל שנועד לאחסון מתנות נדר או להנצחה, ומסביבו פריסטיל.

המקדשים ייצגו אידיאל אדריכלות. למעשה, הם מהווים מזיגה בין פשטות מבנית לבין פרופורציות הרמוניות. את ממדי המקדש קבע הרדיוס הממוצע של העמוד, שקבע גם את גובה המקדש, הואיל והעמוד היה הבסיס שהעניק למבנה את גובהו (למעשה יש כאן תפקיד חשוב לעמודים, כמו במקדש מצרי, במיוחד בכניסה).

המקדשים היו צבועים, הרקע היה בדרך כלל אדום, ומאפיינים מסוימים נצבעו בכחול כדי ליצור ניגוד. צבעים אלה הבליטו עוד יותר את פסלי האבן או פסלי השיש הלבנים. מוטיבים עיטוריים מסוימים כגון מגינים ופסלים קושטו בצבע ארד מוזהב.

המקדש, שהוקדש לאל או אלה כלשהם, ניצב בתוך מתחם מקודש, אליו באו המאמינים דרך שער מפואר שנקרא פרופיליאה. לאחר שטוהרו במים נכנסו המתפללים אל המתחם והתקדמו על השביל הקדוש עד שעברו את בית האוצר, בניין קטן ששימש כמחסן למתנות המנחה. לידו היו מצויים מושבי הספסל העגול למחצה – אקסדרה – והמקום שבו שמו את מתנות המנחה. כתובות ופסלים הקיפו את המקדש. מזבח שלתוכו מזגו את הנוזלים ועליו העלו את הקורבנות ניצב תחת כיפת השמיים בחזית המקדש. לאחר העלאת הקורבנות היו המאמינים נכנסים למבואת המקדש כדי לראות את פסלו של האל דרך הדלת הפתוחה של קודש הקודשים – הנָאוס.

המקדש, האדמה והאלים

לפי ספר מרתק של ווינסט סקולי, המקדשים היוונים הם יצירת מופת המתייחסת לסביבה שבה הם נתונים, מעצימה ומעשירה אותה, באופן שיוצר מאין רשת של קדושה על פני האדמה ומביא לנוכחותם של האלים. וכך מקדש אפולו של דלפי שונה ממקדש אפולי של דילוס מפני שזה לא אותה הופעה של אפולו בשני המקומות, מכיוון שהאדמה היא שונה, המקדש עצמו הוא ההופעה של האל. הוא לא נועד לביקורי אדם, אלא לנוכחות האל על פני האדמה.

המקדשים נבנו בשלבים, והם התפתחות של שפה והתייחסות לקדושה, שגם מתייחסת אחד לשני, כלומר יש התייחסות בין אתר לאתר, התפתחות המקדשים על פני הדורות מראה את התפתחות האמונה היוונית וההיכרות שלהם עם האלים, ולאו דווקא מוכיחה את האקרעיות שלהם, המקדשים מתייחסים לסביבה, וזו מן הסתם נשארה קבועה, אבל הפרשנות שלה אצל היוונים השתנתה, וזה חייב התפתחות במקדשים. המקדשים הם שפה, כשם שהאדמה היא שפה, המדברת דרך מימד וויזואלי, כשם שיוון עצמה נתפשה על ידי הגרים בה. זו ארץ שמצד אחד לא מהממת את האנשים, ומצד שני יש בה מספיק עניין וגיוון שמאפשר הופעה של האלים. העניין היווני היה ההתאמה בין צורה לתוכן, והצורה של הארץ נתנה את התוכן של האלים, שני הדברים הם אחד באמנות היוונית וכך גם בתפישת האדריכלות המקדושת של המקדשים. פועל יוצא מכל מה שנאמר עד כה הוא שבכדי להבין את המקדשים צריך לגשת אליהם מהכיוון של האלים, שהם פרסונפיקציה ספציפית של הדת

לפי סקולי תרבות יוון היא נקודת איזון שלא חזרה בהיסטוריה בין דת האלה הקדומה שקידשה את האדמה וראתה בצורות אדמה וטבע טבעיות הופעה של אלוהות, זו דת שיש בה אינטואיציה אינסטינקטיבית, פחת, שמחה והוקרה, ובין התפישות החדשות שהופיעו ששחררו את המחשבה, שבמסגרתם העצמי והחוץ זוהו כמציאויות אובייקטיביות. היוונים הביאו את הניגודים הללו לכדי איזון שהתבטא באיכות האמנותית, ובפעולה העדינה. חוכמה כפולה שלא תחזור יותר במהלך ההיסטוריה, אבל שהשאירה את חותמתה במקדשים שהוקמו על פני האדמה במקומות המיוחדים שלה.

Scully, V. (2013). The earth, the temple, and the gods: Greek sacred architecture. Trinity University Press.

קראו על אתרי טיול ביוון (לחצו לקישור):

אתרים בתרקיה היוונית

אתרים במקדוניה היוונית

אתרי טיול בכרתים

אתרים במערב יוון

אתרים קלאסיים בפלפונס ואיתקה